קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש בלתי חוקי בחשמל בבית של עובד חברת החשמל: מבוא 1. התובע הינו גמלאי אשר הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הכללת רכיבים שונים במסגרת השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה אותה הוא מקבל, פיצויים בגין אופן פיטוריו וכן קבלת מכתב, המטהר את שמו. 2. בתפקידו האחרון שימש התובע מנהל אזור אילת בחברת החשמל - היא הנתבעת. תואר זה הוא הבכיר במדרג עובדי הנתבעת באילת. מהתואר, והתפקיד התובע נפרד כאשר התעורר חשד לשימוש בלתי חוקי (שב"ח) בחשמל בבית התובע. נבהיר כבר עתה, כי בהכרעתנו זו אין בכוונתנו לבדוק אם התובע עשה שימוש בלתי חוקי בחשמל בביתו. לפיכך, החשד שיוחס לתובע ישאר כזה גם בסיום פסק הדין. שכן, מלאכתנו הינה פועל יוצא של הסעדים להם עתר התובע. כפי שנראה בהמשך, בחינת זכאות התובע לפיצויי פיטורים מתבססת על הטענות הסותרות של הצדדים - פרישה מרצון של התובע - לפי גרסת הנתבעת או פיטורים - לפי גרסת התובע. בנסיבות שבפנינו נראה שהתוצאה זהה, ואין היא נצרכת לבחינת המעשים שיוחסו לתובע. הסעדים האחרים מתייחסים לרכיבים שיש לכלול אותם בפנסיה של התובע ואף הם אינם נגזרים מהאופן בו הסתיימו יחסי העבודה. המעשים שיוחסו לתובע הינם עבירות משמעת, שדרכן להתברר בהתאם לנוהלים הקיימים בחברת החשמל - ועניינם הקמת ועדת בדיקה בהליך מהיר ובמקביל השעייה של העובד. מדובר בהליך מעין פלילי אשר רמת ההוכחה הנדרשת בו היא גבוהה למדי ולא כפי שמקובל בתביעה אזרחית. משבחרו הצדדים שלא ללכת בדרך זו, אין בית הדין יכול לשבת בכיסאה של ועדת הבדיקה ולקיים הליך משמעתי לתובע. 3. על כן, הדרך בה נלך תחילתה בעובדות, המשכה ואחריתה הוא בחינת כל רכיב לו עתר התובע, כאשר בכל סעיף נביא את טענות הצדדים ונכריע. 4. העובדות חברת החשמל - היא הנתבעת הינה חברה ממשלתית כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות תשל"ה-1975, העוסקת בייצור, הולכה, חלוקה ואספקה של חשמל ברחבי המדינה. יחסי העבודה שבין הנתבעת ועובדיה מוסדרים במישור הקיבוצי ב"חוקת העבודה לעובדי חברת החשמל" (להלן: "חוקת העבודה") שנחתמה בין הנתבעת מצד אחד לבין ההסתדרות הכללית והמזכירות הארצית מצד שני. (העתק החוקה צורף כנספח א' לתצהירו של מר אבי ענתבי - מנהל משאבי אנוש בנתבעת - "להלן: ענתבי"). על פי חוקת העבודה, עובדי החברה שהתקבלו לעבודה לפני 10.6.96, זכאים לפנסיה תקציבית. התנאים לתשלום הפנסיה מוסדרים בתקנות הפנסיה לעובדי חברת החשמל (להלן: "תקנות הפנסיה"). מדובר בפנסיה המשולמת במלואה ע"י הנתבעת והיא בעלת אופי של פנסיה מקיפה (העתק תקנות הפנסיה צורף כנספח ב' לתצהיר ענתבי). 5. התובע החל לעבוד בנתבעת ב-15.2.76, כפועל חיבור לבתים באילת. הוא קיבל קביעות ב-31.3.77. לאחר מכן, התובע עבר למדור השגחה, עבד כמשגיח, קודם להיות ממונה על השגחה, ממלא מקום מנהל אזור אילת ומ-30.6.98 התובע שימש כמנהל אזור אילת. 6. החל מ-1.1.04, שונה דרוג התובע לדרוג בכירים והוא קיבל דרגה ה'. משמעות המעבר לדרוג הבכירים היתה הגדלת שכר התובע. (המכתבים העוסקים בהעברת התובע לדרוג בכירים צורפו כנספח ה' לתצהיר ענתבי). 7. בתחילת 2005, בעקבות שימוש בלתי חוקי בחשמל שהתגלה במונה שבביתו של סגנו של התובע, מר זקן, נערכה בדיקה בבתיהם של כל עובדי הנתבעת באילת, ובכלל זה בבית התובע. בתאריך 8.3.05 הגיע מר חיים פאר, בודק מונים לבית התובע; פאר בדק את המונה, ראה שהוא תקין. המכסה של המונה היה שקוף, כשבתחתיתו יצאו חוטים שהיו חתומים בגושפנקאות (פלומבות) באמצעות צבת חותם. מספר צבת החותם שהוטבעה על החותמת היתה של התובע, ופאר החתים את הפלומבות עם הצבת שלו. 8. במהלך בדיקה של נתוני צריכה חריגים בשנת 2005, התברר כי חלה עלייה חריגה בצריכת החשמל בבית התובע. כך בהתאם לנתוני הצריכה הדו חודשיים - - 05/ 4-3 7,538 קוט"ש. - 05/ 6-5 12,735 קוט"ש. - 05/ 8-7 16,162 קוט"ש. לפני כן, הצריכה הביתית של התובע עמדה על - 04/ 4-3 1455 קוט"ש, 04/ 6-5 4299 קוט"ש, 04/ 8-7 4736 קוט"ש, 04/ 10-9 3505 קוט"ש, 04/ 12-11 1749 קוט"ש, 05/ 2-1 - 1716 קוט"ש. (נתוני הצריכה צורפו כנספח ו' לתצהירו של מר אשר דהן - סמנכ"ל בנתבעת). 9. לבקשת מחלקת החשבונות בנתבעת הגיע ביום 27.9.05, בודק מונים לבית התובע. בהתאם לדו"ח שמילא הבודק, מר ירון מיוחס עולה, כי המונה היה תקין אך נמצאו סימנים בבלוק החיבורים של המונה המעידים על הצלבה שנעשתה בעבר בפאזה 2. משמעות ההצלבה היא, רישום של שליש מהצריכה האמיתית. מר מיוחס שאל את התובע על העליה בצריכת החשמל והוא השיב, כי היא נבעה מהוספת יחידות מיזוג אויר רבות וחזרתם של בניו לגור עימו. (דו"ח בדיקת המונה צורף כנספח ז' לתצהיר ענתבי). בשולי הדו"ח רשם מר מיוחס כי "יש חשש סביר כי בוצע במקום שב"ח בעבר." 10. כשבועיים לאחר מכן, ב-10.10.05, התקשר לתובע מר איתמר ברזילי, מנהל אזור רחובות, וסיפר לו כי שמע שעומדים לפטרו בשל שב"ח בביתו. מר ברזילי סיפר בעדותו כי שמע על כך בהנהלת המחוז במסגרת ישיבה (עדותו של מר ברזילי, עמ' 35 שורות 7-12). 11. עוד באותו יום, התקשר התובע למנהל כח אדם של מחוז דרום, מר עופר אלסטר (להלן: "אלסטר"), שאל אותו לגבי המיוחס לו ואלסטר אישר, כי קיימות טענות בקשר לשב"ח בביתו (סעיף 14 לתצהיר התובע). בעקבות כך, ביקש התובע להיפגש עם אלסטר כבר למחרת. 12. בתאריך 11.10.05, הגיע התובע למשרדי הנתבעת בת"א, ופגש שם את אלסטר וכן את בנימין ריטנר, סגן מנהל מחוז דרום לשיווק של הנתבעת. לתובע הוסבר כי מאחר והתעורר חשד לשב"ח בביתו עומדות בפניו שתי אפשרויות - האחת, הקמת ועדת בדיקה שתבדוק את הענין ועד סיום עבודתה יושעה התובע מעבודתו והשנייה, פרישה של התובע לפנסיה. התובע נפגש באותו יום גם עם מר דהן - מנהל מחוז דרום, אשר חזר בפיו על שתי האפשרויות ועל כך שעליו לבחור ביניהן. 13. בתאריך 31.10.05, התובע נפגש עם יו"ר הועד מיקו צרפתי. הפגישה התקיימה בבית התובע באילת. צרפתי מסר לתובע כי נפגש עם המנכ"ל בנוגע לדרישת התובע לקבלת פיצויי פיטורים. המנכ"ל מסר כי לא יוכל להסכים לכך, ולשם כך על התובע היה להסכים להקמת ועדת בדיקה. התובע וצרפתי שוחחו על הכספים שיקבל התובע לבד מהפנסיה, וההלוואות שהוא עדיין צריך לפרוע; צרפתי הסביר לתובע כי "אם יוצאים למלחמה, לא יודעים איך יוצאים ממנה", ועל כן הוא הציע לסיים את הפרשה במהירות. (השיחה הוקלטה ותומללה כנספח כ"ו לתצהיר התובע). 14. בתאריך 2.11.05 הודיע אלסטר לענתבי - כי מאחר והתובע לא נתן הסכמתו לפרישה, יש להקים ועדת ברור ומשמעת (המכתב צורף כנספח ח' לתצהיר ענתבי). 15. בתאריך 13.11.05, הודיע ענתבי ליו"ר ועד העובדים, כי ההנהלה דרשה לסיים את עבודת התובע, בדרך של הוצאתו לפנסיה ללא תשלום פיצויי פיטורים. בהעדר הסכמה, מוקמת ועדת בדיקה וכתב המינוי שלה צורף למכתב. (המכתב צורף כנספח ט' לתצהיר ענתבי). 16. בתאריך 17.11.05, נפגש התובע עם ענתבי, אלסטר וצרפתי. התובע הודיע כי החליט לפרוש. בתום הפגישה התובע נסע מתל אביב לחיפה - שם נערך לו גמר חשבון (נספח כ"ג לתצהיר התובע). מועד סיום עבודתו של התובע נקבע להיות 20.11.05. 17. ללא ידיעת התובע, ובסמוך לאותה פגישה ובהמשך למכתבו של ענתבי ליו"ר ועד העובדים - צרפתי, סיכמו ביניהם השניים ב-13.11.05, או בסמוך לכך את תנאי הפיטורים של התובע. התרשומת החתומה ע"י השניים צורפה כנספח י' לתצהיר ענתבי. 18. בתאריך 9.4.06, פנה ב"כ התובע לנתבעת במכתב, ובו פורטה השתלשלות העניינים וכן דרישותיו הנוספות של התובע, שהן מושא התביעה שבנדון (נספח נ"ז לתצהיר התובע). בין הצדדים הוחלפו מכתבים רבים עד אשר הוגשה התביעה שבנדון ביום 6.11.06. 19. הכרעה כפי שהסברנו בתחילת פסק הדין, נדון בכל אחת מתביעותיו הכספיות של התובע, תוך שבכל פרק נביא את טענות הצדדים ולאחר מכן את דעתנו. בדרך זו בחרנו על מנת למקד את הדרוש להכרעה בתיק זה. הצדדים בחרו בראיות ובסיכומים להתמקד בעיקר בשאלה אם הוכח השב"ח שיוחס לתובע. סברנו כאמור שאין זה מסמכותנו, שעה שועדת הבדיקה היתה אמורה לעשות כן. בנוסף, מצאנו, שהדבר לא צריך לתוצאה של תיק זה. 20. פיצויי פיטורים המקור ההסכמי לתשלום פיצויי פיטורים נוסף על הפנסיה לה זכאי העובד מצוי בתקנות הפנסיה. תקנה 3(ב) קובעת: "אלו זכאים לקבל פנסיה ויקבלוה במשך כל ימי חייהם: (א) מי שעבד בחברה 10 שנים לפחות ופרש בהתאם לסעיף 2 הנ"ל. (ב) מי שעבד בחברה 10 שנים לפחות, הגיע לגיל 40 ומעלה ופוטר מהעבודה בנסיבות המפורטות בחוקת העבודה לעובדי החברה פרק ב' סעיף 138(א)(ב) וכמותנה בפרק הנ"ל סעיף 139. נוסף לזאת יקבל עובד כנ"ל פיצויים בשיעור 50% מסכום פיצויי הפיטורים הנזכרים בפרק ב' לחוקת עובדי החברה." סעיפים 130 ו-139 לחוקת העבודה הם 200 ו-203 לחוקת העבודה החדשה. סעיף 200 עוסק בסיבות לפיטורים הכוללות - סיום עבודה שעבורה העובד התקבל, רה ארגון, ליקוי בריאותי של העובד וכל סיבה מספקת אחרת. סעיף 201 מציין שהליך פיטורים יעשה בהסכמה עם ועד העובדים או במו"מ. סעיף 203 עוסק בפיטורים שיעשו עם תשלום פיצויים חלקיים או ללא פיצויים: 203 (ג) "במקרה שהוסכם על פיטוריו של עובד בגלל חשד לעבירה פלילית שביצע בקשר עם עבודתו, רשאית הנהלת החברה בהסכמה עם ועד העובדים לשלול באופן מלא או חלקי את הפיצויים לעובד ולא ליתן כל הודעה מוקדמת לעובד." 21. התובע טוען, כי פוטר ואילו הנתבעת טוענת כי התובע פרש מרצונו. כפי שנראה כעת, לשתי הטענות יש אותה נפקות מבחינת התוצאה. 22. אין חולק, כי על מנת שתקום זכאות לתובע לקבל נוסף לפנסיה גם מחצית מהפיצויים, עליו להראות כי פוטר. ככל שיתברר שהתובע פרש מרצונו, לא נכנס התובע בגדרה של הזכאות. על כן, נבקש לשוב לתצהירו של התובע ולהתחקות אחר השלבים השונים בדרך לסיום עבודתו כפי שהוא ראה אותם: 22.1 בסעיף 18, מציין התובע כי אלסטר דרש ממנו בפגישה ביום 11.10.05 להחליט בו במקום בין יציאה לפנסיה או ועדת בדיקה. כאשר התובע מציין בסעיף 19 כי הובהר לו שהוא יושעה מעבודתו עד לסיום עבודת ועדת הבדיקה ושכרו יפגע (סעיף 19). 22.2 סעיף 21 נפתח במילים: "לא הייתי מסוגל לתת תשובה לאף אחת משתי האפשרויות הללו." 22.3 באותו יום, התובע נפגש עם מר דהן - מנהל המחוז וזה גם דרש ממנו לבחור בין שתי האפשרויות (סעיף 24 לתצהיר). 22.4 בתום הפגישה עם דהן התובע הודיע כי אינו יכול לתת תשובה מיידית והוא חייב להתייעץ (סעיפים 33-34). 22.5 לאחר הפגישה עם יו"ר הועד צרפתי, ב-31.10.05, התובע הבין כי הוא ממליץ לו לפרוש לפנסיה, תוך שהוא מסביר כי היה לו קושי להשיג לו פיצויי פרישה (סעיף 53). 22.6 בסעיף 54 לתצהיר כותב התובע: "בנסיבות הללו, הבנתי כי נציגות העובדים לא תילחם בעבורי למרות האמון שנתתי בה ובעומד בראשה מר צרפתי. קשה לתאר את תחושת החוסר אונים בה נותרתי ועל רקע עמדת נציגות העובדים, נאלצתי לפרוש אך הבהרתי למר צרפתי, כי אעמוד על מלוא זכויותי, לרבות לקבל פיצויי פרישה ופיצויים על העוול שנעשה לי ומר צרפתי הבטיח לי שיחזור לבדוק את הנושא ויודיעני דבר." 22.7 צרפתי הודיע לתובע ביום 8.11.05, כי ההנהלה מתנגדת לשלם לו פיצויי פרישה ועל כן הוא מבקש את הסכמתו לקיום ועדת בדיקה (סעיף 59). התובע נתן את הסכמתו לועדת הבדיקה, וצרפתי הבטיח לו שיעשה כמיטב יכולתו לזרוז פעולת הועדה, תוך שאם ימצא שלא עשה שב"ח, יוחזר לתפקידו, או יפרוש עם מלוא זכויותיו (סעיף 61). 22.8 ב-17.11.05, התקיימה פגישה של התובע עם ענתבי, אלסטר וצרפתי. ענתבי הודיע לתובע כי לא יוכל להתחייב כמה זמן תימשך עבודת הוועדה, ובזמן עבודתה התובע יושעה ויקבל כרבע משכרו הכולל (סעיף 66). ענתבי חזר והציע לתובע לפרוש (סעיף 67). 22.9 על תחושותיו של התובע באותה פגישה סיפר בסעיף 75 לתצהירו: 75. "הסתכלתי על מר צרפתי ולמרות הלאווים הרבים, גם עתה הוא שתק למרות שבשיחות טלפוניות איתו אמר לי מר צרפתי שהוא מתנגד לפגיעות בי והוא לא מוכן להוציא אותי לפנסיה לא מבוסס, שזה לא בא בחשבון, שאין לזה תקדים ושהם סיכמו כי אני אקבל הכל. בנסיבות הללו ונוכח שתיקתו של מר צרפתי, הבנתי שאין עם מי לדבר - נשברתי סופית! הבנתי שרצוי שאפרוש אמנם פגוע אך חי ובריא ואלחם על זכויותיי מבחוץ. 76. הודעתי כי אינני יכול לעמוד בלחצים המשותפים של הועד וההנהלה שלא הותירו לי כל אפשרות לבחור שכן אמנם לחברת חשמל לא היתה מניעה להקים ועדת בדיקה שהרי אני זה שמושעה מעבודתי, לעומתי לחברת חשמל ולוועדה מטעמה אין מניעה לדון בענייני לאורך זמן ממושך ככל שמתאים לה וכל זה בזמן שתוצאותיה כבר ידועות וקבועות מראש. 79. ... מהיכרותי עם מוסד מפוקפק זה שנקרא ועדה פריטטית, לא יכולתי לסכן את עתידי ועתיד משפחתי כשאני תלוי בסופו של דבר באינטרסים שבאים לשרת את מנהל המחוז, מר דהן אשר ואת נציג העובדים מר מיקו צרפתי, שבסופם, בכל מקרה, עקב עמדותיי בנוגע למקורבים אליהם, תמיד ידי תהיה על התחתונה. 80. עוד בו במקום הודעתי כי החלטתי בנסיבות הללו, לפרוש לפנסיה ולהיאבק על מלוא זכויותיי, לרבות לפיצויי פרישה ויתר הזכויות האחרות המגיעות לי בבית המשפט. שאלתי איפה פורשים? ומר אנטבי מסר לי כי במינהל הסגל הבכיר היושב בחיפה ומסרתי לו כי עוד באותו יום אני נסוע לחיפה, על מנת לפרוש." 23. בחינה מדוקדקת כאמור של דברי התובע בתצהירו מלמדת, כי בחר מיוזמתו ומרצונו החופשי לפרוש. התובע שלטענתו בשלב מסויים בחר ללכת לועדת בדיקה, חזר בו לאחר שהבין כי אין הוא יכול לסכן את עתידו ועתיד משפחתו ולסמוך על כך שהועדה תנקה אותו מכל חשד. סימוכין נוספים לכך מצאנו גם בתמליל השיחה שנערכה בין התובע לצרפתי ב-31.10.05. נביא ממנה מדברי התובע : "יש שתי דרכים או להיות צודק או להיות חכם - אני החלטתי להיות חכם, מכיון שלהיות צודק - זה יעלה לי בבריאות, מעבר לדברים - אני הייתי חולה בסרטן וממשיך לעבור בדיקות, ומדי פעם יש לי כל מיני בעיות עם הנושא הזה. ועוד קצת עניינים, אז אמרתי שמע - אז אני נורא אלך עם דגלים ברחובות וזה, אבל מזה לא יצא שום דבר. לכן, צריך להיות פרגמטי, ולהגיד, אתה יודע מה? אם ככה אוכלים לי את הדם, אפילו לא נתנו לי לראות ומאשימים אותי? אתה מבין?.... דבר מינימלי, שום דבר. בני כהרגלו מביא תיק עב כרס שלא פותח ומדבר לכן אני החלטתי להיות מעשי ולא להתחיל להתעסק עכשיו בכל מיני עניינים.... חד משמעי... (עמ' 7 לתמליל). ... תשמע... ואני לא מתכונן, אמרתי למיקו, אני לא רוצה... זה לא שווה לי את זה, זאת אומרת ללכת להיות צודק ולהוציא את צדקתי לאור. תשמע, אין לי צורך. ...". (עמ' 11 לתמליל - נספח כ"ו לתצהיר התובע). 24. דברים אלו מלמדים על ההשלמה של התובע כבר בשלב זה עם האפשרות שיפרוש יותר מאשר עם ועדת בדיקה. כוונתו של התובע היתה ברורה וחד משמעית, פרישה תוך ניהול מלחמה מחוץ על הזכויות הכספיות. 25. אולם, תמונה זו לא תהיה שלמה אם לא נביא בחשבון גם את כוונות הנתבעת. אלסטר הודה בתצהירו - בסעיף 34 כי היתה הסכמה בין ההנהלה לבין ועד העובדים על פיטורי התובע. הסכמה זו מצאה ביטוייה בתרשומת עליה חתמו ענתבי וצרפתי ב-13.11.05 או סמוך לכך. בחקירתו הנגדית הודה אלסטר שניתן לראות בכך פיטורים לכל דבר ועניין (עמ' 62, שורות 4-8). על ההסכמה המפורשת של אלסטר לראות בסיום עבודתו של התובע כפיטורים, יש להוסיף את ההערות הבאות. גם לנתבעת כמעסיקה היה צריך להיות אינטרס כי תוקם ועדת בדיקה, אשר תברר את העובדות לאשורן ולא תטאטא אותן מתחת לשטיח. לנתבעת יכול היה להיות משקל מכריע בהחלטה אם להקים ועדת בדיקה, אם היתה סבורה שזו הדרך הנכונה. אלא שכל אורגניה העדיפו אחרת. הם הציגו אמנם בפני התובע שתי אפשרויות, אבל העדיפו כי התובע יבחר בפרישה מרצון. חבל שכך היו הדברים שכן הם מנעו את הברור הנכון והמקיף שיכול היה להיות בפרשה זו. אי קיום הברור שהיה כאמור נחלת רצונם של שני הצדדים מביאה למסקנה כי חברו בנסיבות שבפנינו גם יסודות של פרישה מרצון וגם פיטורים וכפי שהנתבעת נוהגת לקרוא להם - פרישת פיטורים. 26. בנקודה זו טוענת הנתבעת, כי מדובר בפיטורים שנעשו על רקע של חשד לעבירה פלילית (סעיף 203(ג) לחוקת העבודה). אין צורך במקרה זה בהוכחת העבירה עצמה ודי בחשד. על כן, רשאית ההנהלה בהסכמת הועד לשלול באופן מלא או חלקי את הפיצויים. אין חולק כי הוכח קיומו של חשד סביר ומבוסס לביצוע שב"ח שהינו עבירה פלילית. עיון במסמך שנחתם בין הועד להנהלה ב-13.11.05 מלמד כי תנאי הפיטורים של התובע כוללים פנסיה, פדיון חופשה, מחלה, ובסעיף ז' נקבע מפורשות "מוסכם שלא ישולמו כלל פיצויי פיטורים." (נספח י' לתצהיר ענתבי). על כן, משהתמלא התנאי של הסכמת הועד לשלילת פיצויי הפיטורים, אין התובע זכאי להם. 27. לסיכום פרק זה, נקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, ובעקבות כך מתייתר הצורך בדיון איזה רכיבים יש לכלול במסגרת השכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים. 28. דרגה אילתית לעובדים המועסקים באילת משולמת תוספת מיוחדת על מנת לעודד עבודה באזור זה. לשם כך, על העובד להחשב קבוע אשר התוספת לגביו תבוא לידי ביטוי בשכר לפי דרגה אחת הגבוהה מעבר לדרוג והתקן. (סעיף 138 לתצהיר התובע, סעיף 104 לתצהיר ענתבי). תוספת הדרגה מקובלת בקרב כל עובדי המדינה והחברות הממשלתיות באילת, זאת כעולה ממכתב מזכיר מועצת הפועלים (נספח ל(1) לתצהיר ענתבי, נספח י' לתצהיר התובע). תוספת זו היא רכיב הנכלל בפנסיה. 29. גישת הנתבעת היא שתשלום התוספת האילתית (סעיף 12(ה) לסיכומי הנתבעת), נפסק עם מעבר עובד לדרוג בכירים. התובע עבר לדרוג בכירים בתאריך 1.1.04, קיבל תוספת שכר של 1323.49 ₪ ברוטו ולכן לא היה זכאי יותר לדרגה האילתית. יצויין כי ההפרש בין הדרגה האילתית לתוספת דרוג הבכירים הוא 377.3 ₪ לטובת התוספת האחרונה. (סעיף 109 לתצהיר ענתבי). בעדותו של ענתבי, עלה כי התובע הינו הבכיר היחיד בנתבעת שאינו מקבל את הדרגה האילתית (עמ' 111 שורות 21-26). אך הנתבעת לא השכילה להראות, כי לבד מהתובע - שהינו הבכיר היחידי בנתבעת באילת שאינו מקבל את התוספת האילתית, כך גם מקובל אצל כל הבכירים האחרים - שהם עובדי המדינה ועובדי החברות הממשלתיות באילת. 30. לא הוצג בפנינו נוהל, הסכם, הסדר או כל מסמך המעגן את הנוהג הנטען ע"י הנתבעת ויוצא איפוא כי מדובר בהחלטה נקודתית שאין לה אח ורע. מעבר התובע לדרוג בכירים לא היה מלווה במסמך שבו הסכים לוותר על תוספת כלשהי שקיבל בעבר ובמיוחד לא כזו שהינה תלויית מקום, אשר הצידוק לה לא ניטל עם מעבר התובע לדרוג בכירים. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה אם תתקבל הגישה של התובע, היא תקזז לו את ההפרשים שבין תוספת דרוג הבכירים לתוספת האילתית. הנתבעת מנועה מלעשות כן באשר אין כל מקור הסכמי, או אחר לפעולה זו. 31. אשר על כן, ובהתאם לסעיף 146 לתצהיר התובע, הנתבעת תשלם לתובע בגין הפרשי שכר 14,300 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מ- 1.1.05 (מחצית התקופה) ועד התשלום בפועל. כמו כן הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פנסיה ביחס לתקופה שמ- 12/05 ועד 10/06 בסך 4,647.50 ₪, בצרוף ריבית והצמדה כחוק מיום 5.5.06 (מחצית התקופה) ועד התשלום בפועל. לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר מאחר והתרשמנו, כי מדובר בטענה כנה של הנתבעת באשר לעמדתה בעניין התוספת האילתית. עוד נציין, כי התובע זכאי להכללת התוספת האילתית בשכרו הקובע, לצורך חישוב הפנסיה לה הוא זכאי ממועד הגשת התביעה ועד בכלל. 32. תורנות בית הרכיב הנקרא "תורנות בית" משולם לעובדים בתפקידי משגיחים הנדרשים לבצע תורנות לאחר שעות העבודה. הנוהל העוסק בזכאות ובגובה התשלום צורף כנספח כ"ה לתצהיר ענתבי. הנתבעת הסכימה בהתקיים תנאים מסויימים לכלול רכיב זה כחלק מהמשכורת הקובעת לפנסיה כאמור בסעיף 4 ל- בנוהל (נספח כ"ה): "4. זכאות 4.1 גמלאים העונים לתנאים הרשומים מטה זכאים לתוספת תשלום בפנסיה בגין תורנות בית כדלקמן: 4.1.1 עובד שקיבל תשלום מדי חודש בעד תורנות בית קבועה או בלתי קבועה בת 8 שעות לערב ו/או ללילה, לפחות 10 שנים רצופות בצמוד למועד פרישתו. 4.1.2 עובד שהועסק כמשגיח והועבר לתפקיד אחר, ובעת פרישתו הוכרה זכאותו להכללת אחוזי המשמרת בפנסיה ובמהלך עבודתו במשמרת קיבל תשלום בעד תורנות בית (גם אם הופסקה תורנותו לפני מועד פרישתו), ובתנאי שקיבל תשלום בגין תורנות בית מדי חודש לפחות 10 שנים רצופות." 33. התובע טוען, כי על אף שהמשיך וביצע את תורנות הבית לאחר שהפך לבכיר, הפסיק לקבל תשלום בגין כך. הוא פנה לקבל המלצה לקבל את התוספת לפנסיה כפי שקיבלו בכירים אחרים ולא נענה. 34. מבחינת המסמכים שהוצגו בפנינו עולה, כי רכיב תורנות בית משולם למי שמשמש בפועל בתפקיד של משגיח. התובע אישר בעדותו, כי שימש כמשגיח רק שלוש שנים (עמ' 6 שורות 7-8). כך דברים אלה מתיישבים עם מכתבו של מנהל אזור אילת דאז, מר יעקב מלמד, אשר כתב למנהל כ"א מחוז דרום ביום 17.9.90, כי מאחר והתובע מונה להיות ממונה על השגחה ואחזקה יש להוציאו ממשמרת אחזקה (נספח כ"ו לתצהיר ענתבי). התובע הודה בעדותו, כי היה ידוע לו והובהר לו חד משמעית שתורנויות בית שיבצע כבכיר, לא יקבל עליהן תשלום, וכן החלו בהכשרת עובד שיחליפו (עמ' 31 שורות 17-24; עמ' 42, שורות 9-11). זאת ועוד, כעולה מריכוז דפי התורנות בית/כוננות תפעולית החודשיים שמינואר 2004, שהוגשו ע"י הנתבעת (נ/4), עולה כי למעט חודשים בודדים, התובע לא נרשם כמי שביצע תורנות בית. מכאן, כי לא התקיים התנאי הדורש בסעיף 4.1.1 לנוהל, תשלום של התוספת במשך עשר שנים עד לפרישה. גם לא מתקיים התנאי הנדרש בסעיף 4.1.2 של תשלום במשך 10 שנים ברציפות שלא בצמוד להפרשה. התשלום החל ב-1987 והופסק לכל המאוחר ב-2004. 35. התובע הפנה לעובד אחר בשם איתמר ברזילי, אשר עם המעבר לתפקיד מנהל אזור רחובות, קיבל התחייבות כי התוספת תחשב חלק מהשכר הקובע לפנסיה. עיינו במסמך המתייחס לכך (ת/1), ומצאנו כי ברזילי ביצע תורנות בית במשך 10 שנים מ-1.1.94 ועד 31.12.03. על כן, התקיים בעניינו התנאי הדורש קבלת התוספת במשך 10 שנים, גם אם לא היתה עד ערב פרישתו. התובע כאמור, לא קיבל את התוספת במשך 10 שנים ברציפות. 36. על כן, משהפך התובע לעובד בכיר, לא ביצע יותר תורנות בית וגם אם ביצע לא היה זכאי לקבל עבורן תשלום, מאחר והיו זכאים לו רק מי שהם בתפקידי השגחה. יוצא איפוא, כי התובע לא ביצע במשך 10 שנים עד פרישתו תורנות בית ואף לא בכל תקופה אחרת במשך 10 שנים ברציפות. פועל יוצא של קביעות אלו הוא דחיית התביעה לתשלום הפרשי שכר והפרשי פנסיה בגין תורנות בית. 37. הכללת רכיבים נוספים לצורך חישוב הפנסיה התובע עתר להכללת הרכיבים - שעות נוספות גלובליות, נהיגה עצמית, שכר עידוד ותוספת טיסה - בשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה. בטרם נתייחס לכל אחד מהרכיבים בנפרד, מבקשים אנו להעיר לגבי כל הרכיבים למעט תוספת טיסה את העובדות הבאות: 37.1 המשכורת הקובעת לפנסיה נקבעה בחוקת העבודה, בתקנות הפנסיה ובנהלי הנתבעת בהסכמת המזכירות הארצית המייצגת את כלל עובדי הנתבעת. 37.2 באמצע שנות התשעים נחתמו במגזר הציבורי הסכמים קיבוציים שהסדירו את ביטוח רכיבי התשלום שאינם פנסיוניים והם הנהיגו הפקדות וניכויים לתגמולים בגין שעות נוספות, שכר עידוד, אי העדרות, דמי נסיעה ואחזקת רכב. (ההסכם הקיבוצי הארצי שנחתם ב-10.8.45, בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, הסוכנות היהודית, המוסדות להשכלה גבוהה לבין ההסתדרות צורף כנספח י"ד לתצהיר ענתבי). 37.3 חברת החשמל אימצה את האמור בהסכם הקיבוצי הארצי בהסכם קיבוצי מיום 18.8.96 (נספח ט"ו לתצהיר ענתבי). בהסכם נקבע מפורשות כי שעות נוספות, שכר עידוד ואחזקת רכב אינם תשלומים פנסיוניים וכי יבוצעו בגינם הפקדות וניכויים לקופת גמל. ההסכם חל גם על מי שיקבל "תוספת נהיגה עצמית". ההסכם קובע תקרה להפקדות לחלק מהרכיבים. 37.4 מאז שנת 1996, הפרישה הנתבעת בגין התובע לקופת התגמולים "מחוג" תשלומים בעד הרכיבים שאינם פנסיונים כשעות נוספות גלובליות, שכר עידוד ונהיגה עצמית. עם פרישת התובע שוחררו כספים אלו לתובע (סעיף 55 לתצהיר ענתבי). 38. סיכומן של עובדות אלו מביא למסקנה, כי על יסוד האמור בהסכם הקיבוצי מ- 18.8.96 מקובל כי הרכיבים שעות נוספות גלובליות, שכר עידוד ונהיגה עצמית אינם רכיבים פנסיונים. בשל כך באו ההפרשות לקופת הגמל. מכאן שקבלת תביעת התובע להכליל רכיבים אלו בפנסיה - משמעותה כפל תשלום שכן התובע כבר קיבל פיצוי בגין אי הכללת הרכיבים בפנסיה בדמות ההפרשות לקופת התגמולים. קבלת תביעתו של התובע סותרת אף את ההסכמה הקיבוצית, שאין כל סיבה לחרוג ממנה ולא לתת לה תוקף מחייב. מכאן, שדי בכך כדי לדחות את התביעה לכלול את הרכיבים - שעות נוספות גלובליות, שכר עידוד ותוספת נהיגה עצמאית - בשכר הקובע לפנסיה. למעלה מן הצורך, נתייחס כעת בנפרד לכל אחד מהרכיבים. 39. שעות נוספות גלובליות התובע טוען כי בהיותו עובד הנהלה בכיר, כמנהל אזור, לא היתה קיימת תלות בין שעות עבודתו לתשלום שקיבל עבור השעות הנוספות. התובע טוען, כי עובדים בכירים כדוגמתו קיבלו את רכיב השעות הנוספות בפנסיה. 40. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת שמצאה ביטוייה בסעיפים 67-68 לתצהירו של ענתבי. מנהלי מחלקות ועובדים בכירים יותר מקבלים תשלום גלובלי עבור 70 שעות נוספות כל חודש. תשלום זה משקף את התפקיד של מנהל מחלקה הקובע בעצמו את סדרי עבודתו, מאשר לכפופים לו שעות נוספות, והוא בפועל עובד שעות נוספות. התובע אישר זאת בחקירתו הנגדית: הוא נרתם לעבודה לאחר השעות הרגילות (עמ' 36 שורות 16-18), הוא לעיתים לקח עבודה הביתה (36, שורות 22-25). אלסטר אשר שימש כסגן מנהל מחוז דרום למינהל, ומנהל כ"א במחוז דרום, אישר בעדותו כי במסגרת פרישתו לא נכללה תוספת השעות הנוספות הגלובליות בפנסיה. (עמ' 54, שורות 3-2; עמ' 56 שורות 13-14). ענתבי הסביר בחקירתו הנגדית, כי מי שזכאי לכלול גמול עבור שעות נוספות בחישוב הפנסיה שלהם הם חברי הנהלה, מנהלי אגפים, אשר שכר היסוד שלהם כולל כבר תשלום עבור שעות נוספות, ללא הפרדה של רכיב של שעות נוספות (עמ' 110 שורות 16-23). התובע לא ידע לומר בחקירתו הנגדית אם הבכירים האחרים שקיבלו בפנסיה שעות נוספות, קיבלו גם בעת עבודתם גמול נפרד עבור שעות נוספות (עמ' 35 שורות 20-28). 41. אשר על כן, משעבד התובע בשעות נוספות בפועל, וקיבל בגין תוספת לשכר המשקפת את מידת האחריות שיש בתפקידו, אין לכלול אותה בשכר הקובע לתשלום פנסיה. 42. שכר עידוד התובע טען כי שכר העידוד הינו רכיב שכר אשר שולם לו מדי חודש בהיקף קבוע של 30%. רכיב זה לא השתנה גם כאשר היתה ירידה בביצועים ובתפוקה ובפועל הנתבעת גם לא הראתה שהתשלום מבוסס על מעקב, מדידה ונתונים מעודכנים מדי חודש. הנתבעת הביאה לעדות לענין זה את מר יגאל שגל, המשמש כסגן מנהל אגף ארגון איכות ובטיחות בנושא ארגון ושיטות בנתבעת. שגל הסביר בתצהירו כי בנתבעת הונהגו שיטות שונות לחישוב שכר עידוד לבעלי תפקידים וקבוצות עובדים שונות. מדובר בשיטות של נורמות מדודות ישירות הישימות לעובדי ייצור ושיטות רב גורמיות הישימות בעיקר לעובדים אשר תפוקותם הישירה אינה ניתנת למדידה ובמקומה בודקים את יעילות הקבוצה ועמידתה ביעדי תפוקה ולוח זמנים. שכר העידוד המשולם למנהלי מחלקות מבוסס על שיטה רב גורמית בה נלקחו בחשבון בין השאר, יעילות המחלקה, יעילות האגף או המחוז, עמידה בתקציב שעות נוספות, אחוז פרמיה, רשימות תקן כוח אדם הרצוי מול המצוי ומסירת דו"חות במועד. אופן החישוב פורט בתצהירו של מר שגל, תוך שצויין, כי בהתאם לכך קיבל התובע את שכר העידוד. בחקירתו הנגדית הסביר שגל מדוע אחוז שכר העידוד הינו 30% כל חודש וזאת מאחר ומדובר בגבול העליון של שכר העידוד, כאשר יוצא יותר חותכים לכיוון 30% (עמ' 102 שורות 20-8). הסבר זה הניח את דעתנו ואנו מקבלים את הטענה, כי שכר העידוד הינו תוספת שכר אשר שולמה בקשר לביצוע וכשזו אינה חלק מהשכר הקובע לפנסיה. 43. נהיגה עצמית העובדים בחברת החשמל מקבלים תשלום עבור השתתפות בהוצאות נסיעות לעבודה וממנה ועבור נסיעות בתפקיד. בחלק מהתפקידים, העובדים מקבלים השתתפות באחזקת רכב, ובתפקידים אחרים החברה מעמידה לרשות העובדים רכב צמוד. עובדים אלו כמו התובע, אינם מקבלים תשלום עבור אחזקת רכב או דמי נסיעות אלא תשלום עבור "נהיגה עצמית". תשלום זה משולם עבור המאמץ הכרוך בנהיגה לצרכי העבודה. התעריפים נקבעים לפי חוזרים של החשב הכללי של משרד האוצר (סעיף 78 לתצהיר ענתבי - ונספח י"ח). 44. עם מינוי התובע לתפקיד ממונה על ההשגחה והאחזקה באזור אילת, הועמד לרשותו מאז 16.9.90 רכב חברה והופסק תשלום אחזקת רכב. העתק המזכר שעסק בכך צורף כנספח י"ט לתצהיר ענתבי. 45. התובע אישר כי השתמש ברכב הצמוד לצרכי עבודתו (עמ' 37, שורות 11-12). מכאן, שהתוספת שולמה לתובע בגין נהיגה שביצע עבור עבודתו. כמו דמי נסיעה או השתתפות באחזקת רכב, לא מדובר בשכר וגם לא חלק מהשכר הקובע לפנסיה (ראו בג"ץ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' פ"ד נט (5) 241). 46. תוספת טיסה על פי הנוהלים וההסכמים החלים על עובדי הנתבעת, עובדים המתגוררים באילת זכאים לשש טיסות הלוך ושוב בשנה מאילת לתל אביב, ולהחזר הוצאות ההסעה מהעיר אילת לשדה התעופה באילת. העובדים רשאים לקבל שישה כרטיסי טיסה בעין או לקבל תוספת טיסה בשנים עשר תשלומים חודשיים. התובע קיבל את תוספת הטיסה בתשלומים חודשיים. מדובר בתוספת שהינה החזר הוצאות ועל כן אינה חלק מהשכר לצורך חישוב הפנסיה. 47. קבלת חשמל לפי תעריף עובדי חברה לאחר פרישתו לפנסיה, הפסיקה הנתבעת להעניק לתובע את ההטבה הכרוכה באי תשלום עבור צריכת חשמל שנתית בשיעור של עד 18,000 קוט"ש. בדיון מיום 16.3.08 הודיעה הנתבעת על השבת ההטבה (עמ' 25 שורות 4 - 9). משכך, מתייתר הצורך במתן צו. 48. יחד עם זאת, התובע פנה לבית הדין ביום 17.9.08 בבקשה למתן צו מניעה כנגד הנתבעת, לפיו לא תנתק את החשמל בבית התובע וזאת לנוכח חוב התובע בגין צריכת העבר שיסודה בשב"ח בו נחשד התובע. בתאריך 18.9.08 הורינו לנתבעת שלא לנתק את החשמל בבית התובע עד למתן פסק דין בתיק. מהמכתבים שצורפו לבקשה, הבנו כי החוב שנוצר לתובע מקורו בהפרשי צריכה שלא נרשמו במונה החשמל בבית התובע ובשווי של 91,422.51 ₪. חוב זה נעשה לפי הערכה ואומדן ולפי הטענה כי לא נרשמה צריכת החשמל האמיתית בתקופה שלפני 3/05 ובמשך השנים קודם לכן, כאשר הצריכה שנרשמה מהווה שליש מהצריכה האמיתית. קביעה זו היא על בסיס חשד לשב"ח שלא הוכח והחישוב שבא בעקבותיו הינו רעיוני ומשוער. בכך אף הודתה הגב' פרחיה לודה, רכזת שב"ח מחוזית בנתבעת, בתצהירה ובעדותה בפנינו. על כן, ומשבחרו שני הצדדים לוותר על ברור החשד שיוחס לתובע, ומשלא הוכח כי התובע ביצע את השב"ח בעצמו, החשד נותר חשד, אין הנתבעת זכאית לקזז או ליצור חוב רעיוני לתובע בגין שב"ח שלא הוכח ביצועו. 49. פיצויים על עצם ונסיבות ניתוק היחסים ואופיים התובע עתר לפיצוי בגין הפגיעה בשמו. פרסום הפרשה באמצעות התקשורת המקומיים, בהתחשב בכך כי התובע מתגורר במקום קטן, ובאמצעי התקשורת הארצית, גרם לתובע תחושה ומבוכה, לו ולמשפחתו. התובע עתר לקבלת מכתב מהנתבעת בו יירשם כי שירת את הנתבעת בנאמנות וללא כל סייגים. עוד טוען התובע, כי הנתבעת נהגה כלפיו שלא בתום לב, הפרה את חובת הנאמנות, פגעה במעמדו ובכבודו, יצרה מסביבו "מחול שדים", ניצלה את מצבו הקשה לרעה והציגה מצג שווא לפיו גנב חשמל. בשל כך, התובע הפסיד הכנסה צפויה, איבד מקום עבודה, שמו ומעמדו נפגעו. בשל כך, עתר התובע לפצותו בסכום של 300,000 ₪. 50. שמענו את התובע והבנו את כאבו העמוק. אין לנו ספק, כי התובע נפגע, אולם ניתנה לו האפשרות היחידה והבלעדית לטהר את שמו, לנקותו מכל אשמה ולהביא לחפותו, אם היה בוחר באפשרות של קיום ועדת בדיקה. בחירה בכך, היתה מותירה אותו בעבודה, גם אם במעמד של מושעה המקבל שכר מופחת, אבל עדיין עובד אשר מעמדו היה נקבע בהתאם לתוצאות הבדיקה. מדובר בהליך משמעתי, אשר היה שופך אור על הנסתר בפרשה זו. התובע בחר לוותר על כך, ופרש מרצונו. הפרסום בכלי התקשורת שנלווה לחשיפת הפרשה, הוא פועל יוצא ומובן מאליו של מעמדו הבכיר של התובע, התפקיד אותו נשא ואין הוא יכול לצפות, כי פרשה שכזו תישאר חסוייה לעד מעיני התקשורת. כך או כך, גם התובע הבין, כי החשד שהתעורר כנגדו אינו בעלמא. כנגד התובע עמדו ראיות נסיבתיות כבדות משקל , ובהן צריכת חשמל חריגה בבית התובע, סימנים של הצלבה בפאזה המלמדת כי ייתכן שצריכת החשמל האמיתית לא נרשמה, העובדה כי התובע החזיק בצבת חותם שלכאורה עימה יכול היה לפתוח ולסגור את החותמות של לוח החשמל בביתו, התובע הגדיל את החיבור לחשמל בביתו מבלי ששילם על כך או קיבל אישור כתוב לכך, וכן העובדה שזמן קצר לפני כן נחשד עובד בכיר אחר באילת בשב"ח. התובע ניסה להסביר את חוסר ההיגיון בצריכת חשמל בהיקפים כאלו, כפי שיוחסו לו, הוא אף רמז על קנוניה שנרקמה כנגדו, ועל כך שאדם ותיק ובכיר כמותו לא יסתכן באיבוד עתידו בשל תשלום עבור צריכת חשמל. בכל אלו ובאופן מבוסס אחר צריכה היתה ועדת הבדיקה לטפל לעומק ומן הסתם התובע היה טוען בפניה טענות אלו ונוספות ביתר כובד משקל וכן מביא ראיות לכך. 51. אך במצב הדברים הזה, התובע היה צריך לצפות לתגובה מחמירת הפנים של הנתבעת. הנתבעת פעלה בהתאם לנוהלים והציעה את שתי האפשרויות היחידות שעמדו בפניה ובפני התובע. דרך המלך - הליך משמעתי של ועדת בדיקה, או פרישה מרצון של התובע תוך השארת החשד מרחף באויר כעננה מעל ראש התובע. בכך, הנתבעת פעלה כנדרש ממנה ולא ניתן לומר בנסיבות שכאלו, כי הפרה חובת תום לב או חובת נאמנות כלפי התובע. על כן, לא נוכל להורות לנתבעת להוציא מכתב המטהר את שמו של התובע, שעה שמצד אחד אשמתו לא הוכחה, ומנגד החשד נותר בעינו. משבחר התובע לפרוש ולא בהליך של ועדת בדיקה, משנחה דעתנו, כי לא נפל פגם בהתנהגות הנתבעת ואורגניה - נדחית בזאת התביעה לפיצוי בסך 300,000 ₪. בשולי הדברים נזכיר, כי ככל ששמו הטוב של התובע נפגע, פתוחה הדרך בפניו להגיש תביעה בבית המשפט המוסמך, משכל הכרוך בכך אינו בסמכותנו. 52. סוף דבר התביעה נדחית למעט הסכומים המתייחסים לדרגה האילתית. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בסך 14.300 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.05 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פנסיה בסך 4,647.5 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כחוק מיום 5.5.06 ועד התשלום בפועל. כמו כן, הצהרנו, כי התובע זכאי להכללת התוספת האילתית בשכר הקובע לפנסיה ממועד הגשת התביעה ועד בכלל. עוד נזכיר, כי הנתבעת אינה זכאית לנתק את החשמל בבית התובע על יסוד חוב העבר המשוער אשר לא הוכח. 53. מאחר והתביעה הוגשה על סך של כמיליון ₪ וממנה נפסקו כ- 19,000 ₪, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. גניבת חשמלחשמל