קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיאום גובה עמלות בין הבנקים: פתח דבר בתאריך 27.4.09 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (בש"א 8700/09) במסגרת ת.א. 1463/09. הבקשה הוגשה על ידי מרים קוסטרינסקי ואח' (להלן: "התובעים") כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), כנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים"), כנגד בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק מזרחי טפחות"), וכנגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ). להלן ביחד: "הבנקים"). עניינה של התובענה אשר מבוקש לאשרה כתובענה ייצוגית, הינו קיומו הלכאורי של הסדר כובל אשר התקיים בין הבנקים, והתאפיין בתיאום גובה עמלות הבנקים. על פי הנטען בבקשה, התקיים התיאום הנטען בין הבנקים, בדרך של "חילופי מידע מכוונים ושיטתיים" וכן בדרך של שיתוף פעולה אסור. לטענת התובעים פגע ההסדר הכובל הנטען בתחרות החופשית בין הבנקים, וגרם לייקור עלות העמלות ששולמו על ידי מקבלי השירות הבנקאי, אשר נאלצו לשלם מחירים מופרזים ומופקעים עבור השירותים הבנקאיים שקיבלו. במענה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית, הגישו הבנקים מספר בקשות, כאשר הבקשות הרלבנטיות להחלטה זו, הינן הבקשות שהוגשו על ידי כל הבנקים הנתבעים מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק"), בגידרן עותרים הבנקים למחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בשל קיומה של בקשה קודמת לאישור תובענה ייצוגית. היות והטענות שהועלו בבקשות הן דומות ו/או זהות, אדון בבקשות במאוחד. זה המקום לציין, כי בין לבין ניתנה החלטה על פיה יתנהלו בפני גם הדיונים בת.א. 1346/08 לוי נעם נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ להלן: "פרשת לוי"), ת.א. 1714/08 עינב קפלן בשארי נ' בנק דיסקונט בע"מ ואח' (להלן: "פרשת בשארי"), ות.א. 1347/08 ישפה אסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "פרשת ישפה"), והיות ועניינן של כל התובענות דומה מאד לתובענה אשר בפני (להלן: "פרשת קוסטרינסקי"), הנני מורה על איחוד הדיון בכל התובענות בפני, כפי שאף התבקש בפועל. טענות הבנקים המבקשים כפי שציינתי טוענים הבנקים כי יש למחוק את הבקשה לתובענה ייצוגית בפרשת קוסטרינסקי בשל קיומן של בקשות נוספות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו במסגרת פרשת לוי, פרשת בשארי ופרשת ישפה. כך למשל, בבש"א 12787/09 טוען בנק דיסקונט, כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בפרשת בשארי דומה מאוד לבקשה בפרשת קוסטרינסקי, ולדבריו: "עיון בבקשות האישור האמורות, מגלה בנוסף, שהטענות ועילות התביעה הנטענות (והמוכחשות) הן דומות בעיקרן עד כדי זהות; הגדרת הקבוצות בבקשות לאישור תובענה דומה עד מאוד, והקבוצות הנטענות (והמוכחשות) דומות בעיקרן וחופפות בחלקן, והמבקשים בבקשת האישור בענין קוסטרינסקי אף נמנים על פני הדברים על הקבוצה הנטענת בבקשת האישור בעניין בשארי; תקופת התובענה הנטענת (והמוכחשת) בבקשות האישור חופפת בחלקה האחת לשניה..." (סעיף 1 לבקשה). בדומה לכך, בבש"א 12964/09 טוען בנק מזרחי טפחות, כי הטעם למחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בעניין קוסטרינסקי הוא קיומה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית קודמת - פרשת לוי, המעוררת "שאלות מהותיות של עובדה או משפט הדומות (ואנו נאמר - זהות) לשאלות שבבקשה הראשונה". גם הבנק הבינלאומי הראשון הצביע על טעם דומה בבקשתו למחיקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (בש"א 13171/09). לטענתו "ביום 20.3.08 הוגשה כנגד הבנק הבינלאומי (בלבד) בקשה לייצוג קבוצה זהה בעיקרה, באותו עניין בדיוק בת.א. 1347/08 (פרשת ישפה - ד.ג.) ...שגם היא מבוססת על אותה חקירה של הרשות להגבלים עסקיים ועל קביעתה של הממונה" (סעיף 2 לבקשה). גם בנק לאומי ובנק הפועלים עתרו לבית המשפט בבקשה למחיקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולדבריהם: "...יותר נכון ויותר ראוי, לדידנו, כי הבקשה המאוחרת (קוסטרינסקי) היא שתימחק, משכבר נתייגעו הבנקים - המבקשים, יגיעה לא מעטה, וכבר הגישו תשובות מפורטות לבקשת בשארי. ועל כן, ובשים לב לכך שבקשת בשארי היא גם יותר מוקדמת, וגם הוגשו בה תשובות הבנקים, ובשים לב לכך שקיומה מתועד בפנקס התובעות, וראוי היה שישמש בלם בפני קוסטרינסקי, והיא זו שאינה ראויה "לשרוד", ודינה שתימחק" (סעיף 31 לבקשה בבש"א 11005/09) הבנקים אף העלו טענת התיישנות וכן בקשה לרכז את הדיונים בכל התיקים האמורים, בפני מותב זהה. תגובת המשיבים המשיבים דוחים בתגובתם את טענות הבנקים מכל וכל. לטענתם, "תביעת קוסטרינסקי הוגשה בדין ובצדק, על מנת להביא בפני בית המשפט הנכבד את עניינה של קבוצה שאחרת לא היתה מיוצגת; של עילות שאחרת לא היו נידונות; של נזקים שאחרת לא היו נחשפים; של מסגרת משפטית שאחרת לא הייתה מוגדרת" (סעיף 3 לתגובה). המשיבים מבהירים כי תביעת קוסטרינסקי הוגשה בהסתמך על קביעת הממונה על הגבלים עסקיים, לפיה הבנקים אכן יצרו הסדר כובל. קביעה זו מהווה לדידם "ראיה לכאורה" המעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הבנקים, להראות שלא התקיים הסדר כובל. לדבריהם: "לראשונה בישראל, איפה, תתנהל תביעה ייצוגית כאשר הנטל יהיה על הבנקים להראות כי לא התקיים הסדר כובל" (סעיף 4 לתגובה). המשיבים מתנגדים לטענת הבנקים כי מדובר בתובענות דומות עד זהות. אמנם הם מודים כי כל התובענות עוסקות בטענות בדבר קיומם של הסדרים כובלים מצידם של הבנקים, אך לדבריהם השוני בין התובענות הוא מהותי, שכן עילת התביעה בפרשת קוסטרניסקי - בניגוד לשאר התביעות - הינה חילופי מידע בין הבנקים, אשר הקלו על תיאום המחירים ביניהם. לטענתם, בתגובה לתובענה בפרשת בשארי, לא התייחסו הבנקים באופן ענייני לחילופי המידע כאל הסדר כובל, וכן לתוצאות חילופי המידע על קיום תחרות, והשפעתם הלכאורית על לקוחות הבנקים. המשיבים רואים שוני נוסף בין התובענות האחרות לבין פרשת קוסטרינסקי גם בהרכב הקבוצות הרלבנטיות. לדברי המשיבים, בעוד שתביעת קוסטרינסקי כוללת את חברי הקבוצה הרלבנטיים עד סוף שנת 2004, מתייחסות התובענות האחרות לקבוצת הלקוחות הרלבנטית עד מועד הגשת התובענות האחרות (שנת 2008), כמו כן, תביעת קוסטרינסקי כוללת את בעלי החשבונות שחוייבו בעמלות, בעוד שהתובענות האחרות אינן מגדירות זאת במדויק. המשיבים סבורים כי סילוקה של תביעת קוסטרינסקי בעת הזאת, תגרום להארכת וסירבול ההליכים, מאחר שתביעה זו הינה התובענה השלמה והמקיפה ביותר, והינה מסתמכת על קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים באשר לקיומו של הסדר כובל. לדבריהם, תביעת קוסטרינסקי היא היחידה הממקמת את השאלות העובדתיות הנוגעות לנושא חילופי המידע בין הבנקים, והיחידה הכוללת את מלוא הממצאים העובדתיים הכלולים בהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים. המשיבים מתרעמים על טענות הבנקים בדבר ההוצאות הכספיות שהוצאו על ידי הבנקים, ולדבריהם: "...ניתן ללמוד על המניע הפסול והמניפולטיבי שבבסיס בקשות המחיקה, שהוא רצון הבנקים לסלק מדרכם את הצורך בדיון עניני בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת". לא זו אף זו, לשיטתם, קביעת הממונה לכשעצמה מצדיקה אישור התובענה הייצוגית. בתשובתם חוזרים הבנקים על טענותיהם בבקשה למחיקת הבקשה לתביעה ייצוגית, ומבהירים כי השאלות העובדתיות והמשפטיות זהות, כמו גם הגדרת הקבוצות, וכי השוני היחיד הוא בנוגע לתקופת ההתיישנות הנטענת. דיון והכרעה סעיף 7 לחוק מסדיר את אופן ניהולה של תובענה ייצוגית קודמת או בקשה לאישור קודמת, בקובעו: 7. בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת (א) (1) מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב. מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרות זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקדומת - לאותו שופט או מותב. (ב) על בית משפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי הענין: לענין בקשה לאישור קודמת שטרם החל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, אל על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח מייצג, והכל כדי שענינה של הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר. לענין בקשה לאישור קודמת שהחל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא יורה על החלפת המבקש שהגיש את הבקשה לאישור הקודמת או בא הכוח המייצג, אלא אם כן שוכנע שהדבר דרוש כדי שענינה של הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר, והכל בהתחשב בשלב שבו נמצא הדיון בבקשה לאישור. לענין תובענה ייצוגית קודמת שהוגשה בשם אותה קבוצה, כולה או חלקה - בית המשפט יורה על מחיקת הבקשה לאישור המאוחרת, כולה או חלקה, ואולם רשאי הוא להורות אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שלא יורה על צירוף עילות תביעה נוספות או חברי קבוצה נוספים אלא אם כן מצא כי התקיימות לגבי עילות תביעה או חברי קבוצה כאמור כל התנאים וההליכים הנדרשים לפי חוק זה לשם אישור תובענה ייצוגית; הורה בית המשפט על צירוף כאמור, יראו את החלטתו כהחלטה בבקשה לאישור. (ג) בית המשפט לא יורה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3) אלא לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם לענין זה. נשאלת השאלה, האם בבקשות לאישור תובענה ייצוגית המצויות בפני, מתעוררות שאלות משותפות של משפט ועובדה, והאם ניתן למצוא זהות או דמיון בין הקבוצות אשר בשמן הוגשו הבקשות. בפרשת קוסטרניסקי - נטען כי בין הבנקים התקיים הסדר כובל רחב היקף "...שענינו תעריפי העמלות של הבנקים, ללא יוצא מן הכלל. עקב מדיניות מתואמת של הבנקים, אשר התאפיינה בשיתוף פעולה אסור ביניהם, ובחילופי מידע מכוונים ושיטתיים, נפגמה התחרותיות בשוק, ונתאפשר לבנקים לשמר רמה אחידה (וגבוהה) של עמלות" (סע' 1 לבקשת האישור). המבקשים בפרשה זו, סומכים את הבקשה לאישור ואת התובענה על קביעתה של הגב' רונית קן - הממונה על ההגבלים העסקיים מיום 26.4.09 (להלן: "קביעת הממונה") לפיה, בעקבות חקירה שהתבצעה על ידי הרשות להגבלים עסקיים, נתגלו קיומם של הסדרים כובלים בין הבנקים, אשר באו לידי ביטוי בעיקר בהעברות מידע בין הבנקים בנוגע לשיעור העמלות. הממונה קבעה כי "המידע שהועבר סייע לבנקים במדיניות "יישור הקו" וביישום אסטרטגיות המיקום היחסי במדד יוקר העמלות שפרסם בנק ישראל". בפרשת בשארי- נטען בבקשה לאישור ובתובענה הייצוגית כי עניינן "הסדרים כובלים שנעשו על ידי המשיבים (בנק דיסקונט, בנק הפועלים, בנק לאומי - ד.ג.), במשך כ-10 שנים רצופות, ויתכן שאף למעלה מכך, ובבסיסם תיאום של מחירי עמלות שונות שנגבו על ידם מציבור לקוחותיהם בתקופה הרלבנטית לתביעה" (סעיף 1 לבקשת האישור). כתימוכין למבוקש מציינים המבקשים בפרשת בשארי, כי בישיבת ועדת החקיקה הפרלמנטרית בנושא עמלות הבנקים, אישרה הממונה על ההגבלים העסקיים "כי בידי הרשות להגבלים עסקים מצויים נתונים בדבר התאמה במועדי העלאת מחירי עמלות בין הבנקים בין השנים 1999-2004". עוד הוסיפה הממונה באותה ישיבה כי "נושא התיאום בין הבנקים הוא ידוע וגלוי, וכי מדובר בתופעה פסולה, והיה מצוי באותה עת בחקירה פלילית ברשות ההגבלים העסקיים". המבקשים טוענים עוד, כי תיאום מחירי העמלות בין הבנקים, בדרך של חילופי מידע, הביא להתייקרות מחירי העמלות, והפך למעשה את הבנקים לקרטל (סעיף 16 לבקשת האישור). בפרשת לוי- נטען כי בנק מזרחי טפחות פעל בניגוד להוראות חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים"), בכך ש"המשיב יחד בנקים נוספים בישראל, הגביל את עצמו באופן שהפחית או למצער עלול היה להפחית את התחרות העסקית בינו לבין בנקים אחרים, בכל הקשור לעמלות שונות (בין היתר - עמלת הקצאת אשראי, עמלת דמי ניהול חשבון ועמלות נוספות) (להלן: ה"עמלות" או "עמלות שונות") אשר גבה וגובה המשיב מלקוחותיו (חברי הקבוצה המיוצגת). כמו כן העביר המשיב לבנקים שונים בישראל, מידע הנוגע לעמלות שונות (בין קיימות ובין עתידיות) בהן חוייבו המבקש ויתר חברי הקבוצה המיוצגת. בנוסף, פעל המשיב בניגוד לדין בכל הקשור להגבלת התחרות בינו לבין בנקים אחרים בישראל, בכל הנוגע למשקי בית ועסקים" (סעיף 3 לבקשת האישור). המבקש סומך את בקשתו לאישור התובענה על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט נ. ישעיה) בת.א. 2133/06, בש"א 19230/06 שרנוע מכונות ממוחשבות בע"מ נ' בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט (להלן: "פרשת שרנוע"), שם קבע בית המשפט כי נוכח הזהות בשיעורי העמלות שניגבו על ידי הבנקים השונים, מדובר לכאורה בהסדר כובל המנוגד לדין. בפרשה זו אף מפנה המבקש להודעת הממונה מיום 19.3.08 לפיה, נוכח ממצאי חקירת רשות ההגבלים העסקיים, שוקלת הממונה לקבוע כי התקיימו הסדרים כובלים בין הבנקים, הסדרים המבוססים על העברת מידע בין הבנקים בנוגע לעמלות, המונעים תחרות בין הבנקים. בפרשת ישפה - נטען בדומה לנטען בפרשת לוי, כי הבנק הבינלאומי הראשון פעל "...יחד עם בנקים נוספים בישראל, הגביל את עצמו באופן שהפחית או למצער עלול היה להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין בנקים אחרים, בכל הקשור לעמלות שונות..." צא ולמד, העילות בכל התובענות והבקשות לאישור דומות עד כדי זהות, וענינן הוא קיומו של הסדר כובל רחב ידיים בין הבנקים, אשר במסגרתו החליפו ביניהם הבנקים מידע, ותיאמו את מחירי העמלות שנדרשים לקוחות הבנקים לשלם. התנהלות זו מונעת תחרות חופשית בין הבנקים ומביאה בהכרח לייקור העמלות, דבר המסב נזקים לחברי הקבוצות התובעות. יש לתמוה על עמדת המשיבים לפיה השוני בין התובענות הינו "מהותי", וכי רק תביעת קוסטרינסקי עוסקת בהסדר כובל שענינו חילופי מידע בין הבנקים, אשר הביא לתיאום מחירי העמלות. טענה זו מוטב היה לו לא היתה מועלית. מעיון בבקשות אשר בפני, עולה כי כל בקשות האישור מעוררות שאלות משותפות של עובדה או משפט, והן דומות ו/או זהות בעיקרן. ודוק: אין צורך בזהות מוחלטת של העובדות ו/או הטענות המשפטיות. די בדמיון רב ובזהות חלקית כדי להגיע למסקנה שעניינן של הבקשות והתובענות הינו דומה מאוד ואף זהה. וזאת יש לזכור, החלטת הממונה ניתנה ביום 26.4.09, ומשכך, מטבע הדברים, רק תביעת קוסטרינסקי יכולה הייתה להידרש לה, בין יתר טענותיה, שכן רק תביעה זו הוגשה לאחר פרסום החלטת הממונה. באשר לזהות חברי הקבוצות השונות בפרשת קוסטרינסקי מוגדרת הקבוצה כ"כלל הלקוחות הפרטיים והעסקיים של המשיבים, החל משנת 1990 ועד חודש נובמבר 2004 (להלן: "התקופה הקובעת") שחוייבו בתקופה הקובעת בעמלות, למעט בגין חיובים בעמלות הכלולות בהגדרת הקבוצה בענין "שרנוע..." (סעיף 48-49 לבקשת האישור) בפרשת בשארי מוגדרת הקבוצה כ"כל אדם או תאגיד, שהינו הבעלים של חשבון עו"ש או חח"ד אצל המשיבים החל מיום 1.1.99 ועד ליום הגשת התביעה או חלק מהתקופה" קרי: התקופה שבין 1.1.99 עד 30.6.08. בפרשת לוי הוגדרה הקבוצה כ"כל אדם או תאגיד, שהינו הבעלים של חשבון עו"ש (פרטי) או חח"ד (עסקי), אצל המשיב, או שהיה הבעלים של חשבון כזה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תובענה זו", קרי: התקופה שבין 20.3.01 עד 20.3.08. בפרשת ישפה הוגדרה הקבוצה כ"כל אדם או תאגיד, שהינו הבעלים של חשבון עו"ש (פרטי) או חח"ד (עסקי) אצל המשיב, או שהיה הבעלים של חשבון כזה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תובענה זו" (סעיף 4 לבקשה), קרי: התקופה שבין 20.3.01 ועד 20.3.08. המסקנה הינה, כי קיימת חפיפה מסוימת בין הגדרת חברי הקבוצה בפרשת קוסטרינסקי לבין הגדרת חברי הקבוצה בתובענות האחרות, אלא שמדובר בחפיפה חלקית ולא מלאה, בעוד שהשאלות העובדתיות והמשפטיות דומות מאד, עד כדי זהות. משכך, אין כל מקום להענות לבקשה למחיקת הבקשה בענין קוסטרינסקי. מעבר לצורך יובהר, כי אם תתקבלנה בקשות האישור, ואם תתקבלנה התובענות במלואן או בחלקן, לא יזכו כמובן חברי הקבוצה הקבוצה החופפת יותר מפעם אחת. עוד יצויין, כי עם איחוד התובענות בפני, מתייתרת מתן ההחלטה בש"א 11089/09, שכן הראיה שהתבקש לצרפה, צורפה ממילא בתובענת קוסטרינסקי. שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, יושת על המבקשים ביחד ולחוד, בכל אחד מבקשות המחיקה, לטובת המשיבים ביחד ולחוד בכל אחד מבקשות המחיקה.בנק