התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני - הסעד הזמני נשוא הבקשה - היא תקנה 374 לתקנות. תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" - יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו. יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכבדה על ביצוע פסק דין בבקשת עיקול זמני: עו"ד ישי בית-און (להלן: "עו"ד בית און" או "המבקש") הגיש תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים לתשלום הסך של 5,539,494 ₪. בכתב התביעה טען המבקש, כי הוא נתן שירותים משפטיים למשיבים במשך 5 שנים, מבלי שקיבל אגורה אחת, חרף העובדה שהשיג עבורם השגים ששוויים מיליוני דולרים, ועתה משהגיעה עת התשלום, מתנערים הללו מחובתם לשלם את השכר עליו הוסכם בין הצדדים. במקביל להגשת התובענה, הגיש המבקש בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי המשיבים, עד לסכום התביעה. כב' השופט זמיר (בכשירותו כרשם בית המשפט), אליו נותבה הבקשה מלכתחילה, לא מצא לנכון להורות על מתן צו עיקול במעמד צד אחד והורה על קבלת תגובת המשיבים לבקשה. התגובה הוגשה כמתחייב ובהמשך אף הוגשה תשובה לתגובה. משכך, נקבע דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון, בו ייצג המבקש את עצמו, נחקרו המצהירים על תצהיריהם ובסיום הדיון, מחמת התארכותו הרבה (ומחמת איחורו של עו"ד בית-און) הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. עו"ד בית-און הגיש סיכומים המשתרעים על לא פחות מ-21 עמודים צפופים. דומני כי היקף כזה של סיכומים בבקשה פשוטה להטלת עיקולים, מחייב התייחסות בשאלת היקף ההוצאות, אך לכך אשוב ואדרש בהמשך הדרך. כאמור, טענתו של המבקש היא, כי העניק למשיבים יעוץ וטיפול משפטיים על פני תקופה של 5 שנים. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה ביום 25.1.04 ומיד לאחריו החלו המשיבים לנסות ולשנות את תנאי ההסכם, עד שזה אכן שונה ובסופו של דבר נחתם הסכם נוסף ביום 25.2.04 (נספח ב' לבקשה ולתצהיר). המבקש הוסיף ותיאר, כיצד ניהל שורה ארוכה של הליכים עבור המשיבים, חלקם הליכים בבית משפט וחלקם הליכים של גישור ושל מו"מ אינטנסיבי, עד שביום 3.11.08, השיג הוא למשיבים הסדר רכושי (הסדר שכלל גם את ילדי המשיבים שהיו קטינים בתחילת ההליכים ובגרו בינתיים). ההסדר - כך נטען - הניב למשיבים סך של 14,201,000 ₪, כשעל פי תחשיבו של המבקש, מגיע לו מתוך סכום זה הסך של 5,539,494 ₪. משהועברה דרישת שכר הטרחה, החלו המשיבים להתנער מחובתם לשלם אותו והדבר גרר חליפת מכתבים ארוכה, שבסיומה הוגשה התובענה. הנה כי כן, טוען המבקש, תביעתו כנגד המשיבים הינה תביעה מוצקה, לתשלום שכר טרחה על פי מתכונת חוזית מוסכמת, שמצאה ביטויה בכתובים. המבקש הוסיף וטען בבקשתו, כי המשיבים מבריחים רכוש וכי המחאה שנמסרה לו באמצעות אחיה של המשיבה מס' 1, לא כובדה (נספח י' לבקשה). דרך ההתנהלות שעליה ניתן ללמוד ממעשה זה, הינה בבחינת אינדיקציה ברורה להברחת רכוש המשיבים. מעבר לכך, קיים חשש כבד, כי אי מתן צו עיקול יביא להכבדה על ביצוע פסק הדין, כשעל אותה הכבדה למד המבקש מעצם ההתחמקות מלשלם את שכרו והעובדה שבמשך 5 שנים לא גבה אגורה ומשהצליח להשיג 14 מיליון ₪ עבור המשיבים, פועלים הללו ללא לאות במטרה להמנע מתשלום. מאזן הנוחות, סיים המבקש את טיעונו בבקשה, נוטה בבירור לטובתו ויש איפוא להעתר לה ולהורות על הטלת העיקולים. כאמור, בהתאם להחלטת כב' השופט זמיר, הגיבו המשיבים לבקשה. המשיבים סברו, כי אין לבקשה כל אחיזה בתשתית הראייתית כפי שפורטה בבקשה ואין כל הצדקה משפטית להעתר לה. טענתם הבסיסית של המשיבים היתה, כי המבקש כרת עימם הסכם שכר טרחה שמבוסס על אחוזים, כשבפועל הוא הגיש בשמם שתי תביעות ושתי התביעות נדחו. תביעה ראשונה היתה לביטול צוואת אביה של המשיבה מס' 1 ותביעה זו נדחתה, כשגורלה של התביעה השניה, שהיתה תביעה לביטול צוואת אמה של המשיבה מס' 1, היה דומה. ראוי לציין, כי התביעות נדחו בהסכמה. עובדה זו לא עלתה בצורה ברורה מטיעוני המשיבים וחבל. שכר הטרחה המבוקש, מבוסס על אחוזים מתוך הרכוש הכלול באותן צוואות, כשאין להעלות על הדעת פסיקת שכר טרחה מתוך רכוש שהתביעה לקבלתו נדחתה. לכך יש להוסיף את העובדה לפיה כולל המבקש בתביעתו החזר הוצאות בסך של 52,152 ₪, חיוב שכלל למשל חיוב משלוח 3,230 פקסים ביום אחד. המשיבים הוסיפו וטענו כי אין כל אינדיקציה להכבדה או להברחת רכוש וכי כל טענות המבקש הינן עורבא פרח. בתשובה לתגובה ניהל המבקש ויכוח ארוך עם התגובה, תוך ניתוח סעיפיה השונים והעלאת טענה לפיה נוצל פרק הזמן שבין הגשת הבקשה להגשת התגובה, לשם הברחת רכוש נוספת, בדמות אי כיבוד המחאות נוספות. בסיום תשובה, ביקש המבקש לחייב את המשיבים בהוצאות לדוגמא בגין ההשתלחות בו וביושרו במסגרת התגובה לבקשה. כפי שכבר ציינתי לעיל, נחקרו המצהירים על תצהיריהם, כשחקירת עו"ד בית-און את המשיבה מס' 1, היתה ארוכה ומתישה. בסיכומים הארוכים עד מאוד שהגיש המבקש, העלה הלה שורה ארוכה של טענות, שהיתה הרחבה של הטענות, כפי שמצאו ביטויין בבקשה ובתשובה. כך למשל על פני עמודים ארוכים, התייחס המבקש לטעוּת של המשיבה, שעה שזו טענה כי לא צירף צוואה מסויימת לבקשתו להטלת עיקולים, שעה שבפועל צורפה הצוואה והיתה מונחת בפני בית המשפט. ניתן להתייחס בהרחבה לסיכומים כפי שהוגשו על ידי המבקש, שסגנונם מתלהם ואינו ראוי בעיני, אך אבחן את הטענות לגופן. אתחיל דווקא משאלות ההברחה וההכבדה, שאליהן התייחס המבקש בסיכומיו. האמת היא, שעד לרגע זה לא ממש ירדתי לסוף דעתו של המבקש, כיצד הוא סבור שמהעובדה שהמשיבים חיללו 3 המחאות, אותן מסר אחי המשיבה מס' 1 לידיו, ניתן ללמוד על הכבדה. למעשה, אם קוראים את טענותיו של המבקש בקפידה, מתבקשת מאליה המסקנה כי הסיבה האחת והיחידה שבהסתמך עליה הגיע הלה למסקנה לפיה קיים חשש להכבדה, הינה עצם הסירוב לשלם שכר טרחה בחלוף שנים של עבודה מאומצת (כך לשיטתו שלו). אינני סבור שהעובדה שהמשיבים חולקים על סכום התביעה וסבורים, בניגוד למבקש, שהלה לא זכאי לשכר טרחה (או לכל היותר שהוא זכאי לאחוזים מתוך 700,000 ₪), אין בה כדי להוות כשלעצמה אינדיקציה להברחת רכוש או להכבדה אפשרית על גביית פסק הדין, לכשתתקבל התביעה (אם תתקבל). מהבקשה, מהתגובה ומהחקירות עולה מפורשות כי למשיבה מס' 1 רכוש רב ביותר, הכולל לא מעט נכסי מקרקעין, כסף מזומן ועוד, כשאין כל אינדיקציה להברחת הרכוש האמור. אין ספק שהמחאות חוללו, זה נתון שאינו שנוי במחלוקת, אך חילול ההמחאות - לא תקין ככל שיהיה - מעבר לעובדה שלא בוצע על ידי המשיבה מס' 1 עצמה אלא על ידי אחיה (אך כנראה בעידודה), אינו מלמד על הברחת רכוש, אלא על קיומה של המחלוקת ותו לא. אין כל ראיה או שמץ של ראיה בידי המבקש, שניתן לבסס עליו את הקביעה לפיה הבריחה המשיבה מס' 1 או אפילו עשתה נסיון להבריח, רכוש מכל מין וסוג. לשיטתי, די בעובדה שמדובר במשיבים (ולמען הדיוק - המשיבה מס' 1) שיש להם רכוש בהיקף ניכר, ביחד עם העובדה לפיה אין כל בדל ראיה שנעשה אי פעם נסיון להעלים איזה מרכיבי הרכוש האמור, כדי להצדיק את דחיית הבקשה להטלת עיקולים. ברע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (לא פורסם, , החלטה מיום 28.11.07), נאמר: "מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש פסק דין לטובת הזוכה הפוטנציאלי. "הענקתו של הסעד הזמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 483 (מהדורה שמינית, 2005). בעניין זה ראו גם: ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל-זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645, 652 (1984); ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 196 (1995)). השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש.... התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני - הסעד הזמני נשוא הבקשה - היא תקנה 374 לתקנות. תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" - יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (...). יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות 431-429 (תשס"ז), וראו גם עניין גב ארי). דומני שאם ניישם כללים אלה על המקרה הנוכחי, גם בהתחשב בכך שהנטל המוטל על מבקש העיקול הינו הנמוך מבין הסעדים הזמניים, המסקנה המתחייבת היא כי המבקש לא עמד בו, אפילו לא בריחוק. עם זאת, אני מוצא בכל זאת לנכון להתייחס לסיכויי התביעה וזאת לאור המלל הרב שהשקיע המבקש בכל הנוגע לרכיב זה בבקשה להטלת עיקולים. כזכור, מורכבת התביעה משני רכיבים - שכר טרחה והוצאות. דווקא ההוצאות, למען הדיוק - היקף ההוצאות, יש בו כדי להצביע על דרך התנהלות מסויימת שאינה תקינה. ההוצאות, על פני הדברים, מנופחות וכוללות רכיבים כמעט בלתי אפשריים, שאני לא מצליח להבין מהיכן נלקחו ומכל מקום לא שמעתי כל הסבר שהוא להיקפן. מעבר לכך, יש לזכור, שלמעשה הסכומים בהם זכתה המשיבה מס' 1 על פי צוואת אמה המנוחה (שצורפה כחלק מנספח ד1' לתצהיר המבקש), שהעתירה לביטולה נדחתה בהסכמה, הינם סכומים שהגיעו לה מלכתחילה, לפחות בחלקם הארי. רוצה לומר, עו"ד בית און מבקש היום לקבל אחוזים מתוך סכומים שנכללו בהסדר הפשרה, שנחתם לאחר שהוברר כי סיכויי טענות המשיבם אינם גבוהים, שהוביל לדחיית התובענות אלא שהסכומים הללו הגיעו ברובם למשיבה מס' 1 ולילדיה מכח הצוואה, ללא כל קשר לכל הליך שהוא בו נקט המבקש. לכאורה, זכאי עו"ד בית און לאחוזים מסכומים עודפים על הסכום שמלכתחילה היה מגיע למשיבה מס' 1, שהרי אין זה הגיוני שזו תתקשר בהסכם שכר טרחה, לפיו היא תעניק לפרקליט, שאינו מניב לה דבר מעבר למה שכבר היה לה ממילא, אחוזים מתוך אותו רכוש קיים, ובכך תרע את מצבה. אני סבור אם כן, שתביעתו של המבקש רחוקה מלהיות מוצקה, ועל פני הדברים מעוררת שאלות ותהיות, שמן הסתם תלובנה במהלך שמיעתו של התיק לגופם של דברים. משכך, נדחית הבקשה להטלת עיקולים. בתיק מצויה גם בקשה למחיקת כותרת (בשא 8714/09), בה יש להכריע. לבקשה הוגשה תגובה כמתחייב. שלא במפתיע, הובילה גם בקשה זו ל"פינג פונג" של בקשות על גבי בקשות, תגובות וכיוצא באלה פניות לבית המשפט. במהלך הדיון בשאלת העיקולים שאלתי את המבקש אם אינו סבור שיש מקום למחוק את הכותרת בהסכמה, אלה שהלה ביקש להגיב לבקשה לגופם של דברים וכך אכן עשה. ראוי לציין כי המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן, כפי שנקבע על ידי כב' השופט זמיר חלף, וזאת לא הוגשה, כך שאם אקבע שהתובענה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, יש ליתן פסק דין על פי התובענה, בהעדר בקשת רשות להתגונן (המועד האחרון להגשת הבקשה, בהתאם להחלטותיו השונות של כב' השופט זמיר, היה אתמול, וזאת כאמור לא הוגשה עד אתמול). אני סבור שדין הבקשה להתקבל ואין לברר את התובענה על דרך של סדר דין מקוצר. כזכור, התובענה הינה תובענה חוזית, הנסמכת על הסכם שכר טרחה כתוב, כך שמבחינה זו אכן מדובר בתובענה מסוג התובענות הניתנות לבירור בהליך של סדר דין מקוצר. עם זאת, די לקרוא את האמור בסעיף 8 לכתב התביעה כדי להבין עד כמה מופרכות טענותיו של המבקש בענין זה. המבקש מבסס את סכומי הכסף, שבאחוזים מהם נתבע שכר הטרחה, על מעין שומות עצמיות של שווי נכסי המקרקעין, כפי שצורפו לכתב התביעה. מדובר במסמכים שאינם עולים אפילו לכדי חוות דעת ולמעשה מדובר באיזה שהוא תחשיב שנערך במסגרת הצעה להסדר גישור, שכתב המשיב מס' 2 וצורף כנספח ו' לכתב התביעה. ענין לנו אם כן בסכום שעל פניו אינו יכול להיות סכום קצוב, שהרי מדובר בשומות מקרקעין (שאפילו אינן ערוכות על דרך של חוות דעת, אלא מדובר בפתקים בכתב יד של בעלה של המשיבה מס' 1, הוא המשיב מס' 2 - שלא ברור כיצד הוא יכול ליצור חיוב כלפי המשיבה מס' 1). משנשאל המבקש בחקירתו למקור סכומי השווי, כפי שנקבעו בכתב התביעה ומהם נגזר השכר הנתבע, נאמרו הדברים הללו: ש. האם נכון שהשווי הזה אתה גזרת אותו מאיזה נייר שרשמתם ביניכם זה מה שעומד להיות הרכוש, אין שמאות ולא נמכר, אין לך שום דבר מעבר להתכתבות בינך לבין הלקוח. ת. נכון. אבל זה לא מהתכתבות זה שווי שערך בעלה של שלי שאלתיאל שהוא חשב בסייטקס ובכיר בתחום הכלכלי וזה באישור של שלי שאלתיאל שהכתירו אותה בבית המשפט כשרת האוצר של המשפחה. יש לי שמאות. אכן, מקור ראוי לסכום קצוב מכוחו תוגש תובענה בסדר דין מקוצר (ואין זה מיותר לציין, שבניגוד לנטען שמאות אין בנמצא, וגם לו היתה, לא היה בה כדי לשנות את התוצאה). אם לא די בכך, תובע עו"ד בית און סכום כסף בגין אחוז משווי מכונית גולף ואת הסכום "הקצוב" שעל בסיסו הוא עותר לחיוב הנתבעים בשכר, מושתת על מחירון לוי יצחק, שאותו הוא מצרף כנספח לכתב התביעה. האם לזה יקרא סכום קצוב? התשובה לשאלה הינה לא, ב-א' רבתי. אתמול, בעת כתיבת ההחלטה, נמסרה בלשכתי בקשה שהגיש עו"ד בית-און, שכותרתה "בקשה בהולה להבהרה, שכבר ניתנה החלטה חלוטה, בבקשה למחיקת כותרת וזאת על רקע התייעצות מלפני ארבע שעות בין כבוד הרשם שמואל ברוך לכבוד השופט, שהוציא תחת ידו את ההחלטה החלוטה, הדוחה בקשה למחיקת כותרת ובעקבות זאת הוגשה הבקשה למתן פסק דין שמייתר בשלב זה את ההחלטה בנושא העיקולים". מדובר בבקשה מיותרת, ומעבר לכך משוללת יסוד. על מנת להבהיר את המצב, יפורט סדר הדברים, כפי שאירע: ביום 27.4.09 הוגשה בקשה למחיקת כותרת (בש"א 8714/09). במקביל לה, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות להתגונן, עד להכרעה בבקשה למחיקת כותרת. בקשה זאת לא נפתחה כבש"א. ביום 28.4.09, נתן כב' השופט זמיר שתי החלטות נפרדות, אחת בכל אחת מהבקשות, בהן הורה על קבלת תגובה להן. עם זאת, בבקשה להארכת מועד, קבע כב' השופט זמיר כי ניתנת ארכה עד להחלטה אחרת. המבקש הגיב לבקשה להארכת מועד כבר ביום 28.4.09, וביום 30.4.09, כי למשיבים זכות תשובה בתוך 10 ימים. תשובה לא הוגשה ומשכך, דחה כב' השופט זמיר את הבקשה להארכת מועד ביום 21.5.09 וקבע שבקשה לרשות להתגונן תוגש בתוך 30 ימים, כלומר עד ליום 21.6.09. ביום 27.5.09 הוגשה בקשה לעיון מחדש באותה החלטה, בקשה שנדחתה ביום 2.6.09. ביום 3.6.09, הוגשה בקשה למתן החלטה בבקשה להארכת מועד, בה לא ניתנה החלטה, אך צורף אליה פתק בכתב ידו של כב' השופט זמיר, לפיו הוא כבר נתן את כל ההחלטות הנדרשות. ברור למקרא הדברים, שכב' השופט זמיר אכן הכריע, ויותר מפעם אחת (מחמת בקשות לעיון חוזר) בשאלת הארכת המועד, שלא ניתנה על-ידו, אך לא הכריע בשאלת מחיקת הכותרת. אין בנמצא כל החלטה בענין זה, לא בבש"א 8714/09 ולא בכל מקום אחר, והמבקש אינו מסוגל להצביע על החלטה שכזו. המשמעות שמנסה המבקש לקרוא לתוך החלטת כב' השופט זמיר שקצב ביום 21.5.09 זמן להגשת הבקשה לרשות להתגונן, מנוגדת מפורשות לכתוב. בעל דין הסבור שתובענה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, רשאי להגיש בקשה למחיקת כותרת. הוא אינו חייב להגיש בקשה לרשות להתגונן. אם תדחה בקשתו למחיקת כותרת בלא שהוגשה בקשה לרשות להתגונן או שניתנה ארכה כדין להגשתה, ינתן באותו מעמד פסק דין. בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, הוצאת סיגא, אומר המחבר, בעמ' 384: "כאשר הנתבע סבור, כי אין התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, יכול הוא שלא להגיש כלל בקשה לרשות להתגונן. עם זאת, הוא מסתכן בכך שאם טענתו תידחה, הוא לא יזכה להארכת מועד וינתן נגדו פסק דין בשל אי הגשת הבקשה להתגונן. " אלה בדיוק פני הדברים במקרה הנוכחי. כב' השופט זמיר מאן להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. הוא קבע כך בשתי הזדמנויות נפרדות והמועד להגשת הבקשה חלף, בלא שזו הוגשה. משכך, יקום ויפול דבר על-פי הבקשה למחיקת כותרת, בה לא ניתנה מעולם החלטה. כאמור, דין בקשה זו להתקבל, כך שאין מקום ליתן פסק דין, ובוודאי שלא היה מקום להגיש את אותה "בקשה בהולה להבהרה", כפי שהוגשה. סיכומם של דברים הוא כדלהלן: הבקשה להטלת עיקולים בבש"א 8413/09 נדחית. המבקש ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד (מעבר להוצאות לטובת אוצר המדינה שבהן חויב במהלך הדיון) בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. במכוון קבעתי סכום נמוך יחסית של הוצאות בבקשה זו, וזאת בשל עמימות מסוימת בטענות המשיבים בתגובתם לבקשה להטלת עיקולים. הבקשה למחיקת כותרת (בש"א 8714/09), מתקבלת. הכותרת בסדר דין מקוצר נמחקת וכתב הגנה יוגש עד ליום 23.7.09. המבקש (הוא המשיב בבש"א 8714/09) ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בגין אותה בקשה, בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בש"א 12581/09 למתן פסק-דין בהעדר הגנה, התייתרה והיא נמחקת.ביצוע פסק דיןעיקול זמניעיקול