העברת שיקים לקרוב משפחה בחברה אחרת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת שיקים לקרוב משפחה בחברה אחרת: השופט ד"ר קובי ורדי 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת מארק-הורנצ'יק) מיום 21/10/06 בת.א 28029/05 , שדחה את תביעת המערערת כנגד המשיבה. העובדות והמחלוקות 2. המערערת (להלן: "החברה") הינה חברה בע"מ המצוייה בהליכי כינוס נכסים, כאשר עו"ד דותן צור הינו כונס הנכסים הקבוע של החברה (להלן: "כונס הנכסים"), שמונה במסגרת תיק פש"ר (ת"א) 1827/04, לצורך מימוש שעבוד צף שנרשם על כלל נכסיה של החברה לטובת בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), על פי אגרת חוב מיום 18/1/01 (להלן: "אגרת החוב"). 3. בכתב התביעה שהוגש ע"י כונס הנכסים כנגד המשיבה לבית משפט השלום (תביעה כספית ע"ס 1,319,700 ₪) נטען כי המשיבה "ירשה" את פעילותה העסקית של המערערת, ועוסקת באותו תחום- יבוא ושיווק בדים, פועלת מאותה כתובת ממנה ניהלה המערערת את עסקיה עד להפסקת פעילותה ב-12/03, כשבעל מניותיה של המערערת הינו מר מישל ניסני, אחיו של בעל מניותיה של המשיבה מר מרטין ניסני. לטענת כונס הנכסים בכתב התביעה, התברר מספרי המערערת כי נכון ליום 15/7/03 עמדה יתרת חייבי המערערת ע"ס של כ-1.46 מליון ₪, בעוד נכון ליום 31/12/03 עמדה יתרת החייבים למערערת ע"ס כ- 235,000 ₪ בלבד, כאשר הפרש זה נובע מכך שהחל מיום 16/7/03 כל סכום שנגבה מאת החייבים "הועבר" (שלא לומר "נגזל"), שלא כדין, מהמערערת אל המשיבה. כן נטען כי לפי תנאי אגרת החוב נשוא הכינוס אין להעביר נכס מנכסיה של המערערת ("פרט למכירות רגילות של תוצרת או חומרים הנעשות במהלך רגיל של עסקי החברה") בלא הסכמת הנושה המובטח ומראש, ולכן העברת הכספים הנ"ל נעשתה בניגוד לתנאי אגרת החוב, ואינה תקפה כלפי הנושה המובטח. 4. בכתב ההגנה הוכחש האמור בתביעה לגבי העברת וגזילת הכספים של ההפרש ביתרת החייבים מהמערערת אל המשיבה, וכן נאמר "הגם שירדה יתרת החייבים אצל התובעת (הכוונה למערערת - ק.ו) היא נבעה מפעילות עסקית רגילה ומכיסוי חובות של התובעת לספקי חוץ, בגין רכישות של התובעת ומכיסוי חובות של התובעת". 5. בתצהירי מרטין ניסני (הבן) ורפי ניסני (האב) שהוגשו במסגרת הדיון בתביעה בבית משפט קמא, נטען לראשונה, להסכם מיום 14/7/03 הכולל למעשה שני הסכמים מאותו מועד בין המשיבה לרפי ניסני. הסכם אחד הינו הסכם הלוואה מיום 14/7/03 בין המשיבה לרפי ניסני (להלן: "ההסכם הראשון), לפיו הלווה רפי ניסני למשיבה סך של כ-2.135 מליון ₪, בין היתר לרכישת סחורות מלאי ראשוני והקמת מערך מכירות, תוך הסכמה של המשיבה למשכן ו/או לשעבד, בשיעבוד ספציפי לטובת רפי ניסני, את הזכויות בנכסים אשר ירכשו ו/או יינתנו במסגרת ההלוואה ו/או כל נכס אחר שיבוא לרשותם, כאשר סכום ההלוואה מורכב מ- 1.465 מליון ₪ במזומן, או על דרך הסבת שטרות, ומכירת ציוד וסחורה שווי ערך ל- 670,000 ₪, כאשר ההלוואה תשולם לפי לוח סילוקין שצורף להסכם. הסכם שני מאותו מועד הינו בין המערערת למר ניסני רפי (להלן: "ההסכם השני") בו מצויין שברשות המערערת מלאי עסקי, ציוד ומלאי בדים בסך של כ- 670,000 ₪, וכן התחייבויות לקוחות (שיקים) בסך כ-1,465 מליון ₪ (לא כולל מע"מ) וסה"כ יתרת זכות נכון למועד זה כ- 2,135 מליון ₪. כן נאמר כי ניסני רפי העמיד למערערת הלוואה במזומן בסך 2,135 מיליון ₪ עד יום 14/7/03. כן נאמר בהסכם השני, כי הואיל והמערערת לא עמדה בהחזרי ההלוואה ורפי ניסני דורש להעמיד את ההלוואה לפרעון במזומן, הרי שלצורך פרעון ההלוואה מקבל רפי ניסני מהמערערת את היתרה הנ"ל של 2,135 מליון ₪ לסילוק ההלוואה. בתצהירו של רפי ניסני נטען כי עקב זאת שהמערערת חבה לו כספים בסך כ-2,135 ₪ מליון ₪ נכון ל-14/7/03, נערך עמה הסכם לפיו הועמד החוב לפרעון במזומן. המערערת הציעה לתת לו חלופות לפרעון חלק מהחיוב, נמסרו לו מלאי בדים וציוד בשווי 670,000 ₪, וכן שיקים בשווי של כ-1,465 מליון ₪, ונחתמה עמו המחאת זכות לצורך כך. הואיל והוא רצה לעזור לבנו מרטין לפתוח את העסק, לכן הלווה לו כספים, והמשיבה לוותה ממנו ב-14/7/03 סך של כ-2,135 מליון ₪ ע"י מסירת המלאי והציוד והסבת השיקים למשיבה מהמערערת. בתצהירו של ניסני מרטין נטען, שהמשיבה שהוא מנהל ובעל מניות בה, קיימת מיום 15/6/03, ומאז רכשה סחורות ומכרה סחורות כאשר העסק הוא שלו ואין לו שום קשר למערערת. ב-14/7/03 המשיבה לוותה מרפי ניסני סך של 2,135 מליון ₪ ע"י מסירת המלאי והציוד והסבת השיקים מהמערערת למשיבה, דבר שנעשה ע"י אביו רפי ניסני כדי לעזור לו, ולכן ניתנה לו ההלוואה, כאשר הוא לא ידע שיש חוב של המערערת לבנק, ולא היה מעורב בתפעול של המערערת. 6. להשלמת התמונה קיים מסמך נוסף שכותרתו "הודעה על המחאת זכות" (ללא תאריך) בו נאמר ששם הממחה ניסני רפי, שם הנמחה המשיבה ושם החייבת המערערת. במסמך זה נאמר כי רפי ניסני ממחה למשיבה, באופן בלתי חוזר, את כל זכויותיו כנגד המערערת מכל מין וסוג לרבות מכוח הסכם מיום 14/7/03 וזכותו לתביעה, כאשר הזכות המומחת אינה משועבדת או ממושכנת, ולמיטב ידיעתו אין כל הגבלה או תנאי על פי דין, החלים על העברת הזכות המומחת או המחאתה משכונה או שעבודה. 7. הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים מטעם שני הצדדים, והגישו סיכומים בכתב, כאשר המערערת באמצעות כונס הנכסים, טענה כי הכספים הועברו מהמערערת למשיבה בניגוד לשעבוד הקיים מכוח אגרת החוב, בעוד המשיבה טענה כי מדובר בעסקה כשרה, שהמערערת היתה חייבת לרפי ניסני סך של 2,135 מליון ₪ ורפי ניסני שרצה לעזור לבנו מרטין ניסני עם פתיחת העסק שלו (המשיבה), הלווה למשיבה כספים בסך 2,135 מליון ₪ ע"י מסירת המלאי הציוד והסבת השיקים למשיבה, עסקה שנעשתה בתום לב, וכנגד תמורה. פסק הדין של בית משפט קמא 8. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע שהשעבוד הצף התגבש רק ב-8/04, כשנה לאחר העברת הזכות לגביית חובות לקוחותיה של המערערת למשיבה. בית המשפט קבע, כי גם אם ידעה המשיבה על קיום השעבוד הצף לטובת הבנק, ולא הובאה ראיה לכך - לא הוכח שהמשיבה ידעה על תנאי אגרת החוב. כן הוכח בתצהיר עדותו הראשית של מנהל המשיבה כי הוא לא ידע על קיומו של חוב המערערת לבנק בחודש 7/03 כאשר המערערת אף לא טענה שביולי 2003 קיים היה חוב שלה כלפי הבנק. בית המשפט קיבל את גירסת המשיבה במלואה, גירסה שלא נסתרה משלא נחקרו המצהירים מטעמה, וקבע, כי אין פסול בהעברת הזכות לגביית חובות לקוחותיה של המערערת לרפי ניסני, כחלק מפרעון חובה של המערערת כלפיו, וכך גם לא הוכח דבר היכול לפסול את העברת הזכות הזו מרפי ניסני למשיבה כחלק מהלוואה אותה העמיד לרשותה. טענות הצדדים בערעור 9. לטענת כונס הנכסים של המערערת, העברת הכספים מהמערערת למשיבה נעשתה שלא כדין, בניגוד לשעבוד ולאגרת החוב, כאשר המשיבה לא כפרה בחזקת הידיעה אודות קיום השעבוד, ולא טענה דבר בנדון (למעט בנוגע לקיומו של חוב לבנק), ואף אם היתה נטענת טענה לאי ידיעת השעבוד, מיוחסת לצד שלישי ידיעה קונסטרוקטיבית, ולכן הכספים הועברו למשיבה שלא כדין. כל זאת מעבר לכך שמדובר בריקון נכסים (של המערערת) שחל עליהם שעבוד צף עם סעיף האוסר במפורש על העברת נכסים, על דרך העברתם לחברה חדשה (המשיבה) הפועלת מאותה כתובת ועוסקת באותה פעילות בבעלות שני אחים (מישל ומרטין) באמצעות תחנת ביניים בדמות אביהם של שני האחים (רפי). 10. לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא שנתקבלו לאחר שהמצהירים לא נחקרו על תצהיריהם שנתקבלו כמו שהם, כאשר מדובר בעסקאות כשרות ותקפות שנעשו בתום לב ובתמורה, בין רפי ניסני לבין המערערת, ובין רפי ניסני לבנו מרטין ניסני, ואין קשר בין המשיב למערערת לענין המלאי והסחורות, כאשר מנהל המערערת לא ידע על קיומו של חוב לבנק במועד ההעברה והמשיבה לא ידעה על תנאי אגרת החוב. דיון 11. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לקבל את הערעור. השיעבוד שמנע את העברת הכספים 12. ביום 15/2/01 נרשמה ברשם החברות "תעודת רישום שעבוד או משכנתא" לגבי משכנתא או שיעבוד שנוצרו ע"י המערערת לשם הבטחת סכום לא מוגבל שיגיע לבנק. בפרטי המשכנתאות והשעבודים עליו חתם מנהל המערערת, מר ניסני מישל ביום 17/1/01, תוארו הנכסים המשועבדים כך: "המפעל וכל הנכסים, הרכוש והזכויות מכל מין וסוג שהוא וללא יוצא מן הכלל שיש ללווה (הכוונה למערערת - ק.ו). בעת שיהיו לו בעתיד באיזה זמן שהוא בכל אופן ודרך, כולל ומבלי למעט נדל"ן, מטלטלין, חובות פנקס, שכירות, מוניטין, רווחים, הכנסות וכל זכויות בעלות הנאה אחרת". כן נכתבה באותיות גדולות: "הערה לענין איסור או הגבלה על יצירת שעבודים אחרים ותנאים מיוחדים": "הלווה התחייבה שלא למכור, לא למשכן בדרגה כלשהי, לא לשעבד בדרגה כלשהי, לא להמחות ולא להעביר את הנכסים המשועבדים או כל חלק מהם או לעשות בהם פעולה אחרת, ללא הסכמת הבנק בכתב ומראש לכך". 13. באגרת החוב (שעבוד צף) שנעשתה ע"י המערערת לבנק ביום 18/1/01 נאמר בסעיף 8ב' כי הממשכנים מתחייבים בזה: "לא למכור, לא למשכן בדרגה כלשהי, לא לשעבד בדרגה כלשהי, לא להשכיר, לא להחכיר, לא להעביר, לא להרשות שימוש, לא להעביר למקום אחר, לא למסור ולא להוציא מרשותם בכל אופן אחר שהוא את הרכוש המשועבד או כל חלק ממנו, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתמורה ובין ללא תמורה, פרט למכירות רגילות של תוצרת או חומרים הנעשות במהלך הרגיל של עסקי הממשכנים, בלי הסכמת הבנק בכתב ומראש לכך". כך גם בתדפיס רשם החברות לגבי החברה המערערת ישנה הערה לגבי איגרת החוב ותנאים מיוחדים לפיהם אין לשעבד או להעביר ללא הסכמת בעל השעבוד. 14. והנה, בכתב ההגנה של המשיבה בתביעה בבית משפט קמא, לא נאמר דבר לגבי אי הידיעה על השיעבוד. כך גם בתצהיר של ניסני מרטין, לא נאמר דבר על אי הידיעה על השיעבוד, וכל שנאמר הינו לגבי אי ידיעתו על חוב של המערערת לבנק. 15. מעבר לכך, על פי הדין הישראלי, צד שלישי המתקשר עם חברה שנכסיה משועבדים בשעבוד צף הכולל הגבלה שנרשמה כדין, מוחזק כמי שידע על ההגבלה, והזכויות שרכש או קיבל מן החברה, כפופות לשעבוד, ואינן גוברות עליו אלא אם רכש אותן בתנאי תקנת השוק (ע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, , 22/6/05 להלן, "פס"ד בנק לאומי"). לכן קיימת במקרה זה ידיעה קונסטרוקטיבית המיוחסת לצד השלישי. לעניין זה, ראו גם ע"א 3942/98 הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ' כונס הנכסים של חברת אלי צבעוני סוכנויות מזון אקספרס בע"מ, פ"ד נד(5) 132, 142, להלן: "פס"ד הבר"), המפנה גם לע"א 542/85 המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ נ' אתא חברה לטקסטיל בע"מ וטתה בע"מ, פ"ד מב(4) 559, 563, שם נפסק כי לאחר שקבע בית המשפט כי השעבוד הצף מהווה משכון, יפה כוחן של ההגבלות הקבועות באגרת השעבוד הצף, וידועות לצד ג', עד כדי להעלותן למדרגת שעבוד ספציפי בכל הנוגע לפעולה שאינה במהלך העסקים הרגיל. כל זאת כאשר לרישום המתנהל ברשם החברות יש מעמד קונסטיטוטיבי ובנסיבות אלו של רישום השעבוד בפנקס הפתוח לעיון הציבור נוצרת ידיעה קונסטרוקטיבית של צד (ע"א 2070/06 תשתית ציוד ובינוי בע"מ נ' עו"ד יעקב גרינוולד - כונס נכסים, , 9/9/08 כאשר הבקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 15/6/09 בדנ"א 9048/08) . 16. לכן, מעבר לכך שלא נטענה כל טענה ע"י המשיבה לאי ידיעה לגבי השעבוד (להבדיל מאי ידיעה לענין החוב לבנק), הרי גם אם היתה נטענת טענה כזו, לא היתה מסייעת היא למשיבה המוחזקת כבעלת ידיעה קונסטרוקטיבית לשעבוד והגבלותיו כאשר ברי גם (כפי שיפורט בהמשך), כי לא קמה למשיבה "תקנת השוק" וכן ש"העברת" הכספים לא נעשתה ב"מהלך העסקים הרגיל". לכן, המשיבה מוחזקת כמי שידעה על השיעבוד וההגבלות שבו, שעבוד שפורסם גם ברשם החברות באופן גלוי ופומבי הפתוח לעיון הציבור, ודי בכך למעשה כדי לקבל את הערעור. ידיעה ממשית והאם הוברחו נכסים 17. מעבר לצורך, אני סבור כי ניתן היה לקבוע גם את התקיימותה של ידיעה ממשית של המשיבה לשעבוד, ולכאורה, ומבלי להכריע בכך, ניתן היה גם להסיק שמדובר בהברחת נכסים. ראשית, העובדה שהצדדים ויתרו על חקירות המצהירים לא מביאה לקבלת האמור בתצהירי עדי המשיבה בלבד, כפי שקבע בית משפט קמא, שכן באותה מידה היה ניתן לקבוע כי תצהירו של כונס הנכסים מתקבל, ובין היתר נאמר בו כי המשיבה "ירשה" את פעילותה העסקית של המערערת, עוסקות באותו תחום פעילות, פועלות מאותה כתובת, ו"הועברו" כספים מהמערערת לחייבת שלא כדין. 18. שנית, בכתב ההגנה בבית משפט השלום שהוגש ביום 2/11/05, לא טענה כלל המשיבה לגבי המחאת הזכויות ולגבי ההסכמים מ- 14/7/03 שנטענו והוצגו יותר מאוחר בתצהירים מ-6/6/06. דהיינו, ההסכמים הראשון והשני ומסמך המחאת הזכות לא הוצגו ואף לא נטענה כל טענה לקיומם בכתב ההגנה למרות שנעשו לכאורה כבר ב-14/7/03, בלא שהובא כל הסבר לכך. לא זו אף זו, כאמור, לא נטען גם בכתב ההגנה לאי ידיעה על השעבוד. תחת זאת, נאמר בכתב ההגנה שאין זה נכון האמור בסעיף 3 לכתב התביעה (לגבי "העברת" הכספים מהמערערת למשיבה) שיתרת החייבים נבעה מפעילות עסקית רגילה ומכיסוי חובות של המערערת לספקי חו"ל בגין רכישות של המערערת ומכיסוי חובות של המערערת, דברים העומדים בסתירה לטענה לגבי העברת סכומי החייבים מהמערערת לרפי ניסני והמחאתם למשיבה ע"י רפי ניסני, והדברים מדברים בעד עצמם. 19. זאת ועוד, תמוה כיצד נערכים לכאורה הסכמים באותו יום (14/7/03), הן לגבי הלוואה שנותן לכאורה רפי ניסני למשיבה, והן לגבי חוב של המערערת לרפי ניסני לגבי החובות של הלקוחות למערערת (שיקים בסך כ- 1,465 מליון ₪) וכן הודעה על המחאת זכות ללא כל תאריך. כל זאת כאשר האב רפי ניסני הוא זה "המושך בחוטים" לכאורה והוא מעביר את החוב של המערערת (שמנהלה בנו מישל) בגין הלוואה שנתן למשיבה (שמנהלה בנו מרטין) וממחה את זכויותיו מהמערערת למשיבה, וזאת בזמן שהמערערת והמשיבה עוסקות לכאורה באותו תחום באותו מקום של העסק, ולכאורה מדובר ב"העברה" מ"כיס לכיס" בין חברה שמנהל אח אחד לחברה שמנהל אח שני באמצעות האב. בנסיבות דומות נקבע ע"י בית המשפט העליון בפס"ד בנק לאומי שמדובר בנסיבות המצביעות לא רק על ידיעה קונסטרוקטיבית, אלא גם על ידיעה ממשית לקיום התניה המגבילה באג"ח, וזאת עקב מעורבות של אב (בעל השליטה) ובת, כאשר בנסיבות כאלו "מותר להניח במידת ההסתברות הדרושה בדין האזרחי כי יונית 2000 והפועלים מכוחה, ידעו אל נכון על דבר קיומו של השעבוד הצף ועל קיומה של התניה המגבילה באגרת החוב, בעת שיסדו את יונית 2000 ובעת שהעבירו אליה באופן גורף ובניגוד לאותה תניה את כל נסיה וזכויותיה של יונית. אף מטעם זה כפופה יונית 2000 לשעבוד שנוצר באגרת החוב ולתוצאותיה של הפרת ההגבלה הקבועה בה". במקרה שבפנינו אין גם ספק שהשעבוד הצף התגבש לאחר שמונה גם כונס נכסים לצורך גיבושו ומימושו. 20. לכן, גם בלא לקבוע כי מדובר בקנוניה שמטרתה להבריח נכסים (כפי שנקבע בפס"ד הבר ולמרות שלכאורה עולה מהנ"ל כי אכן כך הדבר) בנסיבות בהן העבירה המערערת שבניהול האח מישל את השיקים של הלקוחות לחברה המשיבה שבניהול האח מרטין, וזאת באמצעות האב רפי, ניתן לקבוע כי בנסיבות דנן, היתה למשיבה ידיעה ממשית על ההגבלה המצויה באגרת החוב, וש"ההעברה" נעשתה שלא במהלך העסקים הרגילים, ובוודאי שלא בתום לב ובתמורה. יתרת החוב 21. המצהירים מטעם המשיבה בבית משפט קמא הודו בעצמם בתצהירים שהוגשו מטעם מרטין ניסני ורפי ניסני כי הועבר למשיבה סכום של 2,135 מליון ₪ שנבע משיקים של כ-1,465 מליון ₪ וציוד ומלאי בשווי של כ- 670,000 ₪, וזאת בגין חובות לקוחות (שיקים) שהועברו מהמערערת למשיבה, כאשר לא רק שלא נטען על ידם שהשיקים לא נגבו, ושהסכום הנ"ל לא התקבל ע"י המשיבה, אלא שהסכומים שהתקבלו לפי התצהירים ע"י המשיבה עולים בהרבה על סכום התביעה, מה גם שהדבר תואם את ממצאי כונס הנכסים מספרי החשבונות של המערערת לגבי הקטנת יתרת החייבים בשיעור סכום התביעה והעברת הסכום בסמוך לתאריך שבו נערכו ההסכמים הראשון והשני. התוצאה 22. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי לקבל את הערעור, ולבטל את פסק הדין של בית משפט קמא, באופן שתביעת המערערת כנגד המשיבה תתקבל במלואה, כך שהמשיבה תשלם למערערת סך של 1,319,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה בבית משפט השלום ועד לתשלום בפועל. ההוצאות ששולמו ע"י המערערת למשיבה, במידה ושולמו, יוחזרו למערערת באמצעות כונס הנכסים שלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומם ועד להחזרתם בפועל. המשיבה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר, אב"ד: אני מסכים ומצטרף לחוות דעתו של חברי כב' השופט ד"ר ק' ורדי. שינוי החזית, דהיינו המעבר מהטענה בכתב ההגנה שהשינוי בנתונים הכספיים אצל המערערת נבע מפעילות רגילה, לנטען לפי "ההסכמים" אומר דרשני. יתר על-כן, ככל שהאב נתן הלוואה למערערת, מצופה היה כי ייערכו ויוצגו מסמכים אודות מתן ההלוואה, בעת מתן ההלוואה. במיוחד, מעת שמדובר בסכומי ההלוואה הנטענים על-ידי האב ובניו. כך גם, מצופה היה כי המשיבה תצרף מסמכי שעבוד ו/או המחאת זכות, ממועד מתן ההלוואה, תוך פירוט סכומי ההלוואה, מועד נתינה וכל הפרטים הקשורים לכך. והנה, בניגוד לכך, אנו מוצאים - אם בכלל - "מסמכים" אלו, במועד פירעון ההלוואה בלבד. אם נצרף לאמור, שעסקינן בבני משפחה אחת, אין מנוס מהמסקנה שמדובר בהברחת נכסים, פשוטה כמשמעה, על התוצאות הנובעות מכך. בנסיבות אלה, ברור שהברחה זאת מנוגדת לאשר התחייבה המערערת כלפי הבנק, ולמעשה אותה הלוואה של האב למערערת, למראית עין היא, אם בכלל. יתר על-כן, נוכח האמור, אין זה משנה אם בשעת הברחת הנכסים היה קיים חוב לבנק ושיעורו, או אם ידע מרטין על חוב שכזה. המסקנה המתחייבת היא ביטול אותה ההברחה על כל סכומיה, וכשלמצער זכאית המערערת באמצעות כונס הנכסים להשבת הסכום שננקב בתביעת המערערת, וכפי שנקבע על-ידי חברי. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. רות לבהר שרון, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי.שיקים