קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו הריסה עקב סיכון לחלק אחר של הבניין עליו לא חל הצו: הערעור 1. לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר - צבן) מיום 6.8.08 בב"ש 178/07, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות על ביטולו של צו הריסה מינהלי, מחמת הסיכון הנשקף, לטענתו, מדרך ביצוע ההריסה, לחלקי הבניין שהצו לא חל עליהם. הדיון בערעור מתמקד בשאלת אופן ביצועו של צו ההריסה המינהלי, ובסוגיית מידת התערבותו של בית-המשפט במתכונת ההריסה המתוכננת. 2. פנייתו של המערער לבית-משפט קמא, נושא הערעור, הוגשה לאחר שכבר נפסק בעבר, בפסק-הדין שניתן בעניינו בבית-משפט זה ביום 22.11.07, בע"פ (י-ם) 40269/07, , כי אין עילה לביטולו של צו ההריסה המינהלי, וכי חזקה על הרשויות שביצוע ההריסה ייעשה תוך היוועצות בגורמים מקצועיים, ואגב נקיטת האמצעים הדרושים למניעת נזקים לחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית-המשפט העליון על פסק-הדין האמור, נדחתה בהחלטתו של כב' השופט א' א' לוי, מיום 13.1.08, ברע"פ 10992/07 . לאחר שהגורמים המופקדים על ביצוע צו ההריסה החליטו לבצע את ההריסה שלא באמצעות מכשירי חיתוך מיוחדים, כפי שהצהירו בתחילה שייעשה, אלא באמצעות מכשיר המכוּנה "קרשר", הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי. משנדחתה בקשתו, הוגש הערעור דנן. צו ההריסה המינהלי וההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינו בעבר 3. בעניינו של הנכס הנדון הוצאו על-ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן - יו"ר הוועדה המקומית או המשיב) שני צווי הריסה מינהליים, והערעור הנדון מתמקד בצו ההריסה השני. להלן הרקע העובדתי, כפי שנסקר הן בפסק-הדין בע"פ (י-ם) 40269/07, והן בהחלטתו של בית-משפט קמא נושא הערעור. 4. ביום 21.3.06 נופק למערער היתר בנייה (מס' 55889) להקמת מבנה בן שתי קומות בשכונת אבו-טור בירושלים: קומת מרתף בשטח של 228 מ"ר וקומה נוספת בשטח של 322 מ"ר. המערער בנה מעבר למה שהותר לו בהיתר הבנייה. בניגוד להיתר, הקים תוספת בנייה בשטח כולל של 341 מ"ר, כדלהלן: בקומה הראשונה בנה תוספת למגורים בשטח של 94 מ"ר ושתי מרפסות מקורות בשטח כולל של 12 מ"ר; וכן הקים קומה נוספת למגורים, שנייה, בשטח של 223 מ"ר ושתי מרפסות מקורות בקומה זו בשטח כולל של 12 מ"ר. 5. נוכח החריגה האמורה מהיתר הבנייה, הוציא המשיב ביום 12.9.06 צו הריסה מינהלי ביחס לחלקו האמור של הבניין שנבנה בחריגה מההיתר. משלא עלה בידי יו"ר הוועדה המקומית לבצע את ההריסה בפרק הזמן של שלושים יום, שנקבע בחוק, הגיש לבית-משפט קמא בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי הראשון. בהחלטתו מיום 26.11.06, דחה בית-משפט קמא (כב' השופטת ע' זינגר) את בקשת יו"ר הוועדה המקומית למתן הארכה המבוקשת, בציינו כי האחרון אינו מנוע מהוצאת צו הריסה מינהלי חדש. 6. ביום 26.12.06 הוציא המשיב צו הריסה מינהלי חדש כנגד תוספות הבנייה האמורות (להלן - צו ההריסה המינהלי). ביום 10.1.07 עתר המערער בבית-משפט קמא לביטולו של צו ההריסה. בהחלטתו מיום 11.3.07 קיבל בית-המשפט קמא (כב' השופטת ע' זינגר) את בקשת המערער לביטול הצו. ממכלול הטענות שהעלה המערער, קיבל בית-המשפט אך את הטענה, לפיה לא הוצגו ליו"ר הוועדה המקומית, עובר להוצאתו של צו ההריסה השני, מכלול הנתונים הרלבנטיים הנדרשים. בית-משפט קמא קבע, כי המשיב לא היה מודע לכך שהמערער פתח בהליכים להכשרת הבנייה. עוד קבע בית-המשפט, כי קיים חשש שהריסת תוספות הבנייה שהוקמו שלא כדין, תפגע אף בחלק המבנה שהוקם על-פי היתר הבנייה. 7. ערעור המשיב שהוגש לבית-משפט זה, התקבל בפסק-הדין בע"פ (י-ם) 40269/07 שניתן על-ידִי ביום 22.11.07; ונקבע, כי צו ההריסה המינהלי עומד בתוקפו. כן נפסק, כי לא נפל פגם בהוצאתו של צו ההריסה המינהלי, כי למשיב הובא המידע הרלבנטי הנדרש לצורך מתן הצו, וכי המערער לא הרים הנטל להוכחת טענתו בדבר הנזק שעלול להיגרם לחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם. בהקשר האחרון צוין בפסק-הדין, כי המהנדס מטעם עיריית ירושלים, מר רוטמן, הבהיר בעדותו שניתן לבצע את ההריסה מבלי לסכן את חלקי המבנה שהוקמו על-פי היתר הבנייה, ואף ציין, כי חלק מהעבודות ניתן לבצע באמצעות מכשירי חיתוך מיוחדים. מהטעמים האמורים התקבל בשעתו ערעורו של יו"ר הוועדה המקומית, ונקבע כי צו ההריסה עומד על כנו. בשולי פסק-הדין ציינתי, שביצוע ההריסה ייעשה תוך היוועצות בגורמים מקצועיים, אגב נקיטת האמצעים הדרושים למניעת נזקים לחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם. 8. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית-המשפט העליון, בתיק רע"פ 10992/07, אשר בה חזר על מכלול טענותיו האמורות, נדחתה על-ידי כב' השופט א' א' לוי, ביום 13.1.08, בציינו, בין-השאר: "במקרה שלפנינו, אין חסרונם של הנתונים להם טען המבקש מקים איזו מבין העילות שבדין. ראשית, אין בפתיחתם בדיעבד של הליכים להכשרת הבניה, כדי לייתר את הצורך בטיפול מיידי ומהיר בעבירת הבניה שנעשתה - ולכך שמור צו ההריסה המנהלי, שאם לא כן, מרוקנים היינו מתוכן אמצעי זה, באשר כל עבריין היה מבקש למנוע את ההריסה בתואנה כי בכוחו לקבל לה היתר שלאחר מעשה. ומכל מקום, ודאי כי נכונים הדברים באשר להיתר בניה שאינו בהישג יד והשגתו תיארך זמן רב, כמו בעניינו של המבקש... שנית, אף בבקשה שבפני לא נסתרה קביעתו של בית-משפט קמא, כי הסיכון למבנה היה ידוע למשיב. אדרבא, דבר קיומו של החלק שנבנה כדין, הופיע בצו ההריסה וכן בתצהירים שעליהם נסמך, ובבית-המשפט לעניינים מקומיים אף נשמעה עדותו של גורם מקצועי מטעם העירייה, ולפיה על-ידי שימוש במכשיר חיתוך מיוחד ניתן יהיה להימנע מפגיעה בבניה המותרת" (פסקה 6 להחלטה). 9. ביום 17.1.08 הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, עד להמצאת פרטים אודות אופן ביצוע ההריסה. בית-משפט קמא (כב' השופט ג' ארנברג), דחה באותו יום את הבקשה, עוד בטרם הונחה לפניו החלטתו של בית-המשפט העליון מיום 13.1.08 ברע"פ 10992/07, בקבעו כי אין באמור בה כדי לסתור את החזקה שנקבעה בפסק-הדין בע"פ (י-ם) 40269/07, לפיה הרשויות לא תבצענה את ההריסה "מבלי לוודא שרק חלקי המבנה שעליהם חל הצו יהרסו". 10. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 22.1.08, הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשה נוספת לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי, "עד להמצאת מידע מפורט ותוכנית הריסה". לבקשתו צירף המערער חוות-דעת מטעם המהנדס עומר איוב. בהחלטתו מיום 27.1.08 קבע בית-משפט קמא (כב' השופטת ת' בר-אשר - צבן) כי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 17.2.08. עם זאת, הוסיף וקבע בית-משפט קמא, כי על המשיב להודיע למערער כיצד יבטיח שחלק הבניין שנבנה כדין לא ייהרס. כן נקבע, כי על המשיב לאפשר למערער לשאת בהוצאות הכרוכות בהריסה שתבוצע באמצעות מכשירי חיתוך מתאימים, שאפשרות השימוש בהם נדונה בבקשה לביטולו של הצו. בשולי החלטתו ציין בית-משפט קמא, כי ההחלטה ניתנה על יסוד ההנחה והחזקה שעמדו בבסיסם של פסקי-הדין שניתנו בבית-המשפט המחוזי ובבית-המשפט העליון, כי חלקי הבניין שנבנו כדין לא ייהרסו בעת ביצוע הצו. הבקשה וההחלטה נושא הערעור דנן 11. ביום 14.2.08, הגיש המערער בקשה נוספת לבית-משפט קמא, בה עתר לביטולו של צו ההריסה המינהלי. בבקשתו טען, כי קיים חשש שהריסת חלקו של הבניין שנועד להריסה תבוצע באמצעות כלים כבדים, ולא במכשירי חיתוך, וכי הדבר יסב נזק כבד לחלקי הבניין שנבנו כדין, זאת בהסתמכו על מכתבו מיום 4.2.08 של עו"ד ליבמן, ב"כ המשיב. עוד טען ב"כ המערער, כי פסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון ניתנו על יסוד הנחה שגויה, לפיה ניתן לכאורה להרוס רק חלק מהבניין מבלי לגרום נזק לחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם. בנסיבות אלו, ביקש ב"כ המערער כי ייקבע, שלא ניתן לבצע את ההריסה, וכי כפועל יוצא - יוסיף ויורה בית-המשפט על ביטולו של צו ההריסה המינהלי. 12. כאן המקום להביא בתמצית את תוכן מכתבו של עו"ד ליבמן, שעמד, כאמור, ביסוד הבקשה שהוגשה לבית-משפט קמא. במכתבו, שנשלח לב"כ המערער בהתאם להחלטת בית-משפט קמא מיום 27.1.08, ציין עו"ד ליבמן כי ביצוע צו ההריסה המינהלי באמצעות מכונת חיתוך, עלול להימשך מספר ימים, והעירייה אינה יכולה לעמוד במתכונת זו של הריסה נוכח היעדר אפשרות לקבלת אבטחה משטרתית צמודה ורצופה לאורך זמן. על-כן, הציע עו"ד ליבמן במכתבו, כי המערער יבצע בעצמו את ההריסה באמצעות מכונת חיתוך שיזמין, וכי אם יחל בביצוע הריסה עצמית לפני המועד שנקבע - 16.2.08, תסכים העירייה ליתן לו ארכה נוספת להשלמת ההריסה. עוד ציין עו"ד ליבמן במכתבו, כי לנוכח היעדר האפשרות של העירייה לקבל אבטחה משטרתית צמודה ורצופה לאורך ימים, לביצוע ההריסה על-ידה באמצעות מכונת חיתוך, בכוונתה לשנות את מתכונת ההריסה. להלן מתכונת ההריסה שהוצגה במכתבו: "א. לעניין אופן ביצוע צו ההריסה כפי שמתוכנן ע"י העירייה, אנו נבצע ההריסה באמצעות כלים הנדסיים כולל 'באגר' ו-'קרשר' ובפיקוח רצוף של מהנדס; כאשר תחילה נהרוס אלמנטים שאינם קונסטרוקטיביים, ובהמשך, ולאחר שיאותרו האלמנטים הקונסטרוקטיביים של הבניין, יהרסו אלה באיטיות ובזהירות, כך שלא יפגעו חלקים אחרים של הבניין, ובאופן השומר על כללי בטיחות. ב. בהתאם לאמור לעיל, גם נשקול לא להרוס את הבנייה נשוא הצו במלואה, וזאת כדי לא לסכן את שאר הבניין. ג. בכוונתנו גם לשלוח לך בקרוב תיאור בכתב מטעם קבלן ההריסות בדבר עבודות ההריסה ושלביה". 13. ביום 24.2.08 הגיש ב"כ המשיב לבית-משפט קמא מכתב מיום 18.2.08 מאת קבלן ההריסות, בעניין אופן ביצוע ההריסה המתוכננת, שעליו חתמו הן קבלן ההריסות, מר אברהם יקואל, והן המהנדס מטעמו, ד"ר דוד שטיינברג. במכתב צוין, בין השאר, כי ההריסה תבוצע באמצעות מכשיר "באגר-קרשר", והובהר כי כלי זה "אינו דופק עם פטיש, אלא חותך את הבטון עם הברזל כדוגמת מספריים", וכי מדובר ב"עבודה זהירה ולא מהירה ואין כל סכנה לפגיעה בקומות התחתונות". 14. בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא ביום 11.3.08, ציין המהנדס מטעם המערער, מר עומר איוב, כי להערכתו ביצוע ההריסה באופן המתוכנן על-ידי העירייה יפגע ביציבות הבניין ויסכן את הדירות שבקומה הראשונה ובקומה השנייה. הוא הוסיף וציין, כי בדק שני בתים שנהרסו בעבר באמצעות מכשיר "קרשר", וגילה כי ההריסה באמצעות המכשיר הנ"ל הסבה נזקים לחלקי הבית שלא נהרסו, וגרמה להיווצרות סדקים בקירות. במהלך אותו דיון טען ב"כ המערער, כי החלטות שניתנו בעבר בבית-המשפט המחוזי ובבית-המשפט העליון, יצאו מההנחה שהריסה תבוצע באמצעות מכשירי חיתוך, באופן שלא יסב נזק לחלקי הבניין שצו ההריסה לא חל עליהם; כי שינוי שיטת ההריסה, על-פי המתוכנן על-ידי העירייה, עלול להסב נזק ליתר חלקי המבנה; וכי בנסיבות אלו יש מקום להורות על ביטולו של צו ההריסה המינהלי. כן ביקש ב"כ המערער לחקור את המהנדס ד"ר שטיינברג על מכתבו, ולחלופין - להתעלם מן האמור בו. ב"כ המשיב טען לפני הערכאה הדיונית, כי בנסיבות שצוינו במכתבו האמור לא תוכל העירייה לבצע את הצו באמצעות מכשיר חיתוך מיוחד, אלא באמצעות מכשיר "קרשר", באופן שלא יסב נזק לחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם, וזאת תחת פיקוח הנדסי צמוד. 15. בהחלטתו המנומקת והמפורטת, מיום 6.8.08, דחה בית-משפט קמא את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי. בית-המשפט סקר בהרחבה את השתלשלות ההליכים עד היום, את המסגרת לביקורת השיפוטית על צווי הריסה מינהליים, ואת סוגיית מידת התערבותו של בית-המשפט לגבי אופן ביצוע ההריסה. בית-משפט קמא ציין, כי אם מתברר שביצועו של צו הריסה עלול להסב נזק למבנה של צד שלישי, שהצו לא חל עליו, אזי לכאורה מוסמך הוא לקבוע כי צו ההריסה אינו בר-ביצוע. באשר לסיכון הנשקף מדרך ביצוע ההריסה המתוכננת, החליט בית-משפט קמא להתעלם מהאמור במכתבו של המהנדס ד"ר שטיינברג, הואיל והלה לא התייצב בבית-המשפט, וממילא לא נחקר על האמור במכתב. עם זאת, סבר בית-משפט קמא, כי יש ליתן משקל רב לאמור במכתבו של עו"ד ליבמן, אשר התווה את דרך ביצוע ההריסה ואת אופן הפיקוח ההנדסי על ביצועה. על רקע ההצהרה האמורה של ב"כ המשיב, סבר בית-משפט קמא, כי אין מקום להתערבותו בעניין אופן ביצוע ההריסה, והיות שהמשיב התחייב לבצע את ההריסה "באיטיות ובזהירות, כך שלא ייפגעו חלקים אחרים של הבניין, ובאופן השומר על כללי הבטיחות", והוסיף והתחייב, כי "אם יהיה חשש לסיכון יתר חלקי המבנה, תישקל האפשרות שלא להרוס את הבנייה במלואה" (פסקה 21 להחלטה). דיון 16. על היקף הביקורת השיפוטית בבקשות לביטול צווי הריסה מינהליים או לעיכוב ביצועם, עמדתי בהרחבה בפסק-הדין בערעורו הקודם של המערער לפניי, בע"פ (י-ם) 40269/07, ואין לי אלא להפנות לאמור בו. 17. הערעור דנן מתמקד, כאמור, בסוגיית אופן ביצועו של צו ההריסה המינהלי, ובשאלת מידת התערבותו של בית-המשפט במתכונת ההריסה המתוכננת. אין חולק, כי ביצוע הריסה, על-פי צו הריסה מינהלי, אינו מקנה לרשות המינהלית זכות לפגוע ברכושו של צד שלישי, שעה שצו ההריסה אינו חל על רכוש זה. כבר נפסק בהקשר זה, כי "אם אכן ביצועו של צו הריסה מינהלי מחייב פגיעה בקניינם של אלו שיש להם זכויות בחלקות סמוכות, לא מן הנמנע שהמסקנה המתבקשת היא, שצו כזה אינו בר ביצוע ואולי אף דבק בו פגם משום כך" (בר"ע (י-ם) 3411/07 אברהים עמראן קואסמה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ניתן ביום 5.2.08); וכן ראו: רע"א 1928/08 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' איברהים עמראן קואסמה (ניתן ביום 18.6.08)). עם זאת, כבר נפסק, לא אחת, כי, ככלל, אין מניעה מביצועו של צו הריסה לחלק ממבנה, מקום בו יש צידוק ענייני לעשות כן, וכי חזקה על הרשויות כי בביצוע ההריסה לא יוסב נזק לחלקים האחרים של המבנה אשר הצו אינו חל עליהם, זאת תוך נקיטת כל האמצעים הבטיחותיים הנדרשים ואגב היוועצות בגורמים מקצועיים (בר"ע 1/84 דוויק נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד ל"ח(1) 494; ע"פ (י-ם) 6324/02 אלבוסתאני נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 1.9.02); ע"פ (י-ם) 9460/05 מוגרבי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 26.10.05); ע"פ (י-ם) 40275/07 אבו חאלף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 24.5.07, פיסקה 14 לפסק-הדין). כן נפסק בהקשר זה - במקרה שבו החליטו רשויות האכיפה לבצע את ההריסה באמצעות מכשיר "קרשר" (לאחר שבתחילה הצהירו שייבצעו את ההריסה בכלים ידניים) - כי ככל שמדובר בשיטת ביצוע ההריסה אין לבעלי הנכס המיועד להריסה כל מעמד (ראו ההחלטות השונות שניתנו בעניין אותו מבנה בהליכים האזרחיים והפליליים: בש"א 1958/08 בה"פ 7108/08 שייך חליל עלמי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ניתן ביום 15.4.08); החלטת כב' השופט א' גרוניס ברע"א 4106/08 שייך חליל עלמי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ניתן ביום 12.6.08, בפסקה 6 להחלטה); ע"פ (י-ם) 2453/08 שייך חליל עלמי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ניתן ביום 30.6.08); החלטת כב' השופט א' א' לוי ברע"פ 6026/08 שייך חליל עלמי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ניתן ביום 10.7.08)). 18. מקובלת עליי מסקנתו של בית-משפט קמא, כי אין עילה להתערבות בית-המשפט באופן ביצוע ההריסה, לאחר שב"כ המשיב הצהיר על מתכונת הביצוע, שאין בה כדי לפגוע בחלקים מן המבנה שהצו לא חל עליהם, ובפרט כאשר ההריסה תבוצע באיטיות ובזהירות תוך פיקוח הנדסי צמוד. מכאן אף מקובלת עליי מסקנתו הנוספת של בית-משפט קמא, לפיה אין עילה לביטולו של צו ההריסה מחמת החשש שאופן ביצוע ההריסה יסב נזק לחלקים אחרים של בניין. התוצאה 19. על-יסוד האמור לעיל, ולנוכח התחייבות המשיב באשר לאופן ביצוע ההריסה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, ודין הערעור, אפוא, להידחות. עם זאת, אורה, כי בנוסף לפיקוח ההנדסי הצמוד, מטעם קבלן ההריסות, תבוצע הריסה בפיקוח של מהנדס מהמחלקה למבנים מסוכנים של עיריית ירושלים, או מהנדס אחר מטעם העירייה, אגב נקיטת כל האמצעים הדרושים למניעת נזקים לחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם. לפיכך, הערעור נדחה, ומניין שלושים הימים לביצועו של צו ההריסה המינהלי יחל ביום 15.7.09.הריסת מבנהצו הריסהצוויםבניין