עיכוב הליכים בוררות לפי אמנת ניו יורק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים בוררות לפי אמנת ניו יורק: זוהי בקשה לעיכוב הליכים מכח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות (להלן:- "הבקשה"). 1. הרקע: (א) המשיבה 1 (להלן:- "חברת אשר") עסקה במועדים הרלוונטיים לתביעה בייבוא, שיווק והפצה בלעדית של צמיגי רכב מתוצרת מישלין בישראל. המשיב 2 (להלן:- "מר אשר" וביחד:- "המשיבים") הוא בעל המניות היחיד והמנהל בחברת אשר ומכהן כמפרק מרצון של חברת אשר, לאחר שהאחרונה החליטה על פירוק זה. (ב) המבקשות (להלן גם:- "מישלין") (הן הנתבעות 6,5 בתביעת המשיבים) הן חברות זרות שהיו קשורות עם המשיבים למן 15.2.74 בהסכם הפצה בלעדי (להלן:- "הסכם הבלעדיות") שהעניק לחברת אשר את זכויות הייבוא הבלעדיות של צמיגי מישלין לתחומי מדינת ישראל ללא הגבלת זמן. (ג) המשיבות 3,4,6 הן חברות המאוגדות על פי דיני מדינת ישראל, העוסקות בייבוא, שיווק והפצת צמיגי רכב וקשורות אחת לשניה בהחזקותיהן. המשיב 5 הוא המנהל ובעל השליטה במשיבה 4 (להלן ביחד, משיבים 3-6:- "הנתבעים"). (ד) על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2005 החליט מר אשר לממש מניות שהחזיק בחברת אשר על ידי מכירת חלק מהן לצדדים שלישיים בתמורה לשווי הכספי שיצר לחברה. יצויין כבר עתה כי על-פי הסכם הבלעדיות, שינוי בחברת אשר מחייב הסכמתה של מישלין. הנתבעים, שהיו מודעים לכוונות מר אשר לממש אחזקותיו בחברת אשר, פעלו לגזול מחברת אשר את זכויותיה ונכסיה ולשם כך, בין היתר, הפיצו מידע כוזב אצל מישלין שלפיו בכוונת מר אשר, למכור זכויותיו לגופים חסרי ניסיון בתחום הרכב, שידרדרו את חברת אשר ויגרמו בכך נזק עצום למוניטין של מישלין במדינת ישראל. (ה) כמו כן טוענים המשיבים בכתב התביעה, שמאחר שלנתבעים קשרים עסקיים עצמאיים עם מישלין, קיבלו הנתבעים מידע אודות הצעות הרכש של מניות חברת אשר שהועברו על ידי מר אשר למישלין, בהתאם להסכם הבלעדיות בין השתיים, ועשו שימוש לרעה במידע זה כדי להתערב ביחסים החוזיים בין חברת אשר למישלין ולהביא להפסקתם בהפרה בוטה. (ו) לטענת המשיבים בכתב התביעה, הפצת כזבים זו וסיכול מהלכיה העסקיים של חברת אשר הביאו לפגיעה ממשית במוניטין של חברת אשר ולירידת קרנה אצל מישלין ובדיעבד הסתבר גם שבאותה תקופה פעלו הנתבעים כדי שמישלין תעביר לידיהם את הזכויות מכח הסכם הבלעדיות, תוך סיום היחסים החוזיים עם חברת אשר. (ז) ביום 13.6.06 הודיעה מישלין לחברת אשר על סיומו של הסכם הבלעדיות החל מיום 31.12.06 ובדיעבד התגלה למשיבים שמישלין והנתבעים שמרו בחשאיות מוחלטת את העובדה שמתחילת שנת 2007 יועברו זכויות חברת אשר מכח הסכם הבלעדיות לנתבעים. (ח) לנוכח השתלשלות עניינים זו, הגישו המשיבים ביום 21.1.08 את התביעה דנן נגד הנתבעים בעילות של גרם הפרת חוזה, גזל, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, חוק עוולות מסחריות ולשון הרע ועתרו לחייב את הנתבעים בתשלום של 41,272,500 ₪. (ט) ביום 28.1.09 הגישו הצדדים, הודעה מוסכמת לבית המשפט, שלפיה תצורף מישלין כנתבעת בתיק, תוך שמירת זכויותיה להגיש בקשה לעיכוב הליכים עקב תניית הבוררות הקבועה בהסכם הבלעדיות. (י) ביום 18.2.09 הוגש כתב התביעה המתוקן על ידי המשיבים. ביום 27.4.09 הגישה מישלין את הבקשה דנן. הנתבעים הגישו תגובה לבקשה שלפיה הם משאירים את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. המשיבים הגישו תגובה לבקשה בה הם מתנגדים לבקשה ומישלין הגישה תשובה לתגובה. בטרם אכריע בבקשה, אסקור בקצרה את טענות הצדדים: 2. טענות הצדדים טענות המבקשות: (א) המבקשות גורסות שיש לעכב ההליכים נגדן בשל קיומו של הסכם בוררות ביניהן לבין המשיבים. לטענתן, בשל קיומה של תניית הבוררות בהסכם הבלעדיות, הגישו המשיבים תחילה תביעה נגד הנתבעים ובהמשך ביקשו את צירופה של מישלין כנתבעת נוספת, מתוך רצון לעקוף באופן פסול את תניית הבוררות המחייבת. (ב) הלכה פסוקה היא שנטיית בית המשפט היא לכבד הסכם בוררות ולא לסכלו, היא הנותנת כאשר מדובר בתניית בוררות זרה אשר חלה עליה אמנת ניו יורק (להלן:- "האמנה"). סעיף 6 לחוק הבוררות מאמץ לתוך הדין הישראלי את הוראות אמנת ניו יורק בדבר אכיפת הסכמי בוררות ועיכוב הליכים, והתנאים לתחולת הסעיף מתקיימים בענייננו. (ג) מקריאת סעיף 2 לאמנה עולה, כי מקום בו חלה האמנה, הכלל החד משמעי הוא עיכוב הליכים לפני בית המשפט, והסטייה מהכלל תתאפשר רק בהתקיים אחד מהחריגים המצומצמים הקבועים ברשימה הסגורה שבסעיף 2(3) לאמנה ואשר אף אחד מהם לא מתקיים במקרה דנן. פיצול הליכים לא מהווה טעם שבגינו יימנע בית המשפט מלהורות על עיכוב הליכים. (ד) המבקשות מפנות לת"א (מרכז) 1746-01-08 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' Sansung Techwin Co, Ltd (לא פורסם - 25.11.08) (להלן:- "עניין קולומביה") שם נדונה מסכת עובדתית דומה לעניין זה ונקבע על ידי כב' השופט יפרח, בקביעה שאושרה בהמשך על ידי בית המשפט העליון, שמדובר בתניית בוררות חוץ ולכן יש לעכב ההליכים אף אם קיימת נתבעת נוספת שאינה צד לתניית הבוררות. (ה) אין יסוד לטענת המשיבים שלפיה מר אשר אינו צד להסכם הבלעדיות ולכן אינו כפוף לתניית הבוררות. מר אשר ראה עצמו לכל אורך הדרך כצד להסכם הבלעדיות ובינו לבין חברת אשר לא התקיימה כל הפרדה. כך גם, אין יסוד לטענה שלפיה המבקשת 1 אינה צד להסכם ההפצה ולכן אינה כפופה לתניית הבוררות. (ו) לחילופין, גם בהעדר תחולה לאמנת ניו יורק, פיצול ההליכים הנטען על ידי חברת אשר אינו מהווה טעם מיוחד שלא להורות על עיכוב ההליכים כמשמעותו בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות. טענות המשיבים: (א) המשיבים אינם מסכימים לנטען על ידי המבקשות, והגם שמביעים הם הסכמה לקיום בוררות כוללת בישראל נגד כל הצדדים הנתבעים בתיק, טוענים הם שתניית הבוררות הנטענת אינה חלה על הסכסוך דנן. בעניין זה בפי המשיבים מספר טענות פרוצדורליות ומהותיות - והן יפורטו להלן. (ב) גב' גרמיין-פלס, שתצהירה צורף לבקשה, אינה יכולה להעיד על קיומו של הסכם בוררות אלא מפי השמועה ולכן אינה כשרה להצהיר על העובדות הנטענות בבקשה וכבר בשל כך יש לדחות את הבקשה על הסף. (ג) הבקשה מוגבלת רק לעיכוב התובענה נגד המבקשות ואין בה כדי להשפיע על צירופן כבעל דין דרוש בתובענה אל מול הנתבעים ולכן גם אם תעוכב התובענה נגד המבקשות, הן עדיין יוותרו בבחינת בעל דין דרוש לצורך בירור התובענה נגד הנתבעים הגם שלא יינתן נגדן כל סעד. (ד) סעיף הבוררות בהסכם אינו חל על הסכסוך דנן שכן הסעיף מדבר על מחלוקת הנובעת מפרשנות או מביצוע הסכם הבלעדיות ואילו כתב התביעה עוסק בביטולו שלא כדין ובחוסר תום לב של ההסכם. משכך, מחלוקת זו אינה קשורה בביצוע הסכם הבלעדיות או בפרשנותו ולכן יש לדחות הבקשה. (ה) המשיבות מושתקות מלטעון שסעיף הבוררות חל על הסכסוך, בין היתר לנוכח השתלשלות העניינים שלהלן: ביום 26.3.07 הגישה המשיבה 1 המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המבקשות, בבקשה לצוות עליהן למנוע מימוש הערבות הבנקאית שהיה על קונצרן מישלין להשיב (להלן:- "המרצת הפתיחה"). המבקשות הגישו בקשה למחוק את המרצת הפתיחה מטעמים ענייניים ומאחר שבכוונתם ממילא להשיב את הערבות הבנקאית. לנוכח טענת המבקשות מחק בית המשפט את המרצת הפתיחה. הן מבקשת המחיקה הן מהחלטת בית המשפט עולה, שהמבקשות לא טענו באותו מועד לקיום הסכם בוררות אלא טענו לגופם של דברים ומסרו סמכות הכרעה לבית המשפט. (ו) סעיף הבוררות קובע שההליך יתקיים בשפה הצרפתית אך אינו קובע את מקום הבוררות, ולכן, סירוב המבקשות לקיים הליך בוררות בישראל נגוע בחוסר תום לב. חוסר תום לב זה מקבל משנה תוקף עת מישלין חייבת בחובת תום לב מוגברת לפי סעיף הבוררות הנטען שלפיו הצדדים יפעלו למציאת פתרון ידידותי. משכך, לו היה סעיף הבוררות בתוקף, היה בסירוב זה כדי להוות הפרה יסודית שלו ולכן מודיעות המשיבות על ביטול סעיף הבוררות, ככל שהיה תקף באותו מועד. המשיבים גורסים שלא הייתה כל מניעה לקיים הבוררות בשפה הצרפתית בארץ. (ז) לפי סעיף 1(1) לאמנת ניו יורק, האמנה חלה רק במקרים בהם מדובר באכיפה או בהכרה בסעדים הקשורים בבוררות שניתנו במדינה שונה מהמדינה בה אכיפתם מתבקשת ובמקרים בהם ההכרה ו/או האכיפה האמורים קשורים בסעדים שאינם מן הדין המקומי. מאחר שבענייננו מדובר בסעיף בוררות ישראלי, עליו חל דין ישראלי, והבקשה לעיכוב הליכים בגינו הוגשה בישראל, הרי שאמנת ניו יורק לא חלה. כמו כן, מאחר שצרפת הגבילה השתתפותה באמנה באופן בו תכיר בפסק בוררות שניתן במדינה זרה אך לא תאכוף הסכמי בוררות זרים, הרי שהיא אינה צד לאמנת ניו יורק ככל שהדבר נוגע לעיכוב הליכים. (ח) לנוכח סעיף 2(1) לאמנה, ועקב העובדה שהסכסוך בין המבקשות למשיבים קשור גם לשאלת הזכויות העומדות לנתבעים, הרי שהסכסוך לא יכול למצוא פתרונו במסגרת בוררות המחייבת רק חלק מהצדדים. כמו כן, מאחר שהן עילת המשיבים נגד המבקשות, הן עילת המשיבים נגד הנתבעים, דורשת הכרעה עקרונית בשאלת הפרות הסכם הבלעדיות יש להימנע מפיצול הליכים מיותר. 3. דיון והכרעה בראשית הדברים אציין, שהמשיבים הכירו בתגובתם בכך שהסכם הבלעדיות חל אף על מר אשר ועל המבקשת 1, ועל כן אין צורך לדון בטענה זו. כדי להגיע להכרעה בשאלה האם יש לעכב את ההליכים בין הצדדים עקב תניית הבוררות, לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, עלי לבחון את הרבדים הנורמטיביים הבאים: תניית הבוררות בין הצדדים, חוק הבוררות, אמנת ניו יורק. (אא) תרגומה של תניית הבוררות המופיעה בסעיף 11 להסכם הבלעדיות שנערך בשפה הצרפתית, כפי שהובא בנספח ב' לכתב התביעה המתוקן, הוא כלדקמן:- "הצדדים מתחייבים למצו (כך במקור - ה.ג.) פתרון ידידותי לכל מחלוקת הנובעת מפרשנות או ביצוע הסכם זה. במידה ולא יימצא פתרון ידידותי שכזה, כל המחלוקות הנובעות מהסכם זה ייושבו באופן סופי בהתאם לתקנות הפשרה והבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית, על- ידי בורר אחד או יותר שימונו לפי תקנות אלה באמצעות החלטה ידידותית. כל הליך יתקיים בשפה הצרפתית." (בב) סעיף 6 לחוק הבוררות קובע כדלקמן:- "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן." (גג) סעיף 2 לאמנת ניו יורק עוסק בעיכוב הליכים בגין הסכמי בוררות בינלאומיים וקובע כדלקמן:- "1. Each Contracting State shall recognize an agreement in writing under which the parties undertake to submit to arbitration all or any differences which have arisen or which may arise between them in respect of a defined legal relationship, whether contractual or not, concerning a subject matter capable of settlement by arbitration. 2. The term 'agreement in writing' shall include an arbitral clause in a contract or an arbitration agreement, signed by the parties or contained in an exchange of letters or telegrams. 3. The court of a Contracting State, when seized of an action in a matter in respect of which the parties have made an agreement within the meaning of this article, shall, at the request of one of the parties, refer the parties to arbitration, unless it finds that the said agreement is null and void, inoperative or incapable of being performed". (ב) לאחר עיון בהוראות דלעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ויש לעכב את ההליכים בין הצדדים לנוכח קיומה של תניית הבוררות, ואלו טעמיי: סעיף 2 לאמנת ניו יורק קובע 3 תנאים שנדרשים לצורך תחולת האמנה ועיכוב הליכים על פיה: קיומה של תניית בוררות חוץ; התנייה בכתב; התנייה דנה בנושא הכשיר להידון בבוררות (ר' עניין קולומביה). בעניין קולומביה היה קיים בין חברת קולומביה, חברה ישראלית, לבין חברת סמסונג, חברה זרה, הסכם הפצה בלעדי שבוטל, לטענת חברת קולומביה שלא כדין. האחרונה תבעה את חברת סמסונג ואילו חברת סמסונג ביקשה לעכב את ההליכים עקב תניית בוררות החוץ שנקבעה בהסכם בין הצדדים. בית משפט זה (כב' השופט יפרח) קיבל את הטענה שמדובר בתניית בוררות חוץ. בבקשת רשות לערער על החלטה זו שהוגשה לבית המשפט העליון קבע כב' השופט דנציגר כי:- "...גם אם נכונה טענתה של המבקשת לפיה סעיף 15.1 להסכם קובע כי הליכי הבוררות יתקיימו לפי כללי ה- ICC ולא לפני מוסד ה-ICC בחו"ל, ולמרות סעיף 17 להסכם הקובע כי הדין החל על ההסכם הוא הדין הישראלי, הדבר אינו מעלה או מוריד לעניין שאלת עיכוב ההליכים ולעניין המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי לפיה יש להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות". (רע"א 722/09 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' Samsung Techwin co., Ltd (לא פורסם - 11.3.09)). משנקבע בעניין קולומביה שמדובר בתניית בוררות חוץ, וזאת חרף העובדה שבהתאם לתניית הבוררות שם נקבע, כי הדין שיחול על הסכסוך הוא הדין הישראלי, בעוד שבתנייה בה עסקינן אין קביעה כאמור, אין מנוס מהסקת המסקנה כי לפנינו תניית בוררות חוץ וכי מתקיימים התנאים הנדרשים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות לעיכוב ההליכים. (ג) המשיבים טוענים, שמאחר שהסכם הבלעדיות הוא הסכם ישראלי, עליו חל דין ישראלי, הרי שאמנת ניו יורק לא חלה מאחר שסעיף 1(1) לאמנה דורש שהסכם הבוררות יהיה הסכם זר למדינה בה מבוקש הסעד בגינו. כדי לבחון את טענת המשיבים, אביא את נוסחו של סעיף 1(1) לאמנה: "This Convention shall apply to the recognition and enforcement of arbitral awards made in the territory of a State other than the State where the recognition and enforcement of such awards are sought, and arising out of differences between presons, whether physical or legal. It shall also apply to arbitral awards not considered as domestic awards in the State where their recognition and enforcement are sought". מעיון בסעיף דלעיל עולה כי אין ממש בטענת המשיבים. ראשית, שאלת הדין החל על ההסכם אינה מעלה ואינה מורידה לבחינת השאלה האם מדובר בתניית בוררות חוץ או בתניית בוררות ישראלית ואף איני נדרשת להכריע בשאלה זו. עם זאת, במאמר מוסגר אציין שאין זה ברור כלל שעל הסכם הבוררות חל הדין הישראלי, כטענת המשיבים, זאת לנוכח העובדה שההסכם עצמו כתוב בשפה הצרפתית ואף נקבע בו שהבוררות תתנהל בשפה הצרפתית. יתרה מכך. אף אם חל הדין הישראלי על ההסכם, הרי אין זה מונע את הקביעה שמדובר בתניית בוררות חוץ, כפי שנקבע בנסיבות דומות בעניין קולומביה. שנית, יש לפרש את סעיף 1(1) לאמנה בהתאמה לסעיף 2(3) לאמנה. באשר לסעיף אחרון זה נכתב בספרו של Albert Jan van den Berg , THE NEW YORK ARBITRATION CONVENTION OF 1958 TOWARDS a UNIFORM JUDICIAL INTERPRETATION, (1981), בעמ' 71, כי כאשר תניית הבוררות לא קובעת את מקום ההתדיינות יש לבחון האם מדובר בסכסוך בינלאומי ואם התשובה חיובית, תחול הוראתו של סעיף 2(3) לאמנת ניו יורק. לדידו של המחבר, יש שתי חלופות שבהתקיים אחת מהן סכסוך כלשהו ייחשב לסכסוך בינלאומי לצורך תחולתה של האמנה: האחת - אם לפחות אחד מהצדדים אינו תושב המדינה בה מתבקש עיכוב ההליכים. השניה - אם העסקה העומדת במקורו של אותו סכסוך היא בינלאומית. במקרה דנן, שתי החלופות דלעיל מתקיימות ועל כן אף מטעם זה מתבקשת המסקנה שעסקינן בתניית בוררות חוץ שאמנת ניו יורק חלה עליה, מסקנה המתיישבת אף עם תכליתה של האמנה - אכיפה יעילה של הסכמי בוררות מסחריים בינלאומיים. (ד) טענה נוספת שמעלים המשיבים היא שצרפת אינה צד לאמנה בנוגע לאכיפת הסכמי בוררות זרים. מנוסחה של ההסתייגות הצרפתית, כפי שהובאה על ידי המבקשות בסעיף 74 לתשובה לתגובה עולה בבירור, כי ההסתייגות קשורה לחלק באמנה שעוסק בהכרה ובאכיפה של פסקי בוררות בלבד (חלק I לאמנה) ולא לחלק באמנה המתייחס לכיבוד הסכמי בוררות (חלק II לאמנה). זאת ועוד. מנוסח האמנה ניתן אף לראות, שהאמנה עצמה מקנה אפשרות למסור הסתייגות רק ביחס לחלקה הראשון ולא ביחס לחלקה השני העוסק בכיבוד הסכמי בוררות. טעמים אלה מספיקים דיים לדחיית טענה זו של המשיבים, אף ללא צורך להיזקק לטעמים הנוספים שהעלו המבקשות בתשובתן. (ה) משהגעתי לכלל מסקנה שהן אמנת ניו יורק הן סעיף 6 לחוק הבוררות חלים על המקרה דנן, יש לבדוק האם מתקיים בענייננו אחד משלושת החריגים הקבועים בסעיף 2(3) לאמנה: ההסכם בטל ומבוטל; ההסכם משולל כח פעולה; ההסכם אינו בר ביצוע. אין כל ממש בטענת המשיבים שלפיה מדובר בהסכם משולל כח פעולה מאחר שמישלין רוקנה מתוכן את סעיף הבוררות בסירובה העיקש למצוא פתרון ידידותי ובסירובה לקיים את סעיף הבוררות במקרה בו יוסכם שהבוררות תתקיים בישראל ועדיף היה שטענה זו לא היתה מועלית מלכתחילה. כל שמסרבת מישלין כעת הוא לוותר על זכותה לפי תניית הבוררות לקיים בוררות בהתאם לתנאי ה - ICC ובכלל זה, לפי קביעת בית המשפט של ה - ICC באשר למיקום הליך הבוררות. אין כל פסול בכך שמישלין מבקשת לפעול בהתאם לתניית הבוררות ובוודאי אף שאין לקבל את טענת המשיבים במקום אחר, שמאחר שמישלין חייבת בחובת תום לב מוגברת לפי סעיף הבוררות, סירובה לקיים את הליך הבוררות בישראל (סירוב לגיטימי לנוכח תניית הבוררות, כל עוד לא ייקבע מיקום ההליך) מהווה הפרה יסודית של סעיף הבוררות ולכן הסעיף בטל. (ו) אף טענת המשיבים שלנוכח פיצול ההליכים הדרוש ומעורבותם של צדדים שלישיים לא ניתן לבצע את סעיף הבוררות אינה יכולה לסייע בידיהם. כך נקבע ברע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (לא פורסם - 7.9.05) (להלן:- "פרשת הוטלס") כי:- "במקרה דנא עסקינן בהסכמי בוררות הכפופים לאמנה, ולפיכך חל לגביהם סעיף 6 לחוק, ולא בהסכמי בוררות פנים מדינתיים, הנשלטים על ידי סעיף 5 לחוק. לגבי הסכמי בוררות מן הסוג הראשון יש לקבוע, כי עובדת קיומו של בעל דין אשר אינו צד להסכם הבוררות אינה נכללת בגדר איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) לאמנה. היינו, נסיבה זו אינה מהווה, דרך כלל, טעם אשר בגינו יימנע בית המשפט מלהורות על עיכובם של ההליכים בכל הנוגע להסכמי בוררות הבאים בגדר סעיף 6 לחוק." לפיכך, ולנוכח העובדה שאף אחד מהחריגים הקבועים בסעיף 2(3) לאמנה לא מתקיים, הרי שפיצול ההליכים אינו מהווה טעם שלא להורות על עיכוב ההליכים במקרה דנן. (ז) טענה נוספת שהעלו המשיבים היא שסעיף הבורררות לא חל על הסכסוך דנן מאחר שתניית הבוררות עוסקת במחלוקת הנובעת מפרשנות או ביצוע ההסכם, ואילו הסכסוך נובע מביטולו של ההסכם שלא כדין ובחוסר תום לב. אין כל ממש בטענה זו. ראשית, בנוסח המתורגם של תניית הבוררות, כפי שהובא דלעיל, נאמר כי "במידה ולא יימצא פתרון ידידותי שכזה, כל המחלוקות הנובעות מהסכם זה ייושבו באופן סופי בהתאם לתקנות הפשרה והבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית...". (הדגשה שלי - ה.ג.). שנית, המשיבים בעצמם, בבקשה שהגישו לצירוף מישלין כנתבעת נוספת בתובענה (להלן:- "בקשת הצירוף"), כתבו:- "סעיף 11 להסכם הבלעדיות...קובע במפורש כי מחלוקות הנובעות מהסכם הבלעדיות ידונו במסגרת של בוררות. אשר על כן...טענות התובעת 2 כנגד הפרות יצרנית הצמיגים מישלין את הסכם הבלעדיות צריכות להתברר במסגרת של בוררות." (סעיפים 24-25 לבקשת הצירוף). אין לקבל כל ניסיון של המשיבים לשנות כעת עמדתם זו, כאשר היא אינה משרתת עוד את מטרותיהם ולקבל טענתם, שכאמור אף אינה מתיישבת עם לשון תניית הבוררות. (ח) טענה נוספת שהעלו המשיבים בתגובתם נוגעת לכך, שהמבקשות מושתקות מלטעון שסעיף הבוררות חל על הסכסוך, זאת לנוכח המרצת הפתיחה שהגישו המשיבים, בה טענו המבקשות לגופם של דברים ומסרו סמכות הכרעה לבית המשפט. אין כל בסיס לטענה זו. עניינה של המרצת הפתיחה שהגישו המשיבים היה ליתן צו מניעה המורה למישלין להימנע מחילוטה של הערבות הבנקאית שהוענקה על ידי חברת אשר למישלין (העתק המרצת הפתיחה - נספח ט' לתשובת מישלין). הערבות הבנקאית אינה חלק מהתחייבויות הצדדים מכח הסכם הבלעדיות והיא מהווה עסקה נפרדת לחלוטין, זאת אף לטענת חברת אשר עצמה במסגרת המרצת הפתיחה (סעיפים 10 ו - 53). כמו כן, מעיון בהחלטה שהורתה על מחיקת המרצת הפתיחה עולה, שהגשת התובענה היתה מוקדמת ומיותרת שכן שבוע לפני שהוגשה המרצת הפתיחה נתנה מישלין הוראה לבנק להשיב לחברת אשר את הערבות הבנקאית (העתק מההחלטה - נספח ה' לתגובה לבקשה). מקום שעילת התביעה בהמרצת הפתיחה היתה שונה לחלוטין מעילת התביעה בה עסקינן, ומשההליך נמחק עוד בטרם החל וללא החלטה לגופו של עניין, בשל העדר צורך בהחלטה כאמור, אין לקבל טענת המשיבים שלפיה מושתקות המבקשות כעת מלטעון שהסכם הבוררות חל על הסכסוך בשל המרצת הפתיחה. (ט) לבסוף אציין, שאין לקבל אף את הטענה באשר לכך שהמצהירה שתצהירה צורף לבקשה, אינה יכולה להעיד על קיומו של הסכם בוררות, שעה שאין כל מחלוקת באשר לקיומו של הסכם זה. כך גם איני מקבלת את הטענה שאם תעוכב התובענה נגד המבקשות, עדיין הן יוותרו בבחינת בעל דין דרוש לצורך בירור התובענה נגד הנתבעים וימשיכו להיות בעלות דין בהליך דנא, אף אם לא יינתן נגדן כל סעד. פסק הדין אליו מפנים המשיבים בנימוק זה (בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל נ' משה ברזילי, פ"ד נה(5) 357 (2001)) כלל אינו רלוונטי, שהרי אינו עוסק כלל בעיכוב הליכים בשל תניית בוררות אלא בהיותם של צדדי ג'-ה' כבעלי דין דרושים לתובענה, אף בשעה שלא נדרש נגדם כל סעד. 3. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים נגד המבקשות מכח סעיף 6 לחוק הבוררות. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשות ובשער טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח + מע"מ. עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםאמנה בינלאומיתבוררות