המרת עיקול בערובה

האם רשם ההוצל"פ רשאי להמיר עיקול בערובה אחרת, ואם כן, האם רשאי הוא להורות שערך הערובה יהיה נמוך משווי העיקול ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המרת עיקול בערובה: הקדמה: לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בנצרת (כב' הרשמת אבו אסעד אוסיילה) מיום 25/2/09 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 7-04-04389-10, המורה על ביטול העיקול שהוטל על ידי המבקשת, מועצה מקומית אעבלין (להלן: "המבקשת") על חשבון הבנק של המשיב, ועד העובדים במועצה מקומית אעבלין (להלן: "המשיב") ואשר תפס סך של 135,650 ₪, כאשר ביטול העיקול מותנה בהפקדת ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ בלבד. בהתאם להסכמת הצדדים, החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.   העובדות העיקריות הצריכות לעניין: יסודה של הבקשה דנא בהליך שפתחה המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, במטרה להשיב כספים שנגבו ממנה ביתר, שלא כדין, במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שניהל נגדה המשיב. ביום 10/9/08 החליטה כב' רשמת ההוצאה לפועל, על בסיס הבקשה בלבד ולאחר שחלף המועד להגשת התגובה מטעם המשיב, להיעתר לבקשת המבקשת ולחייב את המשיב להחזיר לידי המבקשת סך של 255,215 ₪, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט (להלן: "פסק הדין"). בהמשך, הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחר, אך טרם ניתנה החלטה בנדון. לאחר שניתן פסק הדין, עתרה המבקשת להטיל עיקול על חשבון המשיב בבנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: "בנק ערבי"), ואכן, ביום 25/11/08 ניתן על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל צו עיקול כמבוקש, אשר - בהתאם למכתב בנק ערבי, העיקול בחשבון המשיב נרשם על סך של 135,650 ₪. ביום 17/12/08 הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול שהוטל על חשבונו בבנק ערבי, ובהחלטת כב' הרשמת מיום 7/1/09 נקבע כי אין מקום לביטול העיקול, אך על מנת שלא להכביד על המשיב ולסכל את יכולתו לתפקד, תהא כב' הרשמת מוכנה לשקול "המרת העיקול לערבות בנקאית בגובה הסכום שנתפס בעיקול ו/או נכס ו/או ערובה אחרת שוות ערך". בעקבות ההחלטה האמורה, הגיש המשיב בקשה להמרת העיקול שהוטל על חשבונו בבנק ערבי, במסגרתה הורתה כב' הרשמת קמא ביום 25/2/09 על ביטול העיקול כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪ בקופת לשכת ההוצאה לפועל, בקובעה כדלקמן: "לאחר עיון שקילה ואיזון, מחליטה לאשר ביטול העיקול שהוטל על חשבון החייב [המשיב - ע.ע.] המתנהל בבנק ערבי ישראלי בע"מ כנגד הפקדת ערבות בנקאית ע"ס 100,000 ₪ בקופת הלשכה". על החלטה זו נסב הערעור לפניי. טענות המבקשת: לטענת המבקשת, לרשמת ההוצאה לפועל אין סמכות להמיר עיקול בערובה אחרת, שכן אפשרות זו קיימת רק במסגרת עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט ולא במסגרת הליכי הוצל"פ. כן טוענת המבקשת כי ההחלטה שעניינה ביטול העיקול והמרתו בערובה אחרת פוגעת בזכותה היסודית כזוכה בתיק הוצאה לפועל לממש את פסק הדין בדרך מהירה ויעילה. לטענת המבקשת, רשמת ההוצאה לפועל סטתה מהחלטה קודמת שנתנה, בה קבעה כי תשקול המרת העיקול בערבות בנקאית בגובה הסכום שנתפס בעיקול, אך לבסוף ביטלה את העיקול כנגד הפקדת ערבות בנקאית על סכום נמוך מהסכום שנתפס בעיקול. אשר על כן, טוענת המבקשת כי החלטת כב' הרשמת בדבר ביטול העיקול והמרתו בערבות בנקאית שלא בגובה הסכום שנתפס בעיקול אינה סבירה, אינה שקולה ואינה מאוזנת, ויש לבטלה. תגובת המשיב: מנגד, המשיב סבור כי יש לדחות את טענותיה של המבקשת ולהותיר את החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל נשוא בקשת רשות הערעור על כנה. לטענת המשיב, סגירת תיקי ההוצל"פ על ידו ומתן מכתב לפיו הוא גבה מהמבקשת כספים ביתר, נעשו עקב הטעייה מצידה של המבקשת ולכן יוזמתה של המבקשת להחייאת תיקי ההוצאה לפועל לצורך החזרת הכספים שנגבו ממנה ביתר, כטענתה, נגועה בחוסר תום לב מצד המבקשת. המשיב טוען כי בשל טעות, לא הוגשה תגובתו לבקשת המבקשת להחייאת תיקי ההוצאה לפועל, ועל כן, פעלה המבקשת לקבלת פסק דין בהעדר תגובה מטעמו, וכתוצאה מכך התהפכו היוצרות והמבקשת הפכה לזוכה בתיק ההוצאה לפועל בעוד שהמשיב הפך להיות החייב. אי לכך, נאלץ המשיב להגיש בקשה להורות על ביטול פסק הדין שנתקבל במעמד צד אחד, בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל וכן בקשה למתן אורכה להגשת תגובה לגוף העניין, בקשה שטרם נידונה והוכרעה. חרף עובדות אלה, עיקלה המבקשת בחשבונות העו"ש שלו סכום של 135,650 ₪, בטרם נמסרה לו אזהרה על כך. המשיב טוען כי הכספים שעוקלו הינם כספי עובדים ומן הצדק להורות על ביטול העיקול תוך הצגת ערובה מספקת. באשר לשאלת הסמכות העניינית, טוען המשיב כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך גם מוסמך להמיר עיקול בערובה אחרת. באשר לשאלת מאזן הנוחות, טוען המשיב כי עיכוב ביצוע החלטת רשמת ההוצאה לפועל המורה על המרת העיקול, גורם לו לנזקים בלתי הפיכים, המתבטאים בחוסר יכולתו למשוך כספים מחשבונו על מנת לבצע תשלומים לספקים שונים ולרכוש מוצרים המגיעים לעובדים. דיון והכרעה: שתיים הן השאלות הדורשות הכרעה: האם רשם ההוצל"פ רשאי להמיר עיקול בערובה אחרת, ואם כן, האם רשאי הוא להורות שערך הערובה יהיה נמוך משווי העיקול? בראשית הדברים יובהר כי שאלת הסמכות העניינית אשר העלתה המבקשת, אין בה ממש ודינה להידחות, שכן משנתן בית המשפט (או רשמת ההוצאה לפועל בענייננו) החלטה שאינה יוצרת מעשה בית דין, מוסמך הוא - בסמכות טבועה - לשנותה בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. זאת ועוד, הטלת העיקול על ידי רשמת ההוצאה לפועל על חשבון המשיב נועדה למנוע מהמשיב סיכול פירעון החוב כלפי המבקשת על פי פסק הדין מיום 10/9/08, ולצורך הבטחת אותה תוצאה לא היתה כל מניעה עקרונית כי רשמת ההוצאה לפועל תורה על המרת העיקול בערבות בנקאית שוות ערך, שכן הערבות הבנקאית מאפשרת אף היא, בדומה לעיקול, הבטחת זכויותיה של המבקשת, אך בד בבד מרככת במידת מה את הפגיעה במשיב, לעומת עיקול. על כן, בהתחשב בכך שהטלת עיקול והפקדת ערבות בנקאית נועדו שתיהן להבטיח את אותה מטרה באותה מידת יעילות, לא מצאתי כל פגם בעצם היזקקותה של כב' רשמת ההוצאה לפועל לבקשה להמרת העיקול (השווה: ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שישית, מאי 2008), בעמ' 422). יתרה מכך, נראה כי שלילת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להמיר עיקול בערובה אחרת הולמת וראויה עלולה ליתן לידי הזוכה בתיק ההוצל"פ יתרון לא הוגן, בכך שיוכל לנקוט בהליך ביצוע שגורם נזק משמעותי לחייב, כאשר קיימת ביניהם מחלוקת כנה הראויה לבירור, כגון, מקום שמועלית טענת פרעתי או מקום שהוגש שטר לביצוע והוגשה התנגדות, אך הוטלו עיקולים בטרם המצאת אזהרה, עיקולים שעלולים לשתק את יכולותיו הכספיות והעסקיות של "החייב", הרי בהעדר סמכות של רשם ההוצל"פ להמיר את העיקולים בערובה הולמת, תגרום לחייב נזק בלתי הפיך ותאלץ אותו לשלם את החוב בעל כורחו, כבר באותו שלב ובטרם נדונו והוכרעו טענותיו הכנות. יוצא אפוא, שסמכות ראש ההוצל"פ להמיר עיקול בבטוחה אחרת הולמת ושוות ערך לעיקול, היא סמכות מחויבת המציאות, על מנת למנוע אפשרות מבעל דין להשתמש במנגנוני הביצוע, לרבות הטלת עיקולים, כאמצעי לחץ בלתי הוגנים על יריבו בתיק. עם זאת, סבורני כי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל במקרה דנא אינה יכולה לעמוד לנוכח קביעתה עצמה כי ניתן להמיר את העיקול בהפקדת ערבות בנקאית בסכום הנמוך בלמעלה מ-35,000 ₪ מהסכום שנתפס בעיקול. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 662/09) , כבר הבעתי את דעתי כי מקום בו קיימת החלטה שיפוטית המורה על קיומו של חוב לזכות פלוני - חוב בגינו מוטל צו עיקול בהליך הוצאה לפועל במסגרתו נתפס סכום כסף מסוים - הרי כל עוד לא בוטלה אותה החלטה והקביעה כי קיים חוב לזכותו של אותו פלוני שרירה וקיימת, אין הצדקה להמרת צו העיקול בערובה הולמת שערכה נמוך מאותו סכום שנתפס מלכתחילה בצו העיקול. בהחלטתה מיום 7/1/09 (החלטה שקדמה להחלטה נשוא הערעור שלפני) אף קבעה רשמת ההוצאה לפועל בעצמה כי תהא מוכנה לשקול המרת העיקול לערבות בנקאית "בגובה הסכום שנתפס בעיקול ו/או נכס ו/או ערובה אחרת שוות ערך", כך שגם כב' רשמת ההוצאה לפועל ביקשה לוודא כי תוצע חלופה שוות ערך לסכום שנתפס בעיקול, ולא פחותה ממנו. על כן, משנרשם לזכות המבקשת עיקול בחשבון המשיב על סך של 135,650 ₪, ומשלא בוטל פסק הדין ו/או החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל המורה על הטלת העיקול, לא היה כל מקום לכך שכב' רשמת ההוצאה לפועל תגרום להרעת מצבה של המבקשת הזוכה ע"י ביטול העיקול שהוטל כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסכום הנמוך בכ-35,000 ₪ מהסכום שנתפס בצו העיקול, אלא היה עליה להעמיד את גובה הערבות הבנקאית על סכום זהה לסכום שנתפס בעיקול, ובכך היתה מגיעה לאיזון הנכון והראוי בין זכויותיה של המבקשת, מחד גיסא, לזכויותיו של המשיב, מאידך גיסא. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור, אשר נידונה כערעור, מתקבלת. החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 25/2/09 בטלה בזאת, אולם יובהר שוב כי אין מניעה להמיר את העיקול בערבות בנקאית שסכומה שווה לסכום שנתפס בעיקול. המשיב יישא בהוצאות המבקשת ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. ערובהעיקול