קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת כספים מחשבון פעילות משותפת לחשבון פרטי: 1. לפני תביעה בעילות חוזיות ונזיקיות כנגד חברת פולורון סיסטם ישראל בע"מ, וכן כנגד מנהליה, אריה נדיבי ואמיר שומרוני. התובעים, שנקשרו בחוזה עם הנתבעים לצורך בניית פרויקט מגורים בבית שמש, טוענים בקליפת האגוז, כי הנתבעים הוציאו מהם כספים במרמה, וכי גזל זה גרם, בסופו של יום, לכשלון הפרויקט. הנתבעים תובעים מצידם בתביעה שכנגד, בעילות דומות. רקע כללי 2. נתבעת 1, פולורון סיסטם ישראל בע"מ (להלן: "פולורון"), היא חברה הרשומה בישראל, המנהלת פרויקטי בניה ברחבי הארץ. נתבעים 2 ו3, הם מנהליה של חברת פולורון. תובעת 1, תיווך משכן נכסים בע"מ (להלן: "משכן"), היא חברת תיווך ושיווק, בבעלותו החלקית של תובע 2, דניאל אדרי (להלן: "אדרי"). פולורון התקשרה עם משכן בשני פרויקטים, האחד מהם בשם "רמת בית שמש", והשני בשם "גבעת הבריכה". זה האחרון, הוא המושא של התביעה דנן, ויקרא להלן "הפרויקט". תובעים 3,4,5 ו6, הם פרטים שהתקשרו עם משכן בהסכם לצורך הפרוייקט (תובעים 2 - 6 יקראו להלן: "חברי משכן"). 3. ב27.04.95 התקשרו משכן ופולורון בהסכם הקובע כי יקימו הצדדים את הפרויקט יחדיו, ועל בסיס התנאים שפורטו בהסכם קודם ביניהם, הסכם על הקמת פרויקט "רמת בית שמש", שנחתם ביום 04.04.95 (להלן: "חוזה היסוד"). בתאריך 01.06.95, שבו הצדדים ושינו תנאים בחוזה ביניהם ובפרט את חלוקת הרווחים ביניהם, ואת דמי הניהול המגיעים לפולורון. חוזה שני זה יקרא להלן: "החוזה המאוחר". ממכלול החוזים בין הצדדים עולה, כי על פולורון לנהל את הקמת הפרויקט, וכי משכן תשווק את הפרויקט וכן תעמיד הון עצמי על מנת לקבל הלוואה למימוש הפרויקט. בשלב מסוים פתחו הנתבעים חשבון בנק בנאמנות אצל עו"ד יורם חכם ז"ל (להלן: "חשבון הנאמנות"), והחלו להזרים ממנו ואליו כספים מתוך חשבון הפרויקט. בסופו של יום, נמצא כי הנתבעים משכו ביתר כ2 מיליון ₪. וזו למעשה ליבת התביעה שלפני. הפרויקט נקלע לקשיים, ובשנת 2000 מונה לו כונס נכסים. התובעים סבורים כי נגרמו להם נזקים רבים, וכי נזקים אלה הינם באשמת הנתבעים. טענות התובעים 4. התובעים טוענים כי נגרם להם נזק רב כתוצאה מהפרות פולורון את החוזה ביניהם. ראשית, הם טוענים כי ההפרשות שביצעו פולרון לחשבון הנאמנות נעשו ללא אישורם, וכי מלבד היותם הפרה בוטה של החוזה, הם מהווים גזל. שנית, הם טוענים כי גזל זה, הביא בסופו של יום, לקריסת החברה. לפיכך מבקשים התובעים להיפדות על כספם שנגזל, ועל הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה. טענות הנתבעים 5. הנתבעים טוענים כי למעשה בתום ההתחשבנות עם משכן הם אמורים להימצא ביתרת זכות. הם טוענים כי אף שהעבירו חלק מהכספים אל חשבון הנאמנות, הרי שאת חובם החזירו גם החזירו, וכי הם אמורים להימצא ביתרת זכות של כמיליון שקלים. לפיכך עומדת להם, כך נטען, טענת קיזוז. היות והם אמורים להימצא ביתרת זכות מול משכן, וכן היות ומשכן התחייבה לטענתם להעמיד הון עצמי "ככל שידרש", והיא סרבה לדרישה זו, הם מבקשים לבסס תביעה שכנגד, על היתרה, ועל הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרתה האמורה של משכן. דיון 6. נדון ראשית בחיובים כפי שהם מצטיירים מן החוזים בין הצדדים, לאחר מכן נעמוד על ההפרות, אם ישנם כאלה, ובמידת הצורך, אעמוד על הנזקים עליהם יחובו מי מבעלי הדין. לשם הנוחות נביא את טענותיהם הפרטניות של הצדדים בגוף הדיון. החוזה בין הצדדים 7. קיימות מספר נקודות מחלוקת בין פולורון, לבין משכן בעניין פרשנות החוזה שבין הצדדים. שעיקרן התמורה להם זכאים הצדדים בפרויקט, וכן הסמכתה (או אי-הסמכתה) של פולורון לפעול בחשבונות נפרדים ללא הסכמת משכן. נדון ראשית בחיובים הכלליים מושא החוזה, ולאחר מכן נפנה לתמורה לה זכאי כל צד לפי החוזה. 8. לצורך ליווי הפרויקט, נפתח בבנק חשבון ליווי משועבד לבנק (להלן: "החשבון הסגור"), שאליו שולמו התקבולים ממכר הדירות, וממנו שחרר הבנק כספים, לאחר דיווח פולורון על הוצאות צפויות ועל פי אישור הבנק, אל חשבון אחר (להלן: "החשבון הפתוח"). מהחשבון הפתוח שילמו הצדדים לספקים וכן הוצאות ודמי ניהול לטובתם הם. בחוזה היסוד בין הצדדים נכתב: "2. מימון הפרויקט ... לצורך הליווי האמור ייפתח חשבון מיוחד לפרויקט, אשר דרכו יבוצעו כל הפעולות של הפרויקט ללא יוצא מן הכלל, הן מצד ההכנסות, הן מצד ההוצאות, והן מצד האשראי. הבטוחות שיועמדו לטובת הבנק המלווה יהיו מיידיות אך ורק באופן בלעדי ונפרד לפרויקט זה ולא לכל פעילות אחרת ו/או התחייבות אחרת של פולורון ו/או של משכן נכסים, ויהיו: שעבוד שוטף כללי... הון עצמי חיצוני שיועמד על ידי משכן נכסים... ויוחזר בסוף הפרויקט רק למשכן נכסים. ... 4. השתלבות "משכן נכסים" בפרויקט: משכן תשתלב בפרויקט... בתחומי המימון, השיווק, והניהול. 5. תפקידי משכן נכסים בפרויקט יהיו: א. העמדת מלוא ההון העצמי לבנק המלווה, מתוך מקורותיה (יתר הבטוחות המפורטות לעיל, יועמדו באחריות פולרון). הסכמת משכן נכסים לאמור במסמך זה, תהווה התחייבות בלתי חוזרת מצידה להעמיד את מלוא ההון העצמי החיצוני, כפי שיידרש על ידי הבנק המלווה. ... ו. השתתפות קבועה ושוטפת בכל ההתקשרויות עם כל הגורמים המהותיים הקשורים במתן שירותים, בחוזי ביצוע וברכישות הקשורות לפרויקט על- ידי: עזרה במו"מ. חתימה על חוזי התקשרות. ז. השתתפות בהליך התשלומים מתוך כספי הפרויקט באמצעות זכות חתימה על שיקים של הפרויקט. למען הסר ספק מובהר כי התשלומים שלהלן, לא יהיו כפופים לנוהל התשלומים הרגיל: לספקים וקבלני משנה שחשבונותיהם אושרו ע"י המהנדס המפקח מטעם הבנק. למוסדות ולרשויות (כגון: תשלומי מע"מ....). ח. השתתפות בהליך בחירת קבלני משנה וספקים. 9. חשבונות הפרויקט כל חשבונות הפרויקט ישולמו ללא יוצא מן הכלל בשיקים של הפרויקט מתוך חשבון הפרויקט הסגור. זכויות החתימה בחשבון הפרויקט יהיו שתי חתימות בצירוף חותמת פולורון, מתוך בעלי זכות החתימה הבאים: מקבוצת פולורון: אמיר שומרוני, אריה נדיבי. מקבוצת משכן נכסים: לילך סררו, דן אדרי, שמעון אדרי, ציון דיין, אליהו דיין, גיורא דיין. חתימה אחת לפחות תהיה מבין בעלי זכות החתימה של פולורון. אחת לשבוע יתכנסו בעלי זכות החתימה משני הצדדים לחתימה על שיקים. בכל מקרה בו יוצאו שיקים לטובת מי מהצדדים או יחידיהם, יידרשו שתי חתימות: אחת של נציג מפולורון והשני של נציג משכן נכסים. הנהלת החשבונות של הפרויקט תבוצע (באופן נפרד ומנותק מהנהלת החשבונות של פולורון) במשרדי פולורון ועל ידי פולורון." עולה מהוראות החוזה, כי משכן לקחה על עצמה לשווק ולממן את הפרויקט. כמו כן, פולורון לוקחת על עצמה את ניהולו של הפרויקט, תוך שמירה של מוקד הכוח והניהול אצלה. הדבר מתבטא, בין היתר, בכך שהיא יכולה לחתום על שיקים לבדה (חתימה של שני מנהליה), ללא חתימה של מי מקבוצת משכן, וכן בריכוז הנהלת החשבונות בידיה. זכות פולורון למשוך שיקים מהחשבון ללא הסכמת משכן, מהווה נקודת מחלוקת עיקרית בין הצדדים, כאשר פולורון סבורה כי זכותה הפורמלית למשוך כספים מהחשבון הפתוח, יוצרת זכות מהותית, היינו אין צורך בהסכמת משכן כלל. משכן סוברת לעומתה, כי פועל יוצא של זכותה להשתתף בניהול, היא הזכות להשתתף בניהול הפיננסי. 9. מחלוקת נוספת של הצדדים ירדה לעניין התמורה לה זכאים הצדדים. כך נכתב בחוזה היסוד: " 7. האחזקות בפרויקט בתמורה למילוי כל תפקידי משכן נכסים בפרויקט, תקצה פולורון למשכן נכסים אחזקות בפרויקט... 13. דמי ניהול, שיווק ותקורה פולורון תהא זכאית להחזר הוצאותיה ודמי ניהול בפרויקט בשיעור של 6% מהמכירות ללא מע"מ בתוספת מע"מ. משכן נכסים תהא זכאית לקבל עמלת שיווק בגין כל יח"ד שתגרום למכירתה באופן ישיר, בשיעור של 2% ממחיר הדירה ללא מע"מ ובתוספת מע"מ. פולורון תהא זכאית להחזר הוצאות התקורה שלה בשיעור של 1% מהמכירות ללא מע"מ ובתוספת מע"מ. משכן נכסים תהא זכאית לקבל השתתפות בשכ"ד... בסכום חודשי של 600$ למשך 18 חודשים... משכן נכסים תהא זכאית לקבל דמי ניהול ... בסכום חודשי של 1,500$... מתוך תקציב ה"אתר", למשך 18 חודשים..." ובחוזה המאוחר נכתב: " בהסכם מתאריך 4 באפריל 1995 בין הצדדים יחולו שני השינויים הבאים: במקום 12 ב' יבוא: חלוקת רווחי פרוייקט "גבעת הבריכה" בין פולורון לבין משכן נכסים תהא: משכן: 49% פולורון: 51% ב. במקום 13 א' יבוא: פולורון תהא זכאית להחזר הוצאותיה. כמו כן תהא זכאית לדמי ניהול בפרויקט בשיעור שלא יפחת מ - 7% מהמכירות ללא מע"מ בתוספת מע"מ. רשם: אמיר שומרוני" בעניין התמורה קיימות מספר מחלוקות. משכן טוענת כי לפי החוזה, חלוקת הרווחים תהא לאחר תשלום לצדדים לפי חוזה כדלקמן: 2% מהמכירות למשכן, משכורת לנציג מטעמה בסך של 27,000$ (שכר עבור 18 חודשים), תשלום הוצאות 7% תשלום דמי ניהול לפולורון וכן 1% הוצאות תקורה לפולורון. כמו כן תחוב לה סכום של 10,800$, השתתפות בשכר הדירה. לאחר תשלום ההוצאות, יש לחלק את רווחי הפרויקט, באם ישנם כאלה. לשיטת פולורון, הסעיף "פולורון תהא זכאית להחזר הוצאותיה", טומן בחובו לא רק הוצאות ספציפיות שהוצאו על הפרויקט, אלא, גילום תשלום מרכיב "הנהלה וכלליות" בהוצאות אותם היא רשאית לגלם בחשבון הפרויקט, ולכן להזדכות מול משכן בעבורם. משכן טוענת כי פולורון תוכל לקבל החזר הוצאות בגובה של 1% מהמכירות בלבד. מה היא אפוא התמורה לה זכאים הצדדים לפי החוזה? על איזה הוצאות תוכל פולורון להזדכות מול חשבון הפרויקט? פרשנות החוזה החזר הוצאות 10. יש לקרוא את החוזה בין הצדדים, לפי שהחוזה המאוחר מבקש להחליף את סעיף 13(א) בחוזה היסוד, כך: " 13. דמי ניהול, שיווק ותקורה א. פולורון תהא זכאית להחזר הוצאותיה. כמו כן תהא זכאית לדמי ניהול בפרויקט בשיעור שלא יפחת מ - 7% מהמכירות ללא מע"מ בתוספת מע"מ. … ג. פולורון תהא זכאית להחזר הוצאות התקורה שלה בשיעור של 1% מהמכירות ללא מע"מ ובתוספת מע"מ." קיים אם כן, קושי. מה הייתה כוונת הצדדים בכתבם "הוצאותיה" בסעיף א' לעיל? משכן גורסת כי סעיף א' מתייחס בעצם לסעיף ג', אך אם כך פני הדברים, מדוע לכתוב את הדברים פעמיים? האין סעיף 13(ג) מעיד כי בסעיף 13(א) מדובר על הוצאות אחרות? כאמור, פולורון פירשה את הסעיף כך שהוא מאפשר לה לקבל מחשבון הפרויקט סך של 1.7 מיליון ₪. והיא מבקשת לקזז סכום זה מחובותיה לפרויקט. 11. אין החוזה מספק פירוש לשוני מובהק של מצב הדברים. ניתן לפרש את החוזה כך שפולורון תהא זכאית להחזר הוצאותיה כולו, ובאותה מידה ניתן לפרש את החוזה כך שההוראה הנ"ל מתייחסת לסעיף 13(ג). בהשתלשלות האירועים ניתן להניח כי היות והחוזה המאוחר שני בזמן לחוזה היסוד, יתכן והניסוח ביקש להבהיר, כי אין החוזה המאוחר מאיין את התמורה בעבור הוצאות התקורה המגיעות לפולורון. ניתן אולי ללמוד מכותרת סעיף 13 של חוזה היסוד, המפרט כי הסעיפים תחתיו דנים ב: "דמי ניהול שיווק ותקורה" - מכאן כי הדין עם התובעים, הסבורים כי ההוצאות האמורות מתייחסות להוצאות התקורה. ניתן בנסיבות אלה להיזקק לכלל בו יש לפרש את החוזה כנגד המנסח. היות ומנסח החוזה המאוחר הוא אמיר שומרוני, מנכ"ל חברת פולורון, יש לפרש את החוזה באופן המיטיב עם הצד שכנגד. מכאן שיש לפרש את החוזה כך שהוא מקנה לפולורון סכום של 1% מן המכירות בפועל. 12. גם מהתרשמות מסעיפי החוזה האחרים, ניתן ללמוד כי הצדדים לא התכוונו להעניק לפולורון סעיף סל מקיף המקנה החזר על כל הוצאותיהם. בחוזה ניתן הגמול לצדדים כפונקציה של מכירות עתידיות או כסכום כסף מפורש. ניסוח זה הוא הגיוני במובן זה שהצדדים יודעים בכמה כסף מדובר, או לחילופין יכולים הם להעריך זאת. למשכן אין שום שליטה על הוצאות פולורון, ואין שום ראיה כי ידעה על הוצאות פולורון בטרם התחייבה לחוזה זה. אם הייתה משכן מסכימה להחזר הוצאות שכזה, כגרסת פולורון, יש להניח כי לכל הפחות היתה מבקשת לעיין בדוח על התנהלות פולורון, על מצבת מנהליה, על הוצאותיה, אך ראיות כי כאלה הוצגו למשכן לא הובאו לפני. כך אין אף להניח כי משכן הייתה מסכימה לשלם לפולורון את הוצאותיה, ללא להבין על מה מדובר. יש לקבל את הפירוש הסביר יותר, כי התמורה לה פולורון זכאית לפי החוזה היא 8% בלבד. 7% בגין ניהולה, ועוד 1% בגין הוצאות תקורה. 13. לא זו אף זו, פירוש החוזה כסברת פולורון, המעמיד את התמורה החוזית כפונקציה של הוצאות פולורון, הוא אינו סביר במובן זה, שהוא מתמרץ את פולורון להוציא הוצאות ניהול עודפות. אפרט. לצורך הדוגמא, נניח שרווח הפרוייקט הוא 1,000 ₪. חלוקת הרווחים תהא כאמור לעיל, 51% לפולורון ו49% למשכן. ומכאן, 510 ₪ לפולורון ו490 ₪ למשכן. במידה ותשלם פולורון שכר למנהליה בגובה של 1,000 ₪ ותנכה שכר זה מן הרווחים, לא תצטרך לשלם למשכן את חלקה ברווחי הפרויקט! אם כן לפולורון תמריץ להוציא הוצאות יתרות כיוון שעל אלה תוכל לקבל "החזר" ממשכן. בהינתן שאין לפני ראיות התומכות בפירוש שכזה, המעניק תמריצים שכאלה, אינני יכול לקבל את סברת פולורון, כי לכך התכוונו הצדדים. בנוסף עולה התמיהה, כי אם היתה זכאית פולורון להחזר הוצאות בהיקף שכזה, מדוע במשך כל תקופת הפרויקט לא העלתה דרישה לקבל את אותם הוצאות? מדוע העלתה דרישה זו רק במשפט? מהראיות שהוגשו מסתמן באופן מובהק כי הצדדים התכוונו לפירוש זה שהציעה משכן. לפיכך, אני קובע כי תמורת פולורון בגין החוזה עומדת על 8% מסכום המכירות בפועל. זכות הביקורת על התנהלות הפרויקט 14. טוענים הנתבעים כי לתובעים אין זכות קנויה לבקר את התנהלותו הפיננסית של הפרויקט, מהרגע שבו הבנק מסכים לשחרר כסף מהחשבון הסגור אל החשבון הפתוח. לא אוכל לקבל טענה זו. זכותם של התובעים לבקר את התנהלות הפרויקט עולה מכח סעיפים ספציפים בחוזה, וכן מכח חובתם הכללית של הנתבעים לקיים את החוזה בתום לב. שעה שנקבע בחוזה כי משכן תהא שותפה בניהול (סעיף 4 לחוזה היסוד), קמה זכותה לקבל את הכלים לעשות כן. בנוסף לחובתה הכללית, פולורון התחייבה לחתום על שיקים במשותף עם משכן (ס' 5(ז) לחוזה היסוד). מהטעמים הללו יש לדחות טענה זו של פולורון. חשבון הנאמנות 15. בחודש אוקטובר 1995 נפתח חשבון בנק בנאמנותו של עו"ד יורם חכם ז"ל. בסמוך לאחר מכן החלו הנתבעים להזרים אליו וממנו כספים. בסופו של יום, נותר פער נומינלי של כ-2 מיליון ₪ בין משיכות הנתבעים להפקדותיהם. הנתבעים גורסים כי התובעים ידעו על כל פעולותיהם, וכן כי הדבר נעשה על מנת להגן על הכסף שבחשבונות מנסיונות גבייה של עיריית אופקים, לה חייבים הנתבעים כספים. התובעים טוענים, כי לא היו דברים מעולם, וכי מלכתחילה לא נתנו את אישורם לעשות כן. ניתוח הראיות 16. חשבון הנאמנות נפתח באוקטובר 1995. מנהליהם של פולרון, הנתבעים 2 ו3, זכאים לזכות חתימה מלאה בחשבון זה. לעומת זאת, אין בחשבון זה זכות חתימה למי מהתובעים. התובעים אף לא יכולים היו לראות או לבדוק כיצד מתנהל חשבון זה. עיון בדפי חשבון אלו ניתן לתובעים רק בשלהי משפט זה. הנתבעים הביאו את הראיות הבאות: פרוטוקול ישיבה מיום 04.12.95 (שצורף כנספח י' לתצהירו של נתבע 2) ובו סוכם כי: "הנאמן יהיה מקובל על שני הצדדים - פולורון ומשכן - יוכן לנאמן כתב נאמנות בהתאם מקובל על הצדדים כי יפתח בצמוד לחשבון הסגור של הבנק חשבון נאמנות (חשבון פתוח)" הפקדה של 170,000 ₪ מחשבון הפרויקט לחשבון הנאמנות מיום ה03.12.95 החתומה על ידי דניאל אדרי (צורפה כנספח ט' לתצהירו של נתבע 2). וכן פקס שנשלח, כך נטען, על ידי נתבע 3 ב05.12.95 (צורף כנספח י"ז לצהירו של נתבע 2, להלן: "נספח יז"), ובו נכתב: " בהמשך לסיכום הישיבה מאתמול סיכמנו עם עו"ד יורם חכם כי חשבון הנאמנות הכללי שנפתח אצלו לפני כשבועיים על פי הסיכום עמך, ימשיך לשמש באופן קבוע. חשבון זה הינו פתוח, ואליו יועברו כל הכספים שישוחררו על ידי הבנקים מחשבונות הפרוייקטים הסגורים. מחשבון זה יוזרמו הכספים לכסוי התשלומים של הפרויקטים במועדי תשלומיהם" התובעים התנגדו למסמך זה, וטענו כי מסמך זה מעולם לא נשלח להם, וכי הנתבעים כתבו אותו לצורך המשפט. אלו הם ראיות הנתבעים כי חשבון זה, וההתנהלות בו, אושרו על ידי התובעים. 17. אינני סבור כי הראיות שהביאו הנתבעים מבססים את טענתם כי התובעים הסכימו, או ידעו על מסכת העברות הכספים, מחשבון הפרויקט, לחשבון הנאמנות. אנמק. התובעים אישרו כל תשלום שיצא מחשבון הפרויקט באותן ישיבות שנקבעו לצורך חתימה על שיקים. לעומת זאת, ההעברות לחשבון הנאמנות אושרו, למרבה הפלא, על ידי הנתבעים בלבד. מדוע אפוא לא העלו הנתבעים על דעתם להחתים את התובעים על העברות אלה לחשבון הנאמנות? כיצד יתכן שעל התשלומים לספקים היו חתומים התובעים, ואילו על העברות לחשבון הנאמנות, שלתובעים אין גישה אליו, ושכאלה הם לכל הפחות מחשידות, לא טרחו הנתבעים להחתים את התובעים? הנתבעים לא הציגו כל ראיה כי אכן היה חשש שחשבונותיהם יעוקלו. כמו כן, במהלך הפרויקט, נותרו במקרים רבים יתרות חיוביות בחשבון הפתוח של הפרויקט שהופקדו בחשבון הנאמנות רק לאחר זמן. האם לא חששו הנתבעים כי כספים אלו יעוקלו? ודוק, ההפקדה עליה חתום דניאל אדרי נעשתה לפני ההסכמה על חשבון הנאמנות ויכלה להוות גם התחשבנות בין הצדדים. גם לו ידע מר אדרי כי מדובר בחשבון נאמנות שפתחה פולורון, ואף מוסכם היה עליו להפקיד סכום זה בחשבונה, אין בכך בכדי להוות אישור גורף למשיכות סכומים מן החשבון הפתוח ללא ידיעתו ולא אישורו לגופה של כל העברה. בעניין מכתבו של שומרוני (נספח יז), אין כל ראיה כי מכתב שכזה הגיע למי מהתובעים, וגירסת התובעים בנדון מהימנה. במהלך חקירתו הנגדית של נתבע 2, נשאל הוא וענה, כדלקמן: "ש. בוא נראה מה יש לנו פה. תסתכל פה, יש לי גם כן אסופה של מסמכים של הוראות של ההעברה כספים מחשבון חכם. בוא נראה אחד אחד. קודם כל זה מחשבון חכם לאן? ת. מחשבון חכם? יש פה מסמך שמבקש להעביר כסף לחברת בילום נכסים בע"מ. ש. מי חתום על המסמך? ת. מר שומרוני ואנוכי. ש. מי זאת חברת בילום? ת. חברה שאני אחד הבעלים שלה. ש. ומה הקשר בין שומרוני לבין חברת בילום? ת. גם הוא אחד הבעלים שלה. ... ש. עכשיו עזבנו את בילום. תסתכל פה, יש פה מסמך של העברה מחשבון חכם של סך של חמישים אלף שקלים. תגיד לנו בבקשה מתי ולמי? ת. 15 למרץ 98. חמישים אלף שקלים לחברת נ.ש. קדימה. ש. מי הם הנ"ל? ת. חברה שבעליה אמיר שומרוני ואריה נדיבי. ש. אותו דבר, 43 אלף שקלים. אותו דבר? ת. אותו דבר 43 אלף שקלים. ש. מי חתום על כל ההעברות האלה? ת. אמיר שומרוני ואריה נדיבי. ... ש. למה שלא תיקחו ישר את הכסף לחברת בילום וזהו? בשביל מה דרך החתחתים הזו?" אכן, מדוע דרך החתחתים זו? הדברים מדברים בעד עצמם. הוצאת הכסף מן החשבון הפתוח ישירות לידי הנתבעים, דורשת במפורש חתימה של נציג התובעים (כך עולה מסעיף 9(ד) להסכם היסוד). לאחר שהעבירו הנתבעים את הכספים לחשבון הנאמנות, באצטלה של טובת הפרוייקט והגנתו של הכסף מפני עיקול, העבירו כספים מתוך חשבון זה לחברות שבשליטתם, ללא יידוע התובעים וללא חתימה של מי מהם. כאמור לעיל, גישה לחשבון נאמנות זה נמנעה מהתובעים. אף נמנע מהם העיון במסמכי חשבון הנאמנות, זכות המגיעה להם בדין, כפועל יוצא של חיובם של הנתבעים לקיים את החוזה עמם בתום לב (כמפורט לעיל). 18. לא נותר ספק בעיני, כי העברות הכספים לחשבון הנאמנות לא נעשו בידיעת התובעים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר באישורם. אני קובע אפוא כי הפרשות אלו שבוצעו על ידי מנהלי פולורון מהווים הפרה יסודית של החוזה עם משכן. כן הם מהווים עוולת גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע: "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת." הואיל ומנהלי פולורון העבירו לעצמם כספים שהיו שייכים לפרויקט שהיה עליהם לנהלו בצורה "סגורה", ומכאן שלא היה שייך לפולורון, אלא לתובעים ולנתבעים במשותף ולמען מטרה מסוימת, בכך נטלו הנתבעים כספים מחשבון זה שלא כדין, הרי הם חייבים בנזיקין, כאילו גזלו מהתובעים באופן ישיר. 19. עילה חלופית העומדת לרשות התובעים, ואשר יסודותיה מתקיימים במלואם, היא עילת הרשלנות. רשלנות מוגדרת בפקודת הנזיקין כך: "35. רשלנות עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה." יסודות העוולה הינם ארבעה. התרשלות המזיק, חובת זהירות שחב המזיק לניזוק, קשר סיבתי, ונזק. ודאי שחבים הנתבעים לתובעים חובת הזהירות מקום אשר מופקדת עליהם הנהלת החשבונות של פרוייקט משותף. ודאי שהפרה של חובה שכזאת, בצורת מעילות בסכומים גבוהים מחשבון משותף עולים כדי הפרה של חובה זהירות כזו, וממילא כאשר המעשים המיוחסים לנתבעים עולים כדי גזל, ודאי שמכח קל וחומר הם מהווים גם התרשלות. הנתבע אף לא ניסה להתגונן בטענה שמעילותיו היו "יעילות" ומכאן שאין הם מהוות התרשלות. יסוד הקשר הסיבתי הינו משותף לעוולת הגזל ולעוולת הרשלנות, ולכן די אם נדון בו פעם אחת. וכן, אין עוררין, כי הנזק שנגרם לתובעים הוא מסוג הנזקים שהדין מקנה תרופה בגין גרימתם. מכאן, שפעולותיהם של הנתבעים עולים גם כדי רשלנות. תשלומים בעודף למס ערך מוסף 20. התובעים טוענים כי פולורון שילמה למס ערך מוסף סכומים בעודף של כ-800 אלף ₪. נטען למעשה, כי הסכום ששולם למע"מ מחשבון הפרויקט, מגלם בתוכו תשלומים שחייבת פולורון על פרויקטים אחרים שלה. הנתבעים התגוננו בטענה, כי הפרש זה אינו מעיד על חוב כלפי משכן, שכן יתכן מאוד כי על רשויות מע"מ להחזיר כספים לקופת הפרויקט. הדין עם התובעים. הנתבעים יכלו להביא במהלך כל השנים שחלפו ממועד תחילת ההתדיינות המשפטית בין הצדדים, ראיה לכך שפנו הם למע"מ לקבל החזר אן שמע"מ אכן החזיר כספים, בפועל, לקופת הפרויקט. בהיעדר ראיה כזאת, המסקנה היא, כי לא נעשה דבר בנידון, למצער הפרש זה עדיין חסר בקופת הפרוייקט, כאשר חובה לדרוש ולקבל החזר שכזה, מוטלת על כתפי הנתבעים מכוח תפקידם לנהל את הפרוייקט. לפיכך דין סכום זה כדין הפרש המשיכות מהחשבון המרכזי - דהיינו סכום שנגזל מהתובעים. חבותם הישירה של נתבעים 2 ו-3 21. נתבעים 2 ו-3 מכהנים כמנהלים של חברת פולורון, האם עליהם לחוב באופן אישי, על עוולות שנעשו תחת תפקידם כמנהלי החברה? במקרה שלפני מתקיימים כל יסודות עוולת הגזל, כאמור לעיל, כנגד נתבעים 2 ו-3. כן נראה כי נתבעים אלה עטו עליהם את אישיותה המשפטית הנפרדת של חברת פולורון - נתבעת 1, על מנת להפריד בין הפעולות שבוצעו, לכאורה, על ידי הנתבעת 1, לבין המוטבים מפעולה זו, שהם נתבעים 2 ו3 עצמם (כאמור לעיל). בנסיבות אלה, אין זה רצוי להעניק להם לחסות בצל אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה בה הם משמשים כאורגן. הדין אינו קובע הגנה מוחלטת למנהלי חברה ממעשים שביצעו כאורגנים של חברה שכזו, ודאי לא ממעשים שבוצעו בכוונה. אכן בתביעה לפי עוולת הרשלנות נקבע כי במקרים מסוימים לא יחוב מנהל בגין פעולות רשלניות שביצע בשם חברה עקב העדר חובת זהירות בינו לבין הניזוק (ר' ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך, פ"ד נח(4), 693, 702). בעניינינו העבירו הנתבעים כספים, בידיעה מלאה ושלא כדין, מחשבון שיוחד לפעילות משותפת עם התובעים, אל חשבונותיהם הפרטיים, תוך שהם מועלים באמון התובעים וכן עושים פעולה בניגוד לחוזה. בנסיבות דנן אלה יש לחייב את הנתבעים 2 ו3 במישרין וכך אני קובע. הנתבעת 1, שממילא אחראית באופן אישית לפעולות שנעשו בשמה, תחוב באחריות שילוחית למעשיהם של הנתבעים 2 ו-3. התביעה שכנגד 22. הנתבעים מעלים טענות כנגד התובעים כי עקב התרשלות באי מכירת הדירות, וכן עקב סירוב משכן להעמיד בשנית הון עצמי לטובת הפרוייקט, נגרם להם נזק מימוני כבד. אפרט. בעניין העמדת ההון העצמי הדרוש לפרוייקט, גם אם אכן הייתה חובה שכזו, להעמיד בכל רגע נתון הון עצמי "ככל שיידרש" (כמפורט בחוזה היסוד), מוטלת על כתפי התובעים, ואיני קובע שחובה בהיקף שכזה אכן הייתה קיימת, ודאי שבהינתן נסיבות המקרה, דהיינו, מעילות הכספים שבוצעו על ידי הנתבעים, חובה שכזו פקעה. היות ומעילות התובעים החלו בשנת 1996, והפרשה "התפוצצה" בשנת 2000, כאשר מיד לאחר מכן דרשה פולורון ממשכן להעמיד הון עצמי נוסף לטובת הפרויקט, אין ספק כי משכן יכלה לסרב לדרישה לממש חובה זו, היות ומעילותיהם של מנהלי פולורון הפקיעו את חובתה של משכן להעמיד הון עצמי, ככל שחובה כזו הייתה קיימת. סירוב משכן להעמיד הון עצמי, אם כן, לא מהווה הפרת חוזה. בעניין הנזק התוצאתי שנגרם מהתרשלות משכן למכור את הדירות מושא הפרויקט, הרי שלא הוכח כי משכן אכן התרשלה במכירת הדירות. גם אם קצב מכירת הדירות לא עמד בציפיות, הרי שחיובה של משכן היה מסוג חיוב השתדלות, להבדיל מחיוב תוצאה. אין לפני ראיות כי משכן התרשלה בשיווק את הדירות, ואין די בראיה כי דירות שכאלו לא נמכרו במועדם להספיק בכדי לצאת ידי חובת הוכחת התרשלות. מהטעמים הללו יש לדחות את התביעה שכנגד. הנזק 23. פעולות הנתבעים יצרו בעיות מימון קשות בפרויקט הבניה. מהנסיבות שלפני עולה, כי כתוצאה ממעילותיהם של הנתבעים בכספי הפרויקט, זה האחרון קרס וגרם לתובעים, שערבו לפרויקט, את חילוט ערבויותיהם וכן את אובדן הרווח הצפוי מהפרוייקט. עם זאת, שאלה היא איזה נזק התרחש כתוצאה ישירה של פעולות הנתבעים, ואיזה נזק התרחש כתוצאה מגורמים אחרים. התובעים מבקשים לממש את תביעתם כתביעה פרטנית של הסכומים בהם מעלו הנתבעים. אין מניעה לעשות כן, לו רק ישנו קשר ישיר בין סכומי המעילות לבין הנזק הנגרם לתובעים מהפרת החוזה על ידי הנתבעים. התובעים טוענים כי יש לשלם להם 49% מהסכומים הבאים: הפרש הסכומים שהועבר לחשבון הנאמנות (בסך של כ-2.9 מיליון ₪), כספי מע"מ ששולמו בעודף, הווה אומר, על פרויקטים אחרים של פולרון (בסך של כ-800 אלף ₪), הוצאות נזקי הכינוס, שהם לטענתם, תוצאה מסתברת של הפרת החיובים על ידי פולרון (בסך של כ-1.6 מיליון ₪),וכן החזר מלא של ערבויות שחולטו (בסך של כמיליון ₪), והחזר ההון העצמי שהושקע (כ-450 אלף ₪). הפרשי המעילות כנזק 24. האם 49% מהפרשי המעילות הם ראש נזק של התובעים? טול מקרה בו פלוני ואלמוני מקימים בניין במשותף ולשם כך הם מלווים 50 ₪ מהבנק. פלוני משתמש ב-25 ₪ לצרכיו הפרטיים. הפרוייקט מתמוטט, כתוצאה או שלא כתוצאה מפעולתו של פלוני. האם יש קשר סיבתי בין עשרים וחמשת השקלים אותם לקח פלוני לכיסו לבין נזק הממון של אלמוני? לא בהכרח. אם נניח כי גורם נוסף השפיע על הפרויקט, והפך את תחזית הרווח לשלילית, הרי שהפרויקט נידון לכליון ללא קשר סיבתי למעשיו של פלוני, ואין לבוא בטענות לפלוני בהקשר של ראש נזק זה, שכן לא נגרם נזק ממון לאלמוני. היות ונזקם של התובעים הוא פועל יוצא של רווחיות הפרויקט, הרי שזכותם של התובעים קשורה ישירות לשאלת רווחיותו של הפרויקט. בתביעה חוזית, על חוזה הפסד, לא יוכל אלמוני לקבל את תרופת הפיצויים בעבור הנזק שנגרם לו, אלא אם הפרת החוזה, היא שהפכה החוזה להפסדי. בעניין דומה קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לקבל פיצויים על חוזה הפסד (ע"א 4012/90, עירית נתניה נ' מלון צוקים, פ"ד מו(4), 45 ). בתביעה בנזיקין, מקום שישנו קושי להפריד בין נזק שנגרם באשמת הנתבע לבין נזק שנגרם באשמת צדדים שלישיים, נהוג להעביר את נטל הראייה למזיק, על מנת שהלה יתכבד ויוכיח את חלקו בנזק (ראו: ד"נ 15/88, מלך נ' קורהויזר פ"ד מד(2), 89). גם במקרים בהם ידוע כי שני גורמים גרמו לנזק, אך קיים קושי לומר איזה מזיק גרם לאיזה נזק, המגמה היא להטיל את חובת ההוכחה על המזיק (ע"א 285/86, נגר נ' וילנסקי, פ"ד מג(3), 284). 25. במקרה דנן, אין ראוי מהטלת הנטל להוכחת הנזק הספציפי שנגרם על המזיק בלשון נזיקית, או על המפר בלשון חוזית, ולא על הניזוק, הנפגע. אין אנו דנים בהפרת חוזה גרידא. הנתבעים העבירו כספים במרמה מחשבון המיועד לפרויקט משותף עם התובעים. עליהם להתכבד ולהוכיח מה חלקם בנזק שנגרם לתובעים. בנסיבות שלפני בפרט, בה טענת ההגנה של הנתבעים מתבססת על כך שהזרימה כספים לפרויקט ממקורותיה הפרטיים, עליה הנטל להוכיח זאת. מלבד העובדה כי ככלל, על הטוען לקיזוז להוכיחו, במקרה שלפנינו אף הסכימו הצדדים מפורשות כי כל התשלומים לפרויקט ישולמו דרך החשבון הפתוח (סעיף 2(א) לחוזה היסוד), ללא יוצא מן הכלל. טוענים הנתבעים להוכיח כי שילמו ממקורותיהם? יתכבדו ויוכיחו זאת. 26. האם קיים קשר ישיר בין סכומי המעילות לנזק? האם ניתן לכמת את נזקם של התובעים לפי סכומי המעילות? בהנחה שכל הכספים שלוו הצדדים מהבנק, משומשים למטרות הפרויקט, הרי שכל יתרת זכות לאחר תשלום לצדדים ולנושים היא רווח נקי מהפרויקט. מכאן, שיש לצרף את סכום המעילה ליתרה בחשבון הפרויקט (או לחילופין, לקזז את החוב), וזהו הסכום אותו יש לחלק לצדדים. כמו כן היות ומדובר בהתחשבנות אחרונה בין שותפים לפרוייקט, יש צורך לקזז את הסכומים המגיעים לנתבעים, אם בכלל. עם זאת, ישנה דרך קלה מזו למצוא את הנזק שנגרם לתובעים. בהינתן שעלינו להעמיד את התובעים במצבם כאילו החוזה קוים, אין עלינו אלא למצוא מהו הרווח שהיו אמורים התובעים לקבל מן הפרוייקט. היות וההפרה, העוולה, התרחשה בשנת 1996, כבר אז קמה לתובעים עילת תביעה חוזית ונזיקית שלפיה יכלו לתבוע את כל הרווח המצופה מהחוזה. בעניינינו, מבקשים התובעים אך כי אורה להחזיר את הכספים לקופה המשותפת ומשם לחלקם. אין מניעה לעשות כן. תחשיב שכזה אף יבטא באופן מדויק יותר את הנזק, הרווח הנמנע מהתובעים. התובעים זכאים להחזר כספים אלה, מכח הדין, ומכח החוזה. ודאי שאם לאחר החזרת הכספים וקיזוז החובות, יימצא כי לא נותר דבר לחלקו, לא תהא זכאית משכן לפיצוי, שכן מעילות הנתבעים, ייבלעו בהפסדי הפרויקט. הנזק הנובע מהכינוס 27. משכן מבקשת לקבל את אותו נזק שנבע מהכינוס. פולורון מתגוננת בטענה, כי ממילא לא היה צורך בכינוס נכסים, וכי היות ומשכן בקשה מהלך מיותר זה, אין זה נזק שנגרם באשמת פולורון. גם כאן אני סבור שיש לקבל את טענת התובעים. הואיל ומנהלי פולורון מעלו באמונה של משכן, וכן ריכזו את המידע על המתרחש בפרויקט מבחינה פיננסית אצלם, אין ספק כי באשר משכן גילתה את המתרחש בחברה, היה עליה לקחת את המושכות לידיה. כינוס הנכסים, והעברת השרביט לידי אדם אובייקטיבי, הוא צעד מתבקש לאור הפרות החוזה הבוטות של פולורון. אין מקום להטיל נזק זה על כתפי התובעים, מקום אשר זה נגרם באשמת הנתבעים. לפיכך, אני קובע כי הנזק שנגרם כתוצאה מכינוס הנכסים הוא תוצאת פעולותיה של פולורון, ומכאן שעליה לפצות את משכן בעבורו. 28. בבואנו לכמת את הנזק, ניצב קושי. דמי הניהול שגבה הכונס הינם בגובה 6%, ודמי הניהול שפולורון גבתה הינם 7%. על פניו נמצא כי משכן מוטבת מכינוס הנכסים ולכן לא זכאית לתבוע סכום זה, כנזק. עם זאת, עקב הכינוס, העמידו הבנקים, שנתנו אשראי לפרוייקט, את ההלוואות לפירעון מיידי. כיוון שלחשבון הפרויקט לא היו מזומנים בנמצא, היה עליה לשלם ריבית מוגדלת על סכום החריגה. אם כן, ההפרש בין הריבית ששולמה לבנקים כחלק מהסכם רצוני, והריבית החריגה שנגבתה מהפרוייקט עקב העמדת ההלוואות לפירעון מוקדם, היא היא הנזק העיקרי לפרויקט. סכום זה מגלם את הנזק שנגרם לקופת הפרויקט באשמת פולורון, ועל פולורון להשיבו. הסכומים המגיעים לתובעים 29. הסכומים הנתבעים על ידי התובעים הם, בחלקם, נזקים שנגרמו להם במישרין, להבדיל מנזקים שנגרמו לפרויקט. אין ספק כי על הנתבעים לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו באשמתם. נזקים אלו הם: חילוט הערבויות על ידי הבנק, וכן החזר ההון העצמי שמשכן היתה זכאית למשוך בתום הפרויקט. סכומים אלו ישולמו במישרין לנתבעים בתוספת ריבית והצמדה מרגע חילוט הערבויות על ידי הבנק. ודוק, חובת ההשבה של סכומים אלה אינה תלויה ברווחיותו של הפרויקט, שכן עם הפרתו היסודית של החוזה (בצורת מעילות חוזרות ונשנות של מנהלי פולורון), עוד בשנת 1996, קמה לתובעים הזכות לתבוע את ביטול החוזה והשבת הכספים שהשקיעו בפרויקט (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). הסכומים המגיעים לקופת הפרויקט 30. את חלקם של הסכומים יש להחזיר לקופת הפרויקט, ובמידה ויימצא כי הפרויקט רווחי, יש לחלק את הרווח כמוסכם לפי החוזה. סכומים אלו הם: הפרשי המשיכות מחשבון הפרויקט אל חשבון הנאמנות, תשלומי מע"מ בעודף, וכן התשלומים העודפים לכונס, תשלומים שנעשו באשמת פעולותיהם של הנתבעים. לפני חלוקת הרווחים יש לקזז כל חוב לטובת הצדדים (כמובן, בניכוי סכומים שכבר שולמו), כאשר החובות לצדדים יקבעו לפי ההתחשבנות לעיל: פולורון תקבל 8% מהכנסות הפרויקט, כדמי ניהול, עד למועד הכינוס. משכן תקבל 2% מהכנסות הפרויקט, וכן יתרת התשלומים כמגיע לפי חוזה (תשלומים לשכר דירה, ולמנהל מטעמה). 49% מהסכום שיוותר יש להעניק למשכן, ו51% תיקח פולורון. טענות הקיזוז של הנתבעים 31. הנתבעים טוענים כי יש לזקוף לזכותם את הסכומים הבאים: גילומי הוצאות הנהלה וכלליות (בסכום של כ-1.7 מיליון ₪), תשלומים ישירים לספקים ונותני שירותים לפרויקט (0.9 מיליון ₪), תשלומים ישירים למוסדות (329 אלף ₪), וכן הפקדות לחשבון המרכזי מחשבונות שונים של הנתבעים (376 אלף ₪), על כך הם משתיתים, בעצם, את טענת הקיזוז. יש לציין כי טענה זו מבוססת על חוות דעתו של רו"ח נייברג שהעיד מטעם הנתבעים. כפי שציינתי לעיל, אין לאפשר גילום של הוצאות ההנהלה והכלליות כסכום שקופת הפרויקט חייבת לפולורון. לגבי הסכומים האחרים, כאמור לעיל, חובת ההוכחה היא על הנתבעים. בהינתן שהנתבעים, מנהלי הפרויקט, לא ערכו הנהלת חשבונות ממוינת לפי פרויקט, לא ניתן לדעת, האם תשלומי פולורון לספקים היא אכן תוצאה של כספים שהוצאו על עבודות לשם הפרויקט, ולא תוצאה של כספים שהוצאו בנסיבות אחרות. בהיעדר ראיה חותכת על כך שכספים מחשבונות אחרים של פולורון הוצאו לטובת הפרויקט, אינני מקבל ראיות אלה. בעניין תשלומי החברה למוסדות, תשלומים אלה ניתן לנכות רק במידה והם שולמו באופן ספציפי על חשבון הפרויקט שלפנינו. 32. הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי שילמו לספקים אחרים מכיסם הפרטי, היות ולא ניתן לקשר את הקבלות שהביאו לקופת הפרויקט. יתרה מזאת, קיימות ראיות המצביעות על כך שהנתבעים ערכו התחשבנות ספציפית לגבי כל סכום וסכום. הנתבעים צירפו, למשל, דרישת תשלום (צורף כנספח י"ח לתצהירו של מר נדיבי)., בה דרשו מהתובעים להשתתף בתשלום ששילמו הם, פולורון, וזאת בהנחה שהבנק לא יכיר בתשלום לאותו ספק, ולכן לא יאשר הפרשה מהחשבון הסגור לחשבון הפתוח, ממנו אפשר למשוך כספים. ניתן להסיק ממקרה פרטי זה כי הנתבעים לא ממנו ממקורותיהם הפרטיים, ללא העלאת דרישת השתתפות כלפי משכן, ואין לסבור כי הנתבעים מימנו את הפרויקט ממקורותיהם על דרך קבע. טענה זו של פולורון נוגדת גם את ההגיון הבריא. בעניין ההפקדות מחשבונותיה האחרים של פולורון, אין לפני ראיות כי לא היו מול אלה משיכות באותם סכומים ממש וכי אלו היוו התחשבנות בין פולורון למשכן, היות ורואה החשבון מטעם פולורון, מר נייברג, בדק תנועות בכיוון אחד בלבד. מכאן שטענת הקיזוז כולה, דינה להידחות. זניחת טענות התביעה כנגד עו"ד חכם 33. התובעים זנחו את טיעוניהם כנגד עו"ד יורם חכם ז"ל, שנפטר בטרם עת במהלך בירור התביעה. התביעה מולו נדחית אם כן, ללא צו להוצאות. סיכום 34. אני קובע כי יש לשלם לתובעים את הסכומים שנלקחו מהם, ומחשבון הפרויקט, תוך הפרה בוטה של החוזה בין פולורון לתובעים. כן מהווים פעולות הנתבעים גזל ורשלנות כמשמעם בפקודת הנזיקין. לאור האמור, הנתבעים ישלמו לתובעים ישירות את הסכומים הבאים: סכום הערובות שחולטו בסך 1,075,420 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום חילוט הערבות, ועד התשלום בפועל. החזר ההון העצמי שהושקע לטובת הפרויקט בסך 450,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום סיום הפרויקט ועד התשלום בפועל. אל הקופה המשותפת ישיבו הנתבעים את הכספים שגזלו: הפרשי הסכומים בסך 2,892,229 ₪. הפרשי הפקדות למע"מ בסך 812,532 ₪. וכן הפרשי הוצאות המימון שנגבו עקב הכינוס כמפורט לעיל. מסכום זה, שיש להשיב אל הקופה המשותפת, יש לקזז את יתרת החובות הנומינלית, המוכחת, ביום הכינוס, וכן לערוך התחשבנות סופית בין הצדדים. על כל צד למשוך מקופת הפרויקט את הסכומים להם הוא זכאי לפי חוזה, כפי שבואר לעיל. 49% מיתרת סכום זה ישלמו הנתבעים לתובעים, בתוספת ריבית והצמדה מיום הכינוס, ועד ליום מתן פסק הדין. במידה והצדדים לא יסכימו, תוך 60 יום, בעניין מצבת החובות שעמדה לחובת הפרויקט ביום הכינוס וכן לעניין הפרשי הריביות המגלמים את הנזק מהכינוס, ימונה אקטואר מטעם בית המשפט, לבקשת מי מהצדדים, לצורך קביעת הסכום. הנתבעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשפט של התובעים, וכן ישלמו את שכר טרחת עורך דינם של התובעים בסך 200,000 ש"ח בצירוף מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סכום זה ריבית והצמדה כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.חשבון בנקבנק