קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקעה ללא הודעה אישית: 1. זוהי בקשה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, למסור למבקשת את החזקה במגרש ובשתי דירות מגורים המצויים ברחוב שפת הים 332 בעכו, הידועים כחלק מחלקה 26 בגוש 18001 (להלן: "המקרקעין"). 2. המשיבים 4-1 (להלן: "המשיבים") הינם הבעלים של הנכס. המשיבה מס' 5 הינה דיירת מוגנת בדירה הצפונית הבנויה על המקרקעין. 3. ביום 15.10.02 פירסמה המבקשת בילקוט הפירסומים מס' 5120 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה, בה נמסר כי בהתאם לסמכותה כאמור בסעיפים 188 ו-190 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ובהתאם לתוכנית מתאר מקומית מס' ג/7101, היא מודיעה על הפקעת המקרקעין, מאחר והם דרושים לה באופן דחוף לצורכי ציבור. בפרסום צויין, בין היתר, שתשריט התוכנית מופקד במחלקת רישוי הבנייה בעיריית עכו ושכל המעוניין רשאי לעיין בו. הודעה על ההפקעה נשלחה ביום 11.9.02 עבור המשיבים אל עו"ד אדיב מח'ול. ההודעה למשיבה מס' 5 נשלחה ישירות אליה ביום 17.9.02. בנוסף לכך גם הודבקו על הנכס ובסביבתו הודעות על ההפקעה. 4. המבקשת ניהלה משא ומתן עם המשיבים בנוגע לפינוי הנכס. למשיבה מס' 5, שהיתה כל העת מיוצגת בנפרד, הוצע דיור חלוף שלא השביע את רצונה. המגעים נמשכו גם זמן רב לאחר הגשת הבקשה. בסופו של דבר, הושג הסדר רק בין המבקשת לבין המשיבה מס' 5, לפיו ישולם לה פיצוי בגין שווי דמי המפתח בהתאם להערכת שמאי שימונה על ידי בית המשפט. 5. לטענת המבקשת, היא עמדה בכל התנאים הדרושים לצורך קבלת צו למסירת החזקה במקרקעין, הנחוצים לה באופן דחוף לסלילת נתיב תחבורה מרכזי. מזווית מבטם של המשיבים, התמונה נראית שונה. לטענתם, בהליך ההפקעה נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורש חוקיותו ושבעטיים של פגמים אלה, לא מתקיימים התנאים להפעלת סעיף 8 לפקודה. בעניין הודעת ההפקעה נטען, שהיא אינה מפרטת את מטרת ההפקעה וכן שאין בה פירוט מספיק לצורך זיהוי המקרקעין. לפי סעיף 5 לפקודה נדרש, בין היתר, למסור הודעה על ההפקעה לכל אדם ששמו נרשם בספרי האחוזה כבעליה של הקרקע, וזאת במסירה אישית או במשלוח בדואר רשום. דבר זה לא נעשה במקרה דנן, והמשיבים מלינים גם על כך. 6. טענתם החילופית של המשיבים, מתייחסת להוראת סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה, לפיו הרשות איננה רשאית לפנות נכסים מסוג בית מגורים, מבלי להעמיד לנוגע בדבר שיכון חלוף או לפצותו כדי שיוכל לרכוש לעצמו דיור חילופי. בהקשר זה מפנים המשיבים לדירת המגורים השנייה הבנויה על המקרקעין וטוענים, שהם נוהגים לשהות בה בסופי שבוע ולהתגורר במקום בחודשי הקיץ. בעניינה של דירת המשיבה מס' 5, המשיבים טוענים שמגיע להם פיצוי בשיעור חלקו של בעל הבית בדמי המפתח ובגין ההפרש בין שווי הבעלות לבין שווי דמי המפתח. 7. סעיף 8 לפקודה מעמיד לגוף המפקיע דרך מהירה לתפוס חזקה בנכס הדרוש לו באופן דחוף לצורכי ציבור. השופט חשין עמד על כך בע"א 3092/01 יהודה קיסר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב-יפו, פ"ד נז(1), 313, באומרו על סמך פסיקה קודמת כי צו לפי סעיף 8: "צריך להינתן ללא קושי וללא סיבוכים מיותרים". לדעתו של השופט חשין, מתוך שמדובר בהליך הנושא אופי של הוצאה לפועל, בדרך כלל, גם לא תעלינה בגידרו "טענות מהות של הפקעה". בהתייחס לעניינים שהרשות המפקיעה חייבת להוכיח כדי לזכות בצו לפי סעיף 8, מונה השופט חשין 4 תנאים מוקדמים: פרסום הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; פרסום הודעה ברשומות למסירת החזקה במקרקעין כאמור בסעיף 7(1) לפקודה; העובדה כי הגיע המועד למסירת החזקה כפי שנקבע בהודעה וכן, העובדה שהבעלים או המחזיקים מסרבים לפנות את השטח למרות ההודעות שפורסמו. המבקשת משליכה את יהבה על פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת קיסר וטוענת, כי עלה בידה לעמוד בתנאים שמציב סעיף 8 לפקודה. לצורך שלמות התמונה יצויין, כי מדובר למעשה בדרישות סף המוטלות על הגוף המפקיע. אין להבין מכך שנשללת לחלוטין מבעל הזכות המופקעת לתקוף אקט הפקעה נפסד, בשל פגמים קשים במיוחד. השופטת נאור עמדה על הדברים בע"א 119/01 פרץ אקונס ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 817: "אכן, הליך לפי סעיף 8 ראוי שיהיה הליך מהיר כדי לאפשר תפיסת חזקה ללא שיהוי. על בתי המשפט לתת דעתם על כך שהליך זה לא יהפוך מסורבל וממושך. על בית המשפט לזכור כי היתה למי שמבקשים את החזקה מידו, אפשרות לתקוף את ההפקעה בתקיפה ישירה. עם זאת, סקירת פסקי הדין מראה כי בתי המשפט אינם אוטמים אוזניהם, גם בדיון לפי סעיף 8 לפקודה לטענות בעניין פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה..." (שם, בעמ' 839 וההדגשה במקור). 8. מטרת ההפקעה וזיהוי המקרקעין סעיף 5 לפקודה אינו מטיל חובה לפרט בהודעה, מהי המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה. לא רק זאת, אלא שסעיף 5(2) קובע כי עצם פרסום ההודעה ברשומות ייחשב כראייה מכרעת ששר האוצר אישר כי המטרה שלשמה עומדים לרכוש את הקרקע, היא מטרה ציבורית. מצב דברים זה כבר נתפס לפני מספר שנים כבלתי תקין, מהטעם שהעדר פירוט לגבי המטרה הציבורית אינו מאפשר לקיים ביקורת שיפוטית יעילה על החלטת השר להפקיע את המקרקעין. הצורך לפרט את המטרה גם נועד כדי למנוע שימוש שרירותי בסמכויות הנרחבות שהוקנו בפקודה לרשות השלטונית. (א. קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שביעית, תשס"ח (חלק ראשון), עמ' 161). באת כוח המשיבים הפנתה, בין היתר, את תשומת הלב להנחיות שהוציא היועץ המשפטי לממשלה בקובעו, כי הודעה לפי סעיף 5 לפקודה חייבת לכלול את מטרת ההפקעה באופן מדוייק, למשל, הקמת בית ספר או הרחבת דרך וכיוצא באלה. מטבע הדברים, אין כלל גורף לפיו בכל מקרה של מחדל באי פירוט המטרה , יש לומר מינה וביה, שנפל פגם מהותי המאיין את ההחלטה של הגוף המפקיע. כמו בהרבה עניינים אחרים, כך גם בעניין זה, החלטה לכאן או לכאן, מן הדין שתהיה תלויה בנסיבות. למשל, בבג"צ 465/93 טריידט ס.א ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, פ"ד מח(2), 622, קבע בית המשפט שמטרת ההפקעה עולה במפורש מתוכנית הר/544, המציינת באופן מלא ומפורט את השימושים שנקבעו במקרקעין כשטח ציבורי פתוח. כוחם של דברים אלה יפה גם למקרה שבפנינו. בהודעה שהמבקשת פרסמה ברשומות צויין, שההפקעה נעשית בהתאם לתוכנית ג/7101 ושניתן לעיין בה במשרד הוועדה. זאת ועוד. משקל ממשי יותר יש לייחס לעובדה שהמשיבים, כמפורט בכל שלושת התצהירים שהגישו, ידעו על ההפקעה בשלב שהתוכנית נדונה בוועדה המחוזית, כלומר זמן רב לפני שהמבקשת החלה לנקוט בהליכים לפי סעיף 8 לפקודה, והדעת נותנת שכבר אז הם ידעו על מטרת ההפקעה. אין לי ספק שהמשיבים חשים תרעומת על עצם ההפקעה. הם לא ניסו להסתיר את רחשי לבם, אלא שדבר זה אינו יכול להצדיק העלאת טענות סרק נגד פרסום ההודעה. כך בקשר להעדר הפירוט של המטרה הציבורית וכך גם לגבי טענות אחרות, כגון שבהודעת ההפקעה אין פירוט מספיק הולם לגבי זיהוי המקרקעין. מעבר למה שנאמר על ידיעתם המוקדמת אודות ההפקעה, אוסיף שאחד מבין המשיבים 4-3 קיבל, לפי טענתו, הזמנה לדיון בוועדה המחוזית. המשיב מס' 1 אמר בחקירתו הנגדית, ששותפיו סיפרו לו שהיו בוועדה המחוזית (עמ' 10 לפרוטוקול). לשאלה "מתי הבנת שלוקחים את האדמה?" הוא השיב: "שזה היה יום לפני הדיון בוועדה המחוזית" (עמ' 10 לפרוטוקול). ברור, איפוא, שאין יסוד לטענה שבגלל העדר פירוט לגבי מיקומו של הנכס, המשיבים לא יכלו להבין על איזה מקרקעין מדובר. 9. מסירת הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 סעיף 5 לפקודה קובע, כי על הרשות המפקיעה לגרום לכך שהעתק של ההודעה בדבר הכוונה להפקיע יימסר לכל אדם ששמו רשום בפנקסי המקרקעין כבעל זכות בהם. הסעיף קובע, שהמסירה תבוצע בין על ידי מסירה לידיו ממש של הזכאי לקבל את ההודעה, בין על ידי השארת העתק ממנה במקום מגוריו האחרון ובין על ידי שליחתה בדואר רשום לכתובתו הידועה האחרונה. לפי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, יש לעשות מאמץ סביר לאתר את כתובתו של הזכאי לקבל את ההודעה ולמסור לו אותה. סעיף 7(1) לפקודה, שעניינו הודעה על מסירת החזקה, קובע את דרכי המצאת ההודעה באותו אופן שהדבר נקבע לגבי הודעה לפי סעיף 5. עם זאת, מסירת ההודעה האישית איננה אקט קונסטיטוטיבי שעשייתו יוצרת את ההפקעה או את הזכות לתפוס חזקה במקרקעין, אלא אקט דקלרטיבי גרידא שתכליתו להביא את דבר ההפקעה לידיעת מי שזכאי לכך. לפיכך, מחדל במסירת ההודעה אינו פוגע בתוקף ההפקעה. (א. קמר, שם, בעמ' 169 והאסמכתאות בהערת שוליים 37). כפי שכבר צויין, המבקשת שלחה את ההודעה עבור המשיבים למשרדו של עו"ד אדיב מח'ול, מתוך שהיה ידוע לה שהוא ייצג את המשיבים 4-3 בנושאים אחרים הקשורים לנכס. המשיבים מלינים על כך וטוענים, שהמבקשת לא יצאה ידי חובתה בנוגע לאופן שוב נדרש היה לבצע את מסירת ההודעות האישיות. מסתבר, שבמשך שנים רבות, עיריית עכו נוהגת לשלוח למשיבים 4-3 את חשבונות הארנונה. מענם (תיבת דואר) בנצרת ידוע לעירייה, כך שבעניין זה אשר ניתן היה לבררו בנקל, המבקשת באמת עשתה לעצמה "חיים קלים", אם כי לא מצאתי וגם לא נטען, שהדבר היה נגוע במידה כלשהי של חוסר תום לב. טענתם של המשיבים בקשר למסירת ההודעות, היא בכל זאת בלתי מובנת. בראשית ההליך, כשהמשיבים היו עדיין יותר זהירים בדבריהם, הם אומנם ציינו בתצהירי התשובה שלא קיבלו הודעה אישית למענם, אך אף אחד לא מחה על כך שההודעה נשלחה לעו"ד מח'ול. אף אחד גם לא טען שעו"ד מח'ול נמנע מלדווח להם על המכתב שנשלח אליו מהמבקשת ביום 11.9.02. יתירה מכך: כל המשיבים הזכירו את מכתבו מיום 30.9.02 של עו"ד מח'ול לעיריית עכו בדרישה לפצותם בגין ההפקעה והביעו טרוניה שהמכתב טרם זכה להתייחסות. בעדות פתלתלה בבית המשפט, ניסו המשיבים לטעון שעו"ד מח'ול לא הודיע להם בזמן אמת על קבלת המכתב מהמבקשת. המשיב מס' 3 טען, שהדבר נודע להם במפתיע, בשלב "מאוחר ובמקרה", בפעם האחרונה שביקרו במשרדו של עו"ד מח'ול, כשבאו להסדיר את יתרת חשבונם בגין טיפולו בהליכים משפטיים נגד המשיבה מס' 5. כן נאמר על ידו, שבאותו מעמד עו"ד מח'ול סיפר להם על מכתבו מיום 30.9.02 שנשלח לעיריית עכו (עמ' 9 לפרוטוקול). לדעתי, עדותו של המשיב מס' 3, איננה משקפת את מצב הדברים לאשורו. קשה להלום שעו"ד מח'ול קיבל את המכתב מהמבקשת ולא דיווח על כך למשיבים במועד סמוך. כאמור, טענה זו שהמשיבים מייחסים לה חשיבות, לא הועלתה בתצהירי התשובה ואין לכך כל הסבר. מעבר לכך, מסתבר שביום 30.6.04 עו"ד מח'ול שלח לעיריית עכו מכתב נוסף בעניין הדרישה לפיצויים בגין ההפקעה. המשמעות היא, שטיפולו נמשך לפחות עד מועד זה, כשנתיים לאחר שקיבל את מכתבה של המבקשת. הדעת נותנת שהמשיבים ידעו גם על מכתב זה. כאמור, הדין הוא שמחדל למסור לבעלי הקרקע הודעה אישית אינו פוגע בתוקף ההפקעה. יש אולי מקום למחשבה נוספת על כך, במקרים שבהם לא קיימת מניעה למצוא את הבעלים, אלא שגם בעניין זה כמו בנושא אי פירוט המטרה הציבורית, הדבר תלוי בנסיבות. במקרה הנדון, כשההודעה האישית נמסרה לעו"ד ותוכנה הובא על ידו לידיעת המשיבים, התגשמה התכלית שביסוד מסירת ההודעה, ואין כל שאלה שצריך להתלבט בה. 10. הזכות לפיצויים בהליך לפי סעיף 8 בדיון למתן צו לפי סעיף 8, אין בית המשפט רשאי להיכנס לשאלת הזכות לפיצויים או לשאלת שיעורם, שכן בדרך כלל הזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום פיצויים. כך גם אין חובה לשלם סכום שאיננו שנוי במחלוקת. תוצאה זו, אף שעל פניה איננה משביעת רצון, נובעת מתכליתו של ההליך שנועד ליתן בידי בעל סמכות ההפקעה דרך מהירה לתפוס חזקה במקרקעין הדרושים לו בדחיפות לצורך ביצוע המטרה הציבורית. לנוכח האמור, וכל זמן שלא יחול שינוי במצב המשפטי, פיצויים בגין פגיעה בזכות קניינית עקב הפקעה, שמורות לנוגע בדבר רק במסגרת תביעה נפרדת שעליו להגיש מכוח הוראות הפקודה. (א. קמר, שם, בעמ' 220-219, פס"ד קיסר בעמ' 325). חריג לכלל בדבר זכאות לפיצויים קיים במקרה שההפקעה נעשתה מכוח הסמכות שבחוק התכנון והבנייה, שאז סעיף 194 לחוק זה מורה כדלקמן: "בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פרסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין או אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר". (ההדגשה לא במקור). סעיף 194 מהווה למעשה תנאי מוקדם נוסף ליתר דרישות הסף הקבועות בסעיף 8 לפקודה. כעולה מלשון החוק, התנאי הוא שיש להעמיד למפונה שיכון חלוף סביר, בין בעין או לפי בחירתו בתשלום סכום כסף שיאפשר לו להשיג דיור חלופי. אין קושי להבין את הרציונאל שביסוד הוראת סעיף 194, מה גם שהפסיקה נתנה דעתה לעניין זה. מדובר בהוראה בעלת אופי סוציאלי מובהק "המיועדת להגן על מי שהתגוררו במקרקעין שהופקעו, מפני מצב בו ימצאו עצמם ללא קורת גג לראשם. בהקשר דנן, הזכות לשיכון חלוף עוגנה בסעיף 194 המתייחס לפינוי בית מגורים וקובע כי לא יפונה בית מגורים אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שבפועל היה "דר בבית".... פשיטא כי תנאים אלה אינם מתקיימים במערערים שאינם גרים בדירה נשוא ההפקעה... ומכאן שאין הם באים בגדרי החריג הסוציאלי ותכליתו..." (ע"א 2991/06 רות מנשה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון - פורסם באתר נבו). 11. למשיבה מס' 5 זכות של דיירות מוגנת בדירה הצפונית הבנויה על המקרקעין. אין חולק שזוהי דירת מגוריה. המבקשת מודעת לחובתה להעמיד למשיבה מס' 5 שיכון חלוף ואומנם הועלו בפניה מספר הצעות שנדחו. בסופו של דבר, בהסכמת ב"כ הצדדים מיניתי שמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיעריך את סכום דמי המפתח, ושומתו מקובלת עליהם. 12. המבקשת טוענת שתנאי סעיף 194 אינם מתקיימים לגבי הדירה הדרומית הבנויה על המקרקעין. גם בעניין זה ידם של המשיבים על התחתונה. ארבעתם מתגוררים בנצרת. בתצהיר שנוסח באותה לשון טענו המשיבים 1, 3 ו-4, שהם שוהים בדירה בסופי שבוע ומתגוררים בה ברציפות בחודשי הקיץ. המשיב מס' 1 נשאל בחקירתו הנגדית, מתי ביקר לאחרונה בדירה, והשיב, שלפני 4-3 חודשים הוא עבר שם. לפי טענת המשיב מס' 3 ביקורו האחרון בדירה היה בקיץ. המשיב מס' 4 טען שביקר בדירה לפני כמה חודשים. מבלי לדקדק באמיתות הנאמר לגבי השימוש בדירה בחודשי הקיץ, ברור שהמקום לא משמש את המשיבים למגוריהם, במובן של "בית מגורים" כמשמעותו בסעיף 194. טענת באת כוח המשיבים שמדובר לכל הפחות בדירת נופש, איננה מועילה להם. הוראת סעיף 194 חלה רק על פינויין של דירות מגורים, כדי למנוע מצב שדייר של בית מגורים ייזרק חלילה לרחוב וישאר ללא קורת גג. מטבע הדברים, דירת נופש איננה יכולה להיכנס לגידרו של החריג הסוציאלי. 13. בשולי סיכום הטענות שהוגש על ידי המשיבים הועלו שתי דרישות לפיצוי בזיקה לדירתה של המשיבה מס' 5. אחת, פיצוי בשיעור חלקו של בעל הבית בדמי המפתח והשניה, בגין ההפרש בין שווי הבעלות לבין שווי דמי-המפתח. לא ארחיב יתר על המידה בקשר להערה על אי שיתופם של המשיבים בדיון הנוגע למשיבה מס' 5. אציין רק, שבאת כוח המשיבים היתה נוכחת בעת מתן ההחלטה על מינוי שמאי לצורך הערכת שווי דמי המפתח. היא גם ידעה שהחל מאותו שלב הדיון בעניינה של המשיבה מס' 5 התנהל בנפרד. לא שמעתי מבאת כוח המשיבים שיש לה הסתייגות כלשהי מהדיון הנפרד. עד שהוגשו הסיכומים (באיחור) גם לא היה מצידה כל גילוי של התעניינות לגבי מה שקורה בין המבקשת לבין המשיבה מס' 5. לגופם של הדברים, אציין שהמשיבים לא פירטו כלפי מי הם מפנים את הדרישה לפיצוי בגין חלקם בדמי המפתח. ככל שדרישתם היא מהמבקשת, עליהם להגיש נגדה תביעה לפיצויים בהליך נפרד ואני פטור מלחוות דעה בעניין. כך גם לגבי הדרישה הנוספת להפרש השווי. כלפי המשיבה מס' 5, לא ניתן לבוא בדרישה שתפריש להם את חלקם בדמי המפתח. ההלכה בעניין זה סוכמה בספרו של א. קמר "דיני הפקעת מקרקעין", חלק שני, בעמ' 574-573: "הדייר המוגן זכאי לקבל פיצויים בשווי מלוא דמי-המפתח, מבלי שיצטרך להפריש חלק מהם לבעלים. הטעם לכך הוא, שעיקר זכותו של הדייר המוגן היא הזכות שלו להיות מפונה נגד רצונו. ולפיכך, אין ללמוד על מהות זכותו של הדייר שהחזקתו בנכס הופקעה בהליכים נגד רצונו מהסעיפים בחוק הגנת הדייר... העוסקים בדייר היוצא את הנכס מרצונו, שאז זכאי בעל הבית לקבל חלק מדמי-המפתח...". 14. כעולה מכל האמור, תביעת המבקשת בדין יסודה. לפיכך, אני מורה למשיבים למסור למבקשת את החזקה במקרקעין, ללא כל תנאי וזאת בתוך 60 יום ובאופן שהדירה הדרומית תהיה פנויה מכל אדם וחפץ. אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ + מע"מ. 15. המשיבה מס' 5 השמאי יצחק סיון שנתמנה על ידי בית המשפט העריך את השווי המלא של דמי-המפתח בסכום של 420,000 ₪. המחסנים שבחצר הוערכו בסכום של 20,000 ₪. המועד הקובע לשומה הינו 10.9.02. השומה מקובלת על שני הצדדים וכך גם מועד הפינוי בתוך 60 יום. נותרה מחלוקת בשאלת זכאותה של המשיבה לפיצוי עבור המחסנים, שלטענת המבקשת נבנו ללא היתר. בנוסף, עליי להחליט בעניין הוצאות שונות ושכ"ט עו"ד. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים החלטתי להעמיד את הפיצוי בגין המחסנים על סכום של 10,000 ₪, שיצטרף לסכום דמי המפתח ויחושב כדלקמן: 430,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, תשכ"ד-1964, החל מיום 10.9.02 ועד התשלום המלא בפועל. לצורך התארגנות בדיור זמני, ישולם למשיבה סכום של 4,000 ₪ ועבור הוצאות העברה סכום של 3,000 ₪. פרט לכך, כל צד ישא בהוצאותיו. המשיבה מס' 5 תפנה את הדירה והמחסנים מכל אדם וחפץ ותמסור את החזקה בהם למבקשת בתוך 60 יום, בתנאי שבאותו מועד מלוא הסכום המגיע לה יהיה מופקד בידיו הנאמנות של בא כוחה, עו"ד משה מנשה. למעלה מהדרוש יצויין, שלא יועבר למשיבה כל סכום מתוך הפיקדון, אלא לאחר הפינוי המלא מן המקרקעין. קרקעותהפקעה