אי גילוי תעריפי עמלות בנק - תביעה ייצוגית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי גילוי תעריפי עמלות בנק: א. רקע 1. בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבים, באשר לטענת המבקשים, המשיבים הפרו את חובת הגילוי ללקוחותיהם. 2. ביום 12.3.003, פורסמו כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 2), התשס"ג - 2003 (להלן - "כללי הבנקאות תיקון 2") (ק"ת התשס"ג, 515). בכללים אלה תוקן כלל 26 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב - 1992 (להן - "כללי הבנקאות"), וכן הוסף כלל 26א'. תיקון זה התייחס לחובת הבנקים לפרסום מידע על שעורי העמלות ללקוחותיהם, ונקבע, כי תחולת התיקון מתאריך 1.7.2003. להלן נוסח הכללים הצריכים לעניין שלפני, לאחר התיקון: (1) מתוך כלל 26 (שתוקן): "(א) תאגיד בנקאי יציג בסניפיו, במקום בולט לעין, מידע על סכומי עמלות או שיעורן, תשלומים אחרים הקשורים לשירות, וכן הטבות או הנחות הניתנות שלא על פי הסכם ספציפי (להלן - "התעריפון המלא"). (ב) תאגיד בנקאי יציג בסניפיו, במקום בולט לעין, לוח עמלות לשירותים עיקריים כמפורט בתוספת ד'. ....... (ז) תאגיד בנקאי יאפשר ללקוחותיו לקבל את לוח העמלות לשירותים עיקריים באמצעות מסוף של מחשב. (ח) תאגיד בנקאי ימסור בסניף, לבקשת לקוח, את התעריפון המלא אחת לשישה חודשים." (2) כלל 26א' (שהוסף): "בעת מתן שירות יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח את עלות השירות, ככל שזו ידועה בעת מתן השירות, כמפורט להלן: (1) נכח הלקוח בסניף התאגיד הבנקאי בעת קבלת השירות, ימסור התאגיד הבנקאי ללקוח מסמך המפרט את השירות שיבוצע ואת עלותו, ויחתים אותו עליו טרם ביצוע השירות; (2) ביקש הלקוח לקבל שירות באמצעות הטלפון, יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח בעל פה את עלות השירות טרם ביצועו; נשלח ללקוח מסמך המפרט את פרטי השירות שנתבקש, תפורט גם עלות השירות; (3) ביקש הלקוח לקבל שירות באמצעות מסוף מחשב או אמצעי אחר בעל צג המשמש לתקשורת מקוונת, לרבות טלפון סלולרי, יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח על גבי הצג את עלות השירות טרם ביצועו, ויבקש את מתן הסכמתו למתן השירות; (4) ביצע התאגיד הבנקאי ביזמתו או ביזמת צד שלישי פעולה הכרוכה בעמלה ונשלחה ללקוח הודעה על ביצוע הפעולה, תכלול ההודעה גם את מהות העמלה, שיעורה, סכומה ודרך חישובה; (5) לענין סעיף זה, "עלות שירות" - מהות העמלה או תשלום אחר הקשור לשירות, לרבות עמלות או הוצאות הנגבות באמצעות התאגיד הבנקאי בעבור צד שלישי, שיעורן, סכומיהן, דרך חישובן ומועדי תשלומן; היה השירות שירות מתמשך - גם עמלה בשל ביטול השירות, לרבות עמלת מינימום הנגבית בשל הפסקת שירות לפני תום התקופה שבשלה שולמה עמלה". 3. ביום 11.8.03, זמן קצר יחסית לאחר כניסתם לתוקף של כללים אלו, הגישו המבקשים בקשה זו לאישור תובענה כייצוגית, לפי סעיף 16א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). במרכז התובענה עומדת טענת המבקשים, כי המשיבים הפרו את חובותיהם על פי כללי הבנקאות, שלא להטעות לקוחותיהם ולנצל מצוקתם בהתאם לסעיפים 3 ו- 4 לחוק הבנקאות, וכן הפרו חובותיהם לגילוי נאות כפי שנקבעו בסעיפים 5, 5א', 6 לחוק הבנקאות, וסעיפים 26(א), 26(ב), 26(ז) ו- 26(ח), 26א(1), 26א(2) ו- 26א(4) לכללי הבנקאות החדשים. 4. ביום 2.9.03 שונה מועד תחילתם של חלק מכללי הבנקאות עם פרסום כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) (תיקון מס' 2) (תיקון), התשס"ג - 2003 (להלן - "כללי הבנקאות תיקון תיקון 2") (ק"ת תשס"ג, 1081). בפרסום זה נקבע כי מועד תחילתו של כלל 26א' לכללים העיקריים יהא ביום 1.1.04, למעט הוראות פסקאות (1), (2), ו- (4) בו ביחס לשירותים אשר פורטו בתיקון, אשר תחילתם יהא ביום 15.9.03. 5. בעקבות תיקון זה הגישו המבקשים ביום 16.10.03 בקשה למתן רשות לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית, על מנת להתאימה למציאות הסטטוטורית החדשה שנוצרה. בקשתם אושרה ע"י כב' הנשיא (דאז) לינדנשטראוס, ובקשתם החדשה לאישור התובענה כייצוגית הוגשה ביום 3.12.03. 6. בדיון אשר נערך ביום 18.2.04, הגיעו הצדדים להסכמה כי הבקשה המתוקנת להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית תיוחד לתקופות הבאות: (א) נושא העמלות על פי סעיף 26 לכללי הבנקאות ייוחד לתקופה שמיום 1.7.03 ועד 3.12.03 (מועד הגשת התביעה המתוקנת). (ב) סעיפי המשנה 1,2, ו-4 לסעיף 26א' לכללי הבנקאות ייחוד לתקופה שמיום 15.9.03 עד 3.12.03 (מועד הגשת התביעה המתוקנת). עוד נקבע, כי נושא התקיפה העקיפה, שהועלה ע"י המבקשים, לא יוחלט בערכאה זו, ושמורות לבאי כוח הצדדים כל הזכויות החוקיות בעניין זה. 7. עוד יש לציין כי ביום 26.12.05 נתקבלה בקשת המבקשים למחיקת המשיבים 1 ו- 5 מהבקשה. 8. על כן, החלטה זו תתייחס רק לטענות הנכללות במסגרת ההסכמה שהושגה, ובהתייחס למשיבים 2 - 4 אשר נותרו בבקשה. 9. ביום 12.3.06 פורסם חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן - "חוק תובענות ייצוגיות"), ובהתאם להוראות ס' 45(ב) לחוק זה, חלות הוראותיו גם על בקשה זו. הוראות אלו מחליפות את ההוראות אשר היו מצויות בס' 16 לחוק הבנקאות, ואשר ס' 34 לחוק התובענות הייצוגיות ביטלן. ב. תמצית טענות המבקשים 10. המבקשים מבקשים להכיר בתביעתם כתביעה ייצוגית בשמה של קבוצה המוגדרת על ידם כלקוחות המשיבים בתקופה שמיום 1.7.03 ועד ליום 3.12.03 ואשר בתקופה זו חויבו בתשלום בגין "עלות שירות" עקב שירותים בנקאים שקיבלו או פעולות בנקאיות שביצעו, ולגביהם לא מילאו המשיבים אחר חובת הפרסום וגילוי עלות השירות בהתאם להוראות סעיפים 26(א), 26(ב), 26(ז) ו- 26(ח) לכללי הבנקאות והוראות סעיפים 3, 4, 5, 5א' ו- 6 לחוק הבנקאות. כמו כן, נכללים בקבוצה זו לקוחות אשר בתקופה שמיום 15.9.03 ועד ליום 3.12.03 חויבו בגין עלות השירות, מבלי שהמשיבים מילאו אחר חובת הפרסום וגילוי העלות בהתאם להוראות סעיפים 26א'(1), 26א'(2), 26א'(4) לכללי הבנקאות, וכמתחייב מהוראות סעיפים 3, 4, 5, 5א' ו- 6 לחוק הבנקאות. 11. המבקשים מפרטים את המעשים בהם הפרו המשיבים את כללי הגילוי הנאות כלפי המבקשים בפרט וציבור הלקוחות בכלל: (א) המשיב 2: כנגד המשיב 2 נטען כי המבקש 2, לקוח סניף 126 של המשיב 2, ביצע ביום 23.11.03 הוראה טלפונית, ובה ביקש להעביר כסף מחשבונו בבנק לחשבון בבנק אחר. כאשר ביצע פעולה זאת, לא נאמר לו מהי העמלה בה יחויב. באותו המועד אף ביקש המבקש 2 בשיחה טלפונית שישלחו לביתו את "התעריפון המלא", אך פקיד המשיב 2 סירב. כמו כן, ביום 27.11.03 סורבה בקשתו לקבל העתק מ"לוח עמלות לשירותים עיקריים", ובנוסף על לוח המודעות בסניף מצא המבקש רק חלק קטן מהעמלות שב"לוח עמלות לשירותים עיקריים", ולא מצא כלל את "התעריפון המלא". במעשים אלה, טוענים המבקשים, הפר המשיב 2 את סעיפים 26 א' (2) ו- 26(ח), 26(א) ו- 26 (ב) לכללי הבנקאות. (ב) המשיב 3: כנגד המשיב 3 נטען, כי לא נרשם שיעור העמלה בשובר ההפקדה שניתן למבקש 1, המנהל חשבון נאמנות בסניף 477 של המשיב 3, עת הפקיד המחאה ביום 12.10.03. בכך הפר המשיב 3 את ס' 26א'(1) לכללי הבנקאות. בנוסף נטען, כי המבקש 3, לקוח המשיב 3 בסניף 447, הפקיד ביום 20.11.03 שיקים בדלפק הסניף, ובשובר ההפקדה לא צוין גובה העמלה. כמו כן, ביום 30.11.03 מצא המבקש 3, כי לוח העמלות והתעריפון המלא אינם מוצגים בסניף. באותו יום ביקש בשיחה טלפונית עם הסניף לקבל לידיו את התעריפון המלא, אך לא חזרו אליו במענה לבקשה זו. במעשים אלה, טוענים המבקשים, הפר המשיב 3 את סעיפים 26 א' (1), 26(א), 26(ב), 26(ח) לכללי הבנקאות. (ג) המשיב מס' 4: כנגד המשיב 4 נטען, כי המבקש 3, שהנו לקוח המשיב 4 בסניף מספר 537, הפקיד שיקים בתאריכים 20.11.03 ו- 27.11.03 ובשוברי ההפקדה לא צוינו שיעורי האגרות בהן חויב. בכך הפר המשיב 4, לטענת המבקשים, את סעיף 26א' (1) לכללי הבנקאות. 12. בנוסף לדברים אלה, מייחסים המבקשים למשיבים 2 - 4 הפרה שיטתית וקבועה של סעיף 26(ח) לכללי הבנקאות, וכראיה מפנים הם לתצהיריהם של החוקרים הפרטיים אלי שדה וערן לוי, אשר בקשותיהם לקבל לידיהם את התעריפון המלא - נדחו ע"י סניפי המשיבים. 13. לטענת המבקשים, בעצם אי מסירת המידע הטעו המשיבים את המבקשים ואת כלל ציבור לקוחותיהם, וניצלו את בורותם ובכך אף פגעו באוטונומיה של הלקוחות, אשר נמנע מהם לבחור באפשרות הכדאית יותר מבחינתם. לשם הוכחת עילת התביעה די להראות כי מעשי המשיבים או מחדליהם, "עלולים" להטעות את הלקוחות, ואין צורך בהוכחת קיומה בפועל של הטעיה. ובאשר להפרת כללי הבנקאות - הרי שהפרתם מהווה כשלעצמה עילת תביעה מוצקה, ללא צורך בהוכחת קיומה של הטעיה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי מתקיימים התנאים לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית מהטעמים הבאים: (א) מדובר בקבוצה שחבריה נאמדים במיליונים ולהם שאלות משותפות במשפט ובעובדה, אשר יש בסיס להניח כי יוכרעו לטובת הקבוצה. (ב) התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת, לאור ריבוי התובעים ולאור סכום הנזק הנמוך יחסית של כל תובע ותובע. (ג) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ע"י המבקשים. (ד) המבקשים מוסיפים וטוענים, כי תביעתם הוגשה בתום לב, והעובדה שלא פנו תחילה למשיבים לקבל התייחסותם לנושא הבקשה אינה גורעת מתום ליבם, גם בשים לב לכך שפניה זו מיותרת ותוצאותיה צפויות. 14. עוד טוענים המבקשים, שאם לא תתקבל בקשתם לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, ירוקן הדבר מתוכן את כללי הגילוי הנאות המוטלים על הבנקים, ולעומת זאת, סבורים הם כי אישור הבקשה ישרת אינטרס ציבורי. המבקשים תובעים אפוא סעד של פיצויים או השבה, לעצמם ולכל חברי הקבוצה, בהתבסס על סעיף 15 לחוק הבנקאות, בשל הנזק שנגרם להם בעקבות הטעייתם בגין אי קיום כללי הגילוי הנאות החדשים ובגין הפגיעה באוטונומיה שלהם כלקוחות. בבקשתם אמדו המבקשים באומדן ראשוני את שיעור הנזק (בהתייחס לכל חמשת המשיבים) בסכום של 345 מיליון ₪. סעד נוסף המופיע בבקשה הוא, כי במידה והמשיבים יקרו העמלות לאחר התאריכים 1.7.03 או 15.9.03 ולגביהן לא מילאו את כללי הגילוי הנאות - יקבע שעמלות אלו נגבו שלא כדין, והלקוחות יחויבו בתשלום העמלות בשיעור הקודם. כמו כן מבקשים המבקשים ליתן צו המחייב את המשיבים להעביר להם מידע בנוגע למספר העסקות שנעשו מיום 1.7.03 ובגינן חויבו הלקוחות בעלות שירות, ומספר הלקוחות הרלבנטי. ג. תמצית טענות המשיב 2: 15. לטענת המשיב 2, הוא הקפיד על מילוי המוטל עליו, בהתאם להוראות ס' 26 ו- 26א' לכללי הבנקאות. לטענת המשיב 2 אין כל יריבות בינו לבין המבקשים 1, 3 ו- 4 מאחר ואינם לקוחות הבנק, וכך גם החוקרים הפרטיים. ובאשר למבקש 2, שהנו הלקוח היחידי של המשיב 2, הרי שתצהירו אינו מבסס עילת תביעה כלפי המשיב 2, שקיומה מהווה תנאי לאישור הגשת תובענה ייצוגית. המשיב 2 טען, כי המבקש 2 קיבל יחס ייחודי ומועדף ממנהל הסניף, ואין הוא מייצג את הלקוח הסטנדרטי. עם פתיחת חשבונו קיבל המשיב 2 עלון הטבות ייחודי לעורכי דין, בו מפורטים כל תעריפי העמלות וההטבות, וכן קיבל דרך קבע מיום פתיחת חשבונו דפי חשבון, ובהם פירוט מלא של פעולותיו בחשבון וחיובי העמלה, כפי שמקבלים כל לקוחות הבנק. באשר לשיחות הטלפוניות המוזכרות בתצהירו של המבקש 2, טוען המשיב 2, כי איש מפקידיו לא זכר את השיחות והפגישות אותן תיאר המבקש 2 בתצהירו, וכך גם פקידת הבנק איה שמע, אשר טען המבקש 2 כי ביצעה עבורו את הפעולה הטלפונית ביום 23.11.03. לדעת המשיב 2 סיכויי הצלחת התביעה, בהתבסס על תצהירו של המבקש 2, נמוכים ביותר. כמו כן, מאחר והמבקש 2 לא פירט בתצהירו מהו הנזק שנגרם לו - אין הוא זכאי לסעד של פיצויים או השבה. 16. לטענת המשיב 2, קיים חוסר הומוגניות של חברי הקבוצה, הבא לידי ביטוי בסוג הלקוחות, סוג הפעולות, תדירות הפעולות וגובה העמלות שנגבו מכל לקוח. בשל כך אין שאלות של משפט ושל עובדה המשותפות לכל חברי הקבוצה, ולכן אין הצדקה לניהול התביעה במסגרת ייצוגית. לטענת המשיב 2, המבקשים אף לא הגדירו די הצורך את זהות הקבוצה וגודלה. לטענת המשיב 2, חוסר הומוגניות זה אף אינו מאפשר מתן סעד של פיצויים, ולחלופין, גם סעד ההשבה המבוקש אינו אפשרי במקרה זה, שכן הוא מצריך את ביטול כל הפעולות הבנקאיות אשר בגינם חויבו הלקוחות באותה העמלה. 17. בנוסף לטענות אלה מעלה המשיב מס' 2 ספקות באשר לתום ליבו של מבקש 2, בשים לב לעובדה, שרוב הפעולות נעשו בסמוך להגשת הבקשה, ולהעדרה של פניה למשיב 2 בנושא הבקשה לפני הגשתה. לאור נסיבות הגשת הבקשה עולה ספק גם באשר לשאלה האם המבקשים מייצגים באופן הולם את עניינה של הקבוצה. לבסוף טוען המשיב 2, כי הנזק הצפוי מניהול התובענה שסיכוייה להתקבל נמוכים, עולה על התועלת הצפויה מניהולה, כאשר עלות הניהול צפויה להיות גבוהה ביותר. ד. תמצית טענות המשיב 3 18. המשיב 3 מפרט את הפעולות הרבות שננקטו בסניפיו כהכנה לקראת כניסתם לתוקף של כללי הבנקאות. לטענת המשיב 3 עוסקת הבקשה במספר פעולות נפרדות, בהקשר נפרד ובבנקים אחרים, ואין מקום לאחדם בתובענה אחת. כמו כן, אין כל יריבות בין המשיב 3 לבין המבקשים 2 ו- 4 אשר אינם לקוחותיו, ואף אין הם מעלים כנגדו כל טענה. 19. ככל שהדברים נוגעים למבקשים 1 ו- 3, טוען המשיב 3, כי משיבים אלה נעדרי עילת תביעה אישית כלפיו. למבקש 3 לא קמה עילת תביעה אישית בנוגע להפרת סעיף 26 לכללים, שכן במענה לבקשתו לקבלת "לוח התעריפים" פנתה אליו טלפונית אחת מפקידות הסניף, והפנתה אותו הן לאינטרנט והן ל"מזרחי עמדת שירות". כך גם לא קיימת עילת תביעה אישית למבקשים 1 ו- 3 בנוגע להפרת סעיף 26 א' לכללים, שכן חובת פירוט עלות השירות קיימת כלפי הלקוח, ופעולות הפקדת ההמחאות לא ביצעו המבקשים עצמם, אלא אנשים מטעמם. מלבד זאת מוסיף המשיב 3 וטוען, כי עמלת רישום פעולה בחשבון, היא העמלה הנגבית בהפקדת שיקים בדלפק, אינה מנויה בין העילות לגביהן חלות החובות המנויות בס' 26 א' מיום 15.9.03. 20. המשיב 3 אף מתייחס להתנהגותו של החוקר הפרטי מר ערן לוי, כפי שעולה מצפייה בקלטת הוידיאו, ומהתנהגותו של החוקר הפרטי אלי שדה, כפי שעולה מההאזנה להקלטה, וטוען, כי הללו פנו ללא טעם אמיתי, בצורה בלתי ברורה, וכי עובדי הסניף ניסו לסייע בידם ככל שהבינו את פנייתם. 21. עוד מוסיף המשיב מס' 3 וטוען, כי המבקשים לא הוכיחו שנגרם להם נזק, וכי הסתמכו על הטעיה מצד המשיב 3. המשיב 3 אף שולל טענת המבקשים בדבר פגיעה באוטונומיה שלהם. גם המשיב 3 מייחס למבקשים התנהגות בחוסר תום לב ובמטרה לייצר עילת תביעה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, באי פנייה אליו בטרם הגשת הבקשה. המשיב 3 מוסיף וטוען, שהמבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את יכולתם לייצג בצורה הולמת בתובענה הייצוגית. 22. באשר להגדרת הקבוצה, טוען המשיב 3, כי המבקשים מגדירים בקבוצתם לקוחות שאינם בעלי שאלות משפטיות ועובדתיות משותפות בינם לבין עצמם וכן ביחס למבקשים 1 ו- 3. לפיכך אין לדון בשאלות הנוגעות לכל לקוח ולקוח במסגרת אחת, ודרך התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה במקרה דנן. עוד מוסיף המשיב 3 וטוען, שאין מקום להענקת סעדי ההשבה, וכי המבקשים כלל לא הוכיחו מהו הנזק שנגרם לכאורה לקבוצה, ולבסוף, מתנגד המשיב 3 למתן הצו לגילוי המסמכים, בטרם אושרה התובענה הייצוגית, וזאת, בין היתר, משום שהמבקשים לא הבהירו די הצורך כיצד נתונים אלה נחוצים לבקשתם. ה. תמצית טענות המשיב 4 23. המשיב 4 מתאר הכנות רבות שבוצעו בסניפיו ומשאבים רבים שהושקעו בהן לקראת כניסתם לתוקף של כללי הבנקאות המתוקנים החל מיום 1.7.03. אף המשיב 4 טוען להעדר יריבות כלפיו מצד המבקשים 1, 2, ו- 4, ולטענתו אין מקום לערבו בטיעוני מבקשים אלה כלפי שאר המשיבים. ובאשר למבקש 3, טוען המשיב 4, שאין לו כל עילת תביעה כלפי המשיב 4. לטענת המשיב 4 פעולת הפקדת ההמחאות שהמבקש 3 טען כי ביצע בעצמו בוצעה למעשה ע"י אחר מטעמו. חובת הגילוי הנה כלפי הלקוח עצמו, וזוהי אף לשון החוק וכללי הבנקאות. זאת ועוד, המשיב 4 מפנה למספר הפקדות של המחאות אותן ביצע המבקש 3 במועדים קודמים להפקדות המצוינות בתצהירו, ובהן כן הונפקו לו טופסי הפקדה המפרטים את גובה העמלה בה חויב. הפקדות אלה, לטענת המשיב 4, בהם פעל הסניף כשורה- הוסתרו ע"י המבקש 3. 24. אף המשיב 4 מתייחס לקלטת האודיו של החוקר הפרטי אלי שדה, ממנה עולה לטענתו, כי החוקר בפנייתו מטעה את פקידי המשיב 4, כאשר אלו מנסים לסייע בידו כמיטב יכולתם. מכל מקום, טוען המשיב 4, כי החוקר אינו לקוחו של המשיב 4 ואין תצהירו מקים עילת תביעה בידי המבקשים. המשיב 4 אף מציין כי חובת מסירת התעריפון הנה בסניף עצמו, ולא ע"פ בקשה טלפונית. כמו כן, מוסיף המשיב 4 כי עצם היזקקותם של המבקשים לחוקרים פרטיים מעיד כי למבקשים עצמם אין עילה כנגד המשיבים. 25. המשיב 4 מלין על כך שהבקשה, אשר בה מועלות לכאורה טענות עובדתיות רבות בנוגע למשיבים, הוגשה ללא תצהיר, בניגוד לאמור בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב 4 מייחס למבקשים חוסר תום לב, אשר בא לידי ביטוי בהגשת הבקשה הראשונה ביום 11.8.03, כארבעים יום לאחר כניסתם לתוקף של "כללי הבנקאות תיקון 2", אשר כאמור חייבו את המשיב בשינויים מערכתיים רחבי היקף. לטענת המשיב 4, עם דחיית מועד יישומם של כללי הבנקאות תיקון 2, על ידי כללי הבנקאות תיקון תיקון 2, המבקשים למעשה "ייצרו" לעצמם עילות תביעה חדשות. חוסר תום ליבם מתבטא גם בפנייתם לחוקרים פרטיים, אשר כלל אינם "נפגעים" ממעשי המשיבים. המשיב 4 אף מפנה לכך שעילות התביעה הנטענות מאוחרות למועד הגשת הבקשה לתיקון הבקשה, היינו, הללו כלל לא היו ידועות למבקשים עת הגישו בקשתם לתיקון התובענה. ולבסוף, טוען המשיב 4, כי חוסר תום הלב מתבטא אף בהעדר פניה מצד המבקש 3 למשיב 4 לקבלת תגובתו, בטרם הגשת הבקשה. 26. המשיב 4 מוסיף וטוען, כי הגדרת המבקשים את הקבוצה אינה מבוססת, וכן רב השונה על הדומה בנוגע לחברי הקבוצה, ואין הם חולקים כלל שאלות משותפות של משפט ושל עובדה, ולפיכך הגשת תובענה ייצוגית אינה הדרך העדיפה להגשת התובענה, שכן בשל השוני בין כל מקרה ומקרה יהיה מקום להידרש לבירורה של כל תביעה ותביעה. לטענת המשיב 4, גם אם נהגו 3 מסניפיו בניגוד לכלל הגילוי הנאות, אזי אין בכך כדי להעיד על פעילותם של פקידיו בכל סניף וסניף כלפי כל לקוחותיו. לא ניתן לראות באירוע מסוים שבוצע כלפי לקוח פלוני, כמייצג קבוצה שלמה של לקוחות. לטענת המשיב 4, מבחן הנזק אל מול התועלת מטה את הכף לטובתו, באשר פגיעה בו עלולה לפגוע, בעקיפין, בכלל הציבור. עוד טוען המשיב 4 באשר לאי ביסוסו של סכום הפיצוי המבוקש ע"י המבקשים, אשר גם לא הוכיחו מהו הנזק אשר נגרם להם עצמם. ולבסוף, מתנגד המשיב 4 לסעדים המבוקשים וכן לבקשה למסירת מסמכים, שכן המדובר במסמכים אשר אינם נוגעים כלל לתובענת המבקשים. ו. עיקרי תגובת המבקשים 27. באשר לטענות שהופנו כלפיהם בנוגע לכישוריהם לייצוג בתביעה ייצוגית, מפנים המבקשים, בין היתר, לתביעה הייצוגית אשר ניהלו בהצלחה בעבר. לדעת המבקשים, צירוף בעלי הדין במקרה זה דווקא מונע בזבוזו של זמן שיפוטי יקר ועומס על המערכת, שכן עוסקים הם בעילות תביעה דומות ומסכת עובדתית דומה. לטענת המבקשים, חובתו של הבנק על פי כללי הגילוי הנאות וכן חובתו לתום לב, חלה גם כלפי שלוח של לקוחו, הבא להפקיד המחאות. המבקשים טוענים כי אין כל דרישה כי ההטעיה תהא דווקא בשלב הטרום חוזי וכי תחולת התובענה הייצוגית הורחבה בפסיקה גם על מקרים של הטעייה בשלב החוזי. אך מכל מקום טוענים המבקשים, כי ההטעיה בדבר אי גילוי העמלות הנה הטעה בשלב הטרום חוזי. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים, כי כללי הגילוי החדשים פורסמו בקובץ התקנות בתאריך 12.2.2003, ולכן לרשות המשיבים עמדה כחצי שנה לצורך היערכותם בטרם הוגשה הבקשה. 28. באשר לטענות המשיב 2, המבקש 2 אינו מכחיש שקיבל עלון עם סכומי העמלות וההטבות, אך לא ידע מהם שיעורי העמלות בהן מחויב חשבונו בגין פעולות שונות, וספק אם מופיעים בו אותן עמלות הנזכרות בתצהירו של המבקש. המבקש 2 מוסיף, שאילו ידע שעבור כל פעולה נגבית ממנו "עמלת שורה", היה מצמצם בפעולותיו. לטענת המבקשים, צירוף תצהירי החוקרים מעיד על כך שמדובר במדיניות עקבית ושיטתית של המשיבים בהפרת כללי הגילוי. המבקשים מציינים, כי בדרישה לקבלת התעריפון לא נתכוונו להראות מצוקה שנגרמה להם, אלא ביקשו להראות את מדיניות הבנקים שלא ליתן ללקוחות את ספר התעריפים המלא. 29. בתגובתם מפנים המבקשים לכך, שהגדרת "עלות השרות" כוללת מספר נתונים מלבד שיעור העמלה. טפסי ההפקדה אשר הציג המשיב 4 לא כללו מידע בנוגע ל"דרך חישובה של העמלה". באשר לסעד ההשבה שנתבקש על ידם, מציינים המבקשים, כי לא ביקשו לבטל את העסקאות הבנקאיות שבוצעו, אלא ביקשו לבטל את מרכיב עלות השירות בו חויבו הלקוחות. ז. דיון 30. אחד מתפקידו של בית המשפט בהליך אישור תובענה ייצוגית הנו מניעת הסיכונים הטמונים בהליך זה, לצד יתרונותיו: "... אכן, הסדר של תובענה ייצוגית בא להגן על אינטרס היחיד, שעה שהוא מביא לכדאיות בהגשת תביעה שהנזק האינדיבידואלי בה הוא קטן. בה בעת, הוא מקדם את אינטרס הציבור באכיפת ההוראה החוקית שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. בכך מושגים יעילות, חסכון בהליכים, אחידות בפסיקה ומניעה של ריבוי תביעות (ראו: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 עמ' 783 - 785, להלן: פרשת טצת). עם זאת, מכשיר דיוני זה טומן בחובו סכנות. התובענה הייצוגית היא כלי רב עוצמה שעלול לפגוע ביחיד שלא ידע עליו. הוא עלול לדחוק נתבעים לפשרה ללא הצדקה עניינית. ישנו סיכון של הגשת תובענה ממניעים פסולים. כל אלה עלולים להביא לבזבוז משאבים ולפגיעה במשק בכללותו (ראו: פרשת טצת הנ"ל, בעמ' 785; וכן: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(322-323 ,312 (2). דיני התובענה הייצוגית באים להגשים את האיזון הראוי בין הסיכויים והסיכונים שבה; בין שיקולי הפרט ואינטרס הכלל. איזון ראוי זה מצדיק מידה רבה של פיקוח על ההליך באמצעות בית המשפט (ראו ע"א 8337/96 משה שמש נ' דן רייכרט ואח' (טרם פורסם) ; ראו עוד: ס' גולדשטיין, "תביעת-ייצוג-קבוצתית - מה ועל שום מה?", משפטים ט' (תשל"ט) 449 ,416). (ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול נ' ערד השקעות, פ"ד נו(2), 247)". 31. במסגרת הפיקוח שמקיים בית המשפט, נדרש בית המשפט לבחינתם של תנאי הסף, במטרה למנוע בירורן של תביעות ייצוגיות אשר אינן ראויות להתברר ככאלה (רע"א 6567/97 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נב(2) 713). תנאי סף אלו קבועים בהוראות ס' 4 ו- 8 לחוק תובענות ייצוגיות, ובראשם הדרישה לקיומה של עילת תביעה אישית: "אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בס' 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה". תנאי לקבלת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הוא קיומה של עילת תביעה אישית אצל המבקשים. באשר לרמת ההוכחה הנדרשת מתובע ייצוגי, נפסק כי הסטנדרד הנדרש גבוה יותר מזה הנדרש מתובע בתביעה רגילה העומד בפני סילוק תביעתו על הסף. סטנדרד זה נדרש מאופיה המיוחד של התובענה הייצוגית, וממשמעות פסק הדין שניתן בה, אשר עשוי להטיל נטל כבד ביותר לא רק על הנתבעים, אלא גם על הציבור בכללותו (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ו- 15 אח', פ"ד נא (2) 312, בע"מ 327 - 328). 32. כאמור, עילת תביעתם של המבקשים מתבססת על הפרת חובת המשיבים את הוראות סעיפים 3 ו- 4 לחוק הבנקאות, שעניינם איסור הטעיה ואיסור פגיעה בנסיבות מיוחדות, וכן הפרתם את סעיפים 5 ו- 5א' לחוק הבנקאות וסעיפים 26(א), 26(ב), 26(ז), 26(ח) ו- 26א(1), 26א(2) 26א(4) לכללי הבנקאות - הפרת כללי הגילוי הנאות. המבקשים שמים יהבם על לשון סעיף 3 לחוק הבנקאות המורה, כי "לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן - הטעיה) .....". מלשון הסעיף עולה, שאין צורך בהטעיה בפועל, ודי במעשה ה"עלול להטעות". אכן, מוכן אני להניח, ונראה כי אף המשיבות אינן שוללות זאת, כי באי גילוי עמלה ע"י הבנק, יש משום מעשה "העלול להטעות" לקוח תמים אשר בא לבצע פעולות בנקאיות ואין בידו כל מידע בנוגע לאופן חיוב פעולותיו בעמלות. עם זאת, תביעת המבקשים לקבלת פיצוי כספי ו/או השבה מתבססת על ס' 15 לחוק הבנקאות הקובע: "דין נזק שנגרם לאדם על ידי עבירה על הוראות חוק זה, או על כל תקנה שניתנה לפיו, כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ... ". סעיף זה מפנה אותנו לפתחה של פקודת הנזיקין, ולהלכת דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח', פ"ד נז (6) 385 (להלן: "הלכת ברזני"). בפסק דין זה נקבע, כי אין בהטעיה עצמה בכדי להקנות זכות לפיצוי באם בפועל לא נגרם כל נזק כתוצאה מאותה הטעיה (שם, בעמ' 413 מול אות השוליים ג'): "..... אם יימצא כי אכן נעוולה עוולה או כי הופרה חובה, וכי אותה עוולה או אותה הפרת חובה הן שגרמו לנזק לנפגע, כי אז יחויב פלוני בפיצויים. ואילו אם ימצא כי אין קשר בין מעשהו או מחדלו של פלוני לבין הנזק שנגרם לנפגע, כי אז לא יזכה הנפגע בפיצויים, ונזק שנשא בו נראה בו ונכנהו damnum sine injuria - נזק ללא הפרת חוק". כוחם של דברים אלה יפים גם להטעיה לפי חוק הבנקאות (וראה: רע"א 8851/02 ישראכרט בע"מ נ' שלומוביץ, פ"ד נט(3), 422 (להלן: "פס"ד ישראכרט"). אין די אפוא במעשה "העלול להטעות", בכדי להקנות ללקוח זכות לפיצוי, מבלי שבפועל נגרם לו נזק כתוצאה מאותו מעשה, ולאור הלכה זו יש לבחון את עילת התביעה העומדת למבקשים. ח. קיומה של עילת תביעה למבקש 1 33. המבקש 1 טוען לקיומה של עילת תביעה אישית כנגד המשיב 3, עת ביום 12.10.03 הפקיד בדלפק סניף 477 שיק בחשבון הנאמנות אותו ניהל יחד עם עו"ד גולן. בגין ביצוע הפעולה הונפק לו שובר הפקדה בדלפק, אך בו לא צוין מהו שיעור העמלה. ואולם, המבקש 1 אינו מצביע על נזק כלשהו אשר נגרם לו. כל שמציין המבקש 1 הוא, כי אילו ידע מהן העמלות בהן יחויב, אזי יכול היה לכלכל צעדיו ו"יתכן כי הייתי חוסך כך חלק מן החיובים בתשלום עמלות שנאלצתי לשלם ללא כל מודעות לקיומן ..." . טענה זו אינה מראה, ולו לכאורה, כמתבקש מהוראות סעיף 4(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, כי נגרם למבקש 1 נזק כלשהו בעקבות אי ציון שיעור העמלה על גבי טופס ההפקדה. המבקש 1 אינו מציין מהו הנזק שנגרם לו עקב כך, ואינו מצביע על פעולה אחרת בה היה נוקט לו גולה לו שיעור העמלה. המשיב 3 אפוא, באי גילוי העמלה לא גרם כלל לנזק למבקש 1. זאת ועוד, מעיון בבקשה ובתצהירו של המבקש 1, ניכר כי במועד הפקדת השיק ביום 12.10.03 ידע המבקש 1 גם ידע, כי הוא מחויב בתשלום עמלה, ואף ידע מה גובהה. בעת זו כבר הגישו המבקש 1 ושאר המבקשים את בקשתם הראשונה, וידעו היטב מהן חובות הגילוי החלות על הבנקים. כמו כן, בסעיף 16 לתצהירו מציין המבקש 1, כי על המשיב 3 היה לציין בשובר ההפקדה את דמי רישום הפעולה בחשבון בסך 1.21 ₪, כפי שנעשה בבנק לאומי. לפיכך, המבקש 1 למעשה כלל לא הוטעה בפועל ע"י המשיב 3, ולכן ודאי שלא קנה לו עילת תביעה בגין הטעיה: "אדם אינו יכול לייצר לעצמו עילת תביעה אישית בגין הטעיה כשלא הוטעה" (וקראה: פס"ד ישרכארט שלעיל, בעמ' 430). 34. עילת תביעה, אם כן, לא קיימת למבקש 1 גם אם הוא עצמו הפקיד ההמחאה בסניף המשיב 3, ולפיכך אין צורך להידרש לטענת המשיב 3 לפיה לא המבקש 1 הוא אשר הפקיד ההמחאות בסניף, טענה אשר הוכחשה ע"י המבקש 1. 35. עם זאת, יוער כי לא מצאתי את מקור חיוב הבנק כלפי שלוחו של לקוח בסעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, אליו מפנים המבקשים, לפיו "שלוחו של אדם כמותו". הסיפא לסעיף זה, אשר לא הובאה ע"י המבקשים, מעידה על כוונתו: "...ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח". סעיף זה אינו יוצר זהות בין השולח לשלוח, אלא משמעותו היא, שפעולתו המשפטית של השלוח הנה כפעולתו המשפטית של השולח : "משמעות השליחות היא, שהתוצאה של פעולה זו מביאה לשינוי במעמדו המשפטי של השולח כלפי צד שלישי. אכן, ביסוד השליחות מונחת ההבחנה בין פעולתו המשפטית של השלוח לבין תוצאותיה. הדיבור "שלוחו של אדם כמותו" מפנה את תשומת הלב לתוצאה של פעולות השלוח" (פרופ' אהרן ברק, חוק השליחות, תשנ"ו - 1996, כרך ראשון, בע"מ 356). התוצאה המשפטית של פעולת השלוח פועלת על השולח (שם, בעמ' 329). על כן, סעיף 2 לחוק השליחות, אינו יוצר זהות בין השולח לשלוח, ואין הוא מקור החיוב למילוי חובותיו של צד ג' ללקוח - באמצעות שלוחו. עם זאת, אין לשלול קיומו של חיוב זה מכח יחסי בנק לקוח וחובת הבנק בנאמנות כלפי לקוחו. מכל מקום, ספק בעיני אם דיני השליחות יפים לענייננו, שכן נראה, שאם אכן הופקדה ההמחאה ע"י מי מטעמו של המבקש 1 - הרי שהדבר נעשה ע"י שליח (במובן הטכני של המלה) ולא שלוח (במובן המשפטי של המלה), אשר נשלח ע"י המבקש לאחר שזה האחרון גיבש בדעתו לבצע הפעולה. 36. בנוסף לכך, נראה כי יש ממש בטענות המשיב 3, וכי מעיון ברשימת השירותים המפורטים בסעיף 1 לתיקון כללי הבנקאות תיקון תיקון 2, אשר פורסמו ביום 2.9.03, אכן עולה שעמלת רישום פעולה בחשבון אינה מבין העלויות אשר אותן צריך היה לפרט החל מיום 15.9.03. על כן, לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני סבור שלמבקש מס' 1 אין עילת תביעה אישית. ט. קיומה של עילת תביעה למבקש 2 37. עילת תביעתו של המבקש 2 הנה כלפי המשיב 2, ומבוססת על פעולה טלפונית של העברה בנקאית שבוצעה ביום 23.11.03, במסגרתה לא נאמר למבקש 2 מה גובה העמלה בה חויב. במקרה זה מציין המבקש 2, שאילו ידע מה גובה העמלה הכרוכה בביצוע העברה בנקאית - היה בוחר במשלוח שיק - פעולה הכרוכה בעמלה נמוכה יותר. לכאורה, מצביע המבקש 2 על נזק שנגרם לו כתוצאה מאי הגילוי. עם זאת, קשה לראות בהתנהגותו של המבקש 2 הסתמכות באמת ובתמים על אי גילוי העמלה ע"י המשיב 2. 38. המבקש 2 נטל חלק בהגשת הבקשה הראשונה, וגם אז ביצע פעולה של העברת כספים מחשבונו לחשבון בבנק אחר, כאשר לא ידע מהו גובה העמלה הנגבית ממנו, ונתון זה אף לא נמסר לו. עם פרסום כללי הבנקאות תיקון תיקון 2, בדבר דחיית כניסתם לתוקף של כללי הבנקאות תיקון 2, ולאחר הגשת הבקשה למתן רשות לתקן את הבקשה הקודמת, חזר המבקש 2 וביצע שוב פעולה בנקאית זו, ביודעו שהפעולה תחויב בעמלה, ומבלי לברר מה גובהה. אילו היתה פעולתו של המבקש 2 תלויה בגובה העמלה - אזי היה מברר בנקל מה גובהה. אין דומה הדבר ללקוח תמים אשר לא ידע כי מחויב הוא בעמלה בעבור פעולה זו או אחרת. בדומה לפסה"ד בבש"א (מחוזי ת"א) 20303/02 (בתיק א' 2370/02) לידיה רחמן - נוני ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (סעיף ה' לפסק דינה של השופטת פלפל (17.8.05), גם כאן העדיף המבקש לבצע הפעולה מבלי לברר תחילה את גובה העמלה, ולפיכך לא הסתמך על דבר. אציין, כי ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין רחמן - נוני התקבל בבית המשפט העליון, משום שנקבע שיש לברר את העובדה, האם המערערים שם ידעו שקיימת עמלת פרעון מוקדם במקרה שיבקשו לפרוע את ההלוואה פרעון מוקדם. טעם זה אינו חל בענייננו, שכן המבקש ידע שקיימת עמלה, אך לא ברר את סכומה, וממילא לא הסתמך עליה. 39. בנוסף לכך, המבקש 2 מפנה לכך, שבקשותיו לקבלת לוח העמלות והתעריפון המלא- סורבו ע"י הבנק, ואלו אף לא נתלו בשלמותם על לוח המודעות. גם במעשיו אלו של המשיב 2, גם אם יש בכך משום הפרת חובותיו ע"פ חוק - הרי שבגינם לא נגרם למבקש 2 כל נזק. על כן, לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני סבור שגם המבקש מס' 2 לא הראה עילת תביעה אישית. י. קיומה של עילת תביעה למבקש 3 40. המבקש 3 מבסס את עילת תביעתו כנגד המשיב 3, בשל פעולה של הפקדת שיק שביצע ביום 20.11.03, ואת עילתו כנגד המשיב 4 מבסס המבקש 3 על שתי פעולות של הפקדת שיקים שביצע בתאריכים 20.11.03 ו- 27.11.03. המבקש 3 כלל לא טוען לנזק כלשהו שנגרם לו, ובצדק, שכן הוא יודע, עקרונית, כי מחויב הוא בעמלה בסך של 1.21 ₪ בגין כל פעולה שכזו כ"דמי רישום פעולה בחשבון". כאמור, אדם שלא הוטעה, אינו יכול ליצור לעצמו עילת הטעיה (וראה: פס"ד ישראכרט שלעיל). 41. המבקש 3 מוסיף ומפנה לכך, שלא מצא בסניף המשיב 3 את התעריפון המלא ואת לוח העמלות, וכשביקש לקבל את התעריפון המלא - כלל לא קיבל תשובה. מבלי להידרש למחלוקת העובדתית שעולה במקרה זה, הרי שגם באם נכונות העובדות כפי שמציגן המבקש 3, אזי לא הוכח ולו לכאורה (ואף לא נטען) כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מהתנהגות זו של מי מהמשיבים. 42. משמצאנו כי אין למבקש 3 כל עילת תביעה, גם אם הוא עצמו הפקיד ההמחאות בסניפי המשיבים, אזי מסקנה זו יפה גם באם הופקדו ההמחאות באמצעות שלוח או שליח. 43. טענותיו של המבקש 3 כלפי המשיבים 3 ו- 4, כמו גם טענת המבקש 1 כלפי המשיב 3 - כאילו פעולות אלו של הסניפים בדבר אי גילוי העמלה המחויבת בפעולת הפקדת המחאה - אינן פעולות אקראיות, אלא כך נהגו המשיבים בכל הפעמים בעבר - אינה נתמכת בראיות, ואף להיפך. מתגובת המשיב 4 עלה, כי בשבעה מועדים הקודמים ליום 20.11.03 - הפקיד המבקש 3 המחאות בסניף המשיב 4 - ובמקרים אלו קיבל המבקש 3 טופסי הפקדה אשר בהם כן צוין גובה העמלה בה חויב. אמירתו של המבקש 3 בתצהירו, כי כך הסניף נהג בכל הפעמים הקודמות בהן ביצע פעולות בנקאיות בדלפק, מוטלת אפוא בספק. יצוין, שהמבקשים בתגובתם מנסים להתלות בכך, ש"דרך חישוב העמלה" לא גולתה באותם הטפסים ע"י המשיב 4. טענה זו אין בה ממש. מלבד העובדה שלא הוכח כל נזק באי גילוי מרכיב זה, הרי שטענה זו הועלתה לראשונה בכתב התגובה ולא הועלתה כלל בבקשה. כאשר ציין המבקש 1, למשל, כי נוכח לדעת שהבנק הפנים את טיעוני המבקשים בבקשה - הפנה לציון גובה העמלה ותו לא (ס' 12 לתצהיר המבקש 1). 44. ובאשר למבקש 4, הרי שאין הוא מעלה כל טענות כלפי המשיבים 2 - 4, ואין בידו כל עילת תביעה כלפיהם. 45. מסקנות אלו, בדבר העדר עילת תביעה אישית של המבקשים יפות הן לעניין ההטעיה, והן לעניין הפרת חובת הגילוי ע"י המשיבים. כמו כן, ברי כי סעיף 4 לחוק הבנקאות גם הוא אינו מקים עילת תביעה למבקשים. המבקשים, רו"ח ועו"ד במקצועם, ערים היטב לחובות המשיבים כלפיהם, ואין לראות בהם כמי שבורותם נוצלה ע"י המשיבים. כמו כן, לא הוכח כי ניצולם, באם היה, היה "כדי לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים או כדי לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת". 46. ככל שהדברים נוגעים לתצהירי החוקרים הפרטיים, הרי שתצהירים אלו, אשר מטרתם להראות לכאורה הפרה שיטתית מצד המשיבים את כללי הגילוי הנאות, אין להם ולא כלום עם קיומה של עילת תביעה אצל מי מהמבקשים. החוקרים אף אינם לקוחות המשיבים. הגשת תובענה ייצוגית בהתבסס על מהלכים של חוקרים פרטיים, ללא כל עניין אישי בתביעה, מהווה שימוש לרעה בכלי זה, ויש למנעו. על כן, אין מקום ליתן משקל כלשהו לתצהירים אלו. י"א. פגיעה באוטונומיה של הפרט 47. המבקשים טוענים לנזק לא ממוני שנגרם להם, בשל פגיעה באוטונומיה של הפרט. פגיעה שכזו כלל לא התרחשה בענייננו. אפשרות הבחירה של המבקשים לא נפגעה. המבקשים 1 ו- 3 ידעו כי הפעולה שביצעו תחויב בעמלה, ואף ידעו מה גובהה, והמבקש 2 ידע גם הוא כי הפעולה שביצע תחויב בעמלה, אולם בחר לבצע את הפעולה הבנקאית מבלי לברר מה סכומה. הנני סבור, כי בכך אין פגיעה באוטונומיה. כמובן שבמקרה זה אין כל מקום לייחוסם של אותם רגשות שליליים המוזכרים בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי תופיק ואח' (פ"ד נז (4) 673), אשר נבעו שם משתיית חומר הסיליקון ללא מודעות לכך. 48. כאן המקום לציין, כי כפי שצויין לעיל, לא רק שהמבקשים לא הוכיחו עילת תביעה אישית, בנוגע לאותם מקרים ספורים המנויים בתצהיריהם, הרי שאין בהפקדות בודדות אלו, או שיחה טלפונית אחת בכדי להעיד על שיטתיות באותם הסניפים, וקל וחומר שאין בהם בכדי להעיד על התנהגות שיטתית בכל סניפי המשיבים. 49. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להכריע בשאלה האם ההטעיה אליה מתייחס סעיף 3 לחוק הבנקאות מתייחסת להטעיה בשלב המו"מ או להטעיה בשלב שלאחר ההתקשרות החוזית (וראה: פרופ' ריקרדו בן אוליאל, דיני בנקאות, תשנ"ו - 1996, כרך א' בעמ' 76, שלגישתו הסעיף איננו מבחין בין הטעיה בשלב המו"מ לבין הטעיה בשלב שלאחר ההתקשרות החוזית). 50. מצאנו אם כן, שלמבקשים אין כל עילת תביעה המאפשרת להם להגיש תובענה ייצוגית בשם עצמם ובשמה של קבוצה רחבה יותר. אולם בכך לא סגי שכן ס' 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות מורנו, שגם אם תנאי סעיף 4(א)(1) אינם מתקיימים אך תנאי סעיף 8(א) מתקיימים כולם, יאשר ביהמ"ש את התובענה הייצוגית, אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע. לשם כך יש לבחון התקיימותם של התנאים המנויים בסעיף 8 (א) לחוק תובענות ייצוגיות: (א) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה: מקובלות עלי טענות המשיבים בדבר חוסר ההומוגניות של הקבוצה. אמנם, די בכך שהשאלות העיקריות תהיינה משותפות לכלל חברי הקבוצה, ואין צורך בזהות כל השאלות העומדות להכרעה (רע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש, פ"ד נה (5) 276 (להלן: "פס"ד שמש"), 296), אולם הקבוצה שהמבקשים מתיימרים לייצגה, מחולקת לקבוצות משנה, וביחס לכל אחת מהן מתעוררות שאלות עובדתיות שונות. בהתאם להלכת ברזני ההטעיה המזכה בעילת תביעה מצריכה הטעיה בפועל של התובע, וזאת יש להוכיח לגבי כל תובע ותובע בנפרד (ור' פס"ד ישראכרט שלעיל). יש לבחון בין היתר האם ידע הלקוח על חיובו בעמלה, האם נגרם לו נזק כתוצאה מאי ידיעת העמלה- והאם היה בוחר, לו ידע את גובה חיובו, בפעולה אחרת, וכיוב'. הבירור העובדתי השונה המתבקש בין תובע לתובע בולט במיוחד בכל הקשור לטענות המבקשים בדבר הפרת סעיפים 26(א)(1) ו- 26(א)(2), שכן אז קשה יותר להוכיח את הסתמכותם של הלקוחות על לוח השירותים או התעריפון המלא התלויים על לוח המודעות, והקשר בין אי תליית לוח העמלות לשירותים מיוחדים או התעריפון המלא על גבי לוח המודעות - לבין נזק אפשרי - נראה מרוחק יותר. גם שאלת גובה הנזק מטבע הדברים כרוכה בבירור פרטני, ויש לציין כי קשה להבין כיצד חושב גובה הנזק, ובכלל זה שיעור החסכון בעמלות. (ב) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין משמצאנו שהקבוצה המיוצגת מתחלקת לקבוצות משנה, שהשאלות העובדתיות לגביהן שונות, הרי שאין לדעתי מקום לנהל התובענה בדרך של תובענה ייצוגית. יעילות ודאי שלא תושג גם כאשר לכתב התביעה מצורפים תובעים ונתבעים נעדרי יריבות ביניהם. (ג) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת יש לבחון באם לתובע "אינטרס אמיתי ועניין ממשי בתביעה" (פס"ד שמש שלעיל, בעמ' 303), ובהעדר עילת תביעה וקיומו של נזק, קשה למצוא עניין ממשי תם לב בתביעה. התמריצים העומדים לרשות התובעים הייצוגיים מטרתם לעודד תובעים אמיתיים שנפגעו, ולא ליצור תובעים יש מאין. כמו כן, המבקשים אינם דומים ללקוחות אותם הם מתיימרים לייצג, בין אם בגין יחס מועדף שקיבלו בסניפיהם, ובין אם בשל מודעותם הרבה לכללי הגילוי הנאות נשוא התובענה. (ד) "קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" בקשה אשר הוגשה בחוסר תום לב, רשאי בית המשפט שלא לאשרה (בש"א (מחוזי ת"א) 17027/01 גיל (בר) טרוים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"מ תשס"ב (2) 654, בש"א (מחוזי ת"א) 10489/03 אביב שירותים משפטיים בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (2005). אמנם נפסק, שהעובדה שלתובע אינטרס כספי בתובענה, אינה שוללת את תום לבו (פס"ד שמש שלעיל), אולם כאשר זה האינטרס היחיד העומד בבסיס הגשת התביעה, קיים ספק גדול בדבר היותו תם לב. קשה שלא להשתכנע שהמבקשים, בהתנהגותם "ייצרו" עילות תביעה בהגשתם בקשה זו. עם פרסום כללי הבנקאות החדשים, למעשה נשמט הבסיס כליל תחת הבקשה שהגישו. אך המבקשים, אשר היו בשעה זו כבר מודעים היטב לחובתם של המשיבים לגילוי נאות, החלו לבצע שוב עסקאות בכדי לענות על תנאי הכללים החדשים. פעולות אלו לא ביצעו המבקשים "כלקוחות תמימים", אלא במטרה לייצר עילת תביעה. עסקאות אלו נעשו לאחר הגשת הבקשה למתן אישור לתיקון בקשתם הקודמת, ולפיכך, ניתן אף לשער, שהמבקשים אף קיוו להפרת כללי הבנקאות ע"י המשיבים בכדי שיתאפשר בידם להגיש הבקשה המתוקנת. טענת המבקשים, המופיעה בס' 86 לכתב תגובתם, כאילו משלא קיימו הבנקים את כללי הגילוי הנאות החדשים גם לאחר 15.9.03, ביקשו המבקשים לאכוף על המשיבים את יישום הכללים ולפיכך הגישו את הבקשה המתוקנת - אינה מדויקת, שכן מועד הגשת הבקשה לתיקון הבקשה - מוקדם למועדי ההפרה המצוינים בבקשה המתוקנת. זאת ועוד, לאור העובדה שלא נגרם למבקשים כל נזק כתוצאה מהתנהגות המשיבים, כן היינו מצפים מהמבקשים לפנות בטרם הגשת הבקשה למשיבים, ולהסב תשומת ליבם למחדליהם. יפה היו עושים המבקשים באם עם פרסום הכללים החדשים היו פונים תחילה למשיבים בכדי להסב דעתם למחדליהם במקום לייצר לעצמם עילות - וזאת באם אכן פעלו מתוך מטרה כנה להגן על ציבור הלקוחות. (ה) הנזק הצפוי אל מול התועלת הצפויה בהתאם להוראות סעיף 8(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, בבוא בית המשפט להחליט באם לאשר תובענה ייצוגית, ובאם שוכנע כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום לנזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע לעומת התועלת הצפויה מניהול ההליך - רשאי הוא להתחשב בכך. אחת המטרות העיקריות של התובענה הייצוגית הנה אכיפת הוראות החוק. המשיבים פרטו באריכות בתשובותיהם את הכנותיהם לקראת ביצוע כללי הבנקאות החדשים, אשר הצריכו הכנות ומשאבים לא מבוטלים. נראה כי הם אינם מתעלמים מביצועם של כללי הבנקאות וכי יישומם מבוצע. 48. אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה בקשת המבקשים לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. (ב) כפועל יוצא מכך הנני מוחק את התובענה שהגישו המבקשים לצד הבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, והמבקשים יהיו רשאים להגיש תובענה זאת כתובענה אישית לבית המשפט המוסמך. (ג) כמו כן הנני דוחה בקשת המבקשים לגילוי מסמכים, שכן לאור דחיית הבקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, איבדה הבקשה לגילוי מסמכים את נפקותה. (ד) בנסיבות העניין, הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.בנקתביעה ייצוגית