קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור עקב הסדרת ייצוג משפטי: בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) בת"א 7589/02 , מיום 17.5.09. כללי 1. המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיבים על סך של 280,000 ₪, בגין הפסד שנגרם לו, לטענתו, מהשקעה בשוק ההון, ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בגין הפסד זה. בית משפט קמא קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המשיב מס' 1 בסכום של 20,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 17.5.09. ביום 30.6.09 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הבקשה שבפני. 2. יצוין כי בית משפט קמא נתן פסק דין חלקי כנגד המשיב מס' 2 בשל אי התייצבותו (פס"ד חלקי מיום 13.7.08 - ר' סעיף 9 לפסק דינו של בית משפט קמא), אולם, בקשת הארכת המועד להגשת ערעור אינה מתייחסת לפסק הדין החלקי. טענות הצדדים 3. המבקש טוען כי פסק הדין הומצא לו ביום 11.6.09 באמצעות עוה"ד עמית שגב, שייצגו בהליך בפני בית משפט קמא, וכי בקשתו זו מוגשת בטרם חלפה התקופה להגשת הערעור. המבקש מבקש להאריך את המועד להגשת הערעור ב- 60 ימים נוספים על מנת להסדיר את יצוגו המשפטי ולהגיש את ערעורו כדבעי. 4. המשיב מס' 1 טוען כי יש לדחות את הבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר המבקש. לגופו של ענין, טוען המשיב מס' 1 כי הסדרת יצוגו המשפטי של המבקש מתעכבת מחמת קשייו בהשגת המימון הכספי לכך, ואין בכך כדי למלא את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק. כמו כן, טוען המשיב מס' 1, כי הארכת המועד בנסיבות דנן תפגע באינטרס ההסתמכות שלו ובצפייתו לסופיות הדיון בעניינו. לבסוף, נטען כי קלושים סיכויי הערעור להתקבל, באשר פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים שקבע, בהם ממעטת ערכאת הערעור להתערב. 5. המשיבה מס' 3 חוזרת על טענות המשיב מס' 2 ומוסיפה כי המבקש לא קיים את החיוב שהוטל עליו בפסק הדין לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המשיבה מס' 3. עוד הוסיפה המשיבה מס' 3 כי הסכסוך בין הצדדים נמשך כבר מעל ל- 7 שנים, תוך שהמבקש מסרבל את ההליך וגורר את המשיבה מס' 3 להוצאות מיותרות. דיון 6. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם ). בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין-המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. 7. בענייננו, הארכת המועד להגשת הערעור מבוקשת על מנת לאפשר למבקש להסדיר את יצוגו המשפטי בהליך הערעור, שהתעכב מחמת קשייו הכלכליים של המבקש. המבקש, הטוען לעצמו, לא תמך בקשתו זו בתצהיר, אולם, מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המבקש אינו עובד וסובל מנכות, אשר השקיע את פיצויי הפיטורין שקיבל ממקום עבודתו בסכום של 250,000 ₪ אצל המשיבים ונחל הפסדים (ר': סעיף 2 לפסק הדין). אמנם, הסדרת יצוג משפטי לשלב הערעור אינה מקימה טעם מיוחד, הדרוש להארכת מועד להגשת הערעור, אולם, בענייננו, נראה כי המבקש פעל בשקידה ראויה והגיש את בקשתו זו לאחר שעשה ניסיונות להפחית את סכום הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו במשא ומתן שניהל עם המשיבה מס' 3 (ר': סעיף 2 לנספח 4 לתגובת המשיבה מס' 3). יתרה מזו, המבקש פעל להגשת בקשתו זו בתוך התקופה הקצובה להגשת הערעור. פסק דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 17.5.09. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30.6.09. לפיכך, גם בהנחה כי תתקבל טענת המשיבים, לפיה פסק הדין הומצא לבא כוח המבקש ביום 21.5.09 - הבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור. בנסיבות אלה, לא התגבשה הסתמכות מצד המשיבים על סופיות ההליך בעניינם. המשיב מס' 1 טרם קיים את שהוטל עליו בפסק הדין. בדומה, המבקש לא שילם את הוצאות המשפט שהוטלו עליו, חרף דרישות התשלום מאת המשיבה מס' 3 (דרישות תשלום מיום 26.5.09 ומיום 17.6.09 - נספחים 2- 3 לתגובת המשיבה מס' 3). לפיכך, לא קמה למשיבים ציפייה מבוססת לכך שהמבקש השלים עם ההחלטה וכי פסק הדין של בית משפט קמא סופי וגמור. לכך יש להוסיף, כי הארכת המועד מבוקשת, הלכה למעשה, על מנת לאפשר למבקש להגיש הודעת ערעור מפורטת וסדורה על-מנת להביא לבירור ממצה של הסוגיה שבבסיסו. כמו כן, עיון בפסק הדין מלמד כי קביעות בית משפט קמא הינן לא רק עובדתיות, כטענת המשיבים, אלא גם משפטיות, באופן שאינו מאיין את סיכויי הערעור להתקבל. לפיכך, לפנים משורת הדין, שילוב הטעמים שנזכרו לעיל הללו מוביל למסקנה כי בנסיבות אלה, יש מקום להיעתר לבקשה. התוצאה הבקשה מתקבלת. עורך דיןהארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםייצוג משפטיייצוגערעור