קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הנחת ישוב ספר: המערערת הינה ביולוגית, ועיסוקה בתחום הפוריות. בעלה מסייע בידה בעיסוקה זה. השניים מטופלים בשתי בנות, ילידות השנים 2001 ו-2004. שלושת הערעורים שהגישו המערערים, והדיון בהם אוחד, נסבו על שנות המס 2000 עד 2005. המחלוקת הבודדה שעולה מן הערעורים נוגעת לעמדתו של המשיב, שדחה את טענת המערערים, לפיה הם מתגוררים בישוב פסוטה, ולכן לא העניק להם הנחת ישוב ספר, המגיעה ליושבי פסוטה. עד שנת 1999 ועד בכלל הכיר המשיב במערערים כתושבי פסוטה. בעקבות חקירה שערך הוא חָדַל, החל משנת 2000, להכיר בהם ככאלה. החקירה העלתה, כי השניים מתגוררים בנצרת (בחלק מן התקופה בנצרת עילית ובחלקה האחר בנצרת) ולא בפסוטה, ולשם כך הם גם שכרו שם דירה. המערערים טענו, בתורם, כי הם מתגוררים בפסוטה, ומידי בוקר הם מגיעים יחדיו לנצרת, שם עובדת המערערת. הדירה שבנצרת אינה משמשת כי אם למעבדת פוריות של המערערת, ואין בה, לבד מחדר המעבדה, כי אם חדר מנוחה, המשמש את בני הזוג בשעות שאין הם עובדים, ושאר חדרים משמשים לאיחסון, עבור המעבדה. אלא שטענה זו לא התאימה לביקורת שעשו מפקחי המשיב בדירה. מסתבר, כי הדירה נחזית להיות כזו שמתגוררים בה. אמנם נכון, יש בה גם מעבדה, אלא שזו מתנהלת בחדר קטן וצדדי, וכל שאר הדירה מרוהטת באופן מלא, היא מכילה סלון, מטבח, חדר שינה ובו מיטה זוגית, וחדר ילדים ובו מיטת קומתיים, צעצועים ועוד. על דלת הכניסה מתנוססת כתובית "משפחת עאסי" (ולא "מעבדת פוריות" או כיתוב דומה). בדירה ראו החוקרים ממצאים, המצביעים על שימוש בדירה למגורים מלאים ולא למנוחה, כפי שטענו המערערים. כך, לשם ההמחשה (הפירוט המלא בא בדו"ח שערכה נציגת המשיב, וצורף כנספח י' לתצהירה), היו בכיור המטבח כלים, בבית נמצאה מכונת כביסה, בסל הכביסה היו כבסים, שקיות האשפה היו מלאות, ארונות הבגדים היו מלאים בבגדיהם של כלל בני הבית, ועוד כיו"ב פרטים, והרי כולם מצביעים על חיים בדירה לשם מגורים, ללא כל קשר למעבדה. המשיב לא הסתפק בכך, וחקר את בעלת הבית שהשכירה את הדירה למערערים, גב' רחל יניר, ומחקירה זו, כמו גם מחוזה השכירות, עולה, כי הדירה הושכרה למגורים בלבד. הוא חקר שכנה של המערערים בנצרת עילית, ד"ר יהודית נירנברג, וזו מסרה, כי השניים מתגוררים בבית, היא רואה את המערער עם שתי בנותיו מטיילים מחוץ לבית בשעות הערב, מגיעים אליהם אורחים בשעות הערב, מכוניתם חונה בכל ערב ליד הבית, ועוד כיו"ב סממנים, המעידים על מגורים בבית. נוסף על כך חקר המשיב אצל המועצה המקומית פסוטה, וחקירה זו העלתה, כי המערערים אמנם התגוררו בעבר בפסוטה, אך מאז שנת 1997 אין הם מתגוררים שם עוד. חשבון המים שלהם בתקופה הרלוונטית הוא זניח (13 ₪ לחודש), ואינו מצביע על מגורים במקום. כל הממצאים הללו ועוד אחרים (כגון רישומי רכישות בכרטיסי אשראי, שכולן נעשו באזור נצרת, חשבון בנק בנצרת, חשבונות חשמל בדירה בנצרת, כל טיפולי טיפת חלב בבנותיהם של בני הזוג ניתנו בנצרת ולא בפסוטה, ועוד כיו"ב), הביאו את המשיב לכלל מסקנה, כי המערערים התגוררו בנצרת ולא בפסוטה, ולכן סרב ליתן להם הנחה מתשלום מס הכנסה. כל הממצאים הללו נתמכו בעדותה של נציגת המשיב, גב' אסנת יקוטי, ומסמכים לרוב שהניח בפניי המשיב. עדותה של גב' יקוטי היתה משכנעת מאוד, ואני נותן בה אמון. לדאבוני לא אוכל לומר דברים דומים על עדותו של המערער, שאותה, ואותה לבדה, בחרו המערערים להביא, בניסיון להתמודד עם קביעתו של המשיב כי הם מתגוררים בפסוטה ולא בנצרת. המערערת לא הובאה לעדות, אף שעדותה חשובה מאוד בעיניי. אזכיר, כי הכנסת בני הזוג נשענת על עיסוקה שלה, ובעלה עוזר כנגדה בעיסוקה זה. היא עובדת בבית החולים הצרפתי בנצרת, ומלבד זאת מנהלת מעבדות פוריות בנצרת (בדירה בה מתגוררים בני הזוג, לפי שיטת המשיב), בעכו ובשפרעם. עדותה של המערערת עשויה היתה, איפוא, להועיל מאוד, הגם שעדותו היחידה של המערער לא נתמכה בכל ראיה תומכת שהיא, והיתה בעייתית כשהיא לעצמה. אזכיר, לשם הדוגמא, כי המערער ביקש לשכנע בעדותו, כי הדירה אינה משמשת כי אם למעבדה, ולחדר מנוחה, ושאר חדרים אינם משמשים כי אם לאיחסון. אלא שלבד מכך, שדברים אלו נסתרו בעדותה המהימנה של גב' יקוטי ושאר ראיות שהציג המשיב, עם התפתחות חקירתו הנגדית אישר המערער פרטים אלו ואחרים מתוך גירסת המשיב. הוא העיד תחילה, כי המיטה בחדר השינה היא מיטת יחיד. אלא שאחר כך נסתבר, כי זו היא מיטה זוגית, והמערער אישר עובדה זו. בעובדה נוספת נאלץ המערער להודות, והיא נוגעת לקיומו של חדר ילדים בבית, אף שבתחילת עדותו לא בא לעובדה זו כל זכר. המערער ביקש להסביר, כי לא בחדר ילדים מדובר, כי אם במיטה שהניחו בדירה, וששימשה לבתם, אותה הביאו עמם לעבודה מידי פעם. טענה זו אינה משכנעת, הגם שאין היא מתיישבת עם כך, שמדובר היה בחדר ילדים המרוהט ומאובזר באופן מלא, עם בגדים וצעצועים ועוד כיו"ב. לתמיכה בעדותו הביא המערער אישור מאת בית הדואר בישוב, המעיד על קיומה של תיבת דואר לבני הזוג המערערים, ועל משיכת דואר מן התיבה בעת הרלוונטית. עובדה זו אין בה כדי לבסס מגורים בפסוטה. היא יכולה להיות מוסברת בהסברים אפשריים אחדים, וְהַסָּבִיר ביותר בעיניי נעוץ בעובדה, שעד 1999 (לכל היותר) בני הזוג אכן התגוררו בפסוטה, ולא ביטלו את תיבת הדואר לאחר שעברו להתגורר בנצרת, ולא שינו את כתובתם אצל גורמים מגורמים שונים, ולכן דברי דואר המשיכו להישלח אליהם לתיבת דואר זו, וגם נלקחו משם מפעם בפעם. כאמור, המערערים הסתפקו בעדותו של המערער לבדה. הם הגישו תצהירים אחדים, של מי שטוענים כי הם שכניהם, אלא שאיש מן העדים לא התייצב להעיד מטעמם, על מנת להיחקר על תצהירו. על כן אין לי להתחשב בתצהירים. על כל הדברים הללו אוסיף, כי המערערים לא הציגו כל הוכחה על זכויות הקניין שלהם בבית שבפסוטה. הם טוענים, כי התגוררו בבית הוריו של המערער (יליד פסוטה), בקומה שניה של הבית, כשבקומה הראשונה מתגוררים הוריו. אלא שאיש מיושבי הבית לא הובא לעדות מטעמם, על מנת לאשש את הטענה. פרסתי למעלה מן הממצאים שהעלו חוקרי המשיב אודות מגוריהם של המערערים בנצרת. כל אלה הביאו, כאמור, את המשיב לכלל מסקנה, כי המערערים אינם מתגוררים בפסוטה, כי אם בנצרת. אינני יכול לומר, כי המסקנה בדבר התושבות בנצרת אינה נגזרת מן הממצאים הללו. אדרבא, לטעמי יש בהם משום הוכחה מספקת למגורים בנצרת ולא בפסוטה. וכאמור, מן הצד האחר, לא עלה בידי המערערים להוכיח את גירסתם שלהם, כי הם התגוררו בפסוטה ולא בנצרת. כשל אחד עליו הצביעו המערערים צריך התייחסות, והוא נוגע לעובדה, שחוקרי המשיב לא הגיעו לבית המערערים שבפסוטה, ולא בדקו את תכולתו ואת טיבו, כשם שעשו בדירה בנצרת. הם גם לא חקרו את יושבי הבית ואת השכנים. נציגת המשיב, גב' יקוטי, נדרשה לשאלה זו והסבירה, כי לאחר שנאגרו בידי החוקרים ממצאים כה רבים, ששכנעו אותם כי מדובר במגורים בנצרת ולא בפסוטה, הם לא ראו עוד לחקור. היא הטעימה, כי יש בידי החוקרים לחקור עוד ועוד, אלא שהם נתונים גם לסד של משאבים, וכשהממצאים שהם מעלים מתוך החקירה עד לנקודה כלשהי מספקים, לטעמם, לשם הסקת מסקנה, הם חדלים מן החקירה, וכך הם עשו במקרה שלפנינו. הסבר זה שהסבירה נציגת המשיב הניח את דעתי. אכן, כאמור, טוב היה שייבדק גם הבית בפסוטה. אלא שבידי המשיב היו ממצאים כה רבים, והשכנוע שבהם כה רב, כשם שפירטתי למעלה, שהחוקרים לא ראו עוד להמשיך ולחקור, ועמדה זו היא סבירה, תחת הנחה של משאבים מוגבלים. מכל מקום, אפילו היה בכך כדי להטות קמעא את הכף לטובת המערערים, לא היה בכך די כדי להכריע במחלוקת כי אם לסייע קמעא בידי המערערים בהוכחת עמדתם. אלא שאת עמדתם הם לא הוכיחו, משהביאו לעדות רק את עדותו של המערער, ועל כך הרחבתי למעלה. ארחיק עוד ואומר, כי אפילו הייתי מניח, לטובת המערערים, שמשום שלא נבדק הבית בפסוטה - המערערים התגוררו בפסוטה, מסקנתי היתה, לכל היותר, כי למשיבים תושבות כפולה, בפסוטה ובנצרת יחדיו, כאשר מרכז החיים של בני הזוג הוא בנצרת ולא בפסוטה, והלכה היא, כי בכגון דא לא ניתנת הנחת ישוב ספר לנישום. בטרם סיום אעיר, כי דחיתי בשתי ידיים את ניסיונם של המערערים להיתלות בטעות אנוש שנפלה אצל המשיב, שבשנת 2007 ציין ברישומי המחשב שלו, כי השניים זכאים להנחה. המערער טען בעדותו, כי הדבר נבע מהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. טענה זו הוכחשה בידי המשיב מכל וכל. ואמנם, ההסכם לא הוכח כלשהו. הסכם בכתב לא היה בידי המערער להציג. הוא הפנה אותנו לרואה החשבון שלו, שלפי הטענה הגיע להסכם עם נציגי המשיב, אלא שרואה החשבון לא הובא לעדות. מן הצד האחר העידה גב' יקוטי והסבירה, כי היתה זו טעות אנוש שלה, ששידרה נתון שגוי במחשב, כאשר לחצה על הרובריקה הלא מתאימה בטופס מחשב כלשהו. פרשייה זו שעליה ביקש המערער להיתמך גורעת עוד יותר ממהימנות עדותו בעיניי. הוא בחר להיתלות בתקלה שנפלה אצל המשיב, וצבע אותה בצבעים של הסכם פשרה, שלא היה בידו להציג ולו בדל ראייה להוכחתו. בטרם סיום אציין, כי בערעור עלו עוד שאלות, הנוגעות להכרה בהוצאות רכב, טלפון וכד' של המערערים. טענות אלו לא הוכחו במשפט, ומכל מקום נזנחו בסיכום טענותיהם של המערערים, ולכן אין לי כי אם לדחותן. סוף דבר, משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את שלושת הערעורים. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.מיסיםהקלות מס / הנחה במס