קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת העברת זכויות בנכס כנגד ויתור על חוב: לפני בקשת הנאמן לנכסי החייבת לוי טל שמחה (להלן: "החייבת") להורות כי העברת הזכויות בנכס הידוע כחלקה 538 בגוש 6123 (להלן: "הדירה") מהחייבת למשיבה 1 כנגד ויתור על חלק מחובה כלפי משיבים 2,3, הינה לפי טיבה העדפת מרמה, ולפיכך בטלה כלפי הנאמן, כהוראת סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). רקע כללי 1. החייבת ושותפה לשעבר מר דוד נוריאל (להלן: "דוד") היו בעלי השליטה בחברה, באמצעותה הופעל על ידם עסק של הסרת שיער, באמצעות חברת היירופיל מדיק סנטר הנהלה 96 בע"מ (להלן: "החברה"). המשיב 2 הינו אחיו הבכור של דוד, המשיבה 3 הינה רעייתו של המשיב 2, והמשיבה 1 הינה בתם של המשיבים 2 ו-3. החברה נקלעה לקשיים כלכליים בתחילת שנת 2007, אשר כתוצאה מהם ננקטו על ידי החייבת ודוד צעדי צמצום וקיצוצים, אשר לא הועילו, ומצבה של החברה, ושל החייבת ודוד, הלך והתדרדר מיום ליום. המשיבים 2 ו-3 נתנו הלוואות לחברה במשך כל תקופת קיומה כ-12 שנה, ולטענתם נעשו כל ההלוואות הללו ללא מסמך בכתב, שכן התקיימו יחסי אמון בינם לבין דוד והחייבת. דוד והחייבת היו פורעים את ההלוואות באמצעות שיקים דחויים שנמסרו על ידם כנגד ההלוואות הנ"ל. יצויין כי המשיב 2 טען שהשיקים הנגדיים אף לא היו נמסרים במועד מתן ההלוואה אלא במועד מאוחר יותר. המשיבים 3-1 צירפו העתקי שיקים שנמשכו על ידם לפקודת החברה, זאת זולת שיק אחד בסך של 31,000 ₪ ז.פ. 26.7.2006 שנעשה לפקודת "עצמי" ושיק אחד בסך 80,000 ₪ שז.פ. 22.11.2006 שנעשה לפקודת החייבת ודוד. התפלגות השיקים הינו כדלקמן: 8.1 שיק בסך 26,000 ₪ ז.פ 24.3.2006. 8.2 שני שיקים בסכום כולל של 130,000 ₪ ז.פ 15.6.2006. 8.3 שני שיקים בסכום כולל של 55,000 ₪ ז.פ בחודש יולי 2006 (אחד מהם הינו לפקודת "עצמי" כאמור לעיל. 8.4 שיק בסך של 52,000 ₪ ז.פ 18.8.2006. 8.5 שלוש שיקים בסך של 80,000 ₪ ז.פ בחודש ספטמבר 2006. 8.6 שיק בסך של 37,000 ₪ ז.פ 19.7.2006. 8.7 שיק בסך של 80,000 ₪ ז.פ 22.11. (משוך לפקודת החייבת ודוד). 8.8 שיק אחרון בסך של 69,190 ₪ ז.פ. 22.3.2007. החייבת הינה הבעלים הרשום של מחצית מדירה כהגדרתה לעיל, מחצית הדירה רשומה בשם מי שהיה שותפה לעסקים של החייבת, מר נוריאל דוד. ביום 23.8.07 חתמו החייבת ודוד חוזה לפיו התחייבו למכור את זכויותיהם בדירה למשיבה 1 בתמורה לסך של 140,000 דולר (להלן: "חוזה המכר"). יצוין כי בס' 4 לחוזה נאמר כי התמורה שולמה במלואה במועד החתימה. ביום 2.9.07 נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבה 1 על זכויות החייבת בדירה. ביום 6.9.2007 הוגש על ידי החייבת ודוד מצד אחד, והמשיבה 1 מצד שני דיווח למסוי מקרקעין אודות מכירת הזכויות בדירה. בטופס הדיווח נאמר כי המכר נעשה ביום 23.8.2007. על זכויות החייבת ודוד נוריאל בדירה רשומה לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ משכנתה. יתרת החוב בגין המשכנתה עמדה ע"ס של 283,773 ₪ נכון ליום 14.1.2008. ביום 23.8.2007 היום בו נחתם חוזה המכר, נחתם חוזה נוסף בין החייבת ודוד לבין הוריה של המשיבה 1, הם המשיבים 2 ו-3 (להלן: "חוזה הפירעון"), לפיו הלוו המשיבים 2 ו-3 לחייבת ולדוד סך של 570,000 ₪ "במטרה לצמצם את החוב" של החייבת לדוד למשיבים 2 ו-3, נחתם חוזה המכר, ותמורתו, בניכוי החוב למשיב 4 בגין המשכנתה הרובצת על הדירה כאמור לעיל, הופחתה במלואה מסכום החוב. המשיבה 1 הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי בתיק ה.פ. 1222/07 (מחוזי תל אביב) בה ביקשה הצהרה כי היא זכאית להירשם כבעלים של הדירה וכי יש למחוק את העיקולים שנרשמו על זכויות החייבת ודוד בדירה. בס' 3, שם, היא אישרה כי התמורה במלואה שולמה כאמור בחוזה הפירעון, וכי היא עצמה לא שילמה דבר בתמורה לדירה. טיעוני המבקש 2. הנאמן טוען כי מדובר במעשה מרמה במובנו של סעיף 98(א) לפקודה ובטל כלפיו, שכן נעשה בתוך תקופת שלושת החודשים (להלן: "התקופה הקובעת") מיום הגשת הבקשה למתן צו כינוס, מעשה שפגע בעיקרון השוויון בין נושים שווים בדעה. מטעם זה אין אף צורך להוכיח מרמה בעצם העסקה. משאין מחלוקת שהחייבת הייתה במצב שאינה יכולה לפרוע חובותיה והעבירה זכותה בדירה למשיבה 1, הרי ברור שנתנה עדיפות לקרובי דוד במטרה להוציא הדירה ממסגרת נכסיה. הדירה לא שימשה למגורי החייבת או דוד, כך אז וכך כיום, אלא שהיא מושכרת. המשיבים לא צירפו את המסמכים מכוחם נרשמה הערת האזהרה והשעבוד לטובת המשיב 4. השעבוד ברשם המשכונות חסר כל תוקף באשר לא נרשמה משכנתה בגינו, שכן מדובר בנכס רשום. עמדת החייבת 3. החייבת אמנם העידה בהליך זה אולם בתגובתה לבקשת הנאמן, מיום 13.3.09 הודיעה, בין היתר כדלקמן: "בפתח הדברים יצוין כי החייבת אינה מתנגדת לבקשה, בכפוף לאמור להלן". (סעיף 1) (ההדגשה במקור). בהמשך התגובה מציינת החייבת כי מכירת הנכס באופן בו עתיד הוא להימכר, תביא לתוצאה בלתי צודקת ולחוסר שוויון בין דוד לחייבת ובין הנושים בינם לבין עצמם, ואילו מכירת מלוא זכויותיהם של החייבת ודוד העברת מלוא התמורה תעשיר את קופת הכינוס, דהיינו נקיטת הליכי פש"ר גם נגד דוד טובים הם. עמדת משיבים 3-1 4. המשיבים 3-2 הלוו לחייבת, לדוד ולעסק שניהלו בכללו, סכום של כ-570,000 ₪ במהלך השנים 2006, 2007. להסדרת החוב נרשמה הערת אזהרה על הדירה ביום 28.2.07, וביום 28.3.07 נרשם משכון לטובתם, לאור ההסכם שנחתם באותו יום. ביום 2.9.07 נרשמה הערת אזהרה לטובת משיבה 1, וביום 6.9.07 דווחה עסקה למיסוי מקרקעין. החייבת לא ידעה ולא שיערה כי העסק יגיע לסגירה חרף הקשיים הכלכליים, וההסבר עימה היה בתום לב. המשיבים 3-2 נתנו לחייבת הלוואות הואיל והבנקים סגרו דלתותם בפניה. נטל ההוכחה לקיומה של העדפת מרמה מוטל על הטווח לקיומה, ולא הורם. עמדת הכנ"ר ומשיב 4 5. הכנ"ר מצטרף לעמדת הנאמן, וסבור כי אכן הייתה כאן העדפת נושים שביצעה החייבת עת הייתה חדלת פירעון. אף הבנק - משיב 4 אינו מתנגד לבקשה. דיון 6. ענייננו בבקשה זו, בבקשת נאמן לבטל העברת חלק מהדירה הרשומה על שם החייבת למשיבה 1 בגין חובות שחבה החייבת להוריה של משיבה 1, הם משיבים 3-2, שעה שהייתה חדלת פרעון כטענת הנאמן, וביצעה העדפת נושים בניגוד לאמור בסעיף 98(א) לפקודה, ובמתחם הזמן של שלושת החודשים. סעיף 98(א) לפקודה קובע: "מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצא אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן". נתייחס אפוא ראשית לתנאים שבהוראה זו הרואה במעשה שכזה "מעשה מרמה". בע"א 1740/06 עו"ד נפתלי נשר, הנאמן לנכסי שמעון חדד נ' שמעון אטיאס (אתר נבו) (26.6.08) (להלן: "פרשת חדד"), מתייחס כב' השופט א' גרוניס (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור וא' חיות) למונח זה, ולתנאים להיווצרותו, כדלקמן: "עוד נעיר, כי הסעיף עושה שימוש במינוח "מעשה מרמה" אף שמרכיב של מרמה אינו בגדר תנאי לביטול המעשה של החייב. השימוש במושג מרמה בהקשר זה עלול אף להטעות. סעיף 98(א) מציב ארבעה תנאים לתחולתו של האיסור שבו ואלה הם: המעשים הפסולים נעשו בתוך תקופה של שלושה חודשים קודם להגשת הבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל. המעשים נעשו לטובתו של נושה מסוים. המעשים נעשו על מנת ליתן עדיפות לנושה המסוים על פני נושים אחרים, או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד הנושה המסוים. בשעת המעשה לא יכול היה החייב לפרוע את חובותיו" (שם, פסקה 5). משבאים אנו לבחון תנאים אלה נראה כי במקרה שלפנינו התנאים הללו התקיימו. אפרט. א. ההסכם בין החייבת ודוד בדבר מכירת הדירה בסך של 140,000$ נחתם ביום 23.8.07, ואילו הבקשה למתן צו כינוס והכרזה כפשט"ר, הוגשה ביום 15.11.07, משמע בטרם חלפו שלושת החודשים. ב. אין מחלוקת שלחייבת ודוד היו חובות נוספים, לרבות כלפי משיב 4 בגין חוב בסך 300,000 ₪, בגינו נרשמה משכנתה על חלקיהם של החייבת ודוד בדירה ביום 20.11.06. 7. אולם, אין אף מחלוקת שההעברה הנדונה נעשתה רק כלפי חובם של משיבים 3-2. החייבת אישרה בעדותה כי בתחילת שנת 2007 התחיל העסק להיקלע לקשיים, וכך נשאלה והשיבה. "ש. מתי ידעת שהעסק בקשיים כלכליים. ת. ידעתי בשנת 2007, אבל עשינו פעולות להציל את העסק, קיצצנו, עשינו כל מיני דברים שנוכל לעמוד בזה". (פרו', 5). כך גם עולה ממכתב התראה מבנק איגוד לפיו החברה נמצאת בפיגורים בהחזר ההלוואה ואם לא ישלמוהו ינקטו הליכים משפטיים, וכן נדרשו להחזיר את כרטיס האשראי (מוצג מ/1). (המדובר בשני חובות האחד ע"ס 55,501 ₪, והשני ע"ס 93,350 ₪, ושהפיגור נכון ליום 1.8.07 הינו ע"ס 5,063 ₪. כן הודתה החייבת כי בנקים סירבו ליתן להם אשראי, וכי בחודש ספטמבר העסק נסגר הואיל ובשיחת ייעוץ עם עו"ד נאמר להם כי לאור העובדה שהעסק מפסיד כל חודש 10,000 ₪, אין מנוס מסגירה (פרו', 6). משנשאלה החייבת על ידי ב"כ הכנ"ר עו"ד דרמר, מדוע פרעה את החוב לנוריאל ולא לבנקים היו תשובותיה מתחמקות, כדלקמן: "ש. למה לא חשבתם להחזיר את הכסף לבנק. ת. שעו"ד דיברה איתי בטלפון וביקשתי פריסה, בתנאים נוחים והיא סירבה בכל תוקף. ש. היה לכם חוב לבנק וחוב לה"ה נוריאל, איזה חובות פרעתם. ת. לנוריאל". (פרו', 7). "לא נותר לי ספק שאף משיבים 3-2 ידעו על מצב העסק בשנת 2007, ותשובותיהם בחקירה הנגדית מלמדות על כך. כך למשל עונה הגב' שושנה נוריאל לשאלות ב"כ הכנ"ר: "ש. אמרת שלא ידעת שיש להם חובות לבנקים. ת. לא ידעתי את סדר הגודל. ש. אבל ידעת שיש חוב משכנתה על הדירה. ת. כן. אני המשכתי לשלם על מנת שהבנק שנתן הלוואה לא ישים יד על זה, ואני שילמתי על זה. אני משלמת כל חודש את המשכנתה שלהם. ש. בין מרץ 2007 לאוגוסט 2007 לא נתתם כסף. ת. לא. ש. למה לא במרץ משכנתם את הדירה. מה גרם לך פתאום באוגוסט שהבטוחה לא טובה. ת. אחרי שנתתי להם וחצי שנה אחרי זה המשיכו לעבוד, אז באוגוסט ראיתי שטוב לנו ולהם רציתי לקנות אותה על מנת לצמצם את החובות שלהם. רציתי את הכסף שלי בחזרה. מה זה למה? כך אני החלטתי. יכולתי לעשות במרץ, באוגוסט החלטתי שחשבתי שאני רוצה לצמצם את החוב. באוגוסט החלטתי שאני רוצה לקנות את הדירה, יכול להיות שראיתי שבעתיד אולי יקרה משהו. העסקים הם עליות ומורדות ובאוגוסט החלטתי שעדיף לי לצמצם את ההוצאות שלי וכך יהיה לי קל ולהם קל, שגם להם ירד מהחוב". ובהמשך החקירה הנגדית: "ש. זה נכון שגיסך שיתף אותך בכל מה שקשור בחשבונות החברה. ת לא בכל החשבונות, מדי פעם התייעץ איתי על הבעיות. ש. הוא שיתף אותך בעניין החובות לבנקים. ת. לא שיתף איתי על חובות ספציפיים לבנקים, אני ידעתי שהם עובדים איתם ויש להם אשראי עם הבנקים. אני יודעת שיש להם חובות. ש. נכון לווית אותם לעו"ד על מנת לבדוק איך גוברים על חובות החברה. ת הייתי אצל עו"ד כהן ולבדוק איך הם יכולים לעבור את הקושי שהיה להם בשנה האחרונה". (פרו' 12) (ההדגשה - אינה במקור). כך גם משיב 2, נשאל והשיב: "ש. מה קרה באוגוסט 07 כשהחלטתם לקנות הדירה לבתך אתה יודע או רק אשתך? ת. מפני שהמצב אצלם החמיר לגמרי ורצינו להציל את כספנו. ואני חושב שזה הגיוני מאוד". (פרו', 14). מן המורם עולה כי המשיבים ידעו על המצב הקשה בו היו נתונים החברה, החייבת ודוד שערבו לה, הם ידעו על החובות לבנקים וכן חובות לאחרים, באשר התעניינו לגבי המצב והחליטו שטובתם גוברת. על פי דברי החייבת היא למעשה עשתה את שדרשו ממנה ובמיוחד מצד שותפה לעסק-דוד נוריאל כך העידה: לשאלת בית המשפט: "אם לא היה שום דבר, אז למה היה צריך להעביר את הדירה? השיבה: ת. אני לא יודעת, השותף שלי ביקש להעביר את הדירה, ואמרתי בסדר". (פרו', 8). 8. ודוק, ההסכם נעשה ביניהם מבלי שהחייבת היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה, ועשתה את שביקש ממנה דוד (פרו', 8). בפרשת חדד הנ"ל התייחס כב' השופט גרוניס לשאלת הרציונל באיסור העדפת נושים, כדלקמן: "יש להוסיף, כי בשנת תשמ"ג תוקנה הפקודה באופן שבסעיף 98 הוסף, כי המעשה האסור ייפסל גם אם החייב העדיף את הנושה "מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה או מטעמו" (חוק לתיקון פקודת פשיטת רגל), ס"ח התשמ"ג 66). התיקון מגלם רציונל שונה מזה שמאחורי האיסור המקורי על העדפת נושים. האיסור המקורי בא לטפל בחשש שהחייב יבקש למנוע או להקטין את הפגיעה הצפויה בנושים מסוימים. כלומר, התכלית המקורית הייתה להכווין את התנהגותו של החייב. לעומת זאת, התיקון בא לטפל בחשש אחר, של הפעלתם של אמצעי לחץ בלתי מקובלים ובלתי ראויים על החייב על ידי נושה כלשהו. בשל חששו מפני נפילתו הכללית של החייב. משמע, המטרה הנוספת והחדשה הינה להשפיע על התנהגותם של הנושים" (שם, פסקה 6). ס.נ. ו' אלשיך התייחסה לסוגיה זו בפש"ר (ת"א 1240/09 Rockamore investment muster fund נ' אלי רייסמן (אתר נבו) (29.3.09), בציינה: "ראוי להוסיף ולציין; לעיתים, די בכך כי חלק ממהלך קנייני או דיספוזציה בוצעו במהלך תקופת שלושת החודשים, כדי להפוך אותם להעדפת נושים אסורה. זאת, היות וסעיף 98 לוכד בתוכו לא רק תשלומים בעין של חובות, אלא גם "שדרוג" שלהם בסולם הנשיה, כגון ובמיוחד רישום השעבוד, שהופך התחייבות אובליגטורית קודמת לבעלת תוקף קנייני, ובכך מקדם אותה אל "מעל לראשיהם" של הנושים הרגילים" (שם, פסקה 13). השעבוד על הדירה 9. קיומו של השעבוד ברשם המשכונות אינו מועיל למשיבים באשר מדובר בנכס הרשום בלשכת רישום המקרקעין, הרי שחל סעיף 91 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובע: "בכפוף להוראות פרק זה יחולו על משכנתא הוראות חוק המשכון תשכ"ז-1967; אולם אין למשכן מקרקעין או שכירות רשומה במקרקעין אלא על ידי משכנתא". לא בכדי מציין הנאמן בסיכומיו כי המשיבים לא טרחו לצרף לתצהירם את המסמכים שמכוחם נרשמו הערת אזהרה והשעבוד ברשם המשכונות. התמורה בעבור הדירה 10. הנאמן מתייחס לנושא ומציין בסיכומיו כי ביום 23.8.07, הוא היום בו נחתם חוזה המכר הנ"ל, נכרת חוזה נוסף בין החייבת ודוד לבין המשיבים 2 ו-3 (להלן: "חוזה הפרעון"). בהתאם לאמור בחוזה הפירעון סוכם בין המשיבים 2 ו-3 לחייבת ולדוד כי למרות שהתמורה שנקבעה בחוזה המכר הייתה סך של 140,000 דולר, התשלום המלא יעשה על ידי צמצום חובם של החייבת ודוד למשיבים 2-3 בסך של 282,000 ₪. סכום זה הינו ההפרש בין שווי הדירה כפי שנקבע בחוזה המכר (140,000 דולר) לבין חוב המשכנתה למשיב 4 העומד על סך של כ-280,000 ₪ כעולה מאישור המשיב 4 נספח ד' לבקשה. עוד מציין הוא כי מי מהמשיבים 3-1 לא שילם דבר עבור הדירה. "התמורה" כולה נעשתה בדרך של קיזוז מהחוב הנטען של החייבת ודוד למשיבים 2 ו-3 כמפורט לעיל. המשיבה 1 הייתה בת כ-21 שנים בעת שחתמה על חוזה הרכישה. כפי שהעידה, לא היה לה כל עניין וידיעה אודות הדירה, וככל שהיה מדובר בה - אזי היה מדובר "בעסק שלהם (המשיבים 2 ו-3) עם הדוד" למשיבה 2 לא היה כל עניין בחוזה המכר, וברור שהוא נכרת עמה דווקא בחוסר תום לב ומתוך ניסיון להסתיר את העובדה שלא שולמה כל תמורה בגין הדירה זולת קיזוז החוב הנטען. 11. באשר לנסיבות שהביאו לחתימה על החוזה המכר וחוזה הפירעון, נשאל והשיב המשיב 2: "מפני שהמצב אצלם (החייבת ודוד) החמיר לגמרי ורצינו להציל את כספינו" (פרו', 14). היינו משיבים 2 ו-3 ידעו כי החברה עומדת בפני קריסה, אין דרך שהחייבת ודוד ישיבו לנושיהם את כלל חובותיהם, והם ביקשו למצוא דרך בה יפרע חובם הנטען של החייבת ודוד למשיבים 2 ו-3, למרות שהיה ברור להם כי פירעון דומה לזה לא יהיה גם ליתר נושי החייבת. לדברי החייבת הסיבה שהדירה נמכרה כביכול דווקא למשיבה 1 ולא למשיבים 2 ו-3 היתה עצה שהתקבלה מב"כ. אין מדובר כלל ועיקר במעשה תם לב, אלא בניסיון להסתיר את ההעדפה הברורה שבחוזה בדרך של ניסיון לנתק את הקשר שבין המשיבים 2 ו-3 לבין רוכשת הדירה המשיבה 1. ביטול העסקה 12. אכן על הטוען לביטול העסקה עליו הנטל להוכיח כי מטרתו העיקרית של החייב בביצוע ההעברה הייתה להעדיף נושה מסוים (ראו ע"א 3911/01 זהר כספי נ' שלמה נס, רואה חשבון, פ"ד נו(6), 752, שם פסקה 9). עולה מן הראיות הישירות שהוצגו בקשר לכך שחוזה המכר נחתם במטרה אחת בלבד והיא להעדיף את פירעון החוב למשיבים 2 ו-3 ע"ח פירעונו ליתר נושי החייבת. המשיב 2 אמר זאת וכן הדבר עולה מכך שהחייבת כלל לא התנגדה לבקשה. העובדות דכאן כשלעצמן מלמדות על כך שחוזה המכר הינו ניסיון מובהק של העדפת נושים. בעת שמצב החברה הולך ומדרדר מייד לאחר שמתקבלת הודעה מאחד הנושים (בנק אגוד מוצג מ/1) בדבר הכוונה להעמיד את חובה של החברה לפירעון מיידי, ממהרים הצדדים לחתם על חוזה למכירת הדירה כנגד מחילה על חובם של המשיבים 2 ו-3, וזאת דווקא, ועל פי עצה משפטית שקיבלו להעבירה לבתם של המשיבים 2 ו-3 אשר איננה קשורה כלל לעניין. המכר עצמו סותר נוהג שהתקיים בין הצדדים, כך לטענתם, במשך כ-12 שנים, במהלכם, הלוו המשיבים 2 ו-3 כספים בלא שניתן להם אף מסמך בכתב המודיע על קיומו של החוב, והוא נעשה חודשים ארוכים לאחר שניתן על ידי המשיבים 2 ו-3 השיק האחרון, שניתן כאמור לעיל ביום 22.3.07. לא ניתן כל הסבר לשינוי פתאומי זה בנוהג רב שנים, ואף לא יכול להינתן כל הסבר זולת ניסיון בוטה של העדפת נושים בעת שידוע שהחברה, וכפועל יוצא גם החייבת ודוד היו בדרך לקריסה כלכלית. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת. משיבים 3-1 יחד ולחוד יישאו בשכ"ט עו"ד הנאמן בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכלפי משיב 4 בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. העברת זכויותזכויות בדירהחוב