נזקים עקב שיפוץ בית פרטי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקים עקב שיפוץ בית פרטי: השופט ישעיהו שנלר, אב"ד: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ינון) פסק דין בת.א. 1459/00, , מיום 15.3.05, אשר דן בתביעה כספית שהגישו המערערים והמשיבים שכנגד (להלן - המערערים) כנגד המשיב 1 (להלן - המשיב) בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם, עקב שיפוץ שערך המשיב בביתו, אשר צמוד לביתם ואשר בעקבות כך נפגע ביתם. המשיב הגיש הודעת צד שלישי כנגד המשיב 2 והמערער שכנגד (להלן - ההודעה לצד שלישי), המהנדס שהעסיק המשיב, ושהיה אחראי על ביצוע הקמת השלד, על הבניה ועל ההרחבה (להלן - אוסקר). הרקע העובדתי: 2. המערערים מתגוררים בבית פרטי בשכונת בתים צמודי קרקע ברמת גן, כשביתם צמוד ומחובר לבית צמוד קרקע נוסף, במבנה דו משפחתי, שאותו רכש המשיב בשנת 1993 (להלן - המבנה), ואשר נבנה במקורו כבית חד קומתי. המשיב החל לנקוט בהליכים לצורך שיפוץ ביתו במבנה. בתאריך 6.1.94 התקבל היתר בניה על-ידי הועדה המקומית בעיריית רמת גן, לביצוע שינויים שונים בקומת הקרקע ולהוספת קומה נוספת, כולל פרגולה, והפיכת הבית לקוטג'. ביום 15.7.94 מסר המשיב למערערים כתב התחייבות, לפיו התחייב לשפותם בגין כל נזק שייגרם לביתם בעקבות השיפוץ בביתו (להלן - כתב ההתחייבות). בעקבות השיפוץ טענו המערערים כי נגרם לביתם נזק כבד, עד שלא יכלו להמשיך ולהתגורר בו. המערערים פנו למשיב בבקשה לתקן את הנזק אשר גרם, אולם המשיב לא ביצע זאת. בעקבות כך, הגישו המערערים את תביעתם לבית משפט קמא, שהועמדה על ידם לצרכי אגרה ע"ס 550,000 ₪. במסגרתה טענו כי נזקיהם המצטברים עקב השיפוץ שערך המשיב בביתו, כוללים נזקים והוצאות בגין עלות לקויי הבנייה הניתנים לתיקון, פיקוח הנדסי, ירידת ערך, עגמת נפש ונזקים כלליים, חוות דעת מומחים, השכרת נכס חלופי והוצאות אשר הוצאו על ידם לתיקוני טיח וכיו"ב. המשיב הודה בבית משפט קמא בכתב ההתחייבות, אולם הכחיש כי קיים קשר בין השיפוץ שערך לבין הליקויים. בטרם שלח המשיב את ההודעה לצד שלישי, הסכימו המערערים והמשיב כי בית משפט קמא ימנה מומחה מטעמו בענף הנדסת הבניין, שיחווה דעתו בנושאים המקצועיים שבמחלוקת. ואכן, בית משפט קמא מינה כמומחה מטעמו את המהנדס והשמאי מר צבי רון (להלן - המומחה), אשר הגיש את חוות דעתו מיום 27.2.01, בה ציין כי בדק את המבנה ומצא מספר ממצאים בבית המערערים. בניתוח הממצאים קבע המומחה, בין היתר: "צורת הסדיקה ומיקומה, העיוות הקיים בפתחים, שקיעות הריצוף, מעידים בסבירות גבוהה, כי נוצרה שקיעה דיפרנציאלית בין יסודות המבנה...ניתן להיווכח כי בניגוד להנחיות תכנית היתר הבניה, בה לא ניתן היתר להריסת המבנה, מצוין בצו ההפסקה המנהלי שניתן ע"י מהנדס העיר רמת-גן כי הנתבעים (המשיב) "הרסו את כל הבית הקיים ובונים במקומו בית חדש"...ניתוק באמצעות ניסור או חציבה, באחריות הנתבע (המשיב), של קורות ותקרות מקשיות המשכיות בין שני חלקי המבנה (בית התובעים והנתבעים) גרם לפילוג עומסים שונה על פני היסודות, ובסבירות גבוהה גרם לשקיעת היסודות...יוער כי מתכנן הקונסטרוצקציה של המבנה הציג 2 חלופות לתכנון המבנה...חלופה שניה אשר נבחרה לביצוע ע"י הנתבע באמצעות ביצוע קורות קשר חדשות ותקרת בטון חדשה תוך חוסר התייחסות למבנה הקיים...לא ניתן פתרון קונסטרוקטיבי לניתוק בין שני המבנים..." (ההדגשות במקור - י.ש.). המומחה העריך בחוות דעתו כי עלות העבודה לתיקון הנזקים האמורים, הינה בסה"כ 68,000 ₪ ללא מע"מ צמוד למדד לתשומות הבניה 12/00. ביום 19.12.01 המציא המומחה לבית משפט קמא השלמה לחוות דעתו, בה ציין כי כתוצאה מהליקויים המצויינים בחוות דעתו, הוא מעריך את ירידת הערך בבית המערערים בסך של 16,000$. כך גם שלחו המערערים והמשיב שאלות הבהרה למומחה, והמומחה השיב לשאלותיהם. 3. רק ביום 5.9.01, ולאחר מינוי המומחה והגשת חוות דעתו, כאמור, הגיש המשיב את ההודעה לצד שלישי כנגד אוסקר, בטענה כי בהיותו מתכנן השיפוץ ואחראי על ביצועו, זכאי המשיב לפיצוי ממנו בכל סכום בו יחוייב לשלם למערערים, ועד לסכום של 120,000 ₪. בכתב ההגנה שהגיש אוסקר לבית משפט קמא, טען אוסקר כי מעיון בתיק בית המשפט עולה כי התקיימו הליכים משפטיים, ניתנו החלטות, מונה המומחה שהגיש חוות דעת, נשאלו שאלות הבהרה וניתנו תשובות. כל ההליכים הללו התנהלו בהעדרו ובעת שלא היה צד להליך באותה עת, וללא ידיעתו או הסכמתו, ועל כן עתר כי בית משפט קמא יבטל את כל ההליכים וההחלטות שהתקיימו בהעדרו. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, טען בא-כוחו של אוסקר כי לא ניתנה האפשרות לאוסקר להציג טענותיו בפני המומחה לפני כתיבת חוות דעתו, ועל כן קביעות המומחה אינן רלוונטיות בהתייחס אליו. כך גם הגיש אוסקר חוות דעת מטעמו, של המהנדס דניאל מכטה (להלן - המומחה מטעם אוסקר). משנדחו טענותיו של אוסקר בנוגע למומחה בבית משפט קמא, הגיש אוסקר לבית המשפט זה בר"ע בנושא זה (בר"ע 2397/02), וביום 24.9.03, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל) אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים, לפיה הוסכם, בין היתר, כי "למען הסר ספק, יובהר שעל ביהמ"ש קמא לקחת בחשבון את העובדה שהמבקש לא היה צד להליך בו מונה מומחה מטעם ביהמ"ש ולכן חוות הדעת מטעם מומחה זה לא מחייבת את המבקש (אוסקר)" (ההדגשה אינה במקור - י.ש.) (להלן - ההחלטה בבר"ע). 4. בבית משפט קמא נחקרו עדים שונים וביניהם גם המומחה והמומחה מטעם אוסקר. 5. בפסק הדין סקר בית משפט קמא את חומר הראיות שהובא בפניו, כולל הקשור למומחים וזאת על פני כ- 88 סעיפים. בהמשך פסק הדין, קבע בית משפט קמא כי מקובלת עליו חוות דעתו של המומחה, ובהסתמך על דבריו בבית המשפט, לפיהם מרבית הנזק בבית המערערים נגרם על-ידי ניתוק תקרת בית המשיב מבית המערערים, קבע בית משפט קמא את הפיצוי למערערים לפי 2/3 מעלות תיקון הנזקים לפי חוות דעת המומחה, והעמידו על סך של 45,330 ₪. בהתייחס לכך קבע בית משפט קמא: "סכום זה ראוי שישולם באחריות משותפת, מחציתו על ידי הנתבע (המשיב), על פי כתב התחייבות אשר מסר בידי התובעים ובהיותו בעל המקרקעין הגובלים, ומחציתו ע"י הצד השלישי (אוסקר)...אשר מבחינה מקצועית סביר היה כי יימנע מניתוק תקרת הבתים הגובלים ע"י פעולת הניסור שבעטייה נגרם רוב הנזק לבית התובעים". בהתייחס לרכיב ירידת הערך, קבע בית משפט קמא כי מעת שהמערערים הרסו את ביתם, כעולה מן הראיות, ובהתאם לאשר העיד המומחה בבית המשפט, קביעת המומחה בחוות דעתו בהתייחס ברכיב נזק זה (16,000 דולר) נורתרה ערטילאית וללא משמעות כלכלית. כך קבע בית משפט קמא כי זה הוא הדין גם ביחס לדרישות הנוספות מטעם המערערים, לרבות נושא דמי הדיור החלופי ודמי האחסון לריהוט ומטלטלין. לאור האמור, חייב בית משפט קמא את המשיב ואת אוסקר, כל אחד, לשלם למערערים את הסך של 22,665 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף, חייב בית משפט קמא את המשיב ואת אוסקר, כל אחד, לשלם למערערים, הוצאות משפט ושכ"ט בתוספת מע"מ בסך של 6,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד (להלן - ההוצאות). טענות המערערים והמשיב בפנינו: 6. המערערים הגישו ערעורם כנגד המשיב ואוסקר ואילו אוסקר הגיש ערעור שכנגד. 7. לטענת המערערים, היה על בית המשפט לקבוע כי אכן לא היה מנוס מהריסת ביתם ובניית הבית מחדש ובמיוחד מעת שמומחה בית המשפט קבע במסגרת חקירתו בבית המשפט כי היה ממליץ להרוס את הבית ולבנות בית חדש. משכך שומה היה על בית משפט קמא להורות כי המערערים זכאים לפיצוי בהתאם לסכומים וההערכות שקבעו המומחים מטעם המערערים כעלות האמור - סכומים המסתכמים בכ- 531,000 ₪. בנוסף, טוענים המערערים כי לא היה מקום לקבוע כי אין זכאים לאשר קבע המומחה בגין ירידת ערך ביתם, הכל בגין כך שהרסו את ביתם. כך גם לא היה מקום להטיל עליהם חלק מהאשמה ובאופן שבית משפט קמא הפחית שליש מהעלויות אותן קבע המומחה לרבות מעת ששעור ההפחתה לדברי המומחה הינו עד 30 אחוז בלבד. יתר על כן, בית המשפט התעלם מתוספת של 2,500 ₪ אשר הוסיף המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה כפי שהתעלם בית משפט קמא מכך שיש להוסיף מע"מ על הסכומים שקבע המומחה. עוד טוענים המערערים כי בית משפט קמא התעלם מאותן הוצאות שהוצאו על ידם והוכחו, כך גם לא פסק פיצוי בגין עגמת הנפש ונזקים כלליים ובנוסף הוצאות דיור חלופי לרבות הקשור למטלטלין. המערערים אף משיגים על פסיקת ההוצאות הנמוכה חרף הוצאות שהוכחו לרבות ההוצאות המשפטיות. לשיטת המערערים, פסק הדין אינו מנומק, לא התייחס למלוא החומר שהובא בפני בית משפט קמא וכשבית משפט קמא התעלם מחלק מהסעדים שנתבעו על ידם וללא כל הנמקה. 8. המשיב מלין על כך שהמערערים הגישו עיקרי טיעון המשתרעים על 14 עמודים בניגוד להוראת בית המשפט כי אלו לא יעלו על 7 עמודים. לגופם של דברים טוען המשיב כי הוא מצטרף לכל אשר נטען על ידי אוסקר בערעור שכנגד שהוגש על ידו. המשיב טוען כי חלק ניכר מטענות המערערים אינו נסמך על חומר שעמד והוגש כדין לבית משפט קמא ואף אינו מופיע בתיק המוצגים מטעם המערערים, כך בהתייחס לטענות לפיצוי והחזר הוצאות בגין דמי דיור חלופי, דמי איחסון לריהוט והוצאות נטענות נוספות. לענין קביעות המומחה אותן אימץ בית המשפט טוען המשיב כי המומחה טעה טעות בסיסית בסברתו כאילו קורת התקרה אשר נוסרה היתה במקביל או כקורה המשכית ואזי ייתכן והיה בניתוק לגרום לנזקים, בעוד שבפועל היתה זאת בניצב ומשכך אין קשר סיבתי בין פעולותיו לבין הנזקים הנטענים בבית המערערים. מכל מקום רשאי היה בית המשפט להפחית את הפחית מהסכומים שקבע המומחה. יתר על כן המומחה בחן את הסכומים השונים וקבע אשר קבע. כך טוען המשיב כי אין כל יסוד לטענה כאילו המומחה קבע כי יש להרוס את הבית, וכי דבריו בחקירתו לא רק שהוצאו מהקשרם אלא אינם בגדר חוות דעת שיש בה לסתור את חוות הדעת שהגיש לבית המשפט. לענין ירידת הערך תומך המשיב במסקנת בית משפט קמא בהוסיפו כי המערערים לא הקטינו את הנזק בכך שנמנעו מלמכור למשיב במחיר הגבוה ממחיר השוק. לבסוף דוחה המשיב אחת לאחת את השגות המערערים על אותם סכומים שטענו המערערים כי היה מקום לפוסקם. הערעור שכנגד: 9. אוסקר מפנה טענותיו בערעור שכנגד, לקביעות בית משפט קמא בנוגע לקשר הסיבתי בין שיפוץ ביתו של המשיב לבין הנזקים שנגרמו למערערים בביתם, ובהתייחס לשאלת האחריות. בכלל זה טען אוסקר, כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי ניתוק ביתו של המשיב, במהלך השיפוץ, גרם לזעזוע בבית המערערים, וכן לסדקים ולהרחבת סדקים ונימים קיימים. לטענת אוסקר, לא היה מקום לקביעות אלו, הואיל ובית המערערים מצוי באזור בו האדמה חרסיתית, ומשכך, עלולה היא לתפוח ולהצטמק, דבר אשר גורם לתזוזות יסודות; סיכון היסודות; שקיעה סיפרנציאלית; עיוותים בבית וסדיקה רחבה. לטענת אוסקר, בית המערערים נבנה בבניה ישנה ובשיטת יסודות רדודים, להבדיל מיסודות עמוקים, ועל השיפוץ שערכו המערערים בבית בשנת 1984, במסגרתו הוסיפו המערערים תוספת של יסודות עמוקים לביתם, הוא אשר גרם לדיפרנציאליות במערכת היסודות, ולאי יציבות ביתם ונטייתו בקצהו הצפוני. לאור האמור טוען אוסקר, כי הנזקים שנגרמו למערערים בביתם, לא נגרמו כתוצאה מעבודות השיפוץ שביצע המשיב בביתו, אלא מסיבות אלו ואחרות, ומשלא הוכח הקשר הסיבתי בין הדברים, לא היה מקום לחייב את המשיב ואותו בנזק. לטענת אוסקר, חוות דעתו של המומחה לוקה בפגמים, ואינה נותנת את התמונה המלאה לעניין האחריות בתיק, הואיל ולדבריו, המומחה הינו קונסטרוקטור בלבד, ולא יועץ קרקע מומחה, כמומחה מטעמו שלו. אוסקר פרט בהרחבה בטיעוניו את הפגמים המצויים בחוות דעת המומחה, כדבריו, תוך שהפנה לחוות דעתו של המומחה מטעמו, ולאשר מסר האחרון במסגרת חקירתו הנגדית בבית משפט קמא. 10. בנוסף, העלה אוסקר טענות ביחס לקביעות בית משפט קמא בעניינו, בהתבסס על חוות דעת המומחה, וזאת בהתעלם לטענתו מההחלטה בבר"ע, אשר קבעה, כאמור, כי חוות דעתו של המומחה לא תחייבו. לטענת אוסקר, ראויה היה כי בית משפט קמא ינקוט זהירות יתרה בהתייחסותו לחוות הדעת של המומחה, מעת שמומחה זה מונה כשאוסקר עדיין לא היה כלל צד בתיק בבית משפט קמא. המסגרת הדיונית: 11. ראשית, יש להתייחס לטענת המערערים כי היה על בית משפט קמא להורות כי יש לפצות את המערערים בעלויות הריסת ביתם ובנייתו מחחדש ובהתאם לחוות הדעת מטעמם. אין מקום לקבל טענתם זאת ומכמה נימוקים. המערערים בכתב תביעתם לא טענו כאילו יש להרוס את ביתם ולבנותו מחדש אלא טענו לליקויים שיש לתקנם. משכך אף מונה המומחה על ידי בית המשפט אשר התייחס לנטען על ידי המערערים והמשיב. בחוות הדעת מטעמו, התייחס המומחה הן לשאלת הקשר הסיבתי בין פעולות הבניה שבוצעו בבית המשיב לליקויים שטענו להם המערערים, הן לשאלת אופן תיקון אותם ליקויים ועלותם והן לשאלת ירידת הערך. הטענה כאילו יש מקום להריסת הבית מהווה טענה חדשה שלא נתמכה במאומה. לא למותר להוסיף כי מקבלים אנו את טענות המשיב בכל הקשור לדברי המומחה בחקירתו בבית המשפט. יתר על כן, בצדק טוען המשיב כי המערערים אינם רשאים להסתמך על חוות דעת מטעמם. המשיב טען בפנינו כי חוות הדעת לא צורפה לכתב התביעה, לא נכללה בחומר הראיות ולא בכדי לא נחקר נותן חוות הדעת בבית המשפט. ב"כ המערערים, לא סתר דברים אלו אלא אף חזקם באומרו כי נותן חוות הדעת לא נחקר הואיל "כי היתה הסכמה שלאור זה שיש מומחה מטעם ביהמ"ש, הוא המומחה היחיד בתיק" (עמ' 6 לפרוט' בפנינו). יוער כי המערערים לא עתרו בפנינו להגשת ראיות נוספות בטענה כאילו בית המשפט היה אמור לקבל ראיה זאת או אחרת אך לא עשה כן. משכך, לא רשאים המערערים להתבסס אלא על החומר שעמד בפני בית משפט קמא, כולל ביחס לחוות דעת מומחים אלו או אחרים. המסקנה העולה כי בצדק בחן בית המשפט את חוות דעת המומחה ומסקנותיו, הכל בהתייחס לאותן שאלות להן התייחס המומחה. 12. שנית, יש להתייחס לנושא הערעור שכנגד ומשמעותו. הן המשיב והן אוסקר מסכימים כי הוסכם ביניהם כי אוסקר ישלם מחצית מכל חיוב שיוטל על המשיב. דברים אלו עולים גם מהנאמר בדיון שבפנינו מפי ב"כ אוסקר: "לשאלת ביהמ"ש, בכל הקשור ליחסים בינינו לבין המשיב 1, ביהמ"ש אינו צריך להידרש אום ימצא ביהמ"ש לנכון בין מסגרת הסדר ובין במסגרת פס"ד לחייב את המשיבים בסכומים נוספים, אין צורך שיידרש לחלוקה בין המשיבים" (שם עמ' 7), וכשב"כ המשיב מאשר את האמור. עוד יש להוסיף, כי תביעת המערערים הוגשה אך ורק כנגד המשיב ואילו אוסקר צורף להליך כצד שלישי. משכך, אין חזית ישירה בין המערערים לבין אוסקר, הגם שאוסקר כצד שלישי רשאי, כמובן, לטעון כנגד התביעה העיקרית. החזית הישירה הינה בין המערערים לבין המשיב. משכך, אכן לא היה מקום להורות על חובת תשלום ישירה של אוסקר למערערים. עם זאת מעת שהוגשה ההודעה לצד שלישי, היה מקום להתייחס למערכת היחסים שבין המשיב לבין אוסקר. נוכח האמור, אם אכן הייתה מחלוקת בין המשיב לבין אוסקר, במערכת היחסים שבינם לבין עצמם, היה מקום להידרש לטענת אוסקר ובהתאם להחלטה בבר"ע שהגיש, כי חוות דעת המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש והקשור לכך, אינן מחייבות אותו. אולם, מעת שהן המשיב והן אוסקר הסכימו לאשר הסכימו לרבות לאור אשר צויין בפנינו אין מקום להידרש כלל ועיקר למערכת היחסים האחרונה. זאת, להבדיל מטענות אוסקר המתייחסות לתביעת המערערים מול המשיב. האחריות והקשר הסיבתי: 13. כפי שקבע בית משפט קמא בפסק הדין, שאלת הקשר הסיבתי בין השיפוץ לבין הנזק נבחנה על-ידי המומחה, כמפורט בחוות דעתו וכן בחקירתו בבית המשפט. לא מצאנו כי יש להתערב בקביעות בית משפט קמא בנושא זה. כפי שציין בית משפט קמא, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה בבית משפט קמא, ציין המומחה כי אמנם אינו יכול לבטל כליל את האפשרות ששקיעת המרצפות נבעה משקיעה דפרנציאלית, הגם שלדבריו: "...זה בסבירות מאד מאוד נמוכה" (בעמ' 160 לפרוט' בבית משפט קמא). מכל מקום ציין המומחה מפורשות, כי השיפוץ אינו הגורם היחיד לשקיעת המרצפות, כשלדבריו, גם לסוג הקרקע ישנה השפעה, כ"גורם תורם" (בעמ' 163 לפרוט' בבית משפט קמא), תוך שאף יייחס לקרקע תרומה לנזקים בבית המערערים בשיעור של 20%-30% (בעמ' 211 לפרוט' בבית משפט קמא). אכן, בית המשפט לא הרחיב בנימוקיו, אולם מפסק הדין עולה כי בית משפט קמא פירט את דעתם של המומחים השונים ובסופו של יום הגיע למסקנה אשר הגיע. אכן בית המשפט אינו חייב לקבל את חוות דעת המומחה שמונה על ידו, אולם דרך כלל, בהעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו [ראו: ע"א 10697/06 איזסק נ' המועצה המקומית קרית טבעון (ט.פ. - מיום 31.3.08)]. אין מקום להידרש במסגרת הערעור להשגה זאת או אחרת על המומחה ובמיוחד השגות שהמומחה לא נחקר ביחס אליהן באופן ישיר תוך מתן אפשרות למומחה להתייחס לאותן השגות וכוונתנו לטענות אוסקר שנתמכו על ידי המשיב. 14. המערערים משיגים על כך שבית משפט קמא קבע, כי יש להפחית מהפיצוי בגין תיקון הליקויים שליש. לטענתם לא היה מקום לכל הפחתה שהיא ולחילופין היה מקום להגביל את ההפחתה לשיעור שציין המומחה. גם בנושא זה, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. בית משפט קמא בחן את מלוא החומר שבפניו, כולל אשר עולה מחוות הדעת האחרות והגיע למסקנה אליה הגיע. אכן, בית משפט קמא חרג במקצת מאותו שיעור שציין המומחה, אולם אין בחריגה זאת להצדיק התערבות ערכאת הערעור. 15. מנגד, יש מקום להתערבות של ערכאת הערעור, בשניים. ראשית, בית משפט קמא לא התייחס כלל ועיקר לנושא המע"מ ושנית, בית המשפט לא התחשב בתוספת שקבע המומחה בסך 2,500 ₪. למעשה, לא מצאנו תשובה של ממש, אם בכלל, לטענות אלו מטעם המשיבים. לענין המע"מ, ייתכן ובית משפט קמא לא נזקק לנושא זה הואיל והמערערים הרסו את ביתם, אולם כפי שיפורט בהמשך בנושא הפיצויי בגין ירידת ערך, אין בכך שלא לזכות את המערערים בתוספת המע"מ. אם אכן היו מתקנים המערערים את הליקויים, אזי היו נדרשים לתשלום המע"מ ואין כל סיבה לשלול זכותם זאת משבחרו בהריסת הבית ובנייתו. כך גם, לא היה מקום שלא להוסיף את אשר הוסיף המומחה, הגם שיש להפחית גם מסכום זה את ההפחתה בשעור של שליש. יוער כי בית משפט קמא הורה על שערוך סכומי חוות הדעת ממועד הגשת התביעה ומעת שלא הייתה השגה בנושא זה מטעם מי מהצדדים ועל כן גם אנו נלך בדרך זאת. 16. הנה כי כן זכאים המערערים בגין עלות תיקון הליקויים, לסכום שקבע בית משפט קמא, דהיינו, 45,330 ₪ ובתוספת 1,667 ₪ - סה"כ ל- 46,997 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. לסכום זה יש להוסיף את שיעור המע"מ כשעורו במועד פסק דינו של בית משפט קמא, דהיינו 17%. פיצוי בגין ירידת ערך: 17. בית משפט קמא שלל מהמערערים פיצוי בגין ירידת ערך, נוכח בחירתם של המערערים להרוס את הבית ולבנותו מחדש, וכי על כן בפועל לא נגרמה אותה ירידת ערך שקבע המומחה. 18. ירידת ערך נובעת מכך שגם אם יבוצעו תיקונים של הליקויים עדיין, פחת שוויו של הבית. משכך, חייב המזיק לפצות את הניזוק גם על נזק זה. בלשון אחרת אם המערערים היו בוחרים לתקן את ביתם ובהתאם להוראות המומחה, חרף זאת, היה פוחת שווי ביתם בסכום של 16,000 דולר ומשכך היו זכאים לפיצוי בגין הפחתת שווי זה. המערערים בחרו שלא לבצע את תיקון הליקויים בלבד, אלא בהריסת הבית כולו ובנייתו מחדש. האם בגין כך אכן יש מקום לשלול זכותם לפיצויי בגין ירידת הערך. התשובה, לדעתנו שלילית. הפיצוי במקרה דנן אינו פיצוי כעין "ערך כינון" אשר מוכר לנו מתחום הביטוח. הפיצוי דנן הינו על נזק שנגרם וללא קשר לשאלה הכיצד יתוקן הנזק על ידי המערערים. זאת הן ביחס לעצם תיקון הליקויים והן ביחס לירידת הערך. יוער, כי מעת שבית משפט קמא לא קיבל את עמדת המערערים כי היה מקום לחשב את הפיצויים בהתחשב בהריסת הבית ובנייתו, כך לא מקום להתייחס להריסה ובניה זאת בבוא בית המשפט להזקק לנושא הפיצויי בגין ירידת ערך. 17. מעת שבית משפט קמא שלל פיצוי זה, הרי לא נדרש לכרוך בפיצויי זה ועל כן עלינו להידרש לכך. בית משפט קמא קבע הפחתה בשעור של שליש, וקביעה זאת יפה גם לגבי הפיצויי בגין ירידת הערך. המומחה נתן את חוות דעתו ב- 19.12.01 ובעת ששער הדולר עמד על 4.26. משכך זכאים המערערים לשני שליש מ- 16,000 דולר ובהתאם לשער הדולר דאז, לסכום כולל של 45,440 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת. סה"כ זכאים המערערים לפיצויי בגין ירידת הערך לסכום של 45,440 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.12.01 השגות אחרות של המערערים: 19. לא ראינו מקום להתערב בכך שבית משפט קמא לא הורה על פיצויי בגין הוצאות בפועל שהמערערים טענו כי הוציאו. זאת הן לאור הנטען על ידי המשיבים והן בהתחשב בחוות הדעת של המומחה אשר נדרש לעלויות הנדרשות. כך גם לא מצאנו להתערב בשלילת הפיצוי הנדרש בגין דיור חלופי לרבות הקשור למטלטלין. בהתאם לחוות דעת המומחה דיור חלופי נדרש לשבעה ימים ומבלי שהוכח כאילו נדרש פינוי המטלטלין. בנוסף, לא הוכחו עלויות בגין צורך זה. 20. לענין הנזק הכללי, בית משפט קמא לא נדרש כלל לנושא זה ובצדק מלינים על כך המערערים. אמנם שעור הפיצויי כפי שפסק בית משפט קמא אינו כפיצויי שנדרש על ידי המערערים, אולם אין בכך למנוע את הצורך בבחינת זכאותם של המערערים לפיצוי בגין עגמת נפש וכד'. במיוחד יפים הדברים נוכח התנהלות המשיב ואשר קבע בית משפט קמא. גם אם בית המערערים היה בית שנבנה לפני שנים רבות, עמד הוא על מכונו, ולא היה כל מקום לפגיעה בו לרבות אשר עלה בכל הקשור לנושאים הקשורים בתכנון ובניה. כך גם לא ניתן להתעלם מתיאור הנזקים והתיקונים שנדרשו. בנוסף, יש להתחשב גם בכל הפעולות שנצרכו להם המערערים נוכח הפעולות מטעם המשיב. משכך, מוצאים אנו לנכון לזכות את המערערים בסכום של 15,000 ₪ נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא. 21. לענין הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, הרי ככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בכגון דא [ראו: ע"א 49/04 ד"ר נודלמן נ' שרנסקי (ט.פ. - מיום 4.8.08)]. במקרה דנן, אין להתעלם מסכום התביעה כפי שהוגשה מחד גיסא והחיוב הכספי בסופו של יום מאידך גיסא. עם זאת נוכח הסכומים שהוספו על ידינו וכמפורט לעיל יש להעמיד את שעור שכה"ט על סכום של 20,000 ₪. לענין הוצאות המשפט, הרי בית משפט קמא פסק "הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד...". בכך לכאורה הפריד בית משפט קמא בין הוצאות המשפט לבין שכ"ט עו"ד. מכל מקום ככל שלא עשה כן הרי מהראוי לעשות כן. דהיינו שבנוסף לשכ"ט עו"ד זכאים המערערים להוצאות המשפט. הערעור שכנגד: 22. נוכח כל אשר פרטנו עד כה, עולה כי למעשה מצאנו לנכון לחייב את המשיב לשלם למערער את הסכומים אשר פסק בית משפט קמא ובנוסף, את אשר מצאנו לנכון להוסיף וכמפורט לעיל. משכך, חייב אוסקר לשפות את המשיב בגין מחצית מהסכומים שנפסקו לחובת המשיב ואשר המשיב ישלמם או לחלוקה אחרת ביניהם וכפי שציינו ב"כ המשיב ואוסקר בדיון שבפנינו. כך גם דין הערעור שכנגד להדחות, לאור אשר פורט. סיכומם של דברים: 23. אשר על כן זכאים המערערים נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא לסכומים הבאים: בגין תיקון הליקויים לסכום של 46,997 ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה לבית משפט קמא ועד מועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא - 62,591 ₪, ובתוספת 17% דהיינו לסכום של 73,231 ₪. בגין ירידת ערך נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא - 55,284 ₪. בגין נזק כללי נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא - 15,000 ₪. לתוספת שכ"ט עו"ד ולהוצאות משפט, כמפורט לעיל. 24. אשר על כן במקום התוצאה האופרטיבית בפסק דינו של בית משפט קמא יבוא: על המשיב לשלם למערערים 143,515 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.05. בנוסף, על המשיב לשלם למערערים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.05 ובתוספת מע"מ. בכל הקשור להודעה לצד שלישי יחול האמור בסעיף 22 לעיל. 25. לענין הוצאות הערעור זכאים המערערים להוצאות, אולם בפסיקתם יש מקום להתחשב בנטען על ידי המשיב בכל הקשור לחריגת המערערים בעיקרי טיעוניהם. אשר על כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערים את הוצאות הערעור וכן 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. אין צו להוצאות בענין הערעור שכנגד. הערבות הבנקאית שהפקידו המערערים תוחזר להם באמצעות בא כוחם. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר קובי ורדי: אני מסכים. ד"ר קובי ורדי, שופט השופטת דליה גנות, שופטת: אני מסכימה. דליה גנות, שופטת אשר על-כן הוחלט כמפורט בחוות דעתו של השופט י. שנלר, אב"ד. בית פרטישיפוצניקשיפוצים