קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות סטודנט לניתוח בעלי חיים מטעמי מצפון: זוהי תובענה בה עותרת המבקשת להורות למשיבה 1 (להלן: - "המשיבה") לזקוף לזכותה את הציון שקיבלה בקורס "מבוא לזאולוגיה" (להלן : - "הקורס") ואת הנקודות האקדמאיות המגיעות לה בזכות מעבר הקורס ולהתייחס אליה כמי שסיימה את הקורס בהצלחה מבלי להפלותה ביחס לסטודנטים אחרים, בשל ההתנהלות המפורטת להלן. כן מתבקש סעד הצהרתי שלפיו נתיחת בעלי החיים המבוצעת במסגרת הקורס אינה חוקית וכך גם חיוב סטודנטים לקחת חלק בנתיחת בעלי החיים כדי להיות זכאים לנקודות הנדרשות לקבלת התואר (להלן : - "התובענה"). 1. רקע (א) המבקשת היא סטודנטית בחוג למדעי בעלי חיים ( להלן: - "החוג") בפקולטה לחקלאות ברחובות שהיא חלק מהאוניברסיטה העברית בירושלים ( להלן : - "הפקולטה") והחלה ללמוד בחוג מתוך כוונה להמשיך ללימודי וטרינריה. המבקשת היא חובבת בעלי חיים ועל פי הנטען בתובענה מאמינה בזכות של בעלי החיים לחיות ללא סבל, וכי אין לפגוע בבעלי חיים כאשר ניתן להימנע מכך. (ב) במסגרת לימודיה בפקולטה וכחלק אינהרנטי מהקורס היה על המבקשת להשתתף בפעילות במספר מעבדות שבמהלכן נתבקשה לנתח גוויות של כרישים, חולדות ועוברי תרנגולים לצרכי לימוד של ידע בסיסי באנטומיה משווה ואבולוציה. לית מאן דפליג שהכרישים נרכשים על ידי המשיבה כשהם מתים ומשומרים מחברות זרות הדגות אותם בטבע למטרה זו והמיובאות לארץ על ידי יבואן בשם שלום חייט,יבואן מורשה מטעם השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות (נספח "ב" לתשובה לבקשה), על פי הנטען בתובענה החולדות מומתות בארץ לקראת ולצורך הנתיחה על ידי ספק החולדות שלום חייט ובנוסף בשרם משמש מזון לבעלי חיים בגן הזאולוגי בבאר שבע. עוברי התרנגולים מוצאים מן הביצה כשהם בני 72 שעות. זמן ההתפתחות העוברית של עובר התרנגולת הוא 21 יום. המעבדות מתבצעות באופן בו כחמישה - שישה סטודנטים צופים במתרגל או סטודנט המנתח את בעלי החיים ומראה להם את מערכות הגוף השונות. שאר הסטודנטים ברוב המקרים הם צופים פאסיביים. (ג) המעבדות מהוות חלק מחייב מדרישות הפקולטה בקורס לשם זכאות לקבלת ציון והכרה בנקודות האקדמאיות והמבקשת ידעה בהרשמה ללימודים בפקולטה כי היא תהיה מחוייבת לבצע נתיחות בבעלי חיים במסגרת לימודיה זאת לנוכח הפירוט וההסבר של תיאור הלימודים והדרישות במהלך התואר, כפי שמפורטים בשנתון המשיבה ובתיאור הקורס (נספח "ב" לבקשה) וכפי שהיא מאשרת בתובענה ( סעיף 49 לתובענה) ובתצהיר התומך בה (סעיף 19 לתצהיר). (ד) לביצוע ניתוחים אלו לצרכי לימוד האנטומיה והאבולציה קיימת חלופה המצויה על גבי תקליטורי מחשב כשבכל תקליטור מתועד ניתוח של בעל חיים המלווה בהסבר קולי וכן אפשרות לבצע תקריבים, תרשימים ותשריטים בתלת מימד. החלופה נקראת Vertebrate Dissection Guide (להלן : - "החלופה") והיא חלופה אחת מיני רבות הקיימות בשוק. בחלופה זו נעשה שימוש בקורסים מקבילים באוניברסיטאות בארץ ואף בקורס זה שהועבר בשנים עברו באוניברסיטה העברית התאפשר השימוש בחלופה לסטודנטים שהביעו רצונם לכך. (ה) ב -05.12.2007 נערכה המעבדה הראשונה והמבקשת, יחד עם סטודנטים נוספים, סרבה לקחת חלק בנתיחה. ד"ר חיים סיוון ( להלן : - ד"ר סיוון") סירב לאפשר למבקשת ולשני סטודנטים נוספים שלא להשתתף בנתיחה וללמוד באמצעות החלופה והבהיר להם כי אי השתתפות בנתיחה תחשב כאילו לא לקחו חלק במעבדה. הסטודנטים פנו לראש החוג וביקשו שיתאפשר להם להימנע מביצוע הנתיחות ולהשתמש בחלופה, אולם אף ראש החוג השיבה פניהם ריקם וסרבה לפתרון חלופי. בו ביום פנתה המבקשת במכתב לראש החוג ולד"ר סיוון באמצעות עו"ד שלומי לזר (נספח "ז" לתובענה), ופירטה את החלופות הקיימות לנתיחה בהם משתמשים מוסדות אקדמאיים רבים בארץ ובעולם והבהירה להם כי מדובר בעריכת ניסוי בבעלי חיים שאינו חוקי כמו גם הכפייה לקחת בו חלק. פנייתה של המבקשת לא נענתה. (ו) ב- 12.12.2007 פנתה המבקשת למשיבה באמצעות עו"ד אגמון וביקשה לקבל את הפרוטוקלים המאושרים של הניסויים הנערכים, לטענתה, במעבדות. אף פנייה זו לא נענתה. ב- 19.12.2007 פנה עו"ד אגמון פעם נוספת למשיבות בבקשה כי ינתן מענה הולם למבקשת בטרם תפנה להליכים משפטיים ושב וביקש את הפרוטוקולים המאושרים לניסויים. ב- 17.12.2007 נתקבל מכתב תשובה מהמשיבה ובו נדחו כל דרישותיה וטענותיה של המבקשת ( נספחים "ח", "ט" ו - "י" לתובענה בהתאמה) (ז) על אף סירוב המשיבה להכיר בדרישותיה של המבקשת , היא נמנעה מלקחת חלק בנתיחות ולמדה באופן עצמאי באמצעות החלופה. המבקשת לקחה חלק בשיעורים בקורס וכן בכל הבחנים שנערכו ושנגעו לתוכן המעבדה וכל זאת לטענתה בידיעת ד"ר סיוון ומבלי שהביע כל התנגדות לכך. ביום 21.01.2008 ניגשה המבקשת לבחינה המסכמת אולם לא קיבלה ציון בקורס בניגוד ליתר הסטודנטים. המבקשת פנתה למזכירות החוג שם נאמר לה כי ציוניה בחלקי המבחן היו 90 ו- 92, אולם היא אינה זכאית לציון עבור ההשתתפות בקורס מאחר שלא השתתפה במעבדות, כמתחייב בדרישות הקורס. (ח) ביום 02.04.2008 הגישה המבקשת את התובענה דנן. יצוין שהתובענה הוגשה תחילה על ידי מבקש נוסף, מר גדעון מרגלית, שהיה אף הוא סטודנט בחוג, אלא שבהמשך הגיעו הצדדים להסדר דיוני המתייחס אך ורק למבקשת, ובמסגרתו הוסכם שלא יבוצעו חקירות ויערכו סיכומים בעל פה בלבד, על אף שהוגשו תצהירים וחוות דעת של מומחים בתחום מטעם שני הצדדים. ביום 12.03.2009 סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. יצוין לענין תשובת המבקשת שהוגשה במסגרת ההסדר הדיוני כי היא כללה טענות חדשות שלא בא זכרן קודם לכן (סעיף 4 ואילך לתשובה) כמו גם בסיכומים בעל פה. לאחר כל האמור לעיל, הגיעה העת למתן פסק דין ביחסי המבקשת והמשיבות בלבד. 2. טענות הצדדים טענות המבקשת המבקשת מבססת את עילתה המשפטית על החוקים שנועדו להגנה על בעלי חיים מפני ניסויים ומפני התעללות וכן על נוהלי האוניברסיטה עצמה. המבקשת מתבססת גם על זכויות היסוד הנשללות ממנה לטענתה על ידי המשיבות . (א) לטענת המבקשת הנתיחות המבוצעות במעבדות בקורס מהוות ניסויים בבעלי חיים, זאת בניגוד לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד 1994 (להלן : - "חוק הניסויים בבעלי חיים") האוסר לבצע ניסויים בבעלי חיים כשניתן להשיג את מטרות הניסוי בדרך חלופית. כן מדובר לטענתה בהתעללות אסורה המנוגדת לחוק צער בעלי חיים ( הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד 1994 (להלן : - "חוק ההגנה על בעלי חיים"). בנוסף, מפירה המשיבה נהלים פנימיים שלה עצמה המסדירים "שימוש בבעלי חיים, לניסויים , במחקר ובהוראה" ( להלן: - "הנהלים") ( נספח "ג" לתשובה מטעם המבקשת), שלפיו שימוש בבעלי חיים מתייחס הן לניסוי הן לבחינת גופות או איברים של בעלי חיים וכן שימוש למטרות הוראה דורש אישור של ועדת האתיקה האוניברסיטאית לניסויים בבעל חיים (להלן : - "הוועדה"), היא המשיבה 2. אין די באישור סגל החוג והמשיבה הפרה נוהל זה בכך שלא ביקשה את אישור הוועדה כעולה ממכתבו של ד"ר סיוון ( נספח "א" לתשובת המבקשת) . המבקשת טוענת כי קיים נוהל נוסף של המשיבה החוזר על ההוראות שלפיהן שימוש בבעלי חיים מחייב אישור הוועדה. כן קובע הנוהל כי הסטודנטים רשאים לפנות לרקטור האוניברסיטה כדי לערער על החלטה דבר שלא היה ידוע לסטודנטים והסגל לא דאג לידעם בדבר זכות זו. (ב) מטרת הניסויים במקרה דנן היא להדגים לסטודנטים את המבנה האנטומי השונה של בעלי החיים באמצעות צפיית מרבית הסטודנטים בנתיחה. החלופה היא תיעוד מצולם של ניתוחים זהים אשר נעשים בידי איש מקצוע והמלווים בהסברים מקצועיים והיא מאפשרת למידה באמצעות צפייה ומביאה לרמת ידע זהה אם לא גבוהה מזו המושגת במעבדה, כפי שנמצא במספר רב של מחקרים בינ"ל וכן אף על ידי מומחים בארץ, ויתרה מכך על ידי ד"ר בורקוב, המרצה שהעביר את הקורס בפקולטה בשנים עברו. כמו כן, נעשה שימוש בחלופה במוסדות אקדמאיים אחרים בארץ בקורסים מקבילים ( בין היתר באוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת בן גוריון, מכללת תל חי והמכללה הימית במכמורת, וכן אף באוניברסיטה העברית עצמה - בחוג לביולוגיה בגבעת רם , וכן בשנים עברו בקורס נושא התובענה). בנוסף, דווקא המומחים מטעם המשיבות הטוענים כי החלופות אינן מספקות, הם אלה המאפשרים להשתמש בחלופה אם הסטודנט אינו מעוניין לקחת חלק במעבדה. על כן לא ניתן לומר כי לא קיימת חלופה ראויה לניסוי, או לכל הפחות סבירה כדרישת החוק. בנוסף, טוענת המבקשת שאין לקבל את טענת המשיבות כי בעלי החיים נושא התובענה הם בעלי חיים בעל מדרג התפתחותי נמוך, המזיקות לאדם ועל כן זכותם לחיים פחותה. החולדה היא חיה אינטיליגנטית , בעלת מבנה חברתי מורכב וכישורי חישה רבים. הכרישים בהם משתמשים לניסויים אינם טורפים אכזריים אלא מדובר בכרישים קטנים שאינם מסוכנים כלל לאדם ואשר נחשבים למין הנמצא בסכנת הכחדה. המבקשת טוענת שהמשיבה לא פועלת בהתאם לפרוצדורה הנדרשת כדי לאשר באופן חוקי את הניסויים הנערכים במעבדות ומבצעות אותם ללא כל פיקוח, מבלי להידרש לנהלים הקבועים בחוק ומבלי שניתן להם אישור. (ג) לטענת המבקשת אין הבדל בין המתת בעל החיים במסגרת הניסוי ובין המתה קודם לניסוי - בשני המקרים מדובר בניסוי בבעל חיים שיש לבצעו בהתאם לפרוצדורה הנדרשת בחוק ולאשרו אל מול המועצה לניסויים בבעלי חיים ( להלן : - "המועצה"). אחרת , יימצא שמותר לכל גוף להמית חיות - בין אם חולדות בין אם כלבים , כדי לבצע בגופותיהם פרוצדורות לימודיות ומדעיות ככל שירצו מאחר שאין הדבר לכאורה מהווה ניסוי ואין על כך פיקוח. (ד) באשר לפגיעה בזכויות היסוד - טוענת המבקשת כי כפיית ההשתתפות בניסוי מנוגדת לזכויות היסוד ופוגעת בחופש המצפון ובחופש העיסוק של המבקשת. הזכות לחופש המצפון נגזרת מכבוד האדם ונקבע זה מכבר שחופש המצפון הוא ערך חוקתי מוכר במשפט בישראל. ההגנה על חופש המצפון במוסד אקדמי, המשפיע על החברה בישראל מבחינה מדעית, חברתית, תרבותית ורוחנית, מקבלת משנה תוקף. האוניברסיטה היא גוף שחלים עליו עקרונות מהמשפט הציבורי לנוכח היותה גוף דו מהותי השולט על משאב חיוני - הענקת השכלה גבוהה. למרות זאת בוחרת המשיבה לפגוע בצורה ישירה בזכות לחופש המצפון של המבקשת באופן שאינו עומד בגבולותיה של הפגיעה המותרת בחופש המצפון. בעוד שלא ייגרם כל נזק למשיבה באישור שימוש בחלופה ועל כך מעידים הציונים הגבוהים של המבקשת, הפגיעה במבקשת אינה מידתית נוכח החלופה הסבירה הקיימת. באשר לחופש העיסוק נקבע זה מכבר כי הוא כולל אף את החופש לבחור עיסוק והחלטה של אוניברסיטה שלא לאשר זכאות בקורס ומכאן זכאות לקבלת תואר פוגעת באופן ישיר בחופש העיסוק. הפגיעה בחופש העיסוק אף היא אינה סבירה ואינה מידתית כשאי הכרה בקורס מהווה הלכה למעשה חוסר אפשרות של המבקשת לסיים את לימודיה, דבר שיהווה פגיעה קשה וקיצונית בעתידה. (ה) המבקשת מודעת לכך שבשנתון המשיבה מצויין כי במסגרת החוג ייערכו ניסויים בבעל חיים אולם היא טוענת כי היא מתנגדת רק לניסויים שאין בהם צורך ושקיימות להם חלופות סבירות. המבקשת לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת מבעוד מועד כי לניסויים מסויימים שיערכו במהלך הלימודים קיימות חלופות, ומרגע שהתבררה לה עובדה זו מיהרה לפעול ולידע את הפקולטה וביקשה להשתמש בחלופה. בנוסף, המשיבה אינה יכולה להתנות על חופש המצפון והעיסוק באמצעים חוזיים בין אם מדובר בגוף ציבורי שכפוף לכללי המשפט הציבורי ובין אם היה מדובר בגוף פרטי . הקביעה החד משמעית בדבר החובה לבצע ניסויים באופן שאינו מאפשר חריגה במקרים מיוחדים מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד ואינה עומדת בתקנת הציבור . על כן עליה להתבטל. (ו) מקרה הדומה לענייננו התעורר בה"פ ( מחוזי חיפה) 237/05 זבריז'ר נ' אוניברסיטת חיפה ומכללת אורנים (לא פורסם 17.01.2006) ( להלן: - " עניין מכללת אורנים") במקרה זה סטודנטית בחוג לביולוגיה במכללת אורנים ביקשה שלא לקחת חלק בניסויים ולבצע מטלות חלופיות מטעמי מצפון. האוניברסיטה סרבה לאפשר את החלופות. המקרה הסתיים בפשרה שלפיה אוניברסיטת חיפה תקים "ועדת מצפון" שתבחן את טענות הסטודנטית ובקשותיה ותפטור אותה מהשתתפות בניסויים ככל שתמצא שמדובר בבעיית מצפון אמיתית. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. אף אם אין בהסכם פשרה זה כדי להוות תקדים מחייב או מנחה ניתן להקיש ממנו לענייננו ובפרט נוכח העובדה שצוינה לעיל שלפיה מוסדות אקדמיים נוספים בארץ בקורסים דומים ומקבילים מאפשרים שימוש בחלופה. טענות המשיבה הגישה המשפטית של המבקשת שגויה מיסודה. על נתיחת הגוויות לא חלות הוראות חוק הניסויים בבעלי חיים וכן לא חלות הוראות חוק ההגנה על בעלי חיים. אין גם כל פגיעה בזכויות יסוד של המבקשת ואין כל הפרה של נוהלי האוניברסיטה. (א) חוק הניסויים בבעלי חיים והכללים שהותקנו מכוחו אינם עוסקים בנתיחת גוויות אלא בניסויים בבעלי חיים שהגדרתם המילונית היא יצורים חיים. בנוסף, נתיחת גופות מהווה תרגול והוראה של סטודנטים שמטרתה היכרות מעמיקה של הסטודנטים עם אנטומיית החיות ואין מדובר בניסוי. לנוכח האמור, אין תחולה לחוק הניסויים בבעלי חיים על כל הוראותיו ומכאן לא עומדת למבקשת טענתה שלא ניתן לערוך את הנתיחה מאחר שקיימת לה חלופה סבירה. (ב) נתיחת הגוויות אינה נכנסת בגדר חוק ההגנה על בעלי חיים ואף אם כן היא מהווה תכלית מכפרת. חוק ההגנה על בעלי חיים עוסק בהתעללות בבעלי חיים, כשנתיחת גוויות של בעלי חיים אינה מהווה התעללות בבעלי חיים. המשיבה אינה ממיתה את החיות אלא כאמור מקבלת את הכרישים והחולדות כשהם מומתים. יש לציין כי החוק עוסק באיסור המתה ברעל או בכל דרך אכזרית אחרת בלבד. החיות נושא התובענה מומתות ללא סבל. אף אם הוראות החוק אכן נוגעות לאיסור המתה ללא סבל , הן אינן מהוות איסור מוחלט, והן נסוגות מפני התכליות המכפרות על הסבל המפורטות להלן. זכותם לחיים של בעלי החיים אינה מוחלטת. מדובר בענייננו בבעלי חיים המזיקים לאדם ושהמדרג ההתפתחותי שלהן נמוך. מנגד קיימת תועלת מדעית וחינוכית בנתיחת גוויותיהן שלא ניתן לקבלה באמצעות החלופה, ושיש בה כדי לכפר על הסבל שלכאורה נגרם להם. הטענה כי המומחים מטעם המשיבה מאפשרים לסטודנטים בקורסים אותם הם מעבירים להשתמש בחלופות אינה רלוונטית לענייננו. סגל החוג סבר כאמור, כי היתרונות והערך המוסף של הנתיחה מהווים גורם מהותי בהכשרה ראויה של בוגרי הקורס וכי אין לאפשר לה תחליף. בנוסף, יש לציין כי אין די בציונים הגבוהים של המבקשת. המטרה אינה הציון הגבוה אלא חווית הטמעת החומר וההתנסות המעבדתית עצמה. השימוש בחומר חלופי נידון בפני מועצת החוג למדעי בעלי החיים בו לומדת המבקשת ונמצא פה אחד שהחלופה אינה מספקת ועל הסטודנטים להשתתף במעבדה כחלק ממטלות החובה של החוג. (ג) אין כל רלוונטיות גם לנהלים הפנימיים של המשיבה. טפסי הדיווח והנהלים נועדו ליישם את הוראות חוק הניסויים בבעלי חיים. הוועדה פועלת מכוח חוק הניסויים בבעל חיים ותפקידה ליתן היתרים בניסויים בבעלי חיים המבוצעים בתחומי האוניברסיטה. הוועדה אינה דנה ואינה אמורה לדון בנתיחות של גוויות שנרכשו מספקים חיצוניים. תכליתו ומטרתו של הנוהל כפי שמוגדרים בפרק הכללי שלו היא להסדיר ניסויים וטיפול ביצורים חיים ובצמצום הסבל הנגרם להם. הסעיפים אליהם מפנה המבקשת נמצאים תחת הכותרת " עקרונות לניסוי בבעלי חיים" והמונח "שימוש" באותו הקשר עניינו ניסוי בהוראה שהוא בלבד טעון היתר. אלו הן הוראות החוק, הוראות המועצה והוראות הוועדה. (ד ) החופש האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה מהווה זכות יסוד הנתונה לביקורת שיפוטית צרה. עיקרו של החופש האקדמי הוא שיקול הדעת המוקנה לסגל האוניברסיטה לקבוע את דרישות החובה מהסטודנטים. ככלל בית משפט אינו מתערב ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשות המוסמכת בשיקול הדעת שלו עצמו. הלכה זו מקבלת משנה תוקף בכל הנוגע לקביעות אקדמיות בהם לאנשי הסגל המומחיות הרבה ביותר בתחום. העובדה שקיימות דעות אקדמיות אחרות אינה משנה את העובדה שהחלטת הסגל ניתנה על בסיס שיקולים אקדמיים ויש לציין שזו אף מהותו של החופש האקדמי - החופש לגישות אקדמיות שונות. העתירה נסובה על החלטה אקדמית טהורה ובית המשפט לא ישים עצמו כפוסק ומכריע בין דעות אקדמיות שונות. בנוסף,לא הצביעה המבקשת על פגמים וכשלים שנפלו בהליך קבלת ההחלטות של המשיבות או על שיקולים זרים העומדים ביסוד ההחלטות. (ה) באיזון בין פגיעה בחופש המצפון אל מול החופש האקדמי גובר האחרון. חופש המצפון אינו מהווה זכות מוחלטת ויש להגבילו מקום שקיימת ודאות קרובה לגרימת נזק ממשי לציבור. בעניננו אם תינתן אפשרות לסטודנטים לפטור עצמם מהמעבדה תגרם פגיעה קשה בערך הציבורי של החופש האקדמי. נפסק זה מכבר כי מוסד להשכלה גבוהה רשאי במסגרת האוטונומיה והחופש האקדמי הנתון לו להגדיר דרישות לימודיות ייחודיות. מקום בו נוצר קונפליקט בין חופש המצפון לאוטונומיה חינוכית ואקדמית , ידו של החופש האקדמי על העליונה כל עוד הדרישות הייחודיות נוגעות לאופיו הייחודי של התוכן הלימודי. החוג למדעי בעלי החיים עיצב תכנית לימודים שלמיטב מומחיותו האקדמית מכשירה את בוגריו לרכוש מקצוע בתחום. באיזון בין הערכים השונים יש לבחון את עוצמת הפגיעה של האחד מול עוצמת הפגיעה באחר. בענייננו, עצם הטענה לפגיעה בחופש המצפון מעוררת תמיהה. המבקשת מודה כי ברצונה ללמוד וטרינריה והיא מודעת לכך שמסלול לימודיה יכלול נתיחות של פגרי בעלי חיים ואף ניסויים בבעלי חיים. היא אינה מתנגדת עקרונית לניסויים בבעלי חיים ומודעת לכך שזוהי פרוצדורה חשובה וחיונית במסגרת ההכשרה. סרבנותה של המבקשת היא סלקטיבית ויש לתת לה משקל נמוך. בנוסף, רגישותה המצפונית של המבקשת אינה רגישותו של הסטודנט הממוצע המבקש ללמוד בחוג למדעי בעלי החיים אלא מדובר ברגישות יוצאת דופן, כשההלכה היא שיש לבחון את רגישותו של רוב הציבור הרלוונטי ואין להתחשב ברגשות של מיעוט בעל רגישות מיוחדת וקיצונית. הפגיעה הנטענת הן בחופש המצפון הן בחופש העיסוק, עומדת בתנאי פסקת ההגבלה של חוקי היסוד, היא נועדה לתכלית ראויה והיא מידתית. הנתיחה נמצאה על ידי סגל המשיבה כחיונית להכשרה ראויה של בוגרי החוג בפקולטה ואילו החלופה אינה מהווה תחליף הולם אלא חומר עזר משלים. בנוסף, הסטודנטים אינם מחויבים בביצוע אקטיבי של הנתיחה אלא מתאפשרת להם לקיחת חלק פסיבי בה. (ו) חובת ההשתתפות בנתיחות במסגרת החוג הובלטה באופן ברור במסמכי ההרשמה לחוג ואין חולק כי המבקשת היתה מודעת לה. עצם ההרשמה של המבקשת לקורס , כששנתון הרישום מפרט כי הסטודנטים יידרשו לבצע נתיחות ואף ניסויים בבעלי חיים מהווה מתן הסכמה לקחת חלק בנתיחות וניסויים אלו. בית המשפט לא יתערב בתוכן ההסכמות החוזיות הנוגעות לדרישות אקדמיות שנקבעו על ידי הסגל האקדמי. המבקשת מנסה להיתלות בטענות של חוזה מקפח ותקנת הציבור אולם באיזון בין הערכים השונים עולה המסקנה שהחופש האקדמי של המשיבה גובר על פגיעה בציבור סטודנטים קטן שרגישותו חריגה וסלקטיבית . באשר לטענת החוזה האחיד ברי כי תנאי אקדמי שנקבע על ידי סגל מקצועי הוא אינו בגדר תנאי מקפח בעודו מגן על אינטרס לגיטימי של האוניברסיטה. מדובר בהוראה חוזית המבטאת החלטה אקדמית טהורה שאינה מהווה הוראה מקפחת. (ז) אין להקיש מעניין מכללת אורנים לענייננו. בעניין מכללת אורנים הושג הסכם פשרה בין הצדדים ולא ניתן פסק דין. בנוסף, תכליתה של מכללת אורנים היא להכשיר מורים ואילו החוג נושא התובענה נועד להקנות מקצוע במסגרתו יעסקו בוגרי החוג עם בעלי חיים באופן מעשי , דבר הדורש , על פי שקול דעת סגל החוג, צורך חיוני להשתתף במעבדה לנתיחת בעלי חיים. לא ניתן להקיש משיקול דעת של מכללת אורנים שמכשירה אנשי הוראה תיאורטית לחוג למדעי בעלי החיים המכשיר בוגרים לעבוד עם בעלי החיים באופן מעשי. בנוסף, בעניין מכללת אורנים היתה הסטודנטית סרבנית מצפון מלאה והתנגדה לשימוש גורף בבעלי חיים לצרכי מדע. בעוד בענייננו כאמור המבקשת היא סרבנית מצפון סלקטיבית העושה אבחנה בין הנושאים שנראים בעיניה ראויים. 3. דיון והכרעה המקרה שלפני מעלה סוגיות עקרוניות הטעונות הכרעה. ניתוח הסוגיות והטיעונים השונים שעלו מכתבי הטענות וסיכומי הצדדים מעלה שאין מנוס מדחיית טענותיה של המבקשת. להלן אתייחס לטענות המבקשת אחת לאחת . חוקיות הנתיחות (א) המבקשת גורסת כי המשיבים פועלים בניגוד לחוק הניסויים בבעלי חיים ולחילופין בניגוד לחוק ההגנה של בעלי חיים (להלן ביחד: - "החוקים"), ובשל כך יש למנוע את חיובה להשתתף בפעילות זו. כדי להכריע בצדקת טענה זו יש לבחון את הוראות החוק ואת פרשנותם הנכונה. חוק הניסויים בבעלי חיים, שנועד להסדיר את האופן בו ייערכו ניסויים בבעלי חיים, קובע בסעיף 8(א) לחוק : "לא יערכו ניסויים בבעלי חיים אלא על פי חוק זה". השאלה הראשונה שעליה יש ליתן תשובה היא האם המקרה דנן נכנס בגדר החוק נוכח תכליתו אם לאו - קרי האם עסקינן בניסוי שנעשה בבעלי חיים. כפי שיוצג להלן, התשובה לכך שלילית, דהיינו, אין מדובר בניסוי בבעלי חיים. החוק אינו מגדיר את המונח ניסוי אלא את מטרותיו האפשריות של הניסוי בבעלי חיים וביניהם: " ניסוי בבעלי חיים שנועד לאחד מאלה : ....... (4) חינוך והוראה.... ההגדרה המילונית של המונח "ניסוי" כשלעצמו היא: "ניסוי: 1. אקספרימנט, עריכת נסיון לשם מטרה מדעית או שימושית , בדיקת כשרו או יעילותו של דבר.2. נסיון, בחינה". (ההדגשה שלי -ה.ג.) ההגדרה המילונית של המונח "נסיון" היא : " 1. בדיקה, שימוש בדבר מה כדי לראות אם הוא כשיר או מתאים. 2. מסע, תפקיד קשה שהוטל על מישהו לבחון אותו אם יעמוד בו ויבצע 3. מעשה הניסוי ,עריכה מכוונת של חומרים בתנאים ובמצבים מסויימים במטרה לאשר או לשלול הנחה מעשית או מדעית משוערת. 4. מומחיות וידיעה שקנה לו אדם בדבר מסוים מתוך טיפול רב וממושך בו". (ההדגשה שלי-ה.ג.). לנוכח ההגדרות המפורטות לעיל ברי כי בענייננו אין מדובר בניסוי. אמנם, אין חולק כי מטרת ביצוע הנתיחה במעבדה היא תצפית לצרכי הוראה ואמנם, תכלית זו היא אחת מהתכליות האפשריות של ניסוי בבעלי חיים אותן קובע החוק כמפורט לעיל, אולם לא כל שימוש בבעלי חיים למטרות הוראה וחינוך יש בו כדי להוות ניסוי. בעניננו, אין מדובר בעריכת ניסוי ובבדיקת כושרו או יעילותו של בעל החיים או תפקוד איבריו, אין המדובר אף במטרה של אישור או שלילת הנחה מדעית או מעשית כלשהי. כל שמדובר הוא בבחינה ותצפית לשם הכרת המבנה האנטומי. אף המבקשת עצמה טוענת כי הלימוד וההוראה במעבדה נושא התובענה נעשים בדרך של צפייה בלבד (סעיף 81.1 לתובענה). אין בתצפית בלבד כדי להוות ניסוי בבעלי חיים באופן העולה בקנה אחד עם הגדרת המונח "ניסוי" , ועם הגדרות החוק ותכליותיו. (ב) שאלה נוספת היא האם מדובר בבעל חיים שאליו מכוונות הוראות החוקים ? סעיף 1 לחוק הניסויים בבעלי חיים מגדיר את המונח "בעל חיים" : "בעל חוליות למעט אדם" (ההדגשה שלי -ה.ג) ההגדרה המילונית למונח "בעל חוליות" היא : "בעלי חיים הנמנים עם המערכת המפותחת ביותר בממלכת החי. דגים, דו חיים, עופות ויונקים סימנם האופייני ביותר הוא עמוד השדרה העשוי חוליות חוליות". (ההדגשה שלי -ה.ג) ההגדרה המילונית למונח "בעל חיים" היא: " 1. יצור חי - להבדיל מצמח או דומם. 2. בהמה, עוף ,רמש וכו בניגוד לאדם. (ההדגשה שלי - ה.ג.). לשם הזהירות אביא גם את הגדרת המונח "חי" והיא: " בעל חיים, כל אשר נשמה באפו בניגוד אל מת או דומם". נוכח כל המפורט לעיל, ברי כי גוויות של כרישים וחולדות, אינן עונות על ההגדרה של בעל חיים כהגדרתו בחוק הניסויים בבעלי חיים ומשכך הוא אינו חל עליהם. בנוסף, תכלית חוק הניסויים בבעלי חיים כפי שעולה מלשונו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי מדובר בענייננו בגוויות בעלי חיים. מלשון חוק הניסויים בבעלי חיים עולה כי תכליתו היא להגדיר אופן ביצוע של ניסויים בבעלי חיים כך שיעשו תוך מזעור הסבל והכאב הנגרמים לבעלי החיים. רק יצור חי אשר נשמה באפו עלול לחוש כאב וסבל. בעניין זה נאמר זה מכבר כי : "מזכות החיות לחיים נגזרת החובה שלא לגרום להן סבל מיותר במהלך חייהן" (דבריה של הש' שטרסברג -כהן בבג"צ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נז (6) (2003)). וכן: "כשלעצמי אין ספק בלבי כי ליצורי הבר, כמו לחיות המחמד -רגשות. הם ניחנים בנפש החווה את רגשות השמחה והצער האושר והאבל החיבה והפחד. לא הכל סוברים כך אך אין חולק כי גם יצורים אלה חשים בכאב המוסב להם בפגיעה פיסית...."(דבריו של הש' ריבלין בבג"צ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נז (6) (2003)). אין חולק כי היכולת לחוש סבל וכאב נתונה ליצור חי שניתן לייחס לו רגשות ותחושות מסויימים אף אם אין הם בהכרח ידועים וברורים לאדם. מאחר שתכלית החוק היא מזעור הסבל והכאב, ומשמצאתי כי החוק עוסק ביצורים חיים ושבענייננו מדובר בגוויות כרישים וחולדות אין חוק הניסויים בבעלי חיים חל עליהם. על כן, ולנוכח כל האמור לעיל איני סבורה כי חוק הניסויים בבעלי חיים חל על המקרה דנן ביחס לגוויות הכרישים והחולדות. המבקשת מעלה סוגיה נוספת לענין חוק הניסויים בבעל חיים והיא סוגיית החלופה הסבירה לניסוי, אולם מאחר שאין מדובר בענייננו בעריכת ניסוי , אין כל רלוונטיות לנושא החלופה בשלב זה. (ג) לחילופין טוענת המבקשת כי המשיבות הפרו את חוק ההגנה על בעלי חיים. חוק ההגנה על בעלי חיים עוסק אף הוא בבעלי חיים שהגדרתם פורטה לעיל ואינו עוסק בגוויות של בעלי חיים ולכן אף הוא אינו חל במקרה דנן ולא ניתן לקבוע כי המשיבות פועלות בניגוד לו. לא ניתן לראות במשיבות אחראיות להריגת בעלי החיים אלא אחראיות לשימוש בהן בלבד. גופים חיצונים למשיבה הם המבצעים את פעולת ההמתה ובאי כוח המבקשת לא הוכיחו אחרת. גופים חיצוניים אלה, כנטען על ידי המשיבה ולא נסתר על ידי המבקשת, הם גורמים מוסמכים ומורשים לכך בין אם בארץ בין אם בחו"ל והטענה בדבר המתת הכרישים והחולדות לצרכי הנתיחה במעבדה אינה נכונה עובדתית. המשיבות עושות שימוש בבעלי החיים שמומתים ( הכרישים והחולדות) בטרם הגעתם לידיהן כשאת שאלת חוקיות השימוש בחנתי לעיל בהתאם לחוק הניסויים בבעלי חיים. באי כוח המבקשת טענו לראשונה בסיכומיהם שמתקיימים יחסי שליחות בין הגורמים החיצוניים המבצעים את פעולת ההמתה בפועל לבין המשיבות ולכן יש לראות את המשיבות אחראיות להמתה המהווה לשיטת המבקשת התעללות. לא ניתן להעלות טענות בעלמא בוודאי שלא בשלב הסיכומים. טענה זו אף לא הוכחה והיא נדחית. (ד) משקבעתי כי חוק הניסויים בבעלי חיים אינו חל בעניינו , ברי כי הכללים שהותקנו על פיו אינם חלים גם כן. מכאן כי לצורך ביצוע הנתיחה במעבדה נושא התובענה אין צורך בקבלת אישור מהמוסדות שהוקמו מכוחו של חוק הניסויים בבעלי חיים כשהדבר רלוונטי הן לגבי המועצה הן לגבי הוועדה הפנימית של המוסדות המבצעים ניסויים. המבקשת טוענת כאמור כי המשיבות מפרות את הנהלים שלהן עצמן לנוכח העובדה כי קיימת בנהלים הבחנה בין "ניסוי" ל"שימוש" שלפיה שימוש בבעלי חיים כולל אף שימוש בגוויות ואיברי בעלי חיים כשלשיטת המבקשת בפרשנות הנהלים, יש צורך באישור הוועדות אף בביצוע שימוש, אישור שכאמור לא התבקש וממילא לא ניתן. בבחינה מדוקדקת של לשון הנהלים בכלל והפרק הרלוונטי אליו מתייחסת המבקשת בפרט עולה כי אין לקבל טענה זו ואפרט מדוע. הנהלים הוצאו מכוח חוק הניסויים בבעלי חיים ומטרתם כפי שעולה הן מכותרת הנהלים הן מהחלק כללי ( עמוד 4 לנהלים) היא לקבוע נהלים, הנחיות והוראות באשר לביצוע ניסויים בבעלי חיים, הטיפול בהם החזקתם והובלתם וכל זאת תוך גרימת סבל וכאב מינימליים וטיפול אנושי בבעלי החיים. בנוסף מפורטות בחלק הכללי הגדרות אליהן מתייחסים הנהלים העוסקים כאמור בין היתר בניסוי בבעלי חיים. כך מובהר כי מדובר בבעלי חיים חולייתנים בלבד שעל פרשנות מונחים אלה עמדתי זה מכבר והבהרתי כי המדובר בבעלי חיים חיים בלבד, וכן ניתנת פרשנות למונח "ניסוי" כדקלמן : "בגישה האוניברסיטאית הנ"ל , המונח "ניסוי" כולל כל פעילות בבע"ח שתכליתה הפקת מידע מבע"ח (כולל: ניסוי,תצפית,הכנה לתצפית, בדיקה וכו) לצרכי מחקר ו/או הוראה" ( עמוד 5 לנהלים). כלומר כעולה מן הכותרת והפרק הכללי בלבד עסקינן בנהלים הנוגעים לכל פעילות המבוצעת בבעלי החיים, הן ניסוי הן תצפית , זאת בהרחבה מדרישת חוק הניסויים בבעלי חיים העוסק בניסוי בלבד , אולם המדובר ביצורים חיים העשויים לחוש כאב וסבל בלבד ואין מדובר בגוויות בעלי חיים. סעיף VIII לנהלים מפרט את כללי המדיניות של המשיבה בכל הנוגע לשימוש בבעלי חיים לצרכי הוראה, כשסעיף VIII(ג)(1) הוא הסעיף היחיד בנהלים בו יש התייחסות לעניין שימוש בגוויות בעלי חיים כדלקמן. סעיף VIII(א) מפרט מהי פעילות הוראתית: " ....כולל בין השאר הרצאות, הדגמות, מעבדות ותרגילים"... סעיף VIII(ב)(1) קובע כי על האחראי לפעילות ההוראית מוטלת החובה להביא את תכני הפעילות לאישור ועדת ההוראה תוך התייחסות לסעיף VIII(ג) שם מבחינה המשיבה בין קורסים שונים. סעיף VIII(ג) אליו מפנה כאמור סעיף )VIIIב)(1) מבחין בין קורסים שמטרתם להכשיר סטודנטים לטיפול בבעלי חיים או לביצוע ניסויים בהם (סעיף VIII(ג)(1)), לבין קורסים שמטרותיהם אחרות והשימוש נועד רק להמחיש לסטודנטים תופעות הידועות בספרות ( סעיף VIII(ג)(2)), שאז מצדדת האוניברסיטה בגישה שיש לצמצם ככל האפשר את השימוש בבעלי חיים ויש להעדיף במידת האפשר חלופות מתודולוגיות כגון סימולציות ממוחשבות. ודוק רק לגבי סעיף VIII(ג)(1) מבחינה המשיבה בין המונח "ניסוי" למונח " שימוש" באופן הבא: "המונח "ניסוי" בבע"ח בהקשר זה משמעו: כל פעולה שמטרתה הפקת נתונים ו/או מידע מבעל חיים חי והיא פוגעת במצב בריאותו ו/או בהרגשתו ושאינה נעשית אך ורק לצורך ריפויו ו/או לשם שיפור איכות חיינו. מונח זה כולל גם תצפית ומדידה... המונח "שימוש" בהקשר זה מתייחס הן לניסוי והן לבחינת גופות או איברים של בעלי חיים. למרות שחוק צעב"ח מתייחס רק לחולייתנים חיים האחריות המוטלת על האחראי בקורס מתייחסת לכלל בעלי החיים האפשריים ולא רק בעודם החיים. על האחראי לדאוג לכך שכל סוגי בעלי החיים , בין אם חיים ובין אם מתים יזכו להתייחסות רצינית, מכובדת ומאופקת ושהעיסוק בהם ייעשה תוך התחשבות ברגשות התלמדים". (עמוד 20 לנהלים ) (ההדגשה שלי - ה.ג). כלומר רק בכל הנוגע לקורסים שמטרתם הכשרה לטיפול בבעלי חיים או ביצוע ניסוי בהם מתייחסת המשיבה הן לשימוש בבעלי חיים חיים הן לשימוש בגוויות, כשביחס לכל יתר הקורסים עסקינן בבעלי חיים חיים בלבד. מלשון הסעיף כפי שפורט לעיל עולה כי על האחראי לפעילות ההוראתית לבקש את אישור הוועדה באשר לתכני הפעילות בשני מקרים, האחד - בפעילות בה מטרת הקורס היא הכשרה לטיפול או ניסוי הן בבעלי חיים חיים הן בגוויות בעלי חיים (סעיף VIII(ג)(1)). השני - בפעילות בה מטרת הקורס היא המחשת תופעות ידועות בבעלי חיים חיים ( סעיף VIII(ג)(2)). מאחר שבענייננו עסקינן במעבדה אשר מטרתה המחשת תופעות ידועות בגוויות בעלי חיים לא עולה מן האמור כי יש לקבל אישור לצורך ביצוע מעבדה זו . ועל כן לא הפרו המשיבות נהלים אלו . (ה) נושא עוברי התרנגולת מצדיק התייחסות נפרדת , שהרי מדובר בעוברים בני 72 שעות. המחלוקת בעניין עוברים נסובה בעיקר סביב השאלה מאיזה שלב בהתפתחותו נחשב הוא ליצור חי כשהדעות הן כאמור שונות ומשתנות בהתאם להרגלי דת, אמונה, תרבות ומדע. הגדרתו המילוני של עובר היא: " יצור חי בראשית התהוותו". ומעצם ההגדרה עצמה עולה המחלוקת - האם אכן עסקינן ביצור חי ואם כן מאיזה שלב ייחשב העובר כיצור חי , האם מרגע ההפריה, האם לאחר יום , יומיים , חודש, האם מהשלב שניכרים בו סימנים אנושיים, משלב בו מתחילה פעילות מוחית וכו, וזאת כמובן כתלות בזמן ההתפתחות הסופי של בעל החיים הו מדובר. על אף הקושי הכרוך בסוגייה ומבלי להכריע בה לגופה ניתן לומר לעניין תחולת חוק ניסויים בבעלי חיים שעובר התרנגולת בשלב מוקדם זה בהתפתחותו הוא רובו ככולו כלי דם וברי כי עדיין אין מדובר בשלב בו ניתן לייחס לו רגשות ותחושות וספק רב אם הוא יכול ועלול לחוש סבל וכאב, כאשר כאמור תכלית חוק הניסויים בבעלי חיים היא מניעת כאב וסבל לבעלי החיים בהם מבוצע הניסוי ועל כן אף בעניין זה אין תחולה לחוק הניסויים בבעלי חיים. כשמעבר לכך , כאמור לעיל לא מתקיים בענייננו היסוד הנוסף ההכרחי לשם תחולת חוק הניסויים בבעל חיים מאחר שקבעתי שאין עסקינן בניסוי. לעניין חוק ההגנה על בעלי חיים. אם נדבוק בגישה כי אין מדובר עדיין ביצור חי הרי שממילא אין מדובר גם בהמתה העולה כדי התעללות וממילא אין מדובר בהמתה כלל. מאידך גיסא , אם נדבוק בגישה שלפיה אף בשלב מוקדם זה מדובר ביצור חי בראשית התפתחותו ועל כן פתיחת הביצים מהווה סוג של המתה יש להידרש לטענת המבקשת שלפיה המתה זו מהווה התעללות אסורה, לפי חוק ההגנה על בעלי חיים. סעיף 2 (א) לחוק ההגנה על בעלי חיים קובע : "לא יענה אדם בעל חיים , לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". האם המתה מהווה התעללות בבעל חיים ב"דרך כלשהי" ? יש לבחון בעניין זה כל מקרה לגופו כשבאופן מקדמי לבחינת שאלה זו יש לבחון מהי התנהגות שתחשב להתעללות בבעל חיים והאם המעשים הנטענים בענייננו עולים כדי התעללות. ברע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ פ"ד נא (2) 832 (1997) ( להלן : - "עניין חמת גדר") התייחס הש' חשין בהרחבה לחוק ההגנה על בעלי חיים וליסודות המקימים התעללות בבעלי חיים. "התעללות" כפי שפורשה בפסק דין זה היא "התנהגות קשה ואכזרית כלפי הזולת , השפלתו, עשיית רע לזולת". הש' חשין קבע כי היסודות המקימים התנהגות העולה כדי התעללות הם שלושה. האחד- האם בעיני אדם אובייקטיבי המסתכל מן הצד ייראו המעשים כהתעללות. השני - הסבל והכאב שחשה החיה עקב מעשה ההתעללות כשדי בכאב או סבל שאינם בדרגה חמורה. השלישי - התכלית לשמה בוצע המעשה והאם מדובר בתכלית המשקפת ערך חברתי ראוי. בנוגע לעוברי התרנגולת אף אם אניח כי מדובר ביצור חי , אני סבורה כאמור כי מאחר שאכן מדובר בשלב מאד מוקדם וראשוני בהתפתחות העוברית לא ניתן לומר כי יש לראות, וכי אדם מן היישוב היה רואה, בפעולה זו התעללות ואף לא ניתן לומר כי העובר בשלב ראשוני זה, שמהותו רובו ככולו כלי דם, חש סבל וכאב ולו מעטים ביותר. יתרה מכך, אני סבורה נוכח כל האמור לעיל כי במקרה זה יש לומר שהתכלית ראויה. בענין חמת גדר שהוזכר לעיל קבע הש' חשין כי : "במקרים שבהם גורם האדם במעשיו סבל לבעל-החיים, כאשר התכלית היא טובת האדם - ניתן להבדיל בין תכלית לתכלית. יש תכלית אשר תוכל לכפר ולו על סבל מעט כי ייגרם לבעל- חיים, ויש תכלית שלא תאצור כוח לכפר על כל סבל שהוא לבעלי-החיים". בנוסף, קובע הש' חשין כי שימוש בבעל חיים לצרכי האדם ובמקרה שנידון בעניין זה - מאבק אדם בתנין , עשוי להוות תכלית ראויה מקום בו הדבר משמש לצרכי לימוד ואימון. קל וחומר אם כן , בענייננו, בו ספק אם מדובר ביצור חי וספק רב אם פתיחת הביצים עולה כדי התעללות, כי תכלית הההוראה הינה תכלית ראויה ומכפרת. (ו) המבקשת טוענת שהמתת בעלי החיים ללא צידוק ולצורך ביצוע הניסוי בלבד אינה חוקית. אולם, מקריאת חוק ההגנה על בעלי חיים עולה כי החוק אינו אוסר כל המתה של בעלי חיים אלא אוסר המתת בעלי חיים בשיטות אכזריות שיש בהם גרימת סבל מיותר והתעללות בבעלי החיים (בג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עיריית ערד פ"ד נה (1) 769 (1998)). כך קובע סעיף 3 לחוק ההגנה על בעלי חיים על העבדת בעל חיים עד אפיסת כוחות או עבודה שבעל חיים אינו מסגול לעבוד בה לנוכח מצבו הגופני. סעיף 4 לחוק ההגנה על בעלי חיים אוסר על המתתם ברעל הגורם מוות בייסורים . סעיף 13 לחוק ההגנה על בעלי חיים קובע כי ניתןלהשמיד בעל חיים אם הוא חולה או סובל בהתאם למצבו הרפואי. ולעומת זאת קובע סעיף 22(1) לחוק ההגנה על בעלי חיים כי החוק אינו חל על המתת בעלי חיים לצורכי מאכל. ודוק סעיף 19(3) מסמיך את שר החקלאות לקבוע מהו אופן המתת בעלי חיים שיעמוד בגדרי החוק. לנוכח האמור לעיל עולה כי כוונת המחוקק לא היתה לאסור בחוק כל המתה של בעל חיים אלא במקרים המפורטים בו בלבד, מקרים אשר אינם רלוונטיים לענייננו בו כאמור החיות כלל אינן מומתות על ידי המשיבה, אופן ההמתה שלהן הוא הרדמה ללא כל גרימת סבל ולצורך תכלית ראויה כאמור. (ז) עוד טוענת המבקשת כי אם לא אכיר בהמתת בעלי החיים נושא התובענה כפעולה בניגוד לחוק ההגנה על בעלי חיים לכאורה יתאפשר בכך לכל גוף להמית כל חיה באשר היא כדי לבצע בגופה פרוצדורות מדעיות ולימודיות ללא פיקוח וללא בחינת אמצעים חלופיים. בית המשפט בבבג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עיריית ערד פ"ד נה (1) 769 (1998) דן באריכות בסוגיית המתת בעלי החיים למטרות שונות וסקר באופן נרחב את כלל החוקים והסעיפים השונים בשיטתנו העוסקים בהמתת בעלי חיים , המתירים והאוסרים על פי תנאיהם והגדרותיהם . התמונה העולה היא כי: "...עלינו לשוות לנגד עינינו את זכותם של בעלי החיים לחיות. זכות זו , גם אם איננה מעוגנת ישירות בחקיקה הישראלית , מהווה חלק מתרבותנו ומתחושה פנימית ערכית ותועלתית כאחד בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו. נקודת המוצא של החקיקה הנושקת לזכות בעלי החיים לחיות היא שזכות זו קיימת ומוגנת בשיטתנו המשפטית....מנקודת מוצא זו נגזרים חוקים שתכליתם למנוע סבל ועינויים מבעלי חיים ולאסור התעללות בהם מחד גיסא ולאפשר השמדת בעלי חיים בנסיבות חריגות ומיוחדות מאידך גיסא". מן האמור לעיל עולה, בניגוד לטענת המבקשת , כי המחוקק נתן דעתו הן לזכויות בעלי החיים לחיות הן לתכליות השונות בעטיין יש לאפשר בנסיבות מסויימות את המתתן. ברי כי רק במסגרת ההגדרות הקיימות בחוק ניתן להמית בעלי חיים ולעשות בהם שימוש לצרכיו השונים של האדם, כל שימוש אחר מהווה עבירה על חוק, כשבענייננו לאחר בחינה של עובדות המקרה והגדרות החוקים הרלוונטיים לכאורה עולה כי פעולות המשיבה נעשות באופן העולה בקנה אחד עם הוראות החקיקה ועל כן אינן מהוות עבירה על החוק ואינן מהוות פתח להתנהגות בלתי חוקית, בלתי מבוקרת ובלתי מוסרית בכל הנוגע לבעלי חיים. סיכום ביניים (ח) לנוכח כל האמור לעיל עולה כי החוקים עוסקים בהגנה על בעלי חיים בעודם בחיים ומטרתם למנוע כאב סבל , עינוי , התעללות והתאכזרות בבעלי חיים, בין אם לצורכי ניסוי, מחקר הוראה ועל אחת כמה וכמה אם וכאשר הם נעשים ללא כל תכלית ראויה. על כן , מאחר שבענייננו אנו עוסקים בנתיחה של גוויות של בעלי חיים וכן צפייה בעוברי תרנגולת אני סבורה כאמור שהמקרה דנן אינו נכנס בגדר החוקים והמשיבות במעשיהן לא הפרו אותם. מכאן שברי כי אף ההחלטה לחייב סטודנטים לקחת חלק במעבדות אינה בניגוד לחוק. יש חשיבות גדולה לערך המוסף שבלמידה מעשית המתבססת על שימוש בפועל בבעלי חיים . נדמה שלא יכול להיות חולק על חשיבות וחיוניות למידה זו. עם זאת, יש לאזן תכלית חשובה זו אל מול חשיבות השמירה על זכויות בעלי החיים המשמשים לא מעט כאמצעי בידי האדם, ובפרט של בעלי החיים הנמצאים בסכנת הכחדה. אף אם אין בפעולות המשיבות כדי להוות עבירה על חוק ואף אם אין עסקינן בניסוי, ראוי לשקול ולבחון את סוגי החיות בהן נעשה שימוש זאת ביחס לתרומתן לסביבה, להתפתחות האבולוציונית והאקולוגית של הטבע, ביחס למעמדן ההתפתחותי ולסכנת ההכחדה בה הן נמצאות . הפגיעה הנטענת במבקשת - האם מנוגדת לזכויות יסוד? (ט) המבקשת טוענת שהגדרת השתתפות חובה בנתיחות המבוצעות במעבדה וזאת כתנאי לזכאות לקבלת ציון בקורס מהווה פגיעה בחופש המצפון. בנוסף היא טוענת שמאחר שהמשמעות המעשית של אי ההכרה בציון הקורס היא אי ההכרה בתואר מהווה הדבר פגיעה בחופש העיסוק שלה. המשיבות עומדות מנגד על זכותן לחופש אקדמי ועל הצורך באי התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת האקדמ . הזכויות והאינטרסים הנטענים בתובענה דנן הוכרו זה מכבר כזכויות יסוד וכאינטרסים בעלי חשיבות ציבורית בשיטתנו המשפטית. עם זאת הם אינם מוחלטים ויש לאזנם האחד אל מול השני. המבחנים לעריכת האיזון, הקבועים בחוקי היסוד, הם עוצמת הפגיעה, תכלית הפגיעה בזכות ומידתיות האמצעי להשגת התכלית האמורה ( בג"צ 5016/96 ליאור חורב נ' שר התחבורה פ"ד נא (4)1 (1997) ). לשם הכרעה בסוגיה זו אבחן את מהות ותוכן הזכויות והאינטרסים הנטענים, את חוזקם , עוצמת הפגיעה האפשרית בהם והאם נעשית לשם תכלית ראויה ובצורה מידתית. (י) חופש המצפון הוכר זה מכבר כערך יסוד הנגזר מאופייה הדמוקרטי של המדינה. הוא מתבקש נוכח מקומו המהותי של כבוד האדם וחירותו במשפטנו, נוכח ההכרה והסובלנות למצפונו של האדם , מהכבוד לאישיותו של האדם שעשויה להיות שונה מאדם לאדם וכן מהצורך לאפשר לאדם לפתח את אשיותו וייחודו ( בג"צ 7622/02 הפרקליט הצבאי הראשי נ' זוננשטיין (לא פורסם , 31.12.2002). בעניין זה נקבע זה מכבר : "סרבנות המצפון היא תופעה אנושית אמיתית. היא משקפת חוסר הסכמה פנימי למהלכי הרוב-בין בחוק ובין במדיניות חברתית. היא מבטאת עמדה שונה של מיעוט או של יחיד. חופש המצפון של הפרט הוא ערך יסוד במשטר דמוקרטי, אולם כיבודו חייב באיזון עם ערכי יסוד אחרים , בראש ובראשונה עם שלטון החוק שבלעדיו לא יכון סדר חברתי תקין. מרווח ההכרה המשפטית בחופש המצפון של היחיד, בהיותו חורג מן הסדר הכללי הוא מטיבו מצומצם ביותר והוא מותנה בגדרי ההיתר הניתן לכך במשפט" (בג"צ 2383/04 ליאורה מילוא נ' שר הביטחון נט (1) 166 (2004)) . מכאן כי אמנם חופש המצפון הוא בעל ערך מהותי והמשפט מכיר בטעמי מצפון כעילה להחריג יחיד מן הכלל ולהתחשב בו , אולם הוא אינו מהווה זכות מוחלטת. תינתן הכרה בחופש המצפון כשאין בה משום סכנה לסדר הציבורי הן לנוכח תוכנה ומהותה הן ביחס להיקפה הן ביחס לעוצמת הפגיעה באינטרס המתנגש ובחשיבותו. (יא) המבקשת טוענת גם לפגיעה בחופש העיסוק. חופש העיסוק מעוגן בחוק יסוד חופש העיסוק שלפיו כל אדם בישראל רשאי לעסוק בכל עיסוק ומקצוע, כשנקבע זה מכבר כי הזכות לחופש העיסוק כוללת אף את זכותו של אדם לבחור לעצמו באופן חופשי את העיסוק המדבר אל ליבו וכי החלטה לעסוק במקצוע מסוים היא החלטה הראויה להגנה חוקתית (בג"צ 726/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר פ"ד מח (5) 441 (1994) , ה"פ ( מחוזי - ת"א) 200758/98 עימד ערדה נ' פרופ מיכאל מירון (לא פורסם) ). הפגיעה בחופש העיסוק מותרת בהתאם לפסקת ההגבלה קרי אם הפגיעה מעוגנת בחוק ההולם את ערכי המדינה, הנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. המשיבה כאמור טוענת כי יש לאזן את הזכויות הללו להן טוענת המבקשת אל מול זכותה לחופש אקדמי ולנוכח העובדה כי היא מהווה גוף שבית המשפט ימעט מלהתערב בהחלטותיו ובשיקול דעתו . (יב) החופש האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה עוגן בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה תשי"ח 1958 כדלקמן: "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה - "עניינים אקדמיים ומנהליים" - לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית חינוכית או משקית אחרת". כמו כן , לעניין החלטה באשר למתן ציונים (בין היתר) קובע סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 כדלקמן: "חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה לפי החוזה נושא לדיון בבית המשפט". לנוכח סעיפים אלו הגדירה הפסיקה את החופש האקדמי כחירות התחומה הן בעקרונות המשפט הפרטי הן בעקרונות המשפט הציבורי. הפסיקה עסקה במקרים רבים בשאלת סיווג מוסדות להשכלה גבוהה כגופים דו מהותיים וטרם נקבעה הלכה חד משמעית בעניין. לעיתים נמנע בית המשפט העליון מהכרעה בנושא ( בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (לא פורסם , 2006). במקרים אחרים קבע שלא ניתן לסווג באופן אוטומטי כל מוסד להשכלה גבוהה כגוף דו מהותי ויש לפרוס לצורך הכרעה בעניין תשתית עובדתית ונורמטיבית רחבה בכל מקרה לגופו ( עע"מ 7151/04 הטכניון-מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ פ"ד נט (6) 433 (2004)), ובמקרים אחרים נקבע כי האוניברסיטה אינה תאגיד פרטי רגיל והיא מהווה, מבחינת פעילותה מטרותיה ותפקידיה, גוף ציבורי (ע"פ 293/89 סוקולובסקי נ' מדינת ישראל פ"ד מו (3) 92,149 (1992)). עם זאת, נקבע זה מכבר כי לאוניברסיטה מעמד מיוחד נוכח הפעילות הציבורית שנעשית בה , התמיכה הכספית שהיא מקבלת, הציבור הרחב אשר בא בשעריה ושליטתה הבלעדית על משאב ההשכלה הגבוהה כשבתחום זה נתונה לה המומחיות והמקצועיות ( ע"א 319/65 אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית פ"ד כ(1) 204 (1966) , ה"פ ( מחוזי -חי') 169/96 פלוני נ' אוניברסיטת חיפה פ"מ תשנ"ו 96(2) ( 996), ה"פ (מחוזי-חי' ) דוח'אן נ' אוניברסיטת חיפה (לא פורסם , 2005). כן נקבע כי האוניברסיטה ממלאת תפקיד מעין ציבורי נוכח הבטחתה לציבור סיכויים גבוהים להשתלב בקהילה, תפקידה בעיצוב החבר, והקניית ידע מקצועי עליו מסתמך הציבור (אסף הראל גופים דו מהותיים :גופים פרטיים המשפט המנהלי עמוד 78 (2008)). בענייננו, עולה ההיבט הציבורי של המשיבה מעבר לשיקולים שפורטו לעיל אף נוכח הסוגיה העומדת במרכז הדיון והנוגעת לקביעת תכנית הוראה והחלטה באשר למתן ציון , הכרה בקורס ובתואר, נושאים ששיקול הדעת הנתון בעניינם באופן בלעדי למשיבה עוגן בחקיקה. יפים לעניינו אף דבריו של הש' לנדוי בע"א 319/65 דוד אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית פ"מ כ(1) 204 (1996) ( להלן : - "עניין אלבלדה") שניתנו עוד בטרם חקיקת סעיף 33 לחוק החוזים: "מן ההכרח להשאיר בידי המוסדות האקדמיים שיקול דעת בכל הנוגע לקביעת תכנית לימודים..... ....אם ישנם חילוקי דעות בין התלמיד או המועמד לקבלת התואר לבין האוניברסיטה או יותר נכון בינו לבין הסגל האקדמי ביחס לשאלה האם ראוי הוא אותו תלמיד לתואר , לשם או לתעודה שהוא דורש, הרי זהו עניין לבירור בקרב חברי הסגל המדעי של האוניברסיטה ואין זה עניין לבית המשפט לענות בו ". מכל האמור לעיל עולה כי החופש האקדמי של האוניברסיטאות המעוגן הן בחקיקה הן בפסיקה ענפה מהווה אינטרס ציבורי חזק ומשמעותי ויש חשיבות רבה להגן עליו נוכח הציבור הנרחב שמושפע מפעולות והחלטות גוף זה. כשנקודת ההנחה היא שבכל הנוגע להסמכת הציבור להשכלה גבוהה האוניברסיטה היא הגוף המקצועי והמומחה בעל הכלים הטובים ביותר ובית המשפט לא יחליף את שיקול הדעת המקצועי בשיקול דעתו. אין בכך כדי לקבוע כי האוניברסיטאות יפעלו ללא כל פיקוח וללא כל סמכות , אלא עליהן לפעול בהתאם לכללי המשפט הציבורי במידתיות , סבירות ומבלי לאפשר שרירותיות והפליה. (ת"א (מחוזי- ת"א) 2221/01 לבקוביץ אתי נ' אוניברסיטת ת"א (לא פורסם , 28.02.2005), ה"פ (מחוזי- חיפה) 380/00 דורית רוזנצוויג - שור נ' אוניברסיטת ת"א ( לא פורסם , 16.09.2001), ע"א 838/87 רחל שני נ' אוניברסיטת ת"א פ"ד מב (2) 380 (1988) (להלן : - "עניין שני"). (יג) במקרה דנן סבורה אני שאל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתה של המשיבה שהיא הגוף המקצועי המוסמך להחליט מהם התנאים הנדרשים להכשיר את בוגריו למקצוע אותו בחרו ללמוד במסגרת זו וכי התערבות בית המשפט בשיקול דעת המשיבה בשם חופש המצפון והעיסוק של המבקשת תגרום לפגיעה קשה באינטרס הציבורי של החופש האקדמי ובמעמד המוסדות ההשכלה הגבוהה. האוניברסיטה קובעת סטנדרט לימודים הראוי ביותר בעיניה לשם הכשרת הסטודנטים הבוחרים ללמוד בה, סטנדרט שיכול לעמוד בו הרוב הכמעט מוחלט של הסטודנטים הבוחרים ללמוד בפקולטות השונות מתוך הבנה, ידיעה והכרת המסלול אליו הם נכנסים. כל מסלול ותנאיו כל מסלול ודרישותיו. אכן במקרים מסוימים ומיוחדים על האוניברסיטה לגלות רגישות ונכונות לעזור ולהקל על הסטודנט בין אם מטעמים של קשיי שפה, מגבלות ונכויות למיניהן, מצב סוציו - אקונומי וטעמי מצפון אולם כל מקרה נבחן לגופו של עניין בהתאם לפגיעתו ברמת ההכשרה המינימאלית הנדרשת על ידי המוסד האקדמי. בענייננו טוענת המבקשת כי הפגיעה בה אינה מידתית כיוון שקיימת חלופה סבירה שאף נעשה בה שימוש בשאר המוסדות האקדמיים המקבילים בארץ. חלופה זו נשקלה ונמצא כי אינה מספקת את דרישות הסגל האקדמי של המשיבה. אף אם קיימות דעות אחרות וננקטים מעשים שונים במוסדות אקדמיים אחרים בארץ אין בכך כדי להכריע כי הפגיעה אינה מידתית ואינה סבירה ( בג"צ 6671/04 עמותת שחר אגודה לקידום החינוך בישראל נ' המועצה להשכלה גבוהה (לא פורסם , 28.03.2007)) ואף נהפוך הוא. החופש האקדמי משמעותו כי לכל מוסד אקדמי החופש להגדיר את תנאיו ואין הכרח כי תהיה אחידות בדעות. חופש המצפון כאמור הוא ערך יסוד אולם הוא אינו מוחלט. הוא ייסוג בפני החופש האקדמי מקום בו המבקשת אינה מתנגדת באופן עקרוני לשימוש וניסוי בבעל חיים שאם לא כן לא היתה נרשמת מלכתחילה ללימודי בעלי החיים מתוך כוונה להירשם ללימודי הווטרינריה כשהיא מודעת כי יהיה עליה לבצע פעולות מסוימות שאינן בהכרח מהוות פעולות להצלת חיי בעלי החיים. המבקשת אף אינה מתנגדת באופן עקרוני לניסויים אלה כל עוד אין הם מהווים פגיעה מיותרת בבעלי חיים. בנוסף, רגישותה של המבקשת, על אף שהיא ראויה ויש לכבדה, אינה מבטאת את רגישות מרבית הסטודנטים הלומדים במסגרת זו ונקבע זה מכבר כי בבחינת איזון הערכים יש להתחשב בדעת רוב או חלק מן הציבור הרלוונטי ולא בדעתה הייחודית המבטאת מיעוט ( ע"א 294/91 חברת קדישא נ' קסטנבאום פ"ד מו (2) 494(1992)). באשר לחופש העיסוק אף לא ניתן לומר כי הפגיעה בו אינה מידתית ולתכלית ראויה. אכן המשמעות המעשית אינה פשוטה והיא שהמבקשת לא תוכל לסיים את חוק לימודיה כפי שבחרה לעשות, אולם מאחר שהיא מסרבת לקיים את הדרישות שנקבעו על ידי המשיבה ואשר היו ידועות לה מלכתחילה, מקיימת למעשה המשיבה את שהודיעה למבקשת מבעוד מועד ובפעם הראשונה שסירבה לבצע את המעבדה - כי לא תוכל להכיר לה בקורס אם לא תעמוד בדרישותיו. בכך אין כדי לסתום את הגולל על רצונה של המבקשת לעסוק בווטרינריה. ארצנו התברכה במספר מוסדות להשכלה גבוהה אשר מכשירים לעיסוק זה, כאשר מוסדות אלו , לטענת המבקשת עצמה, כן מאפשרים את השימוש בחלופה , וככל שתבחר המבקשת יכולה היא להשלים את חוק לימודיה באחד משאר המוסדות האקדמיים בארץ או לעמוד בדרישות שהוצבו בפניה מראש על ידי המשיבה. (יד) עוד טוענת המבקשת כי הקביעה החד משמעית בשנתון המשיבה בדבר עריכת הניסויים כדרישות לתואר מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ואינה עומדת בטענת הציבור. איני מקבלת טענה זו . ראשית יש לבחון האם היחסים שבין סטודנט לאוניברסיטה הינם יחסים חוזיים. פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים עמוד 415 (מהדורה שנייה( 2005)) מתייחסת לנושא זה כדלקמן: "יחסי סטודנט אוניברסיטה אינם ניתנים להגדרה חד מימדית. היבטים מסוימים של יחס זה הם חוזיים, ואחרים-חוץ חוזיים. כך למשל ניתן להפיק ממערכת יחסים זו חוזה בדבר קבלה ללימודים.חוזה זה כולל תנאים שונים אשר חלקם נקלט מן המדריך הרשמי שמנפיקה האוניברסיטה לתלמידיה והמהווה הזמנה להצעה וחלקם נקרא אל תוך החוזה כתנאים מכללא הנובעים ממהות האוניברסיטה. מאידך ישנם עניינים במרקם יחסי הסטודנט עם האוניברסיטה אשר בוודאי אינם חוזיים , כמו ענייני הבחינות ועניינים אקדמיים אחרים...." הפסיקה במהלך השנים התייחסה להיבטים שונים ביחסים שבין האוניברסיטה לסטודנט. כך למשל בעניין אלבלדה קבע הש' לנדוי כי משך הלימודים יכול להיתפס כהסדר חוזי ואילו עמדתם של הש' קיסטר והלוי היתה כי לא ניתן לדבר בהקשר זה כלל על חוזה. וכן בעניין שני שם מציין הש' ברק באמרת אגב כי קיימת מהות חוזית ליחסים שבין הסטודנטים לאוניברסיטה. ניתן לראות כי כל מקרה נבחן לגופו וטרם נקבעו מסמרות בעניין. בענייננו, אני סבורה כי שנתון האוניברסיטה בו מפורטים התנאים הבסיסיים לעמידה בדרישות התואר וקבלת זכאות לו מהווים חוזה ראשוני בין הסטודנט לאוניברסיטה. השנתון מהווה הצעה של האוניברסיטה, הנרשם ללימודים שוקל האם הוא מעוניין ללמוד במוסד המסוים נוכח תנאיו ודרישותיו ומשנרשם ללימודים והתחילם במוסד המסוים ניתן ללמוד מהתנהגותו זו כי קיבל עליו תנאים ראשוניים אלה שפורטו בשנתון והוא מבין כי הם מהווים תנאי לזכאותו לתואר בהתאם להגדרתם. כך, משפורסם בשנתון האוניברסיטה כי בקורסים השייכים לתחומים של מדעי בעלי החיים נדרשת השתתפות בניסויים בבעלי חיים ומשהובהר כי השתתפות במעבדה היא חובה ואי השתתפות סדירה עשויה לשלול מהסטודנט זכאותו לקבל ציון סופי בקורס, ומשנרשמה המבקשת ללימודים, ניתן לראות בה כמי שקיבלה על עצמה תנאים ודרישות אלו של הפקולטה. אין כל רלוונטיות לעובדה שבמועד ההרשמה לא ידעה המבקשת כי קיימת חלופה לניסויים ולשימושים. די בכך כי היתה מודעת לעובדה שהלימודים כרוכים בביצוע ניסויים בקורסים השונים החל מקורסי המבוא הבסיסים ביותר. על אחת כמה וכמה כאשר ד"ר סיוון הבהיר לה כבר במעבדה הראשונה כי ההשתתפות במעבדות הן חובה וכי אי השתתפות עשויה לגרור אי מתן ציון בקורס כפי שאכן קרה בפועל. (טו) אין לראות בתנאים אלו לקבלת ציון בקורס תנאי מקפח או לחילופין פגיעה בתקנת הציבור. חוזה אחיד מוגדר בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים , התשמ"ג ( להלן : - "חוק החוזים האחידים") 1982 כדלקמן : "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". תנאי מקפח לפי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים הוא תנאי שיוצר קיפוח בכוח או בפועל. בעניין זה נפסק זה מכבר כי תנאי בחוזה אינו מהווה תנאי מקפח אם הוא "נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק" (764/76 אבנר שמעוני נ' מפעלי רכב אשדוד בע"מ (לא (3) 113 (1977). בענייננו, הנחתי כי שנתון האוניברסיטה היווה חוזה בסיסי להסכמה בין המבקשת לאוניברסיטה באשר לתנאים הבסיסים הנדרשים לשם קבלת התואר. השנתון הוא בעל נוסח אחיד ופונה לכלל ציבור המועמדים לאוניברסיטה ולצורך העניין ניתן לראות בו חוזה אחיד. עם זאת, לא ניתן לראות בסעיפיו תנאים מקפחים. השנתון והדרישות המפורטות בו אינן יוצרות כל יתרון של המשיבה על המבקשת כל שהן עושות הוא להבהיר את הדרישות של המשיבה מהבוחרים ללמוד בה . למועמד קיימת זכות הבחירה האם מעוניין הוא לנוכח התנאים המפורטים להירשם ללימודים במשיבה שאם לא אזי קיימות אפשרויות רבות אחרות . משבחר להירשם מחויב הוא לדרישות אלו ואין לראות בהן משום יצירת קיפוח של הסטודנט או יצירת יתרון למשיבה. המבקשת אינה מקופחת נוכח הדרישה המוגדרת מראש בשנתון כי יהיה עליה לבצע ניסויים בקורסים מסוימים. זוהי דרישה לגיטימית וסבירה וכאמור מקיימת את החופש האקדמי . (טז) סעיף 30 לחוק החוזים קובע כדלקמן : "חוזה פסול - חוזה שכריתתו , תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים , בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל". המונח תקנת הציבור הוא מושג שסתום שעל בית המשפט לצקת לתוכו תוכן . בבג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפשרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין פ"ד מז (1) 749 (1993) נכתב: .. "תקנת הציבור" משמעותה הערכים , האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים לשמר ולפתח. ... ....ואכן באמצעות עקרון "תקנת הציבור" מבטיחה שיטת המשפט כי רמה מינימאלית מסוימת של התנהגות ראויה תחול בתחומי המשפט הפרטי"... בענייננו לא ניתן לטעון כי הדרישה בשנתון להשתתפות בניסויים מהווה חוזה פסול בשל פגיעה בתקנת הציבור. תוכן השנתון משקף את הדרישות האקדמיות של המשיבה כשנתון לה החופש האקדמי להגדרין ולנסחן בהתאם למגבלות שפורטו לעיל. משקבעתי כי החופש האקדמי מאפשר למשיבה להגדיר את דרישותיה להכרה בציון ובקורס ומשמצאתי כי דרישות אלו נועדו לתכלית ראויה והן מידתיות וסבירות ברי כי לא ניתן לראות בהן דרישות הפוגעות בתקנת הציבור. לפני סיום   (יח) אני מודעת לעובדה כי משמעותה המעשית של הכרעתי היא כי המבקשת לא תקבל הכרה בקורס והלכה למעשה לא תוכל לסיים את חוק לימודיה בפקולטה בטווח המיידי. אין חולק כי תוצאה זו אינה קלה עבורה אולם לנוכח כל האמור לעיל אני סבורה כי בית המשפט אינו יכול ואינו צריך להפעיל את שיקול דעתו ולהעדיפו על פני שיקול הדעת של המשיבות בכל הנוגע לשאלת דרישות החובה לקורסים וחלופותיהם הראויות. (יט) אמנם קבעתי כי החופש האקדמי גובר במקרה דנן על חופש המצפון וחופש העיסוק אולם ברצוני להזכיר למשיבות את הנהלים שלהן עצמן. כפי שפירטתי בעמוד 16 לפסק הדין, נוהל המשיבות מבחין בין קורסים המועברים תוך שימוש בבעלי חיים למטרות טיפול או ביצוע ניסויים לבין קורסים שמטרתם להמחיש תופעות ידועות. באשר לאחרונים: "מצדדת האוניברסיטה בצמצום של השימוש בבע"ח..מעודדת את מוריה להעדיף במידת האפשר חלופות מתודולוגיות (לדוגמא סימולציות ממוחשבות)"... כאמור מדובר בהמלצה והעדפה בלבד שאינה מחייבת ואינה באה להחליף או להגדיר שיקול דעת מקצועי של הסגל האקדמי אולם ייתכן שיש מקום לנוכח נוהלי המשיבות עצמן כי יישקל שימוש בחלופה במקרים מסוימים וחריגים. סוף דבר אני דוחה את התובענה על כל טענותיה וקובעת כי החוקים אינם חלים במקרה דנן ומשכך לא הפרו אותן המשיבות הן בשימוש הנעשה בגוויות בעל החיים ובעוברי התרנגולת הן בעצם חיוב הסטודנטים לקחת חלק בשימוש הנ"ל . כמו כן, אני סבורה כי החופש האקדמי גובר על חופש המצפון והעיסוק וכי בעצם החיוב לעמוד במטלות החובה אין משום תנאי מקפח ופגיעה בתקנת הציבור וזכאית המשיבה לפעול בהתאם לשיקול דעתה ולא להכיר למבקשת בקורס נושא התובענה. לנוכח השאלות העקרוניות העולות מנושא זה איני עושה צו להוצאות . בעלי חייםניתוחהשכלה גבוההטעמי מצפוןסטודנטים