קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוק קבוצת כדורסל: 1. האם עמותת "הפועל ירושלים" (בפירוק) הייתה חלק בלתי נפרד מההסתדרות או "שלוח" של ההסתדרות, באופן המצדיק את הרמת המסך בין השתיים? האם ההסתדרות חבה בחובותיה של העמותה שבפירוק? אלה הן השאלות העיקריות הצריכות הכרעה בהליך שלפני. רקע עובדתי ודיוני 2. ביום 3/7/94 הוגשה על ידי שלטונות מס-הכנסה בקשה לפירוקה של עמותת "הפועל ירושלים - כדורסל" (להלן: העמותה). בית המשפט נעתר לבקשת הפירוק ומינה את התובע כמפרק העמותה. במסגרת הליכי הפירוק הכיר המפרק בהוכחות חוב בסכום כולל של 11,340,525 ₪. עיקרו של החוב (קרוב ל-9 מליון ₪) הוא חוב למס-הכנסה. מהוכחת החוב עולה, כי מדובר בחובות ניכויים במקור, מס מעסיקים ומס שכר, שמקורם בשנות המס 1985-1994. 3. על-פי הנטען בכתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 6/2/00, מלכתחילה יוסדה העמותה על-ידי הנתבעות 1 ו-2 (לעיל ולהלן: ההסתדרות) כשלוחה של ההסתדרות, ללא מסך מפריד בינה לבין ההסתדרות. הן בתקנון העמותה והן בחוקת ההסתדרות נקבע, כי העמותה אינה גוף עצמאי, וכי האחריות הכוללת לניהולה מוטלת על ההסתדרות. לעמותה לא היו מעולם מוסדות עצמאיים משלה והחלטות מוסדותיה היו כפופות להחלטות ההסתדרות. גם רכושה של העמותה היה שייך להסתדרות. "ייעודה של העמותה לא היה אלא לשמש כשלוחה - בין שלוחה בתוך ההסתדרות עצמה (כחלק בלתי נפרד ממנה) ובין כשלוחה של ההסתדרות הסרה באופן מוחלט למרותה" (סעיף 3 לכתב התביעה). ועוד נטען בכתב התביעה, כי מוסדות ההסתדרות מעולם לא חלקו על כך, שההסתדרות חבה בחובות העמותה והיא גם בעלת הזכויות בנכסיה (סעיף 39 לכתב התביעה). בכל הזמנים הרלבנטיים חלשה ההסתדרות על העמותה וזו לא הוקמה מעולם כתאגיד "רגיל" בעל מסך משפטי, המנתק אותה מההסתדרות או ממוסדותיה. טענת קיומו של מסך, המפריד בין העמותה לבין הסתדרות, הועלתה לראשונה רק במסגרת הליכי הפירוק (סעיף 41 לכתב התביעה). על יסוד טענות אלו מבקש המפרק מבית המשפט "ליתן פסק דין לפיו עמותת הפועל ירושלים הינה חלק בלתי נפרד מההסתדרות ... וכי (ההסתדרות) חייבת בחובות העמותה שבפירוק, כפי שאושרו בהליכי הוכחת החוב על-ידי המפרק, קרי סך של 11,340,525 ₪". לחלופין מתבקש בית המשפט לקבוע, כי העמותה היא "שלוחה" של ההסתדרות, וכי ההסתדרות חייבת בחובותיה של העמותה מכוח היותה "שולח". במסגרת הליכי קדם המשפט הוסכם על תיקון כתב התביעה, באופן שהסעד המתבקש הוא חיובן של הנתבעות בתשלום חובות העמותה, כפי שאלו אושרו בהליכי הוכחת החוב (עמ' 31 לפרו'). 4. הנתבעות העלו טענת התיישנות וכפרו בהוכחות החוב שאישר המפרק. לעצם העניין הכחישו את הטענה, כי העמותה וההסתדרות חד הן. לטענתן, בכל הזמנים הרלבנטיים פעלה העמותה כתאגיד נפרד ועצמאי . 5. בד בבד עם הגשת כתב הגנתן נתנו הנתבעות הודעות לצד שלישי לשורת גורמים האחראים, לטענתן, לחובות העמותה, אך במסגרת הליכי קדם המשפט נמחקו כל ההודעות בהסכמה, זולת אלו שנשלחו למר עזרא בליליוס (להלן: בליליוס), לעמותת "ב.ב - עמותת הכדורסל בוגרים ירושלים" ולמר מאיר בר. יצוין כבר עתה, כי שני הצדדים האחרונים לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון. בהמשך הסכים ב"כ הנתבעות לצמצם את עילותיהן של ההודעות לצד שלישי לעילה חוזית בלבד, המעוגנת בחוזה מיום 4/7/91 (מוצג נ'; עמ' 45 לפרו'). הצדדים הגיעו להסדרים דיוניים מקיפים באשר לקבילות מוצגים, ולאחר שגם בליליוס הצטרף להסדרים אלו (ראו את הודעתה מיום 26/7/06 של באת כוחו דאז עו"ד חלי לסר), הוחלט לדון בתביעה ובהודעות לצד שלישי במאוחד. המסגרת הנורמטיבית 6. הבסיס הנורמטיבי שבו מעוגנת תביעתו של המפרק היא הדוקטרינה של "הרמת מסך". התביעה מתייחסת לאירועים שהתרחשו קודם לכניסת חוק החברות לתוקף בתאריך 1/2/2000, ולפיכך מקורו של ההסדר בדבר הרמת המסך הוא בהלכה הפסוקה שקדמה לחקיקת החוק, בפרט זו המתייחסת להרמת מסך באשכול תאגידים. אין מחלוקת כי הלכה זו ישימה גם לגבי אשכול תאגידים הפועלים שלא למטרות רווח, כפי שהדבר במקרה שלפנינו. 7. פסק דין מנחה בנושא זה הוא רע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מושב שיתופי מולדת (פס"ד מיום 2/4/97), שבו ציין כב' השופט ת' אור, כי בית המשפט העליון עדיין לא קבע הלכה סדורה לגבי הנסיבות שבהן ניתן להתעלם מקיומן הנפרד לכאורה של חברות שונות באשכול חברות, ולגבי המודל המשפטי המאפשר התעלמות כזו, וכי לעניין זה קיימים מודלים משפטיים אחדים, ובהם מודל של הרמת מסך בין החברות באשכול החברות ומודל של שליחות בין החברות. השופט אור הוסיף וקבע, כי תהא העמדה הנורמטיבית אשר תהא, בית-המשפט יוכל להפעיל דוקטרינות משפטיות אלה רק בהתקיים תנאים עובדתיים מסוימים, וזאת כפי שהבהיר י' כהן בספרו דיני חברות (כרך א, 1988), בעמ' 238: ...השאלה האם חברה היא שלוחת בעלי מניותיה היא שאלה עובדתית, אשר יש לדון בה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. השליטה כשלעצמה, ואפילו שליטה אבסולוטית בכל מניות החברה, אינה הופכת את זו האחרונה לשלוחת בעלי מניותיה. בהקשר זה אימץ השופט אור את אמות המידה שפורטו במאמרו של מ' בן-יאיר: "הרמת מסך באשכול חברות" קובץ הרצאות במשפט אזרחי, בעמ' 42-47: ואמנם, בן-יאיר עומד במאמרו הנ"ל על כך שהמסקנה בדבר התקיימותם של יחסי שליחות בין חברה אם לבין חברה בת באשכול חברות מעוגנת בנתונים עובדתיים שונים, ובהם השאלות מי מינה את מנהלי העסקים של החברה הבת; האם החברה האם היא המוח המפעיל של העסק; האם רווחי העסק של החברה הבת מופקים ממומחיותה ומשיקול-דעתה של החברה האם; האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת; האם החברה האם היא בעלת יכולת החלטה לגבי הונה של החברה הבת; והאם שליטתה של החברה האם בחברה הבת היא אפקטיבית ומתמדת. באופן דומה, גם הרמת מסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסוימים - קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של החברה האם בחברה הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת...המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם...? גם כאן נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת לעניין היחס בין התאגידים העומדים לדיון. נפנה ונבחן, אפוא, האם עלה בידי המפרק להוכיח את קיומם של יסודות עובדתיים אלו. תקנון העמותה שבפירוק וכפיפותה התקנונית למוסדות ההסתדרות 8. לצורך קידום מטרותיה ייסדה ההסתדרות הכללית (נתבעת 1) את "מרכז הפועל" (נתבע 2) ומועצות פועלים (כגון: הנתבעת 3). אין מחלוקת, כי מרכז הפועל ומועצות הפועלים הם אורגנים של ההסתדרות וחלק בלתי נפרד ממנה. מטרותיו של מרכז הפועל הן, בין היתר, לפתח את הכושר הגופני ואת ערכי הבריאות והרוח של העובד ולפתח את הספורט העממי, התחרותי וההישגי (מוצג צב). 9. אגודת הפועל ירושלים הוקמה בשנת 1962 כאגודה עותומאנית. על תקנונה של האגודה (מוצג יא) חתומים 13 יחידים, אך ייסודה נעשה בהסכמתו של מרכז הפועל ובתיאום עמו (מוצג ח). תקנונה של האגודה זהה לחלוטין לתקנון אחיד שיצר מרכז הפועל עבור כל אגודות הפועל שהוקמו ברחבי הארץ (מוצג יב). 10. שמה של האגודה העותומאנית שנוסדה כאמור בשנת 1962 הוא: "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל התאגדות לתרבות גופנית 'הפועל' סניף ירושלים". תקנונה של האגודה העותומאנית (מוצג יא) קובע, בין היתר, כי האגודה מהווה "יחידה שלמה" בתוך מרכז הפועל, וכי לוועד המרכזי של מרכז הפועל שמורות זכויות באסיפה הכללית ובוועד האגודה (סעיף 5). מוסדות האגודה הן האסיפה הכללית, המועצה, הוועד וועדת המשמעת (סעיף 9). למועצת הפועלים ולמרכז הפועל שמורה הזכות לעכב החלטה ו/או ביצוע החלטה של האסיפה הכללית עד לבירור במזכירות מרכז הפועל, אשר הכרעתה בשאלה תהיה סופית ומחייבת את האסיפה הכללית (סעיף 9א(7)), והוא הדין באשר להחלטותיו של הוועד (סעיף 9ג(8)). אם הוועד יפסיק למלא את תפקידו לתקופה העולה על 3 חודשים תהא למרכז הפועל או למזכירותו הרשות למנות וועד זמני (סעיף 9ג(10). סמכויותיה של ועדת המשמעת וסדרי הדיון בה יקבעו על ידי הוועד או המועצה באישור מרכז הפועל (סעיף 9ד). החלטה על פירוקה של האגודה טעונה אף היא אישור של מרכז הפועל, ובמקרה כזה יעבור כל רכוש האגודה לרשות אחרת על פי החלטת מרכז הפועל (סעיף 10). 11. בשנת 1983 הוסב רישומה של האגודה העותומאנית לעמותה על פי חוק העמותות, התש"ם-1980 (מוצגים א ו-י). זוהי העמותה שבפירוק, אשר בשמה הגיש המפרק את התביעה. אשר לקשר של העמותה עם מרכז הפועל נאמר בתקנון העמותה (מוצג י), כי העמותה היא "חברה במרכז הפועל", וכי למרכז הפועל שמורות זכויות באסיפה הכללית של העמותה ובוועד שלה כמפורט בתקנון (סעיף ה). יושם לב, כי הנוסח המופיע בתקנון העמותה: "חברה במרכז הפועל", מרוכך מהדיבור: מהווה "יחידה שלמה" במרכז הפועל, אשר הופיע בתקנון האגודה העותומאנית. למשמעות הדבר אחזור בהמשך. על פי תקנון העמותה, באסיפה הכללית של העמותה משתתפים לא רק חברי העמותה, אלא גם נציג של מרכז הפועל ונציג של מועצת הפועלים (סעיף 2(א)). נציגי מרכז הפועל ומועצת הפועלים זכאים להשתתף גם בישיבות הוועד (סעיף 3(ה)). בדומה לתקנון האגודה העותומאנית, גם בתקנון העמותה הוקנתה לנציגי מועצת הפועלים ומרכז הפועל בעמותה הזכות לעכב קבלת החלטות באסיפה הכללית ובוועד עד בירור גורל ההחלטה במרכז הפועל (סעיפים 2(ט), 3(ו)). מרכז הפועל אף אמור לאשר את החלטת האסיפה הכללית באשר לסמכויותיה של ועדת המשמעת וסדרי הדיון בה (סעיף 4(ד)). אשר לוועדת הביקורת של העמותה, נקבע כי עליה לפעול על פי הקווים המנחים שיינתנו על ידי מבקר ההסתדרות, וזאת בנוסף למילוי תפקידה על פי דין (סעיף 5(ג)). על ועדת הביקורת לדווח על ממצאיה, בין היתר, לממלאי תפקידים שונים בהסתדרות (סעיפים 5(ד)-(ו)). תקציב העמותה ייערך על ידי הוועד בשיתוף עם מועצת הפועלים (סעיף 6(א)). פירוק העמותה ייעשה על ידי האסיפה הכללית, ונכסיה, לאחר פירעון חובותיה, יועברו לעמותה אחרת של "הפועל" בעלת מטרות דומות, על פי החלטת מרכז הפועל. העמותה רשאית להקים סניפים נוספים הנושאים את שם "הפועל" בהסכמת מרכז הפועל ומועצת הפועלים (סעיף 9). 12. להשלמת התמונה יצוין, כי מרכז הפועל מצדו קבע בתקנונו (מוצג צב), כי הוא מוסמך להשתתף באופן פעיל בניהולן השוטף של עמותות הפועל. כמו כן נקבע באותו תקנון, כי למרכז שמורות זכויות באסיפה הכללית ובוועד של כל אחת מעמותות הפועל, וזאת כפי שנקבע בתקנוניהן. נוסף על כך נקבע בהחלטות מוסדות ההסתדרות, כי על אף שסניפי הפועל המקומיים אוטונומיים מבחינה ספורטיבית מקצועית, הם נתונים בתחום "אחריותה ומרותה של מועצת הפועלים במקום" (החלטת ועידת ההסתדרות משנת 1985, נספח יג לכתב התביעה). 13. הנה כי כן, על-פי תקנון העמותה שבפירוק קיימת כפיפות של מוסדות העמותה למרכז הפועל ולמועצת הפועלים, ועל פי תקנונו של מרכז הפועל, הוא מוסמך להטיל את מרותו על העמותה. עם זאת וכדי למקד את הדיון בעיקר אומר כבר עתה כי איני מקבל את עמדתו של ב"כ המפרק, שלפיה תקנון העמותה מלמד על שליטה "אפקטיבית ומתמדת" של ההסתדרות בעמותה, וזאת להבדיל משליטה בכוח, שאין כל ודאות כי תוצא אל הפועל. כמה נימוקים חברו והביאוני למסקנה זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד: ראשית, בניגוד לאגודה העותומאנית, העמותה אינה מהווה לפי תקנונה "יחידה שלמה" בתוך מרכז הפועל, אלא היא במעמד של "חברה" בו. נוסחה זו מקיימת כדבעי את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של העמותה. שנית, ביצוע החלטותיהם של ועד העמותה ושל האסיפה הכללית שלה אמנם כפוף לזכות עיכוב ולזכות וטו של מרכז הפועל, אך הוא אינו טעון, בדרך כלל, אישור מראש של מרכז הפועל. מודל כפיפות זה עשוי לאפשר לעמותה חופש פעולה ועצמאות, מלאים או חלקיים, שהרי שאלת המפתח היא: האם וכיצד יפעיל מרכז הפועל הלכה למעשה את זכויותיו. שלישית, גם באשר לוועדת הביקורת לא נאמר בתקנון אלא כי תפעל על סמך הקווים המנחים שיינתנו על ידי מבקר ההסתדרות, וזאת בנוסף למילוי תפקידיה על פי דין. נוסחה זו מקיימת יפה את עצמאותה של וועדת הביקורת. רביעית, על פי התקנון אמור תקציבה של העמותה להיערך על ידי הוועד "בשיתוף עם מועצת הפועלים". נראה, שגם "שיתוף" אינו שקול לכפיפות מוחלטת ולצורך בקבלת הסכמה מראש. חמישית, סעיף 1 (טז) לתקנון קובע, כי "כל החובות והזכויות של חברי העמותה כמפורט בתקנון זה, גוברות על חבויות אחרות מכל סוג שהוא, שחברי העמותה עשויים לחוב בהן כלפי אגודות ו/או התאחדויות הספורט השונות". דומה כי הוראה זו מקנה עדיפות לחובות חברי העמותה כלפי העמותה, על פני חובותיהם למרכז הפועל. 14. נוכח כוחם המצטבר של הנימוקים שמניתי לעיל יש לדחות גם את טענתו הנוספת של ב"כ המפרק, שלפיה תקנוני העמותה ומרכז הפועל, כשהם לעצמם, מקימים בסיס למסקנה בדבר היעדר מסך בין העמותה לבין הנתבעות, או בדבר קיומם של יחסי שליחות ביניהן. תקנון העמותה, כשהוא לעצמו, מתיישב יפה עם עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כשם ששליטה מוחלטת של חברה אם בכל מניותיה של חברה בת, כשהיא לעצמה, אינה הופכת את האחרונה לשלוחה של בעלת המניות, ואף אינה גורמת להרמת המסך ביניהן, כך גם בענייננו: שליטה בכוח של מרכז הפועל על מוסדות העמותה, כשהיא לעצמה, אינה אומרת כי מרכז הפועל והעמותה חד הן, אלא יש צורך בבחינת העובדות בכללותן, ובפרט כיצד התנהלו הדברים בפועל (שובו ועיינו באסמכתאות שהובאו בפסקה 7 לעיל). נפנה אפוא ונבחן סוגיה זו. אופן התנהלות העמותה שבפירוק ויחסיה הממשיים עם מוסדות ההסתדרות 15. בחינת אופן התנהלותה של העמותה ומערכת יחסיה הממשיים עם ההסתדרות ומוסדותיה תיעשה על בסיס שני מקורות: האחד, מסמכים שהוגשו על ידי המפרק, אשר במסגרת ההסדרים הדיוניים שנערכו בקדמי המשפט הוסכם על קבילותם (עמ' 31 לפרו'); השני, עדויותיהם של ממלאי תפקידים שונים בהסתדרות ובעמותה, וביניהם: מר עמנואל זיסמן, אשר שימש בשנים הרלבנטיות כ"פטרון" קבוצת הכדורסל הייצוגית שפעלה במסגרת העמותה (עמ' 250). עו"ד שוקי קרמר, אשר יזם הקמת "אגודת ידידים" לקבוצת הכדורסל והיה פעיל בהנהלת הקבוצה בפרט בסוף שנות השמונים (עמ' 316, 319). מר רמי הראלי, אשר בשנת 1984 מונה על ידי יו"ר מועצת הפועלים לכהן כמזכיר העמותה (עמ' 69). מר מוטי גרונר, אשר בין השנים 1987-1991 כיהן כיו"ר העמותה. מר נדב סעדיה, אשר בין השנים 1989 - 1994 שימש כגזבר העמותה (עמ' 421). עו"ד מאיר אבירם, אשר בין השנים 1972 - 1996 שימש כיועץ משפטי לפרט בענייני עבודה במועצת פועלי ירושלים, ואשר בשנים הרלבנטיות נמנה על הנהלת העמותה (עמ' 623). מר שמעון צוריאלי, אשר בין השנים 1990 - 1998 כיהן כיו"ר מועצת הפועלים בירושלים. מר יעקב ישי, אשר בחלק מהשנים הרלבנטיות מילא תפקידים שונים בהסתדרות. כב' השר ראלב מאג'דלה, אשר בשנים הרלבנטיות מילא תפקידים שונים בהסתדרות ועסק, בין היתר, בניתוקן של קבוצות ספורט ייצוגיות בחיפה ובתל אביב מההסתדרות (לכאן רלבנטית גם עדותו של מר משה לב). 16. מהראיות עולה כי במסגרת סניפי הפועל ברחבי הארץ פעלו תחילה ענפי ספורט עממיים, אך לימים החלו לפעול בחלק מהסניפים גם קבוצות כדורגל וכדורסל, אשר השתתפו בליגות הייצוגיות והתנהלו כקבוצות "מקצועניות". כך מצאו עצמם חלק מסניפי הפועל מפעילים קבוצות ספורט ייצוגיות המנהלות מחזורים כספיים גבוהים, מתקשרות עם חברות חסות, קונות ומוכרות שחקני חיזוק ומשלמות למאמנים ולשחקנים משכורות עתק. 17. חלק מסניפי הפועל לא היו מואגדים ופעילותם התנהלה במישרין תחת כנפיהן של מועצות פועלים (מוצג לא(1) מיום 27/6/91). במקרים אלו נשאה מועצת הפועלים במישרין בחובותיו של ה"סניף". במקומות אחרים בארץ פעלו לצדן של מועצות הפועלים אגודות עותומאניות - לימים עמותות - של הפועל, והפעילות הספורטיבית - הן הייצוגית והן של שאר הענפים - התקיימה במסגרתן, וזאת במעורבות כזו או אחרת של מועצת הפועלים. כך היו פני הדברים בירושלים, שבה פעל סניף הפועל המקומי במסגרת אגודה עותומאנית כבר למן שנת 1962, והחל משנת 1983 במסגרת עמותה (ראו פסקאות 9-11 לעיל). 18. איני רואה תכלית לערוך כאן מחקר השוואתי בדבר אופן פעולתן של אגודות הפועל השונות ברחבי הארץ ויחסי הגומלין בינן לבין מועצות הפועלים, וממילא שאיני רואה תועלת בסקירתן של העדויות הרבות שהובאו בעניין זה. טעמו של דבר הוא שהשאלות: האם תאגיד הוא שלוח של בעלי השליטה בו, והאם יש להרים את המסך בינו לבין בעלי השליטה, הן שאלות עובדתיות, התלויות בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (שובו ועיינו באסמכתאות שהובאו בפסקה 7 לעיל). עמותת הפועל ירושלים הייתה תאגיד נפרד מעמותות הפועל שפעלו בישובים אחרים ואין סיבה להניח, כי היקף מעורבותן של מועצות הפועלים בניהולן של עמותות הפועל היה זהה בכל הישובים. המסקנה המתחייבת היא, כי טענתו של המפרק - שלפיה הייתה עמותת הפועל ירושלים שלוח של ההסתדרות ובשר מבשרה בלא מסך המפריד בין השתיים - צריכה להיבחן על פי הראיות הקונקרטיות שהובאו באשר לירושלים. זאת ועוד: מאחר שהחובות שהמפרק מבקש לייחסם להסתדרות נוצרו במהלך השנים 1985-1994, יש למקד את הבחינה בשנים אלו. נפנה, אפוא, ונבחן את חומר הראיות באספקלריא זו. 19. בפתח הדברים ראוי להטעים, כי לא הובאה על ידי המפרק כל ראיה, שלפיה מרכז הפועל או מועצת הפועלים הפעילו ולו פעם אחת את זכויות העיכוב והווטו, אשר הוקנו להם בתקנון העמותה. ניתן, אם כן, לסכם ולקבוע, כי שליטתם התקנונית של מוסדות ההסתדרות על העמותה לא הוצאה מן הכוח אל הפועל. 20. על פי עדותו של המפרק, עיקר פעילותה של העמותה התמקד בקבוצת הכדורסל הייצוגית, ורובם המכריע של החובות, אשר מבוקש לייחסם לנתבעות, נובע מאי העברת ניכויי מס הכנסה ממשכורותיהם של שחקני קבוצת הכדורסל הייצוגית (עמ' 459-461). והנה מהעדויות עולה, כי בכל השנים הרלבנטיות נוהלה קבוצת הכדורסל הייצוגית באופן עצמאי לחלוטין, מבלי שמוסדות ההסתדרות התערבו בניהולה השוטף כהוא זה (ראו: תצהירו של צוריאלי; עדות זיסמן בעמ' 737, 739, 742, 746; עדות הראלי בעמ' 72, 78-79; עדות גרונר בעמ' 183, 185, 189; עדות סעדיה בעמ' 429, 431; עדות אבימור בעמ' 301-302; עדות אבירם בעמ' 567, 599, 610). כך, למשל, מי שניהל את המשא ומתן עם השחקנים ועם המאמנים היו מנהליה של הקבוצה, ולא פרנסיה של מועצת הפועלים או של מרכז הפועל. בדומה לכך, החוזים עם השחקנים נחתמו על ידי העמותה, והיא גם זו ששילמה את משכורותיהם (ראו למשל את מוצגים לה, לז, לח, מ, מא, צח). במאמר מוסגר יצוין, כי העמותה לא הקפידה תמיד לעשות שימוש בשמה המלא, אלא השתמשה לעיתים בכינוי: "אגודת הפועל ירושלים", או בכינויים אחרים כיוצא בזה, אך מהחוזים הנ"ל שהוגשו על ידי המפרק לא עולה כל כוונה להפוך את מועצת הפועלים, או את מרכז הפועל, או את ההסתדרות לצד לחוזה. לכך יש להוסיף, כי נציגיה של הקבוצה לאיגוד הכדורסל הארצי נבחרו על ידי העמותה ולא על ידי מועצת הפועלים (זיסמן, עמ' 744), וגם עובדה זו מצביעה על עצמאותה הניהולית של העמותה. 21. לעמותה היה תקציב שנתי, כאשר הקצבת מועצת הפועלים לא הייתה אלא מקור תקציבי אחד מבין מקורות רבים, ולא העיקרי מביניהם. לא הובאו על ידי המפרק ראיות כלשהן, שלפיהן מועצת הפועלים או מרכז הפועל הכתיבו את תכנית העבודה השנתית של העמותה או את תקציבה. 22. העמותה ניהלה בכל הזמנים הרלבנטיים חשבונות בנק עצמאיים משלה. יתרה מזו: פעילותה של קבוצת הכדורסל התנהלה בחשבון בנק נפרד מזה שבו נוהלה פעילותם של שאר הענפים (עדות הראלי בעמ' 78 -79). אין מחלוקת, כי הכנסות העמותה שימשו כולן לפעילות העמותה. מועצת הפועלים או מרכז הפועל לא נטלו מעולם לקופתן כספים השייכים לעמותה. מנגד לכך, הסכום היחיד שהעבירו לעמותה היה הקצבה שנתית מוגדרת מראש, אשר אושרה מדי שנה במוסדותיהם של הנתבעים. יצוין, כי הקצבות שנתיות הועברו לעמותה גם על ידי גורמי חוץ נוספים, וביניהם עיריית ירושלים. 23. בשנת 1978 בחרה מזכירות מועצת הפועלים את "מועצת" האגודה העותומאנית (מוצג לד למוצגי המפרק), בעוד שלפי תקנון האגודה אמורה הייתה המועצה להיבחר על ידי האסיפה הכללית. המפרק מוסיף וטוען, כי ממוצג צה עולה, שמועצת הפועלים השיגה את גבולה של האסיפה הכללית פעם נוספת בשנת 1990, כאשר בחרה גם את ועד העמותה. ספק רב אם מוצג צה הנ"ל תומך בטענתו של המפרק, שהרי בה בעת ניתן לטעון כי ה"אסיפה המיוחדת", הנזכרת בו, אשר בחרה את הוועד ביום 16/9/90, היא האסיפה הכללית של העמותה. דומה כי כך עולה מפשוטו של המסמך, ודבריהם של הראלי החתום עליו (בעמ' 92-93), או של צוריאלי שכיהן אז כיו"ר מועצת הפועלים (בעמ' 800), אינם סותרים, בהכרח, מסקנה זו. אלא שאף אם אניח, כשיטתו של המפרק, כי מועצת האגודה העותומאנית, ולימים גם ועד העמותה, אכן מונו על ידי מועצת הפועלים, הרי נראה כי האסיפה הכללית של העמותה השלימה עם כך. לא הובאה ראיה כלשהי, שלפיה האסיפה הכללית מחתה על הבחירה, אך זו נכפתה עליה על ידי מועצת הפועלים על אפה ועל חמתה. דומה כי בעובדה זו יש כדי להקהות את משמעותו של הפגם הפורמאלי שנפל בבחירה, ככל שהיה כזה. 24. ועיקרם של דברים: מהראיות עולה, כי קבוצת הכדורסל הייצוגית, אשר עיקר פעילותה של העמותה התמקד בה, נוהלה בכל הזמנים על ידי הנהלה עצמאית ובלתי תלויה. המדובר בעמנואל זיסמן ובחבורת אנשים שהתקבצה סביבו במרוצת השנים, ואשר כללה, בין היתר, את ה"ה שוקי קרמר, מוטי גרונר, נטע אייזנר, ונדב סעדיה. אמנם זיסמן העיד כי פעל מכוח הסכמה של ההסתדרות והיה "נציג נבחר של מזכירות מועצת פועלי ירושלים" (עמ' 731), ונראה שגם יתר ממלאי התפקידים בקבוצה היו מקובלים על ההסתדרות וזכו לברכתה (ראו למשל את דברי גרונר בעמ' 170 ואת מוצג כ), אך בכך אין כדי לגרוע מהעובדה, כי אנשים אלו לא היו עובדי הסתדרות ולא היו נתונים למרותה של ההסתדרות בדרך אחרת כלשהי, אלא הם ניהלו את הקבוצה באופן עצמאי ובלתי תלוי לחלוטין (וראו לעניין זה את עדויותיהם של זיסמן בעמ' 748; הראלי בעמ' 72; גרונר בעמ' 178 -179, 183; סעדיה בעמ' 431; אבימור בעמ' 301-302; אבירם בעמ' 567, 610; תצהירו של צוריאלי). 25. בהקשר זה יצוין כי מכתבו של זיסמן לצוריאלי מיום 17/9/90 (מוצג מז), אשר עליו מנסה המפרק להסתמך כדי להוכיח את תלותה של הנהלת הקבוצה במועצת הפועלים, דווקא מלמד ההיפך מזה: באותו מכתב הציע זיסמן לצוריאלי לעבד הסכם ניהול בכתב בין הנהלת הקבוצה לבין מועצת הפועלים, "שאם לא כן, לא תוכל העמותה וההנהלה להמשיך ולנהל את קבוצת הכדורסל ותיאלץ להחזיר את המנדט למועצת הפועלים- הבעלים של הקבוצה החל ב- 1/1/91". אכן, הנהלת קבוצה הדורשת ממועצת הפועלים לחתום עמה על הסכם ניהול, ומתריעה כי אם דרישתה לא תיענה תמשוך את ידה באופן חד צדדי מהמשך הניהול, רחוקה מלהיות "בובה על חוט". 26. בשולי הדברים אוסיף, כי לא נעלם מעיני שעל חוזה זה או אחר (כגון מוצג לה) חתם בשם העמותה מר רמי הראלי, אשר מונה לשמש כמזכיר העמותה על ידי יו"ר מועצת הפועלים, אך הראלי הסביר בעדותו כי חתם על החוזה על פי בקשתו של זיסמן כמורשה חתימה שני (עמ' 74), וכי החל משנת 1988 חדל לשמש מורשה חתימה (עמ' 76; מוצג פח). נראה, אפוא, כי מדובר במעורבות סבילה גרידא של הראלי, מה עוד שהיא נעשתה במקרים ספורים, וככזו מהווה חריג שיש בו כדי ללמד על הכלל. 27. המפרק מוסיף וטוען, כי ההסתדרות היא ה"בעלים" של העמותה ושל קבוצת הכדורסל, כי העמותה ניהלה את הקבוצה עבור ההסתדרות, וכי עובדות אלו, כשהן לעצמן, מטילות אחריות על ההסתדרות כ"שולח". להוכחת הטענה כי העמותה והקבוצה היו בבעלות ההסתדרות הפנה ב"כ המפרק לדבר מכירתן של קבוצות הפועל תל-אביב והפועל חיפה לצדדים שלישיים על ידי ההסתדרות (עדות גלמן בעמ' 58; מוצג קטח), ולחוזה העברתה של הקבוצה לבליליוס (מוצג נ), אשר עליו חתומה מועצת הפועלים באמצעות צוריאלי, ושבו הוצהר, כי הקבוצה "נמצאת בבעלותה של המועצה ומנוהלת על ידי העמותה על פי הרשאה מאת המועצה". אוסיף, כי בחוזה שערכה העמותה עם אחד המאמנים של קבוצת הכדורסל נאמר, כי "האגודה הוסמכה ע"י מועצת הפועלים ירושלים ומר עמנואל זיסמן לנהל את קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים, בוגרים" (מוצג צח). כמו-כן הפנה ב"כ המפרק לדברי ב"כ הנתבעות, שלפיהם "אין טענה בכתב הטענות שההסתדרות לא הייתה, נקרא לזה, מבחינה משפטית, בעלים של עמותה...השאלה זה מי ניהל, לא מי היה הבעלים, הטענה שלנו שזה שמישהו בעלים של הפועל, עוד לא אומר שהוא ניהל דה-פקטו...לא אומר שיש לו אחריות" (עמ' 150). צוריאלי העיד מנגד, כי חתם על החוזה הנ"ל (מוצג נ') בלא שקיבל ייעוץ משפטי, וכי יסוד ההצהרה שלפיה הקבוצה נמצאת בבעלותה של מועצת הפועלים הוא בטעות. לאישוש עמדתו הפנה לחוזה שנערך בין מועצת הפועלים לבין העמותה בינואר 1991 (מוצג מט), היינו, מספר חודשים קודם לכן, שממנו עולה, לטענתו, כי הקבוצה שייכת לעמותה. איני רואה צורך לקבוע מסמרות בשאלה: מי היה בעליה של הקבוצה, והטעם לכך הוא, שעצם הפקדתו של נכס השייך לתאגיד בידיו של תאגיד אחר, על מנת שזה ינהלו, אינה הופכת את התאגיד האחר ל"שלוח", ואף אינה מהווה עילה להרמת המסך בין שני התאגידים, אלא יש לבחון את מכלול הנתונים העובדתיים (שובו ועיינו בפסיקה שהובאה בפסקה 7 לעיל). ובענייננו: אף אם אניח, כי בעליה של קבוצת הכדורסל הייתה מועצת הפועלים, הרי עובדה שאינה שנויה במחלוקת היא, כי הקבוצה הופקדה בידיה של האגודה העותומאנית - ולימים בידיה של העמותה - ואלה ניהלו אותה באופן עצמאי ועשו בה כבתוך שלהם. לא ניתן, אפוא, לומר כי בעלותה של מועצת הפועלים על הקבוצה הפכה את העמותה מניה וביה ל"שלוח" של מועצת הפועלים, או כי יש להרים בין השתיים את מסך ההתאגדות, אלא נדרשת, כאמור לעיל, בחינתם של נתונים רבים נוספים. 28. בסיכומיו טען ב"כ המפרק, כי ההסתדרות חבה בחובותיה של העמותה גם משום שכשלה בהפעלת סמכויות הפיקוח שלה על העמותה, כפי שאלו הוקנו לה הן בתקנון העמותה והן בדין ההסתדרותי, ובכך הפרה כלפי העמותה חובות זהירות ואמון. דא עקא שטענות אלו הועלו לראשונה בסיכומים, והן חורגות מגדריו של כתב התביעה. ככל שהופיעו בכתב התביעה טענות הנוגעות לסמכויות הפיקוח של ההסתדרות, הרי הן לא הובאו אלא לצורך ביסוסן של טענות השליחות וחוסר עצמאותה של העמותה. כפועל יוצא מכך, במסגרת פרשת ההגנה לא ניסו הנתבעות להתמודד עם הטענה כי התרשלו בהפעלת סמכויותיהן או כי הפרו חובות אמון. היזקקות לגופה של הטענה עלולה, אפוא, לקפח את זכויותיהן ולגרום לעוות דין. סיכום ביניים 29. בזיקה לאמות המידה שפורטו בפתח הדברים באשר לקיומם של יחסי שליחות בין תאגיד אם לבין תאגיד בת באשכול תאגידים, ובאשר להרמת מסך ביניהם, ניתן לסכם ולומר כדלקמן: א. שליטתה "התקנונית" של ההסתדרות בעמותה לא הוצאה מן הכוח אל הפועל. לא הובאה על ידי המפרק כל ראיה, שלפיה הפעילה ההסתדרות ולו פעם אחת את זכויות העיכוב והווטו שהוקנו לה בתקנון העמותה. אף לא הובאה ראיה שלפיה התערבו מוסדות ההסתדרות בניהולה השוטף של העמותה בדרך אחרת כלשהי. ב. אף אם נניח שמנהליה של העמותה מונו על ידי ההסתדרות, הרי הנהלתה של קבוצת הכדורסל הייצוגית, אשר עיקר פעילותה של העמותה התמקד בה, תפקדה באופן עצמאי ובלתי תלוי. ג. ההסתדרות לא הייתה בשום מקרה "המוח המפעיל" של העמותה ולא הובאה כל ראיה, כאילו אחזה במושכותיה של העמותה. ד. פעילותה של העמותה לא הייתה תלויה במישרין או בעקיפין במומחיותה של ההסתדרות או בשיקול דעתה של ההסתדרות. ה. שליטתה של ההסתדרות בעמותה לא הייתה "אפקטיבית ומתמדת". אדרבא, העמותה התנהלה באופן עצמאי. ו. ההסתדרות והעמותה לא פעלו כלל ועיקר כיחידה כלכלית אחת. אדרבא, לעמותה היה תקציב שנתי משלה, אשר הקצבתה השנתית של מועצת הפועלים לא הייתה אלא רכיב אחד מרכיביו, ולאו דווקא העיקרי מביניהם. העמותה אף ניהלה חשבונות בנק משלה. ז. ההסתדרות לא משכה לקופתה מעולם כספים השייכים לעמותה. מעבר להצהרות ספוראדיות וחסרות נפקות מעשית, שלפיהן נמצאת קבוצת הכדורסל בבעלות מועצת הפועלים, לא נהג בין מועצת הפועלים והעמותה עירוב נכסים כלשהו. התנהלותם הכלכלית של שני הגופים הייתה מובחנת ונפרדת לחלוטין. ח. מאחר שענייניה של העמותה נוהלו באופן עצמאי על ידי הנהלתה, אין לומר כי ההסתדרות שלטה בעמותה עד כדי שלילת רצונה העצמי, או כי העמותה הייתה "מכשיר" או "צינור" גרידא לפעולותיה של ההסתדרות. ט. להסתדרות היה עניין בעמותה ובקידום מטרותיה, ואני מוכן להניח, כי היא ראתה בקבוצת הכדורסל "פיקדון" שהופקד בידיה של העמותה. אלא שלאור כל המקובץ לעיל נראה, כי בין ההסתדרות לבין העמותה לא התקיימו יחסי שולח-שלוח המהווים עילה להרמת המסך ביניהן, ואף לא התקיימה עילה מוכרת אחרת, המצדיקה להתייחס אליהן כאל ישות אחת תוך התעלמות מאישיותה המשפטית הנפרדת של העמותה. 30. בשולי הדברים אעיר, כי לא הובאה כל ראיה, שלפיה צדדים שלישיים ראו בהסתדרות ובעמותה ישות אחת. ההיפך מזה, מהעדויות עולה כי מס הכנסה היה מודע להפרדה בין השתיים (זיסמן, עמ' 742; אבירם, עמ' 557). האם ההסתדרות הודתה בחבותה לכסות את חובת העבר - מהלכי ה"ניתוק" 31. המפרק מוסיף וטוען, כי ההסתדרות אישרה מעת לעת את מחויבותה לפרוע את חובות העמותה ואף התחייבה לשאת בהם. בכל אלו יש, לשיטתו, כדי לחזק את המסקנה, כי העמותה היא בשר מבשרה של ההסתדרות וכי מדובר בישות אחת. הטענה מבוססת על שתי חטיבות ראיות: האחת, עדויותיהם של גרונר ושל סעדיה אודות סיכום ספציפי שנערך בעניין זה בין הנהלת הקבוצה לבין מזכיר מועצת הפועלים המנוח, מר ניסן הרפז ז"ל; השנייה, מהלכים שהובילה ההסתדרות לניתוקו של הכדורסל הייצוגי מעמותות הפועל ברחבי הארץ. נפנה ונבחן אסופת טענות זו. 32. אשר לחטיבת הראיות הראשונה, הרי גרונר למעשה חזר בו מטענתו הנדונה כבר במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 180-181, 193). סעדיה מצדו סיפר כי ראה "אישור בכתב" שהוציא מלפניו הרפז ז"ל בעניין זה, אך האישור לא הוצג כראיה, והעדות בכללותה הייתה סתמית וכללית ולא ניתן לבסס עליה ממצא. זאת ועוד: עדויותיהם של גרונר ושל סעדיה נסתרו בעדותו של זיסמן, שלפיה ההסתדרות לא התחייבה לכסות את חובותיה של העמותה (עמ' 750-751), ודברים דומים השמיעו גם קרמר (עמ' 340), אבירם (עמ' 584, 589-590, 591-592) וצוריאלי (ראו את תצהירו). אני מעדיף בלא היסוס את עדויותיהם. 33. ומכאן למהלכי ה"ניתוק" ולמסקנות העולות מהם. אפתח בתיאור העובדות: בחודש מאי 1991 יזמה ההסתדרות מהלך לניתוקו של הספורט הייצוגי ממועצות הפועלים. עיקרו של המהלך מפורט בהנחיות שנשלחו חודש לאחר מכן מאגף הארגון של ההסתדרות למזכירי מועצות הפועלים (מוצג לא1), אשר זה היה עיקרן: חוקת ההסתדרות תוקנה ונקבע בה במפורש, כי הספורט הייצוגי לא יהיה חלק ממועצות הפועלים והוא ינוהל על בסיס מקצועי-כלכלי במסגרת עמותות שתקנוניהן יאושרו על ידי מרכז הפועל; מועצות הפועלים לא תוכלנה לערוב לקבוצות וליחידים בספורט הייצוגי; במקום שבו לא תוקם על ידי מועצת הפועלים עמותה נפרדת לספורט ייצוגי, ינקטו מרכז הפועל ומועצת הפועלים צעדים, לרבות הפסקת פעילותה של אותה קבוצה, או פיזור מזכירותה של העמותה הקיימת; הספורט העממי ישולב בפעילותה השוטפת של מועצת הפועלים; במועצות פועלים, שאין לידן עמותה ואשר פעילות הפועל נעשית ישירות במסגרתן, יש להקים עמותה נפרדת להפעלת הספורט הייצוגי; במועצות פועלים שלידן קיימת עמותה של הפועל, יש לדאוג להפריד את הספורט הייצוגי מפעילות העמותה ולנהלו באמצעות עמותה נפרדת, שיש עמה אחריות אישית של חברי הנהלתה לחריגה מהתקציב שיאושר; על מועצת הפועלים להימנע מכל פעילות או מעורבות בניהול ותפעול הספורט הייצוגי שבתחום המועצה, אך "אין באמור לעיל בכדי לפגוע בסידור תשלומם של חובות הקיימים לאגודות או לקבוצות כלפי צדדים שלישיים"; מועצות הפועלים אף הוסמכו במפורש להסדיר את תשלום חובות העבר של האגודה. 34. עמדתו של המפרק, כי הוראות "הניתוק" חלו, עקרונית, גם על עמותת הפועל ירושלים, מקובלת עלי במלואה, שהרי העמותה הפעילה במסגרתה הן את הכדורסל הייצוגי והן את ענפי הספורט העממי, בעוד שעל פי הוראות הניתוק יש להפריד בין השניים. יצוין, כי בסופו של יום הייתה מסקנה זו מקובלת גם על עו"ד אבירם (עמ' 670), וזאת אף על פי שבפתח עדותו ניסה לטעון אחרת. אלא שהמסקנות המפליגות, אשר אותן מבקש המפרק להסיק ממהלכיה אלו של ההסתדרות, אינן נטועות בחומר הראיות ואין בידי לקבלן. להלן אבהיר את עמדתי. 35. המפרק טוען, כי הוראות "הניתוק" כשלעצמן מלמדות, כי בין עמותות הפועל לבין מועצות הפועלים לא הייתה קיימת הפרדה ודובר בישות אחת. אלא שדעתי היא, כי העובדה שההסתדרות הורתה למועצות הפועלים לחדול לעסוק בספורט הייצוגי, אינה משמיעה לנו דבר וחצי דבר באשר לקיומה של עילה להרמת המסך בין מועצת פועלים מסוימת, לבין עמותה מסוימת של הפועל אשר פעלה לידה. כפי שהובהר לעיל, שאלת הרמת המסך היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית המחייבת את בחינת מכלול נסיבות העניין. ניתן להעלות על הדעת עמותה של הפועל המקיימת פעילות ספורט ייצוגי תוך שמירה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, למרות היותה נשלטת על ידי מועצת הפועלים. קיומן של מסגרות ספורט ייצוגי בעמותת הפועל, כשהיא לעצמה, אינה שקולה, אפוא, להעדרו של מסך בינה לבין ההסתדרות. 36. ועוד טוען המפרק, כי הסמכתם של מרכז הפועל ושל מועצות הפועלים לנקוט צעדים כלפי עמותות הפועל שלא תנתקנה עצמן מהספורט הייצוגי, ובכלל אלו פיזור הנהלתה של עמותה קיימת, מלמדת אף היא כי בין מוסדות ההסתדרות לבין עמותות הפועל לא קיים מסך. אין בידי לקבל טענה זו: אכן, ההסמכה עשויה לשמש ראיה נוספת לשליטתן בכוח של מוסדות ההסתדרות בעמותות הפועל, אך כבר ראינו לעיל כי נתון זה, כשהוא לעצמו, אינו מהווה עילה להרמת המסך. 37. יש לדחות אף את טענתו הנוספת של המפרק, שלפיה הסמכתן של מועצות הפועלים לדאוג לסידור חובות העבר, שקולה להתחייבות של ההסתדרות לשאת בחובות אלו. משמעותה של ההסמכה אינה אלא שמועצות הפועלים תוכלנה לפרוע את חובות העבר אם וכאשר יוחלט על כך. מסקנה זו מתחוורת ביתר שאת מהחלטות מרכז הפועל והוועדה המרכזת של ההסתדרות, אשר התקבלו בהמשך באשר להסדר חובות קבוצות הייצוג של הפועל הלכה למעשה (ראו להלן). אם הסמכתן של מועצות הפועלים לדאוג לסידור החובות שקולה להתחייבות של ההסתדרות לעשות כן, לשם מה היה צורך בקבלת החלטות נוספות? 38. ולסיום יוטעם, כי בחינה מדוקדקת של ההחלטות הנוספות שקיבלו מוסדות ההסתדרות במסגרת מהלכי "הניתוק" מלמדת כי אין יסוד לטענת המפרק שלפיה ההסתדרות התחייבה לשאת בחובות העבר של העמותות. אסביר את דבריי: ההחלטה הראשונה, אשר המפרק מסתמך עליה, היא החלטת הוועדה המרכזת של ההסתדרות מיום 27/10/91 (מוצג סג). באותה החלטה אמנם נאמר כי מרכז הפועל יסייע למועצות הפועלים בהחזר החובות, אך מכלל החובות הוחרגו באופן מפורש חובות למס הכנסה. זאת ועוד: גם באשר לחובות האחרים הודגש, כי מדובר בסיוע חלקי בלבד, המותנה בכך שפעילות הספורט הייצוגי נותבה בפועל לעמותה נפרדת (מה שאין מחלוקת שלא בוצע בירושלים), וגם אז נדרשת מועצת הפועלים לקחת חלק מן החוב על עצמה (מוצג סג, סעיף 6). יושם לב, כי לצורך סיוע לכלל מועצות הפועלים ברחבי ארץ הוקצב סכום מרבי של 10 מיליון ₪ (מוצג סג, סעיפים 7-8), כאשר בתוך כך נדחתה על ידי הועדה המרכזת הצעת החלטה אחרת, שלפיה יערוב מרכז הפועל להלוואה לא מוגבלת בסכום עבור מועצת פועלים, אשר חובה יימצא "מוצדק" (מוצג סג, סעיף 10). אין אפוא קושי לקבוע, כי בין החלטתה הנדונה של הוועדה המרכזת, לבין התחייבות לשאת בכל חובות העבר של עמותות הפועל ברחבי הארץ, אין ולא כלום. ההחלטה הרלבנטית השנייה, שעניינה בחובות למס הכנסה, התקבלה במרכז הפועל כשנה קודם לכן, ביום 20/8/90 (מוצג סד), ובה הוחלט להקים "ועדה להסדר חובות" ו"מנהלת הסדר", אשר ידאגו לרכז את כל המידע בדבר החובות, ינהלו משא ומתן במטרה להגיע להסדרים כספיים מרוכזים עם שלטונות המס, ויורו, בין היתר, "על אופן ההתחשבנות עם הסניפים בגין חובותיהם". אלא שממכתבו מיום 7/10/90 של מנכ"ל מרכז הפועל דאז למזכירי מועצות הפועלים (מוצג סה) עולה, כי אין מדובר אלא בסיוע לסניפי הפועל להגיע להסדר מרוכז משופר. במכתב מובהר מפורשות, כי "גם אם יושג הסדר, החובות למס הכנסה ישולמו ע"י הסניפים (במסגרת ההסדר), כשמנהלת ההסדר תפקח על ביצוע ההסדר...כמובן שגם אם יוסדר הסדר, הרי כל סניף שלא ירצה להיכלל בו, יוכל לסרב להצטרף אליו" (מוצג סה, סעיפים 8-9). ואמנם, כאשר נחתם בסופו של דבר ביום 10/7/91 הסכם מסגרת לתשלום חובותיהן של אגודות הספורט למס הכנסה (מוצג נח), הוטלה בו חובת הסדר החוב על האגודות עצמן (נספח ב למוצג נח). ב"כ המפרק הפנה בטיעונו גם למכתבו של גזבר מועצת הפועלים מתאריך 11/6/89 לפקיד השומה, אשר אליו צורפו שיקים של מועצת הפועלים ע"ס 280,000 ₪, וזאת לחיסול כל היתרה של הפועל ירושלים כדורסל וגמר חשבון סופי עד לסוף עונת המשחקים של 1989. מסמך זה תמוה במשהו: אם אמנם פרעה מוצעת הפועלים את כל חובות המס של העמותה עד לסוף 1989 ועד בכלל, מדוע אישר המפרק הוכחות חוב של מס הכנסה מהשנים 1985- 1989? מכל מקום, מכתב זה אינו מלמד על התחייבות של מועצת הפועלים לשאת בחובות נוספים כלשהם. ההיפך מזה, במכתב מצוין מפורשות, כי "עם פתיחת תיק של קבוצת הפועל ירושלים כדורסל ההתחשבנות תהיה רק עם העמותה החדשה". לא בכדי ניסה גם המפרק להשליך יהבו על ההחלטות הכלליות שהתקבלו בוועדה המרכזת ובמרכז הפועל בשנים 1990 ו- 1991 (מוצגים סג-סד הנ"ל). 39. סיכומה של נקודה זו הוא כי לא הוכח שההסתדרות הודתה באחריות לחובות העבר של עמותות הפועל, או כי התחייבה לשאת בחובות אלו. מהלכי "הניתוק" אף אינם מלמדים כי עמותת הפועל ירושלים הייתה שלוח של ההסתדרות, או כי יש להרים את המסך בינה לבין ההסתדרות. המסקנות שאליהן הגענו בסיכום הביניים שנערך לעיל עומדות, אפוא, על תילן. 40. ב"כ המפרק הפנה בסיכומיו לאסמכתאות רבות. כדי שלא להאריך מעבר לדרוש לא אתייחס בנפרד לכל אחת מהן אלא אשוב ואדגיש מספר נקודות, שיש בהן כדי לאבחן את ענייננו מהמקרים שנדונו באותה פסיקה: בענייננו, לא התקיימה זהות פרסונלית ועניינית בין ממלאי תפקידים בעמותה ובהסתדרות, לא התקיים עירוב נכסים, והפעילות הכלכלית והפיננסית של כל אחד מהגופים הייתה נפרדת. ההסתדרות לא הייתה הרוח החיה והדומיננטית בעמותת הפועל ירושלים ולא התערבה בניהולה השוטף. ממלאי התפקידים בקבוצת הכדורסל הייצוגית, אשר בה התמקדה פעילותה של העמותה, לא סרו למרותה של ההסתדרות, ומילאו את תפקידיהם באופן עצמאי ובלתי תלוי, וזאת אף שמונו לתפקידיהם על ידי ההסתדרות. לא הייתה כל העברת כספים מהעמותה להסתדרות, וההסתדרות לא משכה מעולם כספים מקופתה של העמותה. בין העמותה וההסתדרות לא היו איחוד נכסים ואיחוד פעילויות. לא נטען ולא הוכח כי הנהלת העמותה פעלה בחוסר תום לב תוך העדפת נושים פסולה. עמותת הפועל ירושלים לא הוקמה על מנת להערים על נושים. ייתכן כי ההסתדרות לא פיקחה בצורה מספקת על העמותה, אך כבר צוין כי סוגיה זו חורגת מגדריהם של כתבי הטענות, ומכל מקום, בכשלי הפיקוח, ככל שהיו כאלה, אין כדי להוות עילה להרמת מסך בין העמותה לבין ההסתדרות, וכאשר מדובר במישור היחסים הפנימי ביניהן - לא כל שכן. טענות נוספות של המפרק 41. התקשיתי לרדת לעומקה של טענת המפרק, שלפיה מחיקת ההודעות לצד שלישי עומדת להסתדרות לרועץ. בהקשר זה מקובלת עליי תשובתו של ב"כ ההסתדרות, כי מחיקת ההודעות נבעה מכך שההסתדרות הגיעה לכלל דעה, כי הצדדים השלישיים שנמחקו אינם אחראים לתשלום החובות נשוא התביעה. 42. לא מצאתי ממש גם בטענה, כאילו נמנעו הנתבעות מזימונם של עדים רלבנטיים, וזאת הן משום שהמפרק עצמו העיד רבים מפרנסי ההסתדרות, והן משום שהעדים שהעידו מטעם הנתבעות ליוו את ההתרחשות לאורך השנים והיו מעורים די הצורך בפרטיה. 43. לאחר שנמצא כי אין לקבל את התביעה לגופה, אין צורך לעסוק בסוגית ההתיישנות, כמו גם בטענות הנתבעות ובליליוס באשר לגובה חובותיה של העמותה. התוצאה 44. התביעה נדחית. כפועל יוצא מכך, נדחות גם ההודעות לצד שלישי. 45. התובע ישלם לנתבעות (לכולן יחד) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ ומע"מ. 46. ספק בעיניי אם היה מקום למשלוח ההודעה לצד שלישי לבליליוס: לא רק שלא ברור כלל ועיקר מי הם הצדדים לחוזה עמו והאם מדובר בחוזה בר-תוקף אשר נהגו על פיו, אלא שנראה כי בידי ההסתדרות אף לא עלה להוכיח את סכום התביעה נגדו. והרי ב"כ ההסתדרות בעצמו טען בסיכומיו, כי לא ניתן להפריד בין חובות העבר של קבוצת הכדורסל (שבליליוס עשוי לחוב בהם) לבין חובות העבר של "שאר הענפים" (שבליליוס אינו חב בהם). אף שנראה כי טענה זו אינה רלבנטית במישור היחסים שבין ההסתדרות לבין העמותה, הרי יש בה כדי לחרוץ לשבט את גורלה של ההודעה לצד ג'. במצב דברים זה תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לבליליוס את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ ומע"מ, מבלי שהתובע יחויב לשפותן בשל כך. דיני ספורטכדורסל