הפסדי שכר לא מדווחים של הרוג בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסדי שכר לא מדווחים: תביעת עזבון ותלויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד, והיא מתמקדת בהשתכרותו של המנוח עובר לפטירתו. העובדות הצריכות לעניין 1. המנוח, יליד 22.11.55, נהרג בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה ביום 4.3.07. המנוח הותיר אחריו אלמנה ו-7 ילדים קטינים, כמפורט להלן: א. - אלמנת המנוח, ילידת 3.6.69. מ. - בנו של המנוח, יליד 16.12.89. א. - בתו של המנוח, ילידת 25.12.90. ע. - בנו של המנוח, יליד 1.6.92. א. - בנו של המנוח, יליד 7.1.94. מ. - בתו של המנוח, ילידת 28.5.96. ט. - בתו של המנוח, ילידת 23.1.98. מ. - בתו של המנוח, ילידת 9.11.01. בת הזוג והילדים, היו תלויים במנוח והם גם יורשיו, בהתאם לצו ירושה שהוגש לתיק בית המשפט וצורף כנספח לתצהיר בת הזוג. 2. המנוח היה בעל משק במושב ... שבמועצה האיזורית ... ועבד כקבלן משנה עצמאי בעבודות אבטחה, סימון ושילוט כבישים בכל רחבי הארץ. המדובר בעיקר בהצבה של שילוט מיוחד (כמו עגלה עם חץ מהבהב) על מנת להזהיר את הנהגים בכביש מבעוד מועד. המנוח עבד עבור חברות בשם ... ו..., שעסקו כקבלן ראשי בסלילת כבישים וגינון עבור מע"ץ. המחלוקת לגבי בסיס השכר של המנוח 3. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה על בסיס השכר של המנוח, לאור טענת התובעים כי הכנסתו המדווחת של המנוח אינה תואמת את השתכרותו בפועל. וזו הכנסתם המדווחת של המנוח ושל האלמנה, כפי שמשתקפת בשומות מס הכנסה של המנוח (נ/8): ( - ) על פי שומת המס לשנת 2006 (נ/8) השנה שקדמה לתאונה, עמדה הכנסתו של המנוח מהמשק ומעיסוקו כקבלן על סך של 49,159 ₪ נטו, דהיינו, 4,096 ₪ נטו לחודש ובהצמדה להיום = 4,421 ₪ לחודש. הכנסת האלמנה באותה שנה עמדה על סך 21,406 ₪ נטו, דהיינו, 1,784 ₪ לחודש ובהצמדה להיום = 1,925 ₪ לחודש. ( - ) על פי שומת המס לשנת 2005, עמדה הכנסתו של המנוח מהמשק ומעיסוקו כקבלן על סך של 10,842 ₪ נטו בלבד (!!!), דהיינו, 903 ₪ נטו לחודש ובהצמדה להיום = 1,008 ₪ לחודש. האלמנה השתכרה אף היא אל צרור נקוב סכום של 685 ₪ נטו לשנה, דהיינו, 57 ₪ לחודש ובהצמדה להיום = 63 ₪ לחודש. ( - ) על פי שומת המס לשנת 2004, עמדה הכנסתו של המנוח מהמשק ומעיסוקו כקבלן על סך של 131,932 ₪ נטו, דהיינו, 10,994 ₪ נטו בהצמדה להיום = 12,302 ₪ נטו לחודש. האלמנה לא השתכרה כלל באותה שנה. הנה כי כן, ממוצע ההכנסות השנתי של המנוח בשלוש השנים האחרונות עמד על 5,910 ₪ נטו לחודש ושל האלמנה על סך 660 ₪ נטו לחודש. 4. אלא שלטענת התובעים, הכנסתו של המנוח בפועל, עמדה על כ-20,000 ₪ בחודש, כשילוש השכר הממוצע במשק. לטענתם, המנוח השתכר "בשחור" בעבודתו כקבלן עצמאי וכן ממכירות של ביצים, עגלים וכבשים. לשיטתם של התובעים, לא ייתכן כי הכנסתו המדווחת של המנוח משקפת את הכנסתו בפועל. הנה כי כן, הכנסותיו של המנוח איפשרו רכישת בית במושב והרחבתו והגדלתו מעת לעת. בבעלות המנוח היה גם משק חקלאי ורכב טנדר גדול. ועיקרו של דבר - העובדה שהמנוח הצליח לכלכל משפחה של תשע נפשות מדברת בעד עצמה. לעניין זה טרחו התובעים והגישו חוות דעת של מר משה קצין, לפיה הוצאות הקיום של משפחה המונה שני מבוגרים + שבעה ילדים עומדות לכל הפחות על 14,480 ₪ נטו. טרם נידרש לבחינת הראיות שהובאו על ידי התובעים בעניין זה, נקדים מילים מספר בסוגיה של הכנסות לא מדווחות. הכנסות לא מדווחות כבסיס לחישוב הנזק בתביעות נזיקין 5. על פי העקרון הכללי של החזרת המצב לקדמותו, העומד בבסיס הפיצוי בנזיקין, הכירה הפסיקה בכך שעל בית המשפט לבחון את הכנסתו בפועל של הנפגע עובר לתאונה, גם אם זו אינה תואמת את הכנסתו המדווחת - ראה לדוגמה ע"א 2664/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח צוקרניק (ניתן ביום 26.12.06). באותו מקרה הכיר בית המשפט בכך שהמנוח השתכר כ - 15,000 ₪, למרות שהכנסתו המדווחת עמדה על 3,000 ₪. אך לאחרונה התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו בע"א 9813/07 נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.8.09). גם שם היה מדובר בתביעת תלויים ובתביעת עזבון בעקבות מות אבי המשפחה. וכך נאמר שם על ידי כב' השופט ריבלין: "הכלל הוא שיש לבחון את הכנסתו האמיתית של התובע עובר לתאונה וכי אין מקום להשבתו למצב מדומה כפי שהוא משתקף בדו"חות מס שנתגלו ככוזבים. אין להעניש את הניזוק, ובוודאי כך לגבי התלויים בו, בשל חטאיו. יחד עם זאת, כאמור, על מי שתובע מכוח טענה הנסמכת על כזב בדיווחי המס מוטל נטל ממשי להוכיח כי טענותיו החדשות אינן כוזבות גם הן....". הנה כי כן, הרשות להוכיח השתכרות לא מדווחת נתונה, אך הנטל להוכחתה גבוה במיוחד. כך, בע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד י"ז 2400, נקבע כי רשאי הנפגע לסתור את דיווחיו לרשויות המס, אם עלה בידיו להביא "ראיות שהן נעלות מכל ספק" על גובה הכנסתו האמיתית. נקודת המוצא היא, שהדיווח שהגיש הניזוק הוא בבחינת הודאת בעל דין או ראיה חזקה לגבי גובה הכנסתו. הנטל לסתור ראיה זו, גבוה במיוחד, מן הטעם ש"מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" - ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק או לתלויים והיורשים במנוח, אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן יש לבחון את הטענה עם יותר מ'קב חומטין'. וראה, בדומה, ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (ניתן ביום 18.8.1998), שם סטה בית המשפט ממנהגו והתערב בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא לגבי גובה ההשתכרות הבלתי מדווחת של הניזוק. עוד למידת הראייה הנדרשת לעניין הכנסות לא מדווחות, ראה פסק דינו של כב' השופט גריל, בת.א. (חי') 249/99 ארמנד אסבן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 30.3.2005). 6. גם כאשר הכנסתו הלא-מדווחת של הניזוק הוכחה לבית המשפט ב'אותות ובמופתים', אין להתחשב במלוא ההכנסה שהוכחה. זאת, נוכח הסיכון שהתובע היה נתפס בסופו של יום ברשתם של רשויות המס, והיה צפוי ללקות ב"עשר מיתות בית דין", החל מפסילת ספרים ושומה לפי מיטב השפיטה, דרך קנסות למיניהם וכלה בהליכים פליליים - ת.א (חי') 249/99 לעיל; פסק דיני בת.א. (חי') 1373/99 שחוק נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.8.2002) וכן בת.א. (חי') 5140/00 אורפלי נ' ג'ורבאן (ניתן ביום 12.4.05); פסק דינו של השופט שפירא בת.א. (מחוזי ירושלים) 5087/03 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 26.3.07); פסק דינו של השופט שטרוזמן בת.א. 8/88 (ת"א) חנה קלפנר נ' המגן, (ניתן ביום 22.6.1992). 7. בפסיקה ניתן למצוא יותר מהרהור, שמא יש מקום לשינוי ההלכה, כך שתובע בנזיקין יהא מנוע מלהעלות את הטענה כי הונה את רשויות המס. בית המשפט חש שלא בנוח, בלשון המעטה, כאשר תובע בתביעת נזיקין טוען בפניו, מבלי למצמץ, כי הונה את רשויות המס "...חוסר הנוחות של בית המשפט מקבלת טיעון מעין זה של נפגע במשפט נזיקין - הנו חוסר נוחות (ושמא יש להוסיף גם חוסר נחת) מובנה..." - השופט פרידמן בת.א. (שלום חיפה) 5307/06 עיאדה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 24.2.08). נציין כי באותו מקרה, על אף מורת הרוח שהביע בית המשפט, התקבלה טענת הנפגע לגבי הכנסה לא מדווחת ממוסך קטן שהפעיל בחצר ביתו וערעור על פסק הדין נדחה - ע"א 381/08 (מחוזי חיפה) אריה חברה לביטוח נ' עיאדה (ניתן ביום 6.4.09). לעיתים עשוי בית המשפט "לתרגם" את מורת הרוח לצעדים אופרטיביים, כפי שנאמר בע"א 9813/07 הנ"ל: "....יש לשקול את האפשרות להעמיד את פקיד השומה על הטענות שנשמעו במשפט בדבר הגשת דו"חות כוזבים, על-מנת שיוכל לשקול את צעדי הגביה האפשריים - אם בכלל". לכך יש להוסיף שיקולים של תקנת הציבור ואת הכלל לפיו חוטא לא יצא נשכר וממעשי עוולה לא תצמח תביעה. יכול הטוען לטעון כי בכך נמצאים אנו מלקים בנים על חטאי אבות, כמו במקרה דנן, שהתובעים הם תלויים ויורשים. אלא שיש לקחת בחשבון כי הכרה במלוא ההכנסה הלא מדווחת דווקא מיטיבה את מצבו של הניזוק או של התלויים. שמשך כל השנים, נהנו הניזוק והתלויים מהכנסה גבוהה יותר בשל אי תשלום מס, וכעת, ביום פקודה, הם נהנים מפיצוי מלא, כמו כל אזרח שומר חוק. וכדברי השופט שטרוזמן בת.א. 8/88 הנ"ל "שומר חוק - רע לו ולמשפחתו מפר חוק - טוב לו ולתלויים בו". מי שמעלים הכנסות צריך לקחת בחשבון כי בעת "צרה וצוקה נגע ומחלה", לא יתאפשר לו לפשוט ידו לקופת הציבור, לאחר שמשך שנים מנע מקופת הציבור את המגיע לה בתשלומי מס כדת וכדין. מנגד, ניתן לטעון כי קופת הציבור אינה קופתה של חברת הביטוח, ומה לה להתעבר על ריבה של הקופה הציבורית. אלא שלא האינטרס של חברת הביטוח הוא שעומד נגד עיננו אלא טוהר ההליך השיפוטי. בהקשר זה, ייתכן כי יש מקום להרחיב תחולת הדוקטרינה של השתק שיפוטי, לא רק על הליכים שהתנהלו בפני בית המשפט, אלא גם על הצהרות שניתנו על ידי בעל דין לרשויות מוסמכות על פי דין. יותר מרמז לאפשרות זו, אנו מוצאים בדבריו של כב' השופט רובינשטיין בע"א 9813/07 הנ"ל: "אוסיף רק כי חלקי עם הקוראים לנהוג זהירות יתרה בטענות בדבר הכנסות לא מדווחות בתביעות נזיקין; הדברים נאמרים ככלל, מעבר למקרה הנוכחי. דומה הדבר במידה מסוימת להשתק שיפוטי, מקום שאל מול רשויות מדינה מסוימות מוצג מצג אחד, ובהליך שיפוטי - למרבה הצער בנסיבות עצובות - מוצג מצג אחר; גם אם המציאות האנושית אינה זרה לכגון דא, הדבר אומר דרשני, ומצדיק - כאמור - בדיקה מוקפדת על-ידי בתי המשפט הדיוניים". להרחבת תחולת ההשתק השיפוטי יש יתרונות לוואי גם במישור של יעילות וחסכון בזמן שיפוטי. כל עוד רשאי הניזוק להוכיח היקף ההכנסות הלא מדווחות, נדרש בית המשפט לשמיעת מסכת ראיות, לעיתים מורכבת וארוכה, בנושא זה. במצב דהיום, יש כדי לעודד ניזוקים להעלות טענות מעין אלה, בבחינת שיטת "מצליח", גם אם אין בסיס לטענה. בכך נמצאנו מאריכים הדיון ומסכלים אפשרות להביא את הצדדים לפשרה על סמך ההכנסות המדווחות. לא אמרנו דברים שאמרנו אלא בבחינת הרהור בעקבות הערות בפסיקה. עם זאת, יש לזכור כי נקודת המוצא על פי ההלכה דהיום, מעוגנת בכלל הבסיסי של השבת המצב לקדמותו, ומכוח כלל זה אין להעניש את הניזוק, ובוודאי שלא את התלויים בו, בשל חטאיו. כל עוד עומדת ההלכה על תילה, אין לחסום את דרכם של התובעים להוכיח את הכנסתו של המנוח, בכפוף לנטל הראיה הגבוה המוטל עליהם. אסקור אפוא את הראיות שהובאו על ידי התובעים לענין זה. ראיות התובעים לגבי השתכרותו של המנוח 8. האלמנה העידה על עצמה כי עד לפטירת המנוח, לא עסקה כלל בענייני הכספים, לא עבדה קודם לתאונה ולא השתכרה. רק לאחר התאונה, בדיעבד, משנאלצה לעסוק בחשבונות ובנושאים כספיים, הבינה כי מרבית הכנסותיו של המנוח לא היו מדווחות. על פי ההוצאות שנדרשו כדי לקיים את המשפחה, היא למדה שההכנסות של המנוח מעבודותיו השונות כעצמאי הכניסו כ-20,000 ₪ לחודש נטו, שהמנוח העביר לה מדי חודש במזומן עבור הוצאות המשפחה, ועיקר הפעילות הכלכלית של הבית נעשתה במזומן. לדבריה, ראתה את בעלה המנוח מוכר עגלים ובשר לסוחרים ומוכר ביצים לסוחרי ביצים, כאשר מכירות אלו בוצעו במזומן והמנוח העביר לה את הכסף, ועד למותו בתאונה, לא חסר דבר בבית. 9. אחיו של המנוח, ר.כ., אף הוא קבלן עצמאי בעבודות אחזקה וסימון כבישים, ולדבריו, במהלך השנים רכש ציוד משל עצמו, וכיום יש לו 8 עגלות חץ מהבהב, 6 טנדרים שגוררים את העגלות ו- 9 עובדים, והמחזור העיסקי שלו עומד על 1.3 מליון ₪ בשנה. העד סיפר כי מאחר שעל המנוח הוטלו עיקולים על ידי גורמים שונים, הוא שימש כצינור להעברת כספים שהגיעו למנוח עבור עבודתו. דהיינו, המנוח היה מבצע עבודות, אך החשבונית הוצאה על שמו והוא העביר את הכסף למנוח. כך לדוגמה, אם החשבונית הייתה על סך של 1,100 ₪ ליום עבודה, אחיו המנוח קיבל ממנו 900 ₪. בנוסף, היו מקרים בהם אחיו המנוח עבד עבורו כקבלן משנה, כאשר היו חסרים לו צוותים. לדבריו, המנוח עבד עבורו 4-8 ימים בחודש והוא שילם לו סך של 900 ש"ח ליום עבודה, דהיינו, המנוח קיבל ממנו בממוצע כ-5,400 ₪ לחודש (6 ימים X 900 ₪). כהוכחה לכך, הצביעו האח והאלמנה על המחאה בסך 57,750 ₪ שנמסרה לאלמנה ע"י האח לאחר מותו של המנוח, לטענתם, עבור עבודותיו של המנוח בשנת 2006. לדברי מר כ., הסכום הנ"ל התקבל עבור עבודות שביצע המנוח עבור חברת "..." ששילמה לפי שוטף + 90. השיק הוצא על שמו כנגד חשבונית שהוציא, וכשהתקבלה ההמחאה, חתם עליה והסב אותה לפקודת האלמנה. העד אישר כי עיקר העבודה היא בקיץ, ובחורף הייתה האטה בפעילות. 10. כמו המנוח, גם לר.כ. משק חקלאי הכולל לול מטילות, בקר וכבשים. לדבריו, אחיו המנוח התפרנס גם ממכירת ביצים במזומן לסוחרים קטנים וממכירת עגלים לחתונות במגזר הערבי, וכן היה מוכר טלאים לקצבים ולבני מיעוטים. את הכנסותיו של המנוח ממכירת ביצים העריך בסך של כ-2,000 ₪ לחודש, ואת ההכנסות ממכירת עגלים וכבשים העריך בסכום של כ-5,000 ₪ לחודש. 11. לגבי הכנסתו של המנוח ממכירת ביצים, הובא לעדות מר ב.י., שהעיד על עצמו כקבלן שיפוצים קטן, שעושה קצת כסף "מהצד" במכירת ביצים שאותן הוא רוכש מהמושבים באיזור. לדבריו, רכש מהמנוח, וליתר דיוק מאשתו, קרטונים של ביצים שעבורם שילם במזומן, להערכתו, בסכום כולל של כ-30,000 ₪ לשנה. 12. לגבי הכנסתו של המנוח ממכירת עגלים וכבשים, הביאו התובעים לעדות את מר ש.ע, בעל איטליז במושב .... הנ"ל סיפר כי שחט ומכר עבור המנוח כ - 10 עגלים ו-20-30 טלאים בשנה, בעיקר בחגים כמו ראש השנה ופסח. העד הסביר כי במהלך השנה השחיטה חייבת להתבצע בבתי מטבחיים, אך בחגים, יש אישור לשחיטה פולחנית. לדבריו, המנוח כנראה הביא או רכש את העגלים מאחיו במושב ..., היה מפטם את העגלים ומוכר אותם. העד העריך כי המנוח מכר עגלים וטלאים בסכום של 30,000 - 40,000 ₪ בשנה. קיצורו של דבר, שהתובעים טענו כי מהראיות שהובאו על ידם, עולה שהמסחר בבקר וביצים באיזור מושבי הצפון נעשה באופן בלתי מוסדר, ובעברית פחות מכובסת, "מתחת לשולחן" בהכנסות לא מדווחות. 13. התובעים סמכו יתדותיהם בחוות דעתו של מר קצין לגבי ההוצאה הממוצעת של משפחה המונה 2 מבוגרים ו-7 ילדים. כפי שהדגיש מר קצין, חוות הדעת אינה מבוססת על נתונים לגבי ההוצאות בפועל של המנוח ומשפחתו, אלא כאומדן המתבסס על סקר הוצאות משפחה שנערך ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על פי אומדן זה, הוצאות קיום ממוצעות (לא מינימליות כנטען על ידי התובעים) של משפחה בת 9 נפשות עומדת על 14,480 ₪ נטו. התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה לגבי השתכרותו הלא מדווחת של המנוח 14. סקרנו בתמצית את המסכת הראייתית שהובאה על ידי התובעים לתמיכה בטענתם כי השתכרותו של המנוח בפועל הייתה גבוהה בהרבה מהכנסתו המדווחת. אלא, שבחקירה הנגדית של העדים, ולאור מסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, עולה כי הראיות שהניחו התובעים בפני בית המשפט אינן משכנעות, בלשון המעטה. 15. התחשיב של מר קצין מתעלם מכך שבמשפחה של שבעה ילדים, התוספת השולית של ההוצאות לילד הולכת ופוחתת. התחשיב גם אינו מבוסס על נתונים ספציפיים לגבי רמת ההכנסות וההוצאות של המנוח ומשפחתו. התובעים אף לא הציגו דפי בנק מהם ניתן היה ללמוד לפחות על סכום ההוצאות החודשיות. אך גם אם נאמץ, לצורך הדיון, את האומדן לגבי סכום ההוצאות הממוצע למשפחה של תשע נפשות, אין משמעות הדבר כי ההוצאות משקפות גם את ההכנסות, והמקרה שבפנינו יוכיח. כפי שנראה להלן, מצבו הכלכלי של המנוח לא היה שפיר, בלשון המעטה, והוא היה שקוע בחובות לגורמים שונים. מכאן, שהוצאות המשפחה היו גדולות מהכנסותיה, ופשיטא כי חישוב הפסד השכר צריך להתבסס על הכנסתו של המנוח ולא על הוצאותיו. טרם נעמוד על מצבו הכלכלי של התובע, נחזור ונבחן את העדויות מטעמם של התובעים. 16. הטענה להכנסה לא מדווחת מעבודתו של המנוח באבטחה וסימון כבישים, היא בבחינת גרסה כבושה, שהועלתה לראשונה בתצהירי עדות ראשית של האלמנה. זאת, להבדיל מהטענה להכנסה לא מדווחת מהמשק החקלאי, שנטענה במודגש כבר בסעיף 5 לתחשיב הנזק של התובעים, שם נאמר: "...כמו כן היה המנוח בעל משק חקלאי ועסק בגידול עופות, כבשים ועגלים, כאשר הכנסותיו מהמשק החקלאי לא היו מדווחות" (ההדגשה במקור - י.ע.) כאמור, ר.כ., אחיו של המנוח, העיד על שיטה לפיה העבודות בוצעו על ידי המנוח, אך ההמחאות נמשכו על שמו והוא הסב אותן למנוח. זאת, על מנת להבריח הכספים מנושיו של המנוח, שהטילו עיקולים על כספים המגיעים לו מחברת ... וחברת .... גם בהנחה כי חברות אלו היו נכונות לשתף פעולה עם המנוח ואחיו ולהסתכן בכך כלפי נושי המנוח, הטענה אינה הגיונית במיוחד, כי השיטה הנטענת היא בלתי משתלמת בעליל. על פי הדוגמה שהביא בעדותו, עבור יום עבודות שבוצעו על ידי המנוח, הוא קיבל לפקודתו סכום של 1,100 ₪ והוציא חשבונית מס לחברת ... או לחברת .... מסכום זה היה מעביר לאחיו במזומן 900 ₪, מבלי שהדבר יוכר לו כהוצאה מוכרת וללא חשבונית שיוכל בגינה לנכות תשומות בגין המע"מ. כאשר הוצג בפניו כי על פי שיטה זו הוא משלם את המס על ההכנסה, השיב כי בהתחשב בנסיבות של פטירת אחיו "לא חושבים על מס הכנסה" וכי גם בעבר הסב שיק של 6,000 ₪. מתשובה זו, כמו גם העובדה שלא הוצגו שורה של המחאות המעידות על הסבתן לפקודת המנוח, עולה כי למעט השיק על סך 57,750 ₪ שאותו הסב לפקודת המנוח לאחר פטירתו, לא היו שיקים נוספים, כך שלא היה מדובר בשיטה אלא במקרים בודדים, אם בכלל. זאת ועוד. בניגוד לרושם המתקבל מעדותו של ר.כ. כביכול המנוח עבד ללא חשבוניות בכלל, אין חולק כי המנוח הוציא חשבוניות משל עצמו - ראה למשל נ/6, חשבונית שהוציא המנוח לחברת ... ע"ס 5,274 ₪ עבור עבודות שבוצעו בסוף שנת 2006. גם הסכום בסך 34,759 ₪ כולל מ.ע.מ. ששולם לאלמנה על ידי חברת ... לאחר פטירת המנוח, היה עבור עבודות שבוצעו על ידי המנוח בחודשים 11/06 - 2/07 וכנגד חשבונית שהמנוח הוציא (נ/5). 17. אני נכון לקבל העדויות על מכירת ביצים במזומן, מעת לעת, אך מהעדויות שנשמעו לא ניתן להסיק באיזה היקף מדובר. ר.כ., שאף הוא הבעלים של לול מטילות ומכסת ביצים, לא ידע לומר מה הכנסותיו המדווחות והלא מדווחות מהלול. לדבריו, אף הוא מוכר מעת לעת "באופן פרטי מהצד" ביצים במזומן, וכלשונו, זה הכספומט שלו. עם זאת, מחקירתו הנגדית עולה כי את ההכנסות מהלול הוא ממחה ישירות למכון התערובת כנגד הסחורה שהוא מקבל, מושך מפעם לפעם כספים המגיעים לו, אך רוב הזמן נמצא ביתרת חובה בחשבונו במכון התערובת. גם מעדותו של ב. לא ניתן היה לקבל נתון של ממש, ממנו אפשר להסיק על היקף המכירות הלא מדווחות של ביצים מהלול. העד טען כי רכש את הביצים במחיר של שקל פחות מהמחיר שתנובה משלמת, אך לא ידע כמה תנובה משלמת. העד נקב במספרים של 20-50 קרטונים לשבוע, ובסופו של דבר טען כי מכל המסחר בביצים הוא מצליח "להוציא" סכום של 500-600 ₪ בחודש, שמכסים לו את הדלק והסיגריות. מול חוות דעתו של קצין, המסתמכת על נתונים כלליים וסטטיסטיים, הציבה הנתבעת את חוות דעתו של ד"ר פיילר לגבי הכנסתו של המנוח. בין היתר, בחן המומחה את נושא מכסות הביצים בהסתמך על נתונים שונים שקיבל מאנשי המקצוע הרלוונטיים במשרד החקלאות, וכן מנתונים שאסף וליקט בעצמו מבעלי משקים, תוך התחשבות בסובסידיה לה זכאים בעלי הלולים במועצה איזורית ... מכוח "חוק הגליל". העד אישר כי המכירה של ביצים "בשחור" היא אכן תופעה אופיינית, אך מדובר בהיקף קטן בלבד. ראשית, כמות המטילות מוגבלת בהתאם למכסה, ובמקרה דנן, המדובר במכסה של 2,000 מטילות. שנית, מכירה של ביצים "בשחור" בהיקף גדול, עשויה להביא את בעל המשק למצב בו אינו עומד במכסות הביצים שקיבל, ואז מועצת הלול עלולה לנקוט כנגדו בסנקציות כמו הקטנת המכסה או הטלות קנסות. ובכלל, הרווחיות בענף הביצים נמוכה, הענף נתון לפיקוח הדוק וחל איסור למכור מעבר למכסה. לכן, פעמים רבות, המכירה "בשחור" היא של ביצים שיש להניח שממילא היו נפסלות על ידי המשווק הרשמי, למשל ביצים בגודל קטן. בהקשר זה נציין כי האלמנה אישרה כי בשל מחלה שפגעה במטילות בלול, עובר למותו של המנוח, פחתה תנובת הלול. לכך יש להוסיף את ההוצאות הגבוהות שהיו כרוכות בהחזקת הלול והעדר. כך, לדוגמה, רק עבור תערובת לול בשנת 2005, שילם המנוח 84,536 ₪. 18. מר ע. התפתל והתקשה להסביר בעדותו את האופן בו בוצעה המכירה, לדבריו המנוח היה מוציא חשבונית, אם במישרין לרוכש הבשר או ישירות לו, מה שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה למכירה לא מדווחת. ע. טען שהוא זוכר בוודאות כי בחגים של שנת 2005 רכש מהמנוח עגלים (עמ' 7 ש' 11-13). ברם, המנוח, משנחקר בשנת 2005 במסגרת התביעה שהוגשה נגדו על ידי מכון ... (ת.א. ... בבית משפט השלום בחיפה), נשאל אם הוא מגדל בקר או עגלים, והשיב: "אני מושבניק, יכול להיות שיש לי ויכול להיות שאין לי. נכון להיום אני מגדל כבשים". מתשובה מתחמקת זו, ניתן להבין כי המנוח לא גידל עגלים באותה תקופה. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שזמן קצר לאחר מכן המנוח רכש עגלים, וכפי שהסביר מר ע., פיטום עגלים נעשה על פי עונות. אני נכון להניח כי המנוח חטא במכירה לא מדווחת של בקר וטלאים מעת לעת, אך בהיקפים קטנים מהסכום של 30,000-40,000 ₪ כפי שנטען בעדותו של מר ש.ע. מכל מקום, גם מכירה בהיקף כזה אין בה כדי להעיד על הרווח שהפיק מכך המנוח, שהרי המנוח רכש את העגלים והטלאים, ולכך יש להוסיף גם את ההוצאות הכרוכות בפיטום העגלים. ועיקרו של דבר. מתברר כי במהלך שנת 2006, עוד לפני התאונה, המנוח חיסל כמעט לגמרי את עדר הבקר והכבשים. המכירה מתועדת בדו"ח רווח והפסד של המנוח, והאלמנה אישרה כי נותרו 30 כבשים ו-6-7 עגלים בלבד, שאף הם נגנבו כולם כחודש לאחר פטירתו של המנוח (עמ' 33 ש' 11-17). ברי כי כי מעדר כה קטן, לא ניתן להפיק רווחים בהיקף הנטען. 19. בנקודה זו, נעמוד על המצב הכלכלי של משפחת המנוח, עובר לפטירתו. כאמור, התזה של התובעים היא כי לא יתכן שהמנוח פרנס וזן לבדו משפחה של 9 נפשות, החזיק בטנדר טיוטא, היה בעל משק חקלאי, והרחיב בית שהיה במקור בשטח של 45 מ"ר לבית של 3 מפלסים בשטח של כ-250 מ"ר הכולל 6 חדרים ושני חדרי שירותים. אלא שהתמונה שעולה מחומר הראיות, אינה ורודה במיוחד. 20. המנוח היה שקוע בחובות לנושים שונים, בין היתר, למכון ..., לסוכנות היהודית, לבנק דיסקונט, למס הכנסה, למע"מ ולביטוח לאומי. כדי כך הגיעו הדברים, שביטוח לאומי חילט על חשבון החוב, חלק מקצבת הילדים לפני התאונה (הנספחים למכתב המל"ל מיום 29.3.09) וחלק מגמלת התלויים לאחר התאונה. המדובר בסכומים נכבדים, ולאחר פטירתו של המנוח, נוכה סכום של כמאה אלף ₪, מתוך סכום של כ-130,000 ₪ שהיו אמורים התלויים לקבל (נספח ג' למסמכי הנתבעת). חשבונו של המנוח בבנק הוגבל בשל משיכת שיקים ללא כיסוי, ונפתח חשבון נוסף על שם האלמנה בלבד, כדי להימנע מעיקולים. מבקשה למינוי כונס נכסים על מכסת הביצים, שהוגשה לתיק ההוצאה לפועל על ידי מכון תערובת דגן, נמצאתי למד כי המנוח היה לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות וגם האלמנה הייתה לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות. מחומר הראיות עולה כי המנוח הסתבך במשיכת שיקים ללא כיסוי כבר לפני כעשר שנים, והחובות החלו להצטבר כבר באותה תקופה. בשנים בהן נוהלה הנהלת החשבונות על ידי המושב, עולה כי ההוצאות של המשפחה היו גבוהות מההכנסות (נ/4). כנגד המנוח נפתחו תיקי הוצאה לפועל והוטלו עיקולים על רכושו, חשבונו והכנסותיו. טנדר הטיוטא נתברר כרכב משומש יד שלישית, שנת ייצור 1999, שנרכש בעסקת חליפין עם סוחר בקר. גם רכב זה שועבד על ידי המנוח להבטחת הלוואה שנטל, והוטלו עליו עיקולים שונים. המשק נרכש על ידי המנוח עוד בשנת 1988, טרם נישואיו, והבית הקטן הורחב במהלך השנים על ידי הלוואות שלא נפרעו עד לפטירתו של המנוח. לא למותר לציין, כי לאחר פטירתו של המנוח, בהמלצת שירותי הרווחה ונוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, נעשה בבית שיפוץ מקיף על חשבון הרשות המקומית, שאף רכשה ספריה ומקרר למשפחה. ובכלל, המנוח ומשפחתו נדרשו לסיוע שוטף של רשויות הרווחה. בטופס הבקשה שהגישה המשפחה לקבלת הנחה באגרת חינוך (נ/1 מיום 10.1.2001) בסעיף "סיבת הבקשה להנחה" נרשם על ידי אלמנת המנוח "קשיים כלכליים. לא תמיד יש עבודה. 8 נפשות לפרנס זה לא קל בכלל". בהמשך, נכתב על ידי העו"ס כי "למשפחה חוב גדול למס הכנסה ולכן לא מנפיקים עבורם שומת מס 1999. משפחה בת 8 נפשות, האם אינה עובדת, יש מצוקה כלכלית, הבת הקטנה נמצאת בבית ללא מסגרת חינוכית בשל אי יכולתם לעמוד בתשלום לפעוטון...ממליצה לתת הנחה משמעותית ולהקל בכך על מצוקת המשפחה". בשנה שקדמה לתאונה, קיבלה המשפחה תלושים לרכישת מוצרים לפני החג (עמ' 27 ש' 1-7). אחד הבנים שהה בפנימיה ואחת הבנות למדה באולפנה, והמשפחה קיבלה סיוע כספי למימון שהייתם במוסדות אלה. בסיס השכר לצורך חישוב תביעת העזבון 21. העולה מן המקובץ, כי התקשיתי לקבל את הטענה כי לאורך השנים, המנוח השתכר כדי שילוש השכר הממוצע במשק. עמדנו על כך שממוצע השכר המדווח של המנוח בשלוש השנים האחרונות, עמד על כ - 6,000 ₪ לחודש. ברם, לטעמי יש ליתן משקל נכבד לשומת מס שנת 2004, ממנה עולה כי המנוח השתכר כ - 12,300 ₪ נטו, כמשקפת את כושר ההשתכרות של המנוח בשנים טובות יותר, ואיני סבור כי יש לגזור את השתכרותו של המנוח אך ורק על פי השנה שקדמה למותו, שנה בה המשק צבר הפסדים קשים. אשר על כן, בהתחשב בכושר ההשתכרות של המנוח, בהתחשב בסכום קטן שיש להוסיף להכנסה המדווחת בגין הכנסה לא מדווחת ממכירת ביצים ובקר, ומנגד, בהתחשב בממוצע ההכנסות בשלוש השנים האחרונות, אעמיד את השתכרותו של המנוח לצורך חישוב תביעת העזבון, על סך של 10,000 ₪ נטו לחודש. מחומר הראיות עולה כי למרות שחלק מההכנסות נרשמו על שם האלמנה, הרי שבפועל היא לא עבדה, אלא צפתה הליכות הבית, ומעת לעת עזרה בטיפול בלול. לכן, איני רואה לקחת בחשבון את חסכון ידת המנוח בהכנסת האלמנה. אמנם המנוח היה עצמאי, אך מהראיות שנשמעו עולה כי החזקת המשק והעבודה כקבלן באבטחה ובסימון כבישים, הן עבודות פיזיות קשות, ולכן ייעשה חישוב הפסדי השכר עד לגיל 67 ולא עד גיל 70. מאז הלכת ע"א 4431/05 המגן" חברה לביטוח נ' צרור, (ניתן ביום 10.8.2006) , הרי שבמצב בו יש זהות בין היורשים לבין התלויים, כמו במקרה דנן, יעדיפו התלויים להגיש תביעתם כיורשים. זאת, מאחר שבתביעת היורשים אנו מוסיפים את ידת החסכון, כך שתביעת היורשים תהיה כמעט תמיד גבוהה יותר מתביעת התלויים. לכן, אין טעם לערוך חישוב נפרד לתביעת התלויים ולהפחיתה מתביעת העזבון, ויש לחשב אך ורק את הפיצוי המגיע לעזבון בגין אבדן ההשתכרות - צרור בפסקה 15 לפסק הדין. על פי חוות דעתו המעודכנת של האקטואר שי ספיר לחישוב ההפסד שנגרם ליורשים מכל 1 ₪ מהכנסת המנוח, ובהנחה של ידת חסכון, בהתאם לחישוב המקובל של הפסדי יורשים על פי הלכת השנים האבודות, ההפסד שנגרם ליורשים לעבר ולעתיד עומד על : 131.53 ₪ X 10,000 ₪ = 1,315,300 ₪, ובמעוגל - 1,315,000 ₪. 22. לסכום זה יש להוסיף אבדן קצבת זקנה של המנוח, לאור ההלכה לפיה לאחר יציאתו של אדם לגמלאות, קצבת הזקנה, מהווים תחליף לשכר עבודה (ובדומה גם תשלומי הפנסיה), ולכן, הפסד קצבת הזקנה מהווה נזק ממוני הנגרם בשל קיצור תוחלת חיי המנוח - ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.11.08). לכך נתייחס בשלב הניכויים, מאחר שבחוות דעתו של האקטואר שי ספיר, הוא כבר ביצע "ניכוי מן הניכוי" והפחית את הערך המהוון של קצבת הזקנה מחישוב ההיוון של גמלת השארים המשתלמת לתובעים. פיצוי בגין אבדן שירותי אב 23. התובעים האריכו בתיאור הדומיננטיות של המנוח בניהול משק הבית ובחינוך הילדים. לגרסתם, המנוח עזר רבות בעבודות משק הבית, בתיקונים בבית, בבישול ובקניות, ובמיוחד בהסעות הילדים לחוגים שונים ולחברים. דומה כי תיאורים אלה לוקים במידה של הגזמה, בהתחשב בכך שעבודתו של המנוח הייתה כרוכה בנסיעות בכל רחבי הארץ. ראיות לכך ניתן למצוא ברישומי העו"ס במועצה האיזורית .... כך, בדו"ח סוציאלי מיום 9.12.08 (נ/7/1) כותב העו"ס כי "גם לפני מותו של אב המשפחה עיקר הטיפול במשפחה היה מוטל על א. עקב אופי עבודתו שהיה נאלץ להעדר מביתו למשך שבוע ימים והיה מגיע הביתה בסופי שבוע". בדו"ח אחר (נ/7/2) נכתב כי "גם לפני מותו של ש. הוא נעדר הרבה מהבית עקב עבודתו וא. הייתה האחראית העיקרית לגידול הילדים ולבית". בהתחשב בכך, ובהתחשב שחלק מהילדים כבר בגרו (הבנות הקטנות הן כיום בנות 7 ו - 11), אעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד, בסכום של 1,000 ₪ לחודש. לעבר: 30 חודש X 1,000 = 30,000 ₪. לעתיד ועד תוחלת חיים במעוגל: 210.8764 X 1,000 = 211,000 ₪. סה"כ פיצוי בגין אבדן שירותי אב = 241,000 ₪ ( = 30,000 + 211,000). התובעים הצביעו בסיכומי תשובתם על פסק הדין בע"א 4579/07 עזבון המנוחה בחירי נ' קופת חולים הכללית (ניתן ביום 24.6.09) שם נפסק סכום של 800,000 ₪ בגין אבדן שירותי אם למרות שהבעל נישא שנית. ברם, איני רואה להקיש לענייננו מאותו פסק דין. שם נפטרה האם שהייתה אמונה על עבודות הבית וגידול הילדים, והותירה אחריה שבעה ילדים קטינים שהגדול ביניהם היה בן תשע. ואילו במקרה דנן, המנוח היה בן 52 במותו, והילדים הגדולים כבר היו בני 17 ו-18 בעת פטירתו. הוצאות לטיפול נפשי תומך, קבורה ומצבה וקיצור תוחלת חיים 24. האלמנה ובני המשפחה אינם בגדר "נפגע" על פי הלכת רע"א 444/87 אלסוחא נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990) ועל כן לא אכיר בראש נזק של טיפול נפשי לאלמנה או מי מבני המשפחה. ( - ) בגין הוצאות קבורה, מצבה ואבל - סך 15,000 ₪. ( - ) בגין קיצור תוחלת חיים - 25% מהסכום המכסימלי בהצמדה להיום ובמעוגל - 43,000 ₪. סיכום נזקי התובעים 57. סה"כ נזקי התובעים: אובדן תמיכה לעבר ולעתיד - 1,315,000 ש"ח. אובדן שירותי אב לעבר ולעתיד - 241,000 ש"ח. טיפול נפשי - 10,000 ש"ח. קבורה ומצבה - 15,000 ₪. קיצור תוחלת חיים - 43,000 ₪. סה"כ - 1,614,000 ₪. טרם נבחן ניכויי המל"ל, נקדים ונציין כי גם אם תביעת התובעים תיבלע בתגמולי המל"ל, הרי מאחר שמדובר בתאונת עבודה ברכב שאינו של המעביד, התובעים זכאים בכל מקרה ל-25% מהנזק 403,500 ₪ (= 25% X 1,614,000 ₪) ניכויים 25. יש להפחית ניכויי מל"ל ותשלום תכוף. בהתאם לחוות דעת אקטואריות שהוגשו על ידי הנתבעת, יש לנכות את הסכומים כלהלן:   ( - ) קצבת שירותים מהוונת - 935,740 ₪. הערות: א. כאמור, הסכום המהוון של קצבת השאירים כולל ניכוי קצבת זקנה של המנוח. ב. הנתבעים טענו בסיכומי תשובתם כי הם מקבלים קצבת תלויים ולא קצבת שארים ולכן יש לערוך חוות דעת אקטוארית נוספת. ברם, מחוות דעתו של שי ספיר עולה כי הסתמך על נתוני אמת לגבי קצבת השארים החודשית המשתלמת לתובעים (7,451 ₪ נכון לחודש 3/08). לתחשיב הנזק שהוגש בשעתו, אף צורפה הודעת המל"ל מיום 28.3.07 בכותרת "שינויים בקצבת שארים" ממנה עולה כי קצבת השארים החודשית לאותו חודש עמדה על 8,690 ₪. ( - ) דמי מחייה שעשוים להשתלם לארבעת הילדים הצעירים, אם בהגיעם לגיל 14 ילמדו בתיכון- 79,195 ₪. הערה: התובעים טענו כי אין לנכות את דמי המחייה לאור ההלכה שנקבעה בע"א 531/91 חיון נ' הסנה, פ"ד נא(2) 51 (1997) פסקה 16 לפסק הדין. ברם, להבדיל מאותו מקרה, במקרה דנן, חלק מדמי המחייה כבר שולמו בשנת 2007, ויש להניח כי יוסיפו להשתלם (ראה הודעת המל"ל הנ"ל בה נכתב כי אושרה זכאות לדמי מחייה עבור הבן א.). ( - ) גימלת תלויים ששולמה למשפחת התובע כנפגע מעבודה (חישוב הסכומים המפורטים בנספח ג' למוצגי הנתבעת) - 154,942 ₪. איני רואה להכיר בסכום זה, שמן הסתם נכלל בתשלומי העבר בחוות דעתו של האקטואר שי ספיר (אף הנתבעת לא כללה סכום זה בתחשיב הנזק שהוגש בשעתו). סה"כ ניכויים: 1,014,935 ₪ ובמעוגל 1,015,000 ₪. סוף דבר 26. סה"כ מגיע לתובעים לאחר ניכויי המל"ל - 599,000 ₪ = (1,015,000 - 1,614,000 ₪). סכום זה גבוה מהסך של 403,500 ₪ המהווה 25% מהנזק כאמור לעיל. מסכום זה יש לנכות התשלומים התכופים ששולמו לתובעים בסכום כולל משוערך (לאחר "חילוץ" שכ"ט עו"ד ומע"מ) ובמעוגל =181,000 נטו. סכום סופי המגיע לתובעים לאחר ניכויי מל"ל ותשלום תכוף: 418,000 ש"ח ( = 181,000 - 599,000). 27. סופו של דבר, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 418,000 ש"ח (ארבע מאות ושמונה עשר אלף ש"ח). על סכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך של 13% בצירוף מ.ע.מ, וכן הוצאות ששילמו התובעים עבור חוו"ד האקטואר גד שפירא (משום מה נשתכח מהתובעים לדרוש זאת בסיכומיהם. מנגד, איני רואה לפסוק בגין חוות דעתו של מר קצין, שלטעמי, הייתה מיותרת בנסיבות העניין). מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותהפסדי השתכרות