קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרשעה על סמך עדות חוקרת ילדים: כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופטת ד. עטר) שניתן בת.פ. (פ"ת) 4019/05 ביום 17.2.09, לפיו הורשע המערער בביצוע מעשים מגונים בשתי קטינות, חמש עבירות לפי סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345 (א) (3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על המערער נגזר עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות בסכום של 50,000 ₪. איסור פרסום הדיון התקיים "בדלתיים סגורות", אנו מתירים את פרסום פסק הדין, למעט שמות המתלוננות ובני משפחותיהן, או כל פרט אחר העלול להביא לזיהוין. כתב האישום: המערער מנהל פיצריה הנקראת "פיצה אליה", בישוב אלעד. בחודש יוני 2005 או בסמוך לכך הגיעו הקטינות ה.ח. ילידת 4.4.1995 (להלן: "ה.ח"), וע.י. ילידת 2.1.1995 (להלן: "ע.י") אל הפיצריה, בה שהה באותה העת המערער, והזמינו פיצה. (בטופס עדות ילד נרשם שהקטינה ע.י. היא ילידת אוקטובר 95 ולא ינואר כפי שנרשם בכתב האישום). יחד עם ע.י ו- ה.ח הגיעה לפיצריה א.י., קטינה ילידת 1999 (בת 6 בעת הארועים) ואחותה של ע.י. המערער לא הואשם במעשים שנעשו ב- א.י אך היא נחקרה ע"י חוקרת הילדים. המערער החל לשוחח עם הקטינות, שאל לשמותיהן, והציע להן לשטוף עמו כלים ובתמורה ייתן להן כסף לקניית סוכריות. הקטינות התרצו ונכנסו אל איזור שטיפת הכלים בפיצריה והמערער אחז את הקטינה ע.י והניף אותה, כביכול על מנת שתביא עבורו מהמדף העליון כוסות שתייה, כשהוא אוחז בבית השחי שלה ובהמשך בעכוזה (יקרא להלן: "ארוע הכוסות"). במהלך שטיפת הכלים נצמד המערער אל ה.ח, כשהוא מחכך את איבר מינו הזקור בישבנה, ואמר לה כי היא אינה שוטפת היטב את הכלים. לאחר שטיפת הכלים נתן המערער לקטינות כסף לרכישת הסוכריות (יקרא להלן: "ארוע שטיפת הכלים"). בהמשך, ביקשה ה.ח מהמערער שירכיב אותה על אופנוע שברשותו והמערער הסכים לעשות כן. המערער הושיב את ה.ח על מושב האופנוע, ישב מאחוריה והצמיד את איבר מינו אל גופה, כשהוא מחכך אותו בישבנה (להלן: "ארוע האופנוע המתייחס ל ה.ח"). לאחר מכן הציע המערער לע.י כי ירכיב גם אותה על האופנוע וע.י הסכימה. ע.י עמדה על משטח האופנוע, אך החשוד ביקש ממנה שתשב במושב, ונצמד אליה מאחור, פישק את רגליו וחיכך את איבר מינו בישבנה (להלן: "ארוע האופנוע המתייחס ל ע.י."). בהמשך למתואר לעיל, הציע המערער לקטינות להיכנס עמו למקלט הסמוך לפיצריה, על מנת לקבל גלידת "טילון". הקטינות נכנסו עמו למקלט, המערער נעמד מאחורי ה.ח, כשהוא מחכך את איבר מינו בישבנה (להלן: "ארוע הטילון"). על פי הנטען בכתב האישום במעשיו המתוארים לעיל ביצע המערער מעשים מגונים בקטינות מתחת לגיל 14 במטרה להגיע לגירוי וסיפוק מיני. הכרעת דינו של בית משפט קמא: 1. בהכרעת הדין מיום 3.7.07 הגיע בית המשפט קמא, לאחר שצפה בקלטות המתעדות את חקירת הקטינות, למסקנה דומה לזו של חוקרת הילדים לפיה עדויותיהן של הקטינות מהימנות. כך התרשם בית משפט קמא ממקצועיותה של חוקרת הילדים ואימץ את עדותה, לרבות הקריטריונים עליהם הסתמכה בקביעת מהימנות דבריהן של הקטינות בפניה. 2. בית משפט קמא דחה את טענות ההגנה בדבר מגמתיותה של חוקרת הילדים נגד המערער ומשכך, אף לא מצא כי היה ממש בטענת ההגנה בדבר אופן הצבת המצלמה כך שהתמקדה בחלק העליון של גופן של הקטינות שכן מדובר במצלמה שהוצבה באופן קבוע ובעת שביקשו הקטינות להדגים, הסיטה חוקרת הילדים את המצלמה לכיוון הרלוונטי. המדובר בשלוש קטינות מהמגזר הדתי, אשר היו באותה העת בנות עשר, תשע ושש שנים. הן תיארו בתמימות ילדותית אירועים ייחודים ומפורטים אשר התרחשו בזירות שונות. בית משפט קמא קבע, כי ניכר שהקטינות העידו מבלי להעצים את שארע ומבלי להמעיט בחלקן בהתרחשות האירועים. 3. בית משפט קמא לא מצא כל מניע אשר יביא קטינות רכות בשנים להעליל על המערער עלילת שווא. לא כל שכן כאשר מדובר בקטינות שהגיעו באקראי לפיצרייה ולא נטען בדבר היכרות מוקדמת ביניהן לבין המערער. עוד קבע בית משפט קמא, כי גם מניע אפשרי שהעלה המערער בכלליות, לפיו המתלוננות הלינו עליו מאחר שסרב לתת להן ממתקים ללא תשלום אינו רלוונטי לגביהן מאחר שהמתלוננות תיארו את המערער באור חיובי, כאשר ציינו שנתן להן כסף לקנות ממתקים. גם העובדה שהמערער למעשה לא שלל את עצם עשיית המעשים אך נתן להם פירוש נטול כל הקשר מיני, השמיטה את הקרקע מתחת לטענתו כי עסקינן בעלילה. 4. בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה בדבר "זיהום" עדויות הקטינות בשל מתן מידע על ידי חוקרת הילדים על מנת להדריכן לתוצאה המבוקשת על ידה, זאת בנוסף למידע המוקדם שקיבלו הקטינות טרם חקירתן . בית משפט קמא לא הטיל כל דופי בהתנהלותה של חוקרת הילדים. וקבע שבחינת כלל עדויותיהן של הקטינות, העלתה על פניה כי לא היה תיאום עדויות ביניהן או העלאת גרסה מובנית אחידה. על כן לא קם כל חשש כי מאן דהוא שם מילים בפיהן של הקטינות או ש"זיהם" עדויותיהן. כל אחת מהמתלוננות תיארה את האירועים מנקודת מבטה, על פי חוויות שחוותה ותיאור תחושותיה במהלכם, אף שחלק מהנסיבות אשר תוארו על ידי אחת הקטינות לא תוארו על ידי חברתה. 5. בימ"ש קמא קבע באשר לע.י. כי בתשובה לשאלה פתוחה בחקירתה (עמ' 6 לת/4א') היא השיבה תשובה מפורטת, הכוללת מגוון פרטים המתייחסים לשולי האירוע. לרבות הרקע להגעתן אל הפיצריה, סירובה לצעוד רגלית והצעתה של ה.ח. כי ייסעו במונית. כמו כן, היא תיארה דו שיח בינה לבין ה.ח. לגבי סכום הכסף שברשותן וכן דו שיח שהתרחש ביניהן לבין המערער בעניינים שבשולי האירועים, לרבות העובדה כי המערער חשש שיראה בעת שהוא מרכיב אותן על האופנוע, כפי שבא לידי ביטוי גם בדבריהן של הקטינות האחרות. כבר בתשובתה הראשונית והספונטאנית מסרה ע.י. תיאור הכולל תקציר מהלך כלל האירועים אשר התרחשו בפיצרייה. החל מהגעתן, אירוע הכוסות, אירוע האופנוע, קבלת כסף לקניית עדשים ועזיבת המקום. בית משפט קמא קבע, כי ניתן היה להתרשם שמדובר בקטינה אשר העידה בפשטות, באופן בלתי מובנה ולא בשטף אלא תוך שהיא מנסה לדלות מזיכרונה את שהתרחש. לדוג', היא שבה לתאר את שהתרחש באירוע האופנוע גם לאחר שתיארה אירועים מאוחרים יותר בציינה "באופנוע הוא נצמד אליי" (עמ' 7 ש' 171). עוד קבע בית משפט קמא כי התרשם שע.י. חשה מחויבות לדיוק ותיקנה עצמה באופן ספונטני במהלך התיאור השוטף של האירועים, אף בפרטים שוליים. כך באשר לכך כי לא היא זו שאמרה לה.ח. לקנות קולה אלא ה.ח. עצמה או העובדה כי המערער לא אמר להן להישאר אלא ה.ח. רצתה להישאר ( עמ' 8 ש' 209 ו-214). בית משפט קמא ציין, כי העדות של ע.י. לוותה בהדגמות אשר היה בהן כדי לחזק את התרשמותו כי העידה באשר לחוויה שחוותה. היא תארה כיצד אחז בה המערער באירוע הכוסות, תחילה בבית השחי ולאחר מכן הרים אותה משני צידי ישבנה ( עמ' 11 ש' 297 ו-303), והיא אף שרה לחוקרת הילדים כפי ששר המערער לכבוד יום הולדתה של ה.ח. (עמ' 20). בית משפט קמא הוסיף, כי התרשמותו בדבר מהימנותה של ע.י. התחזקה אף יותר לנוכח תיאוריה בדבר תחושותיה שהמעשה שנעשה בה באירוע הכוסות אינו צנוע. ניתן היה לשמוע בבירור בקלטת את שינויי האינטונציה בעת שציטטה את המערער ותיארה את דבריה ואף את התיאור התמים והאותנטי כיצד הפיס המערער את דעתה כי אין כל פסול במעשיו בשים לב לפער הגילאים ביניהם ולכך כי הוא יכול להיות סבה (עמ' 12). חרף כך, היא תיארה את המערער באופן חיובי, כחייכן וידידותי, וניתן היה להתרשם כי היא אינה מבקשת להשחיר את פניו. בית משפט קמא קבע, כי ניתן היה להתרשם אף בדבר תחושות הבושה של ע.י. ואי הנוחות בעת שהתבקשה לתאר כיצד נצמד אליה המערער באופנוע. לא בכדי, ציין בית משפט קמא כי העובדה שהסכימה רק לאיית את אותיות איבר המין הזכרי, מדברת בעד עצמה ומצביעה ביתר שאת על כנות ואותנטיות עדותה, ולא כל שכן בעת שהתלווה לתיאורים המילוליים תיאור של תנועות הזזת אגן. 6. בית משפט קמא קבע לגבי ה.ח. כי חרף העובדה שהייתה הבוגרת ביותר מבין הקטינות, ניתן היה להתרשם בדבר קושי שלה בהתבטאות. היא שיתפה פעולה ואולם השיבה בקצרה ובלחש, התעייפה ונדרשו שאלות ממוקדות על מנת שתשיב. עם זאת לא היה בכך כדי להעלות ספק באשר למהימנותה כטענת ההגנה. עדותה נבחנה על ידי בית משפט קמא בשים לב לאופייה וליכולותיה, ולא נותר לבית משפט קמא ספק באשר לכנותה ומהימנות גרסתה. באופן מסירת העדות היה כדי לחזק את התרשמותו של בית משפט קמא. בית משפט קמא ציין, כי ה.ח. תארה באותנטיות את תחושותיה בעת שהמערער נצמד אליה באירוע האופנוע, ואת התחושה הסנסורית של "דקירה" שחשה בה בעת שאיבר מינו של המערער נצמד לישבנה. עדותה לוותה בהדגמות באשר לתנועות האגן של המערער באותה העת. ניתן היה להבחין גם בשוני בהבעת פניה בעת שציינה כי המערער התקרב אליה "חזק" (עמ' 16 ש' 434). היה בכל אלה כדי לחזק את התרשמותו של בית משפט קמא כי המדובר בעדות על פי חוויה שהותירה עליה את רישומה. בית משפט קמא ציין, כי חיזוק להתרשמותו בדבר כנות הגרסה מצא במידת המבוכה בה הייתה שרויה ה.ח. בעת שנתבקשה לנקוב בשם איבר המין הזכרי. תחילה אמרה שהמערער נצמד אליה עם "הזה", חייכה במבוכה והשיבה בקול נמוך ורק לאחר שנתבקשה על ידי חוקרת הילדים להגביר את קולה אזרה אומץ ונקבה בשם. כך גם באשר לתיאורה כי ראתה את איבר מינו הזקור של המערער מבעד למכנסיו. בית משפט קמא ציין, כי התרשמותו בדבר מהימנותה של ה.ח. התחזקה אף לנוכח תגובותיה בעימות שערכה לה חוקרת הילדים עם גרסתו האפשרית של המערער וטענתו כי אין אמת בדבריה. היא השיבה באופן ילדותי מצמצם, אמיתי ובלתי נוקב "אולי מתבייש ומשקר" ( עמ' 8 לת/2א'). 7. באשר לא.י. קטינה ילידת 1999 ואחותה של ע.י, בית משפט קמא ציין, כי קטינה זו הייתה הצעירה מכולן, בת שש שנים בלבד ואולם יכולותיה הוורבליות היו מעבר לגילה. היא תיארה בשטף, בעושר שפתי ובפירוט רב את מהלך האירועים, לרבות תיאורים שוליים. היא הביעה בתמימותה טרוניה על המערער כי "הפלה אותה לרעה" בכך שבאירוע הכוסות הוא הרים את ע.י., ביקש להרים את ה.ח ולא הסכים להרימה. היא חשה כי "הופלתה לרעה" גם בכך סירב שהמערער להרכיבה על האופנוע. בית משפט קמא ציין, שהיא אף תיארה בתמימות כי המערער ביקש מה.ח. לחבקו וזו סירבה: "נכון מה שהוא אמר לה.ח., תני לי חיבוק ואחרי זה.... אחרי זה היא לא נתנה. היא כל שנייה מתביישת ממנו, כי זה לא אבא שלה שהיא צריכה לתת לו חיבוק או משהו כזה..." (ת/7א’ עמ ' 16 שורות 421 ו אילך ). גם א.י. הרבתה לתאר חילופי דברים והדגימה את הרמתה של ע.י. באירוע הכוסות משני צידי גופה מתחת לישבנה וכן את מיקומן של ע.י. וה.ח. לפני המערער בעת רכיבתם על האופנוע. בדקות הבחנה תמימה היא ציינה כי המערער לא הותיר להן מקום והיה צמוד אליהן "בפושפוש". הסיוע להודעות הקטינות בפני חוקרת הילדים 1. בית משפט קמא הסתמך על ההלכה שניתן לעשות שימוש בהודעת קטין אחד בפני חוקר ילדים, שהיא כשלעצמה טעונה סיוע, כסיוע להודעה כזאת שניתנה על ידי קטין אחר (ע"פ 854/04, פלוני נ' מ"י, פורסם באתרים משפטיים ).         בענייננו, ציין בית משפט קמא, כי צפה בקלטות המתעדות את חקירת הקטינות, ובא לכלל מסקנה בדבר מהימנותן ועל כך כי אין בעלילת שווא עסקינן ולא קם כל חשש לזיהום עדותן. על כן, קבע בית משפט קמא, כי לאור מהימנות עדויות הקטינות הטעונות סיוע, יכול ויהא בהודעות של הקטינות כדי לסייע לכל אחת מהן. 2. בית משפט קמא קבע, כי אירוע האופנוע תואר באופן זהה על ידי כל אחת מהקטינות. באשר לאירוע הכוסות, ה.ח. לא ראתה את ההרמה של ע.י. ואולם בעניין זה מסייעת לעדותה, עדותה של א.י. המתארת את התרחשות האירוע באופן זהה לע.י. גם העובדה כי ה.ח. אישרה שהמערער ביקש להרימה והיא סירבה, כפי שציינו שתי הקטינות האחרות, מהווה חיזוק לגרסתן . 3. ככל הנוגע לאירוע שטיפת הכלים, קבע בית משפט קמא, כי העובדה שה.ח. מתארת מעשים שזכרם לא בא בעדותן של ע.י. וא.י. אינה פוגמת במהימנותה או במהימנותן. לא כל שכן כשהעובדה שהן נכנסו לשטוף כלים, אינה שנויה במחלוקת בעדותן של כל הקטינות. לא מן הנמנע שהן לא הבחינו בכל פרט שכן עסקו במלאכת השטיפה ושתיהן תיארו כי המערער כירכר באותה העת יותר מסביבה של ה.ח. 4. באשר לאירוע הטילון, קבע בית משפט קמא, כי בעניין זה קיימת עדותה היחידה של ה.ח. אשר טוענת כי גם ע.י. וא.י. שהו במחסן והיו עדות למקרה זה, בניגוד לעדותן כי שמעו על כך מפיה רק מאוחר יותר . ה.ח. נחקרה ראשונה וחוקרת הילדים ציינה כי היא לא הייתה מודעת באותה עת לשוני שבין הגרסאות. היא ציינה בנוסף כי התלבטה האם להשלים את חקירתה של ה.ח. בעניין זה ובאה לכלל מסקנה כי לנוכח החשש שתפגע והקושי בחקירתה הראשונה, שלא לעשות כן. עם זאת עמדה חוקרת הילדים על גרסתה בדבר מהימנותה של ה.ח. גם באשר לאירוע זה, כפי שהתרשם בית משפט קמא וכל טיעוניה אומצו על ידי בית משפט קמא במלואם. בית משפט קמא קבע, כי תמיכה לגרסתה של ה.ח באשר לעצם קרות אירוע הטילון ניתן למצוא בעובדה כי סיפרה על כך לע.י למחרת היום ותיארה בפניה כי הדבר ארע לאחר שעזבה את המקום והלכה לדודתה. 5. בית משפט קמא עשה שימוש בהלכה שמצב נפשי של קורבן מעשה מיני יכול להוות סיוע לגרסתו בדבר התרחשות האירוע המיני. יחד עם זאת בית משפט קמא לא קבע כי היה בדבריהן של אמהותיהן של הקטינות כדי להוות סיוע כאמור. וזאת בשים לב למועד שבו התגלה להן דבר ביצוע העבירות ולהשלכה שיש לכך על עדויותיהן בדבר מצבן הנפשי של הקטינות. עדות המערער בבית משפט קמא 1. בית משפט קמא קבע, כי המערער לא זכה לאמונו. למעשה לא נשמעה מפיו גרסה ספציפית באשר לקטינות וגם טענתו כי העלילו עליו בשל סירובו לתת להן ממתקים בחינם, הייתה כללית וסתמית. היא אף לא עלתה, כאמור לעיל, בקנה אחד עם כך כי הקטינות תיארו אותו באור חיובי. בית משפט קמא התרשם כי המערער העלה קו הגנה מובנה שתכליתו לצייר תמונה תמימה של מעשים נטולי כל הקשר מיני. בעוד שהיה בקביעתו של בית משפט קמא באשר לעצם התרחשותם ולמהלכם, למיקום הנגיעות בקטינות ולתיאור איבר מינו של המערער ותנועות גופו כדי להצביע מאליו, אליבא דכל בר דעת בוגר, על אופיים המיני. 2. בית משפט קמא ציין, כי יש לבחון את כלל מעשי המערער באופן שראשיתם יעיד על אחריתם. בית משפט קמא קבע, כי ניתן היה להתרשם בבירור כיצד ניצל המערער את תמימותן של הקטינות אשר שהו בגפן בפיצריה, התחבר אליהן ובמסווה של מעשים מותרים וחווייתיים, ותוך שהינו מציע תמורה כספית לקניית ממתקים ומפתה אותן, ביצע בהן מעשים מגונים, כמיוחס לו בכתב האישום. בית משפט קמא קבע כי לא נותר לו אלא לסמוך ידו על דברי חוקרת הילדים בעת שנטען בפניה על ידי ההגנה בדבר אופיים התמים של המעשים או בדבר יוזמת הקטינות אשר היוותה רקע לביצוע חלק מהם. 3. בית משפט קמא קבע, כי התרשמותו בדבר חוסר מהימנותו של המערער התחזקה גם לנוכח חוסר עקביות גרסתו. בהודעתו במשטרה לא שלל המערער כי הראה לילדות בפיצריה כיצד לשטוף כלים ואולם טען כי הראה להן כשהוא עומד לצידן ושלל מכל וכל כי נצמד אליהן. בית משפט קמא ציין, כי בהמשך, במגמתיות ולאחר שהכיר בדבר השלכות הגרסה, הוא הרחיק עצמו לגמרי ושלל כי התיר לילדות לשטוף כלים וטען כי לא היה מודע לכך כי נכנסו לתוך הפיצריה לשם כך. 4. באשר לארוע האופנוע, ציין בית משפט קמא, כי המערער טען בבית המשפט כי יש מקום לרוכב אחד בלבד. הוא ביקש ללמוד מכך כי טענת הקטינות שישב מאחוריהן משוללת כל בסיס עובדתי ותמיכה לגרסתו כי הוליך רגלית את האופנוע כשהן ישובות עליו. דא עקא, גם בעניין זה לא זכה המערער לאמונו של בית משפט קמא אשר לא מצא לקבוע כי האופנוע שהציג בבית המשפט היה זה אשר שימש אותו בעת האירוע. בית משפט קמא קבע, כי הוא מעדיף בלא היסוס את עדויותיהן העקבית של כל הקטינות אשר תיארו כי המערער ישב מאחורי ה.ח. וע.י. ונצמד אליהן עם איבר מינו, כמפורט לעיל. עוד הוסיף בית משפט קמא בעניין זה וציין, כי המערער לא העלה כל טענה כאמור באשר לאופנוע בעת חקירתו במשטרה ועל כן לא קבע כי העובדה שעניין זה לא נבדק על ידי החוקרים מהווה מחדל חקירתי. 5. באשר לטענה בדבר מחדלי חקירה, לרבות ככל הנוגע לבדיקת זירת התרחשות האירועים, בית משפט קמא קבע כי עליו לבדוק את דיות הראיות שבפניו וכי אין בכל מחדלי החקירה כדי לפגום בתוצאתו הסופית של ההליך משמצא בית המשפט כי משקלן המצטבר של הראיות האחרות הוא מכריע ומוכיח את אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר, כפי ששוכנע בית משפט קמא (ע"פ 9363, 9143/01, בריזנטי נ' מ"י , תק-על 2002 (2) 1641, סעיף 7). בית משפט קמא קבע, כי שוכנע שהוכחו מעבר לכל ספק סביר כל עובדות כתב האישום המתייחסות לאירוע הכוסות, לאירוע שטיפת הכלים ולאירוע האופנוע. כמו כן שוכנע כי הוכחו מעבר לכל ספק סביר כל עובדות כתב האישום המתייחסות לאירוע הטילון, ככל הנוגע לה.ח. בלבד. טענות המערער 1. עדויות הקטינות בפני חוקרת הילדים זוהמו באופן משמעותי ויש לכך השפעה בשני מישורים: האחד - האפשרות לסמוך על גרסתה של כל אחת מהקטינות ולהתבסס עליה. השני - הזיהום משפיע על הסיוע הנדרש. ב"כ המערער טוען, כי ככל שעדותה של קטינה בעייתית יותר, כך משקלו של הסיוע שיידרש צריך להיות גדול יותר. מאחר וקיים זיהום הדדי בין הגרסאות - לא ניתן למצוא סיוע בעדות האחת לעדות רעותה. הקטינות דיברו ביניהן ודיברו עם האמהות, האמהות דיברו ביניהן, יש שיחות עם בני משפחה נוספים, למשל עם האבות, וע.י אמרה - "כל המשפחה שלי יודעת". על מנת להוכיח את טענת זיהום עדויות הקטינות, מעלה המערער את הנימוקים הבאים: (א) אופן חשיפת הסיפור לראשונה: הקטינות והאמהות מספרות כל אחת סיפור שונה ומנוגד ביחס לאופן חשיפת הסיפור. להבדיל מגרסתה של עת/2 (אמא של ע.י. וא.י.), לפיה היא שמעה את הבנות מדברות ברכב על כך שהמערער נצמד אליהן, א.י מספרת רק שהיא סיפרה לאמה שהיו בפיצריה ונסעו במונית, ע.י מספרת גם היא שא.י סיפרה לאמה שהיו בפיצריה וע.י הוסיפה שנסעו במונית, וה.ח בכלל מספרת סיפור שלישי, לפיו א.י סיפרה לאימה, שע.י עלתה על האופנוע. בניגוד לגרסתה של עת/1, אמה של ה.ח, ה.ח עצמה הכחישה כי סיפרה לאימה מה קרה, גם לאחר שאמה ידעה כבר. ביחס לע.י - ההאשמה נמסרה רק בתשובה לשאלה מדריכה, שלטענת ב"כ המערער יש בה השאה של ממש, העולה כדי השתלת הגרסה. האימא שאלה את ע.י. האם המערער נצמד אליה, והיא ענתה כן. ב) בחקירות הקטינות נשמעים מפיהן מילים וביטויים שברור שאינם התבטאות אותנטית שלהן: ה.ח מספרת שראתה את איבר המין יוצא מהמכנסיים, ראתה משהו ארוך, ראתה שהוא "עומד לו". ב"כ המערער מעלה תמיהה כיצד ילדה בת 10, מהמגזר החרדי, יודעת להגיד "עומד לו". בנוסף היא יודעת לדבר על חקירות "חקרו אותי, באים לחקור אותנו מחר", שואלת אם יזמינו אותו (את המערער) ואם יזמינו אותנו. ב"כ המערער טוען, כי הילדה יודעת קצת יותר מדי על הליכי חקירה. ע.י מדברת על צניעות, שהמערער עשה דברים לא צנועים, התנהג לא בצניעות, וכאשר בסוף שואלים אותה מה היה לא צנוע, היא אומרת שהיא באמת לא יודעת. האימא, לעומתה, ידעה להסביר היטב מה לא צנוע, וכמה צניעות חשובה למשפחה. מכאן, מסיק ב"כ המערער, שהביטוי צניעות הוא של האימא. ב"כ המערער מעלה תמיהות גם באשר לעדותה של א.י.: הכיצד א.י, ילדה בת 6, יודעת מה זה לחקור. החוקרת שאלה אותה "את יודעת למה אני כאן?" וא.י. ענתה "כן כדי לחקור אותנו". ב"כ המערער תוהה על ידיעות של ילדה בת 6 בעניין חקירה. א.י. אמרה שהמערער נצמד, אבל הפרשנות שהיא נתנה למילה היא "נצמד, שהוא נהיה חבר שלנו. אז לזה קוראים שהוא נצמד. כאילו נהיה חבר וזה". לטענת ב"כ המערער א.י השתמשה באותה מילה מושתלת אך עם הסבר אחר, כי שמעה שוב ושוב את המילה - נצמד. (ת/7א, עמ' 10 שו' 255-258) ג) שיחות בין המעורבים: האירוע התרחש בתחילת חודש יוני והתלונה הוגשה ב-14.7.05, כאשר שתי האמהות הלכו יחדיו להגיש אותה. הקטינות נחקרו אחרי 10 ימים (ב-24.7.05) וב"כ המערער טוען, כי בחודש וחצי שחלף מאז האירוע ועד הגשת התלונה, התנהלו שלל שיחות בין הבנות, בין האמהות לבנות, בין האמהות, שיחות עם בני משפחה נוספים, חברות, ועוד, וכך גם נעשה ב-10 הימים עד לחקירת הקטינות. ד) המערער טוען שהקטינות טפלו עליו האשמת שוא והיו יכולים להיות לכך מספר "מניעים" אפשריים. לטענתו של ב"כ המערער לא נרקמה מזימה להפללתו, אלא המדובר במקרה פשוט בו האימא, עדת תביעה .2, שומעת ממי מהבנות על כך שלפני חודש הן לקחו מונית, לקחו כסף, נסעו לפיצריה, קנו שם ונסעו באופנוע. האימא, מתוך דאגה או סקרנות, ערכה חקירה שמלווה באמוציות, היא ערבה את האימא השנייה, ואולי עוד בני משפחה, והתחילו לצוץ השאלות המטרידות את האמהות, כגון האם המערער נצמד או אולי עמד לו? או צניעות וכיוצ"ב ביטויים שכביכול אמרו הקטינות. זוהי הפלטפורמה הקלאסית לצמיחת סיפור מעוות או מוגזם או שקרי מצד הקטינות. ב"כ המערער מעלה שתי אפשרויות לכך שהסיפור צמח ותפח: האפשרות הראשונה - אימן של ע.י וא.י כעסה שהבנות הלכו לפיצריה ונסעו במונית. אמה של ע.י גם כעסה עליה שדיברה עם אדם זר. אימה של ה.ח נבהלה ובכתה, התעצבנה על המערער וקיללה אותו. ע.י. ספרה כי רק לאחר שאמה כעסה עליה על כך שנסעו במונית והלכו בכלל לפיצריה, ה.ח סיפרה לה (לעת/2) "שהוא נצמד. וככה התחיל כל הסיפור וגם אני סיפרתי לה את האמת וזהו". אמה של ע.י שאלה אותה "מלא שאלות", ואף שאלה "אם הוא נצמד אליי". ב"כ המערער טוען, כי זו שאלה מדריכה, ולפיכך השיבה ע.י בחיוב. כעסן של האימהות על כך שבנותיהן הלכו לפיצריה, שנסעו לשם במונית, ודיברו עם זרים, או נסעו על אופנוע, בכייה של אמה של ה.ח, והעובדה שהתעצבנה וקיללה את המערער גרמו לקטינות לספר סיפור שיסיט את הכעס מהן. ב"כ המערער מעלה את האפשרות כי הכעס על כך שהלכו לפיצריה, ואף נסעו לשם במונית שהזמינו במיוחד, נבע מהשאלה מנין היה לבנות כסף למונית, לפיצה, לסוכריות ולזיקוקים, ומכאן גם נבע סיפורן שהמערער נתן להן כסף לקניית סוכריות, סיפור שא.י הכחישה מכל וכל. לשיטת ב"כ המערער די שאחת הקטינות סיפרה סיפור שהמערער נצמד אליה, על מנת שהקטינות האחרות התיישרו עימה, כל אחת כפי יכולתה, כשאין כל צורך להראות שהשלוש רקמו מראש עלילה יחדיו. אפשרות זו מתחזקת לאור דבריה של ע.י עצמה, לפיהם לאחר שאימה שמעה מה.ח שהמערער נצמד, שאלה גם את ע.י אם הוא נצמד אליה, ורק אז, ענתה ע.י "כן". האפשרות השנייה - השפעת הלחץ וההתרגשות של האמהות הכניסה להן לראש שקרה משהו רע. ייתכן שכשהקטינות ראו את תגובותיהן של האמהות - כעס, המון שאלות, בכי, בהלה, עצבים, קללות הן הבינו בעצמן כי ככל הנראה קרה דבר רע, ומכאן התיישרו עם הקו שהציבו עבורן האמהות בבירורים שערכו, בין אם הציבו קו זה בזדון ובין אם מתוך דאגה כנה ומבלי משים. תשובת המשיבה 1. בית המשפט קמא לא רק שמע את חוקרת הילדים, כי אם צפה בעצמו בקלטות ותוך כדי צפייה העריך את מהימנות עדויותיהן של הקטינות, ואף רשם את התרשמותו (עמ' 145 להכרעת הדין). בהכרעת הדין בית המשפט קמא פירט בהרחבה את כל הקריטריונים של חוקרת הילדים לקביעת ממצאי המהימנות של הילדות, ועל פיהם חוקרת הילדים מצאה את גרסאות שלוש הקטינות מהימנות. הטענה שחוקרת הילדים זיהמה את החקירה בעצמה, נדחתה על ידי בית המשפט קמא בהכרעת הדין. 2. לחוקרת הילדים יש את ההכשרה לחקירת ילדים ולהערכת מהימנות של הגרסאות של אותן ילדות. קיימת גם אפשרות לקבל את חוות הדעת של חוקרת הילדים לא רק ככלי שמעביר לבית המשפט את הגרסה של הילדה אלא גם ככלי מקצועי שמעריך את מהימנות הגרסה של הילדה. 3. בהעדר טענה להיכרות מוקדמת, אין סיבה ששלוש הקטינות והאימהות יחברו יחדיו לבדות עלילה כזו כנגד המערער. המשיבה מפנה לעדות של עת/2 (אימן של ע.י. ו- א.י.) בעמ' 9, לפיה מי שדיבר לראשונה על כך שהמערער נצמד אליהן, היו למעשה שתי הילדות אשר דיברו בינן לבין עצמן והאם שמעה אותן. זאת ועוד, לגבי המילה "נצמד" - הילדות תיארו מילולית ונתנו הדגמה למה הכוונה ובאיזה הקשר המילה "נצמד" נאמרה. הכרעה בעניין טענת "זיהום הראיות" ועדות חוקרת הילדים 1. הכרעתו של בית משפט קמא נסמכת בעיקר על עדויותיהן של הקטינות, שנגבו על ידי חוקרת הילדים, שהעידה בפני בית המשפט קמא אודות החקירות שערכה. חוקרת הילדים פירטה את מהלך גביית עדויותיהן של הקטינות, על פי מתווה חקירה מובנה, וכן את כלל הקריטריונים אשר עמדו לנגד עיניה בבואה לקבוע את מהימנות העדויות. חוקרת הילדים הסבירה כי קביעת המהימנות מבוססת על שלושה מימדים: תשאול, דינמיקה ואותות האמת. תשאול: חוקרת הילדים בוחנת את האופן בה נמסרה ההאשמה מפי הקטין. האם מתוך זיכרונו האותנטי והחופשי או תוך שהינו מושפע מדרך התשאול. בעניין הדינמיקה נבחנים שלושה משתנים: א. דינמיקת החשוד - התנהגות ודרכי פעולה של החשוד בביצוע עבירות כגון דא, אשר מצביעים על האופי המיני של הפעולות. לרבות אמצעי פיתוי המופעלים על הקטין, או בידודו כהכנת הקרקע לביצוע העבירות. ב . דינמיקת הקורבן - התנהגות הקורבן במהלך ביצוע העבירה. לרבות קטין אשר בתמימותו נופל למלכודת של הפוגע, שיתוף הפעולה של הקטין בלא הבנה של הנעשה או הצגת הפוגע באור חיובי, חרף המעשים. ג . דינמיקת חשיפת הדברים על ידי הקורבן במהלך החקירה - לרבות תחושות בלבול, קושי בחשיפה בשל תחושת אשם על שיתוף הפעולה, בושה , אי נוחות, או מבוכה. "אותות האמת" :באמצעותם ניתן להבחין בין סיפור כוזב לבין סיפור אמיתי. לרבות מלל חופשי ובלתי מובנה, אינטראקציות, ציטוטים, הדגמות, מתן פרטים יחודיים ,שוליים וכיו"ב. חוקרת הילדים הבהירה לבית משפט קמא שכאשר היא הפעילה את מהמבחנים הללו במצטבר על עדות כל אחת מהקטינות, הגיעה למסקנה כי הן העידו אמת וניתן לסמוך על עדותן. 2. עדות חוקרת הילדים שנמסרה בנסיבות הללו, ומהוה אחד החריגים לכלל האוסר עדות מפי השמועה, התקבלה לפי סעיף 9 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן: "חוק הגנת ילדים"). סעיף זה קובע כי תיעודה של חקירת ילד על פי חוק הגנת ילדים, שנעשתה על ידי חוקר ילדים, יהא כשר להתקבל כראיה במשפט. עוד קובע חוק הגנת ילדים, כי בנסיבות המנויות בו, לא תותר עדותו של ילד בבית המשפט, אלא באישורו של חוקר הילדים. כפי שטוען ב"כ המערער, ברי כי בעדות כזו אין פער ממשי בין יכולת ההתרשמות של בית המשפט הדיוני לבין זו של ערכאת הערעור. במקרה דנא היה מקום, אפוא, לצפות בקלטות ולקרוא את התמלילים וכך נהגתי. לאחר שקראתי את תמלילי החקירות וצפיתי בקלטות שוכנעתי גם אני כי אין ממש בטענת המערער בדבר "זיהום העדויות" באופן שהביא לכך שחוקרת הילדים הגיעה לתוצאה שגויה כשקבעה שהעדויות מהימנות. התוצאה היא אפוא שהתרשמות חוקרת הילדים ממהימנות דבריהן של הקטינות כשרה אף היא לשמש ראיה בביהמ"ש, אולם ההכרעה הסופית בדבר מהימנותה של העדות מסורה לביהמ"ש ואין הוא כבול בהכרעתו זו להתרשמותו של חוקר הילדים (עניין זה יורחב בהמשך). התרשמות החוקר משמשת אף ראיה רלוונטית לבחינתה של טענה בדבר "זיהום" עדויות הקטינים. שאלת ה"זיהום" הינה שאלה עובדתית, אשר ההכרעה בה מסורה לערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור בה מוגבלת ובנסיבות העניין שבפנינו אין מקום להתערב בה. 3. באשר לטענת ב"כ המערער שהקטינות טפלו על מרשו האשמת שווא, שוכנעתי כי אין ממש בטענה זו שכן כל "הסיפור" התגלה באקראי וללא כוונה מצד הקטינות לגלותו. על פי עדות אמה של ע.י (ר' ע' 9 לפרוטוקול).היא נסעה עם שלושת הקטינות ברכבה וכשעברו סמוך לפיצריה שמעה את הקטינות אומרות אחת לרעותה "את זוכרת שהיינו בפיצה ואיך הוא נצמד אלינו". כשהתחילה לבדוק היא גילתה שהן מתכוונות לכך שהמערער נצמד אליהן מאחורה ושפשף את איבר מינו. שיחה זו של הקטינות, בעת שנסעו אם אמה של ע.י. ברכב, ליד הפיצריה של המערער, היא שהביאה בסופו של יום לחשיפת המקרה. לפיכך דין טענת ב"כ המערער שהקטינות טפלו עליו אשמת שוא, להידחות. 4. אני תמים דעים עם מסקנתו של בית משפט קמא, אשר לא מצא מקום להטיל כל דופי בהתנהלותה של חוקרת הילדים. כך גם בחינת כלל עדויותיהן של הקטינות, יחד עם עדויות אמותיהן של שתי הקטינות ה.ח ו- ע.י מעלה על פניה כי לא היה תיאום עדויות או העלאת גרסה מובנית אחידה ועל כן לא קם כל חשש כי מאן דהוא שם מילים בפיהן ו"זיהם" עדויותיהן. כל אחת מהקטינות תיארה את האירועים מנקודת מבטה, על פי חוויות שחוותה ותיאור תחושותיה במהלכם. חלק מהנסיבות אשר תוארו על ידי אחת מהקטינות לא תוארו על ידי חברתה, דבר שדווקא מקנה אמינות לעדות ומלמד שלא היו תיאומי עדויות. כך גם לא ראיתי לקבל את טענת המערער שטפלו עליו אשמת שוא. יש לשים אל לב, שהעובדה שנקבע שהעדויות מהימנות, לא סותמת בהכרח את הגולל בפני טענה בדבר משקלן הראייתי שכן, אפשר להקנות שיעור מהימנות שונה לכל אחת מהעדויות המתארות את האירועים נושאי כתב האישום. ככל שדרגת המהימנות של העדות גדולה יותר כך ניתן יהא להפחית בשיעורה של ראיית הסיוע הדרושה ולהיפך. 5. ראיית הסיוע לעדות קטין שלא העיד בפני בית המשפט המסגרת הנורמטיבית בהתאם לסעיף 9 לחוק הגנת ילדים, דו"ח על עדות קטין ועדות של חוקרת ילדים על התרשמותה ממהימנות הקטין כשרים להתקבל כראיה, ובית-המשפט רשאי לעשות בהם שימוש במסגרת גיבוש מסקנותיו (ע"פ 433/77 מדינת ישראל נ' חג'ג', פ"ד לב (1) 548 בעמ' 550; ע"פ 694/83 דנינו נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 249 בעמ' 259; דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד מח(4) 621 בעמ' 626). סעיף 9 הנ"ל מהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה כראיה לנכונות תכנה, ומאפשר לקבל כראיה הודעת קטין שניתנה בפני חוקר ילדים. מחשש לפגיעה בהגנת הנאשם, ועל מנת למזער את הסכנה הגלומה בהרשעה המתבססת על גירסתו של מי שלא עמד במבחנה של החקירה הנגדית, הציב המחוקק בסעיף 11 לחוק הגנת ילדים, את הדרישה בדבר ראיית סיוע, שמטרתה לאזן פגיעה זו ולפיו "לא יורשע אדם על סמך ראיה לפי סעיף 9 אלא אם יש לה סיוע בראיה אחרת". 6. מאפייני ראיית הסיוע על ראית הסיוע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: ראשית, עליה לנבוע ממקור נפרד ועצמאי שאינו המקור לראיה הטעונה סיוע; שנית, על ראית הסיוע להיות כזו המסבכת, או נוטה לסבך, את הנאשם בביצוע העבירה; דהיינו, עליה לקשור את הנאשם לביצוע המעשים המיוחסים לו; שלישית, על הראיה להתייחס לנקודה ממשית השנויה במחלוקת בין גרסת התביעה לגרסת הנאשם (ראו: י. קדמי "על הראיות", חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת , תשס"ד - 2003, עמ' 226 (להלן: "י. קדמי") והאסמכתאות שם, וכן ע"פ 70/87 דהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 113, 120, מפי השופט בייסקי; ע"פ 238/89 אסקפור נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 405, 411, מפי כב' הנשיא שמגר; ע"פ 7752/03 חלאילה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 259, 264, מפי כב' השופטת חיות וע"פ 318/79 אנגל נ' מדינת ישראל פ"ד לד(3) 98 בעמ' 107 ואילך). משקלו של הסיוע הוא נתון אותו יש לבחון מול משקלה של הראיה הטעונה סיוע ולאור רוחבה של החזית שבה בחר הנאשם להתגונן (ראה ע"פ 318/79 הנ"ל בעמ' 107; ע"פ 1121/96 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נ (3) 353. בעמ' 360 ; ע"פ 4649/01 אסולין נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 616) הסיוע אינו חייב להתייחס לכל פרט ופרט בראייה הטעונה סיוע ולא לכל אורכה של הגרסה בה הוא מבקש לתמוך, ודי שיסייע בנקודה מהותית ומרכזית (ע"פ 258/83 מדינת ישראל נ' אהרוני, פ"ד מ(1) 617, 629; ע"פ 13/86 אגבבא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 151 (להלן - אגבבא), 159 וההפניות שם). 7. הודעת קטין הדורשת סיוע כסיוע להודעת קטין שגם היא דורשת סיוע. הפסיקה נדרשה לשאלה האם הודעת קטין שניתנה בפני חוקר ילדים, ולפיכך דורשת סיוע, יכולה לשמש בעצמה כסיוע להודעת קטין אחר בפני חוקר ילדים, שגם היא דורשת סיוע. ההלכה הפסוקה הכירה באפשרות כי עדויות של קטינים תשמשנה סיוע זו לזו, "כבר נפסק, כי גם עדות הטעונה סיוע יש בכוחה לסייע לעדות האחרת, העיקרית, אשר טעונה היא עצמה סיוע. כך, לדוגמה, לגבי עדויותיהן של שתי נערות שנפלו קורבן לתקיפה מינית מצד שני נאשמים, כאשר עדות האחת שימשה סיוע לעדותה של חברתה (טרם חקיקתו של סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות (נוסח חדש) אשר ביטל את דרישת הסיוע לעדות קורבן של עבירות מין)." (ע"פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מז (1) 292). וראו לעניין זה ע"פ 6214/94, מדינת ישראל נגד פלוני (טרם פורסם) , וכן בפסקי-דין ע"פ 6279/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ; ע"פ 4378/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ; ע"פ 1326/02 פלוני נ' מדינת ישראל ; ע"פ 5504/99 פלוני נ' מדינת ישראל ; ע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (1) 684, 699; ע"פ 6214/94 מדינת ישראל נ' פלוני ; ע"פ 2430/96, 2914 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3049/94 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד מט(4) 189, 194). יחד עם זאת נקבע בע"פ 4009/90 הנ"ל בעמ' 306 כי שימוש כזה ייעשה במקרים מיוחדים ולא כדרך שיגרה, ובלשונו של כבוד השופט א' גולדברג "שימוש שכזה בעדותו של קטין אחר כראיה מסייעת אכן יהווה חריג, שיש להפעילו בנסיבות מיוחדות בלבד, לאחר שבית המשפט קבע את הערך ההוכחתי הגבוה של העדויות ושלל חשש לשיתוף פעולה בין המתלוננים וניסיון לרקום עלילת שווא כנגד הנאשם...". 8. התערבות בממצאים עובדתיים טענות המערער, רובן ככולן, תוקפות ממצאים של עובדה, עליהם נשענת הכרעת-דינו של בית המשפט קמא. הלכה היא כי ביקורתו של בית משפט לערעורים על ממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית הינה מצומצמת ביותר. בעיקר כך הדבר מקום בו העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים (ראו ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (להלן: "עניין יומטוביאן"), 643, מפי השופט זמיר, וההפניות שם, ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל פ"ד לז(1) 225, 233 (מפי כב' השופט - כתארו אז - אלון; ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 150, 165 (מפי כב' השופט - כתארו אז - אור; ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 918, 924 (כב' השופטת פרוקצ'יה); ע"פ 9216/03 אלרז נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט לוי; ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' בלאוסוב מפי כב' השופט לוי ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט דנציגר וע"פ 8005/04 יורי אברוטין ואח' נגד מדינת ישראל , מפי כב' השופט דוד חשין. התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות של מהימנות ומשקל ראייתי מצומצמת למקרים יוצאים מן הכלל, בשל העדיפות שיש לערכאה הדיונית, השומעת את כל הראיות ומתרשמת מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 377/62 לוי נ' היועץ המשפטי, פ"ד יז 1065, 1074, מפי השופט זילברג; ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 200, 207, מפי השופט קדמי; ראו גם עניין יומטוביאן, בעמ' 644-643 וההפניות שם, ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל, , ניתן ביום 25.1.07 פסקאות 38-37 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה להלן: "עניין וקנין").   יחד עם זאת, רתיעת בית המשפט הדן בערעור מהתערבות בממצאים עובדתיים נחלשת, ולעתים אף נעלמת, כשקביעת העובדות בידי הערכאה הדיונית לא נעשתה בדרך של התרשמות מעדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או ממסמך. לעתים שזורים ממצאי העובדה שקובעת הערכאה הדיונית הן בהתרשמותה מעדים, הן בהתרשמותה מחפץ או מסמך והן בשיקולי היגיון. במקרים אלה על ערכאת הערעור לשאול עצמה מה המשקל שיש לייחס להתרשמות של הערכאה דלמטה מעדים ששמעה, והאם לפי שיקולי היגיון ולמרות התרשמותה, יכולה מסקנתה להמשיך ולעמוד (עניין יומטוביאן, בעמ' 640). 9. במקרה דנן מסקנותיו של בית משפט קמא מבוססות, בין היתר, על עדותה של חוקרת הילדים, שהיא עדות מפי השמועה, ומחומר הגלם - צילום בוידיאו של חקירת הקטינות ותמלול החקירות. לעדותה של חוקרת הילדים יש שתי פנים: פן אחד הוא, כאמור, עדות מפי השמועה בה היא מביאה את דברי הקטינות לפני בית המשפט, והפן השני בעדותה הוא התרשמותה האישית והערכתה המקצועית את ההודעות שגבתה, עליהן היא העידה ונחקרה. באשר לפן השני - התרשמות חוקרת הילדים ממהימנות עדויותיהן של הקטינות היא ראיה המוצגת בבית המשפט כאחת מראיות התביעה. ככל עדות, ההכרעה הסופית בדבר מהימנותה מסורה לביהמ"ש קמא ואין הוא כבול בהכרעתו זו להתרשמותה של חוקרת הילדים. ההתרשמות מאמינותה ומקצועיותה של חוקרת הילדים הינה שאלה עובדתית, אשר ההכרעה בה מסורה לערכאה הדיונית והתערבות ערכאת הערעור בה מוגבלת. 10. ב"כ המערער טוען, כי אין כל אפשרות להסתמך על עדויות הקטינות לצורך הרשעה בפלילים, שכן הן רצופות בסתירות פנימיות, סתירות ואי התאמות בין גרסא של קטינה אחת לחברתה, סיפורים תמוהים, וחוסר הגיון. על מנת שערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות וממצאי הימנות, "אין די בהצבעה על שורה של תמיהות, אפילו מי מהן נותרו בלא הסבר, וגם אם נותרו חללים סתומים בפרשה שהוכחה, שלא ניתן למלאם בתוכן" (עניין וקנין, פסקה 40) אלא יש להראות כי מחומר הראיות ומפסק הדין של בית משפט קמא עולה כי הוא "שגה בעליל בהערכת העדויות, התעלם מחלקן של אלה, או הסיק מסקנות אשר אינן עומדות במבחן השכל הישר" (ע"פ 605/87 מרציאנו נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.4.90, פסקה 4, מפי השופט בך). לאור ההלכות המשפטיות דלעיל, אדון בטיעוני הצדדים באשר לכל אחד מהאירועים. 11. אירוע הכוסות על פי כתב האישום המערער החל לשוחח עם הקטינות, שאל אותן לשמותיהן, והציע להן לשטוף עמו כלים ובתמורה ייתן להן כסף לקניית סוכריות. הקטינות התרצו ונכנסו אל איזור שטיפת הכלים שבפיצריה והמערער אחז את הקטינה ע.י והניף אותה, כביכול על מנת שתביא עבורו מהמדף העליון כוסות שתייה, כשהוא אוחז בבית השחי שלה ובהמשך בעכוזה. בית משפט קמא קבע שפרט לגירסתה של ע.י., שבה בוצעו המעשים המגונים, קיימת התייחסות לאירוע זה גם בעדויותיהן של יתר הקטינות. ע .י. ציינה כי ה.ח ביקשה מהמערער שיביא לה כוס והלה טען בפניה כי יש להביאן ממקום גבוה. לדבריה, על מנת להביא את הכוסות, ביקשה לטפס על השיש ואולם המערער הציע להרימה על מנת להביאן. תחילה הרים אותה מבית שחיה ולאחר מכן כשהוא אוחז בישבנה. כמו כן הוא ביקש להרים גם את ה.ח. ואולם זו סרבה. באשר לעדותה של ע.י ציינה חוקרת הילדים שהעדות לוותה בהדגמות אשר היה בהן כדי לחזק את התרשמותה כי העידה באשר לחוויה שחוותה כיצד אחז בה הנאשם באירוע הכוסות תחילה, בבית השחי ולאחר מכן הרימה משני צידי ישבנה (עמ' 11 ש' 297 ו-303). ע.י. שרה לחוקרת הילדים כפי ששר הנאשם לכבוד יום הולדתה של ה.ח. ( עמ' 20). התרשמותה של חוקרת הילדים בדבר מהימנותה של ע.י. התחזקה לנוכח תיאוריה בדבר תחושותיה כי המעשה שנעשה בה באירוע הכוסות אינו צנוע. לדבריה ניתן היה לשמוע בבירור בקלטת את שינויי האינטונציה בעת שע.י. ציטטה את המערער ותיארה את דבריה ואף את התיאור התמים והאותנטי כיצד הפיס המערער את דעתה כי אין כל פסול במעשיו בשים לב לפער הגילאים ביניהם ולכך כי הוא יכול להיות סבה (עמ ' 12). חרף כך היא תיארה את המערער באופן חיובי , כחייכן וידידותי וניתן היה להתרשם כי אינה מבקשת להשחיר את פניו. ה.ח. התייחסה לאירוע זה בתארה כי המערער נגע בישבנה של ע.י. גם בשלב זה, מעבר לנגיעה במהלך אירוע שטיפת הכלים. בהמשך חקירתה הוברר כי לא היתה עדה לכך אלא הדבר סופר לה על ידי ע.י. עם זאת ציינה, בדומה לע.י., כי המערער ביקש גם ממנה להביא כוסות והיא סרבה. א .י. תיארה אף היא את שהתרחש באותו השלב, לרבות הרמתה של ע.י. מישבנה וסירובה של ה.ח. לכך כי ירים גם אותה. באשר לסיוע המתייחס לארוע הכוסות קבע בית משפט קמא שה.ח. לא ראתה את ההרמה של ע.י. ואולם בעניין זה מסייעת לעדותה עדותה של א.י., שתארה את התרחשות האירוע באופן זהה לע.י. גם העובדה כי ה.ח. אישרה שהמערער ביקש להרימה והיא סירבה, כפי שציינו השתיים האחרות, מהווה חיזוק לגרסתן . 12. טענות ב"כ המערער בקשר ל"ארוע הכוסות" לטענת המערער, טענתה של ע.י שאמר לה "בואי אני ארים אותך מהישבן" לא הגיונית שכן אם רצה להרים מהישבן היה עושה את זה ולא מודיע על כך. ב"כ המערער מציין שארבע פעמים הראתה ע.י שהמערער הרים אותה מבית השחי, ורק כשהחוקרת בקשה שתספר איך הרים אותה מהישבן, פתאום עברה לישבן. לטענת ב"כ המערער ההדגמה של ע.י לפיה המערער הרים אותה מבית השחי, עבר למותניים, ומשם עבר לישבן, ואת כל זה עשה כשהיא מונפת באוויר - אינה הגיונית. עוד מוסיף ב"כ המערער, כי א.י הראתה בעדותה שהמערער הרים את ע.י מהירכיים, ואח"כ הראתה מהצדדים ממש מתחת למותניים. ה.ח אמרה בתחילת עדותה שלא ראתה את ההרמה ואחר כך אמרה שע.י רק סיפרה לה שהמערער הרים אותה ונגע לה בישבן עם איבר המין. ב"כ המערער טוען שע.י לא סיפרה דבר כזה ורק בסוף החקירה, באופן מפתיע, ה.ח סיפרה שכן ראתה את ההרמה 13. הכרעה בעניין ארוע הכוסות מהתבוננות בקלטת הוידיאו שהנציח את חקירת המתלוננות ומעיון בתמלילים לא מצאתי כי טעה בית משפט קמא כשהגיע למסקנה כי עדותה של ע.י אמינה. כך גם לא ראיתי לקבל את טענת המערער לפיה לא הגיוני שהוא אמר לה שירים אותה מהישבן וכן אין לראות פגם במהימנותה של ע.י. אחת הטענות שטען המערער הייתה שע.י סיפרה שהוא הרים אותה מהישבן רק לאחר שהחוקרת שאלה אותה שאלה ישירה ושרבבה לשאלה את המילה "ישבן". מקלטת החקירה ומהתמלול עולה במפורש כי ע.י. אמרה את המילה "ישבן" ללא כל הדרכה ובלשונה: "ח. או קיי טוב את אמרת שנכנסתם לתוך החנות והוא התחיל לדבר איתכם שהיה חסר כוסות הוא הרים אותך בואי תספרי לי רק על זה שהוא הרים אותך. י. אה.. הוא הרים אותי בהתחלה מהזה. אחר כך הוא.. הוא אמר בואי אני ארים אותך מהישבן והוא הרים אותי. קודם אני רציתי לעלות מהשיש הזה. אחר כך הוא אמר בואי אני ירים אותך וזה. אה.. הוא הרים אותי ואחר כך היה חסר עוד כוסות והוא רצה להרים את ה.ח. ו ה.ח לא רצתה היא התביישה. היא אמרה איזה פחד וזה. והוא אמר יאללה, נו? אל תהיי פחדנית אני אמרתי איזה פחדנית את זה לא מפחיד בכלל" (ת/4א' ע' 11 שורות 280-288). רק לאחר שע.י הזכירה בפעם הראשונה את המילה "ישבן", היא נשאלה שאלה על ידי החוקרת, שבה שורבבה המילה "ישבן". הנה כי כן, אין ממש בטענת ב"כ המערער לפיה חוקרת הילדים היא ששמה בפיה של ע.י. את המילה ישבן". עדותה של ע.י. מקבלת סיוע מעדותה של ה.ח. אין לייחס חשיבות גדולה לכך שה.ח אמרה בתחילת עדותה שלא ראתה את ההרמה ורק בסוף החקירה, היא (ה.ח.) ספרה שראתה את ההרמה עצמה. כפי שיובהר להלן, במובן זה שגה בית משפט קמא לזכות הנאשם כשסבר שה.ח. לא ראתה את ההרמה. מהחקירה של ה.ח ע"י חוקרת הילדים ביום 24/7/05 עולה שה.ח ראתה שהמערער נוגע בישבנה של ע.י. בעת שהרים אותה להביא כוסות. ובלשונה: ח. או קיי וכששטפתם כלים ? י. גם אף אחד ח. טוב את אמרת לי שהוא הרים את עדנה שתביא כוס י. נכון ח. לפי מה י. לא שמה שתביא לכם י. מהנהנת לחיוב ח. ו קי לפי מה את יודעת שהוא הרים אותה וביקש ממנה את זה? י. אני ראיתי את זה. ח. את ראית? י (מהנהנת בראש) ח. אז בואי תספרי לי הכל על מה על מה שראית כשהוא הרים אותה י. אמר לה את רוצה את רוצה… אם את רוצה סיבוב באופנוע אז ת.. אז זה.. אז תביא לי אז תביא לי כוסות (?) כוסות. ח. כן ואז ? ……….. ח. איך היא הביאה לו ? י. אמ אה הוא הרים אותה ח. אז ספרי לי עכשיו רק על זה שהוא הרים אותה י. (שתיקה) ח. איך הוא הרים אותה י. עם ה.. עם הידים שלו ככה מהישבן ח. עם הידיים שלו מהישבן? י. כן (לא ברור) ח. איך הוא הרים אותה עם הידיים מהישבן ? י. הוא עשה לה ככה, הוא אמר לה תחזיקי לי שניה אחת היא החזיקה ואז הוא הרים אותה ככה (מראה). (עמוד 2-3 חקירה מיום 24/7/05). עדות זו של ה.ח., המתארת את האירוע בפרוטרוט, עומדת בכל הקריטריונים ויכולה להוות סיוע לעדותה של ע.י. בית משפט קמא מצא סיוע גם בעדותה של א.י., המתארת את התרחשות האירוע באופן זהה לע.י., ובעובדה שה .ח. אישרה שהמערער ביקש להרימה והיא סירבה. התוצאה היא שהעדויות של כל אחת מקטינות מסייעת לחברתה באופן שהן עומדות בשלושת הקריטריונים שהתוותה הפסיקה להיותה של ראיה ראיית סיוע. כל אחת מהן נובעת ממקור עצמאי, היא מסבכת את המערער והיא מתייחסת לנקודה ממשית השנויה במחלוקת. לא זו אף זו, כפי שהסבירה חוקרת הילדים מעשיו של המערער מעידים על כוונה ותחכום שכן אם רצה לקחת כוסות מהארון, כל שהיה צריך לעשות זה להושיט יד ולקחתן. הדינמיקה המתוארת, לפיה המערער התעקש להרים את הקטינות כדי להביא את הכוסות והפציר בהן לעשות כן, יש בה כדי ללמד על שיטת פעולה. הדבר הוסבר על ידי חוקרת הילדים בעת שנחקרה נגדית על ידי ב"כ המערער (ר' ציטוטים נרחבים מעדותה של חוקרת הילדים עליהם מסתמך בית משפט קמא). אשר על כן אציע לחברי לדחות את טענות המערער בקשר לאירוע הכוסות. לאחר שהגעתי למסקנה כי ההרשעה בגין אירוע זה מושתתת על אדנים איתנים. 14. ארוע שטיפת הכלים על פי כתב האישום ביקש המערער מהקטינות לשטוף כלים. במהלך שטיפת הכלים הוא נצמד לה.ח., כשהוא מחכך את איבר מינו הזקור בישבנה, באומרו לה כי אינה שוטפת היטב את הכלים. בית משפט קמא ניתח את עדויותיהן של הקטינות. ה.ח. תיארה כי בעת שהיא וע.י. שטפו בחברת המערער את הכלים הוא נגע בישבנן (ת/1א’ עמ ' 13 שורות 335 ואילך). בהמשך היא סיפרה שהמערער נצמד לאחוריה ונגע בה עם איבר מינו. ע.י. ציינה כי הן היו בחברת המערער בעת שחתך את הגבינה לפיצה וה.ח. הציעה כי ישטפו את הכלים. המערער הסכים וציין בפניהן כי אם תשטופנה את הכלים יתן להן כסף לקניית סוכריות עדשים. ( ת/4א' עמ' 9 ש' 236 ואילך). ע.י. הוסיפה וציינה כי בעת ששטפו את הכלים היה המערער לידן, הלך למכור פיצה וחזר. באותה העת הוא בדק כיצד ה.ח. שוטפת את הכלים, הוא התלוצץ עימה והורה לה כיצד לשטוף. כמו כן אחרי שסיימו לשטוף את הכלים הן קנו עדשים ( ת/4א' עמ' 19 ש' 504 ואילך). גם א.י. סיפרה כי הן שטפו כלים בפיצריה. היא ציינה כי המערער היה בקרבתן ועסק בענייניו. כמו כן ציינה כי הן ידעו את המלאכה ולא נזקקו להנחייתו. באשר לסיוע הנדרש לעדותה של ה.ח., קבע בית משפט קמא שהעובדה שה.ח. מתארת מעשים שזכרם לא בא בעדויותיהן של ע.י. ו-א.י. אינה פוגמת במהימנותה או במהימנותן. העובדה כי הן נכנסו לשטוף כלים, אינה שנויה במחלוקת, ומופיעה בעדויותיהן של כל הקטינות. משכך לא מן הנמנע שהן לא הבחינו בכל פרט שכן הן עסקו במלאכת השטיפה ושתיהן ( ע.י. ו-א.י. ) תארו כי המערער כירכר באותה העת יותר מסביבה של ה.ח. 15. לטענת ב"כ המערער, התיאור העובדתי לא מסתדר בשל הבדלי הגובה שבין המערער לקטינה. לשיטתו, לא יתכן שגבר מבוגר יעמוד מאחורי ילדה בת 10 ואיבר מינו יגע בישבנה. זאת ועוד, יש סתירות בין הקטינות היכן עמד המערער - מאחורי ה.ח (לפי עדות ה.ח), בין ה.ח לע.י (לפי עדותה של ע.י), או בכלל סידר בפינות (לפי א.י). ב"כ המערער טוען, כי אין התאמה בין הקטינות בשאלה מי הציע לשטוף את הכלים - ה.ח או המערער. כמו כן כי אין התאמה מה הייתה התמורה בעד שטיפת הכלים - כסף לעדשים (כאמור, הכוונה לסוכריות המכונות בפי הילדים עדשים) או נסיעה באופנוע. ב"כ המערער טוען גם כי ה.ח אמרה שע.י סיפרה לה שבשטיפה המערער נגע לה בישבן עם איבר המין, אך ע.י לא ספרה זאת. לטענתו ראיית הסיוע אינה מספיקה במקרה זה. 16. המשיבה טוענת שה.ח העידה שהמערער נצמד אליה מאחור ובאמצעות איבר המין שלו נגע בישבנה, היא הרגישה דקירה, והיא תארה את הדברים בצורה מפורטת. ע.י תארה כי היה אירוע כזה של שטיפת כלים. כך גם היא ספרה שהמערער היה זה שיזם את האירוע ואמר שייתן להן כסף לסוכריות עדשים בתמורה לשטיפת הכלים. המערער עמד לידן כשהן שטפו את הכלים. ע.י. סיפרה שהמערער בדק כיצד ה.ח שוטפת את הכלים והוא נכנס באמצע ביניהן, ואחר כך שטף את הכלים. לטענת המשיבה לא צריך להיות סיוע לכל פרט ופרט מהאירוע אלא די בכך שע.י אשרה את הסיטואציה ואת הארוע עצמו בעניין זה טוענת המשיבה כי יש סתירה בין עדות המערער בבית המשפט ודבריו בחקירה במשטרה. המערער טען בבית המשפט קמא כי מעולם לא הראה לילדות כיצד לשטוף כלים, ואמר שאף פעם לא הורה להן לבוא לשטוף כלים (עמ' 158 להכרעת הדין). לעומת זאת, בהודעתו במשטרה, טען המערער שאם הייתה כזו סיטואציה אז הוא הראה לקטינה מהצד איך לשטוף כלים ולא עמד מאחוריה. המשיבה טוענת כי סתירה זו בדברי המערער משליכה על מהימנותו ועל מהימנות גירסתו. 17. הכרעה באירוע שטיפת הכלים על פי כתב האישום באירוע המכונה "שטיפת הכלים" נעשה מעשה מגונה בקטינה ה.ח. בעת שהקטינות שטפו כלים בפיצריה של המערער כשהוא ניגש ונצמד עם חלציו לישבנה של ה.ח.. ה.ח.הרגישה מעין דקירה באחוריה והעידה כי המערער נגע באחוריה עם איבר מינו. המערער העלה תהיות רבות באשר לסבירות שהאירוע התרחש. אחת הטענות היא שבשל הפרשי הגבהים בינו לה.ח - ילדה בת 10, אפילו היה נצמד אליה, לא היה אבר מינו מגיע לגובה אחוריה של הקטינה. לא תמיד ניתן להשיב על כל התמיהות שעולות מהראיות, אך העובדה שעולות תמיהות לא צריכה בהכרח להמעיט ממשקלן של העדויות. כפי שהובהר לעיל, ההלכה היא שעל מנת שערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. "אין די בהצבעה על שורה של תמיהות, אפילו מי מהן נותרו בלא הסבר, וגם אם נותרו חללים סתומים בפרשה שהוכחה, שלא ניתן למלאם בתוכן" (עניין וקנין, פסקה 40). כך גם לא ראיתי לייחס חשיבות רבה לסתירה הלכאורית בין העדויות של ה.ח וע.י. בדבר מקום הימצאותו של המערער בעת האירוע. המדובר באירוע דינמי, המערער הסתובב ליד הקטינות ולכן אין חשיבות למקום עמידתו. יתכן שבשלב מסויים הוא עמד מאחורי ה.ח ובשלב אחר בין ה.ח. לע.י או שסידר בפינות, לפי גירסתה של א.י. דווקא העדויות השונות בעניין זה יכולות להצביע על העובדה שהקטינות לא תיאמו עדויותיהן. כך גם אין חשיבות להבדל בין העדויות בשאלה מי הציע לשטוף את הכלים ומה התמורה שהובטחה עבור השטיפה. מתוך התבוננות בקלטת הוידאו של החקירה ובתמליליה עולה כי חוקרת הילדים ניסתה להציל מפי הקטינות את העובדות, כל אחת לפי נקודת מבטה והבנתה. נקודה שיש להידרש לה היא ההבדל בעדויות באשר למעשה מגונה שבוצע לכאורה בע.י. בעת שטיפת הכלים. ה.ח. אמרה לחוקרת הילדים שע.י סיפרה לה שבזמן השטיפה המערער נגע לה בישבן עם איבר המין, אך ע.י לא ספרה זאת. נוכח עדותה של ע.י לא הוגש כתב אישום על מעשה מגונה שנעשה בה בעת שטיפת הכלים. השאלה היא האם יש בעדותה זו של ה.ח, השונה מעדותה של ע.י, כדי לפגום במהימנותה של ה.ח. לאחר שצפיתי בקלטת הוידאו ועיינתי בתמליל הגעתי גם אני למסקנה כי אין בדבר כדי לפגוע באמינותה או במשקל עדותה של ה.ח. באשר למעשה שנעשה כלפיה. 18. הסיוע לעדות של ה.ח בארוע שטיפת הכלים בית משפט קמא קבע שהעובדה שה.ח. מתארת מעשים שזכרם לא בא בעדותן של ע.י. ו-א.י. אינה פוגמת במהימנותה או במהימנותן. נוכח העובדה כי כל שלוש הקטינות נכנסו לשטוף כלים, יתכן ולא מן הנמנע שהן לא הבחינו בכל פרט שכן עסקו במלאכת השטיפה ושתיהן (ע.י. ו-א.י.) תארו כי הנאשם כירכר באותה העת יותר מסביבה של ה.ח. עם כל הכבוד אינני סבור שיש בדברים אלה סיוע. בית משפט קמא התרשם מחוסר מהימנותו של הנאשם לנוכח חוסר עקביות גרסתו. בהודעתו במשטרה לא שלל הנאשם כי הראה לילדות בפיצריה כיצד לשטוף כלים אך טען כי הראה להן כשהוא עומד לצידן ושלל מכל וכל כי נצמד אליהן. גם בבית המשפט אישר תחילה עניין זה אך בהמשך, במגמתיות ולאחר שהכיר בדבר השלכות הגרסה, הרחיק עצמו לגמרי. הוא שלל כי התיר לילדות לשטוף כלים וטען כי לא היה מודע לכך כי הן נכנסו לתוך הפיצריה לשם כך. המשיבה טוענת שיש לראות בדברים אלה "שיקרי המערער" ולמצוא בהם סיוע. אכן ההלכה היא ששקרי נאשם עשויים לקיים את דרישת הסיוע אף לעדות של ילד שנגבתה שלא בפני בית משפט (ע"פ 446/02 מדינת ישראל נ' קובי פ"ד נז (3) 769, עמ' 786) ובתנאי שיעמדו בתנאים שנקבעו בע"פ 161/72 סרסור נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 203, 219-221 ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (1) 113, 140-141 ודנ"פ 4342/97 סולימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) , מפי כב' השופט - כתארו אז ת. אור).   בית משפט קמא לא קבע במפורש כי המדובר בשקר של המערער, אלא שההבדל בין העמדה שהציג במשטרה לעומת העדות בבית המשפט הביאה לכך שבית המשפט התרשם מחוסר מהימנותו בשל הסתירות האמורות, אך בין זה לבין הקביעה שמדובר בשקר יש עדיין מרחק. לכן, משבית משפט קמא לא קבע שהמערער משקר בנקודה זו, אין להחיל על עניין זה את הכלל שיש בשקרי הנאשם בחינת סיוע, מקום שהוא נדרש. 19. התוצאה לא נפל פגם במסקנת בימ"ש קמא לפיה עדות המתלוננות בפני חוקרת הילדים הייתה מהימנה. אולם, אין די בראיות הסיוע עליהן נסמך ביהמ"ש קמא לביסוס ההרשעה. מקום שבית משפט קמא לא קבע שהמערער שיקר, לא מצאתי, כערכאת ערעור, להחיל את הכלל שיש לראות בשקרי הנאשם סיוע. אשר על כן הייתי מציע לחברי לזכות את המערער מחמת הספק מהאשמה של מעשה מגונה באירוע המכונה שטיפת הכלים וזאת באין סיוע לעדותה של ה.ח. שנגבתה על ידי חוקרת הילדים ונמסרה על ידה לבית המשפט. 20. אירוע האופנוע על פי כתב האישום, לאחר ארוע שטיפת הכלים, ביקשה ה.ח מהמערער כי ירכיב אותה על אופנוע שברשותו והמערער הסכים לעשות כן. המערער הושיב את ה.ח על מושב האופנוע, ישב מאחוריה והצמיד את איבר מינו אל גופה, כשהוא מחכך אותו בישבנה (להלן: "ארוע האופנוע המתייחס ל ה.ח") . לאחר מכן הציע המערער לע.י כי ירכיב גם אותה על האופנוע וע.י הסכימה. ע.י עמדה על משטח האופנוע, אך המערער ביקש ממנה שתשב במושב, נצמד אליה מאחור, פישק את רגליו וחיכך את איבר מינו בישבנה (להלן: "ארוע האופנוע המתייחס ל ע.י.") בית משפט קמא ניתח את עדויות הקטינות כפי שהובאו לפתחו על ידי חוקרת הילדים. ה.ח. ציינה כי התיישבה על האופנוע והמערער ישב מאחוריה. לדבריה, הוא התקרב אליה, נגע עם איבר מינו בישבנה והיא "חשה" דקירה". היא ציינה בנוסף כי הוא נגע גם בישבנה של ע.י. בעת שרכבה על האופנוע וכן כי א.י. ביקשה אף היא כי ירכיב אותה ואולם הלה סירב לבקשתה. בהמשך היא תיארה בנוסף את תנועת האגן של המערער מאחוריה ואת הנגיעה בישבנה באמצעות איבר מינו. ע.י. ציינה כי המערער ישב באופנוע מאחורי ה.ח. ונצמד אליה עם איבר מינו. כמו כן, לאחר מכן, הוא נצמד באופן דומה גם אליה. כשהתבקשה ע .י. לתאר כיצד המערער נצמד אליה אמרה כי נצמד אליה עם איבר מינו כשהוא מניעו מצד לצד. היא התקשתה לכנות מילולית את איבר מינו א.י. תיארה כי המערער הרכיב על האופנוע את ה.ח. וע.י. כשהוא ישב מאחוריהן. כמו כן ציינה כי גם היא ביקשה שירכיב אותה על האופנוע ואולם הוא סרב. ( ת /7א’ עמ ' 10 ש' 272 וכן עמ' 11 שורה 298 ואילך). בית משפט קמא בדק את מהימנות כל אחת מהעדויות שהובאו לפתחו על ידי חוקרת הילדים, ובהתאם לקריטריונים קבע כי הן מהימנות ובכך אימץ את חוות דעתה של חוקרת הילדים לאחר שהעביר את קביעותיה תחת שבט ביקורתו. כך גם התייחס בית משפט קמא לטענת סוג האופנוע המדובר. מאחר שעיקר חיצי הביקורת של ב"כ המערער מופנית כלפי סוג האופנוע או הקטנוע שבהם מדובר, יידון עניין זה בהרחבה בהמשך. 21. ב"כ המערער טוען למחדל חקירתי/ראייתי. לטענתו, בית המשפט קמא יצא לראות את האופנוע המדובר, וראה אופנוע עם מושב קטן ליחיד ועם ארגז פיצה מאחור. למרות זאת בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו, "לא מצאתי לקבוע כי האופנוע שהציג בבית המשפט היה זה אשר שימש אותו בעת האירוע" (עמ' 159 להכרעת הדין שו' 10,11). בהמשך, קבע בית המשפט קמא "לא מצאתי לקבוע כי העובדה שעניין זה לא נבדק על ידי החוקרים מהווה מחדל חקירתי". (עמ' 159 להכרעת הדין שו' 14-16). ב"כ המערער טוען, כי משמעות קביעתו של בית משפט קמא שזה האופנוע עליו רכבו המערער והקטינות היא שהקטינות שיקרו, שכן טענו שהיה לו מקום מאחורה והוא בכל זאת נצמד אליהן. ב"כ המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט קמא לא העיר או שאל או תמה האם באותו אופנוע עסקינן, ואם בית המשפט קמא היה מעלה הסתייגות קלה בעניין זה, היה המערער מציג אישור כי מדובר באותו אופנוע. משלא נעשה דבר, לא ברור איך בית המשפט קמא פטר עצמו בכך ש"לא מצא לקבוע" שמדובר באותו אופנוע, כשגם לא ברור האם זוהי קביעה פוזיטיבית שלא מדובר באותו אופנוע, והכול בלי שום נימוק. יש חשיבות לסוגיה זו מאחר שהיא יורדת לשורש גרסת הקטינות, המצויה בחזית המחלוקת שבין הצדדים. אין המדובר בטענה שהועלתה בעלמא במהלך עדות המערער אלא בהצגת האופנוע עצמו בפני בית המשפט, תוך עתירה כי בית המשפט ייצא לראותו. לטענת ב"כ המערער, הקביעה שאין מדובר באותו אופנוע בהקשר זה, כמוה כקביעה בדבר בידוי ראיות, ונראה על פניו כי מן הראוי היה שתיערך בדיקה מעמיקה וזהירה של הדברים בטרם תינתן קביעה מסוג זה, שכן אם אכן מדובר בטוסטוס עם מושב אחד ועליו נעשה לקטינות סיבוב - הרי שהמערער והנוסעת היו בהכרח צמודים. לפיכך, טוען ב"כ המערער, כי המעשה המגונה הנטען אינו יכול לנבוע מעצם הצמידות הנטענת והדבר מעורר ספק לזכותו של המערער, אף ללא בדיקת יתר הראיות. באשר לאמירה של ע.י. שהמערער נצמד אליה "עם הבולבול" טוען בא כוחו כי ע.י בכלל מספרת שהמערער נצמד אליה אך לא מזכירה את המילה "בולבול". היא כן אמרה שלה. הוא נצמד עם הבולבול. אבל החוקרת אמרה לה "את אמרת שכשהיית באופנוע אז הוא נצמד אלייך עם הבולבול", ובקשה ממנה לספר הכול "על זה שהוא נצמד אלייך עם הבולבול באופנוע", וזאת למרות שעד לשלב הזה ע.י לא אמרה שהמערער נצמד אליה "עם הבולבול", אלא רק אמרה שהוא נצמד אליה. ב"כ המערער מציין, כי על פי עדותה של ע.י, רק ה.ח אמרה שהמערער נצמד אליה "עם הבולבול". גרסתה שונתה בעקבות אמירתה של החוקרת, ואז היא הוסיפה ואף אמרה שהזיז אותו מצד לצד, "שם אותו בצד ימין שלי...". בדוגמא זו, מבקש ב"כ המערער להראות כיצד ניתן להוביל את הקטינות אל סיפור שונה מזה שסיפרו, כמו כשהאמא שאלה את ע.י אם המערער נצמד אליה וע.י. השיבה בחיוב. 22. ב"כ המשיבה טוענת שבית המשפט קמא לא ייחס משקל לטענה בדבר סוג האופנוע המדובר. לטענתה יש להתייחס לגרסתו של המערער, אשר טען שמעולם לא ישב ביחד עם הקטינות (המתלוננות) על אותו מושב, אלא שאם הייתה סיטואציה כזו, הוא עמד לצידן והוליך אותן כשהן יושבות על מושב האופנוע. בעניין זה, טוענת המשיבה כי המערער לא דיבר אמת, שכן הקטינות תארו כיצד הן הרגישו את איבר מינו של המערער וחשו דקירה מאחור בישבנן. המדובר בשתי קטינות שתארו את אותה סיטואציה ולכן מדובר במעשים דומים, מה עוד שגם הקטינה השלישית, א.י בת השש, העידה שהייתה עדה להיצמדות של המערער לכל אחת מהקטינות האחרות (ה.ח. ו- ע.י). באשר לטענה כי עניין היצמדותו של המערער הועברה לקטינות על ידי חוקרת הילדים מציינת ב"כ המשיבה כי ע.י. סיפרה בתחילת עדותה שהמערער נצמד אליה מאחור. בעמ' 7 ו- 12 בחקירתה של חוקרת הילדים, חוקרת הילדים פיתחה את הנושא ולא העלתה אותו מיוזמתה. בית המשפט קמא קבע בצורה חד משמעית כי הוא לא מאמין לגרסת המערער והמניע שהמערער העלה לפיו הקטינות העלילו עליו עלילות משום שלא נתן להן ארטיקים בחינם, אינו עומד במבחן ההיגיון. 23. הכרעה באירוע האופנוע עיקר חיצי ביקורתו של ב"כ המערער מופנות כלפי קביעת בית משפט קמא בדבר סוג האופנוע. במהלך ניהול ההוכחות בבית משפט קמא ביקש המערער שבית המשפט יראה את האופנוע שבו מדובר. המערער הציג בפני בית משפט קמא קטנוע קל (מכונה בפי כל טוסטוס) המשמש לביצוע משלוחי פיצה שעליו מורכב ארגז סגור לנשיאת הפיצה, שמכסה חלק מהמושב. המערער הציג את תמונת הקטנוע גם לעיוננו בשעת הדיון. עיקר הטענה של המערער היא שבקטנוע המדובר אין אפשרות ישיבה לשני אנשים ומכאן נובעות שתי טענות: האחת שהוא כלל לא הרכיב את הקטינות על הקטנוע אלא הוביל אותו כשהוא כשהן יושבות עליו והוא הולך לצידן. לכן כל התיאור של ההיצמדות הוא שיקרי. השניה היא שנוכח העובדה שחלק מהמושב נתפס על ידי הארגז להובלת פיצות שמותקן עליו, שני אנשים שיושבים על המושב אחד אחרי השני חייבים להיות צמודים. לשיטתו של המערער עניין זה סותר את עדות הקטינות שהיה לו מקום לשבת על הקטנוע ובכל זאת הוא נצמד לאחוריהן. עוד מלין המערער על כך שבית המשפט לא האמין לו שהקטנוע שאותו הציג בכניסה לבית המשפט הוא הקטנוע המדובר הדבר משול לקביעה שהמערער בדה ראיות שכן המשטרה לא בדקה את סוג האופנוע כלל וכנגד אמרתו של המערער לא עמדה טענה מכחישה. בית משפט קמא, כשהתייחס לטענות המערער, כתב בעניין זה בזו הלשון: "באשר לאופנוע טען הנאשם בבית המשפט כי יש די מקום לרוכב אחד בלבד. הוא ביקש ללמוד מכך כי טענת הקטינות שישב מאחוריהן משוללת כל בסיס עובדתי ותמיכה לגרסתו כי הוליך רגלית את האופנוע כשהן ישובות עליו. דא עקא כי גם בעניין זה לא זכה הנאשם לאמוני. לא מצאתי לקבוע כי האופנוע שהציג בבית המשפט היה זה אשר שימש אותו בעת האירוע. והעדפתי בלא היסוס את עדותן העקבית של כל הקטינות אשר תיארו כי הנאשם ישב מאחורי ה.ח. וע.י. ונצמד אליהן עם איבר מינו, כמפורט לעיל. בעניין זה יצויין בנוסף כי הנאשם לא העלה כל טענה כאמור באשר לאופנוע בעת חקירתו במשטרה ועל כן לא מצאתי לקבוע כי העובדה שעניין זה לא נבדק על ידי החוקרים מהווה מחדל חקירתי". בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, המתבסס על עדויותיהן של כל שלוש הקטינות, כי המערער הרכיב אותן על הקטנוע כשהוא יושב מאחוריהן ולא מצאתי מקום להתערב בממצא עובדתי זה. כך גם אינני סבור שיש משמעות רבה לשאלה האם יכולים שני אנשים לרכב על הקטנוע שלא בצמוד אחד למשנהו. באשר לטענת המערער שחוקרת הילדים הביאה, בשאלה מכוונת, את ע.י לספר את שסיפרה, מבדיקת תמלילי החקירות עולה שע.י הזכירה את עניין ההצמדות ללא כל שאלה מכוונת מצדה של החוקרת: "ח. ומה? י. הוא גם אכל את העדשים איתנו. אה ואחר כך אמרה אה.. היא אמרה לי ש.. ש.. הלכתי רציתי ללכת לדודה שלי כי היא הייתה קרובה לשם אהה אהה ב. איך קוראים לזה באופנוע הוא נצמד אלי נצמד אלי כזה. ואחר כך הלכתי לבת דודה שלי ו ה.ח סיפרה לי שאחרי שהלכתי הוא אמר לה את רוצה חיבוק אני יביא לך טילונים כמה שתרצי" (ע' 7 לחקירת ע.י). הנה כי כן, ע.י ספרה על עניין ההצמדות ללא כל הכוונה מצידה של חוקרת הילדים. התוצאה היא שלא ראיתי לקבל את טענות המערער בקשר לאירוע המכונה "אירוע האופנוע". פסק דינו של בית משפט קמא בעניין זה מבוסס כדבעי ואין מקום להתערב בו. לפיכך אני מציע לחברי לדחות את טענות המערער ככל שהן מופנות כנגד הרשעתו באירוע האופנוע 24. אירוע הטילונים על פי כתב האישום לאחר אירוע האופנוע, הציע המערער לקטינות להיכנס עמו למקלט הסמוך לפיצריה, על מנת לקבל גלידת "טילון". משנתרצו הקטינות ונכנסו עמו, נעמד המערער מאחורי ה.ח, כשהוא מחכך את איבר מינו בישבנה. בית משפט קמא קבע כי בעניין זה קיימת עדותה היחידה של ה.ח., אשר טוענת כי גם ע.י. וא.י. שהו במחסן והיו עדות למקרה, וזאת בניגוד לעדויותיהן כי הן שמעו על כך ממנה מאוחר יותר. ה.ח מספרת שבאירוע הזה שלושתן היו במקום והמערער הציע להן טילונים תמורת חיבוק. לעומתה, הקטינות האחרות אומרות שהן בכלל לא היו שם, אלא ע.י רק שמעה על כך מה.ח, וא.י בכלל שמעה את הסיפור מע.י ששמעה מה.ח. ה .ח. נחקרה ראשונה וחוקרת הילדים ציינה כי היא לא הייתה מודעת באותה עת לשוני שבין הגרסאות. היא ציינה כי התלבטה האם להשלים את חקירתה של ה.ח. בעניין זה ובאה לכלל מסקנה שלא לעשות כן נוכח החשש שתפגע, והקושי בחקירתה הראשונה. עם זאת עמדה חוקרת הילדים על גרסתה בדבר מהימנותה של ה.ח. גם באשר לאירוע זה, כפי שהתרשם בית משפט קמא, וכל טיעוניה אומצו על ידי בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע, כי תמיכה לגרסתה של ה.ח. באשר לעצם קרות אירוע הטילון ניתן למצוא בעובדה כי היא סיפרה על כך לע.י. למחרת היום ותיארה בפניה כי הדבר ארע לאחר שעזבה את המקום והלכה לדודתה. 25. ב"כ המערער טוען כי באירוע הטילונים, לא קיים כל סיוע שכן ה.ח טוענת שהקטינות האחרות היו איתה בעת שהתרחש, בעוד הקטינות האחרות טוענות שלא היו. התמיכה היחידה שמצא בית המשפט קמא לאירוע זה הייתה העובדה שה.ח סיפרה על האירוע לע.י אך תמיכה זו אינה עולה כדי סיוע. לפיכך, טוען המערער לזיכוי מאירוע זה. 26. המשיבה מסכימה שיש סתירה בדברי הקטינות בינן לבין עצמן, מה שמשמיט את הקרקע תחת הטענה שהיה ביניהן תיאום גרסאות. בית המשפט קמא וחוקרת הילדים לא התרשמו שיש בסתירה זו כדי להשמיט את הבסיס מתחת לגירסאות של הילדות. אין בסתירה שבין העדויות כשלעצמה כדי לשלול את המהימנות של הילדות בעניין אירועים אחרים וגם באירוע הטילון. לעניין הסיוע טוענת המשיבה שניתן לעשות שימוש בהלכה שכאשר מדובר במסכת אחת הכוללת שורה של פרשיות, שכל אחת מהן מהווה, כשלעצמה, פרשייה "עצמאית" - אך עם זאת קשורה לפרשיות האחרות - די ב"סיוע" לפרשייה אחת, כדי לבסס הרשעה גם בקשר לחוליות האחרות המרכיבות את המסכת הכוללת. 27. הכרעה באירוע הטילון כפי שהוסבר לעיל קבלת עדותה של חוקרת הילדים היא חריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה כראייה לנכונות תכנה. בשל העובדה שהתאפשר מבחינת דיני הראיות לקבל עדות זו לנכונות תכנה הציב המחוקק תנאי שלעדות מסוג זה דרוש סיוע. במקרה חריג יכול הסיוע לבוא מעדותה של קטינה אחרת, שגם התקבלה באמצעות חוקרת ילדים. כפי שהובהר לעיל, בע"פ 4009/90 הנ"ל בעמ' 306 שימוש כזה ייעשה במקרים מיוחדים ולא כדרך שיגרה. בעניין דנן, נוכח הסתירה שבין עדויותיהן של הקטינות, לא ניתן להחיל כלל זה. המשיבה מבקשת להסתמך על הלכת ע"פ 2801/95 קורקין נ' מ"י , פ"ד (נב) (1), 32 (להלן: "הלכת קורקין"). על פי מקום שמדובר במסכת אחת הכוללת שורה של פרשיות, שכל אחת מהן מהווה, כשלעצמה, פרשייה "עצמאית" - אך עם זאת קשורה לפרשיות האחרות - די ב"סיוע" לפרשייה אחת, כדי לבסס הרשעה גם בקשר לחוליות האחרות המרכיבות את המסכת הכוללת. בעניין קורקין המדובר היה בעדותו של עד מדינה אשר העיד בפני בית המשפט, שיכול היה להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי. במקרה דנן המדובר בעדות מכלי שני, ולפיכך יש בליבי ספק אם ניתן להחיל את הלכת קורקין על העניין דנן. נוכח הסתירות בין העדויות של הקטינו כפי שפורט לעיל יש צורך בסיוע בעל עוצמה רבה וכזה לא נמצא באשר ל"ארוע הטילונים". התוצאה היא שלאור העובדה שלא נמצא סיוע לעדותה של ה.ח ולאור הסתירה שהתגלעה בין דבריה לדבריהן של חברותיה ע.י ו א.י הייתי מציע לחברי לזכות מחמת הספק את המערער מהאשמה בגין המעשה שכונה "אירוע הטילונים." התוצאה היא שאני ממליץ בפני חברי לזכות את המערער מחמת הספק מהאירועים המכונים שטיפת הכלים והטילונים ולהותיר את ההרשעה המתייחסת לשאר שלושת האירועים האחרים על כנה. ד"ר אחיקם סטולר, שופט השופטים אברהם טל, ס.נ., אב"ד ורות לורך אנו מצטרפים לחוות דעתו של כב' השופט ד"ר סטולר, ולתוצאה אליה הגיע. אברהם טל, שופטאב"ד רות לורך, שופטת ההכרעה לאור האמור לעיל, אנו מזכים את המערער מחמת הספק מהאירועים המכונים שטיפת הכלים והטילונים, ומותירים את ההרשעה המתייחסת לשאר שלושת האירועים האחרים על כנה. משפט פליליחוקר/ת ילדיםקטיניםעדותדיוןהרשעה