איחור של יום אחד בקיום תנאי מתלה בחוזה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חוזה עקב איחור של יום אחד בקיום תנאי מתלה בחוזה: בפני בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). המבקשות עוסקות בפיתוח, ייצור, מכירה ושיווק של מוצרי קוסמטיקה מקצועית. המשיבות הינן שותפויות הפועלות באמצעות קרן השקעות פרטית "קרן טנא" ומשקיעות בחברות ישראליות שונות לצורך השגת תשואה למשקיעים בקרן. בין המבקשות לבין המשיבות נחתם הסכם מכר הנושא את התאריך 12.8.08, ולפיו מתחייבות המשיבות לרכוש מאת המבקשות את נכסי קבוצת הולילנד בתחום הקוסמטיקה, למעט זכויות בנכסי מקרקעין ובנכסים פיננסיים, תמורת סך של 34 מיליון שקלים בתוספת אחוזים משתנים מהרווח הגולמי בתקופות ובתנאים המפורטים בסעיף 5.1.2 להסכם. המשיבות אף קיבלו על עצמן התחייבויות נוספות כמפורט בהסכם ואשר אינן צריכות להחלטה זו. סעיף 8 להסכם קובע כי "ביצוע העסקה מותנה בקיום כל התנאים המתלים הבאים..." ביניהם, קבלת רשיון תמרוקים וכן קבלת רשיון עסק וזאת "עד למועד האחרון". המועד האחרון הוגדר בפרק ההגדרות של ההסכם כ- "90 יום ממעמד החתימה". 4. ביום 12.11.08 מסרו המשיבות למבקשות, באמצעות נציגן ששהה ביום זה בהונג-קונג, בנסיעת עסקים משותפת עם נציג המבקשות, הודעה על ביטול ההסכם מחמת הסיבה הנטענת לפיה "חלף המועד להתקיימותו של התנאי המתלה בדבר קבלת רשיון תמרוקים כללי ורשיון עסק". המבקשות דחו את הודעת הביטול והפנו לרשיונות שהונפקו עוד ביום 11.11.08 (נספחים ה/1, ה/2). משהמשיבות סירבו לקיים את ההסכם ולשלם למבקשות את התמורה המוסכמת בטענה לבטלות ההסכם, ביקשו המבקשות להפנות את הסכסוך להכרעת בורר בהתאם למוסכם בסעיף 16.2 להסכם, אולם המשיבות דחו אף דרישה זו. 5. המבקשות טוענות כי הגם שההסכם נושא תאריך 12.8.08, הרי יש להחשיבו כאילו נחתם במועד מאוחר יותר וזאת לאור ההוראות המצטברות של סעיפים 1.4.10 ו- 18.6 להסכם. לשיטתן, מועד החתימה הינו המועד המאוחר מבין המועדים בהם קיבל כל אחד מהצדדים העתק מלא של ההסכם על נספחיו בצירוף חתימותיהם של כל אחד מהצדדים לו, אולם לא הבהירו, משום מה, מהו אותו מועד מאוחר הנטען על ידן. תאריך נטען זה אף איננו מצוין בתצהיר התומך בבקשה והמצהיר הסתפק באמירה כללית לפיה יוכח המועד המאוחר במהלך הבוררות. עוד טוענות המבקשות כי בכל מקרה, הונפקו הרשיונות עוד ביום 11.11.08, הוא היום האחרון בתקופת 90 הימים המותרת בהסכם, אף לשיטת המשיבות, ומשכך, אף אם היה מדובר בתנאי מתלה, שאינו כזה לשיטתן, לא קמה למשיבות כל עילה לביטול ההסכם והתנגדותן לשלם את התמורה המוסכמת מהווה הפרה חד צדדית של ההסכם ואמורה להידון בהליך בוררות. 6. המשיבות טוענות כי התקשרותן עם המבקשות בהסכם נשוא הענין נגועה בהטעייה חמורה ובמצגים כוזבים וכי המבקשות הן שהפרו את ההסכם ברגל גסה. לגירסתן, המבקשות העלימו מהן מידע קריטי בר חשיבות בכל הנוגע לפעילות העיסקית של המבקשות ולירידה בהיקף המכירות, וכתוצאה מכך, התקשרו בהסכם לרכישת ממכר שונה מהותית מזה שהוצג להן. עוד הן טוענות כי ההסכם לא נכנס כלל לתוקף שכן תקופת 90 הימים להוצאת הרשיונות מסתיימת ביום 10.11.08 ומשהרשיונות הומצאו להן רק ביום 13.11.08, הגם שהונפקו ביום 11.11.08, לא קויים התנאי המתלה ומשכך, לא נכנס ההסכם לתוקף. המשיבות טוענות כי רק בית המשפט מוסמך להכריע בשאלת תוקפו של ההסכם, וכפועל יוצא גם בשאלת תוקפו של סעיף הבוררות, שהינו חלק בלתי נפרד מתנאי ההסכם. 7. הצדדים הודיעו לבית המשפט כי בדעתם לחקור את המצהירים על תצהיריהם ומשכך, נקבע דיון בבקשה ליום 19.4.09. ערב הדיון ביקשו הצדדים מבית המשפט להכריע בעתירה ללא דיון ועל סמך טיעוני הצדדים כמפורט בבקשה ובתגובה לה. 8. הסוגיה העומדת להכרעה הינה מצומצמת למדי והיא מתייחסת לשאלה אחת ויחידה והיא האם בשלו התנאים להעברת הסכסוך למסגרת בוררות, כפי שהתנו הצדדים בסעיף 16.2 להסכם, אשר זו לשונו: "סכסוכים וחילוקי דעות שלא יעלה בידי הצדדים לפתור כאמור יועברו לבוררות ... דין הוראות סעיף זה כדין הסכם בוררות בין הצדדים והוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 תחולנה על הבורר ועל הבוררות." כל הטענות המועלות על ידי המשיבות והקשורות להטעיה, להעלמת מידע מהותי ולהצגת מידע כוזב- מצויות במיתחם הטענות הדנות בהפרת ההסכם עצמו, ומשכך אין להן כל רלבנטיות לעתירה נשוא הענין. והיה והסכסוך יועבר לבוררות, תוכלנה המשיבות לטעון במסגרת זו כי הן זכאיות לבטל את ההסכם בגין הפרה מהותית ו/או מצגי שווא ו/או הטעייה או כל טענה אחרת, אך אין לטענות אלו כל השלכה על השאלה באם יש להעביר את הסכסוך לבוררות, אם לאו. 9. לענייננו, יש לבחון את טענת המשיבות, לפיה ההסכם לא נכנס כלל לתוקף, משלא נתקיימו התנאים המתלים הקבועים בסעיף 8 שבו , שהרי אכן ראוי שבית המשפט הוא שיכריע בשאלת תוקפו של חוזה המכיל סעיף בוררות, ולא יעביר מטלה זו על שכם הבורר, אשר עלול להקלע למצב לא נוח לפיו עליו להכריע בעצמו בשאלת סמכותו, באופן שהחלטה שלילית תמשוך את השטיח מתחת לתפקידו כבורר. 10. סעיף 8 להסכם קובע כי ביצוע העסקה מותנה בקיום כל התנאים המתלים המצוינים בו, כאשר שניים מהם מהווים את סלע המחלוקת בענייננו והם: רשיון עסק וכן רשיון תמרוקים כללי ממשרד הבריאות, אשר שניהם אמורים היו להתקבל עד לא יאוחר מהמועד האחרון הנקוב בההסכם, קרי: עד "90 יום ממעמד החתימה". המבקשות טוענות, כאמור, כי ההסכם לא נחתם ביום 12.8.08, כמודפס בכותרתו, ויש להחשיבו כאילו נחתם במועד מאוחר יותר, מועד שיוכח במהלך הדיונים, וכדברי המצהיר מטעמן: "כפי שיוכיחו המבקשות במהלך הבוררות...". משהמבקשת סתמו ולא פירשו מהו אותו מועד מאוחר יותר על פי שיטתן, משבנספח המאשר את חתימת נציג המבקשות מופיע התאריך 12.8.08 ולא מופיע כל אישור ו/או תאריך בנוגע לחתימת נציג המשיבות, ומשמועד זה הינו עיקר המחלוקת, לא ניתן להתייחס לטענה ברצינות, ומשכך אין מנוס מלהתבונן על ההסכם כאילו אכן נחתם במועד המצוין עליו, קרי: 12.8.08. יש לבחון, איפוא, את מועדי הנפקת הרשיונות. עיון בכל הנספחים שצורפו לבקשה ולתגובה לה, מעלה כי רשיון העסק ורשיון משרד הבריאות הונפקו ביום 11.11.08, אף המשיבות אינן חולקות על כך. משהסעיפים המתלים שבהסכם מתנים את ביצוע העסקה בקבלת האישורים, להבדיל ממסירתם לידי המשיבות, אינני רואה כל חשיבות לעובדה לפיה נמסרו הרשיונות לידי נציגי המשיבות רק יומיים לאחר מכן, ביום 13.11.08. נותר לדון בטענת המשיבות לפיה המועד האחרון לקבלת הרשיונות על פי המוסכם הינו יום ה- 10.11.08 ומשהרשיונות הונפקו רק יום לאחר מכן, לא נתקיימו התנאים המתלים, ומשכך לא נכנס ההסכם לתוקף, וממילא אף סעיף הבוררות עצמו איננו מחייב. 11. בבואו להכריע בשאלת תוקפו של חוזה, יעדיף בית המשפט את הגישה הפרשנית המקיימת, דהיינו, הנותנת להסכמת הצדדים תוקף מחייב, על פני הגישה הפוסלת, זו השוללת את תוקפו. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 קובע כי יש לקיים חיוב הנובע מחוזה "בדרך מקובלת ובתום, והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". פסק הדין ברע"א 1233/91 אהרון ג'רבי נ' הרצל בן דוד, פ"ד מה(5) 661, דן במקרה בו נחתם בין בעלי הדין הסכם פשרה לפיו התחייב המערער לשלם למשיב סך של 2,500 דולר עד ליום 1.12.87, ואם לא ישלם את הסכום עד למועד הנ"ל- ישלם את מלוא סכום פסק הדין. המערער שילם את מרבית הסכום עד ליום 1.12.87 ואת יתרתו, ביומיים שלאחר מכן, בימים 2.12.87, 3.12.87. המשיב טען כי מחמת האחור הוא זכאי להפעלת הסנקציה ואילו המערער עתר להארכת המועד. בית המשפט קבע עובדתית, בדומה למקרה שבפנינו, כי : "במקרה שבפנינו לא נפגע המשיב במאומה, לא היה שוני בין קבלת מלוא הסכום ביום 1.12.87 לבין קבלת העיקר ביום 1.12.87 והיתרה לפי הדרישה ביום 2.12.87 או 3.12.87 כאשר היה ברור וגלוי שהמדובר בטעות גרידא וכי היתה נכונות מיידית לתקנה..." ופסק: "...שונה המצב אם מתבצע על ידי מי שזכאי לקבלת התשלום, תימרון כדי להכביד על קיום התחייבות או כאשר יש באורח ההתנהגות של הנפגע משום היתפסות לפגם פורמלי שולי... במה דברים אמורים, יש לראות התנהגותו של צד לחוזה בפרופורציות הנכונות, ואין לקבל כנאותים מעשים המעלים את המסקנה כי צד לחוזה ארב למשנהו, כדי לתפוס כל התחלקות או מעידה פורמליים קלי ערך וחסרי משמעות, כדי שיוכל להתנער מהתחייבותו... וכאשר לכל העניין לא היו השלכות ומשמעויות כלשהן, כי הצד השני לא נפגע במאומה." הקפדה על "קוצו של יום", והעלאת טענה טכנית - פורמלית לפיה לא נכנס ההסכם לתוקפו משהרשיון הונפק רק ביום 11.11.08 ולא ביום- 10.11.08 דהיינו, באיחור של יום אחד בלבד, איננה מתיישבת עם החובה לטעון טענות בתום לב ופוגעת בחוש הצדק, במיוחד לאור העובדה ששיהוי של יום אחד לא השפיע כהוא זה על מצב בעלי הדין ועל ענייניהם המסחריים/כספיים, זולת פתיחת "חלון הזדמנויות" עבור המשיבות להתנער מן העסקה ולבטל את ההסכם אשר חדל להראות אטרקטיבי בעיניהן, כעולה מתכתובת שהוחלפה טרם הגיע המועד האחרון. זאת ועוד, מהנספחים שצורפו לתצהירי הצדדים, ניתן להסיק כי הצדדים, אף המשיבות עצמן, החשיבו את יום ה- 11.11.08, ולא את יום ה- 10.11.08, כתאריך המשקף את "המועד האחרון". נספח ג' לתצהיר המשיבות הינו כתב נאמנות להחזקת מסמכים וכספים הנושא אף הוא את תאריך ההסכם דהיינו 12.8.08, ועליו חתומים נציגי כל בעלי הדין. סעיף 2 לנספח קובע: "אם עד ליום 11 בנובמבר 2008 או מועד אחר שיוסכם בכתב בין קבוצת הולילנד וקבוצת הקרן ("המועד האחרון") לא תקבלו הודעה בכתב..." הנה כי כן, יום ה-11 לנובמבר 2008 הוא היום שנקבע ע"י בעלי הדין כמשקף את המועד האחרון. השקפה זו מקבלת חיזוק במכתבו של נציג המשיבות לנציג המבקשות מיום 7.11.08, אליו צורפה טיוטה שנוסחה ע"י מי מטעם המשיבות, ואשר תכליתה לשפר עבור המשיבות את תנאי העסקה המקורית (נספח ד' לתצהיר המבקשות). בסעיף 4 לטיוטה נאמר: "יעשו מאמצים להביא את אישור משרד הבריאות, צביקה וטנא לא יממשו את זכותם על פי החוזה לבטל את העסקה לאחר ה- 11.11.08" סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 קובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל", ומשכך, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו החוזה בטל, שכן הסעיף יוצר חזקה לפיה התכוונו הצדדים לו ליצור התקשרות מחייבת ולמלא אחריה. יש להעדיף, איפוא, את הפרשנות הגורסת כי הצדדים עצמם קבעו את יום ה- 11.11.08 כמועד האחרון, וקביעה זו גוררת אחריה את המסקנה לפיה הנפקת הרשיונות נעשתה בתקופה המותרת, הגם שביומה האחרון, ומשכך נשמט הבסיס להודעת הביטול המתבססת על אי קיום התנאי המתלה. 12. אשר על כן, לא נותר לי אלא לדחות את טענת המשיבות לפיה פקע ההסכם מחמת אי קיומו של תנאי מתלה ומשכך, נותר בעינו תוקפו המשפטי של סעיף הבוררות. אין מנוס מלהעביר את הסכסוך להכרעת בורר אשר ידון בטענות ההדדיות של בעלות הדין. לאור הקבוע בסעיף 16.2.1 להסכם אני ממנה כבורר את רו"ח דני ועקנין, ובאם "הוא לא יוכל או לא ירצה לכהן בתפקיד זה", כמוסכם, ימונה כבורר מר הוגו צ'אופן. באם אף הוא לא יוכל או לא ירצה לכהן כבורר, תקבע זהות הבורר על ידי ראש לשכת רואי החשבון. הבוררות תתנהל בהתאם לקבוע בסעיף 16 להסכם. המשיבות תשלמנה למבקשות הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי בסך 20,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ תוך 30 יום מהיום. תניות בחוזהחוזהתנאי מתלה