הוראת סעיף 17 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982, מצריכה רשות בית משפט להפסקת ייצוגו של נאשם על ידי סנגור שהנאשם העמיד לעצמו. בכך שהפסקת ייצוג כרוכה ברשות בית המשפט, נמנע מצב בו תבוא הפסקת ייצוג באופן חד צדדי מטעם הסנגור באופן שנאשם או בית משפט יועמדו בפני עובדה מוגמרת. הוראת סעיף 18 לחוק סדר הדין הפלילי קובעת כי בית משפט לא יסרב ליתן רשות לסנגור הקודם "להפסיק לייצג את הנאשם, אלא אם ראה שחילוף הסניגורים מצריך דחייה בלתי סבירה של המשפט". בפסק הדין שיובא להלן, לא עתרו המערערים לדחייה בלתי סבירה או שאינה מתקבלת על הדעת. אם בית משפט קמא מצא לנכון להיעתר לבקשת שחרור הייצוג, במיוחד כזו שבאה מיוזמת הסנגור ולבקשתו, יש לאזן את הצד האחר באותו משוואה - מתן הזדמנות ראויה וסבירה לנאשם להתגונן לקראת ייצוג חלופי ומבלי שיהא בכך משום עיכוב בהתנהלות ההליך, זאת ביתר דגש שעה שהזכות לייצוג על ידי סנגור הוכרה כזכות יסוד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת ייצוג סניגור: שני ערעורים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, לפיה נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב והוציא צו הריסה לשבע חנויות, זאת במסגרת הוראת סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. 1. ביום 22/1/09 הוגשה מטעם המשיב בקשה למתן צו הריסה בנוגע לשמונה חנויות שנבנו ברחוב שמואל הנביא 7 בירושלים. הבקשה נסמכה על הוראת סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. באותו מועד, ניתן על ידי בית משפט קמא צו במעמד צד אחד לפיו הורה בית משפט קמא כי הבקשה והצו יודבקו על כל אחת מהחנויות הכלולות בצו. ההדבקה בוצעה ביום 26/1/09. המערערים בע"פ 4877/09 הגישו התנגדות לביצוע הצו (עם שניים נוספים), ביום 25/2/09, המשיבה הגיבה לבקשה, ולאחר שהתקיים דיון בבקשה ניתנה, ביום 13/10/09, החלטת בית המשפט קמא אשר הורה כי הצו יעמוד בתוקפו. בעקבות ההחלטה מיום 13/10/09, הגיש המערער בע"פ 4894/09 (מר שמעון טורג'מאן), ביום 15/10/09, בקשה במסגרתה התנגד לביצוע הצו בנוגע לחנות שסומנה בהליכים אלה כחנות ז', ובית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 18/10/09, דחה את בקשת מר טורג'מאן. המערערים תוקפים את החלטות בית משפט קמא מזוויות שונות, הדיון בעניינם (במסגרת הערעור) אוחד, ופסק הדין יתייחס לכל ערעור בנפרד. ערעור המערערים בע"פ 4877/09, אלעזר קרבסי, נעימה קרבסי ודרור רחמים (להלן: "קרבסי"). 2. בערעורם מעלים קרבסי מספר טיעונים אשר יש בהם, לשיטתם, להוביל לשינוי החלטתו של בית המשפט קמא. טיעון אחד הנו בדבר קיפוח הגנתם. טיעון זה נסמך על כך שבדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, ביום 12/7/09, התפטר בא כוחם הקודם "במפתיע... ומבלי לבקש את עמדת המערערים" (סעיף 9 להודעת הערעור), ובית המשפט קמא דחה את המשך הדיון בשלושה ימים בלבד, ליום 15/7/09. בקשת דחייה מטעם הסנגור החדש (עו"ד מ' בלום אשר ייצג את המערערים במסגרת ערעורם), בנימוק שלא יעלה בידו להתארגן בהתראה כה קצרה ונוכח חומר בהיקף נרחב יחסית - נדחתה, והדיון ביום 15/7/09 התקיים בלא שהמערערים היו מיוצגים, אך התאפשר להם להגיש סיכומיהם בכתב, ואלה הוגשו באמצעות סנגורם החדש. לטענת המערערים, בין היתר, יש בכך משום קיפוח קיצוני של הגנתם המצדיק קבלת ערעורם. טענתם השניה של המערערים קרבסי הנה כי בית המשפט קמא הסתמך על ראיות בלתי קבילות שעיקרן תצהירים שצורפו מטעם המשיבה שלא כדין, אף שבית המשפט קמא לא התייחס, בפסק דינו, לאותם תצהירים. טענה שלישית הנה כי לא רבץ על כתפיהם הנטל להוכיח כי החנויות נבנו לאחר קבלת היתר בניה ולראיות שבאו מטעם המשיבה בעניין זה, מפי המפקחת מטעמה - אין משקל. טענתם הרביעית הנה כי לא היה מקום, בנסיבות מקרה זה, לעשות שימוש בהוראת סעיף 212 (1) ו - 212 (5) לחוק התכנון והבניה. עוד נטען כי במקרה דנן לא קיים "אינטרס ציבורי חשוב" והחנויות אינן גורמות לכיעור סביבתן. 3. בית משפט קמא, לאחר שסקר את הראיות שבאו לפניו (אשר נסמכו על עדויות מנכ"ל עיריית ירושלים, מנהל אגף הרישוי והפיקוח ומפקחת הבנייה), ושקל את הראיות שבאו מטעם המערערים (אליהן אתייחס בהמשך), הגיע למסקנה כי הוכח קיומם של שלושה התנאים המצטברים הדרושים למתן צו הריסה במסגרת סעיף 212 לחוק: נעברה עבירה בבניין לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה ואילו הורשע אדם בגינה, בית המשפט היה רשאי ליתן צו כאמור בסעיף 205 לחוק, חלה אחת החלופות של סעיף 212 לחוק (בענייננו: החלופה הראשונה והחלופה החמישית) וקיימת הצדקה למתן הצו מטעם עניין ציבורי חשוב. 4. המערער בע"פ 4894/09, טורג'מאן שמעון, פנה לראשונה לבית המשפט קמא ביום 15/10/09, והתנגד לביצוע הצו בנוגע לחנות המסומנת ז'. טעמיו לכך היו, בין היתר, כי ההחלטה מיום 13/10/09, הובאה לידיעתו על ידי המערער אלעזר קרבסי וכי הוא עצמו לא ידע כי ניתן צו הריסה בנוגע אליו ואף לא זומן לדיון. נטען כי פעולת סגירת החצר בוצעה על ידי עיריית ירושלים אשר הפעילה באותו מקום גן ילדים, זאת עוד בטרם נרכשה דירתו על ידו, ולאחר שרכש את דירתו, בנה בחצר חדר המשמש לשינה ואין מדובר בשימוש כחנות. מר טורג'מאן לא הכחיש את קבלת הצו, אך לטענתו לא הבינו כראוי. בהחלטת בית המשפט קמא, מיום 18/10/09, נדחתה בקשת מר טורג'מאן וערעורו נסב על שתי ההחלטות. עיקר טיעוני מר טורג'מאן הנם, בקצרה, כי מעולם לא נשמע לגופם של דברים, כי עניינו שונה מיתר המערערים, בעיקר משום חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה - למעלה מעשר שנים ושיקול דעתו של בית המשפט באשר למתן הצו גדל, ככל שחולף הזמן מאז ביצוע העבירה. לדבריו, זהותו ידועה, שכן זהותו רשומה בלשכת רישום המקרקעין כבעלים (כמופיע בנסח שצורף על ידו), ובניגוד לאחרים, הבניה הנוגעת לו אינה מהווה מטרד עקב שימוש אחר. 6. בית משפט קמא לא הסתפק בכך שאין מחלוקת שטורג'מאן היה מודע למתן הצו מאז חודש ינואר 2009 (בבקשתו לא הכחיש טורג'מאן כי ראה הצו מודבק על דלת ביתו) וחרף זאת לא הגיש כל בקשה מטעמו, אלא דן גם בתחולת סעיף 212 לחוק על עניינו של טורג'מאן. מסקנתו הנה כי התנאים הדרושים לכך התמלאו תוך שציין כי מתצהירה ועדותה של המפקחת הגב' ע' לוי עולה כי המאמצים והפעולות שננקטו לאיתור הנוגעים בדבר וחוסר שיתוף הפעולה, נגעו גם במר טורג'מאן. דיון 7. בדיון שהתקיים ביום 12/7/09, התייצב בא-כוחם הקודם של המערערים, עוה"ד ס' ארשיד והמערער מס' 1 (בלבד, מבין המערערים או יתר המשיבים בהליך בבית המשפט קמא) וכן ב"כ המשיבה. בפתח הדיון ביקש עורך הדין ארשיד לאשר את שחרורו מייצוג חמשת הנאשמים אותם ייצג (המערערים 1 - 3 ושניים נוספים), זאת, כדבריו, נוכח מחלוקת מהותית לגבי האסטרטגיה של ניהול התיק. עוד הוסיף כי כחודש עובר לדיון מסר המסמכים למערער מס' 1, על רקע אותה מחלוקת, וציין כי הודיע על התפטרותו גם ליתר הנאשמים (אם כי לאחד מהם, שאינו נמנה על המערערים, הודיע רק ימים ספורים לפני יום 12/7/09). המערער מס' 1 אישר באותו דיון כי אמנם קיבל לידיו את המסמכים מעורך הדין ס' ארשיד, אך הוסיף כי לא היה סבור שההתפטרות תצא אל הפועל ואף פנה אל עורך הדין ארשיד ימים ספורים בטרם הדיון להכנת עדותו ואז הודע לו דבר ההתפטרות. בית משפט קמא אישר, באותו מועד, את שחרור עורך-הדין ס' ארשיד מייצוג המערערים וקבע "דיון נוסף" ליום 15/7/09. 8. ביום 15/7/09 התייצבו, פרט לב"כ המשיבה המערער 1, המערער מס' 3 ושני נאשמים נוספים שאינם נמנים על המערערים. המערער 1 ביקש באותו מעמד דחיית הדיון למועד אחר בטענה שמדובר בהליך מסובך ובעל משמעות, בעוד שבא-כוחו התפטר כמפורט לעיל, ועל-מנת להיערך להמשך הגנתו, עליו להיות מיוצג ולהיוועץ בעורך דין. עוד הזכיר כי מיד לאחר הדיון הקודם מיום 12/7/09, פנה לעורך דין אחר על-מנת שייצגו, עורך הדין מ' בלום, אשר פנה בשמו בבקשת דחייה עוד ביום 14/7/09, לצורך לימודו את התיק, ובקשתו נדחתה. לדברי המערער, באותו הדיון, לא יהא ביכולתו, בנסיבות כאלה, להתגונן כראוי. חרף זאת, החליט בית משפט קמא כי שמיעת ראיות ההגנה תסתיים באותו היום וכך היה. יוסף כי בתום שמיעת ראיות מטעם המערער 1, אמר המערער מס' 3 כי נודע לו דבר ההתפטרות אך ימים ספורים לפני הדיון וטרם עלה בידו למנות עורך דין אחר ועל-כן ביקש כי מועד מתן עדותו יידחה, והוסיף כי כלל לא היה ידוע לו אודות הדיון הקבוע ליום 12/7/09. גם בקשתו של המערער 3 נדחתה והוא סרב להעיד. יצוין כי באותו מעמד דחה בית משפט קמא את הדיון בעניינם של שני נאשמים אחרים מאחר שקם ספק האם הוזמנו כדין לדיון ביום 13/5/09 ואף לא היו מיוצגים, ועניינם נדחה למועד אחר. מסקנות 9. אכן, התנהלות המערערים לא הייתה חפה מטעויות, אולם מהאמור לעיל, המהווה צילום תמונת מצב של התרחשות האירועים, עולה כי בדיון שהתקיים ביום 13/5/09 נשמעו מלוא ראיות המשיבה, נשמעה עדותו של אחד הנאשמים (שאינו נמנה על המערערים) ונקבע מועד לסיום שמיעת ראיות ליום 12/7/09. בדיון מיום 12/7/09 בו נכח, מבין הנאשמים, אך המערער מס' 1, נעתר בית המשפט קמא לשחרור מייצוג של בא-כוח הנאשמים המערערים, אך המשך דיון נקבע בטווח של שלושה ימים בלבד. טענת המערער 1 לפיה, אף שהיה מודע למחלוקת עם עורך דין ס' ארשיד, נודע לו על הרצון להתפטר אך ימים ספורים לפני הדיון הקבוע ליום 12/7/09 - נותרה על כנה. ועוד, המערערים לא קפאו על שמריהם, אלא פנו, מיד לאחר הדיון מיום 12/7/09, לקבלת ייצוג של עורך דין אחר ואכן נמצא עורך-דין שהסכים לייצגם אך נוכח לוח הזמנים הקצר הוא פנה, ללא דיחוי, בבקשה לדחיית הדיון הקבוע ליום 15/7/09, ונענה בשלילה. במצב דברים זה נשמעה הגנת המערערים בלא שהיו מיוצגים ובקשתם לדחייה קצרה לא נענתה. על-כן, יש בסיס לטענת המערערים בדבר קיפוח הגנתם: שעה שבית משפט קמא מצא לנכון לשחרר את עורך הדין ס' ארשיד מייצוג המערערים, וקיים ספק רב האם היה מקום לעשות כן באותן נסיבות ולהתיר שחרור מייצוג מקום שהבקשה באה במועד הקבוע לשמיעת ראיות, היה מקום להעמיד לרשות המערערים פרק זמן ראוי להכנת הגנתם, מה עוד, שמיד לאחר הדיון ביום 12/7/09, פנו המערערים לסנגור חדש אשר גילה נכונות לייצגם. הוראת סעיף 17 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982, מצריכה רשות בית משפט להפסקת ייצוגו של נאשם על ידי סנגור שהנאשם העמיד לעצמו. בכך שהפסקת ייצוג כרוכה ברשות בית המשפט, נמנע מצב בו תבוא הפסקת ייצוג באופן חד צדדי מטעם הסנגור באופן שנאשם או בית משפט יועמדו בפני עובדה מוגמרת. הוראת סעיף 18 לחוק סדר הדין הפלילי קובעת כי בית משפט לא יסרב ליתן רשות לסנגור הקודם "להפסיק לייצג את הנאשם, אלא אם ראה שחילוף הסניגורים מצריך דחייה בלתי סבירה של המשפט". בעניין הנדון, לא עתרו המערערים קרבסי לדחייה בלתי סבירה או שאינה מתקבלת על הדעת. אם בית משפט קמא מצא לנכון להיעתר לבקשת שחרור הייצוג, במיוחד כזו שבאה מיוזמת הסנגור ולבקשתו, יש לאזן את הצד האחר באותו משוואה - מתן הזדמנות ראויה וסבירה לנאשם להתגונן לקראת ייצוג חלופי ומבלי שיהא בכך משום עיכוב בהתנהלות ההליך, זאת ביתר דגש שעה שהזכות לייצוג על ידי סנגור הוכרה כזכות יסוד: ר' בג"צ 1437/02, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח', פ"ד נ"ח (2), 746 עמ' 761. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שמדובר במבנים הקיימים שנים רבות מאוד והמערערים, עד לדיון ביום 12/7/09, לא נקטו בצעדים שהיה בהם משום סחבת או ניסיון להארכת הדיון שלא לצורך. בא כוח המערערים פירט בערעור את הנושאים אותם הוא מבקש להביא בפני בית משפט קמא במידה שיתאפשר לו לעשות כן (לעניין קיומו של אינטרס ציבורי חשוב; השאלה האם "נעלמו" תיקים קודמים בהלכים שננקטו כנגד המערערים 1 ו - 2 בנוגע לחנויות והשלכתם על שאלת ההתיישנות (וכמפורט בהודעת הערעור). בכך ניתן לומר שהבקשה להמשך הדיון לפני בית משפט קמא, אין בה משום מליצה בלבד, זאת מבלי להביע כל עמדה באשר לטיבן ומשקלן של הטענות הנוספות אשר יבואו לפניו. 10. לפיכך, החלטת בית המשפט קמא מיום 13/010/09 - מבוטלת, והדיון יושב אליו לצורך המשך שמיעת הראיות מטעם המערערים קרבסי מראשיתן. באשר למערער טורג'מאן: משעה שבית משפט קמא טרם סיים הדיון בעניין שני נאשמים אחרים, כמפורט לעיל, והדיון בעניין קרבסי מוחזר אליו, ניתן להיעתר גם לערעורו של טורג'מאן, על-מנת שבית המשפט ישקול את טענותיו לגופן, לאחר שטורג'מאן יביא ראיותיו. על כן, החלטות בית המשפט מיום 13/10/09 ו - 18/10/09, בכל הנוגע לטורג'מאן - מבוטלות גם הן, כאמור, על-מנת שעניינו יידון גם הוא לגופו לפני בית משפט קמא. להבהרה ולמניעת ספק, עניינם של המערערים בע"פ 4877/09 ידון מראשית פרשת ההגנה, ועניינו של המערער בע"פ 4894/09, ידון מראשיתו. עורך דיןסניגורייצוג