ביטול זיכרון דברים דירה בגלל הטעיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זיכרון דברים דירה בגלל הטעיה: א. רקע 1. שתי תביעות לפני, שהדיון בהן אוחד, ופסק דין זה משותף לשתיהן. בתביעה האחת (בתיק א' 291/06) עותרים בני הזוג גבריאל וחנה זנו (להלן - "הקונים") שיוצהר כי מסמך שנחתם על ידם בתאריך 10.10.2005, "דינו להיות בטל ומבוטל באשר איו לו תוקף משפטי", ועוד עותרים הם לכך שיוצהר, כי על הנתבעים להשיב להם סך 280,000 ₪ אשר שילמו לנתבעת מס' 1 (להלן - "המוכרת") בתאריך 10.10.2005. בתביעה השניה (בתיק א' 310/06), אשר נפתחה תחילה בבית משפט השלום והועברה על ידי בית משפט השלום לדיון בבית משפט זה, עותרת המוכרת לכך שהקונים יחויבו לשלם לה סך 1,000,000 ₪. 2. במהלך שנת 2005 חיפשו הקונים לרכוש לעצמם דירת מגורים חדשה, ובמסגרת חיפושיהם הגיעו אל המוכרת, שם נפגשו עם נציגי המוכרת ועם מנהלה, הוא הנתבע מס' 2. הקונים ניהלו מו"מ לרכישת דירה בת חמישה חדרים בפרויקט בניה שנוהל על ידי המוכרת בקרית ביאליק, ובתאריך 10.10.2005 חתמו הקונים על מסמך שכותרתו "זכרון דברים - פרטים לעריכת חוזה מכירה". על פי זכרון הדברים, התחייבו הקונים לרכוש מהמוכרת דירת פנטהאוז, באגף ב' של הבניין אשר ברח' יקינטון 4א', אשר סומנה כדירה מס' 9 בקומות ה' ו- ו' של הבניין, תמורת הסך 1,280,000 ₪. במעמד החתימה על המסמך, שילמו הקונים למוכרת סך 280,000 ₪. 3. הגם שהמסמך עליו חתמו הקונים והמוכרת, הנוהג בדרך כלל אצל המוכרת, כולל שני עמודים, רק העמוד הראשון מבין שני העמודים נחתם על ידי הצדדים. העמוד השני, הכולל תניה הקובעת כי הקונים מתחייבים לחתום על הסכם שנוסחו ייקבע על ידי המוכרת, ותניות נוספות שנועדו להסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים במקרה ואחד הצדדים יחזור בו מהעסקה ויבקש לבטלה, לא נחתם על ידי הצדדים, ולכל אחד מן הצדדים הסבר אחר לכך. 4. ימים ספורים לאחר מכן, העבירה המוכרת לידי הקונים טיוטת חוזה מכר, ואלה החזירו אותה לידי המוכרת בצירוף הערות שונות. טיוטה נוספת שהועברה לקונים הועברה על ידם לעורך הדין שייצג אותם, אשר אף הוא העיר הערותיו. בסופו של דבר לא נחתם בין הצדדים חוזה מכר, והמסמך היחיד שנחתם ביניהם הוא אותו מסמך שכותרתו "זכרון דברים - פרטים לעריכת חוזה מכר". הקונים טוענים, כי לא חתמו על חוזה המכר משום שהתברר להם כי הוטעו על ידי מנהלה של המוכרת, הנתבע מס' 2, אשר לא גילה להם פרטים מהותיים ביחס לדירה ומפרטה הטכני, והציג בפניהם מצגי שווא, וכן הטעה אותם הנתבע מס' 2 במידע שמסר להם בנוגע למרחק שבין הבניין לכביש העתיד להסלל בקרבת הבניין, וכינויו "כביש עוקף קריות". על כן טוענים הקונים, כי מכיוון שהוטעו על ידי מנהל המוכרת, אין הם מוכנים לכרות את החוזה עם המוכרת, ועל המוכרת להשיב להם את תשלום המקדמה שמסרו לה בעת חתימת המסמך שנחתם בין הצדדים. 5. המוכרת כופרת בטענותיהם של הקונים, ולטענתה הקונים לא הוטעו על ידה ולא הוצגו להם כל מצגי שווא. בכל הנוגע לכביש "עוקף קריות", טוענת המוכרת, כי מסרה לקונים את כל המידע שהיה ברשותה באותה עת, ולא כיחדה מהם דבר. לטענת המוכרת, הקונים החליטו לבטל את העסקה שלא כדין ובלא שיש בידם עילת ביטול חוקית. לטענת המוכרת, שהקונים עשו כל מאמץ כדי להמציא ולהעלות טיעונים ותירוצים שונים לצורך הצדקת עמדתם, אך לנימוקיהם ותירוציהם אין לתת משקל. על כן, לטענת המוכרת, על הקונים לקיים את חיובם על פי אותו מסמך, ויש אפוא לחייבם לשלם למוכרת את היתרה שהתחייבו לשלם למוכרת על פי המסמך שנחתם בין הצדדים, דהיינו - סך 1,000,000 ₪. אציין, כי תביעת המוכרת אינה כוללת סעד של אכיפת המסמך שנחתם בין הצדדים, אך למרות זאת, בעיקרי הטיעון שהגישו הצדדים לקראת הישיבה בה נשמעו סיכומיהם, עתרה המוכרת לכך שהמסמך יאכף על הקונים. לעתירה זו התנגד בא כוח הקונים, והנני סבור כי התנגדותו בדין יסודה. משלא עתרה המוכרת לאכיפת המסמך, לא יהיה מקום להורות על אכיפתו. אילו היתה המוכרת עותרת בתביעתה לאכיפת המסמך, אפשר והיו לקונים טענות הגנה שהיו מעלים, כגון, שהאכיפה אינה צודקת או שיש להתנותה בתנאים. משלא עלתה העתירה בכתב התביעה שהוגש מטעם המוכרת, לא היו חייבים הקונים להתגונן מפני האפשרות שהמסמך יאכף, ועל כן, העלאת העתירה לאכוף את המסמך בשלב הסיכומים פוגעת בזכויות הקונים, ומטעם זה אין להעתר לה. ב. טיבו של המסמך 6. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מה טיבו של המסמך שנחתם ביניהם. הקונים טוענים, שהמסמך שנחתם בין הצדדים אינו זכרון דברים שכוונתו ליצור יחסים חוזיים, אלא מסמך שכל תכליתו היא להעביר למוכרת המידע הדרוש על מנת להכין טיוטה לחוזה מכר. לעומת טענות אלה טוענת המוכרת, כי המסמך שנחתם הוא זכרון דברים, הכולל את כל הפרטים הדרושים על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, ואם לא נחתם בין הצדדים חוזה מכר, משום שהקונים החליטו שלא לחתום כזה, הרי המסמך שנחתם הוא החוזה שבין הצדדים, ועל הקונים לקיימו, ולשלם למוכרת את החיוב הכספי שנטלו על עצמם. 7. בשאלת מה טיבו של המסמך, דעתי כדעת בא כוח המוכרת, ולהשקפתי אין צורך שאקיים בעניין זה דיון, שהרי עמדת הקונים ביחס למסמך זה הובעה בסעיף 45 לכתב תביעתם, שם נכתבו הדברים הבאים: "לשיטת התובעים, אשר אינם חולקים כי זכרון הדברים עומד בדרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין ואף מקיים את יסוד המסוימות, גדר המחלוקת היא בשאלת קיומה של גמירות הדעת." הקונים אינם יכולים לשנות דעתם ככל שהדבר נוח להם. משהודו בכתב התביעה כי זכרון הדברים מקיים את דרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, כי אז כבולים הם בהודאתם זו, ואין הם רשאים לחזור בהם ממנה עוד. ג. גמירות הדעת 8. כיוון שהקונים טענו, כי התקשרו בזכרון הדברים ללא גמירות דעת, אתייחס בקיצור אף לטענה זו, שכן, לדעתי, אף לטענה זו אין מקום. 9. מהראיות שהובאו לפני עולה, כי הקונים ביקרו באתר הבניה וראו את הדירה, וניהלו מו"מ עם הנתבע מס' 2. במעמד חתימת זכרון הדברים, שילמו הקונים למוכרת סך 280,000 ₪, המהווה כ- 22% ממחירה של הדירה. הנני סבור, כי תשלום הסכום על ידי הקונים במעמד חתימת זכרון הדברים מלמד, כי גמרו בדעתם לרכוש את הדירה. 10. על כן הנני דוחה טענת הקונים כי לא גיבשו את גמירות הדעת הדרושה לכריתת החוזה. ד. טענות הקונים על מצגי שווא 8. למעשה, טענותיהם העיקריות של הקונים הן, כי המוכרת, באמצעות מנהלה (הנתבע מס' 2) הציגו להם מצגי שווא ביחס לדירה. לטענת הקונים, אלמלא מצגי השווא שהוצגו להם, לא היו רוכשים את הדירה. 9. מטעמי נוחות, אחלק את טענות הקונים לשני חלקים ובחלק הראשון אדון בכל הטענות הנוגעות למצגי השווא השונים, למעט אלה הנוגעות לכביש "עוקף קריות". 10. סגירת מרפסות: הקונים טענו כי התברר להם שהרשות המקומית תאסור סגירת מרפסות בבניין. לעניין זה משיבה המוכרת, כי עניין סגירת המרפסות כלל לא עלה במו"מ בין הצדדים, ואף בטיוטת החוזה שנמסרה לקונים נרשם במפורש, כי הם מאשרים שהרשות המקומית תתנגד למתן היתרים לסגירת מרפסות. בעניין זה הנני מקבל טענות המוכרת, ולא שוכנעתי שהמוכרת הציגה לקונים מצג שווא בנושא סגירת המרפסות. 11. שטח הדירה: לטענת הקונים התברר להם, ששטח הדירה קטן ב- 4 מ"ר מהשטח המוצג בפרוספקט. לעומת זאת טוענת המוכרת, כי הפרוספקט אינו חלק ממסמכי ההתקשרות, וכי הקונים ביקרו בדירה וראו אותה לפני שחתמו על זכרון הדברים. הנני דוחה את טענות הקונים. הקונים ביקרו בדירה וראו אותה, שכן כבר הייתה בנויה, ומצאו כי שטחה מתאים להם. כמו כן הנני מקבל את טענות המוכרת, שבמקרה שלפני, הפרוספקט אינו חלק ממסמכי ההתקשרות. 12. תקופת החכירה: לטענת הקונים, נאמר להם שתקופת החכירה תהיה בת 98 שנים, בה בשעה שבמסמכים שהועברו לעיונו של בא כוחם נרשם אחרת. בעניין זה משיבה המוכרת, כי בא כוח המוכרת הודיע במכתב מיום 27.11.2005 (נספח ז' לתצהיר עדותו של הנתבע מס' 2 - מוצג נ/3) כי בטיוטה שהועברה לבא כוח הקונים אכן נפלה טעות, והטעות הייתה טעותו של בא כוח המוכרת דווקא ("טעיתי כשציינתי שחוזה החכירה אינו ל- 98 שנה"). הקונים ניסו אפוא ליטול טעות תמימה של בא כוח המוכרת, ולהפכה קרדום לחפור בו כדי לבטל את החוזה. הנני דוחה את טענות הקונים. 13. זכות "וטו" לבנק: הקונים טוענים, כי בשום שלב לא הוסכם שלבנק המלווה את העסקה זכות וטו על ניסוח ההסכם. מדובר בבנק אליו פנתה המוכרת, והוא הבנק האמור ליתן לקונים השונים שרכשו דירות בפרויקט את הערבויות הדרושות לפי חוק המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה - 1974. אף טענה זאת היא טענה בה מנסים הקונים להתפס כדי להביא לבטלות החוזה, שכן לא הוכח, שבטיוטת החוזה שהועברה לקונים הייתה תניה כלשהי שהייתה חשובה לקונים, אשר התקיים לגביה חשש שהבנק ידרוש את שינויה או ביטולה. על כן הנני דוחה אף טענתם זו של הקונים. 14. מקום החניה: הקונים טוענים, כי לא הוצגה להם תוכנית המראה היכן אמור להיות מקום החניה שיהיה צמוד לדירתם. לטענת המוכרת, בזכרון הדברים נרשם במפורש שמקום החניה יהיה מקום חניה לא מקורה, ואולם, למרות זאת דרשו הקונים מקום חניה מקורה, ומשדרישתם זו לא נענתה, העלו את טענתם כי לא הוצגה להם תוכנית. כאמור, הקונים ביקרו בבניין וראו, בין היתר, את מקומות החניה, ובזכרון הדברים הובטח להם מקום חניה שאינו מקורה. אין כל ראיה שהמוכרת לא הייתה מקיימת את התחייבותה לקונים בדבר מקום החניה, כפי שהוסכם בזכרון הדברים, ונראה הדבר, כי אף בעניין זה נתפסים הקונים לעניין שולי. 15. קיר חוצץ: הקונים מלינים על כך, שלצד הדירה שנבנתה עבורם לא נבנה קיר חוצץ, ועל כן קיימת אפשרות למעבר למרפסת דירתם. תשובת המוכרת בעניין זה היא, כי הקונים ביקרו בדירה וראו אותה, וכך גם ראו שבמקום לא קיים קיר חוצץ. על זכרון הדברים חתמו הקונים לאחר שראו שלא קיים קיר חוצץ. הנני מקבל טענותיה של המוכרת, והנני דוחה טענותיהם של הקונים. 16. זיכוי עבור מטבח: הקונים טוענים, כי הובטח להם על ידי הנתבע מס' 2 זיכוי עבור מטבח. טענה זו מוכחשת על ידי הנתבע מס' 2. לא שוכנעתי שהמוכרת או הנתבע מס' 2 התחייבו לזכות את הקונים בשווי ארונות המטבח שהיה על המוכרת להתקין במטבח על פי המפרט הטכני. על כן הנני דוחה אף טענתם זו של הקונים. ה. כביש "עוקף קריות" 17. הסיבה לכך שהפרדתי בין טענות הקונים הנוגעות למצגי השווא השונים, שלטענתם הוצגו להם, ובין טענתם בנוגע למצג השווא ביחס לכביש "עוקף קריות", היא, שהתרשמתי שטענת הקונים בעניין זה היא טענה של ממש. 18. בעניין כביש "עוקף קריות" טוענים הקונים, כי התעניינו אצל המוכרת בדבר המרחק של כביש זה מהבניין בו התכוונו לרכוש דירה, והנתבע מס' 2 אמר להם כי הכביש יעבור במרחק של כ- 250 מטרים מהבניין. לטענתם, הם סמכו על דבריו של הנתבע מס' 2 והאמינו כי מסר להם נתונים נכונים, ואולם, רק לאחר מכן התברר כי הנתבע מס' 2 הטעה אותם במכוון, ולמעשה המרחק של הכביש, אם יסלל על פי התוכניות הקיימות עתה, הוא 80 מטרים בלבד. 19. הנתבעים מכחישים טענותיהם של הקונים, והנתבע מס' 2 הקדיש לעניין זה פרק נרחב בתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/3). לטענת הנתבע מס' 2, גם טענות הקונים בנוגע לכביש "עוקף קריות" הן טענות מצוצות מהאצבע, שנועדו להביא לבטלות החוזה בכל מחיר. הנתבע מס' 2 הכחיש את טענות הקונים כי הם הוטעו, מה עוד שלמיקום הכביש אין כל משמעות מבחינת הדירה אותה התכוונו הקונים לרכוש. לטענת הנתבע מס' 2, הקונים הכירו היטב את המצב התכנוני של הכביש ושל הפרויקט וידעו היטב את מרחק הכביש מהדירה אותה התכוונו לרכוש, שכן ביקרו במקום "עשרות פעמים" ובדקו, בין היתר את המצב התכנוני. הנתבע מס' 2 מוסיף וטוען, כי הקונים מעלים בעניין זה טענות סותרות, ואף המועד בו העלו לראשונה את טענתם בנוגע לכביש "עוקף קריות" מלמדת שאין אמת בטענתם. הנתבע מס' 2 מוסיף וטוען בתצהירו, כי הכוונה של הרשויות לסלול את כביש "עוקף קריות" ידועה לכל מזה שנים, והוא מסר לקונים את הפרטים שהיו ידועים לו, כפי שמסרו לכל רוכש אחר, אך הפנה אותם לבדוק את העניין אצל הרשויות. עוד טוען הנתבע מס' 2, כי למוכרת לא היה כל חלק בתכנון תוואי הכביש ובאישור התוכניות הנוגעות לו, וממילא לא הייתה למוכרת כל השפעה על תכנון הכביש. הנתבע מס' 2 מוסף וטוען, כי אין אמת בטענת הקונים על האופן בו הוא מדד את מרחק הכביש מהבית, ומעולם לא הנחה את עובדי המוכרת לומר למי מרוכשי הדירות כי הכביש יעבור במרחק של 250 מטרים מהבניין. 20. במחלוקת הקיימת בין הצדדים בנוגע למצג שהוצג לקונים ביחס למרחק בו יעבור כביש "עוקף קריות" מהבניין, הנני מקבל את טענות הקונים, ועל עדותו של הנתבע מס' 2 והגב' קרן אבו חצירא, המשמשת כנציגת מכירות אצל המוכרת, אין אני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים. קיימות בפני מספר ראיות על האופן בו מסרו המוכרת והנתבע מס' 2 מידע על מרחק של כביש "עוקף קריות" מהבניין, ואלה הן: (א) עדותו של מר רונן נווה: מר נווה הוא חוקר פרטי, שהציג עצמו כמי שמבקש לרכוש דירת פנטהאוז בפרויקט, אשר נפגש עם הנתבע מס' 2 וצילם את השיחה שהתקיימה בין השניים. בין היתר התעניין מר נווה לדעת, מה מרחק כביש "עוקף קריות" מהבניין. אמנם, הנתבע מס' 2 ניסה לפזר ערפל סביב שאלת המרחק של הכביש מהבניין, אך בסופו של דבר נטל תוכנית ומדד את המרחק, וציין כי המרחק הוא 250 מטרים. (ב) עדותו של מר מנחם יוסוביץ: מר יוסוביץ רכש דירה בפרויקט, ובעדותו מסר כי נפגש עם נציג מכירות של המוכרת (אדם בשם רוז'ה) ועם הנתבע מס' 2, בשתי הזדמנויות שונות, ובהן נאמר לו שמרחק הבניין מהכביש הוא 250 מטרים. (ג) עדותו של מר משה גור: אף מר גור רכש דירה בפרויקט, והוא שוחח על עניין המרחק מהכביש הן עם נציגת המכירות הגב' ליאת זילברשטיין והן עם הנתבע מס' 2 עצמו. לדברי העד, הנתבע מס' 2 מסר לו שהכביש יעבור במרחק של 250 מטרים מהבניין. (ד) עדות הקונה, מר זינו: הקונה תאר בעדותו כיצד הנתבע מס' 2 מדד את מרחק הכביש מהבנין על גבי התוכניות, ומסר לו שהמרחק יהיה 250 מטרים (סעיף 19 לתצהיר הקונה, מוצג ת/6). 21. נראה הדבר, שראיה ישירה על האופן בו הטעתה המוכרת, באמצעות הנתבע מס' 2, את הקונים, ניתן למצוא במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מס' 2. במהלך חקירתו, התבקש הנתבע מס' 2 למדוד את המרחק של הכביש מהבניין, ואת המדידה ביצע לפני. על פי האופן בו מדד הנתבע מס' 2 את המרחק, המרחק הוא אמנם 250 מטרים, ואולם, המרחק שנמדד לא היה המרחק הקצר ביותר. הנתבע מס' 2 בחר במתכוון למדוד מרחק שאינו המרחק הקצר ביותר, כדי לקבל את התוצאה הנוחה לו. כאשר שאלתי מדוע בחר לעשות כך השיב, כי מדד את המרחק של קו הראיה מהבניין לכביש, שכן בתוואי המדידה הקצר, לא קיים קו ראיה מהמקום בו ממוקמת הדירה אותה רכשו הקונים לכיוון הכביש. אציין, כי מיד לאחר שהנתבע מס' 2 מדד את המרחק, מדדתי אני את המרחק הקצר ביותר, והתוצאה שקיבלתי, על פני אותה תוכנית ובאותו סרגל מדידה הייתה 100 מטרים. 22. לאחר ששקלתי הראיות שלפני, והתרשמותי מהעדים שהעידו לפני, הנני סבור, שיש לקבל טענת הקונים כי הוטעו ביחס למרחק של כביש "עוקף קריות" מהבניין בו עמדו לרכוש דירה. יותר מראיה אחת מצביעה על כך שהנתבע מס' 2 הטעה את הקונים, ומעל לכל עומדת המדידה שערך בבית המשפט במהלך החקירה הנגדית, אשר חשפה את האופן המעוות של המדידה שביצע הנתבע מס' 2 כדי להצדיק את התוצאה הנוחה לו. אילו ביקש הנתבע מס' 2 לנהוג בתום לב עם הקונים, היה עליו לומר להם את המרחק האמיתי של הכביש מהבניין, ולציין בפניהם כי מהדירה שהם מתכוונים לרכוש אין קו ראיה לכביש. ואולם, הנתבע מס' 2 לא עשה כך, ככל הנראה משום שחשש שאם ימסור לקונים את המידע הנכון, הם ימנעו מלרכוש את הדירה. עדויות הקונה והעדים מטעם הקונים (ה"ה רונן נווה, מנחם יוסוביץ ומשה גור), עדיפות בעיני על פני עדויותיהם של הנתבע מס' 2 והגב' אבוחצירה, ועל כן הנני מחליט לקבל את טענת הקונים כי הוטעו בנוגע למרחק הכביש מהבניין. 23. הכביש בו מדובר אמור להיות כביש ראשי וציר תנועה מרכזי באזור, ומכאן ברור מדוע ביקשו הקונים לדעת את מרחקו מהבניין. הנני סבור, כי משהוטעו הקונים ביחס למרחק הכביש מהבניין, דבר שנעשה על ידי הנתבע מס' 2 בשל החשש שאם ידעו את המרחק האמיתי הם ימנעו מלרכוש את הדירה. לדעתי, בנסיבות המקרה שלפני, היו הקונים רשאים לבטל את החוזה על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, ומשביטלו את החוזה, זכאים הם להשבת סכום הכסף ששילמו למוכרת בעת חתימת זכרון הדברים. ו. חיוב אישי על הנתבע מס' 2 24. הנתבע מס' 2 הוא מנהלה של המוכרת ובעל השליטה בה, ומתעוררת השאלה האם יש מקום לחייבו באופן אישי. בעניין זה הנני מקבל את טענת בא כוח הקונים, כי הנתבע מס' 2 הוא שביצע את מעשה ההטעיה בנוגע למרחק הכביש, הטעיה שגרמה לקונים לכרות את חוזה עם המוכרת. הבסיס לחיובו האישי של הנתבע מס' 2 מצוי בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולאור העובדות שהוכחו בפני, הנני סבור כי מתקיימים בעניין שלפני כל יסודות העוולה הקבועים בסעיף 56 האמור. הנתבע מס' 2 הציג באופן כוזב את מרחק הכביש מהבניין, ועשה זאת ביודעו שהעובדות שהוא מציג לקונים כוזבות, ומתוך כוונה שהקונים ירכשו את הדירה על סמך העובדות הכוזבות שהוצגו להם. הקונים אכן האמינו למצג הכוזב שהוצג להם בנוגע למרחק הכביש מהבניין וכרתו חוזה עם המוכרת. 25. על כן, הנני סבור, שהקונים הניחו את הבסיס הדרוש לחיובו של הנתבע מס' 2 באופן אישי. ז. תביעת המוכרת (תיק א' 310/06) 26. כיוון שהגעתי למסקנה שהקונים הוטעו והיו רשאים לבטל את החוזה, ולמעשה אף ביטלו אותו בפועל, ממילא נשמט הבסיס מתביעת המוכרת לחייב את הקונים לשלם לה את יתרת התמורה שהתחייבו לשלם עבור הדירה. לפיכך, בסיפא לפסק דין זה תביעת המוכרת תידחה. ח. סיכום 27. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצהיר כי זכרון הדברים אשר נכרת בתאריך 10.10.2005 בין הקונים גבריאל וחנה זנו וחברת מירית הנדסה בע"מ, בוטל כדין ואין לו כל תוקף. (ב) הנני מחייב את הנתבעים בתיק א' 291/06 (מירית הנדסה בע"מ ומר מרדכי כבירי), ביחד ולחוד, לשלם לתובעים בתיק אז' 291/06 (גבריאל וחנה זנו), ביחד ולחוד, סך 280,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 10.10.2005. (ג) הנני דוחה את תביעת התובעת בתיק אז' 310/06 (חברת מירית הנדסה בע"מ). (ד) הנני מחייב את הנתבעים בתיק אז' 291/06, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים בתיק אז' 291/06, ביחד ולחוד, את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, ובנוסף לכך הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.זכרון דבריםהטעיהמקרקעין