הודעה לצד שלישי הקפאת הליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה לצד שלישי הקפאת הליכים: 1. מונחת בפני בקשתן של חברת 012 סמייל תקשורת בע"מ וחברת 013 נטוויז'ן בע"מ (להלן: "המבקשות"), כי אתיר להן להמשיך בהליכים שפתחו כנגד חברת נורטל נטוורקס ישראל בע"מ וחברת נורטל תקשורת אחזקות (1997) בע"מ (להלן: "נורטל", או "המשיבות") בדרך של הודעה לצד שלישי. זאת, בהתאם לסמכותי שבסעיף 350(ב) לחוק החברות, המאפשר לבית המשפט להתיר, באורח חריג, המשך ניהולו של הליך כנגד חברה בהקפאת הליכים, בערכאה "חיצונית" - קרי, ערכאה שאינה בית המשפט של חדלות פרעון. התביעה נשוא המקרה שבפני, נטענת להיות תביעה מורכבת, שעניינה הפרת פטנט. 2. ראשיתם של דברים, בתביעה שהוגשה ביום 2.1.05 כנגד המבקשות, העוסקת במכר כרטיסי חיוג מסוג מסויים. עקב כך, הגישו המבקשות הודעת צד ג' כנגד מספר גורמים, ביניהם נורטל, וזאת בטענה של חובת שיפוי חוזית, הנובעת מכך כי נורטל היא שסיפקה למבקשות, לכאורה, את המערכות לגביהן נטענת הפרת הפטנט, או למצער נכנסה בנעליה של חברת טלרד, אשר היתה הספקית המקורית של אותן מערכות. עיקר טענותיהן של המבקשות הינו, כי עסקינן בהליך סבוך, לו שותפים צדדים רבים, וכי קיים חשש ממשי לפסיקות סותרות, אם חלקו של ההליך הנוגע לנורטל ידון במקביל בפני הנאמנים או בית המשפט של חדלות פרעון. המבקשים מצטטים פסיקה, בין היתר של בית משפט זה בפש"ר 1285/84 גרינברג נ' יו"ש השקעות , ובש"א 25726/00 שלום דוד נ' אריה כץ , מהן עולה שאיפה למנוע מצב בו תובע שתביעתו לא הולמת בירור במסגרת בית המשפט של חדלות פרעון או בפני בעל התפקיד יצא "קרח מכאן ומכאן" בשל קיומו של הליך חדלות פרעון, והקפאת הליכים בכלל זה. 3. נאמניה של נורטל (להלן: הנאמנים) מתנגדים בתוקף לבקשה, ועותרים לדחייתה. הם מסתמכים, בטענותיהם, בעיקר על האמור בפש"ר 1361/02 בש"א 18768/03 Agicoa נ' הנאמן בהסדר הנושים של חברות תבל תשדורת בינלאומית ואח' . באותו מקרה, נידונה הבעייתיות העולה מבקשה להמשיך בתביעה סבוכה וארוכה בערכאה חיצונית, אשר סביר להניח כי בירורה ימשך במשך שנים, ואילו קבלתה תשנה באורח מהותי את מצבת הנשיה (מצב המתקיים אף כאן, באשר המבקשות עצמן טוענות, כי הצלחה בתביעה תהפוך אותן לנושה החיצוני הגדול ביותר של נורטל). זאת, כאשר הקפאת ההליכים וגיבוש הסדר הנושים תחומים, על-פי חוק, לפרק זמן של תשעה חודשים בלבד. במצב כזה, נוצרת בעייתיות במה שנראה כהעדפה דה-פקטו של נושה מותנה על הנושים הוודאיים. זאת, באשר הענות לבקשת נושה מותנה, התובע סכומי עתק, ותביעתו עשויה לארוך שנים בטרם תוכרע, עשויה לאפס את הדיבידנד הצפוי לנושים האחרים, ועוד יותר מכך - לאפס באורח חסר תקנה את עצם הוודאות של ההסדר, ובעיקר שיעור הדיבידנד הצפוי במסגרתו. דבר זה עשוי, במידה רבה של וודאות, להכשיל כל נסיון לגבש הסדר נושים, וזאת כאשר יתכן מאד כי בסופו של יום תדחה תביעת הנושה המותנה, או למצער תתקבל אך באורח חלקי ובסכום קטן משמעותית מן הסכום שנתבע. עיינתי בטענות הצדדים, לרבות בכתב-התשובה שהגישו המבקשות ובתגובת כונס הנכסים הרשמי, וזו החלטתי; 4. המחלוקת שבפני, אשר אכן מזכירה מבחינה מסויימת את פרשת Agicoa, מעלה את "דילמת הנושה המותנה" במלוא חריפותה. זאת, כאשר מחד-גיסא עומד העקרון הראוי והנכון, כי הקפאת הליכים לא נועדה, ואין לאפשר שימוש בה, בכדי לנשל מתדיינים מזכותם המהותית להעלות עניינם בערכאות. קרי, אין זה מצב דברים ראוי, להותיר נושה נותר "קרח מכאן ומכאן", כאשר מחד גיסא, אין תביעתו מתאימה להידון בפני הנאמן או בית המשפט של חדלות פרעון, ומאידך גיסא, נעשה שימוש בכלל עיכוב ההליכים כדי לחסום בפניו את המשך ההתדיינות בערכאה החיצונית בה הגיש את תביעתו מלכתחילה. מצב דברים זה, מעבר למתח המובנה בינו לבין הזכות החוקתית של כל אדם לזכות ביומו בערכאות, עשוי להוות במקרים מסויימים אף פתח לניצול ושימוש לרעה בסעד הקפאת ההליכים, בין היתר כדי לחמוק או לנטרל הלכה למעשה תביעות גדולות בהן הסתבכה החברה המבקשת. מן העבר השני עומדת ההתנגשות שיצרו חיי המציאות בין המשך בירורה של תביעה סבוכה העשויה להמשך שנים, לבין עצם היכולת לגבש הסדר נושים ולאשרו במסגרת תשעת החודשים שמקציב הדין להקפאת הליכים. מצב דברים שכזה, עשוי להתפס כהעדפה דה-פקטו של אינטרס הנושים המותנים על אינטרס הנושים הוודאיים. לא זאת אלא אף זאת; ליצור תוצאות לא רצויות ברמת המאקרו, לפיהם תכשל האפשרות להגיע להסדרי נושים, במקום בו הם כדאיים וראויים; מצב דברים שכזה, אשר עשוי כמעט ליתן "מעין זכות וטו" לנושה מותנה, שתביעתו טרם הוכחה ויתכן כי תדחה, עשוי במקרים מסויימים (ויובהר: אין אני קובעת מאומה לעניין המקרה שבפני), לעודד התנהגות סחטנית מצד גורמים כאלו ואחרים, בין אם על דרך של הגשה או איום בהגשת תביעות ענק שכוחן יפה להכשיל הקפאת הליכים, ובין אם על דרך סחטנות גרידא בדיעבד כלפי הנאמן, כאשר תביעה שכזו כבר תלויה ועומדת. אין ספק, כי עסקינן בברירה שאינה מן הקלות, ולעיתים עולה הרושם, כאילו כל אחת מן החלופות או הפתרונות הקיימים אינם מיטביים, ועל בית המשפט לבחור בין ה"רע" ל"רע פחות", בכל הנוגע לאיזון האינטרסים בעניין זה. דילמה זו, אכן, עמדה בפני במלוא עוזה גם בפרשת Agicoa (להבדיל משתי הפרשיות אותן מצטטות המבקשות, שם עסקינן היה בחברה בפירוק, אשר אינה מועמדת להסדר נושים, וממילא ההליכים בעניינה אינם מוגבלים לתשעה חודשים). אלא, שאם מנסים הנאמנים להסיק מאותה פסיקה הלכה גורפת וחד-משמעית הנוטה במובהק לטובת החברה בהקפאת הליכים, הרי שלא אוכל להסכים עם מסקנה זו. אכן, באותה פרשה ניתנה הכרעה הנוטה בעיקרה לטובת החברה בהקפאת הליכים. אלא, ודומה כי הדבר עולה היטב גם מאותה החלטה, כי ברור מאליו שבסוגיות כה בעייתיות, הרי שהדבר האחרון הראוי לעשותו, הינו לאמץ כלל גורף ונוקשה. נהפוך הוא; דומה, כי בסוגיה זו של איזון בין נושה מותנה גדול לבין הנסיון לגבש הסדר נושים, הכלל הגדול הינו כי "כל מקרה לגופו", ויש לשקול אותו בזהירות מרובה, תוך מתן תשומת לב קפדנית לעובדותיו ומאפייניו המיוחדים, ותוך זהירות רבה מהסתמכות מהירה מדי על מקרים קודמים, אשר יתכן כי עסקו בנסיבות שחלקן שונות למדי. כך, בין היתר, ראוי להתחשב לא רק ביחס הכללי שבין סכום התביעה לבין שאר מצבת חובותי של החברה בהקפאה, אלא גם באלמנטים נוספים, כגון - אורח החלוקה הפנימית של החובות האחרים, איזה אחוז מהם יהיה קודם מניה וביה לחוב המותנה, אף אם תצלח התביעה במלוא, ואיזה יהיה במעמד שווה או נדחה כלפיו; מהם סוג החבות והנזק שמגוללת בתוכה תביעת הנושה המותנה, מהו סוג הסדר הנושים המגובש, על איזה טווח זמנים הוא נפרש, ומיהם מוטביו העיקריים; וכך הלאה. 5. נוכח ובהתאם לאמור לעיל, ניתן - למצער בחלק מן המקרים - לשקול אף מספר פתרונות ביניים, מלבד שני "פתרונות הקצה" המובהקים של אישור התביעה כפי שהיא (כולל שמירת סכום השווה למלוא הסכום הנתבע בנאמנות בקופה, ואי חלוקתו לנושים במשך שנים), או אי מתן אישור כלל. כך למשל, יתכנו מקרים בהם ינתן אישור לתבוע, אולם אך חלק מהסכום הנתבע ישמר בנאמנות ולא יחולק (פתרון ההולם בעיקר, אם כי לא רק, מצב בו החברה בהקפאה נתבעת ביחד ולחוד עם גורמים אחרים); מקרים בהם ינתן אישור אך ורק לגבי חלק ממרכיבי התביעה (או לחלופין, לא ינתן אישור לתבוע בערכאה חיצונית, אולם חלק מרכיבי התביעה ימצאו כהולמים ויועברו לדיון מזורז בפני הנאמן או בפני בית המשפט של חדלות פרעון), וכיוצא באלו. 6. יוצא, כי חרף העובדה שסוג המחלוקת הכללית דומה למדי לפרשת Agicoa, אין פירושם של דברים כי הפתרון יהיה בהכרח זהה (ואף שם, אף כי הסעד העיקרי לו עתרה התובעת נדחה, הותר לה להגיש תביעת חוב לגבי חלק מהרכיבים, אשר נראה היה כי ניתן לבררם ביתר קלות), ומן הראוי לשקול בזהירות את נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן. 7. א. מחד גיסא, אין ספק כי במקרה הנוכחי - באורח דומה לפרשת Agicoa, עסקינן בתביעה מורכבת, אשר היא לכשעצמה נראית כבלתי מתאימה להידון בפני בית המשפט של חדלות פרעון; זאת, אף בלא להתחשב בעובדה רבת המשקל, כי עסקינן למעשה בהודעת צד שלישי, שהינה חלק מהליך לו שותפים מספר צדדים (כולל נתבעים נוספים), אשר כולם - מלבד נורטל - הינם צדדים סולבנטיים. דבר זה, אכן, לא רק שיוצר חשש משמעותי מכפל-הליכים והחלטות סותרות, אלא מעלה תמיהה עד כמה ראוי - באורח עקרוני - למשוך דיון רב-צדדים שכזה לפתחו של בית המשפט של חדלות פרעון דווקא. מאידך גיסא, ברור למדי כי בנסיבות המקרה, אין ולא תתכן הכרעה בתביעה, או אף בחלק משמעותי ממנה, בסד הזמנים של תשעת חודשי הקפאת ההליכים. זאת, לא רק לאור מורכבות התביעה, אלא אף נוכח השלב הראשוני למדי בו נמצאת ההתדיינות בתביעה. אלא, שבנסיבות המקרה, עולה כי להקפאת ההליכים הספציפית שבפני מאפיין מיוחד, ההופך אותה שונה מאד מהקפאת ההליכים של תבל (שעניינה עלה בפרשת Agicoa), והוא נוגע לחלוקת מצבת החובות, ולמעשה - ליחס בין הענף הישראלי של תאגידי תשלובת נורטל (שעניינם נידון בפני), לבין תשלובת נורטל העולמית. אמנם, הצדדים חלוקים על מספר נקודות משמעותיות הקשורות לעניין זה של פריסת החובות, והאם נורטל הישראלית לכשעצמה יכולה להחשב כ"סולבנטית דה-פקטו" אם לאו. ב. אלא מאי? חרף כל המחלוקות, ובלא צורך לקבוע מסמרות בשאלת הסולבנטיות ויתר השאלות עליהן חלוקים הצדדים, עולות בבירור מספר עובדות יסודיות, עליהן קשה לחלוק. הקפאת ההליכים והסדר הנושים של "נורטל הישראלית" הינו חלק בלתי נפרד, וקשור בטבורו לבעיות ולשינויים בתשלובת נורטל העולמית - סוגיה, אשר עמדה בזמנו אף במרכזה של בקשת הקפאת ההליכים עצמה. במסגרת זו, עולה בבירור כי חלק משמעותי, העשוי להתקרב ל-50% ממצבת הנשיה, מורכב מחובות פ נ י מ י י ם של "הענף הישראלי" לגורמים אחרים בקבוצת נורטל. זאת, בין אם הללו רשומים כ"ספקים" או באורח אחר. אמנם, לא די באמור לעיל, לכשעצמו, כדי להביא לקביעה מרחיקת הלכת שעסקינן בחובות נדחים דווקא, כאילו עסקינן בתביעה של בעלי מניות גרידא; רחוק מכך. אולם, בנסיבות המקרה ראוי אף ראוי להתחשב בכך, במסגרת אותו איזון אינטרסים בעייתי וסבוך. לשון אחר; אין להתעלם מהעובדה, כי חלק משמעותי מהסדר הנושים של נורטל הוא במידה רבה "פונה פנימה" - וקשור בחלוקת החבויות ומערכת היחסית ה"פנים קונצרנית", ולה-ארגון בנורטל העולמית ככזו. זאת, להבדיל מפרשת Agicoa, שם עסקינן היה בחבויות חיצוניות לגמרי, כלפי נושים שאינם, ומעולם לא היו, חלק מתשלובת תבל. אמנם, ספק גדול אם די בכך בכדי "להשליך ככלי אין חפץ" את הסדר הנושים של נורטל, ולגזור עליו כלאחר-יד קריסה נוכח תביעה, קל וחומר הודעת צד שלישי מצד נושה מותנה, במצב בו קיימים אף נתבעים נוספים מהם יתכן וניתן יהיה להפרע. אולם מאידך גיסא, עניין לנו בשיקול משמעותי אשר אין ולא יתכן להתעלם ממנו - במלוא הכבוד הראוי לנאמנים ובלא קשר לשאלה האם נגדיר את נורטל הישראלית כ"סולבנטית" אם לאו. 8. אין ספק שיש טעם לפגם במצב בו מועדף נושה מותנה הלכה למעשה על-פני נושים וודאים, שהאינטרס שלהם יקופח במידה ותביעת עתק חיצונית תכשיל הסדר נושים. אולם שלא פחות מכך, ישנו טעם לפגם בהעדפת גורמים פנימיים בתאגיד (או בקונצרן). נושים שהיתה להם יד ורגל בניהולו ובהבאתו למצב בו נזקק להקפאת הליכים, על פני נושים שהם במובהק נושים חיצוניים, אף אם תביעתם עודה נחשבת כנשיה מותנית. בעניין זה, אין ספק כי הסדר אשר יחלק דיבידנד מהותי כלשהו מקופת ההקפאה לאותם גורמים פנימיים (אף כי, כאמור, אין עסקינן בנושים נדחים ממש, כהגדרתם בסולם דיני הקדימה), בעוד תביעת הנושה החיצוני המותנה נחסמת או מצומצמת באורח משמעותי, נראה על-פניו כהטיה לא נכונה של סדרי הקדימויות. זאת, באורח אשר עשוי - כפי שהערתי בראשית החלטתי זו - להוות במצבים מסויימים תמריץ בלתי ראוי למגישים פוטנציאליים של בקשות להקפאת הליכים. חשוב להדגיש, בעניין זה, כי שיקול חשוב ועקרוני בדיני הקפאת הליכים כמכלול, הינו חסימתן או צמצומן של כל אפשרות של בעלי מניות או גורמים מקורבים לתאגיד להשתמש בבקשת ההקפאה בכדי להמלט או להקשות על תביעות כנגדם. כך למשל, קבעה הפסיקה - הן של בית משפט זה והן של בית המשפט העליון (רע"א 9983/06, כלל חברה לביטוח ואח' נ' ד"ר שלמה נס ואח', מפי כב' השופט גרוניס) - כי ניתן להקיש מדיני הפירוק, ולהגיש במקרה הצורך תביעה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות כנגד בעלי שליטה לשעבר בחברה קורסת, אף אם הגיעה להסדר נושים אגב הקפאה, בלא להקלע לפירוק. זאת, נוכח האינטרס המהותי למנוע ניצול לרעה של הקפאת הליכים (בעיקר במצבים בהם ההקפאה היא אכן צורך אובייקטיבי המועיל לנושים) כ"פתח מילוט" לבעלי שליטה שקיימת נגדם עילה לפי אותם סעיפים. יש לישם מושכלה זו, בשינויים המתחייבים, אף בסוג הדילמה שבפני, באורח אשר ימנע שימוש לא ראוי בהקפאת הליכים לשם המלטות מתביעות עתק סבוכות שהחברה נקלעה אליהן (וכאמור, אין אני קובעת מאומה בעניין שיקוליה של נורטל בנסיבות המקרה). זאת, בין היתר על-ידי נטיה להמנע מהעדפה דה-פקטו של אינטרס הנושים הפנימיים על פני האינטרס של נושים מותנים חיצוניים. 9. מהו, אם כן, הפתרון הראוי? דומה, כי בנסיבות המקרה יתכן פתרון ספציפי, אשר בדרך-כלל קשה לעשות בו שימוש. אלא, שהדבר מתאפשר נוכח אופיה המיוחד של ההקפאה שבפני, וזאת נוכח משקלם הרב של הנושים הפנימיים, והעובדה כי יהא הסדר הנושים אשר יהא, הרי שאין ספק כי חלק הארי ממנו קשור לטיפול באותה נשיה פנימית, וליחסים בין חברות נורטל הישראליות לבין התאגיד העולמי בכלל. מצב דברים זה שונה, מטבע הדברים, מן המצב ה"רגיל" של הסדר נושים מן השורה, בו רוכש משקיע צד ג' את החברה חדלת הפרעון, ומנתק אותה בכך מבעלי השליטה הקודמית, וזאת בעבור דיבידנד המתחלק, כולו או רובו, בין הנושים החיצוניים. במצב דברים שכזה, ניתן לשקול פתרון אשר בדרך-כלל הינו קשה לשימוש: מצב בו יוחרג הנושה המותנה (קרי, המבקשים), מהסדר הנושים, אשר ברור כי יערך ויחתם זמן רב טרם תוכרע תביעתו. אלא מאי? במקביל, ימשכו הליכי התביעה החיצונית, ואלו לא יכללו בהסדר ו"יועברו בירושה" לחברה שלאחר ההסדר, בלא שיהיה באחרון בכדי להפטיר אותה מן החיובים דנן. זאת, כאשר במידה ותצלח התביעה, תזכנה המבקשות בסכום יחסי ממה שיפסק להן, בשיעור שווה למה שיפסק לנושים החיצוניים הרגילים במסגרת הסדר הנושים. אכן, פתרון זה אינו אופטימאלי בעבור אף אחד מן הצדדים, ואין ספק כי במצב של "הסדר נושים קלאסי", נמנע בית המשפט בדרך-כלל מלנקוט בו, וזאת מחשש כי "גיבנת" כזו שתוותר לחברה המחודשת שלאחר ההסדר, עשוי להרתיע את רוב המציעים החיצונים מלנסות ולרכוש את החברה בכדי לנהלה ולהבריאה. אלא, שנסיבות ההסדר הנוכחי, העומדות כל-כולן בצל היחסים בין החברות המשיבות לבין קונצרן נורטל העולמית, הינן ממילא שונות בתכלית מאותן נסיבות המאפיינות את "ההסדר הקלאסי". 10. זאת ואף זאת; המבקשות עצמן חזרו והצהירו מספר פעמים, במסגרת בקשתן, כי אין הן מעוניינות להתחרות או לפגוע בנושיה ה'חיצוניים' של נורטל. אם כך הם פני הדברים, הרי שוודאי וודאי כי אין הן יכולות להתנגד להסדר שכזה, שאמנם ידחה אותן במובן מסויים מפני הנושים החיצוניים, ויאפשר לשלם להם את מלוא המגיע להם לפי הסדר הנושים, בלא שיאלצו להתחלק עם "הענן" של תביעה מותנית בסכום עתק. זאת, כאשר לעומת זאת, באמצעות החרגת התביעה נשוא הבקשה מן ההפטר נשוא הסדר הנושים, מגן הפתרון דנן על מעמדן של המבקשות, במסגרת ה"תחרות" בינן לבין הנושים הפנימיים בפרט, ותאגיד נורטל בכלל. סוף דבר: בכפוף לתנאים האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה, ומתירה למבקשות להמשיך בהליכי ההודעה לצד שלישי, וזאת בהתאם לסמכותי שבסעיף 350(ב) לחוק החברות. בנסיבות המקרה, ישאו כ"א מהמשיבות בהוצאות המבקשות ובשכר-טרחת עורך דין בסך 50ד,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הודעה לצד שלישיהקפאת הליכים