דין משמעתי עובדי מדינה

התכלית המרכזית של הדין המשמעתי לעובדי מדינה היא הגנה על תיפקודו התקין של השירות הציבורי ושמירה על תדמיתו בעיני הציבור בכלל ובעיני ציבור הנזקקים לו בפרט. אין ספק כי תדמית ראויה והגונה של השירות הציבורי הינה תנאי הכרחי בלתו אין לפעילות תקינה של השירות. בעש"מ 8622/05 נעאמנה עאדל עלי נ' מדינת ישראל, , עמד בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה) על תפקידו של הדין המשמעתי: "תפקידו של הדין המשמעתי הוא לא רק להעניש את העובד שסרח, אלא גם לשמש מסר לציבור עובדי המדינה כולו בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות ממשרתי הציבור וחובות האתיקה החלות עליהם בביצוע תפקידם. חובות אלה חלות על כלל עובדי המדינה. אולם ישנם תפקידים שבהם להפרת הנורמה המשמעתית נודע מישנה חומרה בשל המעמד המיוחד של בעל התפקיד בשירות המדינה. כזה הוא תפקיד המורה והמחנך, המופקד מטעם המדינה על חינוך הדור הצעיר. עובד ההוראה אינו עובד מדינה מן השורה. הוא דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דין משמעתי עובדי מדינה: 1. לפני ערעור שהגישה המדינה (להלן - המערערת), על גזר דין מיום 18.12.08 של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (תיק בד"מ 41/06; כב' אב"ד - י' תלרז, עו"ד א' כהן מלקמן, ומר א' פוסט), בענייננו של יורם צולשיין (להלן - המשיב). המשיב הגיש ערעור על הכרעת הדין ולחילופין על גזר הדין. בהחלטה מיום 2.4.09 קיבלתי, בהסכמת הצדדים, את בקשת המדינה והוריתי על איחוד הדיון בערעורים שהוגשו. בדיון מיום 12.7.09 חזר בו המשיב מהערעור על הכרעת הדין ולפיכך נותרו על כנם הערעורים של שני הצדדים על גזר הדין בלבד. 2. ביום 25.4.06 הוגשה לבית הדין למשמעת תובענה נגד המשיב, ששימש ראש ענף ביקורת כספים בדואר ישראל במועד הרלבנטי לביצוע העבירות המשמעתיות. על פי התובענה, בין השנים 1994-2004, המשיב כתב, תיקן והדפיס מאות עבודות אקדמאיות לבקשת סטודנטים, במהלך שעות עבודתו, תוך שימוש בציוד משרדו מבלי שניתן לכך היתר כדין. בתמורה לכך קיבל המשיב סכום של כ-1,200-1,600 ש"ח לעבודה. על פי התובענה, המשיב במעשיו סייע למאות סטודנטים בקבלת תואר במרמה. בנוסף אחסן המשיב כ-4,600 קבצים של העבודות הללו במחשב השייך לדואר ישראל. התובענה יחסה למשיב עבירות לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשנ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת). עם הגשת התובענה הושעה המשיב מעבודתו ומאז הוא מושעה עד היום. 3. בהכרעת דין מיום 24.9.08, לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית הדין למשמעת את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו בתובענה (הכרעת הדין נספח ב' לערעור המדינה). 4. בגזר דין מיום 18.12.08 הטיל בית הדין על המשיב את אמצעי המשמעת הבאים: א. נזיפה חמורה; ב. העברה לתפקיד אחר שיתואם בין התביעה לחברת הדואר, אשר יהלום את מכלול כישוריו האישיים של המשיב ותוך התחשבות במצבו הרפואי; ג. פסילה ל-5 שנים מיום גזר הדין מלמלא כל תפקיד בתחום הביקורת. (גזר הדין - נספח ד' לערעור המדינה). עיקר טיעוני המדינה 5. המדינה טוענת כי טעה בית הדין המשמעתי כשקבע כי למרות חומרת העבירות בהן הורשע המשיב אין מקום להורות על פיטוריו לאלתר ועל פסילתו משירות המדינה. לטענתה, העבירות בהן הורשע המשיב פוגעות באמון הציבור בשירות הציבורי ובתפקודו ומעידות, כך לטענתה, כי המשיב אינו כשיר לשמש בתפקיד של עובד ציבור. המדינה מוסיפה וטוענת כי טעה בית הדין בכך שנתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב ובהעדיפו אותן על פני תכלית הענישה בדין המשמעתי שהינה הגנה על השירות הציבורי והרתעת עובדים אחרים. המדינה טוענת כי נסיבותיו האישיות של המשיב נלקחו על ידה בחשבון וקיבלו ביטוי בחישוב תקופת הפסילה לה עתרה. לטענתה, לא היה מנוס מהמסקנה כי טיב המעשים וחומרתם מעידים על המשיב כי אינו ראוי לעבוד בשירות המדינה, ולטענתה העברתו של המשיב לתפקיד אחר לא תשרת את תכלית הדין המשמעתי. המדינה מוסיפה וטוענת כי באיזון הכולל, לא נתן בית הדין משקל הולם למשרה הבכירה בה נשא המשיב, לאופיה הרגיש ולפגם המוסרי הכרוך במעשים של מכירת עבודות אקדמאיות לסטודנטים. המדינה מדגישה את התקופה הארוכה בה בוצעו המעשים (כעשר שנים) ואת העובדה שהמשיב הקדיש לעבודתו הפרטית חלק נכבד משעות עבודתו. עיקר טיעוני המשיב 6. המשיב טוען כי משביקשה המדינה את פיטוריו מהשירות הציבורי לא ניתן לומר כי בעמדתה העונשית היא שיקללה ואיזנה את מצבו האישי ואת נסיבותיו הבריאותיות הקשות. המשיב מפרט את נסיבותיו האישיות הקשות ואת ההידרדרות החמורה במצבו הבריאותי מאז החלה החקירה בעניינו. המשיב מוסיף וטוען כי הוא תרם רבות למקום עבודתו וכי הוא מעוכב בדרגתו מאז פתיחת ההליך המשמעתי (כשבע שנים). המשיב מוסיף וטוען כי האירועים מושא התובענה אירעו לפני שנים רבות ולטענתו הענישה המשמעתית של בית הדין היתה מחמירה ביותר ואין כל הצדקה להחמיר עמו מעבר לכך. 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גזר הדין של בית הדין למשמעת ואת מכלול נסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור שהגישה המדינה להתקבל בחלקו ואילו ערעור המשיב על גזר הדין דינו להידחות. 8. בית המשפט העליון חזר והדגיש את התפקיד ההרתעתי והמניעתי של אמצעי המשמעת המוטלים בדין המשמעתי. התכלית המרכזית של הדין המשמעתי היא הגנה על תיפקודו התקין של השירות הציבורי ושמירה על תדמיתו בעיני הציבור בכלל ובעיני ציבור הנזקקים לו בפרט. אין ספק כי תדמית ראויה והגונה של השירות הציבורי הינה תנאי הכרחי בלתו אין לפעילות תקינה של השירות. בעש"מ 8622/05 נעאמנה עאדל עלי נ' מדינת ישראל, , עמד בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה) על תפקידו של הדין המשמעתי: "תפקידו של הדין המשמעתי הוא לא רק להעניש את העובד שסרח, אלא גם לשמש מסר לציבור עובדי המדינה כולו בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות ממשרתי הציבור וחובות האתיקה החלות עליהם בביצוע תפקידם. חובות אלה חלות על כלל עובדי המדינה. אולם ישנם תפקידים שבהם להפרת הנורמה המשמעתית נודע מישנה חומרה בשל המעמד המיוחד של בעל התפקיד בשירות המדינה. כזה הוא תפקיד המורה והמחנך, המופקד מטעם המדינה על חינוך הדור הצעיר. עובד ההוראה אינו עובד מדינה מן השורה. הוא דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה". 9. אכן, מעשיו של המשיב חמורים וקשים וגרמו נזק לשירות הציבורי בכלל ולרשות הדואר, בה עבד, בפרט. כפי שקבע בית הדין למשמעת, במשך שנים רבות הקדיש המשיב חלק נכבד משעות עבודתו לביצוע עבודה פרטית, עבורה הוא קיבל כספים במישרין או בעקיפין. בית הדין קבע כי במעשיו קידם המשיב את מטרותיו הפרטיות והמשפחתיות והיה מודע לכך כי דו"חות הנוכחות עליהם חתם אינם משקפים את עבודתו בפועל עבור חברת הדואר. בית הדין הוסיף וקבע כי כשלונו של המשיב בולט במיוחד לנוכח התפקיד הרגיש בתחום הביקורת הפנימית אותו הוא מילא במועדים הרלבנטיים למעשים בהם הורשע בדין המשמעתי. אין ספק כי במעשים מסוג זה יש לשקול לחומרה את מעמדו הבכיר של המשיב ואת התפקיד המיוחד והרגיש בו כיהן. ככל שהמשרה בכירה ובעלת סמכויות רחבות, כך רמת הצפייה מהעובד גבוהה יותר ונדרש ממנו לשמש דוגמא לאחרים בהתנהגות נורמטיבית ללא דופי. 10. מנגד יש לבחון כל מקרה לגופו על בסיס נסיבותיו המיוחדות, ובמיוחד נדרשת מידתיות והתחשבות לא רק לגבי חומרת המעשים ואופיים אלא גם ביחס לנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם הפועלות לקולא בגיבוש העונש הראוי. בעש"מ 10566/02 מדינת ישראל נ' גרינבויים , קבע בית המשפט העליון (מפי כב' הנשיאה ד. ביניש): "ככלל, נוכח חומרת המעשים, אמת המידה שראוי כי תעמוד לנגד עיני בית הדין או בית המשפט בקובעו את אמצעי המשמעת בגין מעשים כדוגמת המעשים שביצע המשיב, היא אמת מידה מחמירה ביותר, המצדיקה את הטלת הרף העליון של אמצעי המשמעת. עם זאת, אל מול, ולצד שיקולים משמעותיים ומכריעים אלה, מצווים אנו לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו המיוחדות (ראו: עש"מ 10250/01 מוכתרי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם) ). "החזקה" בדבר הצורך בענישה מרתיעה ומחמירה יכולה להיחלש נוכח נסיבות מיוחדות של המקרה או של העומד לדין". בענייננו יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ובעיקר במצבו האישי והמשפחתי הקשה במיוחד וההתדרדרות החמורה שחלה במצבו הבריאותי. בית הדין פרט נכונה את מכלול הנסיבות האישיות של המשיב וביניהם - עברו הנקי בתחום הפלילי או המשמעתי והעובדה שהמשיב עבד במשך כ-13 שנים ברשות הדואר ונציג שירות הדואר העיד עליו כי מילא את תפקידו במקצועיות ותרם לעבודה . אשר לנסיבות האישיות של המשיב קובע בית הדין: "במהלך הדיון נחשפנו במראה עינינו למצב רפואי חדש שבו לקה הנאשם, ירידה דרסטית במשקל, מצב כלכלי מכביד שהביאו למכירת ביתו, נסיונות למצוא תעסוקה חלופית שלא צלחו". כפי שעלה מהראיות שבאו בפני בית הדין, אשתו של המשיב חלתה במחלה חשוכת מרפא, המשיב ירד במשקלו כ-57 ק"ג שהם כ-48% ממשקל גופו ונזקק לטיפול נפשי ורפואי שהביאו אותו למצב כלכלי קשה במיוחד. בית הדין התלבט באשר לאמצעי המשמעת הראויים במקרה זה נוכח נסיבותיו האישיות והבריאותיות הקשות של המשיב והגיע למסקנה כי פיטורין במקרה זה אינם מוצדקים ויהיה בכך עונש המחמיר יתר על המידה עימו. 11. בהתחשב במכלול הנסיבות לחומרה ולקולא, לא מצאתי הצדקה להתערבות בעמדתו של בית הדין למשמעת שאיזנה נכונה בין מכלול הנסיבות והשיקולים וקבעה כי עונש של פיטורין מהשירות אינו מידתי, בנסיבות המקרה. עם זאת נראה לי כי נוכח חומרת המעשים בהם הורשע המשיב יש מקום להחמיר עמו במרכיב הפסילה ולקבוע כי יש להעביר את המשיב לצמיתות מכל תפקיד בתחום הביקורת בשירות הציבורי. שאר חלקי גזר הדין יישארו בתוקפם. לאור האמור, הערעור שהגישה המדינה מתקבל בחלקו והערעור שהגיש המשיב נדחה. עובדי מדינהעבירות משמעת