קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אזהרה בדבר סיכונים במשככי כאבים: התובעות הגישו תביעות ובקשה לאישורן כתביעה ייצוגית. תביעתה של התובעת 2 מתייחסת לתרופות שהיא רכשה מהנתבעות 2-3, ותביעתה של תובעת 1 מתייחסת לתרופה שהיא רכשה מנתבעת 1. התובעת 2 והנתבעות 2-3 הגיעו ביניהן להסכמה ובקשו שבית המשפט ייתן לה תוקף של פסק דין. בקצרה יצוין כי עניינה של התביעה היה בטענות של התובעות כי הן רכשו מהנתבעות תרופות לשיכוך כאבים. הן גילו מפרסומים אקראיים בעיתון כי קיימים סיכונים בריאותיים הכרוכים בשימוש בתרופות, קרי שהתרופות מגבירות את הסיכון ללקות בהתקף לב ובשבץ מוחי. לטענת התובעות, הנתבעות לא נקטו בהליכים הנדרשים לאזהרת ציבור המשתמשים בתרופות והרופאים בקשר לסיכונים הללו. הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה היו סעד של הפסקת שיווק התרופות, ביטול כל עסקאות מכר התרופות והשבת הסכומים בהן התרופות נרכשו, וכן סעד של פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 5,000 ₪ לכול תובע. הסכם הפשרה עם פייזר בבקשה לאישור הסכם הפשרה, נטען כי הצדדים אינם מפרטים את מלוא ההערכות שלהם ביחס לסיכויים ולסיכונים משום שהתביעה נגד נתבעת 1 עדיין מתנהלת. התובעת טענה כי היא סבורה שלאור המידע הרפואי שהצטבר לגבי הסיכונים הבריאותיים ביחס לתרופה, היה על הנתבעות 2-3 לפרסם אזהרה מוקדם יותר מהמועד בו האזהרה פורסמה בפועל, וכי הנתבעות 2-3 מכחישות טענה זאת. במסגרת הסכם הפשרה נטען כי הנתבעת 2 (להלן: "פייזר") עדכנה באופן משמעותי את נוסח האזהרה לציבור בדבר הסכנות הטמונות בשימוש בתרופה. במסגרת הסכם הפשרה צוין נוסח מעודכן של אזהרה. עוד הוסכם במסגרת הסכם הפשרה כי הנתבעת 2 תתרום סך של 800,000 ₪ לשלושה ארגונים ללא כוונת רווח כדי לספק נגישות טובה יותר והתמודדות טובה יותר עם כאב, דלקות פרקים ומחלות כרוניות אחרות בישראל. במסגרת הבקשה פורטו פרטי העמותות שלהן יועברו כספי התרומה. הצדדים להסכם הפשרה טענו כי ההסכם הוא ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי מאחר שקיים קושי לאתר את חברי הקבוצה יש מקום לאשר את הסעד שהוא "סעד ציבורי". עוד נטען כי לאור נתונים שמסרה פייזר לב"כ התובעת 2 ביחס להיקף המכירות של התרופה - הרי היקף המכירות השנתי של התרופה הוא כ-300,000 ₪ לשנה, ולאור מחירי התרופה צרכו את התרופה כ-500 איש במשך 5 שנים. לכן הסכום הכולל של התרומה - 800,000 ₪ הוא סכום סביר. עוד צוין כי הפיצוי לחברי הקבוצה אינו בגין נזקי גוף, אלא בגין עוגמת נפש בלבד. בהחלטה מיום 6.11.08, נקבע כי לאחר עיון בבקשה ובהסכם הפשרה שצורף אליה, יש מקום להמשיך בהליך אישור הסכם הפשרה בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, בלא למנות בודק מכוח ס' 19(ב) לחוק, מהנימוקים שפורטו בהחלטה זו. מכוח החלטה זו, הועבר העתק של הבקשה לאישור הסכם הפשרה למנהל בתי המשפט, הודעה על הבקשה פורסמה בשני עיתונים יומיים בשפה העברית, וכן הועבר העתק של הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הודיעה כי יש לה הסתייגות אחת להסכם הפשרה, המתייחסת לכך שההסכם לא יחול על נזקי גוף. בהודעה מיום 31.3.09, הודיעו הנתבעות 2-3 כי למען הסר ספקות בנושא זה הן מוכנות כי יוסף משפט בסוף סעיף 7 להסכם הפשרה, לפיו "הגם שטענות לענין נזק גוף שנגרם בפועל עקב נטילת התרופה לא הועלו, הרי שלהסרת ספק מובהר כי אין אישורו של הסכם זה מהווה מעשה בית דין בתביעה שעניינה נזק גוף שנגרם בפועל עקב נטילת התרופה. מובהר עם זאת כי ככל שתוגש תביעה כאמור נשמרות כל ומלא טענות פייזר כנגדה, ואין הסכם פשרה זה משום ויתור על כל טענת הגנה מכול מין וסוג שהוא שעומדת לפייזר". בישיבת יום 26.4.09, הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי לאחר תיקון הסכם הפשרה עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי הסכם הפשרה הוא ראוי וסביר. לא הוגשו התנגדויות מטעמו של מי מחברי הקבוצה הפוטנציאליים. עמדת תרימה הנתבעת 1 (להלן: "תרימה") התנגדה לאישור הסכם הפשרה. לטענתה, לא ניתן להתפשר באופן חלקי בתביעה ייצוגית, בנוסף, הסכם הפשרה יביא לניהול בלתי יעיל של התביעה. הטעם לכך הוא משום שתרימה היא חברה "גנרית" בעוד שפייזר היא "חברה אתית". כלומר, פייזר מייצרת את התרופה המקורית, בעוד שתרימה מייצרת ומשווקת תרופה אקוויולנטית. לטענת תרימה, יש לה זכות לבקש להגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעות 2-3 אם יאושר הסכם הפשרה. בישיבת יום 26.4.09, הוסיפה ב"כ תרימה וטענה כי היא תבקש לקבל מידע ביחס למחקרים קליניים ככול שבוצעו על ידי פייזר לגבי טענות התובעת 2 כנגדה. זאת משום שהחומר הפעיל בשתי התרופות הוא זהה. עוד נטען כי לא ניתן לדעת מיהם חברי הקבוצה שלגביהם קיים מעשה בית דין, משום שלא ניתן לדעת מי מרכושי התרופות רכש את התרופה מפייזר, ומי רכש אותה מתרימה (ומי רכש מיצרן שלישי שייצר תרופה גנרית). הנתבעות 2-3 וכן התובעת 2 השיבו לתגובת תרימה. לאחר עיון בתשובות - אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענותיה של תרימה. ראשית, אינני סבורה כי מדובר ב"פשרה חלקית". התביעה הוגשה מלכתחילה על ידי 2 קבוצות נפרדות של תובעים פוטנציאליים - התובעים שרכשו תרופה מתרימה (אותם ייצגה תובעת 1 שרכשה תרופה מתרימה), והתובעים שרכשו תרופה מפייזר (אותם ייצגה תובעת 2 שרכשה תרופה מפייזר). לכאורה יכלו שתי התובעות להגיש 2 תביעות ייצוגיות נפרדות - כל אחת בשם הקבוצה אותה היא ייצגה. התובעות בחרו להגיש תביעה אחת בשם שתי קבוצות של תובעים, אולם הדרך הפרוצדוראלית בה הן נקטו אינה צריכה לשנות את המהות. המהות היא כאמור כי התביעה כוללת שתי תביעות נפרדות, של שתי קבוצות תובעים שכול אחת תובעת נתבעת אחרת. לאחר שקבוצה אחת של תובעים הגיעה להסכמה עם הנתבעת שכנגדה היא הגישה את תביעתה, אין מניעה - בנסיבות המתאימות - לאשר את הסכם הפשרה. אני סבורה גם כי העובדה שלא ניתן לזהות באופן מדויק מבין כלל רוכשי התרופות, מי רכש תרופה מתרימה ומי רכש מפייזר - איננה שוללת את האפשרות לאשר את הסכם הפשרה. הטעם לכך הוא שהבעייתיות לזהות את חברי הקבוצה קיימת במקרים רבים נוספים בהם ישנו קושי באיתור רוכשים של מוצר כזה או אחר. בעייתיות זו היתה קיימת גם לו היתה התביעה מוגשת רק על ידי התובעת 2 נגד פייזר - ולו לא היתה מוגשת תביעה נגד תרימה כלל. אם יתעורר מקרה ספציפי של תובע שיבקש להגיש תביעה, ותעלה שאלת קיומו של מעשה בית דין ביחס לתובע זה, יהיה מקום לברר שאלה זו בהתאם למכלול הטענות והראיות שיועלו בפני בית המשפט. אני סבורה כי יש מקום לאשר את הסכם הפשרה, חרף האפשרות שתרימה תבקש להגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעות 3-2 - בקשה שתידון אם תוגש, על פי נסיבותיה. הטענה ביחס למידע שהוביל את פייזר להסכים לפשרה, לא הועלתה על ידי תרימה במסגרת תגובתה לבקשה לאישור הסכם הפשרה, ועל כל פנים, אם יהיה בכך צורך, תוכל תרימה לנסות לאתר מידע זה בהמשך ההליך. אף נימוק זה אין די בו כדי לשלול את האפשרות לאשר את הסכם הפשרה. לאור האמור לעיל, אינני מחווה את דעתי בשאלה האם לתרימה יש מעמד להתנגד להסכם הפשרה. בחינת הסכם הפשרה אני סבורה כי יש לאשר את הסכם הפשרה. באשר לעתיד, הסכם הפשרה מונע את הנזק אליו מתייחסת התביעה - משום שכפי שצוין לעיל, הצדדים הסכימו על נוסח אזהרה מתוקן מורחב, שבמסגרתו יוזהרו רוכשי התרופה מהסכנות שצוינו בכתב התביעה. באשר לעבר, הסכם הפשרה קובע פיצוי בשיעור של 800,000 ₪. על פי הנתונים שהובאו לעיל ביחס למספר רוכשי התרופה, מדובר בפיצוי מיוחס של כ-1,600 ₪ לכול מי שרכש את התרופה. סכום זה יש בו כדי לשקף פיצוי הוגן וראוי לכול אחד מחברי הקבוצה בגין הנזק נושא התביעה - שהוא כאמור נזק שאינו ממוני הנובע מאי הידיעה על הסיכונים האפשריים הכרוכים בשימוש בתרופה. ודאי שמדובר בפיצוי הוגן וסביר אם מובאת בחשבון האפשרות כי התובעת 2 לא היתה מצליחה להוכיח את טענתה ביחס למידע הרפואי שהיה קיים במועדים הרלוונטיים לגבי הסכנות הכרוכות בשימוש בתרופה. כפי שהובהר לעיל, פייזר כפרה בטענת התובעת 2 בהקשר זה, ומדובר בטענה בענין שבמומחיות, שהנטל להוכחתו מוטל על התובעת, ויתכן שהיא לא היתה עומדת בו. בשלב זה אכן אין לבית המשפט נתונים של מומחה מטעמו שיקבע מה היה הידע הרפואי במועדים הרלוונטיים, אולם לאור סכום הפשרה, אני סבורה כי יש מקום לאשר את ההסכם אף ללא חוות דעת כזו. אכן, הפיצוי לא ישולם לחברי הקבוצה אלא ייתרם לארגונים שונים שפורטו בבקשה לאישור הסכם הפשרה. בנסיבות הענין, יש לאשר מנגנון זה בשל הקושי הקיים באיתורם של כל אותם אנשים שרכשו במהלך השנים את התרופה. סביר להניח כי רובם ככולם לא שמרו את הקבלות ביחס לרכישת התרופה, ולכן קשה מאוד היה לזהות את חברי הקבוצה שרכשו את התרופה דווקא מפייזר, ועל כל פנים זיהוי כזה - אף לו היה אפשרי, היה כרוך בתהליך יקר ומסובך. לכן, אני סבורה כי יש לאשר את הסכם הפשרה כמבוקש, בכפוף להוספת המשפט הנוסף בסעיף 7 בו, כפי שפורט לעיל. אישור ההסכם מותנה בכך שב"כ יעבירו לבית המשפט תוך 30 יום מהיום הודעה מטעם 3 הגופים אליהם יועברו התרומות נושא הסכם הפשרה - ענבר עמותה ישראלית לנפגעים במחלות רימטיות, אגודת ש"י - אוגדה לשיקום וסיעוד ילדים נכים ואס"ף - אגודת חולי סי. אף. אס ופיברומיאלגיה. הגופים הללו יאשרו כי קבלו לידיהם את התרומות נושא הסכם הפשרה. שכר הטרחה והגמול לתובעת 2 ובאי כוחה ישולמו רק לאחר אישור זה. ב"כ הצדדים ידאגו לפרסומים הנדרשים בהתאם לסעיף 25 (א) (4) לחוק תובענות ייצוגיות. שכר טרחה וגמול לתובעת 2 הצדדים המליצו כי בתי המשפט יפסוק לעורכי דינה של התובעת 2 שכר טרחה בסך 200,000 ₪ וגמול לתובעת הייצוגית בסך 30,000 ₪. במסגרת הבקשה, נטען כי מדובר בשיעור של 12.5% מהסכום הפסוק לכול אחד משני משרדי עורכי הדין שייצגו את התובעת 2. בתביעה נזיקית, כך נטען, שכר הטרחה המקובל הוא 17.5% עד 25% מהסכום הפסוק. עוד נטען כי אלמלא היוזמה שנקטה התובעת 2 - לא היה הענין מגיע לפתרונו. התובעת 2 לקחה על עצמה סיכון, שתביעתה תידחה ושהיא תחויב לשאת בהוצאות המשפט של הצד שכנגד. שכר הטרחה צריך להביא לעידוד תביעות ייצוגיות. הסדר הפשרה הביא לתועלת - שכן הוא הביא לתרומה בסך של 800,000 ₪ לקידום הבריאות בקרב החולים במחלות ראומטיות. ההליך הוא הליך מורכב, כאשר לצורך התביעה נזקקו באי הכוח המייצגים לסקור וללמוד עשרות מחקרים רפואיים, לשכור שירותיו של מומחה רפואי, ולהשקיע מאות שעות עבודה. לבאי הכוח היו הוצאות בסך של אלפי שקלים בעניינים טכניים הקשורים בתביעה. עוד נטען כי התביעה היא בעלת חשיבות ציבורית גדולה. באשר לפערים בין הסעד שנתבע לבין הסעד שנפסק, אלה נבעו מפערי המידע בין התובעת 2 לבין פייזר. הצדדים טענו כי ב"כ התובעת 2 הם עורכי דין ותיקים ומנוסים בעלי שיעור קומה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש להעמיד את שכר הטרחה של ב"כ התובעת 2 על סך של 160,000 ₪. אכן מדובר בתביעה שלצורך הגשתה נדרש מחקר משפטי ורפואי. התביעה היא בעלת חשיבות ציבורית לחברי הקבוצה, והיא הביאה לשינוי המצב הקיים ביחס לאזהרה הקיימת בתרופה נושא התביעה. יחד עם זאת, העובדה כי התובעת 2 יוצגה על ידי 2 משרדי עורכי דין, איננה צריכה להילקח בחשבון. לכן, שכר הטרחה צריך להיות מחושב בהתאם להנחה כי התובעת 2 יוצגה רק על יד משרד אחד. יש מקום לקחת בחשבון את הסיכונים שנלקחו על ידי ב"כ התובעת 2 - שהתביעה תידחה, ואת הרצון לעודד הגשה של תביעות ייצוגיות מוצדקות על ידי פסיקת שכר טרחה משמעותי באותן תביעות שהתקבלו. יחד עם זאת יש להביא בחשבון גם את העובדה כי התביעה לא התבררה לגופה, והעבודה שהושקעה על ידי באי כוח התובעת, הושקעה רק בהכנת כתבי בית דין. שכר הטרחה במקרה כזה צריך כמובן להיות נמוך הרבה יותר משכר הטרחה שהיה נפסק לו היתה התביעה מתבררת על תום. לאור מכלול השיקולים הללו, אני סבורה כי שכר טרחה העומד על 20% מהסכום הפסוק הוא שכר הטרחה שיש לפסוק לזכות באי כוח התובעת 2. לכן אני מחייבת את הנתבעות 2-3 לשלם לבאי כוח התובעת סך של 160,000 ₪ + מע"מ. באשר לתובעת 2 עצמה, אני פוסקת לה גמול בשיעור של 20,000 ₪ - משיקולים דומים לאלה שפורטו לעיל ביחס לבאי כוחה. תביעה ייצוגית