איחור בהשלמת הליכים מקדמיים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהשלמת הליכים מקדמיים: סופיות הליכים מקדמיים - אימתי ? שוב ניצבת לפתחי השאלה האם יש מקום לאפשר לבעל דין למצות את הליכי הביניים, כגילוי מסמכים, שאלונים ופרטים נוספים, למרות שהמועד לביצוע הליכים אלה חלף הן לפי מניין המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין והן לפי החלטות שיפוטיות שניתנו. המשיב הגיש תביעה בדרך של המרצת פתיחה (הפ' 1567/06), ובה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו על המבקש לחתום עמו הסכם פיתוח ביחס למגרש מספר 10, לפי תכנית מתאר בר\240א (להלן: "המגרש"), בשטח של 80.69 דונם, בהתאם להסכמים דומים ביחס למגרשים אחרים בתכנית האמורה. התביעה מתבססת, בין היתר, על הוראות החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מיום 2.7.95, הידועה כהחלטה 717 (להלן: "החלטה 717"). המבקש טוען כי הוא עומד בתנאי ההחלטה ולפיכך זכאי להסכם הפיתוח ביחס למגרש. עוד נטען על ידי המשיב כי יש לראותו כמי שהשלים את חתימת הסכם הפיתוח עוד קודם ליום 31.12.06, במסגרת החלטה 972, המסדירה את הוראות המעבר של החלטה 717. המגרש מצוי בחלק ממתחם של מקרקעין הכלואים במחלף "צומת אשדוד", שהיו מעובדים על ידי המשיב, וחלקם הופקע לצורך הרחבת המחלף. המשיב, כך לטענתו, הסכים לוותר על שטח של כ 1,400 דונם, ללא הליכי הפקעה כדין ולרבות אי הגשת התנגדויות להליכי ההפקעה, לטובת הקמת ובניית המחלף, ובלבד שיוותר בידו שטח של כ- 250 דונם, הכלואים במחלף, כאמצעי ייצור לפרנסתו. המבקש חולק על טענת המשיב, והוא סבור כי המשיב מפרש שלא נכונה את ההחלטה, לרבות בשאלת אופן חישוב השטחים מבחינת ברוטו - נטו ועוד. ההליך הועבר מהמרצת פתיחה לתביעה אזרחית והתקיימה לפניי ישיבת קדם משפט במהלכה טענה באת כוח המינהל כי דין התביעה להימחק מחמת העדר סמכות עניינית של בית המשפט. הוריתי על הגשת בקשה סדורה בעניין, ולאחר הגשתה ובחינת כתבי הטענות, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות והכל מהטעמים המפורטים בהחלטה מיום 30.11.08 (להלן: "ההחלטה"). בשולי ההחלטה אף הוריתי כי קדם המשפט הסתיים וקצבתי מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. בהתאם להחלטה, הגיש המשיב את תצהירי עדות ראשית מטעמו וזאת לאחר קבלת אורכה לעשות כן, בהסכמת המבקש. סמוך לפני המועד שהיה על המבקש להגיש את תצהיריו, הוגשה על ידו, ביום 20.4.09 הבקשה נשוא החלטתי ובה מתבקש בית המשפט להורות למשיב - התובע, למסור תצהיר גילוי מסמכים, להמציא תצהיר גילוי מסמכים ספציפי וכן להשיב לשאלון. עוד התבקש בית המשפט להאריך למבקש את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, המבקש, עד 30 יום לאחר קבלת מענה למבוקש. המשיב מתנגד לבקשה וזאת, בין היתר, מחמת השיהוי בהגשתה שכן הוגשה בחלוף המועדים הקבועים לפי תקנות סדר הדין, ואף לאחר שלב קדם המשפט והגשת תצהירי העדות הראשית, כמו גם מטעמים לגופו של עניין כהעדר רלוונטיות. ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסכמה, אך הדבר לא הסתייע, ושומה עלי ליתן הכרעה בבקשה. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ויישמתי את ההלכה הפסוקה ובשים לב גם לחובת בית המשפט להקפיד על החשת הליכים משפטיים ומניעת סחבת דיונית הגעתי לידי מסקנה שאין מנוס אלא לדחות את הבקשה. הדין הרלוונטי לעניינו מוסדר בתקנה 120 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), לאמור: "בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל דינו, תוך שלושים ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר יותר, בבקשה בכתב להשיב בתצהיר על השאלון או לגלות בתצהיר את המסמכים ולבעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה" יישום התקנה על המקרה שלפניי מלמד כי המועד להגשת הבקשה חלף כבר בחודש פברואר 2008, קרי כשנה וחודשיים קודם להגשת הבקשה, שכן כתב התשובה, שהוא כתב הטענות האחרון בתיק, הוגש ביום 3.12.07. אמנם המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף, אשר נדחתה כאמור בהחלטה מיום 30.11.08, אך אין בבקשה האמורה כדי לדחות את מועדי השלמת ההליכים המקדמיים, ולמצער היה על המבקש לעתור להארכתם. במיוחד נכון הדבר שעה שקודם לכן, כבר ביום 29.10.07 ניתנה החלטה מפורשת ובה נקצבו המועדים להגשת בקשות מקדמיות ובכללן בקשה לשאלונים ומכאן שעל המבקש היה לפעול לפי המתווה האמור. בחנתי גם מקור אחר ביחס למועדים להשלמת הליכי ביניים, וכוונתי לזה המצוי בתקנה 143 (3) לתקנות המאפשרת לבית המשפט להורות גם בהליך של קדם משפט על מיצוי ההליכים המקדמיים. בכך סלולה הדרך לבעל דין שלא עמד במועדים לפי תקנה 120 (א), לבקש את השלמת ההליכים המקדמיים, גם במועד מאוחר יותר. לאחרונה ניתן פסק דין של בית המשפט העליון רע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' כנעאן (2009), בו התווה בית המשפט, את האופן בו ניתן יהיה לאפשר לבעל דין שלא השכיל להגיש את הבקשות המקדמיות במועד כמתחייב לפי תקנה 120(א), וזאת על בסיס תקנות קדם המשפט ובמיוחד תקנה 143 (3), באומרו: "הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם הליכים חשובים העשויים למנוע בזבוז זמן שיפוטי בהמשך הדיון, ומכאן גם החשיבות בניהול ההליכים בקדם המשפט ב"מבט רחב" הצופה את פני ההליך העיקרי. על רקע זה אימצה הפסיקה גישה גמישה המאפשרת לשופט הדן בקדם משפט להיזקק לבקשות שבעלי הדין העלו לפניו אף ללא בקשה בכתב ובלבד שניתנה לבעל הדין שכנגד אפשרות סבירה להגיב, ואף ליתן הארכת מועד ביחס למועדים הקבועים בתקנות אם הצדיקו נסיבות המקרה את הדבר". דא עקא, גם בתקנה זו אין כדי לסייע למבקש שכן ביום 6.7.08 התקיימה ישיבת קדם משפט ומבלי שהועלתה ולו במרומז בקשה של המבקש למתן צו בעניין חיוב המשיב בהליכי גילוי מסמכים ומענה לשאלון, ולמצער בקשה לאורכה בעניין. לא זו אף זאת, במסגרת ההחלטה שניתנה על ידי ביום 30.11.08 הדוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, הוריתי כי שלב קדם המשפט הסתיים וקצבתי מועדים להגשת תצהירים. שוב החריש המבקש ולא פנה לבית המשפט למתן אורכה ואף לא טרח לפנות למשיב סמוך לכך, ולהמציא לו את בקשותיו המקדמיות. יתר על כן, ביום 8.2.09, נתבקשתי על ידי המשיב בהסכמת המבקש ליתן אורכה להגשת תצהיריו וזאת למשך 30 יום נוספים, ושוב לא טרח המבקש לציין הסתייגותו באשר לאי מיצוי ההליכים המקדמיים.   רק ביום 25.2.09, נזכר המבקש לראשונה לפנות לצד השני בדרישה לגילוי מסמכים ומענה לשאלון, ומשלא נענה הגיש את הבקשה נשוא החלטתי, כאשר בין לבין ביום 9.3.09, כבר הוגשו תצהירי המשיב.   לאור האמור, נעדרת אפוא הבקשה עיגון בדין ודי בכך כדי לדחותה. בשולי הדברים, לא אחת ציין בית המשפט את החשיבות של ההליכים המקדמיים, בצד ההלכה לפיה "הפרוצדורה אינה מיטת סדום", אך זאת בשים לב גם לצורך בהבאת הליכים מקדמיים לידי סיום. יפה לעניין זה, החלטת בית המשפט העליון, ביחס לנסיבות דומות לאלו שלפניי ואף פחות קיצוניות בחומרתן, עת נדחה ערעור שהגיש תובע על דחיית בקשתו למיצוי הליכים מקדמיים, שהוגשה לאחר שכבר היה דיון בבית המשפט ובחלוף המועדים, רע"א 3511/09 קמטק בע"מ ואחר' נ' אורבוטק בע"מ ואחר'  (2009) : "אם נביא את הדברים לכלל קצה, תיפתח לרווחה הדלת ל"מקצה שיפורים" פרוצדורליים עד אין קץ. בצד האינטרסים של הצדדים, שאליהם נדרש השופט ברנזון, ישנו גם אינטרס הציבור בשמירה על זמנו של בית המשפט העמוס. על כן על בית המשפט לאזן, כאמור מעלה". ראה גם רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חברת אויר רום שירותי תעופה (2008). טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא בכך שהבקשה לא נתמכת בתצהיר כדין, במיוחד שעסקינן בטענות עובדתיות בדבר מועדים, רלוונטיות של השאלות למחלוקות ועוד שאת אלה חובה היה לתמוך בתצהיר. תצהיר גם נדרש לשם מתן הנמקה למחדל המבקש לכך שלא הקדים את הפניה למשיב בבקשות להליכים המקדמיים, ומדוע נזכר לעשות כן באיחור כה ניכר. נתתי דעתי לטענת באת כוח המבקש ולפיה "לאחר הכרעה בבקשה (לסילוק התביעה על הסף -א.א.), היא פנתה בבקשה לגילוי מסמכים ומתן שאלון לצד שכנגד. לטעמי, הפנייה לוקה בשיהוי ניכר שכן ההחלטה ניתנה ביום 30.11.08 אך הפניה הראשונה למשיב נעשתה רק ביום 25.2.09, דהיינו כשלושה חודשים תמימים לאחר מכן !!! מצופה היה שהמבקש ימציא את בקשותיו למשיב סמוך לאחר מתן ההחלטה, ולא ימתין שלושה חודשים תמימים, קל וחומר שקדם המשפט הסתיים, אלא אם יש בידו טעמים מדוע לא עשה כן, אך כאלה לא הובאו לפניי. מעבר לדרוש: בית המשפט מופקד על לוחות הזמנים של בירור התובענות, הבאתן לידי הכרעה בהקדם האפשרי ומניעת התארכות הליכים שלא לצורך, כאשר לעניין זה שומה :"על בית המשפט לשקול אף את האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, ולמעשה את האינטרס של כלל הציבור" (רע"א 8327/05 דוד צדיק נ' ציון פנימי, . היעתרות לבקשה משמעה אי עמידה בחובתו זו של בית המשפט שכן קבלתה תחייב דחיית מועד הגשת הראיות של המבקש ובהכרח דחיית שמיעת העדויות. לא ניתן לשלול אפשרות לפיה יידרש בית המשפט לקיים ישיבת קדם משפט נוספת ככל שיתגלעו מחלוקות בבקשה אשר יצריכו דיון במעמד הצדדים, וייתכן אף הליך ערעור על החלטה שתינתן בבקשה. כל אלה עלולים לגרום לדחייה ממושכת ביותר והכל מבלי שניתן טעם מדוע לא ניתן היה לסיים זאת לפני זמן ניכר.   עולה אפוא כי התשובה לשאלתי אשר בפתח ההחלטה הינה כי גם הליכים מקדמים יש להביא לידי סיום, ויפה שעה אחת קודם, כאשר שומה על בית המשפט שלא להתיר את רצועת לוחות הזמנים ואף להקפיד על מניעת התמשכות הליכים משפטיים, ללא גבולות סבירים. על מנת שמלאכתי תהיה שלמה, בחנתי את הבקשה לגופה, ולא שוכנעתי שיש מקום לשנות את מסקנתי. באשר לשאלות נשוא השאלון, אזי ספק אם אלה כלל רלוונטיות לבירור התובענה ומכל מקום הואיל וכבר הוגשו תצהירי המשיב, יכול המבקש לחקור בעניין במסגרת שמיעת הראיות, ובכך מתייתר הצורך במענה לשאלון. גם הבקשה לחייב את המשיב במתן גילוי מסמכים כללי התייתרה מאחר שהמשיב צירף את מלוא מסמכיו לתצהיריו. באשר למסמכים ספציפיים שגילויים מבוקש, אזי אלה אמורים לכאורה להימצא ברשות המבקש ולא ניתן מענה על ידי המבקש, כיצד אלה אינם ברשותו, קל וחומר שהיה על המבקש לתמוך כאמור עובדות אלה בתצהיר שלא הוגש. מכל מקום, גם לגבי אלה, יהיה המבקש רשאי לשאול במסגרת שמיעת הראיות, כמו גם לבקש שהמצהיר מטעם המשיב יתייצב עם המסמכים לבית המשפט, ככל שאלה אינם ברשות המבקש.   סוף דבר, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ.  הליכים מקדמיים