מענק יובל לעובדים סוציאליים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק יובל לעובדים סוציאליים: 1. לפני תביעה לתשלום מענק יובל לשנים 1999 עד 2007. 2. עובדות הרקע הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מן הראיות שהוצגו בפנינו, הן אלה: [א] התובעת היא עובדת סוציאלית בהכשרתה המועסקת בנתבעת (להלן: בית החולים הרצוג) החל מחודש אוקטובר 1987 וממשיכה להיות מועסקת בבית החולים גם כיום. [ב] קודם להעסקתה בבית החולים הועסקה התובעת כעובדת סוציאלית בעיריית ירושלים, וזאת מיום 1.12.1975 ועד ליום 19.2.1982. [ג] מיום 21.2.1982 ועד ליום 30.9.1987 הועסקה התובעת כעובדת סוציאלית במחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. [ד] בין השנים 1965 ל - 1967 שירתה התובעת בשירות סדיר בצה"ל. [ה] על יחסי הצדדים חל, בין היתר, ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בין בית החולים להסתדרות העובדים הכללית וועד עובדי בית החולים ביום 29.4.1984 (להלן: הסכם 1984). 3. גדר המחלוקת - השאלה העומד לדיון בפנינו ושבה חלוקים הצדדים היא האם מכוח הוראות הסכם 1984 יש להחיל על הצדדים את הכללים הנהוגים בבתי החולים הממשלתיים בעניין מענק יובל. בתוך כך, האם במניין שנות העבודה לצורך חישוב זכאותה של התובעת למענק יובל - 25 שנים - יבואו גם שנות עבודה אצל מעסיקים אחרים בשרות הציבורי או שמא רק שנות עבודתה בבית החולים הרצוג עצמו. המחלוקת בשאלה זו מתמקדת בפרשנות הוראות הסכם 1984, בפרשנות הוראות התקשי"ר הנוגעות לעניין, כמו גם בפרשנות ההסכם הקיבוצי של העובדים הסוציאליים משנת 1988. מפאת חשיבותן של ההוראות האמורות לענייננו נביאן להלן כלשונן. 4. סעיף 2.2. להסכם 1984 מחיל על עובדי בית החולים הרצוג את תנאי העבודה החלים על עובדי בתי החולים הממשלתיים ובלשונו: "הצדדים מסכימים כי תנאי העבודה של העובדים החלים על כלל בתי החולים הממשלתיים, למעט תנאי עבודה להם זכאים עובדי בתי חולים ממשלתיים מכוח היותם עובדי מדינה כגון הנחות בהתקנת טלפון, הנחות בשימוש בטלפון, הטבות מבנק יהב וכד', יחייבו גם בבית החולים, אלא אם כן הוסדרו במפורש בהסכם זה". עובדי בתי החולים הממשלתיים זכאים לתשלום 'מענק יובל' בהתאם להוראות התקשי"ר. לפיכך זכאים גם עובדי בית החולים הרצוג, מכוח סעיף 2.2. להסכם 1984 האמור, למענק יובל בהתאם להוראות התקשי"ר הרלוונטיות ולכך אדרש בפרוטרוט בהמשך הדברים. סימן 25.523 לתקשי"ר עוסק בזכאות עובדים המדורגים בדירוג העובדים הסוציאליים למענק יובל וזו לשונו: "עובד המדורג בדירוג עובדים סוציאליים והמועסק או הועסק במצטבר 25 שנה ומעלה בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם הקיבוצי, זכאי פעם בשנה למענק יובל בשיעור 40% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך שעה. המענק ישולם לעובד שעמדו לזכותו עד 31 באוגוסט של שנת 1999 או בכל שנה לאחר מכן במצטבר 25 שנה ומעלה, בשירות המעסיקים הנ"ל, כולל ותק בשירות חובה בצה"ל". ההסכם הקיבוצי הרלוונטי לעניין הוא ההסכם הקיבוצי המסדיר את תנאי עבודתם של העובדים הסוציאליים. הסכם זה נחתם בשנת 1998 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות (ירושלים, תל-אביב וחיפה), הסוכנות היהודית והמוסדות להשכלה גבוהה לבין איגוד העובדים הסוציאליים (להלן: הסכם העובדים הסוציאליים). סעיף 8 להסכם עוסק במענק יובל וזו לשונו: "8.1 החל ממשכורת חודש ספטמבר 1999 ישולם לעובדים הזכאים...מענק יובל בשיעור 40% מהבסיס הקבוע להלן. 8.2 מוסכם כי המענק ישולם לעובדים אשר עד ל - 31 באוגוסט של כל שנה יעמדו לזכותם במצטבר 25 שנה ומעלה בשירות המעסיקים החתומים על הסכם זה ובשירות בתי החולים: שערי צדק, ביקור חולים, לניאדו ומשגב לדך.... 8.6 ותק לעניין המענק כולל ותק עבור שירות חובה בצה"ל". 5. טענות הצדדים [א] טענות התובעת התובעת גורסת כי בהסכם 1984 נקבע כי תנאי העבודה החלים על עובדי כלל בתי החולים הממשלתיים יחייבו גם את בית החולים הרצוג. משכך, על בית החולים להחיל בעניינה את האמור בסימן 25.523 לתקש"יר, הקובע את זכאותה למענק יובל, ובהתאם גם את הוראות סעיף 8 להסכם העובדים הסוציאליים. מאחר ועבדה משך כ - 12 שנה עובר לעבודתה בבית החולים אצל שני מעסיקים החתומים על ההסכם הקיבוצי של העובדים הסוציאליים - עיריית ירושלים והמוסד לביטוח לאומי - וכן שירתה שנתיים בשירות חובה בצה"ל, הרי שצברה וותק מצטבר בן 25 שנה החל מחודש דצמבר 1998. משכך, זכאית היא בהתאם להוראות ההסכמים למענק יובל החל ממשכורת חודש ספטמבר, 1999 ואילך. [ב] טענות הנתבעת מנגד גורס בית החולים הרצוג כי דין התביעה להדחות מן הטעם כי בהליך קודם שבא בפני בית דין זה נפסק כי הוותק שיש להביא בחשבון לצורך מענק יובל הוא רק זה שנצבר בבית החולים, בתוספת ותק משירות צבאי בלבד (דמ 5263/05 ארז אהובה - העמותה לבריאות הנפש עזרת נשים (ניתן ביום 31.7.2005)). בתוך כך נטען, כי בית החולים אינו חתום על ההסכם של העובדים הסוציאליים, אינו נזכר בין בתי החולים שבסעיף 8 להסכם והינו עמותה פרטית. כן נטען, כי המדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר. לבסוף נטען, כי אף אם יקבל בית הדין את גרסת התובעת הרי שאין להביא בכלל חשבון את שנות עבודתה במוסד לביטוח לאומי שכן שימשה בו כפקידת שיקום ולא כעובדת סוציאלית. [ג] ההסתדרות מצדה תומכת בפרוש שמבקשת התובעת להעניק להסכמים וסוברת כי בבחינת הזכאות למענק יובל בדרוג העובדים הסוציאליים יש לבצע חישוב מצטבר של שנות עבודת התובעת גם אצל מעסיקים אחרים הבאים בגדר הוראות ההסכמים. 6. ההליך בבית הדין והעדים מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעת העידה, גב' ארנה כהן, המשנה למנכ"ל ואמרכל"ית בית החולים. במסגרת הודעתה מיום 6.5.2008 הודיעה ההסתדרות כי בדעתה להתייצב בהליך והגישה עמדתה בכתב תוך שביקשה להסתפק בעמדה זו מבלי שתידרש להתייצב בבית הדין. הנתבעת עמדה על חקירת מי מטעם ההסתדרות ולפיכך העיד מטעמה מר יצחק פרי, יושב ראש איגוד העובדים הסוציאליים. דיון והכרעה 7. מן האמור עד כה עולה אפוא כי בראש יש לקבוע האם מכוח הסכם 1984 יש להחיל על התובעת את הכללים הנהוגים לעניין מענק יובל בבתי החולים הממשלתיים, כגרסתה, או שמא העובדה שבית החולים הרצוג הוא עמותה שאינה מתוקצבת על ידי המדינה ואף אינו חתום על הסכם העובדים הסוציאליים או נמנה בסעיף 8 לו, פרושה שלמצער, אינו מחויב בצבירת וותק בשירות המדינה. על כך נשיב כי לטעמנו, לשונו של סעיף 2.2 להסכם 1984 הינה ברורה ומדברת בעד עצמה. מכוח סעיף 2.2 להסכם 1984 החיל בית החולים הרצוג על עצמו את תנאי העבודה הנהוגים בבתי החולים הממשלתיים. בתוך כך, אימץ בית החולים גם את הוראות התקשי"ר ואת הוראות הסכם העובדים הסוציאליים בעניין מענק היובל. על כן יש להחיל הוראות אלה על עניינה של התובעת. מכאן אף נמצא כי העובדה שבית החולים אינו חתום על הסכם העובדים הסוציאליים או נמנה עם בתי החולים המאוזכרים בסעיף 8 לו אין בה כדי לשנות ממסקנתי האמורה. מעת שבית החולים החיל על עצמו את כל תנאי העבודה הנהוגים בבתי החולים הממשלתיים אין עוד נפקות לכך שהוא עצמו אינו צד להסכם זה או אחר החל במגזר זה. מעבר לצורך יצוין, כי הדברים עולים גם מדברי העד מר פרי, אשר נשאל במסגרת חקירתו הנגדית מדוע בית החולים הרצוג אינו חתום על הסכם העובדים הסוציאליים וכך השיב: "בתי החולים במהלך כל השנים..היו בתוך רשימת המעסיקים והצטרפו להסכמי השכר האלה. יחד עם זאת הרשימה הזו היא רשימה כללית של אלו שחתומים על הסכמי שכר, אבל יש מקומות עבודה שלא חתומים ומצטרפים בצורות שונות. חלקם על ידי מתן תנאים חלקם על ידי חתימה על הסכמים קיבוציים שמחילים הסכמים כלליים.."(עמ' 8, שורות 11 - 14). חתימה על הסכם קיבוצי המחיל הסכם כללי הוא בדיוק המקרה דנא. כמבואר לעיל, מכוח סעיף 2.2. להסכם 1984 אימץ בית החולים הסכמים כלליים, היינו את ההסכמים החלים על עובדים סוציאליים המועסקים בבתי חולים ממשלתיים ועל כן לא היה צורך שיהא גם צד להסכם העובדים הסוציאליים או שיוזכר בו. 8. משקבענו כי יש לראות בתובעת כאילו עבדה בבית חולים משלתי הרי שהשאלה הנוספת אשר ניצבת לפתחנו היא האם את תיבת המילים "המועסק או הועסק במצטבר 25 שנה ומעלה בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם הקיבוצי..", יש לפרש כך שיכלול עבודה גם אצל מספר מעסיקים שכאלה ובלבד ששנות העבודה המצטברות אינן נופלות מ - 25 שנים, או שמא כל 25 שנות העבודה צריך שיעשו אצל המעסיק הנדרש לתשלום מענק היובל. בטרם נפרוש הכרעתנו נבקש לחזור ולהזכיר את הכללים החלים על פרשנות הסכמים קיבוציים ובפרט הוראות התקשי"ר. התקשי"ר הנו הסדר קיבוצי חד צדדי (דב"ע מח/3-169 הסתדרות עובדי המדינה - מדינת ישראל, פד"ע כא 38 בעמ' 47). בתור שכזה יש לפרשו כפי שמפרשים הסכם קיבוצי (דב"ע לד/ 3-41 בנק הפועלים - יהושע בן אריה פד"ע ה' 365, בעמ' 372). כידוע, את חלקו הנורמטיבי של הסכם קיבוצי יש לפרש בדרך שמפרשים חוק (דב"ע לא/ 4-1 בנק אוצר החייל בע"מ - מרכז הסתדרות הפקידים פד"ע ב' 260). הכרעה פרשנית במשמעותו של דיבור בחוק תיעשה בבחירה מבין האפשרויות הלשוניות האפשריות, לפי המטרה או התכלית המונחת בבסיסו של הדיבור העומד לפרשנות. ובלשונו של כב' השופט (כתוארו אז) ברק: "אין לך משמעות נכונה של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק ..., אלא אם כן כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסורד. בהעדר 'אבסורד' חייבת המשמעות ה'נכונה' להיות אחת מהאפשרויות המעוגנות בלשונה של ההוראה. הלשון היא איפוא נקודת המוצא. אך היא אינה נקודת הסיום. לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות 'נכונה'. בחירה זו נעשית על-פי מטרת ההוראה ועל-פי תכליתה." (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט (2) 70, 74). 9. טענת התובעת, לפיה 25 שנות העבודה יכולות להיות הצטברות של שנות עבודה אצל מספר מעסיקים החתומים על ההסכם מתיישבת באופן מלא עם לשונו של סעיף 8 להסכם העובדים הסוציאליים וסימן 25.523 לתקשי"ר, שבחלקם הרלבנטי קובעים, כאמור, כדלקמן: "המועסק או הועסק במצטבר 25 שנה ומעלה בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם הקיבוצי..". ההוראה אינה כוללת מגבלה, לפיה תקופת העבודה תימנה רק מתוך תקופת העבודה בה עבד התובע בשרות המעביד האחרון, אשר נדרש לשלם את מענק היובל. משמעות קבלת טענת הנתבעת תהא, כי תחת התיבה "בשירות המעסיקים" יש בפועל לקרוא "בשירות המעסיק האחרון". לטעמי, בנסיבות אלו, יש קושי למצוא "נקודת אחיזה ארכימדית" בהסכם העובדים הסוציאליים ובהוראות התקשי"ר לפירוש הנטען על-ידי הנתבעת. אולם אף אם יאמר, כי לטענת הנתבעת עיגון לשוני מספיק, קרי שתקופת 25 השנים יכולה להיות רציפה או בלתי רציפה ובלבד שתצטבר כדי 25 שנות עבודה באותו ארגון, הרי שלטעמי תכלית ההוראה מובילה לאימוץ פרשנות התובעת. 10. תכלית מענק היובל - בפסק הדין בעניין מוצפי עמד כב' הנשיא אדלר על תכליתו של מענק היובל משפסק: "תכליתו של מענק היובל הייתה, להעניק לעובדי מדינה ותיקים תוספת הכנסה מיוחדת... כאות תודה על שירותם במשך השנים (עע 300303/97 דוד מוצפי - עיריית אור יהודה, פד"ע 865 בעמ' 874). לטעמי, ההנחה כי 'השירות' צריך שיעשה אצל אותו מעסיק אינה רצויה וספק אם תואמת את השתנות העתים ועולם העבודה בכלל זה. מן הפסיקה, כמבואר לעיל, עולה כי תכליתו של מענק היובל הוא להודות לעובד על שנות שירותו הממושכות בשירות הציבורי. תכלית זו מתקיימת בין אם עבד העובד את כל השנים באותו מקום עבודה ובין אם עבד אצל מי מהמעסיקים החתומים על ההסכם הקיבוצי, קרי, בענפי שירות ציבורי מגוונים. לשון אחרת, מטרת המענק היא מתן אות הוקרה בגין עבודה בשירות הציבורי לעומת הפרטי, ולאו דווקא בענף מסוים של השירות הציבורי. פירוש זה זוכה למשנה תוקף עת מדובר בעובדים מן הדירוגים המקצועיים, דוגמת עובדים סוציאליים, אשר לא מן הנמנע כי עצם העמקת מקצועיותם מחייבת לא אחת כי ייטלו על עצמם תפקידים מגוונים. דבר זה אינו תמיד אפשרי באותו הארגון אולם אפשרי הוא בשירות הציבורי ככלל. בעולם העבודה המשתנה של המאה ה -21 נדמה כי אין זה סביר לדרוש כי עובד בשירות הציבורי ימצא זכאי למענק יובל רק אם שירת 25 שנים באותו ארגון ממש. לפיכך יש להעדיף את הפרשנות המילולית אשר עולה בקנה אחד גם עם תכליתה של ההוראה. 11. אטעים כי עיון בהוראות 25.541 - 25.547 לתקשי"ר שעניינן "חישוב וותק לצורך מענק יובל" מחזקות אף הן את מסקנתי שכן על פיהן התקופות היחידות שלא יובאו במניין התקופה לצורך 'מענק יובל' הן ותק מואץ אשר ניתן כתוספת שכר. לדוגמא, ותק המשולם בגין תואר שני או שלישי (סימן 25.541) וכן תקופת השעיה (ראה: סימן 25.547). 12. אשר לטענות בית החולים לפיהן הוא עמותה פרטית שאינה מתוקצבת על ידי המדינה ולפיכך אינו מחויב לצבירת וותק בשירות המדינה. כאמור, בהסכם 1984 ביכר בית החולים מרצונו החופשי להכפיף עצמו לכללים הנוהגים בבתי החולים הממשלתיים ולפיכך שאלת מקורות המימון שלו או היותו גוף פרטי איננה עוד רלוונטית לעניין. 13. דמ (י-ם) 5263/05 אהובה ארז - העמותה לבריאות הנפש עזרת נשים אשר לפסק הדין בעניין הגב' ארז, במסגרתו לטענת בית החולים הוכרעה הסוגיה דנא יאמר, כי אין בידי לקבל טענה זו כלל ועיקר. בפסק הדין בעניין ארז נדונה אמנם השאלה האם ותק לצורך מענק יובל הוא ותק בבית החלים בלבד או שמא יש להביא בחשבון גם ותק שנצבר לגב' ארז ממקום עבודה קודם, ואכן בית הדין, מפי כב' הרשמת פיינשטיין, הגיע לכלל מסקנה כי המדובר בוותק בבית החולים בלבד. אלא שבאותו המקרה מדובר היה בעובדת בדירוג המינהלי, להבדיל מעובדת בדירוג העובדים הסוציאליים, והסימן שעמד לפרוש בפני בית הדין היה סימן 25.521 לתקשי"ר, שזו לשונו: "עובד המדורג בדירוג מינהלי, מקצ"ט, בעל וותק של 25 שנה ומעלה זכאי למענק נוסף על שכרו פעם בשנה...בשיעור של 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך שעה. המענק ישולם לעובד אשר בינואר 1989 או בכל שנה לאחר מכן הייתה לו תוספת בשכרו וותק של 24 ¾ שנה ומעלה בתלוש השכר כולל ותק בשירות חובה בצה"ל". צא ולמד, נוסחו של סימן 25.521 לתקשי"ר שונה בתכלית מנוסחו של סימן 25.523 ואכן לא מאוזכרת בו האפשרות לשנות עבודה מצטברות. ניתן אף לומר שדווקא בשוני בין נוסחי הסימנים יש כדי לחזק את מסקנתנו לפיה בדירוג העובדים הסוציאליים, בשונה מן הדירוג המינהלי, ניתן להביא בכלל חשבון לצורך מענק יובל ותק ממקומות עבודה אחרים ובלבד שהמעסיקים במקומות אלה חתומים על ההסכם הקיבוצי של העובדים הסוציאליים. 14. אשר לטענת בית החולים כי במסגרת המוסד לביטוח לאומי שימשה התובעת כפקידת שיקום ולא כעובדת סוציאלית ועל כן אין להביא שנים אלה במניין השנים לצורך חישוב הוותק למענק יובל יאמר, כי דין הטענה להדחות ואף טוב היה אלמלא נטענה. הטענה הועלתה לראשונה במסגרת הליך ההוכחות והיא עומדת בסתירה מוחלטת לאישור מרכזת משאבי האנוש במוסד לביטוח לאומי, הגב' רחל צדוק, מיום 22.7.2003 [נספח א1 לכתב התביעה] בו נכתב מפורשות: "על פי הרישומים הקיימים אצלנו עבדת במוסדנו במח' השיקום כעובדת סוציאלית מתאריך 21/2/82 - 20/9/87. הדרגה האחרונה שלך עם הפסקת עבודתך הייתה 2 בדירוג עו"ס". כמו כן, עומדת הטענה בסתירה לעדותה האמינה והעקבית של התובעת לפיה שימשה כעובדת סוציאלית גם במוסד לביטוח לאומי. בנקודה זו עדיפה בעיני עדות התובעת על פני טענה בעלמא של המצהירה מטעם בית החולים. בהינתן שהמוסד לביטוח לאומי לא היה מקום העסקתה הראשון של התובעת וכי החזיקה בתואר בעבודה סוציאלית עוד משנת 1979 (עמ' 5 שורה 9) הרי שהדעת נותנת כי עסקה בעיסוק אליו הוכשרה ובנסיון לקדם את הקריירה בה בחרה. 15. מעבר לצריך אוסיף, כי לראשונה במסגרת הליך ההוכחות טען בית החולים באמצעות הגב' כהן, כי קבלת התביעה תוביל "להעמסה כבדה על תקציב בית החולים. לא מדובר רק בה - אם אשלם אז אפטר מישהו. אלו הברירות שיש בידי". טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שהובאה כל ראיה לביסוסה, ובפרט מבלי שטרח בית החולים לגבותה בראיה שיכולה הייתה ללמד על השלכות הרוחב האפשריות של פסק דין זה על בית החולים והיכולת שלו לעמוד בו מבחינה כלכלית. מקום בו מבקש בעל דין להציג בפני בית הדין מצג לפיו תוצאת פסק הדין תהא תוצאה קשה מנשוא, דוגמת פיטורי עובדים, מן הראוי שהמצג ייתמך בראיה חד משמעית ולא יטען מן השפה אל החוץ. עמדה זו זוכה למשנה תוקף בהליך דוגמת ההליך דנא בו ממילא אין המדובר בשיקול רלוונטי לפרשנות הסכם קיבוצי וכאשר המדובר, בסכום כסף נמוך באופן יחסי ובמענק שנתי של כ - 40% מהשכר המשולב של עובדת סוציאלית בהיקף בן חצי משרה. 16. סוף דבר - על יסוד כל האמור הריני מקבלת את תביעתה של התובעת ומורה לנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים כדלקמן: [א] סך של 23,943 ש"ח ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.12.2007 ועד למועד התשלום בפועל וזאת בגין מענקי יובל לשנים 1999 - 2007. אטעים, כי לא נעלמה מעיני האפשרות כי נוכח מועד הגשת התביעה (16.12.2007) ולכאורה, התיישנה התביעה בגין מענק היובל לשנת 1999. אלא שהמדובר בהתיישנות דיונית והנתבעת לא העלתה טענה זו. אוסיף, כי הנתבעת אף לא חלקה על חישובי התובעת ולא הגישה חישוב מטעמה על כן מקובלים עלי חישובי התובעת. [ב] הוצאות משפט בסך 1500 ₪. לא ישולמו ההוצאות במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.מענק יובלמענקעובדים סוציאליים