הרמת מסך בין חברות קשורות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת מסך בין חברות קשורות: זוהי בקשתו של מפרק חברת ס.מ. אלכס בע"מ בפירוק (להלן, בהתאמה: "המפרק" ו- "החברה"), להרמת מסך ההתאגדות בין החברה שבפירוק לבין שתי החברות הקשורות אליה, לטענתו: המשיבה 3, חברת פרס גרופ בע"מ (להלן: "פרס גרופ"), והמשיבה 4, חברת מרט פרסום בע"מ (להלן: "מרט פרסום"), ולחיוב נושאי המשרה המשיב 1, מר סמיון פרידמן, והמשיב 2, רו"ח עופר וכסלר (להלן: "פרידמן" ו- "וכסלר" בהתאמה), בחובות החברה, לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה").   מן הבקשה עולה שעיקר עיסוקה של החברה בפירוק היה הוצאה לאור של העיתון "אקספרס קונטור" (להלן: "העיתון"), על סמך זכויות שהועברו אליה מחברת אלכס ניקויין ל.פ.ב. בע"מ (להלן: "אלכס ניקויין"). נטען, שלאחר שהחברה נקלעה לקשיים, הועברה פעילותה לידי פרס גרופ, וממנה למרט פרסום, על מנת להבריח נכסי החברה, ובמיוחד את הרישיון להוצאת העיתון, מנושיה.   מלבד מן הסעדים המפורטים לעיל, עותר המפרק לחיובם של המשיבים בדמי שימוש ראויים בעיתון שהועבר לשליטתם בשווי שלא יפחת מ- 5% מהמחזור בתקופה שבה החזיקו בעיתון שלא כדין.   פרידמן הוא מי שהיה בעל השליטה ומנהלה של החברה בפירוק. יש לציין שבמקביל להליך הפירוק ננקטו נגד פרידמן הליכי פשיטת רגל. ביום 4/1/07 ניתן צו לכינוס נכסיו וביום 7/5/09 הוכרז כפושט רגל. פרידמן לא הגיש כל תגובה לבקשה בה עסקינן.   וכסלר, כך נטען, היה רואה החשבון של החברה בתקופה הרלוונטית, ומי שנושאי המשרה בחברה פעלו על פי הוראותיו.   העובדות המפורטות בבקשה תחום פעילותה העיקרי של החברה היה פרסום למגזר העולים ממדינות חבר העמים, והוצאה לאור של עיתון ברוסית. בעלי מניותיה הרשומים פרידמן ביחד עם שניים אחרים: יואב סלומון וארקדי פלדמן. בהמשך הפך פרידמן לבעל השליטה ומנהלה היחיד של החברה. פרידמן הצטרף בשנת 1999 לשני השותפים הנוספים וקיבל חלקו בחברה תמורת העברת הפעילות של חברת אלכס ניקויין שהייתה בשליטתו לבעלות החברה. מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם במסגרת זו הועבר גם הרישיון שהיה שייך לאלכס ניקויין להוצאת עיתון, שמא ניתנה רק זכות שימוש בו.   בשנת 2002 החברה נקלעה לקשיים. החל מחודש מאי 2005 חדלה החברה להדפיס ולהפיץ את העיתון, והפעילות הועברה לפרס גרופ, אשר בעלי מניותיה הרשומים, כאמור בבקשה, הם חיים גפת (להלן: "גפת") ואלון גוידה (להלן: "גוידה"). נסיבות העברת הפעילות ותמורתה שנויות במחלוקת.   לטענת המפרק פרס גרופ הוקמה על ידי פרידמן, על מנת להבריח את נכסי החברה, ואכן נכנסה בנעלי החברה בפירוק והמשיכה את פעילותה החל ממאי 2005. נטען שבעלי החברה הם "אנשי קש": חיים גפת הוא קרוב של פרידמן, ואלון גוידה הוא אחד המפרסמים של החברה, אשר עזב את החברה סמוך להקמתה. מן הבקשה עולה שעל פי ההסכם שנערך, פרס גרופ רכשה את הציוד של החברה בלבד, תמורת 30,000 ₪, ולא שלמה עבור הרישיון. נטען כי בפועל המשיכה החברה בפירוק לפעול תחת הכסות של פרס גרופ במשך חודשים רבים לאחר מאי 2005. לטענת המפרק, לפחות במהלך שנת 2005, המשיכה החברה לשאת בעלויות ההוצאה לאור של העיתון, בעוד שההכנסות בגינו הוברחו לפרס גרופ. נטען כי פרס גרופ פעלה ממשרדי החברה, השתמשה באותם טלפונים, והעסיקה את עובדי החברה שבפירוק.   לטענת המפרק, עוד בשנת 2005 פעלו פרידמן ווכסלר, להקמתה של חברה שלישית - מרט פרסום. זו נרשמה בדצמבר 2005, והייתה בזמנים הרלוונטיים בשליטת חברת ע.ו. ניהול ואחזקות בע"מ (להלן: "חברת ע.ו."), אשר בבעלותו של וכסלר. מנהלה הרשום של החברה הוא פרידמן, וכתובתה משרדו של וכסלר. הפעילות של החברה הוברחה מפרס גרופ למרט פרסום.   עוד נטען, שבהמשך נכנס גם חייט לתמונה, ופעל כמנהלה של מרט ובמקביל כמיופה כוחו של מר גפת כיו"ר דריקטוריון פרס גרופ.   ביום 31/8/06 נערך הסכם בין עובדי פרס גרופ, לחיים גפת, פרידמן, החברה בפירוק, חייט, מרט פרסום ווכסלר (להלן: "הסכם 31/8/06"), במסגרת תביעה שהוגשה על ידי גפת ליתן סעד להסרת קיפוח.   יש לציין שבמסגרת אותה תביעה, ובשלבי המשא ומתן לקראת גיבוש ההסכם, ייצג המפרק את העובדים רימה סוסניר ופברצקי גרגורי. בהחלטה קודמת מיום 26/3/08 קבעתי שאין ניגוד עניינים בין ייצוגם של העובדים לבין מינויו כמפרק ופעולותיו במסגרת זו לאיתור ומימוש נכסי החברה (בש"א 3742/08). במסגרת הסכם 31/8/06 נקבע שגוידה יעביר מניותיו בפרס גרופ לידי גפת והוסדרה הפסקת העסקתם של עובדי החברה.     לטענת המפרק, המשיבים לא מילאו אחר ההחלטה מיום 26/3/08 המורה להם להעביר לידי המפרק מסמכי מרט פרסום הקשורים עם העיתון, ומסמכי הנהלת חשבונות, ועל כן אין בידיו מידע מדויק אשר למועד בו הועברה פעילות פרס גרופ למרט פרסום.   להשלמת התמונה, נרשם בבקשה שבסופו של יום הועברה השליטה במרט פרסום לחברת י.ג. שירותי הציבור, בבעלותה של אשתו של חייט. כתובתה הרשומה - משרדו של רו"ח וכסלר.   המפרק עותר לחייב את פרידמן בחובות החברה, משום שפעל להברחת הנכס העיקרי של החברה - העיתון - לצדדים שלישיים עימם היה קשור. לטענתו פרידמן הוא שעמד מאחורי הקמת פרס גרופ ומימן יסודה. כמו כן הוא מנהלה היחיד של מרט פרסום, אליה הוברח העיתון לאחר מכן. נטען שעל רקע הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו נגדו, העביר את העיתון באופן פורמאלי ולמראית עין לבעלותם וניהולם של וכסלר וחייט, אך למעשה ממשיך לנהל את העניינים מאחורי הקלעים. עוד נטען שהמשיך להשתמש ברכבים של החברה גם לאחר שזו הפסיקה פעילותה, וכי בחר שלא לסייע למפרק בניסיונותיו לאתר את נכסי החברה.   אשר לוכסלר, נטען ששימש כרואה החשבון של החברה בזמנים הרלוונטיים, והוא חתום על דו"ח הפעילות שהוגש לשלטונות המס ביוני 2006, על פעילות החברה בשנת 2005. נטען שבאותה עת כבר היה וכסלר הבעלים הרשום של חברת מרט פרסום. לטענת המפרק וכסלר לא ספק הסבר כיצד הועברו לידיו מניותיה של מרט פרסום ובעבור איזו תמורה. נטען שוכסלר סייע לפרידמן להבריח את נכסי החברה לחברות בשליטתו, וכי וכסלר היה "הרוח החיה" מאחורי פעילות פרס גרופ.   לטענת המפרק, בבעלותם של וכסלר וחייט חברה נוספת - חברת "דולגוב נט" בע"מ (בתרגום מרוסית: חברת "אין חובות"), שעיסוקה בהצעת פתרונות, טיפול והסדרה של חובות חייבים. החברה נהגה לפרסם בעיתון. מן הפרסומים בעיתון עולה שכתובת משרדי החברה משרדו של וכסלר, כשם שהייתה באותה עת הכתובת של חברת מרט פרסום. גם מספרי הטלפון והפקס זהים. המפרק טוען שעיסוקה של החברה סיוע וייעוץ להברחת נכסי חייבים מנושיהם. לטענת המפרק חברת דולגוב נט לא שלמה עבור הפרסומים בעיתון.   כן עותר המפרק להרמת מסך ההתאגדות בין החברה שבפירוק לפרס גרופ ומרט פרסום. נטען שפרס גרופ נוסדה למעשה על ידי החברה שבפירוק ועל חשבונה, פעלה ממשרדי החברה שבפירוק, והעסיקה את עובדיה ומנהליה. לטענת המפרק, אין כל מקום להבחנה בין פרס גרופ לחברה ויש להרים את מסך ההתאגדות בין שתי החברות.   מן הבקשה עולה, שחברת מרט פרסום הוקמה על ידי פרידמן, בסיועם של וכסלר וחייט, במטרה להבריח את נכסי החברה שבפירוק. בתחילה, נטען, הועברה למרט פרסום פעילות הפרסום של החברה, כאשר מרט פרסום הייתה זכאית לפרסום חינם בעיתון בהיקפים משמעותיים. בהמשך, ולאור בקשה לביצוע עיקולים שהגישו נושי החברה במסגרת הליכי הוצאה לפועל שניהלו נגד החברה, הוברחה גם ההוצאה לאור של העיתון מפרס גרופ למרט פרסום, וזו עיקר פעילותה של מרט פרסום עד היום. לטענת המפרק, מרט פרסום מהווה, למעשה, ממשיכתה של החברה שבפירוק. לטענתו לא הוצגה ולו ראיה אחת לסתירת טענה זו.   בהמשך מלין המפרק על התנהלותו של חייט. לטענתו חייט הוא שותפו של וכסלר בהעלמת החובות. הוא "הרוח החיה הנוכחית", בלשון המפרק, שמאחורי חברת מרט פרסום, לאחר שמניותיה הועברו לחברה שבשליטתו. לטענת המפרק, הוא קיבל לידיו באמצעות מרט פרסום שבשליטתו את השליטה בעיתון ובפעילות שהוברחה מן החברה, ועל כן עותר לחיובו, ביחד עם המשיבים האחרים, בדמי שימוש ראויים.   בהחלטה מיום 26/3/08 נעתרתי לבקשת המפרק (בש"א 5106/08) והוריתי למשיבים להימנע מעשיית כל דיספוזיציה בעיתון, ולהעביר למפרק את כל החומר הנמצא ברשותם, לרבות חוזים, מסמכי הנהלת חשבונות, ודוחות כספיים של החברות. כפי שיפורט בהמשך, המשיבים פעלו בניגוד להחלטה, והעיתון המשיך להתפרסם, תחת השם "אקספרס co.il". כאמור, המפרק עותר לקבל דמי שימוש ראויים. עמדת המשיבים פרידמן לא הגיב לבקשה. גם מטעם פרס גרופ לא הוגשה כל תגובה.   בתצהירו של וכסלר, שצורף לתגובתו לבקשה, הוא מתאר שהחל לשמש כרואה חשבון של החברה רק ב- 2/2006, לצורך הכנת הדו"ח השנתי, בעוד שהמעשים הנטענים נעשו בשנת 2005, והחברה הפסיקה פעילותה ב- 1/2006. מצהיר שסיים את תפקידו עם הגשת הדו"ח האחרון של החברה ב- 5/2006. מצהיר שבשנת 2003 הכין לחברה חוות דעת חשבונאית בעקבות קריסתו של הבנק למסחר, אלא שקשר ממשי ושוטף בינו לבין החברה רק לאחר ה- 15/1/2006. בתגובתו טוען שלא שימש כנושא משרה, כהגדרתו בחוק, של החברה בפירוק, ועל כן אין לחייבו באחריות אישית לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה. לטענתו, אין בטענות נגדו, אשר הוא מכחישן, כדי לבסס את יסוד המרמה הנדרש לתחולת סעיף 373 לפקודה. עוד הוא טוען, כי גם לפרס גרופ הוא אינו קשור בשום אופן, אלא רק למרט פרסום, אשר הייתה בזמנים הרלוונטיים בשליטת חברת ע.ו. ניהול ואחזקות בע"מ. בגין הריחוק מן החברה שבפירוק, הוא טוען שאין עילה לחייבו. לטענת וכסלר, משום הנחיתות הדיונית המובנית של נתבע בהליך לפי סעיף 373 לפקודה, יש להקפיד על מי בא בגדרו. לטענתו לא שימש כאורגן בכיר, ולא מילא כל פונקציה בחברה באופן שראוי להכיר בו כנושא משרה החשוף לתביעה בהליך מקוצר של בקשה למתן הוראות. זאת ועוד, נטען שהוא גם אינו עונה להגדרה החלופית - "מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו", הן משום שלא הוכח קשר הדוק, שוטף, פעיל ומכוון, כפי שנדרש בפסיקה, ולמעשה לא הונחה כלל תשתית ראייתית לחיובו, והן משום סע' 88 לפקודה, המסייג הכרה באדם כמי שהדירקטורים של החברה נוהגים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו רק משום שפעלו לפי עצה שנתן להם כמי שמקצועו בכך. וכסלר מלין על כך שהבקשה לא לוותה בתסקיר כנדרש. כן נטען כי בגוף הבקשה מתייחס המפרק להוראות סע' 373 בלבד, העוסק בכוונות מרמה, בעוד שהמעשה המיוחס לוכסלר - הברחת העיתון - אינו מתאים לסעיף זה, אלא לסעיפים אחרים, שלא נזכרו בבקשה, ואשר בכל מקרה אינם חלים על "כל מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו", כאמור בסיפת סעיף 373 לפקודה, אלא על בעלי תפקידים כפי שמפורט שם.   תגובתם של מרט פרסום ושל חייט הוגשה במאוחד. גרסתו העובדתית של חייט מפורטת בתצהירו כדלקמן: עת נוסדה מרט פרסום על ידי פרידמן בשנת 2005, עבד חייט כשכיר בחברת ע.ו. ייעוץ וניהול בע"מ בהנהלת וכסלר. לאחר חודשיים של פעילות הועברו מניות חברת מרט פרסום, וניהולה, במרץ 2006, לחברת ע.ו. ללא תמורה כספית. מן התצהיר עולה שמרט פרסום בקשה להפיץ עיתון, ומתוארים מגעים גם עם מפיצים אחרים. על רקע מחלוקות בין בעלי המניות בפרס גרופ, הושג הסדר למכירת העיתון למרט פרסום כדלקמן: מרט פרסום תקבל את הזכות להשתמש בעיתון אקספרס קונטור ותשלם תמורתו לגוידה, אשר יעביר את מניותיו בפרס גרופ לחיים גפת. כן יקבל גוידה זכות לשטחי פרסום עתידיים בעיתון תמורת תשלום סמלי. עוד עולה מן התצהיר, שלחברה אין ולא היה רישיון להוצאת עיתון, אלא היא השתמשה ברישיון של חברת אלכס ניקוינג. הסכם השימוש פג ב- 5/2005, ואז כרתה חברת אלכס ניקוינג הסכם חלופי מול פרס גרופ. בסופו של דבר הועבר הרישיון לבעלותה, ובהמשך נמכר, כאמור, למרט פרסום. בתצהיר נרשם כי גוידה הצהיר טרם כריתת ההסכם כי פרס גרופ שלמה תמורת הרישיון לחברה. אשר לתמורה ששלמה מרט פרסום לפרס גרופ: נרשם, שרכיב אחד הוא מחילה על חובה של פרס גרופ למרט פרסום. רכיב אחר כיסוי חובה של פרס גרופ לבנק הפועלים בסך של כ- 140,000 ₪, ובנוסף - תמורה ששולמה לבעל המניות גוידה. בעלת המניות בחברת מרט פרסום הייתה אותה עת חברת ע.ו. חייט מצהיר שהיה אותה עת עובד שכיר בחברה. ב- 10/2007 מצהיר חייט שרכש את מניות מרט פרסום מחברת ע.ו. תמורת 80,000 ₪ ומניותיה הועברו לחברת י.ג. שירותי ציבור בבעלותה של אשתו של חייט. מאותה עת, עולה מתצהירו, הוא עובד כמנהל שכיר של מרט פרסום. החברה מוציאה לאור "עלון פרסומי" בשם אקספרס co.il, ואינה נדרשת לשם כך לרישיון שרכשה מפרס גרופ.   לטענת חייט ומרט פרסום, בדומה לטענתו של וכסלר, תחולת סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, בשינויים הנזכרים ביניהם, רק על נושאי משרה של החברה שבפירוק, ולא של חברות קשורות בה. על כן, נטען, חייט שלא כהן בשום תפקיד בחברה בפירוק אינו יכול להיתבע מכוחם. עוד נטען, שבקשה למתן הוראות אינה המסגרת המתאימה לבירור הטענות אשר להברחת העיתון, משום שהבירור מצריך ניהול הליך מורכב בגין מערכת היחסים הסבוכה בין הנוגעים בדבר. זאת ועוד, לא הושלמו כל חקירות העדים הנדרשות לצורך בירור המחלוקת, ולא הייתה למבקשים היכולת להזמין עדים לדיון. אשר להסכם 31/8/06, נטען כי המפרק מנוע מלעשות שימוש בהסכם אשר ערך במסגרת אחרת, חתם עליו כבא כוחו של אחד מן הצדדים לו, מרשיו קבלו את התמורה עליה הוסכם, ואילו כעת הוא טוען שההסכם נעדר תוקף. נטען כי רוחו של ההסכם העברת השליטה בעיתון, וכי עולה ממנו שגוידה מכר מניותיו בתמורה כספית, ומרט פרסום נטלה על עצמה התחייבויות כספיות נוספות בהקשר זה. לטענתם, מרט פרסום ו/או חייט שלמו תמורת השליטה בפרס גרופ סך של 15,000 ₪ לגוידה, שלמו פיצויי פיטורין לעובדי פרס גרופ, וכיסו יתרת חובה לבנק הפועלים בסך של כ- 130,000 ₪.   תגובת הכנ"ר לבקשה הוגשה ביום 25/6/09. לטענת הכנ"ר, פרידמן היה נושא המשרה העיקרי בחברה שבפירוק, והוא אחראי להברחת העיתון ממנה. בנסיבות אלו ממליץ לחייבו באופן אישי לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה. אשר לוכסלר וחייט נטען כי פעלו להברחת העיתון לחברות שבשליטתם, תוך גריפת רווחים נאים ומבלי ששולמה תמורה לחברה. לטענת הכנ"ר יש לחייב את וכסלר, חייט ומרט פרסום, ביחד ולחוד, בסך שוויו של העיתון על כל המוניטין שהיה לו בעת הברחתו. הכנ"ר סבור שיש לקבוע שוויו של העיתון באמצעות חוות דעת שמאית על פי בקשה שתוגש על ידי המפרק. לחילופין לחייב המשיבים להפסיק את השימוש בו ולהחזיר את השליטה בו למפרק לצורך מימושו, ותוך חיובם בדמי שימוש ראויים על פי חוות דעת של שמאי שימונה לשם כך. הכנ"ר מציין שאלטרנטיבה זו עדיפה, לדעתו, נוכח פרק הזמן הרב שחלף ממועד ההברחה עד היום ושליטתם הארוכה של המשיבים בעיתון.   בדיון ביום 30/11/08 נחקרו וכסלר וחייט על תצהיריהם. גרסאותיהם של וכסלר וחייט אשר לנסיבות רכישת הרישיון להוצאת העיתון על ידי חברת פרס גרופ סתרו זו את זו. כן לא היה בעדויות כדי לשפוך אור על נסיבות העברת העיתון מפרס גרופ למרט פרסום. הגרסאות שהציגו היו חסרות ולא נתמכו בראיות לבססן. לדעתי, עדויותיהם מתחמקות ובלתי אמינות.   לדיון התייצב גם עו"ד דידי, אשר מונה מטעם הכנ"ר כמנהל מיוחד לצרכי חקירה בתיק החייב סמיון פרידמן בהוצאה לפועל, נגדו מתנהלים, כאמור, הליכי פשיטת רגל. לדבריו, הגיש חוות דעת לפיה אין להכריז על פרידמן כפושט רגל, משום שניהל את ההליכים שלא בתום לב. לטענתו סביר שהליכי פשיטת הרגל נגד פרידמן יבוטלו בהמשך, ועל כן ראה טעם לניהול ההליכים נגד פרידמן במסגרת הבקשה בה עסקינן. דיון הבקשה לפני מגוללת מסכת פעולות שעיקרן הברחת הנכס העיקרי של החברה בפירוק - העיתון אקספרס קונטור.   בטרם דיון לגופו של עניין, מספר הערות מקדמיות: ראשית, כבעבר, לא מצאתי ניגוד עניינים בין תפקידו של המפרק בניהול ההליך נגד המשיבים לבין ייצוגו בעבר חלק מעובדי פרס גרופ בהליך אחר. כפי שכבר נרשם בהחלטה מיום 26/3/08 (בש"א 3742/08), היכרותו המוקדמת עם המשיבים, על רקע נסיבות כריתת הסכם 13/8/06, היא שהובילה את המפרק לדווח לכנ"ר על "מידעים כאלה ואחרים המחייבים בדיקת התנהלות בעלי עניין בחברה". אני שבה ודוחה את הטענות המתייחסות לעניין זה, כולל את הטענות אשר לחלק שנטל במשא ומתן לכריתתו של הסכם 31/8/06, או בניסוחו של הסכם זה.   המשיבים מלינים על ניהול התביעות האישיות בדרך של בקשה למתן הוראות. תכליתם של סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות ליצור מתווה דיוני מהיר ויעיל באמצעותו ניתן יהא לחייב את הגורמים המנויים בסעיף בחובות החברה, או בהשבת כספים או נכסים ופיצוייה בגין נזקים שגרמו לה במעשים המנויים בסעיף, לפי העניין. השאלות המתעוררות בבקשה המוגשת לפי הסעיפים הללו הינן שאלות שניתן לכנותן "אינטגרליות לפירוק" ולפיכך, ככלל, ניתן וצריך לבררן במסגרת בקשה למתן הוראות (ראו החלטתי בבש"א (חיפה) 3369/05 בנק הפועלים בע"מ נ' שגיא שלום תק-מח 2005(3) 227). לא בכדי הניח המחוקק מראש כי השאלות הנוגעות להפרת חובותיהם של בעלי משרה כלפי החברה תתעוררנה בעת הליכי חדלות פירעון דווקא, והפקיד את ההכרעה בהן בידי ערכאה המתמחה בדיני חדלות פירעון, אף כי הכרעה זו כרוכה לא פעם בבירורים עובדתיים. עם זאת, הלכה היא כי מקום בו ההכרעה בבקשה כרוכה בבירור עובדתי מורכב על בית המשפט לשקול להורות למפרק להגיש תביעה רגילה (ראו רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב פ"ד נה (3) 385 (2001)). בעניינינו, למרות הסתירות בין הגרסאות, לא התרשמתי שמדובר בבירור עובדתי סבוך במיוחד, ובכל מקרה, בירורן של מרבית הטענות נדרש ממילא לשם הדיון בבקשה להרמת מסך שמתבררת צוותא חדה עם הבקשה לחיוב במשיבים באחריות אישית.   הרמת מסך המפרק מבקש להרים את מסך ההתאגדות בין פרס גרופ ומרט פרסום לבין החברה, שכן לטענתו פעילותן מהווה למעשה המשך פעילותה של החברה שהוברחה מנושיה. בקשתו נתמכת בראיות רבות ומוצקות המלמדות שפרס גרופ ומרט פרסום הוקמו על ידי פרידמן, בסיועם של אחרים, כדי להבריח את העיתון - כנראה הנכס היחידי בעל הערך, מנושי החברה שבפירוק. הקמת פרס גרופ כאמור בבקשה, החברה שבפירוק הוקמה תחילה כשותפות של פרידמן עם אחרים, כאשר פרידמן קיבל מניותיו בחברה בתמורה להעברת זכויות חברת אלכס ניקויין, ובעיקר את הזכות להוצאת העיתון לאור. אין מחלוקת שבהמשך הפך פרידמן לבעל השליטה ומנהלה היחיד של החברה. בתצהירו שתמך בבקשה לפשיטת רגל פרט את נסיבות קריסת החברה, והצהיר שמסוף שנת 2005 נקלעה החברה "למסכת תביעות משפטיות ורדיפות נושים" (סע' 22 לתצהיר - נספח א' לבקשת המפרק). על רקע זה הקים פרידמן את פרס גרופ, והבריח אליה את פעילות הוצאת העיתון של החברה שבפירוק. המפרק מצרף לבקשה קבלה שהונפקה על ידי משרד עורכי הדין דורון טיקוצקי ושות' (נספח ב' לבקשה). הקבלה, מיום 17/3/05, מאשרת שהתקבל מאת החברה סך של 2,500 ₪ כפיקדון עבור הקמת חברה. נספח ג' לבקשה הוא מכתבו של עו"ד יריב שפרונג ממשרד עורכי הדין דורון טיקוצקי ושות', המאשר שהמשרד הנ"ל נתן טיפול משפטי שוטף לחברה, וכי החשבונית נספח ב' לבקשה היא בגין ייסודה של פרס גרופ. מצרף העתק ההמחאה שהתקבלה מאת החברה. דהיינו - החברה היא שממנה הקמתה של פרס גרופ.   מטיוטות של הסכמים שצורפו לבקשת המפרק, נלמד שהמשא ומתן בעניין הקמת פרס גרופ נוהל על ידי פרידמן (נספח ט' לבקשה). כך, למשל, בנספח שכותר בסיכומי המפרק כ- ט'2 נרשם בכתב יד: "ס.מ. אלכס תמשיך לפעול כאשר הפרסום מודעות באקספרס קונטור דרך פרס גרופ". ט'3 הוא טיוטת הסכם בין פרידמן לגפת בנוגע למכירת העיתון. בין היתר נרשם שם, בסע' 3, שגפת מתחייב לשלם עמלות לעובדים שיביאו את ההזמנות לחברת ס.מ. אלכס וימשיכו לעבוד בחברה החדשה. נוסח הסעיף מעיד על העירוב בין שתי החברות. לאחר הקמת פרס גרופ המשיכה החברה בפירוק את פעילותה כסדרה, מאותם משרדים, אותם טלפונים, עם אותו צוות עובדים, אותו ציוד וכיו"ב, אלא שפעלה תחת השם פרס גרופ. החברה המשיכה לפעול תחת הכסות של פרס גרופ במשך חודשים רבים. כך, החברה שבפירוק המשיכה לשלם לבית הדפוס עבור הדפסת העיתון במשך חודשים רבים אחרי שכביכול הפסיקה להפיקו. נספח ד' לבקשה הוא חשבונית שהפיק בית הדפוס "כספים בע"מ" על שם החברה שבפירוק עבור הדפסת העיתון על פי מספר הזמנות שונות במהלך חודש 11/2005. בכך נשללת טענת המשיבים שהחל מחודש 5/2005 הפסיקה החברה להפיק את העיתון ולמעשה חדלה מלפעול. החשבונית מחודש נובמבר מעידה שהפסקת הפעילות למראית עין הנושים בלבד.   העירוב בין החברות נלמד גם מנספח ד'1 לבקשה - הסכם שנחתם בין החברה שבפירוק ופרס גרופ מצד אחד, לבין בית הדפוס "כספים בע"מ" מן הצד השני, והמסדיר את פירעון חובן של החברות לבית הדפוס, ואת תנאי התשלום להמשך קבלת שירותי הדפסה. במסגרת כלל סעיפי ההסכם מופיעות החברה שבפירוק ופרס גרופ צוותא חדה, גם בנוגע לנטילת התחייבויות עתידיות. פרידמן חתום על ההסכם כערב לכל התחייבויות שתי החברות לפי ההסכם.   נספח ד'2 לבקשה הוא מכתב מאת פרידמן לבית הדפוס "כספים" במסגרתו הוא מבקש ארכה להפקדת ההמחאה עבור הדפסת העיתון בתאריך 5/6/05, ומצרף העתקה של ההמחאה שתופקד. המכתב נרשם על גבי נייר מכתב הנושא את השם והלוגו של החברה שבפירוק. גם ההמחאה היא מחשבון הבנק של החברה שבפירוק.   נספח ד'3 לבקשה הוא כרטסת החברה שבפירוק בבית הדפוס "כספים". עולה ממנה שהחברה המשיכה להשתמש בשירותיו של בית הדפוס לפחות עד 2/2006. בתאריך 5/2/06 מופיעה פקודת הנהלת חשבונות אחרונה - "העברה לפרס גרופ". המסמכים שצורפו בקשר עם בית הדפוס "כספים" מלמדים שלפחות במהלך שנת 2005 החברה המשיכה להוציא לאור את העיתון, והיא שנשאה בהוצאותיו, אלא שההכנסות כולן הוברחו מנושיה וזרמו לחברת פרס גרופ.   כאמור, פרס גרופ ו/או פרידמן לא הגיבו לבקשה. מתצהירו של פרידמן שצורף לבקשתו החוזרת לביטול מינויו של המפרק (בש"א 13520/08) הוא מצהיר ש"בניגוד לעמדת המפרק, לפיה המבקש הבריח העיתון אקספרס קונטור לחברת פרס גרופ וממנה לחברת סמ. אלכס, חברת פרס גרופ רכשה מחברת סמ. אלכס את זכויות השימוש ברישיון להפעלת העיתון אקספרס קונטור. היא עשתה כן במסגרת עסקה לגיטימית עבור תמורה כספית מלאה ומשמעותית בגין זכויות אלו" (ההדגשות אינן במקור). ה"תמורה הכספית המלאה" לא פורטה, וכן לא צורפו כל מסמכים המעידים על ביצוע העסקה.   וכסלר וחייט, שהם צדדים שלישיים לעסקה ולטענתם ידיעתם גביה מפי השמועה, מציגים גרסאות שונות זו לזו. וכסלר העיד שעל פי מידע שנמסר לו מפרידמן, מי שרכש את הרישיון להפקת העיתון מהחברה שבפירוק היה גוידה, מי שהיה בעל מניות בפרס גרופ, תמורת סך של 142,000 ₪, אשר שולם בכמה תשלומים דרך עסק שבבעלותו, בשם "פרסום אלונה" (עמ' 7-8 לפרוטוקול). כאשר התבקש על ידי המפרק להציג מסמך לתמיכה בגרסה זו, הציג את הכרטסת של פרסום אלונה אצל החברה (מב/1). בכרטסת מפורטים סכומי תנועות שונות בתאריכים שונים בחודשים 6-7/2006. כך, למשל, בתאריך 29/6/05 זוכה הכרטיס בסך של 39,450 ₪, ובתאריך 1/7/05 חוייב הכרטיס בסך 30,000 ₪. וכן הלאה, סה"כ 11 תנועות שונות מפורטות בכרטיס, ואינן מלוות בפירוט מילולי אודות מהות התנועה. הסיכום הסופי כדלקמן - חובה: 142,953 ₪ זכות: 142,953 ₪ הפרש: 0.00.   לפי וכסלר, כרטסת זו מלמדת שהתבצעה עסקה בסך של 142,000 ₪. אשר ליתרת הסגירה המאופסת הסביר שמחייבים את הלקוח כשמוציאים חשבונית, ומזכים אותו כאשר מקבלים תמורה. לדבריו העיתון נמכר ב- 6 חשבוניות שהוצאו על פי תקבול בפועל, והוא העיד שראה אותן (עמ' 7 לפרוטוקול).   גם לו הייתי מוכנה לקבל את הסברו של רו"ח וכסלר שהכרטסת מב/1 מלמדת שהתקבלו מפרסום אלונה סכומים בגובה של כ- 142,000 ₪, הרי שאין בכך כדי ללמד על מכירת העיתון. החברה שבפירוק הפיקה עיתון פרסומי, מכרה שטחי פרסום והעניקה שירותים אחרים ונוספים ללקוחותיה. בהחלט יתכן שפרסום אלונה היא לקוח או מי שהחברה ניהלה עימו קשרים עסקיים כאלו ואחרים. מעבר להתקשרות עסקית כלשהי, לא ניתן ללמוד דבר מן הכרטסת. הסכם מכירה, טיוטה כלשהי, או התכתבות בנושא לא הוצגה. גוידה או אשתו לא זומנו ליתן עדות.   כאן המקום להעיר שאני דוחה טענת מרט פרסום ואולג חייט בסע' 41 לסיכומים מטעמם לפיה משום שההליך התנהל במסגרת בקשה למתן הוראות לא הייתה למשיבים היכולת להזמין עדים לדיון. הייתה גם הייתה. בדיון בבקשה להצהיר על אחריות אישית לפי פקודת החברות לבית המשפט סמכות להורות על הבאת ראיות נוספות לרבות השמעת עדים (סע' 51 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987). לו הייתה מוגשת בקשה מתאימה לבית המשפט היא הייתה נבחנת בהתאם, על מנת שלא לקפח הגנת המשיבים בהליך המקוצר.   משכך הם פני הדברים, אין לי אלא לדחות גרסה זאת.   תצהירו של חייט מלמד גרסה שונה. חייט מצהיר שלחברה שבפירוק אין ולא היה מעולם רישיון להוצאת עיתון. לדבריו החברה הוציאה בעבר "מספר עיתונים בעלי אופי דומה, בהם גם העיתון אקספרס קונטור, אולם ללא רישיון, אלא דרך שימוש ברישיון של חברת אלכס ניקואינג ל.פ.ב. בע"מ" (סע' 14 לתצהיר). דהיינו, חייט מבקש להפריד בין הבעלות ברישיון לבין הזכות להשתמש בו. לשיטתו הבעלות נותרה בידי חברת אלכס ניקואינג ורק זכות השימוש נמכרה לחברה שבפירוק, ואשר נמכרה בהמשך לפרס גרופ, תמורת 142,000 ₪ (וגם ידיעה זו אינה ידיעה אישית של חייט, אלא מצהיר שהוצג בפניו תצהיר של גוידה בהליך אחר, ממנו הוא למד על התשלום הנ"ל).   לטענת המפרק, בדיעבד ועל מנת להצדיק את העברת הפעילות לפרס גרופ, ולהרחיק את הרישיון להוצאת העיתון מן החברה שבפירוק, נחתם הסכם לפיו כביכול רוכשת פרס גרופ זכות שימוש בעיתון מחברת אלכס ניקויין, שאינה פעילה בכלל משנת 2000, וכאמור פעילותה הועברה לחברה שבפירוק. ההסכם מצורף נספח י' לבקשה. מוכתר כ"הסכם הרשאה", נחתם ביום 3/5/2005, ובמסגרתו אלכס ניקואינג, היא בעלת הרישיון להוצאת עיתון, מקנה לפרס גרופ זכות להשתמש ברישיון שלה ל-10 שנים. התמורה הוסדרה בסע' 5.1. להסכם, לפיו בעבור השימוש ברישיון, תשלם פרס גרופ לאלכס ניקואינג דמי שימוש חודשיים בגובה של 5% מהכנסות פרס גרופ.   חייט הצהיר בהמשך שההסכם לשימוש ברישיון שניתן לחברה שבפירוק הופסק בחודש 5/2005, "בהקשר של התשלום מניקולאי גוידה", ונכרת הסכם חלופי מול פרס גרופ. הוא אינו מפרט בדבר ההסכם, אולם נראה כי כוונתו להסכם 3/5/2005 - נספח י' לבקשה שפורט לעיל. אלא שבהמשך התצהיר הצהיר חייט באופן סתום שהרישיון עצמו עבר בסופו של דבר לפרס גרופ (סע' 15 לתצהיר).   אותו ספק בלבול, ספק ניסיון לזרוע חול בעיני בית המשפט, נמשך גם במהלך חקירתו: כאשר נשאל כיצד הגיע העיתון מהחברה שבפירוק לפרס גרופ, משיב: "אין לי מושג. לא השתתפתי בהסכם עם אלכס בכלל" (עמ' 13 לפרוטוקול). מכיוון שנראה שהתבסס בתצהירו על ההסכם לשימוש ברישיון שנכרת בין אלכס ניקואינג לפרס גרופ, נשאל אשר לתמלוגים שעל פרס גרופ לשלם לאלכס ניקואינג לפיו. או אז שינה גרסתו והעיד שגוידה רכש בחודש יולי את הרישיון להוצאת עיתון ולא את זכות השימוש ברישיון (עמ' 14 לפרוטוקול), ואילו ההסכם נספח י' לבקשה נחתם לפני כן (וכנראה אינו תקף עוד).     גרסה זו מעלה תמיהה. אם לחברה שבפירוק לא היה מעולם רישיון להוצאת העיתון, כפי שהצהיר בסע' 14 לתצהירו, כיצד פתאום גוידה רוכש אותו ממנה, כפי שהעיד בפני בית המשפט?! זאת ועוד, גם לפי תצהירו של גוידה במסגרת תיק הוצל"פ 01-61073-05-3, אשר צורף לתגובת מרט וחייט לבקשה, הוא מצהיר שרכש את העיתון ב - 2/2005, ולא ב- 7/2005 כפי שעולה מעדותו של חייט.   חייט נשאל בחקירתו האם הוא משלם לאלכס ניקויינג תמלוגים בגובה של 5% מההכנסות, לפי ההסכם והשיב שהוא לא צריך לשלם את זה. בכך, טוען המפרק, מודה חייט שההסכם אינו אמיתי.   להשלמת התמונה יצויין שוכסלר נשאל אשר לגרסתו של חייט לפיה לחברה שבפירוק לא היה מעולם רישיון להוצאת עיתון, והשיב שלא בכל דבר דעתו שלו תואמת את דעתו של חייט. לדבריו, שניהם ניזונים מפי השמועה מכיוון שלא היו קשורים לאותה מכירה. עוד העיד, שלדעתו ההסכם בין אלכס ניקואינג לפרס גרופ הוא למראית עין ואינו משקף דבר בפועל (עמ' 8 לפרוטוקול).   ריבוי הגרסאות, הסתירות ביניהן, החסרים, והשאלות שנותרו ללא מענה אחיד אשר לנסיבות ולתמורה בהם הרישיון להפקת העיתון הועבר מחזקתה של החברה שבפירוק לחזקת פרס גרופ, תומכים בטענת המפרק שהרישיון הוברח, ללא תמורה, מן החברה שבפירוק לפרס גרופ - שהוקמה על ידי פרידמן לזו המטרה.   לטענת המפרק, ההסכם האמיתי בין החברה לבין פרס גרופ הוא נספח ט'3 לסיכומים, שנחתם בין פרידמן, כבעלים של החברה שבפירוק, ובעל רישיון להפקת העיתון, לבין חיים גפת. עלפי ההסכם, מעביר פרידמן לגפת את הרישיון להפקת העיתון, ביחד עם הציוד ורשימת הלקוחות של החברה, ובתמורה מתחייב גפת במשך 5 שנים לפרסם מודעות של פרידמן בחינם. עוד הוסכם, שהכנסות מהזמנות שכבר בוצעו עד למועד חתימת ההסכם תועברנה חברה. הסכום הכולל של שני סעיפים אלו הוערך ב- 1,000,000 ₪.   את אסופת המסמכים המהווים נספח ט' לבקשה ולסיכומים (לשם הנוחות נערך שימוש לצורך ההחלטה בנספחי הסיכומים, אשר כותרו בתתי נספחים) טוען המפרק שקיבל ממשרד עורכי הדין דורון טיקוצקי ושות', כטיוטות להסכמים ופרוטוקולים של הדיונים שנערכו במשרדם בעניין הקמת פרס גרופ וחלוקת מניותיה. הדף הראשון בנספח ט' הוא מסמך בכתב יד. כותרתו - "פגישה במשרד ביום 3/5/05 - ס.מ. אלכס". הנוכחים: פרידמן ואשתו, ועובדי החברה שבפירוק. באותו מסמך הוסדרה חלוקת הבעלות בפרס גרופ, כאשר כל עובד קיבל אחוזים בחברה. נספח ט'2 הוא מסמך בכתב יד, כותרתו "פשרה עם סמיון ואירנה" ובמסגרתו מוסדרת חלוקת התפקידים של עובדי החברה שבפירוק בחברה החדשה - פרס גרופ. בהמשך, כאמור, נקבע כדלקמן: "ס.מ. אלכס תמשיך לפעול כאשר הפרסום מודעות באקספרס קונטור דרך פרס גרופ".   יש בטיוטות הללו ללמד על היעדר האבחנה והעירוב בין החברות.   לעמדתי הקמתה של פרס גרופ על ידי פרידמן נועדה להבריח את פעילות החברה שבפירוק. אין ברישום מניותיה על שם אחרים (שככל הנראה מועסקים על ידו) כדי לשנות ממהות ההקמה. כפי שפורט לעיל, הקמתה של פרס גרופ הוסדרה בישיבות של החברה שבפירוק, תוך חלוקת אחוזים ותפקידים לעובדי החברה שבפירוק, ותוך שנקבע שהחברה בפירוק תמשיך פעילותה "דרך" פרס גרופ. קביעה זו היא הודאה למעשה במטרת ההקמה - כסות להמשך פעילות.   הקמת מרט פרסום לטענת המפרק, במקביל להקמת פרס גרופ הקים פרידמן את מרט פרסום. לטענתו, מטרת הקמתה להרוויח מפרסום החינם שמגיע לפרידמן בעיתון שמופק על ידי פרס גרופ, כאמור בהסכם נספח ט'. עדויותיהם של וכסלר וחייט מאשרות טענה זו. שניהם העידו שמרט פרסום הוקמה ב-12/2005 על ידי פרידמן, במטרה להפעיל משרד פרסום שקהל יעדו העולים ממדינות חבר העמים.   עוד העידו, שבשל קשייו האישיים של פרידמן, הועברו מניותיה של מרט פרסום לבעלות ולניהולה של חברת ע.ו., בבעלותו של וכסלר, ב- 3/2006. פרידמן הפך, לטענתם, לסוכן פרסום שכיר בחברה.   לטענת המפרק, תחילה הועברה לחברת מרט רק הפעילות הפרסומית של החברה שבפירוק. אולם לאחר שנושיה של החברה החלו לפעול כנגד פרס גרופ (נספח יט' לסיכומי המפרק הוא בקשה לחיוב צד שלישי, פרס גרופ, בתשלום החוב הפסוק של החייבת, החברה שבפירוק, לפי סע' 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, בתיק הוצל"פ 01-61073-05-3) הועברה בסוף שנת 2006 גם פעילות חברת פרס גרופ - שעיקרה הפקת העיתון.   וכסלר הכחיש שפעילותה של פרס גרופ הועברה למרט פרסום. לטענתו, רק הרישיון נרכש, בעוד שלמרט פרסום היו סוכנים משלה ומאגר מידע משלה, אלא שכאשר התבקש לפרט טען שאינו מעורה בעניינים האדמיניסטרטיביים, והפנה את המפרק לחייט.   חייט לא הצליח להסביר את הרקע והנסיבות לכך שהעיתון הופק יום אחד על ידי פרס גרופ ולמחרת היום על ידי מרט פרסום.   וכסלר נחקר על נסיבות העברת העיתון. מעדותו עולה שהרישיון נמכר תמורת 30,000 ₪, ששולמו לגוידה. לדבריו העיתון הועבר "על ידי הסכם פשרה עם חשבוניות בין מרט לפרס גרופ" (עמ' 6 לפרוטוקול). כאשר התבקש להציג חשבוניות אלו, טען שאינן ברשותו, ואף שהיה בזמנים הרלוונטיים הבעלים של מרט פרסום, ולדבריו גם רואה החשבון שלה, הרחיק עצמו מן העסקה, והפנה את המפרק בשנית למנהל מרט פרסום, דהיינו לחייט:    "ש. אתה לא יכול להמציא לי חשבונית. ת. חשבונית על מה? יש לך מנהל מרט פרסום אצלו יש את כל האסמכתאות וכל החשבוניות, החומר לא נשאר אצלי. אני בסך הכל עושה רק דוחות שנתיים של מרט פרסום, לא נוגע לפעילות שלה ולא קשור אליה למעט דו"ח שנתי" (עמ' 6 לפרוטוקול)   בהמשך חזר על כך שמרט פרסום קבלה חשבוניות עבור ההמחאות בסך 30,000 ₪ שנתנו לגוידה תמורת הרישיון.   חייט, מנגד, העיד שנזכר פתאום שגוידה לא שלח לו חשבוניות עבור הסך שקיבל, כאמור לעיל:   "לפי ההסכם הזה היו מנהלים ובעלי מניות שקיבלו 30,000 ₪ שיש את השיקים. הלקוח שלך (כוונתו לגוידה - ב.ג) לא שלח את החשבוניות ונזכרתי בזה עכשיו..." (עמ' 13 לפרוטוקול)   גרסתו להעברת העיתון מפרס גרופ למרט פרסום פורטה בתצהירו כדלקמן: חיים גפת נקט בחודשי הקיץ של 2006 בהליך משפטי כנגד יתר בעלי המניות ומנהלי החברה, היות ולטענתו הם בצעו פעולות שיש בהן לפגוע בו, ובמסגרת הליך זה נכרת ביום 31/8/2006 הסכם בין שתי קבוצות: מהצד האחד חתמו חברת פרס גרופ, מנהליה (מפרט: רימה סוסניר, גרגורי פוברסצקי ודימיטרי לוריה), ובעל רוב מניות פרס גרופ - גוידה. מן הצד השני, חתמו בעל מניות המיעוט בפרס גרופ - גפת, יחד עם פרידמן, ס.מ. אלכס, מרט פרסום, וכסלר וחייט. מהות ההסכם לפי חייט, כאמור בתצהיר, הייתה שכל מניות פרס גרופ יעברו לגפת, כנגד תשלום שיקבל גוידה מאת מרט פרסום. מפרט שמרט פרסום החליטה לשלם את הסכום, היות והיא קבלה מאת פרס גרופ בתמורה את הזכות להשתמש בעיתון. מעבר לסך האמור ששולם לגוידה, ניתנה לו גם הזכות לפרסום עתידי במחיר סמלי. בהמשך הצהיר שפרס גרופ הייתה חייבת כספים למרט פרסום כספים מכוח הסכם 31/8/06 "וניתן לראות גם בכך מרכיב רב של תמורה" (סע' 18 לתצהירו). בנוסף, הצהיר על חוב של פרס גרופ לבנק הפועלים בסך של כ- 140,000 ₪ אשר כוסה על ידי מרט פרסום.     הסכם 31/8/06, עליו מסתמך חייט כהסכם רכישת הרישיון, צורף לתצהיר התשובה. כאמור, ההסכם נחתם בין פרס גרופ, רימה סוסניר, גרגורי פוברסצקי דימיטרי לוריה וגוידה מן הצד האחד, כאשר הצדדים 2-4 כונו "קבוצת גוידה", לבין גפת, פרידמן, ס.מ. אלכס, חייט, מרט פרסום, ווכסלר.   לפי המפרק, אין בהסכם כל העברת זכות שהיא בעיתון מפרס גרופ למרט פרסום, אלא כל מטרתו שחרור העובדים לשעבר של החברה מכל התחייבויותיהם, ללא תמורה.   מטרת ההסכם פורטה בראשיתו: הסדרת היחסים בין הצדדים המעורבים כולם בפעילות פרס גרופ, המפרסמת את העיתון אקספרס קונטור, ולאור מחלוקות בעניין דרך ניהול החברה. סע' 1-5 עוסקים בעניינים כלליים. סע' 6-8 עוסקים בויתור על כל דרישה/ חוב הדדי בין קב' גוידה ליתר הצדדים. סע' 9-21 עוסקים בהעברת מניות פרס גרופ, והם שרלוונטיים לעניינינו. בסע' 11 הוסכם שגוידה ימכור מניותיו בפרס גרופ לגפת, תמורת 15,000 ₪ - אשר ישולמו על ידי מרט פרסום. סעיפים אחרים עוסקים באופן התשלום. בסע' 15 נקבע שגוידה יהיה זכאי לפרסם בעיתון בשווי של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ, לפי מחירון שצורף. סע' 16-21 מסדירים הפסקת עבודתם של רימה, גרגורי ודימה. יתר סעיפי ההסכם עוסקים בסודיות, שיפוי ותביעות, ואי תחרות.   אין בהסכם 31/8/06 עסקה של מכירת הרישיון להפקת העיתון ו/או פעילות פרס גרופ למרט פרסום. כל שניתן ללמוד מסע' 11 הנ"ל, שמרט פרסום משלמת לגפת על המניות שהוא מוכר לגוידה. לא מוסכמת ולא מוסדרת העברת מניות ו/או פעילות ו/או רישיון לעיתון מגוידה למרט פרסום, ובאילו תנאים. בסיכומי חייט ומרט פרסום נטען ש"רוחו של ההסכם הינה העברת השליטה בעיתון". לא כך התרשמתי. למעשה, הסכם 31/8/06 אינו עוסק בכלל במכירה או העברה של הפעילות ו/או הרישיון מפרס גרופ למרט פרסום, אלא מהותו הסדרת עניינם של העובדים לשעבר.    במהלך חקירתו התבקש חייט להציג מסמך המעגן העברת הרישיון. חייט לא יכול היה להמציא כל מסמך אשר לעסקת מכירת הרישיון להפקת העיתון. בהתחלה הפנה להסכם 31/8/06 :   "ש. יש חוזה רכישה? אתה יכול להראות לי? ת. אתה ניסחת אותו." (עמ' 13 לפרוטוקול)   כאמור לעיל, המפרק ייצג חלק מן העובדים ובמסגרת זו היה שותף לניסוח ההסכם. במסגרת זו גם נחשף למידעים שהובילוהו לדווח לכנ"ר על החשד להברחת נכסים.   בהמשך, כשהמפרק לחץ ודרש הסכם המלמד שמרט פרסום רוכשת את העיתון, טען חייט שיש חוזה רכישה, אלא שלא טרח להביאו על מנת הציגו בפני בית המשפט: "זה לא עלי, לא בקשת אותו ואוכל להביא לך אותו תוך חצי שעה" (עמ' 14 לפרוטוקול). כמובן שלו היה הסכם שכזה בנמצא, היה לחייט ו/או ליתר המשיבים די והותר הזדמנויות להציגו.   מעבר לנדרש אציין שגם עניין התמורה הוסבר באופן מגומגם בתצהיר. לו היה הסכם למכירה, היו מפורטים בו הממכר ותמורתו, ואלו היו ידועים וקבועים. הטרמינולוגיה בה נקט חייט בתצהיר כי "ניתן לראות גם בכך מרכיב רב של תמורה", מלמדת שאין כזה בין הנמצא. כמו כן, לא ניתן הסבר על ידי מי מן המשיבים מדוע וכסלר וחייט העידו בחקירתם ששולם לגוידה סך של 30,000 ₪, בעוד שבהסכם 31/8/06 מדובר על 15,000ש"ח בלבד. אציין שבתצהירו של חייט דובר ב- "תשלום שיקבל גוידה" באופן סתום ולא מפורט. הראשון שנקב בסכום של שלושים אלף ₪ כסכום ששולם לגוידה היה וכסלר בחקירתו (עמ' 7 לפרוטוקול). מאוחר יותר, בחקירת של חייט, הוא "נזכר" כמפורט לעיל, שהיו מנהלים ובעלי מניות שקבלו 30,000 ₪ (עמ' 13 לפרוטוקול).   מיותר לציין שכל אסמכתא על תשלום לגוידה או לבנק הפועלים לא צורפה, ובכל מקרה פירעון החוב בבנק יכול היה ללמד על העירוב בין החברות ולאו דווקא על מכירת הפעילות.    על רקע האמור אקבע שמרט פרסום, כמו פרס גרופ, הוקמה על מנת להבריח פעילות החברה שבפירוק מנושיה. גרסאותיהם של המשיבים אשר לאופן בו הגיע הרישיון להפקת העיתון לידי מרט פרסום סותרות, חסרות, לא מבוססות ולא נתמכו בראיות. הברחת הנכסים עולה באופן ברור וחד מן העובדות שהוכחו בפני.   העיתון "אקספרס co.il" כאמור לעיל, לטענת חייט ומרט פרסום העיתון אקספרס קונטור לא יוצא יותר לאור, אלא חברת מרט פרסום מפיקה "עלון פרסומי" שלצורך הוצאתו אינה זקוקה לרישיון. לאותו "עלון פרסומי" הם קוראים "אקספרס co.il", ומבקשים להרחיקו מן העיתון אקספרס קונטור. כן החברה מפעילה אתר אינטרנט בכתובת , ומפרסמת בו מודעות זהות למודעות המפורסמות בעיתון.   לטענת המפרק, הפרסום המתואר הוא בניגוד לצו המניעה האוסר כל דיספוזיציה, ולמעשה מדובר בניסיון נוסף להברחת העיתון.   במהלך חקירתו של חייט הוצגו לו תצלום העמוד הראשון של העיתון אקספרס קונטור מ- 9/08, ותצלום העמוד הראשון של העיתון אקספרס co.il מ- 10/08. חייט אישר ששני העיתונים הופקו על ידי מרט פרסום. העותקים סומנו ביחד מב/2. אומר מיד שמלבד הסיומת של השם ("קונטור" לעומת "co.il"), אשר מופיעה בכתב מוקטן ובצד, מדובר בעותקים זהים מבחינת הפורמט, הלוגו, הגופנים וכיוצא בזה. אפילו המספור הסדרתי לא שונה. כאשר נשאל חייט על ידי המפרק על המספור הסדרתי אישר שהמשיך את המספור של אקספרס קונטור, אלא שלטענתו המספור אינו מעיד על דבר: "זה מספר פנימי שלי ולא קשור אליך" (עמ' 11 לפרוטוקול). הוא גם אישר שהלוגו זהה. כן העיד שבאתר בכתובת מופיע ארכיון ובו כל העותקים של אקספרס קונטור ואקספרס co.il בצוותא חדה (עמ' 12 לפרוטוקול). זאת ועוד, מב/3 הוא תדפיס מהאתר מיום 21/7/08, ונרשם שם שכל הזכויות שמורות לאקספרס קונטור.   כל אלו מלמדים על כך שהעיתון אקספרס co.il הוא העיתון אקספרס קונטור בשם מעט שונה. למעשה, גם חייט ומרט פרסום אינם טוענים אחרת בסיכומים מטעמם.   הסעד המשפטי אין מדובר בבקשה "קלאסית" להרמת מסך, במסגרתה מתבקש בית המשפט לייחס חוב של החברה לבעל מניה בה, אלא המפרק מבקש להתעלם מן ההפרדה שבין ישותה המשפטית של החברה, לבין ישויותיהן המשפטיות של חברות אחרות - פרס גרופ ומרט פרסום. בקשתו, לכאורה, מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך באשכול חברות, המאפשרת ביטול ההפרדה שיצרו המשקיעים בקונצרן בין כיסי העושר של החברות השונות שבו, וחיוב האחת בחובות האחרת, כאשר דרך ניהולו של הקונצרן תיחשב לשימוש לרעה במסך ההתאגדות (אירית חביב-סגל דיני חברות (התשס"ז-2007), 326-341). אלא שעל מנת לקבוע שהחברות אשר את ההפרדה בין ישויותיהן המשפטיות השונות מבקשים לבטל, מהוות "אשכול חברות" או "קונצרן", נדרשת בעלות של החברה האחת בחברה האחרת, היוצרת יחסי חברה אם - חברה בת. לכל הפחות נדרש שהחברות השונות תהיינה נתונות לבעלות בידיים של אותם פרטים. בעניינינו, אין מדובר ביחסים כאלו מבחינה פורמאלית. אמנם לבקשה לא צורף דו"ח רשם החברות בקשר לאף אחת מן החברות הנ"ל, אולם מהעובדות הנלמדות מן הבקשה, עולה שבעוד שהחברה בפירוק הייתה בבעלותו של פרידמן, ביחד עם שניים אחרים (שבהמשך הסתלקו), הרי שפרס גרופ נרשמה על שם העובדים של החברה שבפירוק (ובשלב מסוים המניות הועברו לגוידה), ואילו מרט פרסום נרשמה בכלל בבעלותו של וכסלר (ואח"כ נמכרה לחברה בבעלות אשת חייט). בעלי המניות של החברות פרס גרופ ומרט פרסום שונים מבעלי המניות של החברה שבפירוק, ואף שונים אלו מאלו. משכך, שלושת החברות אינן "חברות קשורות" מבחינה משפטית, באופן שמהוות אשכול חברות או קונצרן, ולא ניתן להחיל עליהן את הדוקטרינה להרמת מסך בקונצרן. עם זאת, מהותית, נראה שבעלי המניות הרשומים היו אנשי קש, ובעל השליטה בשלושת החברות היה פרידמן, בסיוע כזה או אחר של וכסלר, ומאוחר יותר גם חייט. פרס גרופ ומרט פרסום הוקמו ונוהלו לצורך הברחת נכסי החברה ותוך הונאת נושי החברה. די בקביעה שהרישיון להפקת עיתון, וכן העיתון אקספרס קונטור (ובשמו הנוכחי אקספרס co.il), על המוניטין ורשימת הלקוחות, שייכים לחברה שבפירוק.   הכנ"ר, כאמור, המליץ לחייב את המשיבים בשווי העיתון. לטענתו משום פרק הזמן הרב שחלף ממועד ההברחה עד היום, ושליטתם הארוכה של המשיבים בעיתון.   אני נעתרת לבקשת המפרק ומתירה לו לתפוס את העיתון, הרישיון והפעילות הכרוכה בהוצאתו לאור. בנוסף, אני מחייבת את פרס גרופ ומרט פרסום, ביחד ולחוד, בדמי שימוש ראויים ממאי 2005 ועד התשלום המלא בפועל. במידה והמפרק יתקשה בתפיסת העיתון (כעמדת הכנ"ר) תחוייבנה פרס גרופ ומרט פרסום בתשלום שוויו של העיתון. השווי ודמי השימוש יקבעו על ידי שמאי/מעריך שימונה על ידי המפרק תוך 10 ימים. לשם בחינת השווי אני מחייבת את פרס גרופ ומרט פרסום למסור לידי המפרק את הדוחות הכספיים ורשימות הלקוחות, תוך 5 ימים מהיום. כל יתר המסמכים שידרשו לשמאי המעריך יומצאו לפי דרישת המפרק תוך 5 ימים מיום הדרישה.   חיובם של נושאי המשרה אף שבקשתו של המפרק למתן הוראות הוכתרה "בקשה לפי סעיף 373/374 לפקודה", בגופה הוא עותר לחיובם של פרידמן ווכסלר בכל חובות החברה. דהיינו - הסעד המבוקש הוא לפי סע' 373 בלבד (וכנראה בטעות נרשם בגוף הבקשה שסעד זה הוא לפי סע' 374 לפקודה).   אחריותו האישית של פרידמן בבקשה מתוארת מסכת חמורה של פעולות שפרידמן ביצע להברחת נכסים ולריקון החברה, וניצולו הציני את מסך ההתאגדות. רובם של המעשים כבר נדונו לעיל. כבר נקבע שהוא שהקים את פרס גרופ, ומאוחר יותר את מרט פרסום, לשם הברחת העיתון. לכאורה, הראיות שניהל את החברה תוך כוונה לרמות את נושיה - כדרישת סעיף 373 לפקודה, מבוססות ומוצקות, אלא שאיני נדרשת אליהן מעבר לקביעותיי לשם הרמת המסך, שכן פרידמן לא הגיש כל תגובה לבקשה, ולא התייצב לדיון. אשר על כן, הבקשה כנגדו מתקבלת בהיעדר הגנה. המפרק ישקול, ביחד עם הכנ"ר, להגיש תביעת חוב לתיק פשיטת הרגל, אם לאחר בדיקה יגיע למסקנה כי הפעילות תביא לתרומה כספית.   אחריותו האישית של וכסלר המפרק עותר לחיובו של וכסלר בחובות החברה. לטענתו, וכסלר שימש בתקופה הרלוונטית כרואה החשבון של החברה, והוא שחתום על הדו"ח השנתי שלה שהוגש לשלטונות המס ביוני 2006 ומסכם פעילותה לשנת 2005. נטען כי באותה עת כבר היה הבעלים של מרט פרסום אליה הוברחו נכסי החברה.לטענת המפרק, וכסלר היה שותפו של פרידמן, וסייע לו באופן פעיל להבריח את נכסי החברה.   עוד נטען על ידי המפרק, שוכסלר וחייט מציעים כיום שירותים של "טיפול והסדרה" של חובות באמצעות חברה שייסדו שתרגום שמה מרוסית "אין חובות". נטען כי מדובר בייעוץ להברחת נכסים והתחמקות מפירעון חובות לנושים.     לטענת וכסלר, מעולם לא היה נושא משרה בחברה שבפירוק, או מי שנושאי המשרה פעלו לפי הוראותיו, ואין תשתית לחיובו באופן אישי. לטענתו, כפי שכבר פורטה, החברה הפסיקה פעילותה עוד בחודש 1/2006, והתקשרה עימו רק לשם עריכת הדו"ח הכספי האחרון, לאחר הפסקת הפעילות. נטען שהחל לכהן כרואה חשבון של החברה רק בחודש 2/2006, וסיים את תפקידו עם הגשת הדו"ח האחרון של החברה בחודש 5/2006, בעוד שהמעשים המתוארים בבקשה נעשו בשנת 2005, טרם התקשרותו עם החברה. וכסלר מציין, "למען הגילוי הנאות" שבמהלך שנת 2003 התבקש על ידי החברה להכין חוות דעת חשבונאית בעקבות נפילתו של הבנק למסחר, אולם קשר ממשי ושוטף נוצר רק לאחר יום 15/1/2006. כן שימש בעבר כבורר בסכסוך בו בחברה הייתה מעורבת, אלא שלדידו קשר זה אל החברה דווקא מעיד שנחשב צד ניטראלי וחיצוני לה. וכסלר ממשיך וטוען שאינו קשור גם לפרס גרופ, אלא רק למרט פרסום, משום שהייתה בזמנים הרלוונטיים בשליטת חברת ע.ו, אשר רשומה בבעלותו, אם כי מחצית ממניותיה הוחזקו על ידו בנאמנות עבור חייט, ובהמשך עברה הבעלות במרט פרסום לחברה בבעלותה של אשת חייט.   נטען שמעולם לא כהן כפונקציונר בחברה, וכי לא היה גם מי שנושאי המשרה בחברה פועלים על פי הוראותיו - מעמד שלשם קביעתו יש להוכיח קשר הדוק, שוטף, פעיל ומכוון. וכסלר מפנה גם להוראת סע' 88 לפקודה, לפיה אין אדם נחשב כמי שהדירקטורים של החברה נוהגים לפעול לפי הנחיותיו מטעם זה בלבד שהם פועלים לפי עצה שהוא נותן להם כמי שמקצועו בכך. עוד טען, שעל מנת לבסס טענה בדבר ניהול עסק בתרמית יש צורך בראיות חותכות, חזקות ונכונות לקיומה, וכאלו לא הוצגו.   הוראות סע' 373 לפקודה חלות על "נושא משרה" שהיה שותף לניהול העסק בתרמית. בסיפא של סע' 373(א) נקבע:   "'נושא משרה' - בין בעבר ובין בהווה, לרבות מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו."     בסעיף 1 לפקודה מוגדר נושא משרה כך: "נושא משרה", בחברה - דירקטור, מנהל, מזכיר או בעל משרה אחרת שבה"   אעיר שהגדרה זו היא שרלוונטית לעניינינו, ולא זו שבחוק החברות, התשנ"ט-1999, אליה מפנה ב"כ של וכסלר בסיכומיו.   כבר נקבע, כי הסיפא להגדרה, המרחיבה תחולתה גם על כל "בעל משרה אחרת שבה" מביאה לכך שהמונח "נושא משרה" הנו פתוח ובלתי מוגדר. אשר על כן, על בית המשפט למלא מונח זה תוכן ולהחילו על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה (רע"א 294/88 צבי רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין פ"ד מו(1)362 (1991))   ההגדרה הרחבה נועדה לתפוש ברשתה את הפונציונרים שסרחו, תוך התבססות על המהות האמיתית של תפקידם. אולם, רחבה ההגדרה ככל שתהא, גם על מנת לקבוע שפלוני שימש כנושא משרה מבחינה מהותית נדרשת הוכחה.   במסגרת הבקשה לא הונחה תשתית ראייתית מספקת על בסיסה ניתן יהיה לקבוע שוכסלר כיהן כנושא משרה בחברה. מבלי לעבור משוכה זו, אין להידרש לבחינת התקיימותם של יתר יסודות סע' 373 לפק'.   המפרק טוען בעלמא שוכסלר היה שותפו של פרידמן וכי סייע לו באופן פעיל להבריח את נכסי החברה. לא הוצגה ולו ראיה אחת לביסוס טענות אלו.   וכסלר היה רואה החשבון של החברה שבפירוק, לטענתו החל משנת 2006. וכסלר מצרף לסיכומיו אישור שהופק, לטענתו, ממערכת ממוחשבת של רשויות המס, ומלמד שעודכן כמייצג את החברה שבפירוק רק ב- 7/2/2006 (נספח א'). כן מצרף מכתב ממשרד רואי החשבון אביקם, בייטנר, פלאי, ינובסקי ושות' מיום 16/1/2006 אשר מוען לוקסלר ונרשם בו שאינם מתנגדים לשחרור התיק של החברה (נספח ב').   אין עוררין שהוא שערך את הדו"ח השנתי האחרון שלה והגישו לרשויות המס. אלא שאין בכך כדי להוכיח שהיה נושא משרה בחברה, או מי שנושאי המשרה פעלו לפי הוראותיו. המפרק מציין שוקסלר לא הסביר כיצד החברה שלמה לו על הכנת אותו דו"ח עבורה, אולם גם בכך אין דבר שמלמד על היותו שותף לניהול העסק בתרמית.   המפרק מצרף את מכתבו של מנהל בית הדפוס כספים (במסגרתו הודפס העיתון) למפרק מיום 15/8/2008 (נספח י"א לסיכומים). במכתב נרשם שהעיתון יצא לאור על ידי החברה שבפירוק ומאוחר יותר על ידי פרס גרופ. נרשם כי "לאחרונה נכנסו לתמונה עופר וכסלר ואולג חייט" ובהמשך: "רו"ח עופר וכסלר נוכח ביחד עם אולג חייט במשרדי לתאם את התנאים המסחריים בין הצדדים במסגרת הישות המשפטית פרס גרופ בע"מ." המכתב תומך בטענה שוכסלר היה קשור לחברת פרס גרופ, אולם לא רק שאינו מבסס את מעמדו הנטען בחברה שבפירוק, אלא מרחיק אותו ממנה, שכן נרשם שרק "לאחרונה" ובקשר עם פרס גרופ, נכנס וכסלר לתמונה.   גם בחקירתו את וכסלר לא בקש המפרק לברר מעמדו בחברה, אלא חקר אותו בדבר מעמדו בפרס גרופ בלבד.   בהיעדר ראיות לתמוך בבקשה, אין לי אלא לדחותה.   אציין שלאור המידע שהוצג בפני בקשר עם הרמת המסך, הקושר את וכסלר למעשים המתוארים שם, לאור התרשמותי שאינו צד שלישי תם לב, משום עדותו הבלתי אמינה, וגם על רקע עיסוקיו כיום, הייתי מסתפקת בהוכחה לכך שוכסלר שימש לכל הפחות כיד ימינו של פרידמן שניהל את החברה, על מנת לחייבו באופן אישי. אולם גם לשם כך לא הוצגו ראיות מספיקות. בהיעדר בסיס ראייתי לקביעת מעמדו של וכסלר בחברה, הבקשה נגדו נדחית.  סוף דבר המפרק רשאי לתפוס לאלתר את העיתון אקספרס קונטור (בכינויו השונים), הרישיון, והפעילות הכרוכה בהוצאתו לאור. פרס גרופ ומרט פרסום תחויבנה, ביחד ולחוד, בשווי העיתון ובדמי שימוש ראויים ממאי 2005 ועד התשלום המלא בפועל. המפרק רשאי להגיש בקשה למימושו של העיתון למקרה שהתשלום בגין שוויו ודמי השימוש הראויים בגינו לא יבוצע תוך 30 ימים ממועד קבלת דרישה, בהתייחס לדו"ח השמאי.   הבקשה לחיובו האישי של פרידמן מתקבלת, ולחיובו האישי של וכסלר נדחית.   צו המניעה הזמני הופך לחלוט.   אני מחייבת את פרס גרופ ומרט פרסום לשלם למפרק את הוצאות הבקשה בסך 40,000 ₪ + מע"מ. חיובם ביחד ולחוד. אני מחייבת את פרידמן לשלם למפרק הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ + מע"מ.    למרות התוצאה בעניין וכסלר, אני מחייבת אותו לשלם למפרק את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ + מע"מ.   לא יהיה צו להוצאות בעניינו של חייט. הרמת מסך