תוספת משמרות הפרשה לפנסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת משמרות הפרשה לפנסיה: לפנינו תביעתו של פרלמוטר יהודה [להלן- התובע] לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ולקרן השתלמות עבור רכיב שכונה על ידו "תוספת משמרות". ביום 11.4.06 הגישו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות משותפת. על סמך רשימה זו ועל סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו לפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת - ביום 3.1.68 החל התובע עבודתו במשרד התקשורת כעובד ארעי, והפך לעובד קבוע ביום 1.9.68. לאחר הקמת הנתבעת הועברו אליה ביום 1/2/1984 עובדי משרד התקשורת ובכללם התובע. התובע ביצע עבודתו בנתבעת במסגרת מחלקה שנתנה שירותים לכוחות הביטחון, ואשר לצורך זה הפעילה מתקן בבסיס צבאי [להלן- המתקן]. העבודה במתקן בוצעה במשמרות. לתובע שולמה משך שנות עבודתו בבזק תמורה בגין עבודה במשמרות, וזאת בדרך של תוספות ששיעורן והיקפן נקבעו על פי טיבן וכמותן של המשמרות. תוספות אלה הוצגו בתלושי השכר של התובע תחת הכותרות שלהלן: משמרת 20%, משמרת רצופה, משמרת לילה 100%, משמרת שבת 75%, משמרת לילה 50%, משמרת 125% [להלן- תוספות המשמרת]. משך שנות עבודתו של התובע בבזק לא הובאו תוספות המשמרת בחשבון שכרו הקובע לפנסיה ולקרן השתלמות, אך החל משנת 1995 הופרשו בגין תוספות אלה דמי גמולים לקופת הגמל יהב. ביחסי העבודה בנתבעת חלו בזמנים הרלוונטיים לתביעה ההסכמים שלהלן: הסכם קיבוצי מיוחד מיום 1.2.85, אשר הסדיר את מכלול יחסי ותנאי העבודה בנתבעת, הסכם הפנסיה הזמני והסכם פנסיה מקיפה מיום 21.9.89 הכולל נספח בדבר זכויות העובדים המועברים [נספחים א-ד לכתב ההגנה]. במהלך עבודתו בנתבעת קיבל התובע את מכתבו של נחום ויגיסר, מנהל תחום הפרט ותנאי שירות בנתבעת, לפיו תוספת משמרות אינה כלולה בהסכם העבודה כתוספת קבועה לעניין תשלום גמלאות [נספח ז לכתב התביעה]. ביום 31.12.02 פרש התובע לגמלאות, בפרישה מוקדמת על פי הסכם אשר נחתם בינו לבין הנתבעת ביום 16.4.01 [נספח ה לכתב ההגנה]. מכוח הסכם הפרישה משולמת לתובע מאז פרישתו, פנסיה ממקפת - מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ [להלן- מקפת], וכן שולמו לו מענקים שונים [נספח ו לכתב ההגנה]. תמצית טענות התובע - תוספות המשמרת שולמו לתובע כגמול משמרות ולא כגמול שעות נוספות. תוספות המשמרות ששולמו לתובע במשך כל 35 שנות עבודתו בנתבעת (גם בתקופה בה שהה התובע בשירות מילואים) הנן רכיב קבוע בשכרו. התובע חויב לעבוד במשמרות ולפיכך אלה הפכו לחלק קבוע בעבודתו הרגילה. החל משנת 1992 קיבל התובע כל שנה "מענק משמרות בחופשה" וזאת על מנת שדמי החופשה שלו לא יפגעו כתוצאה מאי ביצוע משמרות. לאחר ביטול עבודת המשמרות בדצמבר 2002 המשיכה הנתבעת לשלם תוספת משמרת בשיעור 50% מממוצע תוספות המשמרת שקיבלו העובדים בששת החודשים שקדמו להפסקת המשמרות. עובדה זו, שאף לאחר ביטול המשמרות בפועל המשיכו העובדים לקבל תוספת משמרות, מלמדת כי תוספת זו הנה רכיב קבוע בשכר, כלומר שתשלומה אינו תלוי בביצוע בפועל של עבודת משמרות. לאור הנטען לעיל - היינו, שתוספות המשמרת הנן רכיב קבוע בשכרו של התובע - היה על הנתבעת להפריש בגנן הפרשות לקופת הפנסיה ולקרן ההשתלמות של התובע. משלא עשתה כן, קצבת הפנסיה של התובע קָטְנה והיא עומדת על כ- 20% משכרו האחרון. בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת להעביר לקרן הפנסיה את דמי הגמולים שלא הופרשו בגין תוספות המשמרת (12%) בסך 63,500 ₪, ולחילופין לחייבה בפיצוי בסך 871,200 ₪ בגין הנזק שנגרם לתובע בהקטנת קצבתו עקב אי ההפרשות. כמו כן מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 39,688 ₪ שלא הופרשו לקרן ההשתלמות של התובע בגין תוספות המשמרת (7.5%). תמצית טענות הנתבעת - דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. התובע פרש ביום 31.12.02, ותביעתו הוגשה ביום 30.12.03. תביעתו יכולה לעמוד ככל שזו נוגעת לתקופה מיום 30.12.94 ועד ליום הפרישה. תוספות המשמרת שולמו מכוח הוראות התקשי"ר, שקבע בד בבד בפסקה 27.625 כי הללו אינן חלק מהמשכורת. כך גם לפי ההסכמים הקיבוציים החלים בנתבעת, תוספות משמרת אינן חלק מהשכר הקובע לפנסיה ולקרן השתלמות. זאת ועוד: הנתבעת אימצה את הסכמי המסגרת שנחתמו במגזר הציבורי לשנים 1993-1996, עליהם נמנה אף הסכם המסגרת מיום 10.8.95 שעניינו הפרשות לקופת גמל בגין רכיבי שכר שאינם פנסיוניים. הסכם זה אומץ ויושם בנתבעת, אשר הפרישה דמי גמולים בגין רכיב תוספות המשמרת שאינו פנסיוני לקופת התגמולים יהב. דין התביעה להידחות אף בשל מהותן של תוספות המשמרת, שתשלומן הותנה בעבודה בפועל במשמרות השונות בהתאמה לסוג המשמרת. קבלת התביעה אשר מבקשת לכלול רכיבים נוספים בשכר הקובע לפנסיה ולקרן השתלמות, תהיה מנוגדת לאישורי הממונה על השכר את ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בנתבעת בנושא זה, ולפיכך מנוגדת לחוק יסודות התקציב תשמ"ה 1995. עם סיום עבודתו של התובע ניתנו לו תנאי פרישה מופלגים מעבר לזכאותו בחוק באופן שיש לראות בפרישתו "עסקת חבילה" המונעת מהתובע קבלת תשלומים נוספים. יש לקזז מכל סכום שייפסק את חלק התובע בגין תוספות המשמרת כפי שהיה מועבר לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות, את הסכומים שהועברו לקרן יהב ואת תנאי הפרישה העודפים. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, והוגשו תצהיריהם של צבי ברקובר ואליהו שמוחה שהנתבעת ויתרה על חקירתם הנגדית. כמו כן, הוגשה חוות דעת מומחה של רו"ח משה פילברג. מטעם הנתבעת העידו עו"ד שאול סקשטיין שמאז 2003 משמש כמנהל מחלקת יחסי עבודה בנתבעת, ואבי עייש שמשמש כמנהל מחלקת אקטואריה בנתבעת. דיון והכרעה - 5. התובע טוען כי ההכרעה בשאלת האם יש להכליל את תוספת המשמרות בחשבון שכרו הפנסיוני תלויה בסיווגן של תוספות אלה, האם הן תוספות אמיתיות המותנות בתנאי או חלק משכרו. מנגד טוענת הנתבעת כי לאור מקורה ההסכמי של הזכות יש לפנות להסכם שמכוחו היא ניתנה ולהכריע על פיו בשאלת הזכאות. כבר נפסק כי: "כאשר נדרשים למהותה של זכות שמקורה בהסכם, וזו אינה באה לצמצם הוראות חוק, יש לפסוק על פי מה שהיה מקובל על הצדדים, כפי שנקבע באותו הסכם וכפי שעולה ממנו". [בג"ץ 567/87 גוניק נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"ע אב (4) 693, 701 (1989)]. בית הדין הארצי חזר ופסק כי הזכות לביטוח פנסיוני מקורה בהתחייבות הסכמית ולפיכך יש לבחון התחייבות זו. בענין שלומית יריב נקבע על ידי כבוד הנשיא: "כלל יסודי בדיני הפנסיה הוא כי העובד מקבל פנסיה המורכבת מאותם רכיבים עבורם התחייב מעסיקו להפריש לקרן הפנסיה או לקופת הגמל. משלא התחייב הבנק להפריש לקג"מ עבור הרכיבים ואכן לא הפריש בפועל עבור הרכיבים לקג"מ לא קמה חובה לכלול אותם בין רכיבי הפנסיה". [ע"ע 1148/01 שלומית יריב נ' בנק הפועלים ]. ובענין ברנע נפסק - "מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. להיקף הזכות לדמי כוננות יש משמעות תקציבית. אילולא התנאי המסייג את היקף הזכות אפשר שלא היתה מוענקת הזכות כלל. הפה שהתיר במקרה זה את תשלום דמי הכוננות הוא גם הפה שגדר את תחומה. מבחינה זו יש לתת תוקף מלא לסייג, כל עוד אינו גורע מזכויות, להן זכאי עובד מכוח משפט העבודה המגן, שעליהן לא ניתן להתנות. כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה". [ע"ע (ארצי) 1089/02 יוסף ברנע נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ]. לפיכך מקום בו הוסכם כי תוספת לשכר לא תבוטח בביטוח פנסיוני כי אז העובדה שהתוספת משולמת בקביעות אין בה כשלעצמה כדי להפכה לפנסיונית. 6. מקור הזכות לתוספות משמרות - כאמור, התובע החל עבודתו במשרד התקשורת והועבר לעבודה בנתבעת ביום 1.2.84. הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד מיום 1.2.85 [להלן- הסכם בזק] קלט אל מערך יחסי העבודה בנתבעת את כל הוראות התקשי"ר, ההסכמים, ההסדרים ונוהלי העבודה שהיו קיימים במשרד התקשורת וזאת כל עוד לא הוסכם אחרת [סעיף 5 להסכם בזק]. טוענת הנתבעת (והתובע לא חלק על כך) כי המקור לתשלום תוספות המשמרת הנו פרק משנה 27.6 לתקשי"ר שעניינו עבודה במשמרת. פסקה 27.625 בתקשי"ר קובעת מפורשות כי: "התוספות לפי סעיף זה הן בשיעור כולל ואינן נחשבות כחלק מהמשכורת לעניין תשלום תוספת היוקר, לעניין חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, לעניין פיצויי פיטורים או לכל עניין אחר". (ההדגשות לא במקור - ח.ט.) אשר למעמדן של הוראות התקשי"ר כבר נפסק כי - "הוראות התקשי"ר הן בגדר תנאים בחוזה העבודה של כל עובד מדינה, במידה שהן מתייחסות אליו. מן המפורסמות כי המדינה והעובדים גם יחד נוהגים על פי הוראות התקשי"ר ומקבלים עליהן את דינן. הוראות אלה מעניקות שורה שלמה של טובות הנאה לעובדי המדינה. חזקה על המערער כי נהנה מהן בתקופת שירותו, ועל כן גם אינו יכול להתנער מן ההגבלות שבאותן הוראות לגבי הנאות אלה." [דברי כבוד השופט ברנזון בע"א (עליון) 376/67 נוריאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד כא(2) 689, 693 (1967) כפי שהובאו בבג"ץ 1800/07 לשכת עורכי הדין בישראל נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, , ניתן ביום 7.10.2008)] הנה כי כן, משמקורה של הזכות לתוספות המשמרת הוא חוזי, רשאים היו הצדדים להגביל את היקפה כפי שאכן נעשה בפסקה 27.625 בתקשי"ר שהרי אלמלא ההגבלה האמורה ייתכן שלא הייתה מוענקת הזכות כלל [לעיל- עניין ברנע]. הגבלה זו מתייחסת הן להפרשות הפנסיוניות והן להפרשות לצורך קרן השתלמות. 7. זאת ועוד: הסכמת הצדדים המפורשת לכך שתוספות המשמרת אינן רכיב פנסיוני באה לידי ביטוי באימוצו של ההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי שעניינו הפרשות לקופת גמל בגין רכיבים שאינם פנסיוניים על ידי הנתבעת. כך, הפרישה הנתבעת דמי גמולים בגין תוספות המשמרת דמי גמולים לקרן "יהב", כשמתלושי השכר עולה כי גם חלקו של התובע הועבר ומכאן שהתובע היה מודע לכך. כבר נפסק כי- "אין זה מתקבל על הדעת לדרוש מהמעסיק הציבורי (או הפרטי), שיחויב להפריש כספים פעמיים עבור הרכיבים שלא היו פנסיוניים עד לשנים 1993-1995 (20% מהכנסת העובדים, כפי שבואר לעיל), וזאת הן אצל מקבלי פנסיה תקציבית והן אצל מקבלי פנסיה צוברת." [ע"ע (ארצי) 249/03 קאהן - מדינת ישראל-נציבות שירות המדינה (לא פורסם, , ניתן ביום 19.12.04)] היינו, התובע לא יכול ליהנות משני העולמות: הן מהפרשות המעביד לקופת גמל בגין תוספות המשמרת כרכיב לא פנסיוני, הן מתשלום הזכויות הפנסיוניות על פי "שכר קובע" הכולל את תוספות המשמרת. היענות לבקשת התובע להכיר בתוספות המשמרת כחלק משכרו הקובע לצורך חישוב הגמלה משמעותה קבלת פנסיה כפולה בגין אותה תוספת. 8. משזו המסקנה אין לנו להדרש למהות התוספות ונאמר בקצרה כי לטעמנו תוספות המשמרות הותנו בתנאי ולפיכך מדובר בתוספות אמיתיות ולא חלק משכרו של התובע. אלה הן תוספות המשמרות שנתבעו על ידי התובע כחלק משכרו: תוספת משמרת 20% - ניתנה בגין משמרת אחר הצהרים בת 8 שעות בימי חול; תוספת משמרת רצופה - ניתנה בגין 2 משמרות רצופות (סך הכול: 15 שעות) בימי חול; תוספת משמרת לילה 100% - ניתנה בגין משמרת לילה בת 7 שעות בימי שישי, שבת וחג; משמרת שבת 75% - ניתנה בגין משמרת בוקר בת 7 שעות בימי שבת וחג; משמרת לילה 50% - ניתנה בגין משמרת לילה בת 7 שעות בימי חול; משמרת 125% - ניתנה בגין 2 משמרות אחר הצהרים ולילה רצופות (סך הכול: 15 שעות) בימי שישי או שבת. מתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו עולה כי הסכומים ששולמו לתובע בכל חודש בגין כל אחת מן המשמרות הם שונים, שכן פילוח המשמרות שביצע בכל חודש שונה. יתירה מכך אף התובע כשנשאל אם הכמויות של התוספות השתנו מחודש לחודש, השיב: "זה ברור, אבל זה היה פחות או יותר דומה כי היינו אותו מספר אנשים שאיישו את המתקן 24 שעות". [פרוטוקול מיום 19.2.07 עמ' 5 ש' 27-26]. כבר נפסק כי - "על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש... צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב חדל התשלום". [דב"ע (ארצי) מב/44-3 גולדברג נ' עירית בת-ים פד"ע יג' 338, 341 (1982)]. הנתבעת הוכיחה כי מדובר בתוספת המותנית בבצוע משמרות בפועל בהתאם לסוגי המשמרות המפורטים. אף בעובדת תשלום מענק המשמרות בחופשה ובהכללת התוספות בדמי המילואים ששולמו לתובע, אין כדי לשנות מסקנתנו כי תוספות המשמרות הותנו בעבודה בפועל ולפיכך הינן בגדר תוספת אמיתית ואינן חלק משכרו של התובע. 9. לא זו אף זו, התובע היה מודע לעובדה כי תוספות המשמרות אינה מובאת בחשבון הגמלה וביום 5/6/1982 פנה בבקשה "למצוא את הדרך" (כלשון התובע) לכלול את תוספת המשמרות בחישוב הגמלה [נספח ו לתצהיר התובע]. התובע נענה בשלילה מן הטעם שתוספות המשמרת אינן כלולות בהסכם העבודה כתוספת קבועה לעניין תשלום הגמלה [נספח ז לתצהיר התובע]. פנייה נוספת של הנתבע מיום 8.4.92 (ותזכורת מיום 8.6.92) לא נענתה [נספח ו לתצהיר התובע]. מאז הפנייה משנת 92' שתק התובע ולא מחה כנגד המענה השלילי שניתן לו, וזאת עד לפרישתו בדצמבר 2002 ולאחר שחתם ביום 16.4.01 על הסכם פרישה [נ/1] מבלי שהזכיר את טענותיו כנגד שיעורה של המשכורת הקובעת [פרוטוקול מיום 19.2.2007, ע' 4 ש' 24-26; ע' 5 ש' 4-6]. לטענתו, שתיקתו נבעה מחשש פן יאבד את מקום פרנסתו אם ירים קול מחאה, אלא שמעדותו עולה כי ניסה לפנות לוועד העובדים בנתבעת בעניין אך נענה בשלילה [פרוטוקול מיום 19.2.2007, ע' 4 ש' 5-7]. ידיעה זו של התובע באה לחזק את מסקנתנו כי התובע היה מודע להסכמה הנוהגת בנתבעת שלא להפריש בגין תוספת זו לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ולעובדה כי כך נהגו הצדדים בפועל. 10. משזו מסקנתנו לא מצאנו מקום להידרש לטענות הנתבעת בקשר עם ההתישנות, אי הוכחת הנזק ותנאי פרישה מופלגים בבחינת "עסקת חבילה המונעת מהתובע קבלת תשלומים נוספים". כמו כן אין לנו להידרש לטענת התובע לפיה לא הועלה בדרגה מלאה כעולה מהסכם 20 - 50 עליו העיד עו"ד סקשטיין ולעובדה כי העלאה שקיבל בדרגה פגעה בגמלתו וזאת מכיוון שטענות אלו חרגו מהחזית שנקבעה, ומשלא נדרשנו לטענה בדבר "עסקת חבילה" . 11. סוף דבר התביעה נדחית. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי לא ראינו לנכון לעשות צו להוצאות. הפרשה לפנסיהפנסיהשעות עבודה ומנוחה