קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור פסק בוררות של ההתאחדות לכדורגל ע"י בית המשפט: עניינן של התובענות שבפני נסב סביב פסק בורר שניתן ע"י המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל (המשיבה 2), במחלוקת שהתגלעה בין המבקש, סוכן שחקני כדורגל, הרשום ככזה אצל המשיבה 2 (להלן: "המבקש") לבין המשיב 1, שהינו שחקן כדורגל מקצועי המשחק בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים החל מעונת המשחקים 7-2006 (להלן: "המשיב"). המבקש עתר לביטול פסק הבורר (ה.פ. 1184/07) ולביטול החלטת הבורר, לפיה הוא מוסמך לדון במחלוקת (ה.פ. 1145/07). לעומתו עתר המשיב לאישור פסק הבורר (ה.פ. 1148/07). כמקובל, הדיון בכל שלושת התובענות אוחד. ברקע המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים עומדת תביעת המבקש מהמשיב לתשלום עמלה בגין טיפולו בהעברתו לשחק בקבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים. התביעה מבוססת על הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19.2.06 לפיו זכאי המבקש שתיווך בעיסקה ל-25% משכרו השנתי של המשיב. המשיב דחה את תביעת המבקש וטוען כי חתימתו על ההסכם באה על רקע מצגי שווא שהוצגו בפניו והטעייתו על ידי הסוכן. לדבריו המו"מ עם קבוצת בית"ר ירושלים התנהל ישירות עימו ועם אביו ולמבקש - המתווך - לא היתה תרומה לגיבוש ההסכם ולכריתתו. את תביעתו הפנה המבקש להתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א) כבר במרץ 2007. במקביל, ולהבטחת פסק הבורר שיינתן ע"י פיפ"א, פנה לבית משפט זה בבקשה להטלת עיקול זמני מכח סעיף 15 לחוק הבוררות. ביהמ"ש הורה על עיקול כספי המשיב עד לגובה של 3 מליון ₪. עיקול זה בוטל בשלב מאוחר יותר כנגד הפקדת ערבות בנקאית בשקלים בסכום של -.200,000 דולר. ערבון זה מופקד עדיין בבית המשפט משום שפיפ"א טרם הכריעה בתביעה, ולמעשה טרם החלה לדון בה. המשיב "לא שקט על שמריו" והגיש מצידו תביעה כנגד המשיב (ביום 24.6.07) למוסד לבוררות של המשיבה 2 במסגרתה ביקש הצהרה, לפיה המבקש לא היה מעורב כלל בעיסקת העברתו לבית"ר ירושלים ועל כן אין הוא זכאי לדמי תיווך או עמלה כל שהיא. המבקש, אשר סבר כי הגשת התביעה לפיפ"א שוללת את סמכותו של המוסד לבוררות של המשיבה 2, לא התגונן מפני תביעת המשיב ואף ביקש לעכב את הליכי הדיון בה עד שפיפ"א תכריע במחלוקת. הבורר שמונה ע"י המוסד לבוררות (עו"ד חיים עדיני) דחה את בקשותיו. לאחר שקיים ישיבת הוכחות בנוכחות המשיב בלבד (המבקש לא הופיע) פסק (ביום 22.10.07) לטובתו וקבע כי אין המבקש זכאי לעמלה כל שהיא, משום שהוא לא נטל חלק פעיל בעסקת העברת המשיב לקבוצת בית"ר ירושלים (סעיף 23 לפסק). במצב דברים זה הונחה המחלוקת לפתחו של בית משפט זה במסגרת שלושת התובענות שהוגשו ע"י שני הצדדים כמפורט לעיל. טוען המבקש בבקשותיו, כי משהונחה המחלוקת בין הצדדים לפתחה של פיפ"א והמוסד לבוררות שלה, נשללת סמכותו של המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל לדון בה ועל כן יש לבטל את הפסק שניתן ע"י הבורר עו"ד עדיני מכח הוראת סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לטענתו, סמכותו של מוסד הבוררות של פיפ"א לדון בתביעתו נקבעה בהסכם בין הצדדים. משכך ומשהוגשה תביעתו לפיפ"א, בטרם הוגשה תביעת המשיב נגדו למוסד הבוררות של המשיבה 2, יש לפעול על פי הכלל של "הליך תלוי ועומד" ולהמנע מדיון בערכאה אחרת. המשיב גורס כי הסמכות הבלעדית לדון במחלוקת בינו לבין המבקש מסורה למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל מכח החוק ולפיכך אין צורך לקבל את הסכמת הצדדים להתדיינות זו בפני הבורר אף שהיא נושאת אופי של בוררות. יתירה מכך: העובדה שהן המבקש (כסוכן) והן המשיב (כשחקן כדורגל) רשומים במסגרת ההתאחדות לכדורגל כפועלים בישראל מכפיפה את שניהם, בהסכמתם שניתנה בעת שקיבלו על עצמם "את עולה" לתקנונים הקובעים בוררות חובה במסגרת המוסד לבוררות. הדין, לדעתי, עם המשיב. על פי הוראות סעיף 5 לחוזה התחייבו הצדדים לפעול על פי הוראות הדין החל במדינה הרלונטית, הינו במדינת ישראל, במקרה זה. מהו הדין הרלונטי לעניינינו? הוראות סעיפים 10-11 לחוק הספורט 1988 מחייבות את הצדדים שבפני לפנות להליכי בוררות במקרה שהתגלעה מחלוקת ביניהם. הבוררות תתנהל, כך נקבע בסעיף 10 לחוק הנ"ל, על יסוד הוראות שנקבעו בתקנונים בעניינים שונים שהותקנו ע"י התאחדויות או איגודי ספורט שונים, לרבות תקנונים בדבר "העברת ספורטאים", והם יחייבו את כל ה"מסונפים" להתאחדות או לאגוד, אם כאגודת ספורט, אם כשחקנים ואם כבעלי תפקידים אחרים באותו ענף ספורט. סעיף 14 לתקנון סוכני השחקנים של ההתאחדות לכדורגל קובע כי כל סכסוך בין סוכן שחקנים לשחקן כדורגל הפועלים במסגרת ההתאחדות, יובא להכרעת המוסד לבוררות במסגרת בוררות חובה. משכך, ובשל "מעמדם" של שני הצדדים, כסוכן שחקנים ושחקן כדורגל במסגרת ההתאחדות לכדורגל, חייבים הם להביא את הסכסוך להכרעת המוסד לבוררות של ההתאחדות ואליו בלבד. כך, אף אם התחייבו הצדדים בהסכם ביניהם להביא להכרעת פיפ"א את הסכסוכים שיתגלעו ביניהם. הוראות הדין החל בישראל כמפורט לעיל שהן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן, גוברות על התניות הסכמיות אף אם נרשמו כאלה. הטענה לפיה על פי הוראת סעיף 28(A)(4) להסכם רשאים הצדדים לפנות למוסדות המוסמכים של פיפ"א, אין בה כדי לסייע למבקש, שהרי וכאמור, הוראת דין קוגנטית גוברת על התניה הסכמית, מה עוד שהוראה זו אינה מחייבת את הצדדים לפנות לפיפ"א, אלא מקנה להם אך זכות לכך. יתירה מכך: התניה הנ"ל מפנה לסעיף 22 לתקנות פיפ"א הקובע כי במקרה והתגלע סכסוך בין סוכן שחקנים ושחקן כדורגל הרשומים באותה התאחדות מחויבים המוסדות הרלונטיים של אותה התאחדות לדון ולהכריע בו. העולה מכל האמור לעיל, כי מוסמך היה, ואף חייב, מוסד הבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל לדון בתביעת המשיב נגד המבקש. טענת המשיב כי המוסד לבוררות ו/או הבורר פעלו בחוסר סמכות, נדחית. משכך נדחית עתירת המשיב לבטל את פסק הבורר על יסוד העילה הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות. מבסס המבקש את תביעתו לבטל את פסק הבורר אף על העילה המנויה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות. לטענתו לא ניתנה לו ע"י הבורר ההזדמנות הנאותה לטעון טענות ולהביא ראיות קביעת מועדי הדיון ללא תאום עימו וחפזון היתר שהפגין הבורר במהלך ניהול הבוררות מעידות על כך ועל דרך ניהול בלתי ראויה של ההליך שהביאה לשלילת זכויותיו הדיוניות. ההתרשמות העולה מעיון בפרוטוקולים ובהחלטות היא הפוכה. בחינת התנהלות הבורר, לרבות התייחסותו לבקשת המבקש לעיכוב הליכים, אופן הזמנת הצדדים לדיון והחלטות הביניים שניתנו על ידו, במסגרתן הבהיר הוא את כוונותיו לקיים הדיון בכל מקרה, אף אם המבקש לא יופיע לדיון ולא יגיש כתב הגנה - בחינה זו מפריכה את טענות המבקש שלא ניתנה לו הזדמנות להעלות טענות ולהציג ראיות. המבקש ניסה שוב ושוב לדחות את הדיון שנקבע בפני הבורר, ואף לבטלו בטענה של חוסר סמכות. נסיונות אלה ובקשותיו, אשר זכו כולן להתייחסות, נדחו על ידי הבורר. חרף זאת וחרף המועדים שנקבעו לדיון נמנע המבקש מלהגיש כתב הגנה על אף ארכות ארוכות שניתנו לו לצורך כך. הוא אף נמנע מלהגיש כתב הגנה על אף החלטה מפורשת של הבורר, לפיה הדיונים בבוררות יתנהלו אף אם לא יוגש כתב הגנה מטעם המשיב ואף אם הוא לא יתייצב לדיון. את התנהלותו זו נימק המבקש בטענה כי אין הוא מכיר בסמכות הבורר לדון במחלוקת לאור העובדה שהוא פנה בענין זה למוסדות פיפ"א. כפי שהראיתי, טענה זו בדבר חוסר סמכותו של הבורר חסרת בסיס ואין בה ממש. בכל מקרה, ואף אם היתה היא ראויה להתייחסות אחרת, אין בכך כדי לאפשר לצדדים, או למי מהם, להמנע מלהופיע לדיון שנקבע בפני הבורר או מלהתגונן מפני תביעת הצד שכנגד, אלא אם הכיר הבורר בטענה זו. אם כך קורה והמבקש "ממשיך בסורו", נמנע מלהגיש כתב הגנה ונעדר מהדיונים שנקבעו, עשוי הבורר ליתן את פסקו במעמד צד אחד לאחר שהבהיר לצד ה"מזלזל" כי הדיון יימשך אף בהעדרו ואף בהעדר כתב הגנה. (ראה: ר.ע.א 86/87 פד"י מב(1) 822). במקרה שלפני הבהיר הבורר למבקש את כוונתו להמשיך ולסיים את הדיון אף בהעדרו ואף אם לא יוגש כתב הגנה ואף איפשר לו, ע"י מתן ארכה ארוכה, להגיש את כתב הגנתו לאחר שדחה את טענותיו בדבר חוסר סמכותו. המבקש לא ניצל "הזדמנויות" אלא שניתנו לו ע"י הבורר והתעלם מהליך הבוררות. בנסיבות אלה אין לו, למבקש, להלין על העדר הזדמנות להביא את טיעוניו, או להציג ראיותיו. עצם העלאת טיעון כזה על מנת להביא לביטול פסק הבורר, לאור הנסיבות והשתלשלות העניינים, גובלת בעזות מצח. (ראה: ע.א. 708/75 פד"י ל"א (1) 813). טענת המבקש לפיה הנסיבות מצביעות על התקיימותה של עילה לביטול הפסק מכח סעיף 24(4) נדחית. 6. ממשיך וטוען המבקש כי אף מכח עילת הביטול המנויה בסעיף 24(9) לחוק, לפיה ניתן לבטל הפסק אם "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הצבור", יש מקום לבטל את פסק הבורר. טענה זו מבסס המבקש על התעלמות הבורר מהסכמת הצדדים להעביר המחלוקות ביניהם למוסדות פיפ"א ועל התעלמותו מהעובדה כי המחלוקת תלויה ועומדת בפני ערכאה שיפוטית אחרת (פיפ"א). משהראיתי כי למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל הסמכות לדון במחלוקת, אין מקום כלל לקבוע כי הפסק שניתן על ידי בורר מטעמה נוגד את תקנת הציבור. נהפוך הוא: במקרה כזה הדיין וההכרעה ע"י הבורר מטעם המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור. יתרה מכך: ניתן לבטל פסק בורר מכח עילת ביטול זו אך במקרים בהם משתכנע בית המשפט כי פסק הבורר נוגד או סותר תפיסות יסוד של החברה מבחינה מוסרית או ערכית שלא כמו המקרה שלפני. (ראה: ר.ע.א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפי שיתופי, ). 7. המבקש אינו מרפה אף מעילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) לחוק ומנסה לבטל את פסק הבוררות אף על פיה, אלא שאף נסיון זה דינו להכשל. לצורך "הוכחת" קיומה של עילת ביטול זו מעלה ב"כ המבקש טענות כלפי הבורר וחוסר סמכותו לדון במחלוקת. טענות אלה ברובן, נדחו על ידי כאשר דנתי בשאלת סמכותו העניינית של הבורר לדון בתובענה. יתר הטענות נושאות "אופי ערעורי" שאין הן רלונטיות לבחינת תוקפו של פסק בורר. 8. סוף דבר: אני דוחה את בקשות המבקש לבטל את פסק הבורר ולקבוע כי הבורר לא היה מוסמך לדון במחלוקת. אני מאשר את פסק הבורר כמבוקש ע"י המשיב. המבקש ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.30,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים בצרוף מע"מ. כדורגליישוב סכסוכיםדיני ספורטאיגודי ספורטההתאחדות לכדורגלבוררות