קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת בקשה למחיקת כותרת: בקשה לסילוק על הסף ולחלופין למחיקת כותרת כללי 1. המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת לתשלום סכום העולה על 8 מיליון ₪ כפיצוי בגין שלילת זכותו במקרקעין (ת"א 2414/08), כתוצאה, כך נטען, מתוכנית מתאר שאישרה המבקשת. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף או למחיקת כותרתה. לחלופין, נתבקשה רשות להגן. 2. גלגולה של התובענה דנן החל בתביעה שהגיש המשיב לועדת המשנה של המבקשת בשנת 2003, לתשלום פיצויים בסך של 548,050$, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בגין אישור תוכנית מתאר מס' 2317, החלה, בין היתר, על שתי חלקות מקרקעין שבבעלות למשיב, בכפר בית צפפא בירושלים. ועדת המשנה דנה בתביעה בשנת 2005 והעריכה את הפגיעה שנגרמה לחלקה אחת, בהתבסס על חוות דעתו של שמאי ועדת המשנה, בגובה של 4,890 $, ובאשר לחלקה האחרת, קבעה ועדת המשנה כי במידה שלא תאושר תוכנית מתאר מס' 8336, סכום הפיצוי המגיע למשיב בגין חלקה זו הוא 37,418 $. אם תאושר התוכנית, יושבח ערכה של החלקה. 3. על החלטת ועדת המשנה הגיש המשיב ערר לועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (להלן: "ועדת הערר") (ערר 235/05). לאחר דיון, מינתה ועדת הערר שמאי מקרקעין להכריע במחלוקת. שומת השמאי המכריע הוגשה ביום 26.3.07, בה נקבע כי המשיב זכאי לפיצוי בגין שינוי היעוד בשתי החלקות בסכום כולל של 717,010 ₪. בסמוך לאחר מכן הגיש המשיב לועדת הערר בקשה למתן פסיקתא בהתאם לחוות דעת השמאי המכריע, ואילו המבקשת הגישה לועדת הערר ערר על חוות דעת השמאי המכריע (ערר 100/07). ביום 19.6.08 נתנה ועדת הערר החלטה ובה תמצות חוות דעת השמאי (להלן: "ההחלטה בערר 235/05"), אולם, טרם הכריעה בערר שהגישה המבקשת. ביום 25.9.08 הגיש המשיב את התביעה דנן, בה נתבעת המבקשת לשלם את סכום הפיצוי שקבע השמאי המכריע, ושאושרה, לטענת המשיב, בפסיקתא של ועדת הערר. טענות הצדדים 4. המבקשת טוענת כי התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר שכן הצדדים עודם מצויים בעיצומו של הליך סטטוטורי לפי סעיף 198(ה)(4) לחוק התכנון והבניה, במסגרתו טרם ניתנה הכרעה בערר שהגישה המבקשת על חוות דעת השמאי המכריע לועדת הערר. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי ועדת הערר לא אימצה את חוות דעת השמאי בפסיקתא. לפיכך, כל עוד הערר תלוי ועומד, אין לממש את ההחלטה בערר 232/05 (הפסיקתא). 5. מנגד, טוען המשיב כי פסיקת פיצויים של ועדת הערר אינה אכיפה בהליכי הוצאה לפועל, שכן אינה נכללת בגדרי המונח "פסק דין" בחוק ההוצאה לפועל. לפיכך, אין מנוס מהגשת התובענה דנן לבית משפט זה. זאת, גם בנסיבות בהן ידחה הערר שהגישה המשיבה על פסיקת השמאי המכריע. דיון 6. חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, מקנה זכות תביעה לתשלום פיצויים לבעלים של זכות במקרקעין שנפגעו כתוצאה מתוכנית בניה, ובכלל זה כתוצאה מתוכנית מתאר מקומית (סעיף 197 בצירוף הגדרת "תכנית" בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה). הוראת סעיף 197 לחוק זה מקנה סמכות עניינית ייחודית לוועדה המקומית לתכנון ובניה לדון בתביעה. על החלטת הועדה המקומית נתונה לתובע או למי שעלול להיפגע מההחלטה זכות להגיש ערר לועדת הערר (סעיף 198 (ד) לחוק). במקרה בו דחתה הועדה המקומית את התביעה, רשאית ועדת הערר למנות שמאי מקרקעין, המכונה "שמאי מכריע" (סעיף 198 (ה) (1) לחוק). ועדת הערר הדנה בערר על החלטת הועדה המקומית, רשאית "לקבל את הערר או לדחותו וכן רשאית היא, בטרם תיתן החלטה כאמור, לקבל חוות דעת שמאי שימונה על ידה לאחר שניתנה לצדדים או למי שעלול להיפגע מהחלטת ועדת הערר הזדמנות לטעון טענותיהם לעניין חוות דעתו של השמאי". דהיינו, ועדת הערר יכולה לקבל את חוות דעת השמאי המכריע לאחר שנתנה לצדדים הזמנות לטעון בעניין. 7. בענייננו, כמתואר לעיל, המשיב הגיש תביעת פיצויים לוועדה המקומית, שדחתה את התביעה. המשיב הגיש ערר על החלטה זו לועדת הערר, שמינתה שמאי מכריע. לאחר שהוגשה חוות דעתו של השמאי המכריע, ובעקבותיה, הוגשו שני הליכים לועדת הערר: המשיב הגיש בקשה שכונתה "בקשה למתן פסיקתא" (ערר 235/05), ואילו המבקשת הגישה ערר על חוות דעת השמאי (ערר 100/07). בערר 235/05 ניתנה החלטה, ואילו ערר 100/07 עודנו תלוי ועומד. 8. בהחלטת ועדת הערר שניתנה בערר שהגיש המשיב, ערר 235/05, אין משום דחייה או אישור של חוות דעת השמאי המכריע, אלא תמצות של תוכנה. ועדת הערר דחתה את טענת המבקשת, ששבה והועלתה בבקשה דנן, לפיה, אין לתת החלטה המאשרת את חוות דעת השמאי בטרם יוכרע הערר שהגישה המשיבה, וקבעה כי ניתן לתת החלטה בבקשת המשיב, משום שאין בהחלטה זו כדי לאשר את שנקבע בחוות הדעת ולהעניק למשיב זכות מהותית, אלא אך כדי לתמצת את שקבע השמאי המכריע בחוות דעתו. עוד פירטה ועדת הערר כי מתן "הפסיקתא" הוא עניין המצוי במסגרת קביעת סדרי הדין שבסמכותו של יו"ר ועדת הערר: "לאור קביעתנו כי אין בפסיקתה כדי להקנות זכויות מהותיות, הרי מתן הפסיקתה היא פועל נגזר של סמכויות ועדת הערר ויו"ר ועדת הערר, מכוח תקנה 15 לתקנות סדרי הדין בועדות הערר, התשנ"ו-1996. במסגרת תקנה זאת, נתונה ליו"ר ועדת הערר הסמכות לקבוע סדרי דין ובכללם בהחלט ניתן לכלול מתן תמצית של החלטת ועדת הערר ו/או השמאי המכריע, או במילים אחרות - פסיקתה". ועדת הערר אף הדגישה כי "למען הסר ספק, נבהיר כי אף שאנו עושים שימוש במונח "פסיקתה" בהחלטתנו זו, הרי אין בפנינו "פסיקתה" שמשמעותה בתקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר אינן חלות על וועדת הערר. כאמור, משמעות הפסיקתה בענייננו, הינה הצהרה בדבר פסיקתו של השמאי המכריע" (עמ' 2- 3 להחלטת ועדת הערר בערר 232/05 - נספח נ/ג לבקשה). 9. מן המקובץ לעיל עולה כי החלטת ועדת הערר בערר 232/05 אין בה משום מתן תוקף לחוות דעת השמאי המכריע, אלא כל שיש בה הוא הצהרה על שנקבע בחוות דעתו, וכלשונה של ועדת הערר "מדובר... בהצהרה טכנית בדבר פסיקת השמאי" (עמ' 3 להחלטה בערר 235/05 - נספח נ/ג לבקשה). שאלת מתן התוקף לקביעת השמאי המכריע ידון במסגרת הערר שהגישה המבקשת (ערר 100/07). לפיכך, התביעה דנן, בה תובע המשיב לאכוף את שנקבע בחוות הדעת, הנה בבחינת תביעת חוב שאינו פסוק ומבלי שעומדת למשיב זכות מהותית לתבוע בגינה, באשר ועדת הערר טרם נתנה החלטה המאשרת, או לחלופין, הדוחה את חוות דעתו של השמאי המכריע, בהתאם להוראת סעיף 198(ז) לחוק התכנון והבניה). לא זו אף זו, על החלטת ועדת הערר נתונה זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 198(ח) לחוק התכנון והבניה). התוצאה הבקשה למחיקת כותרת מתקבלת בזה. כתב הגנה יוגש עד ליום 12.8.2009.מחיקת כותרת