קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד ביצוע צו הריסה מינהלי ע''י יו''ר ועדה מקומית: הערעור 1. לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג), מיום 9.2.09, בתיק ב"ש 10114/03, לפיה נתקבלה בקשתו של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים להאריך המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, זאת נוכח העובדה שלקראת המועד שתוכנן לבצע את ההריסה, בחודש ינואר 2009, הודיעה המשטרה לגורמי האכיפה המופקדים על ביצוע הצו, כי לא תוכל להעניק סיוע לביצוע הצו עקב היערכותה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". הערעור דנן מתמקד בשיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בדונו בבקשה להארכת מועד בביצועו של צו הריסה מינהלי, המוגשת על-ידי מוציא הצו - יו"ר ועדת התכנון, משנבצר מרשויות הפיקוח על הבנייה לבצע את הצו במועד. 2. מדובר בצו הריסה מינהלי, לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, אשר הוצא על-ידי המשיב לפני למעלה מחמש שנים, ביום 9.10.03, בגין הקמת בניין בן שש קומות ללא היתר בשכונת בית-צפאפה בירושלים, זאת לאחר שלמערער נופק היתר לבניית מבנה בן שתי קומות וקומת מרתף. צו ההריסה המינהלי נושא הערעור הוצא רק לגבי הקומה השישית של המבנה, בשטח של כ-160 מ"ר, וקדמו לו צווים שיפוטיים ומינהליים אחרים. ביצועו של צו ההריסה נתעכב במהלך השנים כתוצאה מהליכים שונים ומגוונים שנקט בהם המערער. הערעור האחרון שהגיש המערער כנגד החלטת בית-משפט קמא שלא לעכב את ביצוע הצו, נדחה ביום 22.7.08 בפסק-הדין שניתן על-ידי בתיק ע"פ (י-ם) 40513/07, , שבו סקרתי את כל ההליכים שבהם נקט המערער עד לאותו מועד בכדי להביא לעיכוב ביצועו של הצו. בקשת רשות ערעור, שהגיש המערער לבית-המשפט העליון ברע"פ 7347/08, נדחתה ביום 2.11.08 על-ידי כב' השופט א' א' לוי, בציינו כי המערער "נקט בשנים שחלפו בכל הליך אפשרי כדי לדחות את הקץ, על אף שמוסדות התכנון שבו והבהירו כי אין דרך ליתן היתר לבנייה על-פי התכניות שבתוקף", וכי בקשת רשות הערעור מהווה "הליך סרק נוסף מאותו סוג". לאחר שניתנה למערער, לבקשתו, ארכה לביצוע הצו לשם התארגנות להריסה, נקבע, בהסכמתו, כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 25.12.08. נוכח הודעת המשטרה מיום 20.1.09, לפיה לא תוכל לסייע בביצוע ההריסה, עקב היערכותה על רקע מבצע "עופרת יצוקה", הגיש המשיב לבית-משפט קמא, ביום 25.1.08, בקשה להארכת המועד לביצוע הצו. בהחלטתו מיום 9.2.08 נעתר בית-משפט קמא נעתר לבקשה. על החלטה זו נסב הערעור דנן. הרקע העובדתי להוצאת צו ההריסה וההליכים שהתנהלו בעניינו 3. אסקור להלן את הרקע להוצאת צו ההריסה המינהלי, ואת השתלשלות ההליכים בבקשות לביטולו ולעיכוב ביצועו, מעת לעת עד היום; ובהקשר זה אחזור על הרקע העובדתי שהובא בפסק-הדין מיום 22.7.08 בע"פ (י-ם) 40513/07. המערער הִנו הבעלים של חלקה מספר 6 בגוש 30279, בשכונת בית-צפפה בירושלים. על המקרקעין חלה תוכנית בניין עיר מאושרת מס' 3801, המייעדת את את השימוש בקרקע למגורים. ביום 15.9.99 קיבל המערער היתר בנייה להקים במקרקעין בניין מגורים חדש בין שתי קומות וקומת מרתף. 3. ביום 28.2.01 הוצא כנגד המערער צו הפסקת עבודות שיפוטי, לאחר שהלה החל בביצוע עבודות הבנייה בנכס, ונמצא כי הוא בונה את הקומות הראשונות של הבניין בסטייה מההיתר שנופק לו. 4. משנתחוור, כי המערער הקים מבנה בן חמש קומות, בשעה שהיתר הבניה ניתן להקמת שתי קומות וקומת מרתף, הוציא המשיב, ביום 6.5.01, צו הריסה מינהלי כנגד שתי הקומות העליונות של הנכס. ביום 1.7.01 הוצא צו הריסה מינהלי נוסף, חלף צו ההריסה המינהלי הראשון, זאת בשל קשיים שהתעוררו בעניין הוצאתו לפועל של הצו הראשון. 5. ביום 19.8.02 הוגש נגד המערער כתב-אישום בת"פ 8380/02, בגין הקמת בניין בן חמש קומות ללא היתר בנייה. בגדרו של גזר-הדין בתיק הנ"ל, שניתן ביום 17.5.04, ציווה בית-משפט על אטימת פתחי המבנה שהוקם ללא היתר, זאת עד ליום 17.9.04, וכן על הריסת תוספת הבנייה לא יאוחר מיום 17.9.05. בגדרו של ערעור שהגיש המערער לבית-משפט זה בתיק ע"פ (י-ם) 8348/04, הגיעו הצדדים ביום 18.8.04 להסדר, שקיבל תוקף של פסק-דין, לפיו הופחת שיעורו של הקנס ונקבע כי מועד אטימת תוספת הבניה יידחה עד למועד ביצוע ההריסה, דהיינו - עד ליום 17.9.05. 6. במהלך ניהול ההליכים בת"פ 8380/02 בנה המערער קומה נוספת, שישית, ללא היתר, בשטח של כ-160 מ"ר, ועל-כן הוצא ביום 9.10.03 צו הריסה מינהלי נוסף כנגד אותה קומה, וכן כנגד תוספות בנייה אחרות שהקים בנכס. צו ההריסה המינהלי הנדון הִנו הצו התלוי ועומד עד היום, נושא הערעור דנן. 7. המערער פנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, עוד במהלך שנת 2003, בבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי ולעיכוב ביצועו. בית-המשפט לעניינים מקומיים עיכב את ביצועו של צו ההריסה מפעם לפעם, עד להכרעה בבקשה. 8. בד בבד, פנה המערער לאדריכלית, אשר הכינה מטעמו במהלך שנת 2004 תוכנית בנין עיר נקודתית חדשה, תב"ע 7590א, שאמורה, לטענתו, להכשיר את עבירות הבנייה. 9. ביום 6.5.04 ניתן בבית-המשפט לעניינים מקומיים תוקף של החלטה להסכמה בין ב"כ המשיב לבין בא-כוחו דאז של המערער, לפיה הבקשה לביטול צו ההריסה תידחה לגופה, ותקופת שלושים הימים לביצועו של הצו תחל ביום 10.10.04, זאת בכפוף לאטימת פתח הגישה בין המעלית לבין תוספת הבנייה. כמו-כן הוסכם בין הצדדים, כי אם תוגש בעתיד, לאחר תחילת מניין שלושים הימים, בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, יותנה עיכוב הביצוע בהפקדת סך של 50,000 ₪ במזומן להבטחת הנזקים הכרוכים בעיכוב ביצוע הצו. לבקשת ב"כ המשיב, מיום 4.11.04, נדחה מועד תחילת מניין שלושים הימים לביצוע הצו עד ליום 21.11.04, זאת בשל חג הרמאדן. 10. ביום 9.12.04 הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, עד להשלמת הליכי התכנון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. ביום 23.1.05 דחה בית-המשפט את הבקשה לעיכוב הביצוע, ונקבע כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 13.2.05. 11. במסגרת ערעור שהגיש המערער לבית-משפט זה בתיק ע"פ (י-ם) 9123/05, ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים, לפיה יידחה ביצוע צו ההריסה עד ליום 31.7.05, אלא אם כן עד למועד זה תאושר תוכנית מתאר המאפשרת קבלת היתר בנייה לתוספת הבנייה נושא צו ההריסה. בהמשך, לאור ההתפתחות בהליך התכנוני, הגישו הצדדים הודעה לבית-משפט זה, בתיק הערעור הנ"ל, בדבר הסכמה על הארכת המועד לביצועו של צו ההריסה עד ליום 30.11.05, אשר יבוצע על-ידי המערער עצמו, על-פי הצהרתו. 12. הואיל והדיונים בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בעניין תב"ע 7590א התארכו, הוגשו מטעם המערער בקשות לבית-משפט קמא לדחיית מועד ביצוע ההריסה, ומניין שלושים הימים נדחה על-ידי בית המשפט, מעת לעת, בהסכמת הצדדים, עד ליום 16.3.06. 13. ביום 9.3.06 הגיש המערער בקשה נוספת להארכת המועד לביצועו של צו ההריסה המינהלי. נוכח העובדה שההליך התכנוני שיזם המערער לא התקדם, התנגד ב"כ המשיב לבקשה. בית-משפט קמא קיבל את עמדת המשיב, דחה את הבקשה להארכת המועד וקבע שמניין שלושים הימים יחל ביום 1.4.06. 14. על ההחלטה האמורה הגיש המערער ערעור לבית-משפט זה בע"פ (י-ם) 30155/06. בהודעה בכתב ששלחו הצדדים לבית-משפט זה ביום 10.5.06, הודיעו כי הגיעו להסכמה, כדלהלן: "בהתחשב בעובדה שהבקשה לשינוי תוכנית מתאר מס' 7590א' קבועה לדיון בוועדה המחוזית ליום 16.05.06, ובהתחשב בכך שהוועדה המקומית המליצה לדחות את התוכנית, הגיעו הצדדים לידי הסכמה והסדר כדלקמן: (1) ביצוע צו ההריסה המינהלי יעוכב עד ליום 10.07.06. (2) אם עד המועד הנ"ל תחליט הוועדה המחוזית לדחות את הבקשה לשינוי תוכנית לעניין הקומה העליונה נשוא הצו, יבוצע הצו המינהלי תוך 45 יום מיום 11.07.06. (3) אם תחליט הוועדה המחוזית עד ליום 10.07.06 להפקיד את התוכנית לגבי הקומה העליונה נשוא הצו, כפי שנבנתה בפועל, יוכל המערער לפנות עד לאותו מועד בבקשה לעיכוב נוסף של הצו לבית-המשפט לעניינים מקומיים. (4) גם אם עדיין לא תהיה החלטת ועדה מחוזית כלשהי עד ליום 10.07.06 יוכל המערער לפנות בבקשה לעיכוב נוסף כנ"ל". לבקשת הצדדים ניתן להסדר האמור תוקף של פסק-דין. 15. ביום 16.5.06 נתאפשר לב"כ המערער להופיע לפני ועדת המשנה הנקודתית של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן - ועדת המשנה) לשם השמעת טיעוניו. ועדת המשנה החליטה ביום 8.6.06 לדחות את התוכנית שהגיש המערער, זאת בהתאם להמלצת הוועדה המקומית. בנימוקי ההחלטה צוין, בין-השאר, כי התוכנית מנוגדת למדיניות הוועדה מבחינת היקף הבנייה, גובה המבנה וקווי הבניין. 16. ביום 9.7.06 הגיש המערער עתירה מינהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בתיק עת"מ 678/06, כנגד החלטת ועדת המשנה מיום 16.5.06. ב"כ המערער הלין בעתירתו על פגמים שנפלו בדיון שהתקיים לפני הוועדה. 17. במקביל, הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשות נוספות לדחיית מועד ביצועו של צו ההריסה, על-מנת לאפשר לו למצות את ההליכים בעתירה המינהלית, ובית-המשפט נעתר לבקשה והורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 15.11.06. 18. ביום 5.10.06 ניתן בבית-המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגנית הנשיאה י' צור) פסק-דין בעתירה המינהלית שהגיש המערער בעת"מ 678/06, אשר הורה, בהסכמת הצדדים, על מחיקת העתירה, ועל החזרת הדיון בתכנית שהכין המערער לוועדת המשנה, על-מנת לאפשר לאדריכלית שערכה את התוכנית מטעם המערער להשמיע את דבריה לפני הוועדה. לצורך המשך מיצוי ההליכים לפני ועדת המשנה של הוועדה המחוזית, בהתאם לפסק הדין בעת"מ 678/06, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לבית-המשפט לעניינים מקומיים להאריך את עיכוב ביצוע ההריסה עד ליום 28.2.07. 19. הדיון החוזר בוועדת המשנה של הוועדה המחוזית התקיים ביום 28.1.07, וביום 11.2.07 דחתה הוועדה את בקשתו של המערער לאישור התוכנית שהגיש. 20. כנגד ההחלטה האחרונה של ועדת המשנה, הגיש המערער עתירה מינהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים, בתיק עת"מ 276/07. בגדרה של העתירה הלין המערער, בין-היתר, על כך שהחלטת הוועדה ניתנה בטרם חלוף פרק הזמן שהוקצה לו להגיש את סיכומיו לוועדה. בדיון בעת"מ 276/07, שהתקיים ביום 15.5.07, הורה בית-המשפט (כב' הנשיאה מ' ארד) על החזרת הדיון בתוכנית לוועדת המשנה, באופן שתינתן החלטה חדשה לאחר שב"כ המערער יגיש לוועדה את סיכומיו בכתב. כן הורה בית-המשפט, כי עם מתן ההחלטה, ולא יאוחר מיום 15.8.07, יודיעו הצדדים אם יש צורך לקיים דיון בעתירה או שמא ניתן להורות על מחיקתה. 21. בין לבין, הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשות להארכת המועד לביצועו של צו ההריסה המינהלי. ביום 4.3.07 נעתר בית-משפט קמא (כב' השופט ד"ר א"צ בן זמרה) לבקשת המערער לדחיית ביצוע ההריסה לפרק זמן של ארבעה חודשים, עד ליום 1.7.07, וזאת חרף התנגדות המשיב. על החלטה זו הגיש המשיב, ביום 16.4.07, ערעור לבית-משפט זה, בתיק ע"פ (י-ם) 40252/07. בדיון בערעור שהתקיים ביום 18.6.07, חזר בו ב"כ המשיב מהערעור, זאת, על-פי הסברו, רק מן הטעם שהדיון בערעור התקיים בסמיכות לתום הארכה שניתנה, קרי - עד ליום 1.7.07, ולא היה לדעתו טעם לעמוד על הערעור. 22. ביום 27.6.07 הגיש המערער לבית-משפט קמא בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, לתקופה של שנה מתום הארכה הקודמת, דהיינו - עד ליום 1.7.08, וזאת, כלשונו: "לצורך מיצוי ההליכים העומדים לרשותו לפני הוועדה המחוזית, ולפני בית-המשפט המחוזי בירושלים בעת"מ 276/07". 23. בהחלטת בית-משפט קמא (כב' השופטת י' ייטב), מיום 9.7.07, נדחתה הבקשה להארכת מועד ביצועו של צו ההריסה המינהלי, ונקבע כי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 2.9.07, זאת על-מנת לאפשר למערער להיערך לקראת הריסה. 24. על ההחלטה האמורה הגיש המערער ערעור לבית-משפט זה בתיק ע"פ 40513/07, שנידון לפניי. 25. בין לבין ותוך כדי ניהול ההליכים בע"פ 40513/07, ניתן על-ידי בית-המשפט לעניינים מינהליים (כב' הנשיאה מ' ארד), ביום 27.3.08, פסק-הדין בעת"מ 276/07. בית-המשפט דחה את העתירה שהגיש המערער כנגד החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית שהגיש. 26. בפסק-הדין בע"פ 40513/07, שניתן על-ידי ביום 22.7.08, נדחה ערעורו של המערער על החלטתו של בית-משפט קמא שלא לעכב עוד את ביצועו של צו ההריסה המינהלי. כן נדחתה בקשתו הנוספת של המערער לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש לבית-המשפט העליון, בתיק עע"ם 3784/08, כנגד דחיית עתירתו בעת"מ 276/07. 27. כנגד פסק-הדין בע"פ 40513/07 הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון בתיק רע"פ 7347/08. כפי שכבר צוין בפתיח לפסק-הדין, הבקשה נדחתה ביום 2.11.08 על-ידי כב' השופט א' א' לוי, בציינו: "לא ראיתי מקום או עילה ליתן רשות לערעור. המבקש, שאינו חולק על כך שבנה את הבניין שלא כדין ותוך סטייה מההיתר שניתן לו, נקט בשנים שחלפו בכל הליך אפשרי כדי לדחות את הקץ, אף שמוסדות התכנון שבו והבהירו כי אין דרך ליתן היתר לבנייה על-פי התוכניות שבתוקף. ההליך שבפניי הוא הליך סרק נוסף מאותו סוג, וכאמור לא מצאתי כי בידי המבקש עילה לקיומו של דיון נוסף בעניינו. לא זו אף זו, הסוגיות עליהן סומך המבקש את בקשתו נדונו לא אחת בפסיקתו של בית-משפט זה, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להידחות". 28. בסמוך לאחר מתן החלטת בית-המשפט העליון, הגיש המערער לבית-משפט קמא, ביום 12.11.08, בקשה נושאת כותרת "בקשה בהסכמה למתן ארכה לצורך התארגנות להריסה". בבקשתו, שהוגשה בהסכמת המשיב, עתר המערער "לארכה בת 45 ימים לפנים משורת הדין, וזאת על-מנת שהמבקש ובני משפחתו יוכלו להתארגן ולמצוא דיור חלופי" (סעיף 1 לבקשה). בית-משפט קמא (כב' השופטת י' ייטב) נעתר לבקשה, ובהחלטתו מיום 12.11.09 קבע, כאמור על-פי הסכמת הצדדים, כי מניין שלושים הימים לביצוע ההריסה יחל ביום 25.12.08. בקשת המשיב לקבלת ארכה לביצוע הצו והחלטתו של בית-משפט קמא 29. ביום 25.1.09, למחרת תום שלושים הימים, הגיש המשיב לבית-משפט קמא בקשה, לפי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, להארכת המועד לביצוע ההריסה. בבקשה ציין ב"כ המשיב, כי גורמי הפיקוח על הבנייה פנו למשטרת ישראל ביום 19.11.08, לקבלת סיוע בביצוע ההריסה, אך המשטרה לא הצליחה להיערך למתן סיוע, לאור השלכותיו המבצעיות של מבצע "עופרת יצוקה" על הפעילות המשטרתית. לבקשה צורף מכתבו של רפ"ק צ' נפתלי, ממשטרת ירושלים, מיום 20.1.09, שבו נאמר כי נוכח אילוצים מבצעיים של המשטרה, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", לא יעלה בידה להעניק סיוע בביצוע הצו עד לתום מניין 30 הימים שנקבעו להוצאתו אל הפועל. 30. המערער הגיש התנגדות מפורטת בכתב לבקשת המשיב להארכת המועד. הוא טען, כי משתמו שלושים הימים - פקע הצו ולא ניתן עוד להאריכו, ולחלופין - כי אין הצדקה עניינית להארכת המועד, ויש לבחון מחדש האם הצו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. 31. בהחלטתו מיום 9.2.09, נעתר בית-משפט קמא (כב' השופט ג' ארנברג) לבקשת המשיב, והורה כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.3.09. בית-משפט קמא קבע, על-יסוד פסיקת בית-המשפט העליון, כי בית-המשפט מוסמך להאריך מועד ביצועו של צו הריסה מינהלי לבקשת מוציא הצו, אף לאחר חלוף מניין שלושים הימים, וכי בית-המשפט ייטה להיענות לבקשות להארכת המועד, כאשר נבצר ממוציא הצו לבצע ההריסה בשל נסיבות שאינן תלויות בגורמי התכנון והבנייה. בנסיבותיו של המקרה דנן, סבר בית-משפט קמא כי ראוי להיענות לבקשת המשיב, נוכח העובדה שנבצר מגורמי הפיקוח על הבנייה לקבל סיוע מהמשטרה לביצוע ההריסה, זאת לאחר שפנו אליה במועד. תמצית טיעוני הצדדים 32. בערעורו חזר ב"כ המערער על הטענות שהעלה לפני בית-משפט קמא. הוא שב וגרס, כי משנסתיימה תקופת שלושים הימים לביצוע צו ההריסה, פקע תוקפו של הצו, ובית-משפט קמא לא היה מוסמך להאריך את המועד לביצועו. לחלופין טען, כי במכלול הנסיבות לא הייתה הצדקה להיענות לבקשת המשיב, שכן הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת נוכח הזמן הרב שחלף מעת הוצאתו, וניתן להסתפק בהעמדת המערער לדין, ובמתן צו הריסה שיפוטי בגדרו של גזר-הדין בהליך הפלילי. 33. ב"כ המשיב גורס, כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית-משפט קמא, והוא מבקש לאמצה מטעמיה. לטענתו, מדובר בערעור סרק שנועד אך לעכב את ביצועו של צו ההריסה המנהלי, לאחר שבהסכמת הצדדים ניתנה לאחרונה למערער ארכה של 45 יום לשם התארגנות לקראת ההריסה, ומועד הביצוע נדחה כדין נוכח אילוצים הקשורים בהיערכות המשטרה למתן סיוע בביצוע הצו. לטענת ב"כ המשיב, אין מקום לכל עיכוב נוסף בביצועו של צו ההריסה לקומה השישית של הבניין, שהוצא לפני למעלה מחמש שנים. הוא הודיע לבית-המשפט, כי על-פי תיאום מוקדם בין גורמי הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים לבין המשטרה, נקבע המועד המתוכנן לביצוע הריסת הקומה השישית בבניין ליום 4.3.08. הארכת מועד ביצעו של הצו לבקשת מוציא הצו 34. סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה מורה, כי צו הריסה מינהלי לא יבוצע "אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית-המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר; ורשאי בית-המשפט להאריך את תקופת שלושים הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן". בית-משפט מוסמך להאריך את המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, לבקשת מוציא הצו - יו"ר ועדת התכנון המקומית או המחוזית, זאת אף לאחר חלוף מניין שלושים הימים. בהקשר זה, אין לי אלא לחזור על הדברים שהובאו לאחרונה בפסק-הדין שניתן על-ידִי בע"פ (י-ם) 2604/08 נבילה דוויק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 25.12.08). 35. באשר להארכת המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, מטעמים הקשורים ברשויות התכנון והפיקוח על הבנייה, כבר נפסק, לא אחת, כי בית-המשפט מוסמך להאריך את תקופת שלושים הימים לביצועו של הצו, אף אם הבקשה מוגשת לאחר תום תקופת שלושים הימים שנקבעה בצו או בהחלטת בית-המשפט; וזאת על-רקע תכליתו של צו ההריסה המינהלי - לשמש כלי יעיל ומיידי לאכיפת דיני התכנון והבנייה, אשר נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ע"פ (י-ם) 2373/00 עטון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 20.11.00); ע"פ (חי') 1180/00 משה דדו ואח' נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (ניתן ביום 19.12.01); ורע"פ 710/02 משה דדו ואח' נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (ניתן ביום 6.2.02)). עם זאת, צוין בפסיקה, כי אין מקום להיענות לבקשות מסוג זה על דרך שגרה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו (ע"פ (י-ם) 40278/07 אסקאפי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 6.5.07)). במסגרת שיקוליו של בית-המשפט, האם להאריך את המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי אף לאחר חלוף תקופת שלושים הימים הקבועים בחוק לביצועו, עליו לשקול את כל נסיבות העניין, ולאזן בין האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה ומניעת קביעת עובדה מוגמרת שתפגע במרקם התכנוני, לבין האינטרס האישי של מי שהגיש את הבקשה לביטול הצו. במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש להתחשב גם בהתנהגות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, כמו גם בתקלות סבירות וצפויות בעניין הוצאתו לפועל של הצו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות (רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (ניתן ביום 15.3.05)); ובפרט כאשר מדובר בעיכוב שמקורו בגורם חיצוני לרשות המקומית, כמו המשטרה, שלה סדרי עדיפות שונים בהיערכות לסיוע לביצוע ההריסה (ע"פ (י-ם) 2373/00 בעניין עטון, לעיל; וע"פ (י-ם) סמארה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 24.3.05)). יצוין, כי בעניין דדו (רע"פ 710/02 לעיל) אושרה הארכת מועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, חרף העובדה שמחמת תקלה טכנית לא בוצע הצו בתקופה שנקבעה, והבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של כחודשיים; ובפרשת איוב (רע"פ 351/05 לעיל) האריך בית-המשפט את התקופה לביצועו של צו ההריסה המינהלי, למרות שהבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של כחמישים יום. על ההלכה האמורה חזר לאחרונה כב' השופט א' א' לוי ברע"פ 709/09 נבילה דוויק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתנה ביום 12.2.09): "אכן, הפסיקה קבעה, כי ככלל אין להיענות לבקשה להאריך מועד לביצוע צו הריסה, אולם בבוא בית-המשפט לבחון אם להיעתר לבקשה מסוג זה, עליו לשקול את פעולותיו של המשיב לקיום הצו, ואם סיבת אי-הביצוע מקורה במחדל או בנסיבות שאינן בשליטתו (רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה (לא פורסם, , 6.2.2002); רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (לא פורסם, , 15.3.2005)). במקרה דנן פעל המשיב לביצוע צו ההריסה, אולם הביצוע נמנע עקב העומס המוטל על משטרת ישראל, גורם אשר, מטבע הדברים, אינו נתון לשליטת המשיב. על רקע זה, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתן של ערכאות קמא לדחות את מועד ביצוע הצו". 36. מן הכלל אל הפרט: לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, להיענות לבקשת המשיב להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל, בית-המשפט היה מוסמך להאריך, לבקשת יו"ר הוועדה המקומית, את תקופת שלושים הימים לביצוע הצו, אף אם חלפה תקופת שלושים הימים שנקבעה בהחלטתו הקודמת. לא נפל פגם בשיקול הדעת להיעתר לבקשה, ובפרט כאשר לא ניתן היה לבצע את ההריסה במועד, עקב אילוצים שמקורם בגורם חיצוני לרשות המקומית, עת נתחוור לגורמי הפיקוח על הבנייה כי המשטרה לא תוכל לסייע בביצוע ההריסה על-רקע היערכותה המבצעית, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". משכך, לא נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא לדחות את מועד ביצוע הצו. אין ממש בטענות הנוספות של המערער, לפיהן היה מקום להמיר את צו ההריסה המינהלי בכתב אישום, וכי הצו - על-פי הנטען - אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. טענות אלו נדונו בעבר ונדחו, הן בע"פ (י-ם) 40513/07, והן בהחלטה ברע"פ 7347/08 מיום 2.11.08. העובדה, שלבקשת המשטרה נדחה בכחודש מועד ביצוע הצו, עקב אילוצים מבצעיים, אינה אמורה לפתוח מחדש לדיון את מכלול טיעוני המערער שנדחו בעבר בפסק דין חלוט. התוצאה 37. על-יסוד האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, לפיה נעתר לבקשת המשיב, והורה שמניין שלושים הימים לביצועו של צו ההריסה המנהלי יחל ביום 1.3.09. לפיכך, הערעור נדחה. בעניינו של המערער נקבע בעבר, כי הליכי סרק, שתכליתם לעכב באורח מלאכותי את ביצועו של צו ההריסה המנהלי, מצדיקים הטלת הוצאות (ע"פ (י-ם) 40513/07 ורע"פ 7347/08). בהתחשב בכך שהערעור דנן חסר יסוד, ישלם המערער למשיב הוצאות בסך כולל של 8,000 ₪. בנסיבות העניין, והואיל ומדובר בערעור סרק נוסף, לאחר שבית המשפט העליון אמר את דברו בהחלטה מיום 2.11.08 ברע"פ 7347/08, לא מצאתי כל הצדקה להורות על כל עיכוב נוסף של צו ההריסה המנהלי לגבי הקומה השישית בבניין, שביצועו מתוכנן ליום 4.3.09. הארכת מועדהריסת מבנהבניהצו הריסהצוויםועדה מקומית לתכנון ובניה