תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי: 1. לפני תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני -מקצועי. התאחדות התעשיינים בישראל (להלן - התובעת) טוענת כי חברת בטר אנד דיפרנט (להלן -הנתבעת) חייבת לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי בהתאם לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצוע לארגון מעבידים), תשל"ז -1977 (להלן-התקנות). מנגד טוענת הנתבעת שלא מוטלת עליה חובה לשלם דמי טיפול ארגוני מאחר שחוק הסכמים קיבוציים והתקנות אינם חלים באיו"ש, מקום מושבה. בנוסף טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להידחות גם לגופה מכיוון שהתובעת לא הוכיחה את הסכום הנתבע. 2. ואלו העובדות הרלבנטיות: א. התובעת הינה ארגון מעסיקים וחברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. ב. התובעת צד להסכמי מסגרת שהינם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום. הסכמי המסגרת שעליהם חתומה התובעת הורחבו בצווי הרחבה. ג. הנתבעת הינה חברה הרשומה בישראל שעיסוקה בשימורי פירות ומקום מושבה במישור אדומים אשר באיו"ש. יריעת המחלוקת 3. הפלוגתאות כפי שנקבעו בדיון המוקדם: א. האם חלה חובה על הנתבעת שמקום מושבה באיו"ש לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני מקצועי ובאיזה סכום. ב. בהנחה שקיימת חובה לשלם דמי טיפול ארגוני, האם קיימת חובה לשלם לגביהם מע"מ. 4. בסיכומיה עתרה התובעת לסעד נוסף וביקשה כי בית הדין יורה לנתבעת להמציא את כל הנתונים לחישוב דמי הטיפול בהתאם לתקנות. מאחר שבכתב התביעה אין כל זכר לסעד של מתן פרטים נדחית התביעה לסעד זה. 5. כאן המקום לציין, כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת כי התובעת בסיכומיה נטשה את התביעה לסעד כספי. מעיון בסיכומים עולה, כי התובעת עומדת על תביעתה לסעד כספי ואף טוענת כי יש לקבל את חישוביה מאחר שהנתבעת לא מסרה גרסה מטעמה לעניין חישוב דמי הטיפול הארגוני. דיון והכרעה 6. קודם לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, עובדתיות ומשפטיות, נעמוד על המסגרת המשפטית הרלוונטית. סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) קובע כדלקמן: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות הייחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן(א)." בתקנה 1 לתקנות שעניינה חובת תשלום דמי טיפול ארגוני נקבע: "(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן-דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי ענפי-ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספות יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור". מן הכלל אל הפרט 7. השאלה הראשונה במחלוקת בין הצדדים, לה נדרשת הכרעת בית הדין היא, האם חלה חובה על הנתבעת שמקום מושבה באיו"ש לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני-מקצועי. לטענת הנתבעת החובה לשלם דמי טיפול ארגוני יכולה לחול רק על מי שחלים עליו חוק הסכמים קיבוציים והתקנות ואלו אינם חלים עליה, מאחר שכלל הפרשנות הבסיסי הוא שחוק ישראלי חל אך ורק בשטח המדינה (אלא אם נאמר אחרת). מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי תשלום דמי טיפול ארגוני הוא "תשלום חובה", כמשמעו בסעיף 1(א) בחוק יסוד: משק המדינה, ובהעדר חוק חרות לא ניתן להטיל תשלומי חובה מכוח עקרונות המשפט הבינלאומי הפרטי של ישראל ושיקולי היושר מכוחם עשוי לחול משפט העבודה הישראלי מחוץ לשטח המדינה. 8. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, נדחית טענת הנתבעת כי אינה חבה בתשלום דמי טיפול ארגוני מאחר שמקום מושבה באיו"ש, וזאת משני טעמים. בראש ובראשונה אציין כי לא מצאתי בסיס משפטי להנחת המוצא הראשונית של הנתבעת לפיה תשלום דמי טיפול הוא "תשלום חובה" כמשמעו בסעיף 1(א) בחוק יסוד: משק המדינה. הנתבעת טענה טענה זו לאורך כל ההליך המשפטי, לרבות בסיכומיה, אך למעשה לא הביאה כל תמיכה לטענתה ולכן היא נדחית. יתר על כן, הטענה כי דמי טיפול ארגוני הינם "תשלום חובה" שלא לאוצר המדינה כבר נדחתה בפסק הדין שניתן בעניין לשכת המסחר תל אביב יפו שם נקבע, בין היתר, כי מקור התשלום של דמי טיפול ארגוני של מעביד בלתי מאורגן אינו הסכמי אלא סטטוטורי (דב"ע נו/312, 3-303 לשכת המסחר תל אביב יפו ושרת העבודה והרווחה נ' י.א.ד. אלקטרוניקה בע"מ ואח' פד"ע ל 249) זאת ועוד, טענת הנתבעת כי חוק הסכמים קיבוציים והתקנות אינם חלים עליה, מאחר שכלל הפרשנות הבסיסי הוא שחוק ישראלי חל אך ורק בשטח המדינה (אלא אם נאמר אחרת) אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בבג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי, (ניתן ביום 10.10.07). בבג"צ עמותת קו לעובד נקבע, כי על פי מבחן "מירב הזיקות" יש להחיל את דין העבודה הישראלי על יחסי העבודה בין עובדים פלסטינאים ומעבידים שונים שמקום מושבם בשטחים וזאת חרף העובדה שבמשך שנים ישראל נמנעה מלהחיל את המשפט הישראלי של שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה ושרובם המכריע של דיני העבודה הישראלים לא הוחלו בשטחים. יפים הדברים שנקבעו בבג"צ, בשינויים המחויבים, לענייננו. ארגון המעבידים חותם על הסכמים קיבוציים ופועל לטובת כלל המעסיקים בענף לרבות לטובת מעסיקים הרשומים בישראל ושמקום מושבם באיו"ש. לטעמי, מצב בו הנתבעת תהנה מהמאמצים של ארגון המעבידים ומפרי עמלו אך לא תחויב לשלם דמי טיפול ארגוני, רק בשל העובדה שמקום מושבה באיו"ש, אינו סביר ואינו מתיישב עם עקרונות שבבסיס משפט העבודה. לאור כל האמור, נקבע כי על הנתבעת מוטלת עליה חובה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים והתקנות. שיעור דמי טיפול ארגוני-מקצועי 9. בכתב התביעה ובתצהיר שהגישה מטעמה, טענה התובעת, כי על הנתבעת לשלם דמי טיפול ארגוני עבור השנים 2000-2006, בסך 55,675 ₪. במהלך הדיון המוקדם הסבירה התובעת את אופן חישוב סכום התביעה כך: "... מפנה לטבלה שצורפה לכתב התביעה. המחזור של החברה עומד על 22,575,233 ₪, הנגזרת מזה 0.63 פרומיל זה 14,222 ₪, מס' המועסקים על פי רישומנו ישנם 50 עובדים בנתבעת, הנגזרת מזה 6.5 ₪ לעובד לשנה - זה 325 ₪, דמי החבר היסודיים הם 1,360 ₪, סה"כ דמי חבר לשנה 15,907, דמי הטיפול הם מחצית דמי החבר, קרי 7,953 - כפול 7 שנים הגעתי ל 55,675" לביסוס טענתה בדבר היקף המחזור של הנתבעת הציגה התובעת תדפיס מאתר האינטרנט של חברת "ביזנס דאטה ישראל" . מנגד טענה הנתבעת, כי דמי הטיפול הם מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה ולא ממחזור המכירות ועל כן התחשיב שביצעה התובעת שגוי ולא רלבנטי. בנוסף טענה, כי היא חברה פרטית ואינה מפרסמת דוחות כספיים ועל כן ברור כי כל מה שחברת "ביזנס דאטה ישראל" כתבה באתר האינטרנט אינו אלא השערה וניחוש בלבד. 10. במרכזה של המחלוקת שבין הצדדים בעניין שיעור דמי טיפול הארגוני עומדת תקנה 1 לתקנות הקובעת את סכום דמי הטיפול שעל מעביד לשלם. להבנת גדר המחלוקת וטענות הצדדים, אביא את התקנה כלשונה: "... (ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה - שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות סכום העולה על המקסימום לתשלום דמי הביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 - ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול. הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי. (ד) על אף האמור בתקנות משנה (ג), לא יפחתו דמי הטיפול מ-100 שקלים חדשים (להלן-הסכום המזערי), ובלבד שלא יעלו על מחצית מדמי החבר שהיה משלם המעביד לאותו ארגון מעבידים אילו היה חבר בו, כשיעורם ביום תשלום דמי הטיפול; הסכום המזערי ישתנה בשלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, ולענין זה, 'המדד היסודי'- ממוצע המדדים של שנת 1989" (הדגשות א.א) הנה כי כן, מתקנה 1 עולה ובאופן ברור ומפורש, כי דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז משכר העבודה ולא נגזרת של מחזור שנתי. אשר על כן, התחשיב שביצעה התובעת (כפי שפורט לעיל) סותר את ההסדר הקבוע בתקנה. יתר על כן, אף אם היינו מקבלים את טענת התובעת כי יש לחשב את דמי טיפול הארגוני כנגזרת ממחזור שנתי בוודאי שלא די בתדפיס מאתר האינטרנט של חברת "ביזנס דאטה ישראל" על מנת לבסס את טענות התובעת בדבר היקף המחזור של הנתבעת. לאור האמור נקבע, כי התביעה לסעד כספי בסך 55,675 ₪ נטולת כל בסיס משפטי ועובדתי ולוקה באי דיוקים מהותיים ועל כן נדחית. 11. לא נעלמה מעיני טענת התובעת, כי הנתבעת לא מסרה פרטים וגרסה מטעמה לעניין חישוב דמי הטיפול הארגוני ועל כן יש לקבל את החישוב שהוצג עלי ידה. טענה זו נדחית מכל וכל. הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה את הסכום הנתבע ואת חישובי הנתבעת ועל התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה. 12. חשוב לציין כי התובעת בכתב התביעה לא עתרה לסעד חלופי של דמי טיפול ארגוני, בשיעור ה"סכום המזערי" הקבוע בתקנה 1(ד) לתקנות ועל כן אין מקום לפסוק סעד זה. 13. משנדחתה התביעה לדמי טיפול ארגוני לגופה לא מצאתי מקום לדון בשאלה האם קיימת חובה לשלם מע"מ לגבי דמי טיפול ארגוני . 14. סוף דבר התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.דמי טיפול ארגוני