קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטה על אישור פסק בוררות במעמד צד אחד: רקע: בין המבקשים למשיב, עו"ד במקצועו, נתגלעה מחלוקת בשאלת גובה שכר הטרחה אשר מגיע למשיב מהמבקשים, בגין שירותים משפטיים שנתן להם, וטענת קיזוז נגדית שהעלו המבקשים כנגד חוב זה. הצדדים הסכימו, על פי הסכם בוררות מיום 11.10.2003, כי ההכרעה במחלוקת ביניהם תימסר לבורר - עו"ד פאייז שרקאווי, אשר יכריע במחלוקת על סמך המסמכים שיונחו בפניו, ללא נימוקים. פסק הבוררות ניתן ביום 27.12.2007, ולפיו נקבעכי על המבקשים לשלם למשיב שכר ראוי בסך של 130,000 ש"ח. ביום 18.2.2008 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות (ה"פ 14/08). המבקשים לא הגישו בקשה לביטולו. הדיון בבקשת המשיב נקבע ליום 25.3.2008 שעה 09:00, המבקשים לא התייצבו לדיון. במועד הדיון בשעה 09:30 הודיע מבקש מס' 1, למשיב טלפונית כי הוא בדרכו לבית המשפט וביקש כי יעכב הדיון, עד להגעתו. משלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות, ובהעדר התייצבות מטעם המבקשים, הוריתי בהחלטתי מאותו יום על קבלת הבקשה ואישור פסק הבורר (להן תיקרא "ההחלטה"), ומכאן הבקשה שבפני לביטול אותה החלטה. טענות הצדדים: טענות המבקשים: א. המבקשים טוענים, כי לא נמסרה להם הזמנה כדין. אישור המסירה מיום 10.3.2008, עליו סירב מבקש מס' 1 לחתום, עניינו בכתבי בי-דין בהליך ערעור שהוגש נגד המבקשים בתיק "פפיון דרינק" (להלו ייקרא "הערעור") אשר הגיעו לידי המשיב כמי שייצגם בהליך קודם. מסמכים אלה אותם מסר המשיב למבקש 1, לא כללו עותק של הבקשה לאישור פסק הבוררות, או כל הזמנה לדיון. אישור המסירה עליו חתם משיב מס' 1, ביום 17.3.2008, הינו, הזמנה לדיון בהליך הערעור, כך סבר המבקש מס' 1. לטענתם, היה על המשיב להבהיר להם כי מדובר בהזמנה לדיון בבקשה לאישור פסק הבוררות. המשיב גרם להם לחשוב, בטעות, כי ההזמנה עניינה במועד לדיון בערעור. המשיב הטעה אותם בכך שרשם על אישור המסירה "קדם משפט" ולא "בקשה לאישור פסק הבוררות". גם כאשר המשיב התקשר למבקש מס' 1, יומיים לפני מועד הדיון על מנת להזכיר לו את מועדו, לא הבהיר כי מדובר בדיון שיתקיים בבית המשפט. המבקש מס' 1, סבר בטעות כי מדובר בהמשך ההליך בפני הבורר. במועד הדיון התייצב מבקש מס' 1, במשרדו של הבורר ומשהבין שעליו להתייצב בית המשפט מיהר להגיע אליו, אך מצא שהדיון הסתיים ושניתן נגדו פסק דין. ב. לטענת המבקשים, היה על המשיב או למצער הבורר, להסביר להם כי ביכולתם להתנגד לפסק הבוררות על דרך של בקשה לביטולו. פסק הבוררות נמסר לידיהם כשבוע ימים בלבד טרם מועד הדיון. עוד טענו כי סיכוייהם טובים לבטל את פסק הבוררות. ג. מבקשת מס' 2, לא הביעה הסכמתה כדין להליך הבוררות וזאת בשל כך שהליך זה לא אושר על ידי האסיפה הכללית. ד. הבורר דן בעניינים שלא נמסרו להכרעתו, כך לדוגמא עניין החוב לחברת מ.א. אספקת מוצרי קליה ומזון בע"מ, שאינה בין הנתבעים בכתב התביעה נשוא הבורות. הבורר איחר במתן פסקו. טענות המשיב: א. המשיב התנגד לבקשה וטען, כי המבקשים לא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות ובית המשפט היה מוסמך לקבל את הבקשה לאישורו. ב. הצדדים הסמיכו את הבורר להכריע במחלוקת ביניהם ללא הנמקה. לכן אין להישמע לטענות כנגד פסיקת הבורר. ג. מבקשת מס' 2 הינה חברה שבבעלות מבקש מס' 1 והוא פעל בשמה. ד. השיהוי במתן פסק הבוררות נגרם באשמם של המשיבים שנקטו סחבת בניהול הבוררות. ה. עוד טען המשיב כי ביום 10.3.2008 מסר למבקש מס' 1, את מסמכי הערעור יחד עם הבקשה לאישור פסק הבוררות וההזמנה לדיון. מבקש מס' 1, סירב לחתום על אישור המסירה. הוא חתם על אישור מסירה מאוחר יותר, ביום 17.3.2008. תגובת המבקש לתשובת המשיב: בתשובה לתגובת המשיב הוסיפו המבקשים וטענו כי אכן ידעו על מועד הדיון, אך טעו לחשוב כי מדובר בדיון שיתקיים בפני הבורר ולא בבית המשפט. הם גם לא הבינו את תכלית הדיון, ולא ידעו על האפשרות לבקש ביטול פסק הבוררות. לטענתם, היה על המשיב לציין בפני בית המשפט, טרם מתן ההחלטה, את סיבת איחורם לדיון, ובכך למנוע עיוות דינם. עוד הוסיפו וטענו כי מצבם הכלכלי הקשה וההליכים הרבים שננקטו נגדם, גרמו להם להשתהות בטיפול בענייני הבוררות. דיון: למבקשים שתי טענות מרכזיות. האחת, מתמקדת בכך שהזמנה לדיון לא הומצאה להם כדין וכי הם טעו לחשוב שמדובר בהזמנה בתיק הערעור. והשניה, מתמקדת בכך כי יש להם סיכויים גבוהים וטובים להביא לביטול פסק הבוררות. להלן אדון בטענותיהם. א. הזמנה לדיון: המבקשים בטיעוניהם לא הצביעו על פגם בהליכי מסירת ההזמנה, או בהזמנה עצמה, ואשר בגינו על בית המשפט להימנע ממתן החלטה במעמד צד אחד. מכאן כי אין למבקשים זכות שההחלטה תבוטל מחובת הצדק. לא נעלם מעיני, כי על גבי אישור המסירה מיום 10.3.2008 נכתב, כי למבקש מס' 1 נמסרו מסמכי הערעור, ולא נכתב דבר לעניין הבקשה לאישור פסק הבוררות. אולם, מאידך, מצאנו באישור מסירה זה ובאישור המסירה שנחתם בידי מבקש 1, מאוחר יותר, ביום 17.3.2008, כי צויינו במפורש מספר תיק בית המשפט בהליך הבקשה לאישור פסק הבורר, מועד הדיון ושעתו וזהות המותב שדן בתיק באופן שלא מותיר כל אפשרות לטעות. במידה ומבקש מס' 1 לא הבין, כטענתו, את מהות ההליך אליו הוזמן, יכול היה לברר זאת בנקל במזכירות בית המשפט. נוסיף כי חובתו היתה לעשות כן מבעוד מועד. ב. גם אם אניח, לטובת המבקשים, כי אי התייצבותם לדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט (בניגוד להחלטתי נשוא הבקשה, שם אמרתי כי התנהגות זו היא התנהגות מזלזלת בבית המשפט, ראה עמ' 1 שורה 16 לפרוטוקול), ואשתכנע כי אי התייצבותם נבעה מטעות כנה ובתום לב, עדיין על המבקשים להראות סיכויי הצלחה לבטל את פסק הבוררות, או לגרום שלא יאושר. לשאלה זו חשיבות רבה, שכן בהיעדר סיכוי להצליח במשפט לא תצמח תועלת מביטול ההחלטה (מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה, מה' 15, כרך ב בעמ' 1216). על כן בחנתי את טענות המבקשים לעניין סיכויי הצלחתם ולא שוכנעתי כי עלה בידיהם להראות סיכויי הצלחה טובים לבטל את פסק הבוררות בעיקר בשל העובדה כי מעולם לא הוגשה מטעמם כל בקשה לביטולו. בית המשפט לא יזקק לטענות התנגדות לאישור פסק בוררות אלא, על דרך בקשה לביטולו (סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן ייקרא "החוק"). ראה בעניין זה רע"א 9178/05 ל.ה.ט.מ לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ נ' סגולה בר כוכבא, , שם נפסק כי : "... המבקשת לא רכשה מעמד לטעון כנגד הבקשה לאישור פסק הבורר, מאחר שמעולם לא הגישה בקשה תקינה לביטול הפסק ושלמה בגינה אגרה, באופן שרכשה לה מעמד להתנגד לאישור. מושכלות ראשונים הם כי בית המשפט יאשר פסק בוררות ולא יזקק להתנגדות לאישור פסק הבוררות אלא בדרך בקשה לביטולו (סעיף 23(ב) לחוק הבוררות). משלא היתה בפני בית המשפט המחוזי בקשה תקינה לביטול הפסק, דין בקשתה של המשיבה לאישור הפסק היה להתקבל, וכך נהג בית המשפט המחוזי, וכדין כך.... ומכל מקום, בקשה לביטול הפסק לא הוגשה כלל. במצב דברים זה, לא עמדה בפני בית המשפט המחוזי כל עמדה פורמלית מטעם המבקשת, קבילה מבחינת סדרי הדין, לענין ביטול הפסק, והפועל היוצא מכך הוא כי, ככל שהדבר נוגע לגוף פסק הבוררות, בהעדר בקשה לביטול הפסק, היה מקום לאשרו, כפי שבפועל הדבר נעשה". פסק הבוררות נמסר למבקשים, על פי טענתם, שבוע ימים לפני מועד הדיון (ס' 15 לבקשה). החוק קובע פרק זמן של 45 יום ממועד מתן פסק הבורר, לצורך הגשת בקשה לביטולו. בקשה כזו לא הוגשה על ידי המבקשים עד למועד הבקשה לביטול פסק הדין, ולמרות שחלף המועד זה מכבר. כן לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה. ג. גם לגופו של עניין לא מצאתי בטיעוני המבקשים כל עילה לביטול פסק הבוררות. בישיבת הבוררות מיום 17.7.2007, וויתרו הצדדים על כל טענה לעניין השיהוי בניהול ההליך, או האיחור במתן פסק הבוררות (פרוטוקול הדיון נספח לתגובת המשיב). הבורר קבע בפסקו את ההכרעה הסופית בסכסוך, מבלי שנימק או פירט את השיקולים שהביאו אותו להכרעה, זאת על פי הסמכות שהעניקו לו הצדדים בהסכם הבוררות. מכאן כי לא ניתן לברר מהם המרכיבים של הסכום שנפסק, והאם הוא כולל סכסוכים נוספים שלא נמסרו להכרעתו כטענת המבקשים. ד. באשר לטענת המבקשים לפיה מבקש 1, לא היה מוסמך להתחייב להליך הבוררות בשם החברה מבלי אישור האסיפה הכללית, אומר כי גם אם הסכמת מבקש מס' 1 ניתנה תוך חריגה מהרשאה (על אף שהוא מנהלה ודירקטור בחברה - המבקשת מס' 2), הרי הסכמתו כובלת את החברה על פי הקבוע בהוראות סעיף 56(א) סיפא לחוק החברות, תשנ"ט-1999. לא נטען שהמשיב ידע, או שהיה עליו לדעת כי המבקש מס' 1, נעדר הרשאה לפעול בשם מבקשת מס' 2. מבקש מס' 1 ניהל את הליך הבוררות משך זמן ממושך והציג עצמו כמי שמורשה לפעול בשם מבקשת מס' 2, לכן הטענה כי הסכם הבוררות חסר תוקף כלפי משיבה מס' 2 נדחית. מה גם שנזכיר, כי המבקש מס' 1, הינו מנהלה של החברה ופועל בשמה. ה. נדגיש כי הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה בחלוף למעלה משנה מעת שניתנה. המבקשים ציינו בבקשתם כי ידעו על מתן ההחלטה כבר ביום הדיון (ס' 28 לבקשה). יחד עם זאת, המבקשים לא טענו כי לא נמסרה להם ההחלטה כדין. כל אשר טענו הוא, כי בשל מצבם הכלכלי הקשה לא התפנו לטפל בענייני הבוררות. ברור כי טענות אלה אינן משם טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול ההחלטה, אשר לא נתבקשה. התוצאה היא, כי הבקשה נדחית, המבקשים ישאו בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ ומע"מ כחוק. במעמד צד אחדיישוב סכסוכיםבוררות