היטל סלילת רחובות לא חוקי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היטל סלילת רחובות לא חוקי: סגן הנשיא גדעון גינת: 1. האם היטל סלילת רחובות אשר נגבה על-ידי המערערת בשנת 2002 בהתאם לחוק העזר לנהריה (סלילת רחובות), התשמ"ח-1988 (להלן: חוק העזר) הינו חוקי, בהינתן שסלילת קטע הרחוב הרלוונטי הסתיימה בשנת 1990 והנכס הגובל לא הייה במועד זה בבעלות המשיבה? עובדות 2. ביום 10/10/2001 הגישה המשיבה בקשה לקבלת היתר בניה. ביום 19/03/2002 נשלחה לה הודעת חיוב, לפיה חלק מהסכומים הכלולים בה מתייחסים לתשתיות סלילה ותיעול. המשיבה, תחת מחאה וכדי לקבל היתר בניה, שילמה ביום 08/05/2002 את שנדרשה. בחלוף כשנתיים ממועד ביצוע התשלום, הוגשה תביעה להשבתם של הסכומים ששולמו. בית-משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה והורה על השבת התשלום בגין היטל סלילת רחובות, ואלה דבריה של השופטת המלומדת: "אין חולק כי בעת התחלת סלילת הכביש לא היתה התובעת הבעלים של הקרקע, אלא הנתבעת דווקא. היטל הסלילה בו חויבה התובעת, עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה (ע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ) , נכלל בהגדרת מס, ולו מהטעם שמדובר בתשלום שנגבה כ-11 שנים לאחר ביצוע השירות בגינו הוא נדרש. הנתבעת גם לא הצביעה על זיקה ישירה בין דרישת התשלום לבין הוצאות סלילת הכביש שהוצאו 11 שנים קודם לכן. בענין זה לא הובאה מטעם הנתבעת כל ראיה." טענות הצדדים המערערת טוענת, כי נימוקי השופטת המלומדת, לפיהם החבות בגין ההיטל התגבשה בעת תחילת סלילתו של הרחוב הגובל בנכס ולפיכך החייב הוא הבעלים של הנכס בעת ביצוע העבודה הנדונה, אינם מבוססים (ראו עמ' 2 לעיקרי הטיעון מיום: 05/09/2007). לטענתה, היטל סלילת כבישים הינו אחד מהיטלי הפיתוח שהינם בגדר תשלום חובה מסוג אגרה, היינו: חיוב המוטל בעבור מימון שירות, מצרך או מטרה מסוימת. בענייננו, היטלי הסלילה, לטענתה, אמורים לממן את תשתית סלילת הרחובות של הרשות (שם). נטען, כי אם ההיטל אמור לבטא את חלקו היחסי של בעל נכס בכלל עלותה של מערכת התשתית המוניציפאלית שהינה נשוא ההיטל, הרי תשלום ההיטל בענייננו אינו מיועד לממן כלל את אותו רחוב גובל שנסלל בצמוד לנכס משנת 1992, אלא משקף הוא את תרומתו של הנכס למשאבי העיריה המיועדים למימון סלילת הרחובות שבתחומה (ראו עמ' 4 לעיקרי הטיעון). אין, לטענתה, לכן, כל צידוק במסקנה, לפיה החבות בהיטל מוטלת כולה על בעל הנכס בעת סלילת הרחוב הגובל. 4. לגישתה, המדובר בהיטל, להבדיל מדמי השתתפות בהוצאות סלילת הרחוב כפי שהיה נהוג על פי המצב המשפטי הקודם, המנתק את החיוב מעבודות תשתית או קטע תשתית ספציפי, שכן החיוב בהיטל אינו מיועד לכסות עלויות של עבודה מסוימת. ההיטל בעיקרו הינו למימון כלל הוצאותיה של הרשות - נוכחיות, עתידיות ולעיתים קודמות - בגין עלות סלילתם הגלובלית של הכבישים שבשטח שיפוטה, ובמסגרתו נלקחים בחשבון כל מרכיבי העלות לרבות הוצאות עקיפות. 5. סעיף 5 לחוק העזר לנהריה (סלילת רחובות) קובע, כך: "א. מי שהיו בעת התחלת הסלילה הבעלים של נכס חייב בהיטל, ישלמו היטל בהתאם להוראות חוק עזר זה, לענין זה, "התחלת סלילה" - היום שנקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת רחוב. ב. אם לאחר התחלת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל, או נהרס בנין שהיה קיים על הנכס והוקם בנין חדש במקומו, ישלמו הבעלים של הנכס בעת הבניה היטל בעד תוספת הבניה לפי חוק עזר זה." המערערת הסתמכה על האמור בסעיף 5(ב) הנ"ל כמקור לחיוב המשיבה בהיטל הסלילה. לטענתה, על פי לשון הסעיף הנ"ל, אין החיוב קשור לסיום הסלילה או לשלביה, אלא די בכך שהבניה בוצעה לאחר תחילת הסלילה של הרחוב, בכדי להקים חבות לתשלום ההיטל. לטענתה, הוראת ס"ק (ב) לחוק העזר הקובעת את החיוב המשלים, אינה מגבילה עצמה בזמן או לבעלים המקורי (ראו עמ' 5 לעיקרי הטיעון). לשיטתה, תוספת בניה בנכס אינה קשורה כלל בעיתויה למועד ביצוען של עבודות תשתית הסמוכות לנכס ועבודות סלילה (שם). לטענתה, הבעלים בעת הבנייה הוא, לכן, החייב בתשלום ההיטל בגינה כך שהכפפת החבות נשוא הערעור למועד ביצוע עבודות הסלילה, מתעלמת מהוראת ס"ק (ב) הנ"ל. 6. לטענת המשיבה, חוקי הסלילה והתיעול אינם מזכירים את האפשרות, כי בעל נכס המבקש היתר בנייה, יחויב בתשלום לפי שטח הבנייה המתוכנן לגבי כביש שסלילתו הסתיימה כ-12 שנים קודם לכן. לטענתה, חוק העזר, אינו מסמיך, לכן, גביית היטל סלילה (ראו סעיף 3.21 בעמ' 7 לעיקרי הטיעון). 7. לחלופין, טוענת המערערת, כי החבות בהיטל חלה על המשיבה מכוח הסכם המכר שנכרת בין בעלי הדין בתאריך 08/07/2001 (ראו נספח ג' לתיק המוצגים שהוגש ביום: 05/09/2007), שם נקבע, כי: "כל המיסים, הארנונות וההיטלים, לרבות היטל השבחה, האגרות ותשלומי החובה האחרים מכל מין וסוג שהוא, החלים על המקרקעין ועל הזכויות המוכר בהם עד למועד חתימת חוזה זה, יחולו על המוכר וישולמו על-ידיו; וממועד זה ואילך - יחולו על הקונה וישולמו על-ידיו" (ראו סעיף 7.1 להסכם הנ"ל). 8. המשיבה טוענת, כי לשון סעיפי החוק קובעת ומגבילה את היקף תחולתם אך ורק למקרים בהם עובר לתוספת הבנייה הייתה בנכס בנייה קודמת (ראו סעיף 4.49 בעמ' 17 לעיקרי הטיעון). לטענתה, כל פרשנות שתוביל לתוצאה, לפיה עניין לנו בתוספת בנייה על-אף שלא הייתה בנכס כל בנייה קודמת, תהא פרשנות שאין לה עיגון בלשון סעיפי החוק (שם). דיון 9. סעיף 1 לחוק העזר (סעיף ההגדרות) מגדיר "נכס גובל... בין אם יש גישה לנכס מאותו רחוב ובין אם אין גישה כאמור, וכולל נכס שיש אליו גישה מאותו רחוב או קטע דרך..." אין חולק כי הנכס של המשיבה עונה, למצער, על הגדרה זו, ולפיכך לפי סעיף 5 הנ"ל הוא חייב בהיטל סלילה. 10. האם סעיף 5(ב) הנ"ל חל בענייננו? אין מחלוקת, כי על הקרקע עלייה הוקם המבנה בענייננו לא קדם כל מבנה אחר. המבנה שהוקם לא נוסף למבנה בסיסי קיים, אלא נבנה מתחילתו על קרקע פנויה. הביטוי בסעיף 5(ב) הנ"ל: "נוספה בנייה לנכס חייב בהיטל...", מעורר מבחינה פרשנית את השאלה האם כוונת מחוקק העזר היא לבנייה ראשונית בקרקע פנויה או לבנייה משנית למבנה קיים. מעיון בחוקים מקבילים, נמצא הנוסח הבא: "הוקם בניין או נוספה בנייה לבניין קיים..."(ראו סעיף 4(ב) לחוק העזר לתל אביב - יפו (סלילת רחובות), תשל"ו - 1975). ניסוח דומה ניתן למצוא בסעיף 5(1) לחוק העזר לירושלים (סלילת רחובות), תשל"ד - 1975, סעיף 4(ב) לחוק העזר לחיפה (סלילת רחובות), תשמ"ב - 1982 וסעיף 4(ב) לחוק העזר לחדרה (סלילת רחובות), תשנ"ה-1995. השופטת ד' דורנר ב-ע"א 7316/97 עירית ראשון לציון נ' חברת לוינשטיין (, 24/10/1999) קבעה, כי סעיף 5(ב) לחוק העזר לראשון-לציון (סלילת רחובות), תשכ"ז-1967, בו מופיע הביטוי: "נוספה בנייה לנכס חייב בהיטל...", מחייב את המסקנה, כי בניין שנבנה לאחר השלמת הסלילה אינו מקים חובה לתשלום נוסף. הכרעה 11. בסעיף 5(ב) לחוק העזר לנהריה לא נעשתה אבחנה בין בנייה חדשה על קרקע פנויה לבין תוספת בנייה למבנה קיים, כפי שנעשתה בחוקים מקבילים (מוקדמים ומאוחרים, ראו לעיל). אני סבור עם זאת, כי ספק רב אם בנסיבות אלו, ניתן לקבוע, כי ניסוח לא מושלם של הסעיף מצדיק מתן פטור לנישום. כוונת מחוקק העזר אכן הייתה שכל מי שמקבל היתר בנייה לבנות בנכס שיש בגבולו כביש סלול משכבר הימים - חייב בהיטל סלילה לפי התוספת, ולא רק במקרה שמדובר בבנייה חדשה על קרקע פנויה. משמעות הביטוי: "נוספה בנייה" כוללת גם בנייה שנוספה למגרש ריק. יש, לכן, להתייחס למונח "נוספה בנייה" כמצב בו נוספה בנייה למבנה קיים או לקרקע פנויה, ולא לצמצם מונח זה למצב הראשון בלבד. מהות החיוב בהיטל והזיקה הנדרשת לו 12. לטענת המערערת, היאחזות בית-משפט קמא בהלכה שנקבעה ב-ע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נז(1) 340 אינה מוצדקת מן הטעם שבחוק העזר לירושלים (סלילת רחובות), תשל"ו-1973 (שנדון שם), לא הייתה הוראה הקובעת במפורש, כי ההיטל ישולם בעת מתן היתר הבנייה. המערערת עוד טוענת, כי הזיקה ההנאתית בגין הרחוב הגובל, הינה זיקה נמשכת, אשר אינה פוקעת בחלוף הזמן. סלילתו וקיומו של הרחוב הגובל בנכס הם היוצרים את אותה זיקה הנאתית המקימה את חבות המשיבה בהיטל (ראו סעיף 22 בעמ' 11 לעיקרי הטיעון). 13. המשיבה טוענת, כי בשים לב לעובדה שעבודות הסלילה בוצעו לפני תקופת בעלותה בנכס, למעשה לא ניתן לה כל שירות (ראו סעיף 3.24 בעמ' 7 לעיקרי הטיעון). המשיבה מסתמכת בעניין זה על דברי השופטת ד' ביניש, כפי שהובאו ב-ע"א 4435/92 עירית ראשון לציון נ' חברת מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321: "... בלי שמתבצעת סלילה אין לחייב את בעל הנכס לא בדמי השתתפות ולא בהיטל" (שם, בעמ' 331-332). אינני סבור, כי לקביעה זו חשיבות בענייננו בשים לב לכך שעבודות הסלילה והתיעול במקרה שלפנינו הסתיימו עוד בעת היותה של המערערת הבעלים בנכס. 14. בעניין אל עמי, חיווה השופט י' אנגלרד דעתו, כי היטל סלילה כמוהו כמס, משום שאין הוא מקיים זיקה אמיתית בין התשלום לבין השירות: "המאפיינים של היטל הסלילה הנדון מקיימים את היסודות של מס" (שם, פסקה 30 בעמ' 361). דומה שמכך הסיק בית המשפט, כי נדרשת הוכחתה של זיקה ממשית בין ההוצאות לסלילת הרחוב לבין ההיטל, כדי שניתן יהיה להטילו. דעתה של השופטת ט' שטרסברג-כהן, אליה הצטרף השופט י' טירקל, הייתה, כי על-פי פסיקתו של בית המשפט העליון אין לראות באופן עקרוני בהיטל סלילה משום מס (ראו גם דעתו של השופט י' עדיאל, כפי שהובאה ב-עת"מ (ירושלים) 988/03 רוטופלס בע"מ נ' עיריית ירושלים (, 17/06/2004)). 15. ב-עע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' צרפתי (, 05.09.2007), השופט א' רובינשטיין הגיע למסקנה, כי כדי שהיטלים לא ייחשבו כמס והגבייה תיעשה באופן חוקי, נדרשים שני תנאים: (1) נסלל בפועל כביש; (2) הסכומים שייגבו ישמשו לתכלית לשמה נגבו. גם השופטת ד' דורנר ב-ע"א 7316/97 עירית ראשון לציון נ' חברת לוינשטיין (, 24/10/1999) קבעה, כי תנאי לחיוב בעל הנכס בגין היטל סלילה, הוא תחילת סלילתו בפועל של הכביש הגובל עם הנכס. בענייננו כאמור, אין מחלוקת, כי הכביש נסלל. בעניין צרפתי הנ"ל, נקבע, כי שיטת ההיטלים הינה חוקית: "נמצא שההיטל הוטל כדין... לא היה מקום לבחון את זיקת ההנאה של המשיב מהכביש הספציפי... בחינה כאמור אינה מתבקשת מהחוק, הנוקט בשיטת ההיטל ולא בשיטת דמי ההשתתפות..." (ראו פסקה ט'). 16. האם בנסיבות כאן (טווח זמן של כ-12 שנים בין מועד השלמת הסלילה ועד למועד החיוב), ניתן לומר, כי מתקיים ניתוק מלא של הזיקה בין החיוב בהיטל (תשלום החובה) לבין השירות (הוצאות הסלילה)? 17. בשים לב לחלוף הזמן שעבר, נטען, כי אין מדובר בכיסוי הוצאות הסלילה שהוצאו בעבר בגין קטע הכביש שנסלל בשנת 1992, וכי ישנו חשש כבד מפני גביית מס במסווה של היטל או אגרה (ראו סעיף 3.24-3.26 בעמ' 7-8 לעיקרי הטיעון). תמיכה לטענות המשיבה, ניתן למצוא בדברי השופטת ד' דורנר כפי שהובאו בעניין לוינשטיין: "העירייה, שאין לה סמכות זולת הסמכויות שהוקנו לה בחוק, אינה מוסמכת לגבות מבעל נכס תשלום בגין שירות, מבלי לספק לבעל הנכס את אותו שירות. בעניין זה מבחינה פקודת העיריות בין ארנונה כללית על נכסים, שהעירייה מוסמכת להטילה על פי סעיף 274ב לאותה פקודה, ללא זיקה לשירותים, לבין גביית תשלומים עבור שירותים שהיא נותנת... תשלום עבור שירותים, בין שמכונה הוא היטל ובין שמכונה הוא דמי השתתפות, מוטל בגין שירות הניתן לבעל הנכס, והתשלום אף מיועד לממן אותו" (הדגשה הוספה). 18. במקרה שלפנינו, חשוב לעמוד על השוני בין שיטת החיוב בדמי השתתפות, לבין שיטת החיוב בהיטל. ההבדל בין דמי-ההשתתפות להיטל הוא במועד החיוב. בעוד שדמי-השתתפות מוטלים על הוצאות שהוצאו בעין בגין השירות, הרי ההיטל מיועד לממן הוצאות עתידיות בגין אותו שירות. לטענת המערערת, חיוב בעל נכס בהיטל סלילה בגין תוספת בנייה מהווה למעשה חבות נדחית (ראו סעיף 25 בעמ' 12 לעיקרי הטיעון). לטענתה, מלוא חבותו של בעל נכס תתמצה רק בעת בה ישולם היטל בשל כל פוטנציאל הבנייה בנכס (שם), ואני סבור כמוה. גם השופטת ד' ביניש [כתוארה אז] קבעה בעניין חברת מאיר סדי בע"מ, כי "זיקת ההיטל להוצאות הסלילה הקונקרטית אינה הדוקה כזיקת דמי ההשתתפות" (ראו סעיף 9 בעמ' 332). עצם מעבר הזמן במקרה הנוכחי אינו מצדיק, איפא, מתן פטור למשיבה. 19. באופן דומה, השופט א' מני נתן את פרשנותו לסוגיה זו ב-ע"א 308/72 עירית קרית-אתא נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד כז(1) 617, כך: "החוק (חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 - ג.ג) בא להנהיג שיטת מימון חדשה... בעלי נכסים שהביוב נועד לשימושם לא ישלמו עוד דמי השתתפות בהוצאות ההתקנה לאחר שהוצאו למעשה, אלא יהיו חייבים בהיטל ששיעוריו ייקבעו בחוק-עזר כללי של הרשות המקומית. שיטה חדשה זו באה לסייע לרשויות לממן מראש את הוצאותיהן במערכות הביוב שיותקנו על-ידן והיא צופה פני העתיד ואינה חלה על העבר" (שם, בעמ' 620, הדגשה הוספה). 20. בנסיבות אלו, על-אף שהתשלום בגין היטל הסלילה נגבה שלא בצמוד לשירות הניתן בעדו, אין בידי אלא לבטל את קביעות הערכאה הדיונית. על פי לשון סעיף 5(ב) הנ"ל, אין החיוב קשור לסיום הסלילה או לשלביה, אלא די בכך שהבניה בוצעה לאחר תחילת הסלילה של הרחוב, בכדי להקים חבות לתשלום ההיטל. 21. אני מציע, איפא, לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית משפט השלום ולדחות את תביעת ההשבה של המשיבה. עוד אני מציע לחייב את המשיבה לשלם למערערת את הוצאות המשפט בשתי הדרגות וכן שכ"ט עו"ד בסך - 30,000 (שלושים אלף) ₪ + מע"מ בגינו, להיום. סגן נשיא השופטת ברכה בר-זיו: כמו סגן הנשיא, גם אני סבורה כי יש לקבל את הערעור, אך טעמי שונים. חוק עזר לנהריה (סלילת רחובות) התשמ"ח- 1988 מגדיר "נכס" כ: "כל בנין וכל קרקע וכל חלק מבנין וחלק מקרקע ". סעיף 6 לחוק העזר קובע כי היטל סלילת הרחובות יחושב לפי שטח הקרקע , כולל הקרקע עליה עומד הבנין ולפי שטח הבנין עצמו. במועד הסלילה חל על הנכס היטל שחושב לפי שטח קרקע בלבד, באשר על הקרקע לא היה קיים כל בנין, ובהיטל זה נשאה המערערת (ואין חולק כי המשיבה לא חוייבה בהיטל בגין מרכיב הקרקע של הנכס). גם במועד העברת הזכויות בנכס היה "הנכס" קרקע פנויה בלבד , ללא כל בנין עליה, ולפיכך, בדין ניתן האישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות לפיו אין חובות בגין הנכס במועד ההעברה. האמור גם נותן מענה לסעיף בהסכם בין הצדדים לפיו המערערת היא שתשא בחובות החלים על הנכס עד מועד ההעברה. החיוב שהוטל על המשיבה מבוסס על שטח הבניה שביקשה המשיבה במסגרת בקשתה להיתר בניה. סעיף 5(ב) לחוק העזר קובע כי : "אם לאחר התחלת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל , או נהרס בנין שהיה קיים על הנכס והוקם בנין חדש במקומו, ישלמו הבעלים של הנכס בעת הבניה היטל בעד תוספת הבניה לפי חוק עזר זה". סעיף 6(ב)(2)(ד) קובע כי: "נוספה בניה הנכס חייב בהיטל לאחר התחלת הסלילה , יחוייבו הבעלים בהיטל בעד הבניה הנוספת ...". וסעיף 7(ג) קובע כי: "בעד תוספת בניה או בניה חדשה ישולם ההיטל בעת מתן היתר הבניה למבנה מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה". המשיבה הגישה בקשה להיתר בניה על הנכס. מאחר ו"נכס" משמעו הן קרקע והן קרקע ועליה בנין , ממילא במשמע מתחייב כי כל בניה נשוא ההיתר המבוקש מהוה "תוספת בניה לנכס" ולפיכך חבה המשיבה בתשלום בו חוייבה (בגין מרכיב הבניה בלבד). פרשנותה של המשיבה, כפי שפורטה בהרחבה בעיקרי הטיעון שהגישה ולפיה התוספת חייבת להתייחס ל"בסיס פרילימינרי, טרומי, שהיה קיים עוד קודם לכן" וכי "חיוב בהיטל סלילה או תיעול בגין תוספת בניה מחייב קיומה של בניה קודמת" אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת "נכס". אשר על כן אני מצטרפת למסקנת חברי, כאמור בסעיף 21 לפסק דינו. שופטת השופטת למלשטרייך-לטר: 1. בעיקרו של ערעור זה השאלה האם זכאית עירית נהריה, במסגרת הנורמטיבית הקיימת, לגבות מהמשיבה היטל סלילת רחובות מכוח חוק עזר לנהריה (סלילת רחובות) התשמ"ח 1988, על אף שסלילת קטע הרחוב הרלוונטי הסתיימה יותר מ- 11 שנה קודם לחיוב המשיבה בהיטל. 2. ואלו העובדות המהוות את התשתית לדיון המשפטי - א. עירית נהריה היתה בעלת הקרקע הידועה כגוש 18166 חלקה 82, עד ליום 8.7.2001, מועד בו נמכרה למשיבה בהליך של מכרז. הנכס גובל ברח' שמריהו לוין. (להלן "הנכס"). ב. ס' 7.1 להסכם המכר שבין המערערת למשיבה קבע: "כל המיסים, הארנונות וההיטלים, לרבות היטל השבחה, האגרות ותשלומי החובה האחרים מכל מין וסוג שהוא, החלים על המקרקעין ועל זכויות המוכר בהם עד למועד חתימת חוזה זה, יחולו על המוכר וישולמו על ידו. וממועד זה ואילך - יחולו על הקונה וישולמו על ידו". ג. ביום 10.10.01 הגישה המשיבה בקשה לועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה, לקבלת היתר לבניית מבנה בן 2,419 מ"ר בנכס. ד. במקביל, ובתהליך רישום הזכויות בטאבו על שם המשיבה, הנפיקה המערערת תעודה לפי ס' 324 לפקודת העיריות. תעודה זו מאשרת כי נכון ליום 21.4.02 אין חובות כלשהם בגין הנכס לעירייה. ה. המשיבה נדרשה ביום 19.3.02 או בסמוך לכך לשלם היטל סלילה עבור בניה /תוספת, בסכום של 125,621 ₪, בהיות הנכס "נכס גובל", כהגדרתו בחוק העזר לנהריה (סלילת רחובות) התשמ"ח 1988. חשבון סכום החיוב התבסס על שטח מבנה בלבד (ולא על שטח המקרקעין). כמו כן נדרשה לשלם סכומים נוספים בעבור אגרות בניה ואין הם חלק מערעור זה. ו. ביום 19.5.02 שלמה המשיבה את הסכומים הנדרשים תחת מחאה, וקבלה את היתר הבניה המבוקש. ז. המשיבה הגישה תביעה לבית משפט קמא לקבלת החזר הכספים ששולמו. בית המשפט קבע החזר של הכספים ששולמו בגין היטל הסלילה וקביעה זו היא נשוא ערעור זה. ח. ביצוע עבודות הסלילה והתיעול הגובלות בנכס הושלם בשנת 1990, 10 שנים לפני רכישת הנכס על ידי המשיבה, ויותר מ- 11 שנים לפני שנשלחה אליה דרישת תשלום. 3. המסגרת הנורמטיבית לדיון - 3.1 בחלוקת הסמכויות שמכתיבים המרכוז והביזור על פי החקיקה הקיימת, נושא החיוב במס הוא בסמכות המדינה. (חוק יסוד: משק המדינה ס' 1 (א)). לרשויות המקומיות לא הוקנתה סמכות לפעול לחיוב האזרחים במס. (למעט בנושא ארנונה לכך מיוחדות הוראות מיוחדות בחוק). 3.2 ס' 250 ו-251 לפקודת העיריות מסמיכים את העירייה לגבות מתושביה באמצעות חוקי עזר מתאימים אגרות ,היטלים ודמי השתתפות. (זאת בנוסף לארנונה הכללית). תשלומי האגרות, ההיטלים ודמי ההשתתפות אינם בבחינת מס, שעירייה לא הוסמכה לגבותו. 3.3 סעיף 5 לחוק עזר לנהריה (סלילת רחובות) התשמ"ח 1988 קובע את חיוב בעלי הנכסים בהיטל, וזו לשונו : "(א) מי שהיו בעת התחלת הסלילה הבעלים של נכס חייב בהיטל, ישלמו היטל בהתאם להוראות חוק עזר זה. לעניין זה "התחלת הסלילה" - היום שנקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת הרחוב. (ב) אם לאחר התחלת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל, או נהרס בנין שהיה קיים על הנכס והוקם בנין חדש במקומו, ישלמו הבעלים של הנכס בעת הבניה היטל בעד תוספת הבניה לפי חוק עזר זה". לפי חוק העזר נכס החייב בהיטל הוא נכס גובל. בעל נכס חייב בהיטל ישלם היטל בעד סלילת כביש אחד ובעד מדרכה אחת בלבד. (ס' 6 (א) לחוק). שיעור ההיטל מורכב מתשלום עבור שטח הקרקע ומתשלום עבור שטח המבנה. (ס' 6 (ב) לחוק). עיתוי התשלום בעבור תוספת בניה או בניה חדשה הוא במועד מתן היתר הבניה למבנה מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה (ס' 7 לחוק). 4. על ציר החיובים 4.1 צורת החיוב לשיתוף האזרחים בעלויות שונות של הוצאות ציבוריות פרוסה על ציר שבקצהו האחד ממוקם התשלום מרצון ישירות עבור שירות או מצרך ספציפי לאותו משתמש (הנקרא בעגה המקצועית "מחיר"), ובקצהו האחר תשלום המס. (ע"א 1816/97 מדינת ישראל נ. עירית חיפה פד נד 2 16 בעמ' 24,25). בעוד שההגדרה המקובלת של מס בתורת הכספים היא - "תשלום המוטל דרך כפיה על ידי רשות ציבורית, באין כנגדו שום תמורה ישירה הניתנת מידי הרשות למשלם המס", "מחיר" הינו התשלום המשתלם לרשות הציבורית ישירות עבור מצרך או שירות ספציפי על בסיס מסחרי, כאשר המחיר הוא התמורה. (להגדרת מס ראו א. ויתקון, י. נאמן "דיני מיסים, מסי הכנסה, עזבון ושבח" עמ' 5-8 וספרם של ד"ר רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין, ונורית לב "ארנונה עירונית"). 4.2 דמי ההשתתפות, האגרות וההיטלים, ממוקמים על אותו ציר, בין שני קצותיו. 4.3 במסגרת שיטת דמי ההשתתפות הוטלו חיובים על בעלי נכסים גובלים בעבור ביצוע תשתית ספציפית המשרתת את הנכס. הסכום שהיה הבסיס לחיוב היווה את עלות ביצוע אותה עבודה בפועל. שיטה זו הומרה בהדרגה לשיטת ההיטל. לפי שיטת ההיטל, התחשיב של הסכום המהווה את הבסיס לחיוב, מנותק מהעבודה הספציפית המתבצעת ומבוסס על כלל עבודות התשתית מאותו הסוג. ההיטל יכול לממן גם הוצאות עתידיות, ולא רק אלו שנעשו בפועל. (ע"א 263/78 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. המועצה המקומית נשר פד לג 1 עמ 757, 764). משמעות ההיטל, (כפי שפורשה בע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה נ. רשף פד לז 4 עמ 57, 67) "על פי החוק החדש, בעל נכס הגובל ברחוב העומד להיסלל יחויב בתשלום בהתאם לחישוב של סך כל ההוצאות לסלילת הרחובות המתוכננים להיסלל בעיר, חלקי מכלול הבניה המתוכננת בעיר, כך שכל בעל נכס גובל ישלם מחיר ממוצע, וסך ההיטל שיגבה מכלל בעלי הנכסים הגובלים יכסה את מלוא עלות הסלילה המתוכננת בעיר". (וכן ראו ע"א 4435/92 עירית ראשון לציון נ. חב' מאיר סדי בע"מ פד נב 3 עמ 321). המעבר לשיטת ההיטלים ביטל את הצורך בהוכחת "זיקת המימון" אך נשאר הצורך להוכחת "זיקת ההנאה". בעוד שדמי ההשתתפות ממוקמים על ציר החיובים קרובים יותר למחיר, ממוקם ההיטל קרוב יותר לקצה המציין מס. 4.4 בע"א 620/82 (פסד רשף הנ"ל, עמ'63) עמד בית המשפט העליון על האופי השונה שבין דמי השתתפות והיטל, לבין מס "בניגוד לשני אלה -דמי השתתפות והיטל - מס מוטל ללא כל זיקה לשרות הניתן על ידי הרשות המקומית. בכך טמון ההבדל הקובע העיקרי שבין דמי ההשתתפות והיטל מחד גיסא לבין מס ממש מאידך גיסא". 4.5 בפסק דין רשף נעשה שימוש במבחן "התעשרות קופת העירייה" כניסיון לאבחן בין היטל למס. כל עוד ההיטל בא לכסות בפועל הוצאות של תשתית מסוימת שכבר בוצעה או מתוכננת ואיננו גבוה מההוצאות הריאליות, איננו מכוון להעשרת קופת העירייה מעבר להוצאותיה הממשיות, ולכן איננו בגדר מס מוסווה. (שם בעמ' 66). אבחנה זו מעוררת קושי גדול מבחינה מעשית. על הקושי במישור העיוני עומד גם כב' השופט רובינשטין בעע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי נ. משה צרפתי (אתר נבו פס"ד מיום 5.9.07) - "במישור העיוני קיים אפוא קושי: זיקת ההנאה היא העומדת ביסוד האפשרות לחייב בהיטל סלילה, אך שיעור התשלום נעשה ללא קשר לשיעור ההנאה; האם לא קרבנו לגדרי מיסים? ועוד, אם המדובר במימון הוצאות התשתית בשטח הרשות כולה, מדוע ישאו בה רק בעלי הנכסים שבאופן מקרי נסללים לידם רחובות וכבישים, שאז באה עימהן הרשות חשבון לגביהן?". 4.6 בהלכת אל עמי נידונה הפרשנות המרחיבה שהציעה עיריית ירושלים לחוק העזר,לפיה ניתן לגבות מכוח חוק העזר היטל סלילת כביש אף זמן רב לאחר שסלילתו הושלמה. (שם, סלילת הכביש החלה בשנת 1986, הסתיימה בסוף שנות השמונים, בשנת 1993 נרכשה הקרקע, היתר הבניה נתבקש בשנת 1998 והחברה הרוכשת חויבה בהיטל סלילת כביש בסמוך לכך, דהיינו כ-8 או 9 שנים לאחר תום סלילת הכביש). נקבע כי פרשנות זו אינה סבירה ואינה מבטאת את הזיקה הנדרשת בין השרות לבין תשלום החובה, המהווה תנאי לקיום סמכותה של העירייה לגביית ההיטל. (ע"א 889/01 עירית ירושלים נ. אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, פסק דין מיום 17.11.02, דנא 10197/02 עירית ירושלים נ. אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ אתר נבו, פסק דין מיום 22.2.04). כב' השופט מצא בדונו בבקשה לקיום דיון נוסף, סבר כי פסק הדין מכיר בתקופת ביניים סבירה לאחר הסלילה שבה יתאפשר לגבות היטל סלילה אך שאלת אורכה של אותה תקופה היא שאלה יישומית באופייה. בכך אושרה למעשה הקביעה הפרטנית שתקופה של 8 או 9 שנים לאחר תום סלילת הכביש מרחיקה את הזיקה במידה כזו שאיננה מאפשרת גביית ההיטל. כב' השופט אנגלרד בפרשת אל עמי מפרט את האבחנה הקיימת בין היטל ומס גם בשיטות משפט אחרות, מתמקד בניתוק הקיים בין תשלום החובה לבין הוצאות הסלילה בפועל ומגיע למסקנה הבאה : "אם נפעיל כעת את המבחנים הנזכרים שהתגבשו בספרות ובפסיקה בדבר ההבחנה בין תשלום חובה שהוא מס ובין תשלום חובה שאינו מס, הרי נראה כי המאפיינים של היטל הסלילה הנדון מקיימים את היסודות של מס, מן הטעמים האלה: אין זיקה אמיתית בין התשלום ובין השירות; התשלום משמש למימון הוצאות כלליות ולא כהחזר עבור הוצאות מוחשיות ומסוימות של סלילה; התשלום אינו נגבה בצמוד לשירות הניתן בעדו, ולא מבעלי הנכסים הנהנים מהשירות יותר מאחרים". מטעמים מעשיים לא הכריע כב' השופט שם בשאלת חוקיותו של חוק העזר אך לגופו של עניין, ובהסתמך על חוק עזר לירושלים (סלילת רחובות) תשל"ה 1975 נקבע כי אין העיריה רשאית לגבות את ההיטל שדרשה שם. צויין כי חוק העזר איננו מסמיך את העיריה לגבות את ההיטל מקום שהסלילה הסתיימה בו זה מכבר ו "הדיבור 'לאחר מועד תחילת הסלילה' אינו עוצר כוח לחול עד סוף כל הימים, דהיינו לחייב בעל חדש של נכס בתשלום היטל סלילה שנים לאחר תום פעולת הסלילה". העובדה שחוק העזר לירושלים קובע בס' 8 (ד) במפורש כי היטל בגין בניה חדשה או תוספת בניה תשולם לפי השיעורים הקבועים בתוספת בעת התחלת הבניה או בעת מתן היתר הבניה, לפי המוקדם יותר, לא שינתה את מסקנתם של השופטים שם. 4.7 בית המשפט העליון חזר והתייחס לנושא זה בשורה של פסקי דין. בעע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי ואח' נ. צרפתי ( אתר נבו, פסק דין מיום 5.9.07) נקבע אגב סקירת הפסיקה הקיימת כי גם אם שיטת ההיטלים קרובה מאוד למס, אין מקום לקבוע כי שיטת ההיטלים חורגת מהסמכות המוקנית בפקודת העיריות. יחד עם זאת נקבע כי על שיטת ההיטלים לשמור על שני תנאי סף המשמרים זיקה מסויימת - * התשלום נגבה רק בהתקיים זיקת הנאה מינימלית (נכס גובל לסלילה), בכפוף להתחלת עבודות הסלילה. * בכספים שנגבו ניתן לעשות שימוש רק לתכלית הספציפית לשמה נגבו, ולא להעשרת קופת העיריה. עוד נקבע כי אומנם, די בזיקה הרופפת המתקיימת בשיטת ההיטלים בכדי להוציאה מגדרי מס, "עם זאת, בתי המשפט הקפידו הקפדה יתרה על כך שלא יגרע מזיקה עדינה זו, הקרובה מאוד לגבול שבין היטל למס". יש לשים לב לכך שפסק דין צרפתי שינה מהלכת אל עמי בקובעו כי שיטת ההיטלים איננה חורגת מהסמכות המוקנית בפקודת העיריות. יחד עם זאת, בהלכת צרפתי חזר בית המשפט וציין את ההקפדה שיש להקפיד שלא יגרע מהזיקה העדינה הנחוצה בשיטת ההיטלים על מנת להוציאה מגדרי המס. בהלכת צרפתי לא נידונה כלל ועיקר שאלת חיוב בהיטל שנים רבות לאחר תום סלילת הכביש ובמובן זה לא שונתה הלכת אל עמי. 4.8 בע"א 11371/05 המועצה האזורית באר טוביה נ. ישפרו חב' ישראלית להשכרת מבנים בע"מ (אתר נבו, פס"ד מיום 20.2.08) חזר וחיזק בית המשפט העליון את הזיקה הנחוצה בין ביצוע עבודות סלילת הכביש בסמוך לנכס הגובל לבין הטלת ההיטל. שכן מקום בו נמצא כי בעל נכס שילם לעיריה הוצאות פיתוח בסביבת הנכס מכח הסכם פיתוח, נמצא פטור מתשלום ההיטל בעבור סלילת כבישים שהיה אמור להיות מוטל עליו בגין סלילת אותו כביש. 5. נוסח חוק העזר לנהריה (סלילת רחובות) התשמ"ח 1988, מחיל את חבות תשלום ההיטל על מי שהיה בעת תחילת הסלילה בעלים של הנכס. ועוד מצוין בו כי אם לאחר תחילת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל ישלמו הבעלים של הנכס בעת הבניה היטל בעבור תוספת הבניה. בסעיף אחר של אותו חוק נקבע כי בעד תוספת בניה ובעד בניה חדשה ישולם ההיטל בעת מתן היתר הבניה. נוסח החוק עושה שימוש אך ורק במועד התחלת הסלילה. לכאורה- חיוב בעלי נכס גובל בהיטל מתאפשר מתחילת סלילת הכביש ועד הנצח. החוק איננו מתייחס בכל צורה שהיא להיבטי ההיטל בתקופה שלאחר תום הסלילה ואיננו קוצב תקופה אחרי תום הסלילה שמעבר לה לא ניתן לחייב בהיטל. בהעדר הסדרה מפורשת בגוף החוק, יש לפרשו על רקע תכליתו ושילובו במסגרת הנורמטיבית. 6. בפרשנות חקיקה פיסקלית, שעניינה הטלת תשלומים על האזרח, יש דמיון מה למשפט הפלילי. אין הצדקה לפרשנות המרחיבה את תחומי החיוב. ראו רע"א 4437/05 עירית רעננה נ. אבידן גדעוני ואח' (אתר נבו, פס"ד מיום 28.12.05, ס' ד (3) לפסק הדין), וכן כלל היסוד של פרופ' א. ברק ממאמרו "פרשנות דיני המיסים" המצוטט שם - "מבין מגוון המשמעויות הלשוניות (הרגילות או המיוחדות) של חוק מס, תקבע המשמעות המשפטית על פי התכלית המונחת ביסוד חוק המס. תכלית זו תקבע על פי לשון החוק, ההיסטוריה שלו, וערכי היסוד של השיטה. כאשר מקורות אלו אינם מאפשרים גיבוש תכלית סופית, יתפרש החוק באופן המקל עם מי שאמור לשאת במס". 7. כבר צוין כמה קרובה שיטת ההיטל שמפעילות הרשויות המקומיות לנושא המס . אומנם שיטת ההיטל הוכרה כשיטה חוקית שאיננה חורגת מהסמכות המוקנית בפקודת העיריות , ואולי דווקא משום כך, יש להקפיד הקפדה יתרה שלא יגרע מהזיקה הנחוצה בשיטת ההיטלים. 8. על מנת לשמור על ההפרדה בין מס לבין חיוב שהוא מסוג היטל, יש לדעתי להיזקק לממד הזמן ולראות אותו כממד מובנה בכל אחד מתנאי הסף הנדרשים . יש להחיל מגבלת זמן כלשהיא לגביית ההיטל המשלים , שהוא ההיטל בגין תוספת הבניה או בניה החדשה. בחלוף זמן רב מתום הסלילה מתרופפת הזיקה הנחוצה. שערו בדמיונכם - רוכש מקרקעין מבקש לבנות 20 שנה לאחר שהסתיימה סלילת הכביש ליד "הנכס הגובל". האין פירושה של גבייה כזו כגביית מס לכל דבר ? ואם 12 שנה לאחר גמר סלילת הכביש, כמו במקרה כאן, האם יש בכך להכשיר את התשלום כ"היטל" ולא כמס? ועל כך כבר נקבע בע"א 889/01 הנ"ל, כתקדים מחייב, ולא שונה בפסיקה מאוחרת מכך, כי "הדיבור בחוק העזר "לאחר מועד תחילת הסלילה" אינו עוצר כוח לחול עד סוף כל הימים, דהיינו לחייב בעל חדש של נכס בתשלום היטל סלילה שנים לאחר תום פעולת הסלילה" (שם עמ' 362). וכן הקביעה בדנ"א 10197/02 "הפרשנות הרחבה שמציעה העיריה לחוק העזר, שלפיה ניתן לגבות מכוחו היטל סלילת כביש אף זמן רב לאחר שסלילתו הושלמה, אינה סבירה ואינה מבטאת את הזיקה הנדרשת בין השירות לבין תשלום החובה, המהווה תנאי לקיום סמכותה של העיריה לגביית ההיטל". גם קביעה זו של בית המשפט העליון לא שונתה בפסקי דין מאוחרים יותר והיא מחייבת. ועוד. תנאי סף נוסף לחוקיות גביית ההיטל הינו בכך שגביית ההוצאות תכסה את תחשיב ההוצאות של העיריה, מבלי שיש בכך כדי להעשיר את קופת העיריה. הווה אומר - תחשיב העלויות הספציפיות של תשתית הכבישים המתוכננת אמור להשתוות לתעריפי הגבייה המושתים על החייבים. נקבע בשורה של פסקי דין כי התחשיב העתידי עליו מבוסס שיעור ההיטל חייב להיות נאמן למציאות ולשקף את העלויות המתוכננות וזאת על מנת שגביית ההיטלים לא תהפוך לכלי להעשרת קופת הרשות ומכל מקום למס. (ראו עמ"מ 11646/05 הנ"ל בסעיף כ"ב לפסק הדין ). התחשיבים נעשים מטבע הדברים על בסיס תכנון סטטוטורי מאושר הכולל תוכניות מתאר, תוכנית בניין עיר ותוכניות מתחמים ספציפיים. טיבם של אלו להשתנות במהלך השנים, לפי הדרישות. ככל שמובאים בחשבון כחלק מתחשיב העיריה תשלומי חייבים פוטנציאלים עשרות שנים קדימה, שאולי יעשו תוספות בניה או בניה חדשה, ואולי לא, יש בכך כדי לפגוע באומדן הנכון ולהרחיק את אפשרות השליטה על קיומו של תנאי הסף הדורש כי קופת העיריה לא תתעשר מהשתת ההיטל. התייחסות חישובית לשנים רבות קדימה מגדילה את רמת אי הוודאות וטומנת בחובה רכיבי חישוב ערטילאיים. מטבע הדברים תוכניות עיר משתנות, ולכן גם תעריפים מעודכנים. חיוב עתידי יהיה לפי תעריף מעודכן. איזה תעריף ילקח בחשבון היום לגבי חיוב של שנים רבות קדימה ? גם תוכניות בנין עיר משתנות על זכויות הבניה שבהן. מה יילקח בחשבון לגבי עשרות שנים קדימה? לא רק שתחשיב כזה ערטילאי, גם פיקוח על תחשיב כזה איננו אפשרי. 9. נטען בהזדמנויות שונות כי שיטת ההיטל מבטאת חלוקה שוויונית וצודקת יותר של נטל מימון מערכות התשתית בין בעלי הנכסים שכן נכס גדול יותר ישא בהיטל גבוה יותר. (ראו גם אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות עו"ד שפיר כרך א' מהדורה שניה נבו הוצאה לאור, בעמ' 117). על מנת לשרת את השוויוניות יש לכאורה להביא בחשבון גם תוספת בניה מאוחרת או בניה חדשה מאוחרת בעת מתן היתר בניה. אלא שעל פן השוויוניות ניתן להשקיף מנקודת מבט שונה כי שמביא לביטוי כב' השופט אנגלרד בע"א 889/01 - "לפי הנוהג שהוצג לפנינו בעל הנכס נדרש לשלם את ההיטל המחושב לפי הוצאות ממוצעות של מכלול הכבישים הנסללים בעיר בעת בקשת היתר הבניה. נוהג זה מעורר חשש להפליה, כי מדוע יגרע חלקו של המבקש היתר בניה מכל אזרח אחר שגם הוא נהנה באותה מידה מן השימוש במכלול הכבישים בעיר ? האם לא נוצרת הפליה ברורה בין בעלי נכסים הגובלים המבקשים היתר בניה לבין יתר בעלי נכסים הגובלים בכבישים אחרים ?" (שם ,עמ' 358). 10. ב"כ המערערת טוען כי אין להסיק מהלכת אל עמי לענייננו שכן חוק העזר לירושלים (סלילת רחובות) תשל"ה 1975 (להלן "חוק העזר לירושלים") שונה מחוק העזר נשוא הדיון כאן. לטענתו, חוק העזר לירושלים לא קבע מועד לתשלום עבור בניה חדשה או תוספת בניה. אלא שבדיקת נוסח החוק מלמדת שבשני חוקי העזר, כאחד, נקבע מועד לתשלום ההיטל בגין התוספת לבניה או הבניה החדשה. (ראו ס' 8 (ד) לחוק העזר לירושלים מול ס' 7 (ג) לחוק העזר נהריה). עוד מבקש ב"כ המערערת להסתמך על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים ( 1215/03 עציון נ. נירית ירושלים (אתר נבו), פס"ד מיום 03.01.05) ולהסיק ממנו כי הלכת אל עמי איננה מבטאת עקרון על גורף. בפס"ד עציון נקודת המוצא הייתה אף היא בדיקת רמת הזיקה הנדרשת בין השירות לתשלום ונקבע כי בנסיבות שם (בקשת היתר בניה להרס מבנה ישן ובניית חדש תחתיו לפי ת.ב.ע קיימת במועד הסלילה) ונוכח העובדה כי פרק הזמן שחלף מתום עבודת הסלילה עד לדרישת ההיטל אינו ממושך, (כשנתיים ומחצה) משתמרת הזיקה הנחוצה. פסק דין זה אף מחזק את הבנת גישת הפסיקה של בית המשפט העליון, המחייבת בחינת הזיקה הנדרשת. 11. אין ספק שהנושא דורש התייחסות מפורשת בחקיקה. אחרת, יעסקו בתי המשפט בבדיקה קזואיסטית של הסוגיה, כל מקרה לגופו, מה שיפגע בוודאות, ביציבות וביעילות. וראו נא דברי כב' השופט רובינשטין (מתוך עע"מ 11646/05 ) הממצים גישות דומות של שופטים נוספים בכל הערכאות - "אם דעתי תישמע, יידרש המחוקק הראשי, הוא ולא אחר, לשיטה וישקול הסדרה חקיקתית מחודשת ובהירה של הנושא". דרישה זו אף מתחדדת נוכח הנתון שתמיכת השלטון המרכזי בתקציבי הרשויות המקומיות ננגסה באופן משמעותי ביותר במהלך שלושת העשורים האחרונים. גם דו"ח מבקר המדינה התייחס בשנת 2005 לענין אי הבהירות בנושא הזיקה שנדרשת בין תשלום היטל ובין השירות הניתן תמורתו, ולבסיס חישוב ההיטל הנדרש כדי להבטיח שההיטל לא יחרוג מגדר סמכותה של הרשות המקומית ויהיה למס. לדעת משרד מבקר המדינה על משרד הפנים לשקול יוזמה חקיקתית להסדרת הנושא באופן שתוסר העמימות. 12. אם דעתי תשמע, הרי שיש לקבוע כי במקרה נשוא הדיון, במצב החוק והפסיקה הנתונים, השתת היטל הסלילה על המשיבה אינו כדין, ודין הערעור להדחות. שופטת הוחלט, ברוב דעות, כנגד דעתה החולקת של השופטת למלשטריך-לטר, כאמור בחוות דעתו של סגן הנשיא ג. גינת. היטל סלילההיטל סלילת רחובותאגרות והיטלי פיתוח