הדרך להוכיח הברחת נכסים מפני נושים בנויה על קיום "אותות מרמה", שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרות הן ללא הסבר מצביעות הן על מרמה. באלה יכללו: חדלות פרעון של מעביר הבעלות. קשרי קירבה בין המעביר לנעבר. חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות. שמירת החזקה בנכס. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת הברחת נכסים / הברחת נכסים בין בני זוג: רקע משיב 1 (להלן: "החייב") החזיק ב - 50% ממניות אינובה יורו סיסטם בע"מ (להלן: "אינובה") אשר עסקה בייבוא ושיווק מטבחים. אינובה ניהלה חשבון בבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") ומשלא פרעה את חובותיה פתח הבנק במאי 2008 בהליכים לפירוקה (פש"ר 1968/08) ובמקביל הגיש בבית משפט השלום בתל אביב תביעה כספית נגד החייב בגין ערבותו לחובות החברה (ת.א 26988/08) (להלן: "התביעה הכספית"). ביום 20.7.08 ניתן ניתן פסק דין המחייב את אינובה, שי בר והחייב לשלם לבנק 838,080 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט (להלן: "החוב"). במסגרת התביעה הכספית הוטל ביום 27.5.08 עיקול זמני על זכויות החייב בבית ברחוב הזית 77 באורנית (להלן: "הדירה") הרשום במינהל האזרחי באיו"ש כתיק מס' 71108227מ. (להלן: "צו העיקול"). במכתב מיום 1.7.08 הודיע הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו"ש (להלן: "המינהל האזרחי") לבא כח הבנק, כי הזכויות בדירה אינן רשומות על שם החייב. בתובענה שלפני עותר הבנק להורות כדלהלן: להורות כי הזכויות בדירה הרשומות במינהל האזרחי על שם משיבה 2 (להלן: "המשיבה") הינן בבעלות משותפת של המשיבה והחייב בחלקים שווים. להורות כי הסכם גירושין שנערך בין המשיבה לבין החייב ואושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא ביום 4.9.08, בטל. להורות כי כל עיסקה ו/או העברה אשר נעשתה בין המשיבה לבין החייב, ככל שנעשתה, בינם לבין עצמם, בטלה, ובכלל זה העברת הזכויות בדירה מהחייב למשיבה בחודש פברואר 2008, כ - 6 חודשים לפני החתימה על הסכם הגירושין, שכן זו נעשתה למראית עין ו/או אינה משקפת את מצב הדברים בפועל ו/או נעשתה בחוסר תום לב ו/או למטרת הברחת נכסי המשיבים מהבנק. להורות כי המשיבה שותפה בחובותיו של החייב לבנק כך שהבנק רשאי לפעול לפירעון החוב ממימוש ומכירת הדירה. להורות על רישום עיקול על זכויות החייב והמשיבה בדירה, וכן להורות כי הבנק זכאי לפעול למימוש ומכירת הדירה בדרך של מינוי כונס נכסים מטעמו, תוך פינוי החייב והמשיבה ו/או מי מהמחזיקים בנכס בפועל, והעמדת הדירה למכירה בדרך המקובלת ו/או לחילופין להורות לבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק טפחות") אשר הדירה משועבדת לטובתו במשכנתה, לפעול ללא דיחוי למימוש ומכירת הדירה באמצעות כונסי נכסים מטעמו." משיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה. טענות הבנק המשיבה והחייב נישאו זה לזו בשנת 1996, רכשו במשותף את הזכויות בדירה ובמשך שנים רבות היו הזכויות בדירה רשומות על שם החייב והמשיבה בחלקים שווים. משהתברר לחייב ולמשיבה שעסקי החייב עומדים לקרוס, החלו לנקוט בהליכים להברחת נכסי החייב תוך העדפת נושים והסתרת נכסים מהבנק, ובין היתר, ערכו הסכם גירושין למראית עין לפיו לכאורה העביר החייב את זכויותיו בדירה למשיבה. לגביית החוב פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל. משנקט הבנק בהליכים לעיקול מיטלטלין מהדירה הגישה המשיבה תובענה להצהיר כי המיטלטלין בדירה הינם בבעלותה המלאה (הפ 200795/08). תובענה זו נדחתה בפסק דין מיום 14.12.08 בו נקבע כי מדובר בבני זוג שהתגרשו עם קריסת העסק של הבעל החייב. פסק הדין האמור מהווה מעשה בית דין חלוט המשקף את מצב הדברים גם וככל שמדובר בזכויות בדירה. החייב והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1996 ומאז הם מנהלים משק בית משותף. בתקופת נישואיהם, ובעיקר בזכות פעילותו העסקית של החייב, צברו בני הזוג נכסים רבים הכוללים את הדירה. לפיכך, על כל אחד מבני הזוג לשאת בחובות שנוצרו מהפעילות העסקית של החייב. טענות המשיבים המשיבה לא הייתה קשורה לעסקי החייב ומעולם לא נטלה בהם חלק. כבר בשנת 2006, ועוד בטרם קרסו עסקיו של החייב, התערערו היחסים הזוגיים בין החייב לבין המשיבה מסיבות שאינן קשורות למצב הכלכלי של בני הזוג. נוכח התערערות היחסים ביניהם הפרידו בני הזוג את זכויותיהם הרכושיות, ומשנת 2006 ועד לגירושיהם בשנת 2008 ניהלו בני הזוג את עניניהם הרכושיים תוך הפרדה מוחלטת. לפיכך ככל שהחייב צבר חובות בעסק בתקופה האמורה, אין לייחס חובות אלה למשיבה. עוד בשנת 2006, ובמסגרת הליכי הגירושין, העביר החייב את זכויותיו בדירה למשיבה, ובפברואר 2008 אף הפסיק להתגורר בדירה, ומאז משמשת הדירה למגורי המשיבה ושלושת ילדי בני הזוג הקטינים. ביום 3.9.08 נכרת בין החייב לבין המשיבה הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 4.9.08 (להלן: "הסכם הגירושין"). לפיו התחייבה המשיבה לשלם לחייב 130,000 ₪ בקיזוז חוב מזונות בסך 40,000 ₪. בנוסף התחייבה המשיבה להמשיך ולפרוע את ההלוואה המובטחת במשכנתה על הדירה. הדירה משועבדת במשכנתה לבנק טפחות להבטחת חוב בסכום המגיע לכ - 700,000 ₪. הסכום האמור קרוב לשווי המלא של הדירה. ממילא, אפילו יזכה הבנק בתובענתו והדירה תימכר לא יהיה בכך כדי לסייע לבנק בגביית החוב. דיון העברת זכויות החייב בדירה בתצהירו מיום 21.4.09 הצהיר החייב: "במהלך שנת 2005 עלו יחסנו על שרטון עקב קשיים רבים, סכסוכים, מריבות ואי הסכמות לגבי חיינו המשותפים ואופן ניהולם ועל כן החלטנו להיפרד (סעיף 2). כצעד ראשון ביצענו כבר בשנת 2005, הפרדה כלכלית מוחלטת בחשבונות הבנק ובזכויות החתימה שלנו, כך שמזה 4 שנים אנו מנהלים חשבונות בנק נפרדים (סעיף 3). במהלך פברואר 2006 הסכמנו, כי כל הזכויות בדירה יועברו על שמה של המשיבה 2 ואילו היא תהיה מושתקת מלטעון ו/או לבוא בדרישות ביחס לזכויות בעסק שלי, 50% מהון המניות של חברת אינובה יורוסיסטם בע"מ (להלן: "החברה"), שעסקה בייבוא והתקנת מטבחים יוקרתיים. באותה עת, החברה הצליחה מאוד בפעילותה, העסיקה עובדים רבים ונחזה לה עתיד מבטיח (סעיף 4). ביום 13.3.06 אישר בנק מזרחי טפחות לבצע העברת זכויות בנכס למשיבה 2. בהיותו בעל משכנתא על הבית, נדרשה הסכמת הבנק להעברת הזכויות למשיבה 2, וכאמור הסכמה זו ניתנה בשעתו. עותק מן המכתב מצ"ב "כנספח "1" לתשובה ... (סעיף 5). החל ממועד זה כל הזכויות בדירה הינם של המשיבה 2 בלבד (סעיף 6). מצב דברים זה אף בא לידי ביטוי במכתבו של עו"ד גולוב אבנר לבנק מזרחי מיום 17.05.2006... ומטופס ההצהרה על מכירת רכישת זכות במקרקעין אשר הוגש למשרדי מיסוי מקרקעין בחדרה ביום 18.6.2006... (סעיף 7). במהלך שנת 2006 ולאור לחצים מבני המשפחה והחברים ניסינו להציל את חיי הנישואים שלנו על ידי פגישות ייעוץ אצל יועצת נישואין העונה לשם בלה וילנר (סעיף 8). במהלך נובמבר 2007 התחלנו להיפגש עם המגשר, עו"ד חיים לוין על מנת להסדיר את הליך פרידתנו באופן סופי... (סעיף 10). הליך הגישור אשר נועד כאמור לסיים את חייהם המשותפים של בני הזוג התפוצץ אף הוא וניסיונותינו לסיים את יחסינו בצורה יפה עלו בתוהו (סעיף 11). ביום 19.5.08 כשנתיים ימים אחרי העברת הנכס על שמה של המשיבה 2 קרסה החברה שלי וניתן כנגדה צו פירוק קבוע. יודגש ויובהר, כי בין פירוק החברה בשנת 2008 לבין העברת הזכויות בנכס עוד בשנת 2006 אין שום קשר. החברה, במועד העברת הזכויות בנכס, הייתה פעילה ורווחית ובוודאי שלא ניתן היה לחזות את פירוקה כשנתיים לאחר מכן (סעיף 12). ביום 3.9.08 נחתם הסכם הגירושין הסופי ביני לבין המשיבה 2, וביום 4.9.08 נתן בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא תוקף של פסק דין להסכם (סעיף 14). במסגרת הסכם הגירושין אושר הסדר המשמורת המשותפת על הילדים, עוגנו כל הזכויות שלי ושל משיבה 2 לרבות אלה שהוסדרו טרם הסכם הגירושין ובכלל זה העברת הדירה לידי משיבה 2... (סעיף 15). הנה כי כן, ההסכמה על כך שהמשיבה 2 מקבלת את הזכויות בנכס הייתה כבר בשנת 2006, כשנתיים ימים לפני שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים והגיעה להליכי פירוק... (סעיף 16). מגרסה זו של החייב, עולה כי כבר בשנת 2006 העביר את זכויותיו בדירה למשיבה ובתמורה הסכימה המשיבה שלא לתבוע חלק בעסקי החייב. מתצהירה של משיבה 2 עולה לכאורה כי כי במסגרת הליכי הגירושין רכשה את זכויות החייב בדירה תמורת 130,000 ₪ (סעיף 5ב לתצהיר המשיבה מיום 22.3.09). בחקירתו העיד החייב כי תמורת ויתור על זכויותיו בדירה אמור היה לקבל 130,000 ₪ (ש' 3 בע' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.4.09). בהמשך ומשהוצגה לו הצהרה מיוני 2006 שהגישו הוא והמשיבה למס שבח, לפיה העביר החייב את זכויותיו בדירה במתנה, חזר החייב לגרסתו המקורית וטען כי העברת זכויותיו בדירה נעשתה בתמורה להסכמת המשיבה שלא לתבוע חלק בעסקי החייב (ש' 8 בע' 3 לפרוטוקול). החייב לא ידע להסביר מדוע לא העלו בני הזוג הסכמה זו על הכתב (ש' 25 סע' 3 לפרוטוקול). ביחס ל 130,000 ₪ ששילמה המשיבה לחייב נחקרה המשיבה וכך העידה (ש' 13 בע' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 26.4.09): "ש. מה זה הסכום של 130 אלף ₪? ת. לאחר שהלכנו לגישור וזה לא צלח התחילה מלחמה, הוא הטיל עלי עיקולים ואני הטלתי עליו עיקולים. כפשרה לסיים את העניין הזה אני שילמתי לו 130 אלף ₪ על חלקו בדירה ובזה סיכמנו את העניין..." במכתב מיום 13.3.06 (נספח 1 לתשובת החייב) הסכים בנק טפחות להעברת זכויות החייב בדירה על שם המשיבה. במכתב מיום 17.5.07 הודיע עו"ד גולוב אבנר, בא כח החייב, לבנק טפחות, כי זכויותיו של החייב בדירה הועברו למשיבה, וביום 5.6.06 חתמו החייב והמשיבה על הצהרות למס שבח לפיהן מכר החייב את זכויותיו בדירה למשיבה ללא תמורה (נספח 2 לתשובת החייב). באלה יש כדי לתמוך בגרסת החייב לפיה כבר בשנת 2006 העביר את זכויותיו בדירה למשיבה, ללא קבלת תמורה כספית. מתשובת המינהל האזרחי מיום 1.7.08 עולה כי בעת שהוטל צו העיקול (27.5.08) כבר נרשמו זכויות החייב בדירה על שם המשיבה (נספח ג), וגם בכך יש כדי לתמוך בגרסת החייב לפיה כבר בשנת 2006 הועברו זכויות החייב בדירה למשיבה. נוכח האמור עד כאן, נראה כי זכויות החייב בדירה הועברו אל המשיבה כבר בשנת 2006 ועוד בטרם הוטל צו העיקול. העברת מרמה לטענת הבנק, "הליכי הגירושין כללו מנגנון לפיו כ"צעד ראשון" נעשה רישום "פורמלי" של הזכויות בנכס ע"ש המשיבה 2 בלבד, מתוך כוונה להעביר את הנכס ל"חוף מבטחים" הרחק מידי הנושים ובהמשך נערכה "ההתחשבנות" שהושלמה, רק בספטמבר 2008 במסגרתה ויתר המשיב 1 על זכויותיו בבית המגורים" (סעיף 4 לסיכומי הבנק). הדרך להוכיח הברחת נכסים מפני נושים בנויה על קיום "אותות מרמה", שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרות הן ללא הסבר מצביעות הן על מרמה. באלה יכללו חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרי קירבה בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד, ראה ע"א 1680/03 חנה לוי ואח' נ' אלי ואמירה ברקול ואח', פ"ד נח(6), 841. הבנק צירף לתובענה את תצהירו של יוסי כרמלי, מנהל גבייה במנהלת אזור דרום (להלן: "כרמלי"). בתצהירו מציין כרמלי: "לימים נקלעה אינובה לקשיים כלכליים..אשר הובילו בסופו של יום להליכי פירוק...בהתאם לבקשת המבקש מחודש מאי 2008" (סעיף 9). הצהרה זו אינה מפרטת את המועד בו נקלעה אינובה לקשיים כלכליים, וממילא ככל שמדובר בתקופה שקדמה למאי 2008, לא הוכיח הבנק שאינובה ו/או החייב היו נתונים בקשיים כלכליים, ובוודאי שכך ביחס לשנת 2006 מועד העברת זכויות החייב בדירה למשיבה. ועוד. בחקירתה העידה המשיבה כי בפברואר 2008 עזב החייב את הדירה (ש' 10 בע' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 26.4.09) ועדות זו לא נסתרה. לטענת הבנק, ביום 2.6.08 עיקל החייב את כל זכויות המשיבה בדירה ובכך שימר בידיו זיקה לבית. אכן, ביום 3.7.08 אישר המינהל האזרחי רישום עיקול לטובת החייב על זכויות המשיבה בדירה (נספח ד), אולם מהאמור בסעיף 28 להסכם הגירושין עולה כי העיקול האמור הוטל על ידי החייב במסגרת הליכי הגירושין שהתנהלו בינו לבין המשיבה. מכל מקום בהסכם הגירושין הוסכם על הסרת העיקול, וממילא נראה כי לא נותרה בידי החייב זיקה כלשהי לדירה. נוכח האמור לעיל, נראה כי הבנק לא עמד בנטל להוכיח שהעברת זכויות החייב בדירה בשנת 2006 נעשתה כ"צעד ראשון" להברחת נכסי החייב מפני נושיו. משקבעתי שהעברת זכויות החייב בדירה למשיבה נעשתה כבר בשנת 2006, נראה כי אין בטענות הבנק ביחס לפעולות שנעשו על ידי החייב ו/או המשיבה לאחר קריסת אינובה במאי 2008 ו/או בקשר עם הסכם הגירושין (סעיפים 3 - 6 לסיכומי הבנק), כדי לתמוך בתובענת הבנק לביטול העברת זכויות החייב בדירה למשיבה. פסק הדין בהפ 200795/08 בפסק הדין שניתן בהפ 200795/08 (נספח ז) נדחתה טענת המשיבה לפיה רכשה זכויות במיטלטלין שבדירה מכוח הסכם הגירושין (ש' 16 בע' 5 לפסק הדין). לא מצאתי בפסק הדין ממצא עובדתי רלבנטי לענייננו, שכן כאמור זכויות החייב בדירה הועברו למשיבה בשנת 2006 ועוד בטרם נכרת הסכם הגירושין. שיתוף בחוב מהאמור עד כאן, נראה כי היחסים בין החייב לבין המשיבה התערערו כבר בשנת 2006, ובמועד האמור או בסמוך לו התגבש שיתוף הזכויות והחובות בין בני הזוג, ראה רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ ואח' . הבנק לא טען וממילא לא הוכיח שבמועד התגבשות החובות של בני הזוג היה לחייב חוב כלשהו כלפיו. ועוד. פסק הדין בתביעה הכספית נגד אינובה, שי בר והחייב ניתן ביום 2.7.08 (נספח א), לאחר שהיחסים בין החייב לבין המשיבה התערערו, ועל כן אין לייחס חלק מחוב זה למשיבה. סוף דבר נוכח האמור עד כאן, החלטתי לדחות את התובענה. המבקש ישלם למשיב 1 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וכסכום הזה למשיבה 2.הברחת נכסיםבני זוג