הליך תלוי ועומד ללא זהות מוחלטת של הצדדים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הליך תלוי ועומד ללא זהות מוחלטת של הצדדים: א. מבוא בתיק ה"פ 431-03-08 הגישה המועצה האזורית חבל מודיעין (להלן: המועצה) המרצת פתיחה כנגד חברת SCHIFF R.E. INTERNATIONAL Corp (N.Y) (להלן: שיף), חברה קבלנית בשם רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (להלן: רסקו) וכנגד העמותה למען החבר הוותיק במודיעין (להלן: העמותה) כמשיבה פורמאלית. במסגרת בקשתה זו המועצה מבקשת להצהיר כי הפקיעה כדין את זכויותיה של שיף בפרוייקט לבניית בית אבות (להלן: הפרוייקט) אשר שלדי הבניינים שלו הוקמו על המקרקעין המהווים חלקות שונות המפורטות בבקשה הנכללים בגושים 4122 ו- 4227-9, והנמצאים בישוב שוהם הממוקם בתחום שיפוטה של המועצה (להלן: המקרקעין). בנוסף לכך מבקשת המועצה להצהיר כי לארבע חברות שונות אשר הוקמו על-ידי שיף והידועות בשמות: "אחוזת בית במודיעין בע"מ", "תשלובת ישראפולד בניה מתועשת וטרומית בע"מ", "חברה לבינוי ופיתוח שוהם בע"מ" ו"שוהם גולדן-סנטר מלון דירות בע"מ" אין כל זכויות בפרוייקט או במקרקעין המפורטים בבקשה, וכי המשכונות שנרשמו לטובתן בטלים ומבוטלים מעיקרם, או מחמת הפקעת הפרוייקט משיף, וכן מחמת היותן חברות סרק שכולן נמחקו או חדלו מלהתקיים והפסיקו את פעילותן מזה שנים רבות. בתשובה לכך הגישה שיף תגובה להמרצת הפתיחה במסגרתה היא טוענת כי יש לסלק על הסף את המרצת הפתיחה שהגישה המועצה בשל טענות התיישנות, השתק פלוגתא, אי חוקיות והעדר הרשאה מועדת ההפקעות הממשלתית והשר הממונה להליך ההפקעה דנן. לחילופין טוענת שיף כי יש להורות על עיכוב הליך התובענה בטענה של "הליך תלוי ועומד". לחילופי חילופין מבקשת שיף אף לדחות את המרצת הפתיחה לגופה. בנוסף לכך הגישה שיף בקשה לסילוק על הסף של התובענה, לחילופין בקשה לעיכוב ההליך בשל הסכם בוררות, ולחילופי חילופין בקשה למחיקת הכותרת. בתיק ה"פ 4191-06-08 הגישה שיף בקשה למינוי כונס נכסים קבוע ולמימוש שטר משכון בהתאם לתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). המרצת פתיחה זו הוגשה כנגד המועצה, העמותה וכנגד המשיבות הפורמאליות: כפר דן שוהם - ישוב קהילתי לחברים ותיקים בע"מ (להלן: שוהם) Euro Continental Builders Inc (להלן: Euro Continental) וחברת ארט-קיו אדריכלים & בי.אר. מהנדסים חברה לתכנון וניהול פרוייקטים בנאים בע"מ (להלן: ארט-קיו). בתגובה להמרצת פתיחה זו הגישו המועצה והעמותה במשותף בקשה לסילוק הבקשה הזו על הסף, ולחילופין לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ובמסגרת בקשה זו על שלל נימוקיה הן טוענות, בין היתר, כי יש לעכב את ההליכים עקב הליך בוררות התלוי ועומד בין העמותה, רסקו ושיף. זאת, על-פי גירסתן, בשל כך שכל המחלוקות שבין העמותה רסקו ושיף אשר היו צד להסכם שנחתם ביניהן בשנת 1995 (ראו פירוט בהמשך) הועברו להכרעתו של בורר יחיד. כיום מתנהלת בוררות זו לפני כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני. בנוסף לכך הגישה אף רסקו בקשה למחיקת התובענה על הסף ולחילופין בקשה לעיכוב ההליכים עפ"י הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות בגין הליכי בוררות המתנהלים בינה לבין שיף בנושא התובענה. לטענת רסקו, הליכי הבוררות המתנהלים בין הצדדים מקיפים את כל הסוגיות שהן נושא בקשתה של שיף (ראו סעיף 21 לבקשתה הנ"ל). בקדם המשפט שהתקיים לפני בתיקים אלה ביום 10.3.09 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה תידונה תחילה, ובנפרד מכל יתר טענות הצדדים, טענותיהם בדבר הצורך לעכב את הדיון בבית משפט זה בשתי התובענות גם יחד בשל הליך מקביל התלוי ועומד בין הצדדים, בין במסגרת הבוררות המתנהלת לפני כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני, ובין במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופט יוסף שפירא. במסגרת קדם המשפט, לאחר שהצדדים השמיעו את טענותיהם לענין עיכוב ההליכים בבית משפט זה עקב קיומם של הליכים תלויים ועומדים בקשר לסכסוכים נשוא שתי המרצות הפתיחה הנ"ל - ניתנה לצדדים האפשרות להשלים את טיעוניהם בכתב. בהמשך להחלטה זו המציאו הצדדים לבית המשפט נימוקים מפורטים בהתייחסם לסוגיה זו. מונחות לפני, איפוא, שלוש בקשות של ארבעה צדדים: המועצה והעמותה, שיף ורסקו, אשר כל אחד מהם טוען כי יש לעכב את ההליך אשר נפתח כנגדו על-ידי בר-הפלוגתא שלו מחמת קיומו של הליך מקביל התלוי ועומד. מאידך גיסא ראוי לציין כי כל צד אשר נקט בהליכים בתיקים אלה סבור כי ראוי שבית משפט זה ידון בהליך שניזום על ידו. ב. רקע עובדתי ביום 30.7.92 נחתם הסכם בין המועצה והעמותה לבין שיף להקמת בית אבות על מקרקעין הידועים כמגרש 950 בישוב שוהם בהיקף של כ- 11.5 דונם, המצויים בתחום שיפוטה של המועצה ומוחכרים לעמותה (להלן: ההסכם משנת 1992). לצורך ביצועו של ההסכם הפקידה העמותה בידי שיף יפויי כוח בלתי חוזרים בהתאם לסעיף 5(י) של ההסכם משנת 1992. בהתאם להסכם זה רשמה שיף ביום 29.11.93 משכון לטובתה על 90% מכלל זכויותיה של העמותה בפרוייקט. על-פי הנטען בהמרצת הפתיחה שהגישה שיף לבית משפט זה, לאחר ההתקשרות בהסכם משנת 1992 ולאחר שנחתם הסכם הפיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1993, חיפשו העמותה ושיף במשותף גורם קבלני אשר יהיה מוסמך לבצע את הפרוייקט תוך התחייבות למימון הבנייה באופן מלא על ידו - ולתפקיד זה נבחרה רסקו. ביום 30.5.95 נחתם הסכם קבלנות וקומבינציה בין שיף והעמותה מצד אחד לבין רסקו מצד שני, ובמסגרתו התחייבה שיף, בין היתר, להעביר 50% מהרווחים של הפרוייקט לטובת רסקו כנגד ביצוע התחייבותה של רסקו כקבלן מממן וכמבצע של הפרוייקט (להלן: ההסכם משנת 1995). ביום 26.6.00 נחתם הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל לפיו זכאית העמותה להירשם כבעלת זכויות החכירה המהוונות במקרקעין. בהתאם לסעיף 12 של ההסכם משנת 1995 הוקם צוות היגוי המורכב מנציגיה של שיף ושל רסקו. ביום 14.11.04 הודיעה ב"כ רסקו על ביטול ההסכם משנת 1995, וביום 26.5.05 הודיעה ב"כ העמותה על ביטול ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995. בין הצדדים התגלעו סכסוכים בקשר לפרוייקט ובקשר למחדלים שונים הקשורים לביצועו, אשר כל צד מייחסם לזולתו, וזאת בשתי חזיתות עיקריות: אשר לסכסוך הנוגע למערכת היחסים שמקורה בהסכם משנת 1992 הסכימו הצדדים לפנות להליך של בוררות על יסוד סעיף 14 של ההסכם משנת 1992, הקובע כדלקמן: "כל מחלוקת בין הצדדים תובא לבוררות זבל"א. הבוררים משוחררים מדיני הראיות והדין המהותי. דין סעיף זה כדין הסכם בוררות. הצדדים מסכימים שמטעם המועצה והעמותה יהיה בורר עו"ד מאיר פז או עו"ד אחר שיקבע מטעמו ועל דעת המועצה ו/או העמותה, ועו"ד דן קרני בעצמו ו/או עוה"ד הכט מניו יורק ו/או מי מטעמם ו/או מטעם החברה יהיה הבורר מטעם החברה". סעיף זה נדון לפני כב' השופטת (כתוארה דאז) הילה גרסטל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר אישרה את הסכמת הצדדים והורתה על עיכוב ההליכים בתובענות נשוא ה"פ 541/03 וה"פ 1016/03 בשל העברת התובענות לבוררות (סעיף ד', עמ' 2 לפרוטוקול מיום 19.11.03). בנוגע לסכסוך המתייחס למערכת היחסים שבין שיף לרסקו בקשר להסכם משנת 1995, הסכימו הצדדים לפנות להליך בוררות זבל"א לנוכח סעיף 17 של ההסכם הזה אשר לפיו סכסוכים הקשורים לפרוייקט יועברו להליך בוררות זבל"א, ובמקרה שהבוררים לא יצליחו להגיע להסכמה ביניהם - תועברנה המחלוקות להכרעתו של בורר שלישי שימונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. משנקלעה הבוררות למבוי סתום עתרה רסקו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למינוי בורר יחיד על מנת שיכריע במחלוקות שבין הצדדים (ה"פ 989/04) . בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ענת ברון) נעתר לבקשה ביום 22.9.05, והורה על מינויו של כב' השופט (בדימוס) ישי לויט כבורר יחיד בין הצדדים. בהחלטתה זו קבעה כב' השופטת ברון, בין היתר, כי "הבוררים כפי שברור מהתנהלותם עד כה, לרבות עמדתם כפי שניתן לה ביטוי בערב רב של הבקשות והתגובות שבפני, אינם מסכימים בשום דבר, קטן כגדול. מכאן, ברי כי אין כל סיכוי שיגיעו לפתרון כלשהו בלא התערבות בורר שימונה על ידי בית המשפט" (עמ' 10, שורות 19 - 23 לפרוטוקול). על החלטה זו הגישה שיף בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובקשה זו נדחתה (רע"א 10134/05) . ביום 31.5.06 הודיע כב' השופט (בדימוס) ישי לויט על התפטרותו מתפקידו כבורר בין הצדדים, וזאת - כלשונו "בשל התנהגותו הבלתי נסבלת של מר א. זכאי ...". בעקבות התפטרותו של הבורר לויט עתרה רסקו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למינוי בורר חליף. בית המשפט נעתר לבקשה (כב' השופטת ענת ברון) והורה ביום 18.9.06 על מינויו של כב' השופט (בדימוס) דן ארבל כבורר בין הצדדים. ביום 10.1.07 התפטר כב' השופט בדימוס ארבל מתפקידו כבורר בסכסוך הנ"ל תוך שהוא מציין בהחלטתו: "אינני מוכן להמשיך בוררות באווירה קשה מעין זאת כאשר במקום לנהל את הבוררות ארגיש עצמי מתגונן כנגד טענות ומענות מכל הסוגים ..." (עמ' 2, שורות 1-2 להחלטה). בעקבות החלטתו של כב' הבורר ארבל עתרה רסקו פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למינוי בורר חליף שיכריע בטענות הצדדים. גם בקשה זו הובאה לפני כב' השופטת ענת ברון אך שופטת זו פסלה עצמה מלדון בבקשה והיא הועברה לכב' השופט ישעיה - אשר מינה את כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני לדון כבורר בסכסוך שבין שיף לרסקו. במסגרת הבוררות, המתנהלת בימים אלה, תובעת רסקו משיף תשלום בגין הבנייה על המקרקעין בסך של 35 מיליון שקלים. ביום 28.10.07 הודיעו העמותה ורסקו כי הגיעו להסכמה לפיה הן מוותרות על הטענות ההדדיות ביניהן במסגרת הבוררות. ביום 18.12.05 הגישה שיף כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 7494/05) ובמסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995 עומדים בתוקפם ולהורות למועצה ולעמותה לקיים את חיוביהן על-פי הסכמים אלה. מכתב התביעה עולה כי מטרת התובענה היא בראש ובראשונה "להסיר את המכשולים המונעים מהיזמת (שיף - ב.א.) להמשיך את הבניה במקרקעין על פי הסכם היזום (ההסכם משנת 1992 - ב.א.) לאור הודעת רסקו על ביטול הסכם הקומבינציה (ההסכם משנת 1995 - ב.א.)" (עמ' 3, סעיף 24 של כתב התביעה). ג. עיקר טענות הצדדים לעיכוב ההליכים בה"פ 4191-06-08 בשל טענת הליך תלוי ועומד על-פי טענתה של המועצה המבחן לעיכוב הליכים מותנה בשאלה האם המחלוקות המונחות לפני בית משפט זה צפויות להיות מוכרעות במסגרת הליך שיפוטי מקביל האמור לדון בסוגיות נשוא המחלוקת בתיק זה. המועצה סבורה כי בנסיבות הענין דנן התשובה לשאלה זו הינה חיובית וזאת - מהנימוקים הבאים: א. ראשית, לטענתה, עיון בתובענה נשוא ה"פ 4191-06-08 מגלה כי בית המשפט מתבקש לאכוף את שני ההסכמים משנת 1992 ו- 1995 על דרך של מינוי כונס נכסים, כאשר כל המחלוקות בין הצדדים להסכם משנת 1995 הועברו להכרעתו של כב' הבורר שמעוני. לענין זה מפנה המועצה לסעיפים 5.1 ו- 5.2 של המרצת הפתיחה כפי שהם מצוטטים להלן: "5.1. לבצע עבור ובשם העמותה את מחויבויותיה על פי הסכם היזום מ- 1992 והסכם הקומבינציה מ- 1995. ... 5.2. במסגרת השלמת הפרוייקט יהיה על כונס הנכסים שימונה לדאוג למימוש מלוא זכויות כל הגורמים המעורבים בפרוייקט בהתאם להסכמים התקפים בין הצדדים ובין היתר זכותה של העמותה לקבלת 10% מהבנוי בפרוייקט, זכותה של שיף לקבלת 90% מהפרוייקט, זכותה של רסקו לקבל תשלום בכסף ו/או בבנוי בגין הבניה שבנתה ...". לטענת המועצה, המבחן לעיכוב ההליכים הוא מהותי, ולא פורמאלי, ועל-כן ניסיונה של שיף להפריד בין ההסכמים משנת 1992 ו- 1995 לענין עיכוב ההליכים הוא מלאכותי. על-פי טענה זו, ישנה זיקה ישירה והדוקה בין שני ההסכמים: ההסכם משנת 1995 מהווה מכשיר לקיום התחייבויותיה של שיף מכוח ההסכם משנת 1992, ובקשתה של שיף לאכיפת ההסכם משנת 1992 תחייב הכרעה בשאלות הקשורות להסכם משנת 1995, ובין היתר, גם הכרעה בשאלות הבאות הטעונות הכרעה על-ידי כב' הבורר: האם ההסכם משנת 1995 הופר על-ידי מי מהצדדים, האם הסכם זה בוטל כדין על-ידי העמותה ורסקו, ומה הם הסעדים להם זכאי, אם בכלל, מי מבין הצדדים בגין ההפרה במידה וזו תוכח. לפיכך טוענת המועצה כי כל קביעה של הבורר לפיה שיף הפרה את ההסכם משנת 1995 תוביל לקביעה כי שיף הפרה גם את ההסכם משנת 1992. המועצה אף טוענת כי שיף העלתה בתובענה שהוגשה על ידה בבית משפט זה טענות כלפי רסקו, אשר לא היתה צד להסכם משנת 1992, והיא חתומה רק על ההסכם משנת 1995, כאשר שאלת זכותה של רסקו לקבלת כספים משיף תלויה ועומדת כאחת המחלוקת המתבררות לפני כב' הבורר שמעוני. המועצה מדגישה כי בהליך הבוררות נשמעו עדים רבים, נכתבו למעלה מאלף ומאתיים עמודי פרוטוקול, ואף הוגשה חוות דעת מומחה. בנסיבות אלה, סבורה המועצה כי אין כל הגיון לדון בבקשה למינוי כונס נכסים אשר אף מבוקש להקנות לו סמכויות אכיפה של ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995, כאשר שאלת תוקפם המחייב של ההסכמים הנ"ל או תוקף בטלותם תלויה ועומדת לפני הבורר לשם הכרעתו בשאלות אלה. זאת ועוד: המועצה טוענת כי בתובענה שהוגשה כנגדה בה"פ 4191-06-08 מבקשת שיף למנות כונס נכסים קבוע לשם מימוש המשכון הרשום על זכויותיה של העמותה במקרקעין, וכן לשם השלמת בניית הפרוייקט וחלוקת הזכויות בו בין הצדדים בהתאם למפורט בהסכמים משנת 1992 ומשנת 1995. בהמשך לכך המועצה טוענת כי במסגרת הליך הבוררות הנ"ל ביקשה שיף, בין היתר, כי הבורר ייתן צו אכיפה המורה לרסקו להשלים את הבנייה. לנוכח זאת סבורה המועצה כי הסעד של מינוי כונס הנכסים המבוקש על-ידי שיף בתובענה בה"פ 4191-06-08 סותר את הסעד המבוקש על ידה במסגרת הליך הבוררות, וכי אין מקום לקיים הליכים מקבילים הסותרים זה את זה. טענה נוספת של המועצה הינה כי הסעדים המבוקשים במסגרת ה"פ 4191-06-09 עומדים אף בניגוד לסעדים להם עותרים צדדים אחרים במסגרת הבוררות. על-פי טענה זו, העמותה ורסקו מבקשות כי כב' הבורר יצהיר כי ההסכמים מהשנים 1992 ו- 1995 אשר נכרתו עם שיף - בוטלו כדין. הצהרה שכזאת, אם תינתן על-ידי כב' הבורר, שומטת את הבסיס מתובענתה של שיף למינוי כונס נכסים. באופן דומה נטען על-ידי המועצה כי קיים ניגוד בין עתירתה של רסקו בהליך הבוררות למינוי כונס נכסים מטעמה אשר יסיר כל שעבוד הרשום לטובת שיף לבין הסעד המבוקש על-ידי שיף בה"פ 4191-06-08 שעניינו מימוש המשכון על זכויותיה של העמותה בפרוייקט ב. שנית, לטענת המועצה, מינוי כונס הנכסים המבוקש על-ידי שיף בבית משפט זה והסעד שיינתן בעקבות המינוי אמורים להיות מוסדרים במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. המועצה סבורה כי ההליך שנפתח על-ידי שיף בבית המשפט המחוזי בירושלים, על-פי המפורט בסעיף 25 לבקשתה של שיף, נועד לשם מתן צווים לאכיפת חיובי הצדדים לכינון הפרוייקט, וזו לטענת המועצה, גם תכליתה של התובענה שהוגשה על-ידי שיף בבית משפט זה. על-פי עמדתה של רסקו, המפורטת בהודעה שהוגשה מטעמה לבית משפט זה, רק הכרעה בזכויות המהותיות של הצדדים, הן הכספיות והן הקנייניות, תסייע לקידום פתרון המחלוקות בתובענות התלויות לפני בית משפט זה. לגירסתה, נדרשת תחילה הכרעתו של כב' הבורר בדבר מעמדו של מר הרצל אריק זכאי כנציגה המוסמך של שיף, הואיל והכרעה זו נדרשת לצורך הקביעה המוקדמת האם התובענה שהוגשה על-ידי שיף לבית המשפט זה נעשתה כדין ועל-ידי המורשים המוסמכים לכך. לטענת רסקו, סמכותו של הבורר משתרעת על כל העניינים והסעדים להם עותרת שיף במסגרת התובענה שהגישה לבית משפט זה: כל השאלות העומדות לדיון לפני בית המשפט בה"פ 4191-06-08 חופפות את השאלות המונחות בפני כב' הבורר שמעוני, ואף העובדות המהוות יסוד להמרצת הפתיחה הזו הן העובדות שנטענו על-ידי שיף גם בהליך הבוררות. רסקו מבקשת להדגיש בהקשר זה את קביעתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר אף אושרה על-ידי בית המשפט העליון, לפיה מוקנית לבורר הסמכות לדון ולהכריע בכל חילוקי הדעות שבין הצדדים לבוררות, כמפורט בסעיף 17 להסכם הבניה משנת 1995. בהחלטתו זו עמד בית המשפט המחוזי בתל-אביב על החשיבות בקיום הליכי הבוררות בפני בורר יחיד וציין כי " ... בית המשפט בהחלטתו פעל להוצאתה של הבוררות מהמבוי הסתום אליו נקלעה במסגרת הליך בוררות הזבל"א, ובכך תרם תרומה חשובה ליצירת מסגרת הכרעה שתאפשר סיומו של הסכסוך ועשיית צדק בין הצדדים" (נספח ב', עמ' 5). שיף מתנגדת לבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה שהוגשה על ידה בה"פ 4191-06-08, וזאת מהטעמים הבאים: א. כתב התביעה שהוגש על ידה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 7494/05) נועד לבחון את שאלת החובות והזכויות של כל המעורבים בפרוייקט, בין היתר, של בעלי דין נוספים שאינם צד להליכים המתנהלים בבית משפט זה. זאת ועוד: לטענתה, הסעדים המבוקשים במסגרת ה"פ 4191-06-08, הם מימוש השעבוד ומינוי כונס נכסים קבוע להשלמת הפרוייקט, ובכך אין כדי להכריע בשאלת החובות והזכויות שבין הצדדים, לרבות חלוקתן ביניהם, בכל הנוגע לפרוייקט. כמו כן טוענת שיף כי בית המשפט המחוזי בירושלים התבקש במסגרת ת"א 7494/05 ליתן צווים לאכיפת חיובי הצדדים לשם כינון הפרוייקט, כאשר במסגרת הליך זה נטען כי בשל התנהלות המועצה והעמותה נפגעה האפשרות להשלים את בניית הפרוייקט במועד. על-פי טענתה, אף אם במסגרת הבוררות תובעת שיף כי רסקו תשלים את הפרוייקט בין אם בעצמה ובין אם באמצעות אחרים על חשבון רסקו, הרי שאין סתירה לבקשתה למנות כונס נכסים קבוע לשם כך. ב. הסעד של מינוי כונס נכסים מתבסס על שטר משכון שנחתם מכוח ההסכם משנת 1992 וההסכמות שבאו בעקבותיו. לטענת שיף, ההסכם משנת 1992 אינו כפוף לסעיף הבוררות המפורט בהסכם משנת 1995. זאת ועוד: לטענת שיף, ההליך נשוא ה"פ 4191-06-08 עניינו מימוש משכון רשום ומדובר בהליך פשוט בתכלית שאינו מצריך בדיקה עובדתית מקיפה של כל טענות הצדדים. לדבריה, מוקנית לה הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה או אל לשכת הוצאה לפועל בבקשה למימוש המשכון. בנסיבות אלה סבורה שיף כי אין להתלות בקשתה זו למימוש המשכון בטענה בדבר קיומו של "הליך תלוי ועומד". ג. טענה נוספת שהועלתה על-ידי שיף התייחסה להחלטתו של כב' הבורר שמעוני מיום 2.4.08 אשר דחה את בקשתה להגשת הודעת צד ג' כנגד העמותה. בהחלטה זו קבע הבורר כי "המינוי בבוררות זו הוא כפי שטוען ב"כ שיף, מהסכם 95 להבדיל מהסכם 92. האחרון יכול להיות נדון רק באופן נגרר להסכם 95 ולא באופן עצמאי. בהתאם, סעדים שהתבקשו ואינם בסמכותו במסגרת הליך הבוררות שבפני אינם ברי תביעה בפני". שיף סבורה כי משהביע הבורר עצמו כי אינו דן בסכסוך בין העמותה לשיף ובטענות שיף הנוגעות להסכם משנת 1992 ברי כי לא ניתן לעכב את ההליכים בתובענת שיף בבית משפט זה לנוכח הליך הבוררות. ד. בנוסף לכך טוענת שיף כי המועצה עצמה אינה צד להליך הבוררות ולפיכך עיכוב ההליכים לא יועיל לבירור הענין. כמו כן, לטענתה, עיון בסעדים הנתבעים בהליך הבוררות מעלה כי רובם מופנים כלפי רסקו ולא כלפי העמותה או המועצה אשר הינן הנתבעות העיקריות בה"פ 4191-06-08. ה. לכל אלה מוסיפה שיף כי טענתה של רסקו לזכות עכבון הינה שולית בהשוואה לטענותיה המהוות את לב המחלוקת, דהיינו: טענותיה מבססות, על-פי גירסתה, את זכות הבעלות שלה במקרקעין ואת זכותה למימוש המשכון שנרשם לטובתה. לדבריה, יש להקנות משנה תוקף לטיעון זה לנוכח העובדה כי לא מוקנית לבורר סמכות להורות על מימוש השעבוד או על מינוי כונס נכסים בצו בר אכיפה. ד. עיקר טענות הצדדים - עיכוב ההליכים בה"פ 431-03-08 מחמת הליך תלוי ועומד על-פי טענתה של שיף יש מקום לעכב את ההליכים המתנהלים במסגרת התובענה שהוגשה על-ידי המועצה בתיק ה"פ 431-03-08 עד להכרעה בתובענה שהוגשה על-ידה בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ת"א 7494/05. שיף סבורה כי התובענה שהגישה המועצה היא למעשה ניסיון למנוע את אכיפת ההתחייבויות והערבויות שניתנו על ידי המועצה במסגרת הפרוייקט, ובכלל זה אף ניסיון מצידה של המועצה שלא לקיים את חיוביה מכוח ערבותה לחיובי העמותה. לגירסתה, תובענה זו מהווה שימוש בהליך קיצוני ובלתי מידתי של חילוט או הפקעת הפרוייקט על בסיס פרשנות מוטעית מבחינה משפטית של הוראות סעיפים 15-16 להסכם היזום משנת 1992. לטענת שיף, "מנגנון ההפקעה" אשר מכוחו מתיימרת המועצה להפקיע את זכויותיה במקרקעין ובפרוייקט מנוגד לדין. יתר על כן: שיף אף חולקת באופן מוחלט על טענה מרכזית של המועצה לפיה המרצת הפתיחה של המועצה בנושא הפקעת הפרוייקט משיף מוגבלת לנושא פשוט יחסית, הניתן להכרעה באופן עצמאי ובמנותק מיתר ההליכים המתנהלים בין הצדדים. לטענת שיף, לצורך הכרעה בתובענה הזו של המועצה נדרשות הכרעות בסוגיות המרכזיות המהוות מושא להתדיינות בבוררות ובבית המשפט המחוזי בירושלים, ובנוסף לכך אף יש לדון במסכת עובדות הקשורה בעמותה ובמועצה גם יחד ובהפרת התחייבויותיהן כלפי שיף וזאת, בין היתר - גם לנוכח הערבות שניתנה על-ידי המועצה לעמותה. המועצה מתנגדת לבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה אשר הוגשה על ידה נשוא ה"פ 431-03-08 מהטעם כי תלויים ועומדים הליכים מקבילים בעניין זה לפני בית המשפט המחוזי בירושלים. לגירסתה, דווקא התובענה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים היא ניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ענת ברון) לפיה כל המחלוקות בין הצדדים להסכם משנת 1992 צריכות להיות מוכרעות על-ידי הבורר, ומשכך - לא ראוי שאותו הליך אשר שיף יזמה את הגשתו לבית המשפט המחוזי בירושלים בניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ישמש בידה עילה לעיכוב בקשתה של המועצה התלויה ועומדת לפני בית משפט זה בתיק 431-03-08. זאת ועוד: המועצה טוענת כי התובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים מאז שנת 2005 הוגשה לפני שזכויותיה של שיף בפרוייקט הופקעו על ידה בשנת 2007. לטענתה, סוגיית ההפקעה לא נדונה, ואף אינה טעונה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעוד שכל יתר השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הועברו להכרעתו של כב' הבורר שמעוני, ובין השאר הקביעה בשאלה מי אשם בעיכוב של השלמת הפרוייקט, מי הפר את התחייבויותיו כלפי יתר הצדדים המעורבים, ומי זכאי לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו, ככל שנגרמו, ובאיזה שיעור. ה. דיון והכרעה ההלכה בדבר "הליך תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) קובעת כי בית המשפט רשאי לעכב הליך המתנהל לפניו כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה (ע"א 9/75 שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, עמ' 481). הבסיס הרעיוני של דוקטרינה זו הוא מניעת הכבדה מיותרת על היריב, מניעת הטרדה של בתי המשפט ובעלי הדין בהליכים כפולים, וכן מניעת היווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות או במקרה דנן אף מספר גדול יותר - תגענה לממצאים עובדתיים סותרים או למסקנות משפטיות מנוגדות באותה הסוגיה ובין אותם צדדים (ראו: פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א-1991), עמ' 105-106; ראו גם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמ' 114). מגמת בתי המשפט הינה איפוא להמתין עד לסיום בירור ההליך התלוי ועומד בטרם תידונה לפניו התובענה הנוספת אשר במסגרתה בית המשפט יידרש להכריע באותה סוגיה מהותית. מגמה זו באה לידי ביטוי בפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541, שם נאמר: "לעתים קרובות מתברר שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד בפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נשוא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט בדרך כלל אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק דין סופי בהליך האחר" (עמ' 544). אני סבור כי בגדר "הליך תלוי ועומד" נכלל גם הליך המתנהל לפני בורר. שכן, "הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור את הסכסוך שבניהם להכרעת בורר במקום לפנות לערכאה שיפוטית" (פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (חלק א', מהדורה רביעית, תשס"ה-2005) עמ' 249, סעיף 108). בבסיס קביעה זו מונח הרציונל לפיו מוקנית לצדדים החירות להחליט איזה גורם שיפוטי יכריע בסכסוך שביניהם. מבחינה זו ראוי ליתן תוקף לבחירת הצדדים באשר לזהות הגורם השיפוטי שיכריע במחלוקות שביניהם, בין אם מדובר בבית המשפט ובין אם מדובר בבורר. חיזוק לכך ניתן למצוא גם בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 7985/08 NOVARTIS PHARMA SERVICES INC נ' פרומדיקו בע"מ (, ניתן ביום 4.1.09), שם אומנם לא עוכב ההליך התלוי לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב מאחר ונפסק כי אותו עניין אשר נדון לפני בית המשפט לא נמסר להכרעה בבוררות (סעיף כ"ד), אך ניתן להסיק כי לא היתה מניעה לעשות כן לו היה נקבע כי אותו עניין היה אמור להיות מוכרע במסגרת הבוררות, ולעניין זה ניתן לקבוע כי הליך המתנהל לפני בורר דינו כדין הליך המתנהל לפני ערכאה שיפוטית. בהקשר זה ראוי לציין כי אכן המועצה איננה צד להליכי הבוררות אך ככל שהדברים מתייחסים להליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בירושלים הרי שכל בעלי הדין הקשורים לשתי המרצות הפתיחה שהוגשו לבית משפט זה נכללים במסגרת ההתדיינות הנוגעות לאותה מסכת עובדות המתנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים. אשר לטענתה של שיף בדבר קיומם של בעלי דין נוספים בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, או לחילופין במסגרת שתי התובענות אשר הוגשו לבית משפט זה - הלכה היא כי בעל דין שהינו צד לשני ההליכים גם יחד אינו יכול להדוף טענת "הליך תלוי ועומד" רק בשל העדר חפיפה מלאה בין המתדיינים בהליכים המקבילים. כך נפסק בבג"צ 3134/93 י.א.ד. אלקטרוניקה נ' שרת העבודה, פ"ד מח(1) 296, עמ' 301: "הטענה בדבר קיומם של צדדים נוספים בהליך השיפוטי הנדון, אשר אינם צדדים בהליך המקביל האחר התלוי ועומד בפני ערכאה אחרת, כאשר היא נטענת במטרה להתגבר על טענת LIS ALIBI ENDENS, ניתן להעלותה על-ידי אחד מאותם הצדדים הנוספים אשר אינם צד להליך האחר האמור. אולם בעל דין, אשר הוא עצמו צד לשני ההליכים השיפוטיים המקבילים, איננו יכול להיבנות מקיומו של בעל-דין נוסף באחד ההליכים, כדי להתגבר על טענת "הליך תלוי ועומד" המועלית על-ידי הצד השני. אחרת יוכל הלא כל צד להליך שיפוטי, המבקש להגיש במקביל תביעה גם בערכאה השיפוטית האחרת, לסכל מראש טענה בדבר "הליך תלוי ועומד", על-ידי כך שיצרף לתביעה השניה משיב נוסף כלשהו. תוצאה כזו אין הדעת והדין סובלתם". שיף כידוע הינה צד בכל ההליכים המתנהלים בקשר לפרוייקט, הן בבית המשפט המחוזי בירושלים, הן לפני כב' הבורר שמעוני והן בהליכים שהוגשו לבית משפט זה. מאידך, ההלכה הנזכרת לעיל איננה חלה לגבי המועצה הואיל ואין היא צד להליכי הבוררות אשר מבחינת שיף, רסקו והעמותה מהווים הליכים מקבילים ביניהם. אולם, מטיעוני הצדדים משתמע בצורה ברורה כי על אף שאין זהות מלאה בין המתדיינים בהליכי הבוררות לבין הצדדים להליכים המתנהלים בבית משפט זה, הרי שבכל הערכאות המעורבות, לרבות בבית המשפט המחוזי בירושלים - שם נמנית אף המועצה על בעלי הדין - עומדות על המדוכה שאלות מהותיות השלובות זו בזו, אשר להכרעה בכל אחת מהן יש השלכה ישירה גם על ההכרעה בשאלה האחרת הקשורה בה (השוו: ת"א (ת"א) רחל ויזניצר ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"מ תשל"ז (1) 6, עמ' 11-12). לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין שהוגשו במסגרת התובענות שלפני על נספחיהם, שוכנעתי כי על אף הסעדים השונים הנתבעים בכל אחד מההליכים המתנהלים בין הצדדים המעורבים בפרוייקט, הרי שעיקר הפלוגתאות המשפטיות המהוות את לב-ליבה של המחלוקת משותף לכל ההליכים, ועל-כן אין חשיבות לכך שהסעד המבוקש בהליך אחד אינו בהכרח הסעד המבוקש בהליך האחר. אני סבור כי ההכרעה בטענות שהובאו לפני במסגרת התובענות שהוגשו לבית משפט זה כרוכות ושלובות בממצאים ובקביעות כפי שיוכרעו על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ועל-ידי כב' הבורר יעקב שמעוני במסגרת הליכי הבוררות. לדעתי יהיה זה מלאכותי להפריד את הדיון בשאלת מינוי כונס הנכסים או בשאלת ההפקעה מהדיונים בשאלות המהותיות כפי שיפורטו להלן ואשר ראוי שתידונה תחילה במסגרת ההליכים אשר כבר תלויים ועומדים בין הצדדים. מתוך כתבי הטענות אשר הוגשו על-ידי הצדדים לבית משפט זה עולה כי המרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי שיף מבוססת על הטענה לפיה העמותה, המועצה ורסקו הפרו את ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995 והפרות אלה מחייבות לדעתה את אכיפתם של ההסכמים הנ"ל. על-פי טענתה, מינויו של כונס הנכסים בנסיבות הענין הינו "הדרך היחידה להוציא אל הפועל את הפרוייקט". מנגד, אך באופן חופף, טוענת המועצה בכתבי הטענות שהוגשו מטעמה כי שיף היא זו שהפרה את ההסכם משנת 1992 בשל העיכוב הבלתי סביר, לשיטתה, בביצוע העבודות, המעיד כי "אין כל סיכוי להמשך בנייתו בעתיד הנראה לעין של הפרוייקט". לפיכך טוענת המועצה כי קמה לה זכות להפקיע את הפרוייקט לפי סעיף 15 להסכם משנת 1992 בשל "פיגור לא סביר באחד מן המועדים המפורטים בסעיף 8 דלעיל" ו/או לנוכח "הפסקת העבודות בפרוייקט, הפסקה לא סבירה ובתנאי שההפסקה לא נגרמה עקב כוח עליון ....". עיון בכתב התביעה שהגישה שיף לבית המשפט המחוזי בירושלים מגלה כי גם בהליך זה מייחסת שיף למועצה ולעמותה מעשים ומחדלים המהווים לשיטתה הפרות של ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995. על יסוד הפרות נטענות אלו התבקש בית המשפט "ליתן הצהרות וצווים בכל הנוגע ליחסים בין הצדדים, זכויותיהם וחיוביהם בהתאם להסכמים וההסדרים בין הצדדים, ובנוגע להגדרת העניינים שיידונו בבוררות וסמכויות הבורר המכריע כדי למנוע ערבול ובלבול בין סמכויות ביהמ"ש לסמכויות הבורר המכריע או סמכויות הבוררים שימונו בעניינים ספציפיים הקבועים בהסכם הקומבינציה ..." (עמ' 4, סעיף 25 של כתב התביעה) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). גירסת שיף בהמרצת הפתיחה שהוגשה מטעמה לבית משפט זה הינה כי העמותה הפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם משנת 1992, להן ערבה המועצה, ובכלל הפרות אלה מציינת שיף כי העמותה לא רשמה 90% מזכויותיה בפרוייקט על שם שיף, לא דווח כנדרש לרשויות המס על ההסכם משנת 1992, וכן כי המועצה תמכה ברסקו בפעולתה לשינוי תוכנית הבנייה. באופן דומה טוענת שיף בכתב התביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים כי המועצה והעמותה הפרו את התחייבויותיהן בכך שלא דיווחו כנדרש לרשויות המס על רכישת הזכויות במקרקעין ועל העברת 90% מזכויותיה של העמותה על שמה. בהמשך לכך טוענת שיף בבית המשפט המחוזי בירושלים כי המועצה והעמותה תמכו בעמדתה של רסקו לשינוי תוכנית הבינוי אשר הביאה לפקיעת היתר הבניה המקורי של הפרוייקט שהוצא ביום 24.11.94, גרמה לעיכובים הממושכים בביצוע הפרוייקט, ועליהן לשאת באחריות הנובעת מכך. לעומת זאת: על-פי גירסתה של המועצה בהמרצת הפתיחה שהוגשה על ידה לבית משפט זה, הרי שדווקא שיף היא זו שהפרה את ההסכם משנת 1992 בכך שהעבירה את המשכון שנרשם לטובתה על 90% מכלל זכויותיה של העמותה בפרוייקט לחברות המוחזקות על ידה. פעולה זו, לטענת המועצה, נעשתה בניגוד להוראת סעיף 17(ב) להסכם משנת 1992 המחייבת קבלת אישור בכתב של המועצה או העמותה להעברת זכויות כזו. לענין זה מוסיפה המועצה כי גם אם היה תוקף להעברת הזכויות על-פי המשכון הנ"ל הרי שהיא "נסמכת" על זכויותיה של שיף, ומשהופקע הפרוייקט משיף על-ידי המועצה ממילא שפקעה גם הזכות על-פי המשכון הזה. אני סבור כי במצב דברים זה, ובטרם תידונה על-ידי בית משפט זה שאלת תוקפה המחייב של החלטת המועצה להפקיע משיף את הפרוייקט נשוא ה"פ 431-03-08 ושאלת הצורך המועלה על-ידי שיף במינויו של כונס הנכסים כנטען בה"פ 4191-06-08, הרי שראוי כי בית משפט זה ימתין ויעכב ההליכים שבפניו עד לסיומם של ההליכים השיפוטיים התלויים ועומדים לפני הערכאות שכבר החלו לדון בסכסוכים שנתגלעו בין הצדדים. בנסיבות אלה אוחז אני בדעה כי ראוי שבית המשפט המחוזי בירושלים, וכן כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני אשר בפניו מתנהלים הליכי הבוררות, ידונו לפני בית משפט זה בשאלות המהותיות המשותפות לכל הסכסוכים שבין הצדדים, ובכלל זה שאלת תוקפם המחייב של ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995, בחינת ההפרות הנטענות על-ידי מי מהצדדים להסכמים אלו, בחינת תוקפן המחייב של הודעות הביטול שנשלחו הן על-ידי העמותה והן על-ידי רסקו, שאלת תוקף הערבות שניתנה על-ידי המועצה להתחייבויות העמותה, ושאלות האחריות לנזקים הכרוכים בכך תוך בדיקת היקף הנזקים הנטען על-ידי כל צד והצורך למנות כונס נכסים לפרוייקט. הממצאים והקביעות שיפסקו ביחס למחלוקות המהותיות האלה במסגרת ההליכים התלויים ועומדים מזה שנים אחדות לפני בית המשפט המחוזי בירושלים ולפני הבורר שמעוני ישליכו באופן ישיר על ההכרעה במסגרת ההליכים בתובענות המונחות לפני. מסקנה זו מוצאת תימוכין בדבריו של ב"כ רסקו, עו"ד שמואל לביא, בקדם המשפט שהתקיים לפני ביום 10.3.09. בתשובתו לשאלת בית המשפט הצהיר ב"כ רסקו כדלקמן: "אני סבור כי חברת שיף תצא ללא שום זכויות בפרוייקט ודבר זה יקבע על ידי הבורר. אני סבור כי ההליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים לא יתקיימו לגופם אלא יעוכבו, וגם אותה השאלה תידון על ידי בית משפט זה ואף הוא יכריע שלשיף אין זכויות בפרוייקט אם שאלה זו תידון בפניו" (עמ' 9, שורות 14-17 לפרוטוקול). בהמשך תשובתו מוסיף עו"ד לביא: "אני סבור כי בית המשפט צודק בגישתו. קיום הליך בפני בית המשפט זה לפני תום הליכי הבוררות יסבך את ההליכים המתנהלים בין הצדדים ... הבוררות היא זו שתתיר את המכשלה המונעת התקדמות בבירור המחלוקות שבין הצדדים. לאחר שתהא הכרעה בבוררות אז בית משפט זה יוכל להכריע בתביעות שבפניו" (עמ' 9, שורות 21-25 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). תמיכה נוספת לטיעון זה ניתן למצוא בטענתה של המועצה עצמה בהמרצת הפתיחה שהוגשה מטעמה לבית משפט זה, לפיה "במסגרתה של הבוררות טוענת העמותה ששיף הפרה את חוזה 1995 וכי מהפרת הסכם זו נגזרת המסקנה ששיף הפרה גם את חוזה 1992" (עמ' 9, סעיף 43 להמרצת הפתיחה). מסקנה זו מקבלת חיזוק ממשי גם מדברי שיף עצמה אשר חולקת על טענת המועצה לפיה ניתן לדון בנושא הפקעת זכויותיה של שיף בפרוייקט במנותק מהדיון ביתר המחלוקות שבין הצדדים. מקובלת עלי עמדתה של שיף לפיה נושא תוקפה המחייב של הערבות אשר ניתנה על-ידי המועצה למען העמותה לשם הבטחת קיום התחייבויותיה של העמותה כלפי שיף כרוך אף הוא בקביעת ממצאים בשאלות המרכזיות השנויות במחלוקת, כפי שכבר פורטו לעיל, ובכלל זה שאלת תוקפם המחייב של ההסכמים ושל ההודעות שניתנו לגבי ביטולם. בנוסף לכך ראוי להעיר כי לסוגיית תוקפה המחייב של הערבות הנ"ל מעניק כל אחד מהצדדים פרשנות שונה, וממילא שלא ניתן לדון בסוגיה זו במנותק מהדיון ביתר השאלות המרכזיות המצויות בלב המחלוקת שבין הצדדים. מנגד אני דוחה את טענתה של שיף לפיה בקשתה למינוי כונס נכסים הינה בקשה פשוטה שאינה מצריכה הכרעות עובדתיות מסובכות. מבלי להרחיב בניתוח טענותיהם של רסקו, העמותה והמועצה אשר נטענו בתגובה לכך, ואשר עיקר האמור בהן בנושא זה מקובל עלי - די אם אציין כי בהמרצת הפתיחה אשר הוגשה על-ידה טענה שיף עצמה כי אין מדובר בתובענה לאכיפת רישום הזכויות על שמה, אלא בהשלמת הפרוייקט המעלה שאלות משפטיות מורכבות (עמ' 19, סעיף 65 של המרצת הפתיחה). דומני כי הדברים האלה מדברים בעד עצמם. בכתב התביעה שהגישה שיף לבית המשפט המחוזי בירושלים טוענת שיף כי רסקו הפרה את התחייבויותיה לפי ההסכם משנת 1995 בכך שנמנעה מלממן את הפרוייקט בעצמה או בדרך של השגת ליווי בנקאי ואף פעלה לשינוי תוכנית הבינוי הרלוונטית לפרוייקט. על יסוד טענה זו עותרת שיף למינוי שמאי מקרקעין מטעם בית המשפט לצורך הכרעה בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים וכן להורות לרסקו לאפשר לה להשלים את הבניה. כפי שעולה מתצהיר העדות הראשית של מר הרצל אריק זכאי שהוגש מטעם שיף לכב' הבורר שמעוני (צורף כנספח י"ח לבקשתה של רסקו למחיקה על הסף של התובענה נשוא ה"פ 4191-06-08, עמ' 22) - גם במסגרת הליך הבוררות מייחסת שיף לרסקו הפרות של ההסכם משנת 1995 ועל סמך טענות אלו עותרת שיף למתן צווי אכיפה לחיובה של רסקו להשלים את הפרוייקט ולהסדיר הליווי הבנקאי של הפרוייקט מטעמה. בנוסף לכך מבקשת שיף מהבורר להצהיר כי רסקו הפרה את התחייבויותיה לפי ההסכם משנת 1995 וכי שיף והעמותה זכאיות לפיצוי מרסקו על הנזקים שנגרמו להן עקב ההפרות של ההסכם על-ידי רסקו, לרבות קבלת פיצוי בגין אובדן הכנסות מדמי שכירות או מריבית, ירידת שווי הפרוייקט, התייקרות עלויות הבניה, וכן הוצאות נוספות הכוללות תוספת עלויות בגין תכנון נוסף. בהמרצת הפתיחה שהגישה שיף לבית משפט זה היא טוענת כי רסקו הפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם משנת 1995 ובכלל זה לא דאגה לליווי בנקאי לפרוייקט שהיה מונע את התלות במימון הבניה באמצעות רסקו, וכי רסקו פעלה לשינוי תוכנית הבינוי של הפרוייקט על אף שלפרוייקט היתה תוכנית בינוי מאושרת והיתר בניה מלא. לטענת שיף, רסקו אחראית לעיכובים בביצוע הפרוייקט הואיל ו"פעלה ללא לאות להשתלטות על הפרוייקט" מתוך רצון "לנשל את שיף מהפרוייקט, ולנכס אותו לעצמה" (ראו: סעיף 33 של המרצת הפתיחה נשוא ה"פ 4191-06-08). מניתוח דברים זה עולה כי הטענות המהותיות המרכזיות של שיף כלפי רסקו - הן במסגרת כתב תביעתה לבית המשפט המחוזי בירושלים, הן במסגרת הבוררות והן אלה הנטענות בפני בית משפט זה בה"פ 4191-06-08, דומות מאוד זו לזו על אף הלבוש השונה אשר הצדדים מנסים לכרוך סביב המחלוקת שביניהם בכל אחד מההליכים הללו, תוך שהן נסמכות כולן על אותה מסכת עובדתית. אני סבור כי ראוי להדגיש כי גם אם ישנם נושאים נוספים עליהם נדרשת הכרעה במסגרת הבוררות או במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים אשר אינם מהווים חלק מהמחלוקות המונחות להכרעה לפני בית משפט זה - הרי שאין בכך כדי להוות נימוק המצדיק סטייה מההלכה המנחה כפי שנפסקה בפסק-הדין בעניין שיך אל עוקבי לגבי עיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד". ער אני לטענתה של המועצה בהמרצת הפתיחה נשוא ה"פ 431-03-08, לפיה בהתאם לסעיף 16 של ההסכם משנת 1992 במקרה של הפקעת הפרוייקט תשיב המועצה או העמותה לשיף את הוצאותיה בניכוי כל נזק מוכח שייגרם לעמותה ו/או למועצה. יחד עם זאת, אני סבור כי הפעלתו של מנגנון הפיצויים כהגדרתו בסעיף 16 של ההסכם, כמבוקש על-ידי המועצה, נגזרת באופן ישיר מההכרעה בשאלת ההפרה של ההסכם משנת 1992, שיעור הנזקים שנגרמו, אם בכלל, למי מהצדדים להסכם ומהקביעה בנוגע להיקף ההשקעה וההוצאות של שיף בפרוייקט. שאלות אלה מתבררות בימים אלה לפני כב' הבורר שמעוני ובעניין זה אף הוגשה לעיונו חוות דעת מטעם העמותה לשם ביסוס טענתה בדבר נזקים בשיעור של כשישה וחצי מיליוני שקלים שנגרמו לה, על-פי טענתה, עקב העיכוב בהשלמת הפרוייקט. לאור המקובץ לעיל אני סבור כי מבחינה מהותית מדובר במסכת עובדתית אחת ומשותפת העומדת בבסיס כל ההליכים הנזכרים לעיל ואשר מקורה בהתקשרויות חוזיות לביצועו של פרוייקט להקמת בית אבות אשר בנייתו החלה עוד לפני כ- 10 שנים אך שלדי הבניינים שכבר נבנו עודם עומדים, למרבה הצער, כאבן שאין לה הופכין. הפסיקה פירשה את המבחן לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" באופן שלא נדרשת זהות מוחלטת בין כל הסוגיות העומדות להכרעה בהליכים המתנהלים במקביל, ודי בכך ששאלה מהותית דומה עומדת להכרעת לפני ערכאות שונות. יפים לכך דבריו של בית המשפט העליון בפסק-דין אל-עוקבי: "לעניין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית" (עמ' 481) (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). בחינת טענותיהם של הצדדים בתובענות שלפני מובילה למסקנה כי המחלוקות נשוא התובענות שהוגשו לפני בית משפט זה חופפות במידה רבה ביותר את המחלוקות נשוא ההתדיינויות המקבילות בבית המשפט המחוזי בירושלים ובהליך הבוררות. ההכרעה בהליכים אלו, אשר נפתחו זמן רב טרם הגשת התובענות לבית משפט זה תהווה הכרעה מחייבת לגבי זכויות הצדדים במקרקעין ובפרוייקט ואין כל נימוק המצדיק את ההכבדה המיותרת על בעלי-הדין ועל ערכאה שיפוטית נוספת מעצם ניהולם של הליכים נוספים בבית משפט זה. לא כל שכן: לשם בירור הנושאים הטעונים הכרעה במסגרת ההליכים המקבילים נדרשת קביעה בנוגע לממצאים הנובעים מאותה מסכת עובדתית, וכפי שהובהר לעיל, נדרשת אף הכרעה במספר לא מבוטל של סוגיות מהותיות זהות. בהקשר זה אין צורך להכביר מילים על חשיבותם של הממצאים העובדתיים אשר יקבעו במסגרת הבוררות ועל-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לגבי המחלוקות הקשורות בהסכמים משנת 1992 ומשנת 1995 לגבי הדיון בהמרצת הפתיחה נשוא ה"פ 4191-06-08 ולגבי הדיון בהמרצת הפתיחה נשוא ה"פ 431-03-08. אין אף להוציא מכלל אפשרות כי חלק מהסעדים הנתבעים בבית משפט זה יתייתרו לנוכח ממצאים שייקבעו בהליכי הבוררות ובבית המשפט המחוזי בירושלים. קביעת ממצאים עובדתיים על-ידי כב' הבורר שמעוני ועל-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים קשורה אף לסוגיית "השתק הפלוגתא" הכרוכה בכך. בית המשפט העליון סקר בתמציתיות את מהותו של הכלל בדבר "השתק הפלוגתא" בפסק-הדין בעניין ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2), 561, שם נקבע כדלקמן: "הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של EADEM QUAESTIO ויש המכנים אותו בשם "השתק עקיף" (COLLATERAL ESTOPPEL) או "השתק הפלוגתה" (‎.(ISSUE ESTOPP" (עמ' 583) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). "השתק הפלוגתא" הוא אחד משני ענפיה של הדוקטרינה בדבר קיום "מעשה בית-דין" אשר נועדה להביא סוף להתדיינויות בעניינים שכבר הוכרעו ולהסיר מהצדדים את החשש כי ייאלצו לשוב ולהתדיין בסוגיות שכבר הוכרעו ביניהם. בעניין זה נקבע בע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק, פ"ד לא(1), 29, עמ' 32: "אכן בדרך-כלל זהות הצדדים בשני ההליכים היא תנאי להשתק, כי מי שלא היה צד לדיון הקודם. ממילא לא היתה לו, בדרך-כלל, שעת הכושר הדרושה (וזהות הצד שכנגד דרושה כנראה להבטיח את ההדדיות שהוא תנאי נוסף לתחולת ההשתק). בעל-דין זהה לענין זה הוא גם מי שעומד ביחסי קירבה משפטית (privity) עם בעל-דין, אם כחליפו בזכות או כמי שבא מכוחו בדרך אחרת" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). בנסיבות הענין, ואף שלכאורה בעלי-הדין בתובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים אינם זהים לבעלי הדין בתובענות המתנהלות בהליכים בבית משפט זה, הרי שההלכה היא כי ניתן להחיל את הדוקטרינה בדבר "השתק הפלוגתא" לא רק לגבי אותם בעלי-דין אלא גם בין בעלי-דין וחליפיהם (ראו לעניין זה: פרופ' נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך האזרחי" (עמ' 288)). הנה כי כן, ההליכים השונים בהם מעורבים הצדדים לתובענות שלפני סובבים סביב אותו הסכסוך כאשר כל אחד מהם מתמקד בהיבט אחר אשר לדעתי אינו מנותק, מבחינה מהותית, מהסכסוך הכולל. בנסיבות אלה, דיון בהליכים מקבילים לא רק שאינו מתיישב עם הצורך לייעל את הדיון מבחינת הזמן השיפוטי ומבחינת בעלי הדין אלא שאף עלול להוביל לממצאים מנוגדים ולהכרעות שיפוטיות סותרות. ו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מעכב את ההליכים בתובענות נשוא ה"פ 431-03-08 וה"פ 4191-06-08 אשר הוגשו לבית משפט זה עד לסיום ההליכים בתיק המתנהל לפני כב' השופט יוסף שפירא בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ת"א 7494/05, ועד לתום הליכי הבוררות המתנהלים בפני הבורר, כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני. בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בתוצאה אליה הגעתי לאחר הדיון הנרחב בטענות הצדדים לגבי הצורך לעכב ההליכים בתובענות שלפני מחמת קיומם של "הליכים תלויים ועומדים" בבית המשפט המחוזי בירושלים ובפני הבורר כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני - לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות. הליך תלוי ועומדעיכוב הליכים