קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש ברכב חברה ללא רשות לביצוע עבודה פרטית: פסק דין זה עניינו תביעה לתשלום זכויות בגין סיום עבודה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב הפרת משמעת. רקע עובדתי 1. הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות קונסטרוקציית מתכת. בעליה הם שני אחים, ומנהליה במשותף הם בניהם: בני הדודים אמיר אמויאל (להלן - "אמיר") וקובי אמויאל (להלן - "קובי"). 2. התובע הועסק בנתבעת כנהג רכב כבד, ובדרך כלל היה נוסע במשאית עם מנוף (להלן - "המשאית הקטנה"). התובע הועסק מחודש 7/01 ועד ליום 6.8.06, עת פוטר. 3. במהלך חודש יוני 2006 או בסמוך לכך רכשה הנתבעת משאית גדולה עם מנוף (להלן - "המשאית הגדולה") וכן החלה להעסיק נהג נוסף (להלן - "הנהג החדש"). 4. ביום 31.7.06 בשעות אחר הצהריים, ביצע התובע עבודה בעיר אופקים (להלן - "העבודה") תוך שימוש במשאית הגדולה. במהלך ביצוע העבודה התהפכה המשאית הגדולה על צידה והיה צורך להעמידה חזרה על גלגליה (להלן - "האירוע"). לצורך העמדתה נדרשה הפעלתם של שני מנופים גדולים שסופקו ע"י "מנופי אבי". כתוצאה מהאירוע נגרמו למשאית הגדולה נזקים. 5. בעקבות האירוע פוטר התובע. 6. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה לשאלה - האם בקבלת העבודה ובביצועה פעל התובע על פי הוראות הנתבעת ובאישורה או שמא בחר לבצע את העבודה בכליה של הנתבעת וזאת ללא ידיעתה וללא אישורה, מתוך כוונה לשלשל את תמורת העבודה לכיסו הפרטי? האירוע 7. לטענת התובע, ביום האירוע נסע עם אמיר ברכבו הפרטי (של אמיר) והיה עֵד לשיחה טלפונית שהתנהלה בדיבורית, ובאמצעותה האזין התובע לשני הדוברים בה. לגרסתו, התקשר אמיר למר ישי דוידיאן (להלן - "ישי"), בעל חברת הובלות, על מנת לברר פרטים על הנהג החדש, שעבד בעבר בשירותו (של ישי) ועל מנת לבחון אפשרות לביצוע עבודות פרטיות שלא במסגרת המסגרייה. לדברי התובע, במהלך שיחה זו אמר ישי לאמיר, כי יתכן שיזדקק לעזרת התובע בביצוע עבודה מסויימת ואמיר השיבו - "מה שתסכם עם שמעון חמיאס, מקובל עלי". לגרסת התובע, היה אמור להוביל למחרת היום מטען צנרת לחברת "מכתשים אגן" באשדוד. מטען זה היה מועמס על המשאית הקטנה. לדבריו, על פי הוראותיו של אמיר, פרק את המשאית הקטנה והעמיס את הצנרת על המשאית הגדולה על מנת שיוכל בבוקר המחרת לנסוע לאשדוד ישירות מביתו. לדבריו, החלפת המשאיות נעשתה על מנת שהמשאית הגדולה תעמוד לרשותו במקרה שישי יבקש את עזרתו כפי שסוכם עם אמיר. לאחר העמסת הצנרת על המשאית הגדולה, נסע בה התובע לביתו. בתצהירו ציין התובע, כי כשהגיע לביתו, ישי אכן התקשר אליו וביקש ממנו להגיע למקום ביצוע העבודה תוך שהוא מציין בפניו כי הדבר מתואם עם אמיר. מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי העבודה בוצעה לאחר שעות העבודה הרגילות (עמ' 14 שורה 26 לפרוטוקול), בסביבות השעה 18:00 (עמ' 15 לפרוטוקול). עדותו של ישי, שזומן להעיד מטעם התובע, תמכה בגירסתו, שלפיה אמיר יצר עם ישי קשר על מנת לברר פרטים בנוגע לעובד מסויים, ועל מנת לבקש לשתף פעולה במספר עבודות פרטיות. לדברי ישי, הוא אמר לאמיר שיש לו באותו היום עבודה ספציפית שאולי יוכל לבצע באמצעות עובד של אמיר (עמ' 21-22 לפרוטוקול), ובתשובה לכך ענה אמיר "אין בעיה. כל מה שתסגור עם שמעון מקובל". 8. מנגד, אמיר בתצהירו העיד, כי לא ידע מראש על העבודה שביצע התובע ביום האירוע, לא אישר אותה וכי לא היה לו או לכל גורם אחר בנתבעת עניין בביצוע הובלות ו/או עבודות פרטיות. לדבריו, העבודות הפרטיות היו עבור הנתבעת מקור הכנסה זניח וחסר חשיבות (כ -20,000 ₪ בשנת 2006). עם זאת הודה אמיר בחקירתו הנגדית, כי היו מקרים שבהם העביר לו התובע סכומי כסף שקיבל עבור עבודות פרטיות שביצע במשאית הנתבעת (עמ' 27 לפרוטוקול). בעדותו בבית הדין העיד אמיר, כי השיחה עם ישי לא התנהלה באותו היום אלא כעשרה ימים קודם לכן, וכי שוחח עמו בפעם הזו בלבד. כן העיד אמיר כי התקשר לישי אך ורק על מנת לברר פרטים על הנהג החדש ולא לשום צורך אחר. אמיר אישר בעדותו, כי התובע העביר את הצנרת מהמשאית הקטנה למשאית הגדולה בהסכמתו, וזאת לצורך הובלת הצנרת עם שחר ישירות מביתו לפריקה באשדוד. קובי, שותפו של אמיר בניהול הנתבעת העיד, כי התובע לא ביקש וממילא לא קיבל את הסכמתו שלו לביצוע העבודה. לדבריו לא ידע על העבודה עד שהודיעו לו על האירוע. 9. שקלתי את עדויות הצדדים ומצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה אמיר ידע מראש על העבודה שאותה ביקש ישי מהתובע לבצע באותו היום ו/או כי אישר את מעורבות התובע בביצועה. כאמור, התובע טען כי אמיר הוא שביקשו להעביר את מטען הצנרת מהמשאית הקטנה למשאית הגדולה, על מנת שיוכל להיות זמין לפנייתו של ישי לסיוע בביצוע העבודה הפרטית, ולכן העביר את המטען כפי שנתבקש. דא עקא, ברור כי התובע לא יכול היה לבצע את העבודה שביקש ישי מבלי לפרוק את הצנרת תחילה, ובכך נמצא התובע מעמיס ופורק לחינם לאחר שעות העבודה ולכאורה מעדותו, מבלי שהיה זכאי לתשלום שכר נוסף. זאת תוך שהוא משאיר ציוד יקר (צנרת) מחוץ לחצרי הנתבעת. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון ואין לקבל את הטענה כי אמיר ידע שהתובע אמור לבצע עבודה באותו היום עבור ישי והסכים להעמסת הצנרת, לפריקתה במקום כלשהוא, מן הסתם בלי השגחה ולהעמסתה מחדש על המשאית לאחר ביצוע העבודה. יתר על כן, עיינתי בפירוט שיחות הטלפון היוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של אמיר ולא מצאתי כי ביום האירוע נרשמה ממנו שיחה כלשהי לישי כפי שטען התובע. יש לקחת בחשבון כי ייתכן שמכשיר הטלפון הנייד שפרטיו נמסרו לבית הדין, אינו המכשיר היחיד שבשימושו של אמיר, שכן גם לשיחה הנטענת על ידי אמיר שבוצעה לדבריו כעשרה ימים לפני האירוע, לא נמצא כל רישום התומך בקיומה. לכן, אין בעובדה זו כדי לדחות את טענת התובע לעניין קיומה של שיחה בין אמיר לישי ביום האירוע, אך גם חיזוק לא ניתן למצוא לה. מנגד, העדויות של אמיר וקובי, שמהן עולה לכאורה הטענה כי הנתבעת לא ביצעה עבודות ללא חשבוניות וקבלות, אף הן אינן מהימנות. מהעדויות עולה כי מעת לעת בוצעו עבודות אשר התקבולים בגינן לא נרשמו בספרי הנתבעת והדבר נעשה בידיעת ובהסכמת המנהלים אשר קיבלו את חלקם. 10. ממכלול העדויות שהוצגו, התרשמתי כי לנתבעת או למי ממנהליה לא היתה ידיעה ספציפית מלכתחילה על העבודה שהתובע נתבקש לבצע ביום האירוע וממילא לא נתנו לכך את הסכמתם המפורשת. אכן, היו מקרים שבהם בוצעו עבודות פרטיות על ידי התובע וכן על ידי עובדים אחרים בנתבעת (עמ' 27 לפרוטוקול), וזו שילשלה לכיסה תקבולים מעבודות אלה. אלא שטרם ביצוע עבודות אלה נהגו העובדים ליידע את מנהלי הנתבעת על כך ולקבל את הסכמתם מראש וכך מחייב גם הגיונם של דברים. שכן, לא ייתכן שיהא כל עובד נוטל את כלֵי העבודה של המעביד, עושה בהם כרצונו ובוחר אם לדווח על כך למעסיק, אם לאו. גם אם ניתנת הרשאה לעובד לבצע עבודות פרטיות, קשה להניח שיימצא המעביד שיוותר על זכותו להיות מיודע על העבודה המבוצעת בציודו. גם אם הייתי מקבלת את גרסתו של ישי שלפיה, בשיחתו עם אמיר ציין האחרון כי "כל מה שתסגור עם שמעון מקובל" - לא היה בכך כדי לפטור את התובע מלהודיע לאחד ממנהלי הנתבעת על פנייתו של ישי אליו לביצוע העבודה ולקבל את אישורו לכך. 11. אין חולק כי במקרה דנן לא הודיע התובע לאמיר מראש כי ישי פנה אליו וכי הוא מתכוון לבצע את העבודה, ומשלא קיבלתי את גרסתו שלפיה, ידע אמיר על העבודה הצפויה ונתן את הסכמתו (גם אם היתה מתקבלת גרסת התובע כי באותו היום התנהלה שיחה טלפונית בין ישי לאמיר, אין מחלוקת כי ישי לא ציין בה את מהותה המדויקת של העבודה) - המסקנה היא כי התובע השתמש בכלי הנתבעת לצרכיו הפרטיים ללא רשות מנהליה. כלומר, הנתבעת לא התנגדה באופן עקרוני לכך שהתובע יבצע עבודות פרטיות באמצעות ציודה ואף קיבלה תגמולים כתוצאה משימוש זה. אלא שהנתבעת סייגה את הסכמתה לכך בקבלת אישור מראש של העבודה הספציפית. בעניין זה מצאתי כי יש לקבל את גרסת הנתבעת. יודגש כי התובע טען שאמיר אמר לו להחליף את המשאית הקטנה למשאית הגדולה למקרה שיזדקק ישי לשירותיו של התובע. דא עקא, ישי עצמו העיד כי עת שוחח עם אמיר טלפונית בצהרי היום, לא ידע את מהות העבודה שתוכננה לערבו של אותו היום, שכן זו נודעה לו רק עת הגיע למקום האירוע (עמ' 20 לפרוטוקול). מכאן, יש לקבל את גרסת הנתבעת כי התובע החליף את המשאיות לצורך העמסת הצנרת שאותה נדרשה הנתבעת לספק למחרת בבוקר ולא לצורך היותה זמינה לעבודה של ישי. פיצויי פיטורים 12. אין חולק כאמור, כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. התובע צרף מכתב פיטורים (ת/1), בו צויין כדלקמן - "הנדון: הפסקת עבודתך הרינו להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך בחברתנו חברת "אלי קרן תעשיות 2000 (1997) בע"מ "וזאת לאלתר עקב האירוע שהתקיים ביום 31.7.06 בשעה לא ידועה באתר באופקים. מקום בו ביצעת עבודה פרטית (גניבה ממעביד), חרף העובדה כי עזבת את מפעלנו ביום הנ"ל בשעות אחה"צ כשהמשאית עמוסה בציוד שנועד לאשדוד. פרקת את אשר עליה בלא השגחה וללא אישור ונסעת לעיר אופקים לביצוע העבודה - דבר שהתברר בדיעבד. העבודה בוצעה ללא רשות, בצורה לא אחראית ולא מקצועית ואף גרמה לתאונה מצערת עם נזקים כספיים ולהשלכות נוספות שאיש לא יודע לאומדם כעת. לידיעתך, חרף העובדה כי עבודתך מופסקת לאלתר, חברתנו שומרת לעצמה את הזכות לתבוע ממך כל נזק ו/או הוצאה כספית שחברתנו תיתבע ו/או תידרש לשלם בגין רשלנותך בתאונה הנ"ל ובכלל עבודתך. תשלום שכר חודש יולי יבדק ענינית וננהג בהתאם לחוק. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך." לטענת התובע, פוטר שלא כדין לאחר שפעל על פי הוראות הנתבעת לביצוע העבודה ולפיכך זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. יצויין, כי בכתב תביעתו טען התובע, כי פוטר לאחר שהודיע לנתבעת, כי הינו חולה. בסיכומיו ויתר התובע על טענה זו. הנתבעת טוענת, כי התובע פוטר בגין המעילה באמון והנזק הרב שגרם, ובנסיבות אלה יש מקום לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ולחילופין לקזז את סכום הנזקים שגרם. 13. הוראות סעיף 17 לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג- 1963 קובעות - "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בפני בית הדין לא הובאה כל ראיה לגבי הסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ועל כן על פי פסיקת בית הדין יש לפנות לתקנון העבודה בתעשייה (סעיף 53), הקובע כי ניתן לשלול פיצויי פיטורים באופן מלא או חלקי, מקום שבו בוצעה עבירת משמעת חמורה. 14. משקיבלתי את טענת הנתבעת כי התובע ביצע את העבודה מבלי שהודיע למנהליה מראש על כוונתו לבצעה ומבלי שקיבל את הסכמתם, יש לבחון אם מדובר בעבירת משמעת חמורה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. שימוש פרטי בציוד מעביד המצוי בחזקת עובד לצורך עבודתו, וזאת ללא קבלת רשות המעביד ולשם הפקת רווחים אישיים, מהווה עבירת משמעת חמורה שאף גובלת בפלילים. בנסיבות אלה, יש להקיש מההוראות המקובלות לשלילת פיצויי פיטורים במקרים של גניבה. ההלכה הפסוקה קובעת כי רק במקרים חריגים יישללו הפיצויים במלואם, ובהתחשב בנזקים הניכרים שנגרמו לנתבעת בשל מעשיו של התובע שנעשו ללא היתר, הנני מעמידה את שיעור הפיצויים על 30%, המגיעים לסך של 9,798 ₪. דמי הודעה מוקדמת 15. הוראות סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001, קובעות כי הוראות החוק המחייבות תשלום דמי הודעה מוקדמת "לא יחולו - על מעביד בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים" כאמור, פיטוריו של התובע נעשו בנסיבות שבהן הפר משמעת באופן חמור וגרם לנתבעת נזקים גדולים. בנסיבות אלה לא מצאתי כי היה מקום לחייב את הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע במשך חודש נוסף. על כן תביעתו ברכיב זה - נדחית. דמי מחלה 16. התובע טען בתביעתו, כי פוטר בעת שהיה חולה, לאחר שהודיע כי אינו יכול לעבוד עקב האירוע, ולכן הוא זכאי לתשלום דמי מחלה בגין 13 יום. בעניין זה, העיד התובע כי לא קיבל כלל את מכתב הפיטורים ביום 6.8.06, וכי מסר לנתבעת את אישורי המחלה ביום 8.8.06. מנגד העיד קובי, כי מסר לתובע את מכתב הפיטורים ביום ראשון בבוקר בתאריך 6.8.06 וכי רק כעבור יומיים הביא התובע אישורי מחלה. גם ב"כ התובע הודה במהלך חקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, כי ביום 6.8.06 התייצב התובע לעבודה ונאמר לו ללכת הביתה, כי הוא מפוטר (עמ' 36 שורה 2 לפרוטוקול). בסיכומיו לא חזר התובע על טענתו, כי פוטר עם שובו מתקופת מחלתו והודה, כי עבד עד ליום 6.8.06, עת פוטר (סעיף 19 לסיכומים). בנסיבות אלה, אין התובע זכאי לתשלום דמי מחלה בגין מחלה שחלה לאחר פיטוריו. פדיון חופשה 17. התובע תבע פדיון חופשה בעבור 18 ימי חופשה בסך של 4,703 ₪. הנתבעת לא הכחישה תביעתו זו ומשהנטל מוטל על הנתבעת להוכיח, כי שילמה לתובע את דמי החופשה במלואם (סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951), זכאי התובע לתשלום זה כנתבע על ידו. התביעה שכנגד 18. בתביעתה שכנגד תבעה הנתבעת שהתובע יפצה אותה בגין "הפרת חוקי עבודה" וזאת בשיעור מלוא הנזקים שנגרמו לה בשל העבודה שאותה ביצע ללא אישורה. התובע טען כי העבודה בוצעה באישור ומשכך, אין הוא חב בתשלום נזקי הנתבעת. 19. הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, קובעות את מסגרת סמכותו של בית הדין ומגדר סמכות זו הוצאו תביעות שעניינן תביעות נזיקין גרידא. משכך, היה ותביעת הנתבעת מושתת על עילה נזיקית אין מקום להידרש אליה במסגרת זו. לו כוונת הנתבעת היתה לתבוע את התובע בעילה של הפרת חובה חקוקה, המצויה בסמכותו של בית הדין, הרי משלא ציינה מהי החובה החקוקה שאותה הפר התובע וממילא לא הוכיחה טענתה, אין מקום לחייבו מכח עילה זו. יתרה מזו, לאור תוצאות ההליך, מקום שבו נשלל חלקם הגדול של פיצויי הפיטורים בשל התנהלות התובע, לא מצאתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי נוסף לנתבעת, ודין התביעה שכנגד - להידחות. אחרית דבר 20. לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן - א. פיצויי פיטורים בסך של 9,798 ₪. ב. דמי פדיון חופשה בסך של 4,703 ₪. תביעת התובע לתשלום דמי מחלה ודמי הודעה מוקדמת - נדחות. התביעה שכנגד - נדחית. בנסיבות המפורטות בתביעה זו ולאור תוצאות ההליך - יישא כל צד בהוצאותיו. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.שימוש ברכברכב