קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השעיית עורך דין לצמיתות: 1. לפני ערעור שהגיש הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (להלן - המערער) על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 9.9.08 בעניינה של עו"ד (להלן - המשיבה). 2. ביום 14.1.08 הורשעה המשיבה בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בעבירות משמעת של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח (סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986; להלן - כללי לשכת עורכי הדין) וסעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן - חוק לשכת עורכי הדין) וכן בעבירות משמעת של עיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות ואי דיווח על פקדונות (סעיפים 40 ו-42 לכללי לשכת עורכי הדין) וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין. על-פי הכרעת הדין, זוכתה המשיבה מעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. 3. בית הדין המשמעתי המחוזי גזר על המשיבה עונש של השעיה מעיסוק בעריכת דין לתקופה של 6 שנים, מתוכם 3 שנים בפועל ו-3 שנים על תנאי. המערער הגיש ערעור על גזר הדין וביום 9.9.08 החליט בית הדין המשמעתי הארצי לקבל את הערעור בחלקו ולהעמיד את עונש ההשעיה שהוטל על המשיבה לתקופה של 6 שנים בפועל. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בהחלטה מיום 12.11.08 קיבלתי את בקשת המערער לתחליף המצאה, בהתאם לסעיף 77(א) לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) התשכ"ב-1962. המערער הציג לבית המשפט מסמך ממנו ניתן ללמוד כי המשיבה עזבה את הארץ וכי לא עלה בידי המערער להמציא לה את הערעור בדרכים אחרות המפורטות בסעיף 77 לחוק, ולפיכך החלטתי להתיר למערער להזמין את המשיבה לדיון בערעור בדרך של פרסום בעתון יומי המתפרסם גם בחו"ל. נוסח הפרסום שהציג המערער לבית המשפט אושר בהחלטה מיום 10.12.08. ביום 16.2.09 הגיש המערער לבית המשפט העתק מפרסום הזמנת המשיבה על ידי תחליף המצאה ובהחלטה מיום 19.2.09 אישר בית המשפט את הפרסום שהגיש המערער. 4. המערער טוען כי העונש שהטיל בית הדין המשמעתי הארצי על המשיבה אינו מבטא נכונה את חומרת המעשים בהם הורשעה ואת עברה המשמעתי העשיר של המשיבה. לטענתו, עבירה של שליחת יד בפקדונות הינה עבירה לה נודעת חומרה מיוחדת שרק בגינה ראוי להוציא עורך דין לצמיתות מלשכת עורכי הדין. קל וחומר, כך לטענת המערער, כאשר הצטברו לחובתה של המשיבה הרשעות נוספות, חלקן חמורות אף הן. המערער הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון בה נדונו עורכי דין להרחקה מהלשכה לצמיתות בגין מעשים דומים. 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטתו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין ואת המסמכים שבתיק, הגעתי למסקנה כי הערעור בדין יסודו. 6. עבירות המשמעת בהן הורשעה המשיבה הן קשות וחמורות. בית המשפט העליון חזר וקבע במספר פסקי דין כי יש להחמיר בענישה של עורך דין המועל בכספי לקוחו. כך, בפסק דין של בית המשפט העליון בעניינו של עו"ד מרדכי שוגרמן נפסק: "עורך-דין המועל בכספי לקוחו ראוי לו כי לא ימצא מקום בשורות עורכי הדין. עורך-דין היה כרופא מנתח שהנזקק לשירותיו מניח את גופו ואת נפשו בידיו. תום לב, יושר לבב, בור כפיים, ונקיון דעת, הן מן התכונות המאפיינות - והראוי להן כי תאפיינה - עורכי דין בעיסוקיהם". (על"א 2935/04 ונוספים, הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב נ' עו"ד שוגרמן, ). 7. בענייננו, נודעת חומרה מיוחדת לעברה המשמעתי הכבד של המשיבה, הכולל שבע הרשעות קודמות בעבירות משמעת ובכלל זאת עבירה של זיוף. חומרה מיוחדת נוספת נודעת במקרה זה לעובדה שהמשיבה לא השיבה עד היום את כספי הפקדון בו שלחה ידה שלא כדין. 8. בית המשפט העליון חזר והדגיש את התפקיד ההרתעתי והמניעתי של הענישה המשמעתית. עיקר תכליתו של הדין המשמעתי הוא להגן ולשמר את תיפקודו התקין והאמין של השירות הניתן על-ידי עורכי הדין ולשמור על תדמיתו בעיני הציבור בכלל ובעיני ציבור הלקוחות הנזקקים לו בפרט. תפקידו של הדין המשמעתי אינו רק להעניש את עורך הדין שסרח אלא גם - ואולי בעיקר - לשמש מסר לציבור עורכי הדין כולו בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות מהם וחובות האתיקה המקצועית החלות עליהם בביצוע תפקידם החשוב והרגיש. לא למותר לחזור ולהפנות לנורמות יסוד בסיסיות עליהם חזר ועמד בית המשפט העליון לא פעם, לאמור: "אמון מלא בין עורך-דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו. מזה מתחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מידי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד" (על"א 1/88 [1], בעמ' 479, וכן על"ע 1/89, 15, 4779/90 [2]). (על"ע 1747/91 ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין נ' יוסף שמואל, פ"מ מו(4) 397, עמ' 402). 9. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי השעיית המשיבה לתקופה מוגבלת וקצובה בלבד אין בה כדי לבטא נכונה את חומרת המעשים בהן הורשעה, נסיבות ביצוע המעשים ועברה המשמעתי המכביד. בנסיבות עניינה של המשיבה נראה כי מדובר באדם שראוי שלא ימצא יותר בין שורות עורכי הדין. לפיכך החלטתי לקבל את הערעור ולהורות על הוצאת המשיבה מלשכת עורכי הדין לצמיתות. השעיה מלשכת עורכי הדיןלשכת עורכי הדין (משמעת)השעיהעורך דין