בנסיבות בהן חלה החמרה במצבו של נפגע, או שנתגלתה בו נכות עקב התאונה, אשר הועדה הרפואית לא נתנה דעתה אליה, הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן והנפגע לא יקופח על ידי התעלמות מקיומה, רק משום שזו לא עלתה, או לא יכולה היתה לעלות על שולחן דיוניה של הועדה הרפואית. מצב דברים דומה אשר יצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור יחול, כמובן, גם במקרה שעל פי מסמכים רפואיים שיובאו בפני בית המשפט חלה הטבה (ולא רק הרעה) במצב נכותו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על ידי הועדה הרפואית. בספרו של ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהד' 3, מוצאים אנו בעמ' 501 כי בית המשפט העליון נגס בהבחנות האלה משקבע דין אחד למקרה בו חלה החמרה במצבו של הנפגע למקרה בו לא נתנה הועדה הרפואית דעתה לנכות קיימת שבאה עקב בתאונה. בשני המקרים, כך נקבע, הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן והנפגע לא יקופח על ידי התעלמות מקיומה. הדרך לכך היא במתן היתר להבאת ראיות לסתור. רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי רחמים ואח', השופט ת' אור. באותו עניין סרב בית המשפט לקבל את הטענה כי במקרה של החמרה במצבו של הנפגע עליו לפנות אל המוסד לביטוח לאומי על מנת שתקבע נכותו מחדש. "גם במקרה אחרון זה" - כך נפסק. "אין לחייבו לפנות בתביעה אל המוסד ולסגרו בפניו את דלתות דרכי הדיון לקביעת דרגת נכות אשר חוק הפיצויים ותקנותיו מקנים לו. ברע"א 863/93, התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4) 815 בעמ' 822-823, קבע בית המשפט העליון לעניין שינוי במצבו של המערער מאז נקבעה לו דרגת נכות כי אם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על פי כל דין ועד לדיון בבית המשפט, יצדיק שינוי כזה הבאת ראיות לסתור (ראו ר"ע 634/85 הנ"ל; ר"ע 641/85 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ (3) 138; ע"א 563/88 אשל נ' "צור" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 520; רע"א 129/89 הורביץ נ' ואסילה)רפואהנכותהחמרת מצבועדה רפואית