קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית שיפוט דו צדדית: רקע עובדתי לפני בקשה לעיכוב הליכי התביעה-שכנגד שהגישה המשיבה (להלן: "שיקו") נגד המבקשת (להלן: "TMK"), עקב קיומו של הסכם בין הצדדים הקובע כי תביעות נגד TMK יתבררו בעיר קלן שבגרמניה. TMK (לשעבר Sinara Handel GmbH) הינה חברה זרה המאוגדת כדין בגרמניה ומשרדה הראשי בעיר קלן. TMK עוסקת, בין היתר, בשיווק ובהפצה של צינורות פלדה. שיקו הינה חברה הרשומה בישראל. ביום 21.8.01 נחתם בין TMK לבין שיקו חוזה מכר (החוזה נכתב בשפה הרוסית וצורף בליווי תרגום נוטריוני לעברית כנספח AA לבקשה; להלן: "חוזה המכר"). בהתאם לחוזה המכר היתה שיקו אמורה לרכוש מ-TMK צינורות פלדה בכפוף לתנאים האמורים בהסכם. צינורות הפלדה סופקו לשיקו בחודשים פברואר-מאי 2004, אך לטענת TMK שיקו לא שילמה עבורם את הסך של כ-3.3. מיליון ₪. לפיכך, הגישה TMK בתיק זה תביעה כספית נגד שיקו. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה שיקו תביעה-שכנגד, במסגרתה טענה לנזקים שנגרמו לה בשל התנהלותה של TMK. שיקו טוענת כי הנתבעת התחייבה לספק לה צינורות פלדה בהתאם לעשר הזמנות שאושרו בחודשים נובמבר 2003 עד ינואר 2004, ולאחר מכן ביטלה TMK הזמנות אלו שלא כדין, ובאופן שהסב לנתבעת נזק הנאמד על ידה בסך של כ-4.6 מיליון ₪. הטענות שמעלה הנתבעת בכתב הגנתה ובתביעה-שכנגד זהות, כאשר בכתב ההגנה הטענה מועלית כטענת קיזוז, ובתביעה-שכנגד כתביעה כספית לכל דבר ועניין. 4. בעקבות הגשת התביעה-שכנגד הגישה TMK את הבקשה שלפני לעיכוב הליכים בתביעה-שכנגד. לטענת TMK, סעיף 10 לחוזה המכר כולל תניית שיפוט דו-צדדית, הקובעת כי תביעה נגד חברת סינרה (היא TMK) תוגש ותתברר בבית המשפט בעיר קלן, ואילו תביעה נגד שיקו תוגש ותתברר בבית המשפט המוסמך בישראל. זו לשונו של סעיף 10 הנ"ל (בתרגום לעברית): "במידה שיתעוררו סכסוכים ומחלוקות הקשורים לחוזה ולביצועו, יפתרו אותם הצדדים בדרכי שלום. אחרת יתבררו המחלוקות בין הצדדים כדלהלן: - תביעה כנגד חברת סינרה תוגש ותתברר בבית המשפט בעיר קלן בהתאם לכלליו. הכרעתו תהיה סופית ותחייב את שני הצדדים. - תביעה כנגד חברת שיקו תוגש ותתברר בבית משפט המוסמך והמתאים לעניינים אלה בישראל ובהתאם לכלליו. הכרעתו תהיה סופית ותחייב את שני הצדדים." 5. לטענת TMK, לשון ההסכם מלמדת כי תניית השיפוט שנקבעה בו הינה תניית שיפוט ייחודית. הרציונל לתניית שיפוט זו, מסבירה TMK, היה רצונן של כל אחת מהחברות כי תביעות נגדן יוגשו ויתבררו במקום עסקן. התנייה מבטאת, בין היתר, את רצונו של ספק הסחורה הזר שלא להיגרר לכל הארצות שאליהן הוא משווק את סחורתו, ולרכז את כל הסכסוכים במקום התדיינות אחד, הוא מקום מושבו. יתר על כן, לגישתה, אם יותר לשיקו להגיש התביעה שכנגד בישראל יהא בכך משום מתן פרס למי שמתחמק מתשלום. שיקו אינה מכחישה כי קיבלה את הסחורה, אלא טוענת לנזקים שנגרמו לה. למרות זאת, שיקו לא הגישה תביעה עצמאית נגד TMK בשלוש השנים שחלפו מאז סופקה לה הסחורה, אלא הגישה תביעה-שכנגד לאחר ש-TMK הגישה את התביעה נגדה. עוד טוענת TMK כי תביעה-שכנגד הינה תביעה עצמאית שיש לה חיות משלה, ואשר עשויה להימשך אף לאחר שהסתיימה התביעה העיקרית. גם מטעם זה אין לכרוך יחדיו את התביעה העיקרית עם התביעה-שכנגד. 6. בתגובתה טוענת שיקו, ראשית, כי חלק נכבד מן הטענות שהעלתה בכתב ההגנה במסגרת התביעה העיקרית זהות לטענות שהעלתה בכתב התביעה-שכנגד. לפיכך, צפויות טענותיה, בכל מקרה, להידון ולהתברר בבית משפט זה; אין כל סיבה לנהל דיון בטענות אלו בפני שני פורומים שונים. שנית, שיקו סבורה כי הגשת התביעה העיקרית לבית המשפט הישראלי, מקנה לו סמכות לדון גם בתביעה-שכנגד שהגישה הנתבעת. שלישית, TMK גילתה דעתה כי מקום השיפוט צריך להיקבע לפי הכללים הרגילים, ולא לפי הוראות ההסכם, משציינה בסעיף 9 לכתב התביעה כי: "לבית משפט זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה זו, לאור סכומה ולאור מקום מושבה של הנתבעת". רביעית, מלשון תניית השיפוט שבהסכם, אשר נוסח באופן בלעדי על ידי המבקשת, עולה כי היא איננה תניית שיפוט ייחודית, וכי היא מקנה לבית המשפט בגרמניה סמכות מקבילה בלבד. חמישית, בהתאם להוראות חוזה המכר עצמו (סעיף 11), תוקף ההסכם פקע ביום 31.12.02. העסקאות נשוא התביעה-שכנגד בוצעו בשלהי שנת 2003 ובראשית שנת 2004, ולכן ממילא ההסכם ותניית השיפוט שבו אינם חלים על התביעה-שכנגד. שישית, TMK טענה בכתב ההגנה-שכנגד כי בהתאם לדין הגרמני, תביעתה של שיקו התיישנה. אם טענה זו נכונה, הרי שקבלת הבקשה לעיכוב הליכים תגרום לשיקו עיוות דין חמור. שביעית, טעם נוסף להותרת ההליך בישראל נעוץ בעובדה שהדין המהותי החל הינו הדין הישראלי, וזאת נוכח מבחן מירב הזיקות. המשיבה הינה חברה ישראלית; הסחורה נשוא ההליך היתה אמורה להישלח ממפעל ברוסיה ישירות לישראל; הנזקים שנגרמו לשיקו עקב אי-אספקת הסחורה נגרמו בישראל; עדי המשיבה הם ישראלים ואין שום עד גרמני בתביעה. 7. בתגובתה לתשובת שיקו, טוענת TMK כי משחשפה שיקו את העובדה שטענותיה במסגרת התביעה-שכנגד זהות לטענות הקיזוז שהעלתה בכתב ההגנה, ברור כי אין לתביעה שכנגד חיות עצמאית, וכי היא לא הוגשה אלא כדי להקשות ולסרבל את ההליכים. די בכך, לגישתה, כדי לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים. עוד טוענת TMK כי תניית השיפוט שבהסכם הינה תניית שיפוט ייחודית; אין מקום לטענה לפיה תניית השיפוט אינה חלה בשל כך שחוזה המכר איננו בתוקף; היא לא תעלה טענת התיישנות בגרמניה אם תוגש התביעה שם בתוך 6 חודשים מיום מתן ההחלטה בבקשה זו; ושיקו לא ביססה בראיות את טענת "הפורום הלא-נאות" שהעלתה, שהינה טענה עובדתית הדורשת הוכחה (טענה זו דווקא נתמכת בתצהירו של מנכ"ל שיקו, בסעיף 7). לנוכח תגובה זו, אין מתעוררת עוד בעיה של התיישנות בגרמניה (ראה: ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H., פ"ד נ(4) 73, פסקה 9). דיון 8. הלכה פסוקה היא כי אין בתניית שיפוט זר הכלולה בהסכם כדי לשלול סמכותו של בית המשפט המקומי, וזאת אף אם מדובר בתניית שיפוט ייחודית (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית-1991, עמ' 39-40). מדובר בעניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט. אמנם, מדיניות בתי המשפט הינה לכבד תניית שיפוט זר, שכן היא חלק מן ההסכם בין הצדדים ובית המשפט לא ייתן את ידו להפרת הסכמים. עם זאת, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי-כיבודה של תניית השיפוט, ניתן שלא לאכוף אותה (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company LTD, פ"ד נח (2) 465; רע"א 481/89 מארק פקג'ינג סיסטמס אינק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד מד(1) 113; ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ'C.I.S - Continent Israel Schiffahrts G.M.B.H., פ"ד מ(2) 673, פיסקה 3; ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANY LTD., פ"ד נח(2) 465, פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), עמ' 43-41). שיקולי נוחות גרידא אינם מספיקים למניעת אכיפתה של תניית שיפוט הקבועה בהסכם (ראה י' זוסמן בספרו הנ"ל, שם, ה"ש 97). 9. בתי המשפט דנו בעבר בשאלה אם הרצון להימנע מפיצול הליכים הינו סיבה המצדיקה הימנעות מאכיפת תניית שיפוט זר. כאשר הצורך בפיצול הליכים נבע מכך שהתביעה הוגשה נגד מספר נתבעים, אשר רק לגבי חלקם קיימת תניית שיפוט, סירבו בתי המשפט לראות בכך סיבה טובה, כשלעצמה, להתנערות מן האמור בהסכם (ע"א 601/82 הנ"ל בענין בנק לאומי, פסקה 7 והאסמכתאות שצוטטו שם, וע"א 4601/02 הנ"ל בענין ראדא, פסקה 17). בית המשפט העליון הבהיר, כי הסיבה לכך שצירוף נתבעים איננה עילה להתעלם מתניית מקום שיפוט הינה שקביעה אחרת היתה מביאה לצירוף נתבעים באופן מלאכותי, רק לשם התחמקות מתניית השיפוט (ע"א 588/68 ויזרה חברה ישראלית לרכב בע"מ (בפירוק) נ' פולקסוואגנוורק א.ג., פ"ד כג(1) 581, 583; ע"א 422/64 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' קנינגלייקה נדרנלנדשה, פ"ד יט(1) 303, 306; וראה דעתה המסתייגת משהו של כב' השופטת מ' בן-פורת בענין בנק לאומי הנ"ל). כפי שהבהיר כב' השופט א' גרוניס בענין ראדא הנ"ל, החשש ממתן פסקי דין סותרים בשל כפל הליכים - אין בו כדי להצדיקהתעלמות מתניית שיפוט ייחודית, כפי שגם נפסק לגבי כיבוד תניית בוררות (שם, בפסקה 17, והפסיקה שצוטטה שם). 10. בענייננו, אין מדובר בשיקולי נוחות בלבד, וגם אין כוונה להתחמק מתניית השיפוט בעצם הגשת התביעה-שכנגד. המבקשת אינה מתכחשת לכך שטענותיה של שיקו בכתב ההגנה ובכתב התביעה-שכנגד למעשה זהות. מכיוון שכך, ממילא יתקיים דיון בפני בית משפט זה בטענות אותן העלתה שיקו בתביעה-שכנגד. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה לקיים דיון באותן טענות פעם נוספת גם בפני בית משפט זר (אם נתעלם משאלת השתק הפלוגתא שעשוי להיווצר), ולא יהיה בקיום הדיון בתביעה-שכנגד בגרמניה כדי להקל בצורה כלשהי על TMK - נהפוך הוא. יש לדחות טענתה של TMK, כי הודאתה של שיקו כי טענותיה בתביעה-שכנגד ובכתב ההגנה הינן זהות - מלמדת כי התביעה-שכנגד מיותרת ולא נועדה אלא לסרבל את ההליכים. הסיבה להגשת תביעה-שכנגד בנוסף להעלאת הטענות בכתב ההגנה ברורה. אם תתקבלנה הטענות שבכתב ההגנה, יהא בכך לכל היותר כדי להביא לדחיית התביעה. ואולם אם תתקבלנה אותן טענות במסגרת התביעה-שכנגד, עשויה התובעת-שכנגד לזכות בסעד כספי, דבר שלא היה ביכולתה לקבל במסגרת טענות הגנה המועלות על דרך הקיזוז. 11. מוכן אני לקבל את טענת המבקשת כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית. אמנם אין היא נוקטת לשון ייחודיות מפורשת, ואין היא שוללת - לפחות לא במפורש - סמכותם של בתי משפט אחרים. אך סביר יהיה להניח כי המבקשת, שניסחה את ההסכם, ואשר מספקת סחורה למדינות שונות, רצתה להימנע ממצב בו תאלץ להתדיין במקומות שונים בכל חלקי תבל (ראה דברי כב' השופט י' זוסמן, כתוארו אז, בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' נברום רומאניין מריטים, פ"ד יט(2) 159, 166, וכן ע"א 5666/94 הנ"ל בענין סנקרי, פסקה 6). ההלכה היא כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת בצורה מפורשת את סמכות בתי המשפט האחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, לאור מטרת התניה ופירושו הנכון של החוזה בכללותו (ראה: ע"א 4601/02 הנ"ל בענין ראדא, פסקה 12, והפסיקה שצוטטה שם). אולם, אינני סבור כי תניית השיפוט שבחוזה חלה על נסיבות המקרה שלפני. פרשנותה הנכונה של התניה מחייבת, לטעמי, מסקנה לפיה גם אם מדובר בתניית שיפוט ייחודית - היא חלה רק במקרה של הגשת תביעה עצמאית נגד הספק הזר, להבדיל מתביעה-שכנגד המוגשת נגדו, ואשר נובעת מאותה מערכת עובדתית עליה מבוססת התביעה העיקרית שהספק הזר עצמו הגיש בישראל. מטרת תניית השיפוט הינה להקל על ספק הסחורה הזר, ולמנוע מצב בו הוא נגרר על ידי לקוחותיו לניהול הליכים משפטיים במקומות שונים בעולם. רציונל זה אינו מתקיים במקרה בו הספק הזר מגיש ביוזמתו תביעה לבית המשפט "הזר" - במקרה זה בישראל - והטענות נגדו תתבררנה כאן ממילא - בין כטענת קיזוז, ובין כטענות העולות בתביעה-שכנגד. 12. אינני סבור כי יש לפרש את תניית השיפוט כמחייבת ניהול הליכים משפטיים מקבילים בשתי מדינות שונות, דבר הכרוך בהוצאות משפטיות מיותרות ובסיכון של מתן פסקי דין סותרים. אין זה סביר שזו היתה כוונת הצדדים, משום שתוצאה מעין זו איננה משרתת איש מהם, והיא נעדרת הגיון מסחרי ומשפטי כאחד. הפרשנות הסבירה היחידה לתניית השיפוט שבהסכם הינה כי היא נועדה לחול אך ורק על הגשת תביעה מקורית, ולא על הגשת תביעה-שכנגד, בפרט כאשר הטענות שמעלה הנתבע בכתב ההגנה ובתביעה-שכנגד הינן כמעט זהות, וכאשר שתי התביעות מבוססות על אותה מערכת עובדתית. בנסיבות אלה, אין כל היגיון בניהול ההליכים במקביל בשני בתי משפט, כאשר התובעת ממילא איננה חוסכת לעצמה את הקושי הכרוך בניהול הליכים הרחק ממקום עסקה. 13. גם לו סברתי כי זו הפרשנות הנכונה של ההסכם, הייתי נמנע מלאכוף את תניית השיפוט בנסיבות מיוחדות אלו, שהרי ההלכה היא שתניית שיפוט ייחודית איננה שוללת את סמכותו של בית המשפט המקומי. בית משפט הדן בתביעתו של ספק זר בישראל, קונה סמכות לדון גם בתביעה-שכנגד המוגשת נגדו, ואשר נובעת מאותן הנסיבות, חרף קיומה של תניית שיפוט ייחודית החלה על תובענה עצמאית שניתן היה להגיש נגדו. ההיגיון העומד מאחרי מסקנה זו הדריך גם את המחוקק, כאשר קבע כי בית משפט השלום יהיה מוסמך לדון בתביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שהוגשה בפניו, ושנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהא שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהא (סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בדרך דומה פסק מ"מ הנשיא כב' השופט י' זוסמן, כתוארו אז, כי נתבע מגיש תביעה-שכנגד נגד תובע זר, שהגיש נגדו תביעה בישראל, אין הוא זקוק להיתר המצאה מחוץ לתחום, "הואיל והתביעה שכנגד אינה אלא תוספת לכתב-ההגנה" שהנתבע רשאי להגישה (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפליינסס קו. נ. גרץ, פ"ד כה(2) 441, 444). דברים ברוח זו נאמרים בספרה של ט' קונפינו-שר, סמכות שיפוט על נתבע זר (הוצאת "בורסי"), בעמ' 33 (פסקה 2.3.2), תוך הסתמכות על הדין האנגלי והאמריקאי, והפניה לע"א 607/70 הנ"ל, לאמור: "הסכמתו של נתבע, הנמצא מחוץ לתחום המדינה עובר להגשת כתב התביעה, להתדיין בפני בית משפט מקומי מהווה בסיס לסמכות השיפוט של בית המשפט. הסכמה לסמכות שיפוט יכולה להינתן בדרכים רבות, במפורש או במשתמע, מראש או בדיעבד. למשל, הגשת תביעה תיחשב להסכמת התובע לסמכות בית המשפט המקומי בתביעה-שכנגד". 14. לנוכח המסקנה דלעיל, אינני נזקק לטענת שיקו כי תביעתה איננה נסמכת על חוזה המכר, הכולל את תניית השיפוט, משום שהרכישות נשוא התביעה-שכנגד בוצעו לאחר פקיעת ההסכם. אכן, הן הרכישות נשוא כתב התביעה, והן הרכישות נשוא התביעה-שכנגד הן מן השנים 2003-2004, כאשר סעיף 11 לחוזה המכר קובע כי תוקפו הוא עד יום 31.12.02. אולם שיקו, המכנה את חוזה המכר בכתבי הטענות "הסכם מסגרת", לא טענה כי הסכם זה פקע בסוף שנת 2002; היא רק טוענת כי הרכישות נשוא התביעה-שכנגד עוגנו בהסכמות פרטניות לגבי כל הזמנה. אין טענה שחוזה המכר, בהיותו הסכם מסגרת, איננו חל על הסכמות פרטניות אלו, והשאלה אם הוא הוארך, במפורש או בהתנהגות, תידון במשפט עצמו. 15. נוכח האמור לעיל, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.תניות בחוזהחוזהתניית שיפוט