יתרת זכות בחשבון כינוס

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יתרת זכות בחשבון כינוס: 1. בקשת כונס הנכסים לאשר לו להעביר את יתרת הזכות שבחשבון הכינוס של פרויקט כפר יונה (להלן: "הפרויקט") בניכוי הוצאות הכינוס הצפויות, לחברת מניף שירותים פיננסיים בע"מ (להלן: "מניף") שהינה בעלת שעבוד שני על זכויות חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ (להלן: "חפציבה") בפרויקט, שנבנה בלווי הבנק הבינלאומי (להלן: "הבנק המלווה"). המנהל המיוחד ומניף תומכים בבקשה, והתנגדות לה הועלתה על-ידי חב' נספיר בע"מ (להלן: "נספיר"). נספיר הציגה בהליך קודם מסמכים לפיהם רכשה מחפציבה 6 דירות בפרויקט (C59, C60, B40/3, B40/4, B47/3, B48/4). בבש"א 8070/07 , התבררו טענות נספיר באשר לדירות אלה. נספיר בע"מ, נשלטת על-ידי מר נסים סגרון, איש עסקים תושב חו"ל, השולט גם בחברה בשם נסים סגרון בע"מ. חברה זו רכשה חלק ממניות חברת חפציבה חופים בע"מ ולשם כך העמיד סגרון הלוואת בעלים בסכום של 2.2 מליון דולר. השותפות בין סגרון וחברות בשליטתו לבין חברות חפציבה לא עלתה יפה, וביום 21.12.2006 נחתם "הסכם פרידה", בו סוכם כי חברה בשם סטופי ס.א. הנשלטת אף היא על-ידי סגרון תרכוש 9 דירות בפרויקטים של חפציבה, 6 מהן בפרויקט בכפר יונה. באותו יום 21.12.2006 חתם סגרון בשם נספיר על הסכמים לרכישת 6 הדירות נשוא התנגדות זו. חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ הוציאה חשבונית ובה אישרה כי קיבלה מחברת נספיר 4.4 מליון ₪ תמורת הדירות בכפר יונה. העסקאות דווחו בין השאר לשלטונות המס. שבעה חודשים לאחר חתימת החוזים הוציא הבנק הבינלאומי מכתב החרגה מותנה לזכות נספיר, כאשר אחד התנאים בו היה הפקדת הכספים לחשבון הליווי. למרות ציון חובת ההפקדה לחשבון הליווי הן במכתב ההחרגה המותנה והן בהסכם המכר, לא הופקדו הכספים בחשבון הליווי. בבשא 2674/08 , בו נדונה התנגדות נספיר להסדר בין הכנ"ר והמנהל המיוחד, לבין כונס הנכסים עו"ד לורך, לבין הבנק הבינלאומי הראשון בקשר לפרויקטים שלוו על-ידי הבנק הבינלאומי, ובכלל זה פרויקט כפר יונה (להלן: "ההסדר"), נקבע כי נסיבות רכישת הדירות על-ידי נספיר מלמדות על כי מדובר בעסקה מסחרית, ולכן נספיר לא תהא זכאית לקבל הדירות כרוכשי הדירות הצרכניים, אך תוכל לעמוד על מלוא זכויותיה הכספיות, לרבות טענות לשווי הדירות. על החלטה זו לא הוגש ערעור. בהתנגדותה לבקשה זו של הכונס, טענתה העיקרית של נספיר הינה כי הגם שנקבע כי זכויותיה בדירות אינן קנייניות, יש ליתן לה עדיפות בחלוקת תמורת הפרויקט על-פני מניף, הן בגלל אופי זכויותיה שמקורן בזכות קניינית או לפחות מעין קניינית והן משום שהשעבוד של מניף אינו חל על תמורת הדירות. טענות הצדדים 2. לטענת הכונס, מניף והמנהל המיוחד, הפרויקט משועבד בשעבוד שני לטובת מניף, בניית הפרויקט הושלמה, ולכן יש להעביר אליה יתרת הזכות בחשבון הכינוס. העברת הכספים למניף תיטיב עם כלל הנושים שכן העברת הכספים תביא להקטנת חיובי הריבית בהם מחויב חובה של חפציבה למניף. מהות זכויותיה של נספיר נדון בבשא 2674/08 ונקבע כי זכויותיה כספיות בלבד. משבחרה נספיר שלא לערער על החלטה זו, הפכה ההחלטה לחלוטה ואין היא יכולה לערער עליה בעקיפין על-ידי העלאת טענות לעדיפות זכויותיה במסגרת בקשה זו. אגרת החוב המעגנת את השעבודים לטובת מניף, כוללת בתוכה גם את זכויות חפציבה בבניינים אשר ייבנו על המקרקעין ודמי מכר בקשר למקרקעין. לפיכך, יש לדחות טענת נספיר כי השעבוד הקבוע לא חל על תמורת הדירות. בניגוד לטענת נספיר, אין מניעה לשעבד נכס עתידי (טענה עליה חולק המנהל המיוחד) ובכל מקרה, השעבוד במקרה זה לא היה על נכס עתידי היות והזכות היתה קיימת במועד השעבוד, אלא שהתרחשותה היה עתידי, ונוסח אגרת החוב תומך בפרשנות זו. בנוסף לשעבוד על זכויות חפציבה במקרקעין, נרשם לטובת מניף שעבוד צף שני בדרגה, על הכספים שיופקדו בחשבון הליווי, וכן על התקבולים בכל חשבון המתנהל בבנק הבינלאומי בקשר עם הפרויקט. לטענת נספיר כי אין לשעבוד השני כל תוקף היות וזכרו לא בא בהסכם המכר אין תוקף משפטי, ובכל מקרה השעבוד נרשם ברשם החברות ולכן מתקיים עקרון הפומביות. לכך יש להוסיף, כי נספיר ידעה כי עליה להפקיד תמורת הדירה לחשבון הליווי, הן ממכתב ההחרגה המותנה שקיבלה מהבנק המלווה והן מהסכם המכר גופו, ואם היתה פועלת כך, היתה זוכה בהעדפה על פני מניף, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. הסכמת מניף במסגרת הסדר הנושים להסיר השעבוד לטובת זכויות הרוכשים, ניתנה בכפוף לכך שמניף תקבל את חובה מתוך הכספים בחשבון הליווי, ואין בכך כדי להחיל את הוויתור גם על רוכשים שאינם כלולים בהסדר מלכתחילה. לטענת נספיר לזכויות שביושר או זכויות מעין קנייניות, אין נפקות היות וזכותה הקניינית של מניף קדמה לזכויות נספיר, וממילא היא גוברת על זכויות נספיר, גם אם מעמדן ייקבע כזכויות מעין קנייניות. בהעברת הכספים אין כדי לפגוע בזכויות המהותיות של נספיר אם יקבע כי זכויותיה גוברות על זכויות מניף, היות וכתנאי להעברת הכספים מתבקשת מניף להמציא לכונס הנכסים כתב שיפוי בקשר לתשלומים שיגיעו, אם יגיעו, לנספיר בקשר לפרויקט זה. על עמדה זו חולק המנהל המיוחד שסבור שכתב שיפוי של מניף אינו מבטיח באופן מלא את זכויותיה של נספיר, ולכן יש להכריע בזכויותיה של נספיר לפני העברת הכספים למניף. 3. לטענת נספיר, למניף אמנם היה שעבוד קבוע שני בדרגה על הזכויות במקרקעי הפרויקט, אולם זו הוגבלה על-פי לשון אגרת החוב רק על זכויות חפציבה על פי חוזה הפיתוח ולא על הדירות שנמכרו ותמורתן. כמו כן, שעבוד קבוע חל רק על זכויות שקיימות ביום הטלת השעבוד ואינו יכול לחול על זכות עתידית, ולכן אינו חל על הדירות ותמורתן. כלל זה מתיישב גם עקרון הפומביות, שהרי כדי ליצור זכות תקפה כלפי צדדים שלישיים יש לתת לזכות זו פומביות. השעבוד הצף שנרשם לטובת מניף על חשבון הליווי, לא חל על התמורה שנספיר שילמה עבור הדירות היות ואלה שולמו שלא לחשבון הליווי טרם גובש השעבוד הצף (בעת שהחלו הליכי חדלות הפירעון). ככל שמדובר בכספי תמורת הדירות שהופקדו בחשבון הליווי, הרי שהשעבוד הצף גובש והפך לקבוע בעת שהחלו הליכי חדלות הפרעון ואין הוא יכול לחול על כספים שהתקבלו לחשבון הליווי לאחר מועד זה. ההוראה בהסדר לפיה השעבוד לטובת מניף יחול גם על חשבון שייפתח בקשר עם הפרויקט אינה יכולה לחול על תמורת הדירות ששילמה נספיר: החלטת בית המשפט שאישרה את ההסדר אינה יכולה לשנות את הזכויות המהותיות של הצדדים. החלטת בית המשפט המירה את זכויות נספיר לדירות, בזכויות לתמורתן. זכותה העדיפה של נספיר באה לה אפוא מכוח זכות העקיבה לכספי התמורה בגין דירותיה. לכך יש להוסיף כי אין טעם להבחנה בין זכויותיהם של יתר רוכשי הדירות בפרויקט אשר זכו להגנה מפני השעבוד של מניף, לבין זכויותיה של נספיר והבחנה כאמור פוגעת בעקרון השוויון בין הנושים. כמו כן, לא ניתן לשעבד בשעבוד שני זכויות של רוכש דירה ללא אזהרה מפורשת. על מנת שקבלן יוכל לשעבד בשעבוד שני זכויותיו כלפי רוכשי דירות, עליו לציין זאת במפורש בהסכמי המכר ועל הבנק המלווה להבטיח כי עובדה זו תופיע בהסכמי המכר. משלא נעשה כן, אין השעבוד חל על נספיר שלא קיבלה אזהרה מפורשת על כך. לבסוף, מניף קנתה לעצמה זכות שביושר המתגבשת עוד בטרם רישומה וככזו היא גוברת על כל שאר הנושים של חפציבה. ואכן, בהסדר בין הבנק המלווה - המנהל המיוחד - ומניף שקיבל תוקף של החלטה ביום 22.6.08 לא התייחסו הצדדים למניף כמי שיש לה זכות כלשהי כלפי הדירות ומניף אף וויתרה על זכויותיה כלפי רוכשי הדירות. דיון 4. בבש"א 2674/08 נקבע כי לנספיר זכויות כספיות בלבד בגין רכישה עסקית של דירות בפרויקט. עיקר טענותיה של נספיר בגדרי בקשה זו הינן כי יש ליתן עדיפות לזכויותיה ככאלה. טענתה זו אינה עומדת בסתירה להחלטה הנ"ל, ושאלת מעמדה של נספיר מול שאר הנושים לא נדון בה. עם זאת, ככל שטענותיה הוכרעו בבשא הנ"ל, אין לשוב ולדון בהם בבקשה זו. כך באשר לטענת נספיר כי אין הצדקה להבחנה בין רוכש עסקי לרוכש פרטי, וכך באשר לטענות שהועלו בדבר קנייניות זכויותיה. משנקבעה ההבחנה בין רוכש עסקי לרוכש פרטי, אין גם לקבל את טענת נספיר לפיה הוויתור של מניף על זכויותיה כלפי רוכשי דירות פרטיים במסגרת ההסדר אמור לחול גם עליה. אכן, צודקת נספיר בטענתה כי אין בהסדר (לו לא היתה שותפה) כדי לשנות מזכויותיה המהותיות הן באשר לזכויות שהיא מחזיקה והן בקשר לסדרי הקדימויות בנשייה. אלא, שמהות זכויותיה של נספיר לא הוכרעו בהסדר אלא במסגרת החלטה שיפוטית שדנה בהתנגדותה של נספיר להסדר. משלא הוגש ערעור על החלטה זו הפכו הקביעות בה לחלוטות. עם זאת, עדיין עומדת השאלה האם יש ליתן עדיפות לזכויותיה הכספיות של נספיר נוכח העובדה כי חלק מיתרת הזכות בחשבון הכינוס מקורו בתמורת הדירות שרכשה. נספיר לא דאגה שהכספים יופקדו לחשבון הליווי, למרות שידעה כי עליה להפקיד הכספים בחשבון הליווי (הן ממכתב ההחרגה המותנה והן מהסכם המכר גופו), ברי כי אין בידי נספיר זכויות קנייניות בדירות או בתמורתן. הטענה לפיה יש בידי נספיר זכויות שביושר או זכויות מעין קנייניות אינה מופרכת, אולם, אין היא רלוונטית בתחרות הזכויות בינה לבין מניף היות וזכויותיה נוצרו לאחר היווצרותן של השעבודים לטובת מניף ביום 3.9.2006, והיה עליה לדעת על כך, משום שהזכויות נרשמו במרשם החברות (נספח א' לתגובת נספיר). מטעם זה, אין גם לקבל את טענת נספיר הטוענת לעדיפות מכוח זכות העקיבה, שהרי זכות העקיבה כשלעצמה אינה יכולה ליתן לזכות מעמד גבוה יותר מהזכות עצמה, ולכל היותר נועדה לשמר מעמדה. זכויות נספיר במקרקעין ובפירותיו נוצרו עם היווצרות השעבוד על המקרקעין הקיימים, הגם שמימושן היה עתידי, ולכן אין לקבל את טענת נספיר לפיה זכויות מניף לא היו ניתנות לשעבוד בהיותן עתידיות (וזאת מבלי להיכנס לגופה של שאלה זו). 5. לגופם של השעבודים - בין אם נבחן מעמדן של תמורת הדירות בגדר השעבוד הקבוע על המקרקעין ובין אם נבחן מעמדן בגדרי השעבוד הצף, המסקנה תהיה כי השעבוד של מניף נועד לחול על תמורת הדירות. כך, ברישום השעבוד הקבוע במרשם החברות (שעבוד מס' 66, נספח א' לתגובת נספיר) צוין כי השעבוד הוא על כל זכויות החברה בגין המקרקעין, כאשר באגרת החוב ישנו פירוט של הזכויות כאמור, ובהם נכללים, בין השאר, כל הבנוי ואשר יבנה וכן כל טובות ההנאה, ההכנסות ודמי מכר (ר' סעיף 3(א) לאגרת החוב לטובת מניף מיום 3.9.06, נספח א' לתגובת נספיר). באשר לטענה כי השעבוד הצף נועד לחול רק על חשבון הליווי, הרי שגם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון הרשום במרשם החברות ולפיו השעבוד יחול על חשבון הליווי או על כספים ופקדונות נוספים המפורטים שם בכל חשבון אחר המתנהל בבנק בקשר עם הפרויקט (ר' שעבוד מס' 65, נספח א' לתגובת נספיר וכן פרטי משכנתאות ושעבודים באותו נספח). אם כן, השעבוד הצף נועד לחול גם על כספים שהתקבלו בחשבונות אחרים בבנק הבינלאומי ובלבד שהם מתנהלים בקשר עם הפרויקט. אולם, גם עניין זה אינו רלוונטי לעניינו, שהרי תמורת הדירות התקבלה במסגרת מימוש הפרויקט. אכן, אילו היינו עוקבים אחר הכספים שהופקדו על-ידי נספיר תמורת הדירות, והיה מתגלה כי הכספים הופקדו בחשבונות שוטפים של חפציבה שאינם מתנהלים בבנק הבינלאומי בקשר לפרויקט, היתה עולה שאלה האם כספים שהופקדו על-ידי נספיר נכללים בגדרי השעבוד. אולם אין זה המקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו, נספיר לא הצליחה לעקוב אחר הכספים שהופקדו, ועסקינן בבקשה זו בכספים שהתקבלו מתמורת מימוש הדירות. בהתאם להסבר שניתן על-ידי הכונס, כספי התמורה מופקדים קודם כל לחשבון הליווי, ורק לאחר מכן מועברים לחשבון הכינוס. משכך, מדובר בכספים העונים על הגדרת השעבוד, ולכן השעבוד הצף של מניף חל גם על תמורת הדירות שמומשו במסגרת הליכי הכינוס. טענת נספיר לפיה השעבוד הצף הופך לקבוע ביום תחילת הליכי חדלות הפרעון ולכן אינו יכול לחול על כספים שהופקדו בחשבון הליווי לאחר מועד זה, נטענה בעלמא ולא הוכחה. השעבוד אינו משנה את אופיו עם תחילת הליכי חדלות הפרעון, וככל שהוא נועד לחול על תשלומים מסוימים, הוא ימשיך לחול עליהם גם אם התקבלו לאחר חדלות הפרעון, אלא אם כן נקבע אחרת במסמכי השעבוד. לטענה כי לא ניתן לשעבד בשעבוד שני זכויות של רוכש דירה ללא אזהרה מפורשת בחוזה המכר, לא מצאתי סימוכין, ובכל מקרה יש בה טעם לפגם מקום בו השעבודים נרשמו ברשם החברות ומתקיים עקרון הפומביות. לכך יש להוסיף, כי אם נספיר היתה מפקידה הכספים לחשבון הליווי, כפי שידעה שעליה לעשות, היתה זוכה להגנה גם מפני השעבודים של מניף. הטענה כי הכונס מחזיק תמורת הדירות בנאמנות עבור נספיר, נוגדת את עקרונות הפירוק לפיהם הכונס הוא נאמן של בית המשפט ופועל בהתאם להוראותיו. 6. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות העניין מדובר בהתחייבות חוזית של חפציבה כלפי נספיר (אשר עולות שאלות לגבי תוקפה לאור הודעה שהגישה נספיר בהליך אחר בדבר ביטול הסכם ההיפרדות), ולאור העובדה כי נספיר הינה רוכש מסחרי ולפיכך לא זכתה להיכלל במסגרת ההסדרים שנחתמו לפנים משורת הדין לטובת רוכשי דירות צרכניים, אין אלא לומר כי זכותה נסוגה מפני זכותה של מניף. הגם שייתכן והיה מקום ליתן מעמד מעין קנייני לזכותה של נספיר, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, לא היה בכך כדי לגבור על זכויותיה הקנייניות הקודמות בזמן של מניף, אשר נרשמו במרשם החברות והיה על נספיר לדעת על כך. ככל שיתקבלו טענותיה של נספיר שייטענו במסגרת הליכים אחרים, הרי שאלה יובטחו באמצעות כתב השיפוי עליו תחתום מניף לטובת כונס הנכסים, בתמורה להעברת הכספים. התוצאה 7. הבקשה מתקבלת. כונס הנכסים יעביר את יתרת הזכות שבחשבון הכינוס בניכוי הוצאות הכינוס הצפויות לידי חב' מניף וזאת בכפוף לקבלת התחייבויות מניף לשפות את כונס הנכסים והבנק הבינלאומי בהתאם לאמור להלן: א. שיפוי כונס הנכסים הזמני בגין כל הוצאה בה יחויב בקשר עם הליכי הכינוס, לרבות תשלומים שיגיעו, אם יגיעו, לנספיר בע"מ, וזאת עד לסכום שהועבר למניף במסגרת הליכי הכינוס. ב. שיפוי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ עד לסכום שיועבר לחב' מניף שירותים פיננסיים אם תחולט ערבות כלשהי שהוצאה על ידי הבנק הבינלאומי לטובת רוכשי הדירות (ערבויות חוק מכר) או ערבויות שהוצאו על ידי הבנק' הבינלאומי לטובת משרד הבינוי והשיכון בקשר עם הפרויקט האמור או בגין כל תשלום בו יחוייב הבנק ,אם יחוייב, לשלם לחברת נספיר בע"מ בגין הדירות שבפרויקט. יתרת זכותכינוס נכסיםקופת הכינוס