קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיוף תו חניה לנכה ע''י עורך דין: 1. המערער הגיש ערעור זה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 17.3.09 בתיק בד"א 25/08, בו התקבל באופן חלקי ערעור של המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.1.08 בתיק בד"מ 107/07. בית הדין המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, וגזר עליו (ברוב דעות) עונש של שלוש שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, מתוכן שנת השעיה בפועל ושנתיים השעיה על-תנאי. בית הדין הארצי הקל בעונש, והעמיד את תקופת ההשעיה בפועל על חמישה חודשים. המערער טוען כי גם לאחר הקלה זו, נותר העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה ובלתי מידתי. לפיכך מבקש הוא שבית המשפט יתערב בעונש ויעמיד את כולו על השעיה על-תנאי. 2. המערער, בן 34, הנו עורך דין מאז שנת 2001. בכתב הקובלנה שהגיש פרקליט המדינה לבית הדין המשמעתי המחוזי, ובו הודה המערער, נטען כי במועד לא ידוע בשנת 2002 זייף המערער תו חניה לרכב נכה על ידי כך שהדפיס במחשבו טופס הנחזה להיות אישור מטעם משרד התחבורה לחניית רכב נכה. המערער רשם בטופס בכתב ידו את שמו ואת מספר מכוניתו, וכן מספר הנחזה להיות מספר ההיתר מטעם משרד התחבורה. לאחר הדפסת האישור השתמש המערער בתו הנכה המזויף מספר פעמים באזור תל-אביב בסמוך למשרדו, עת חנה בצמוד למדרכות המסומנות בכחול לבן על מנת להימנע מתשלום דמי החניה העירוניים. 3. בית הדין המשמעתי המחוזי עמד בגזר דינו על הנסיבות המיוחדות של המקרה. המערער שימש עורך דינו של מי שלימים הורשע ברצח השופט עדי אזר ז"ל. תו הנכה המזויף נתפס ברכבו של המערער עת נחקר בנוגע להעברת כספים ומידע מלקוחו לשני מעורבים אחרים בפרשה. המערער שיתף פעולה עם המשטרה, חשף בפניה מידע רב ערך ששימש לפענוח פרשת הרצח, והעיד במשפט כעד תביעה נגד מי שהיה לקוחו. פרסום הפרשה והליכי החקירה הסבו למערער נזק במישור האישי והמקצועי. בנסיבות אלה החליטה הפרקליטות שלא למצות עם המערער את הדין, והסתפקה בהעמדתו לדין משמעתי בגין זיוף התו והשימוש בו, תחת העמדה לדין פלילי, הגם שלהשקפת הפרקליטות המערער ביצע במעשיו אלה גם עבירות פליליות של זיוף וקבלת דבר במרמה. בית הדין המחוזי מנה נסיבות מקלות נוספות: העבירה בוצעה בתחילת דרכו של המערער כעורך דין; בחלוף חמש שנים לא בוצעו על ידו עבירות נוספות; השימוש בתו המזויף נעשה מספר פעמים בלבד; העבירה שבוצעה אינה קשורה באופן ישיר למקצוע עריכת הדין; המערער עבר תהליך קשה של גירושין ובעקבותיהם איבד רכוש רב; כתוצאה ממה שהתנהל סביב הרצח של השופט אזר ז"ל לא עבד המערער במשך מספר חודשים. מול כל אלה נמנו בגזר הדין נסיבותיו המחמירות של המקרה: המערער ביצע עבירה חמורה ביותר של זיוף, שהניבה לו רווח כספי, ושלא נעשתה כהרף עין וברגע של שטות אלא לאחר תכנון ובמחשבה תחילה. העיסוק במקצוע עריכת הדין, האמור להוות אות ומופת בכל הנוגע לכיבוד החוק, אינו מתיישב עם ביצוע עבירה כה חמורה, המחייבת תגובה עונשית הולמת, ואין החומרה פוחתת בשל כך שהעבירה בוצעה מחוץ לפעילות המקצועית של עורך הדין. כל חברי מותב בית הדין המחוזי הסכימו כי במכלול הנסיבות הללו עונשו הראוי של המערער צריך לכלול השעיה בפועל. המחלוקת סבה על משך תקופת ההשעיה. דעת המיעוט סברה כי ניתן להסתפק בהשעיה בפועל למשך ששה חודשים ובהשעיה על-תנאי למשך שנתיים. לעומתה קבעה דעת הרוב כי השעיה למשך ששה חודשים הנה עונש קל יתר על המידה, באשר אין בה די לאפשר לנאשם לעבור תהליך של שיקום וחזרה למוטב. גם לאחר התחשבות בכל השיקולים לקולא, לא ראתה דעת הרוב אפשרות להסתפק בהשעיה בפועל לתקופה הנופלת משנה אחת. 4. בית הדין המשמעתי הארצי עמד אף הוא על החומרה הרבה הנודעת לזיוף מסמך על ידי עורך דין, ובמיוחד זיוף של תו חניית נכה המיועד לאוכלוסיה חלשה הזקוקה להגנה מיוחדת. עבירה כזאת, ציין בית הדין הארצי, מכתימה את טוהר מקצוע עריכת הדין כולו, בהיות עורך הדין מוחזק כמי שיושרתו אינה מוטלת בספק. בהתחשב בנסיבות האישיות של המערער ובהודאתו בעבירה שיוחסה לו בקובלנה, החליט בית הדין הארצי "שלא בלב קל" להקל בעונשו ולהפחית את תקופת ההשעיה בפועל לחמישה חודשים, תוך הארכת תקופת ההשעיה על-תנאי שגזר בית הדין המחוזי משנתיים לשנתיים ושבעה חודשים. 5. בערעור הנוכחי טוען המערער כי השעייתו מלשכת עורכי הדין לתקופה כלשהי הנה עונש חסר תקדים בחומרתו בהשוואה למדיניות הענישה המשמעתית המקובלת במקרים מעין אלו של זיוף מסמך על ידי עורך דין, בנוסף להיותה נטולת כל פרופורציה אל מול נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות. העבירה בוצעה שבע שנים לפני מתן פסק הדין של בית הדין הארצי, במהלכן לא ביצע המערער כל עבירה. העבירה אינה קשורה כלל אל עיסוקו של המערער כעורך דין, בין אל יחסיו עם לקוחותיו ובין אל יחסיו עם בית המשפט. המערער הואשם והורשע בשימוש בתו הנכה המזויף "מספר פעמים" בלבד, היינו לא יותר משתיים עד שלוש פעמים, והפסיק ביוזמתו את השימוש בתו זמן רב לפני שזה נתפס ברכבו. ממילא, ההטבה הכספית בה זכה כתוצאה מהעבירה הייתה זעומה. זיוף התו לא היה כרוך במאמץ מיוחד ובוצע על ידי המערער כמעשה שטות ילדותי. אשר לנסיבות האישיות, הרי שהמערער לא רק שיתף פעולה בחקירה המשטרתית הנוגעת לפרשת רצח השופט אזר ז"ל, אלא שילם מחיר כבד בעקבותיה. שמו פורסם באמצעי התקשורת כמי שקשור לפרשה, והוטחו בפניו בנוגע אליה חשדות שהוכחו כולם כלא נכונים. משרדו נסגר ביוזמתו הוא למשך מספר חודשים בשל המשבר הנפשי העמוק אותו חווה כתוצאה מעצם הרצח, מפרסום שמו ומיחסי החברות בין הוריו לבין משפחת אלמנתו של השופט. מאחר שהמערער גזר על עצמו באותה תקופה השעיה מרצון, לא היה מקום לגזור עליו השעיה בפועל נוספת לאחר שכבר החל לשקם את עצמו ולבנות את משרדו מחדש. המערער חווה גירושין קשים אשר במסגרתם איבד את כל רכושו, ועדיין מחזיר הוא לבנק הלוואה גדולה שנועדה לממן את התשלום לגרושתו. הדבר הגביר את חיוניות עבודתו כעורך דין כמקור פרנסה, וכתוצאה - את עוצמת הפגיעה שתיגרם מהשעייתו בפועל. השעיה כזאת, ולוּ לתקופה של חמישה חודשים, תחסל את פרנסתו, שכן יהיה בה משום השעיה שנייה בתוך תקופה של כחמש שנים לאחר ההשעיה מרצון אותה גזר על עצמו בשעתו. הדבר יצייר את המערער בעיני קהל הלקוחות, שבלאו הכי אינם רבים, כעורך דין בלתי יציב, שמשרדו נסגר ונפתח פעם אחר פעם, ויבריח את הלקוחות. כיום המערער מעוניין להתחיל את חייו מחדש, לאחר שנישא בשנית לפני חצי שנה ואשתו בהריון. עונש ההשעיה בפועל יחבל קשות בניסיון זה. בנוסף, המערער תורם רבות למדינה במסגרת שירות מילואים אותו הוא מבצע מספר פעמים בשנה ביחידה קרבית מובחרת, דבר המלמד על אישיותו החיובית. 6. המשיב, פרקליט המדינה, טוען כי אין כל מקום להתערבות בעונש שגזר בית הדין המשמעתי הארצי על המערער. בית הדין הארצי, וכמוהו בית הדין המחוזי, שקלו את כל השיקולים הצריכים לענין והתאימו להם את העונש הראוי בעיניהם. לא עוד אלא שבית הדין הארצי הלך כברת דרך לקראת המערער והקל בעונשו במידה ניכרת. על בית המשפט לכבד את שיקול הדעת הרחב שהופקד בחוק בידי בתי הדין המשמעתיים בכל הנוגע למידת העונש, ולא להתערב בו בהעדר חריגה ממדיניות הענישה הראויה. המשיב שם את הדגש על החומרה היתרה הכרוכה בזיוף מסמך בכלל, וזיוף מסמך הפוגע בציבור הנכים הזקוקים להגנה מיוחדת, בפרט. מעשה כזה פוגע בתדמית של כלל עורכי הדין, באמון הציבור בהם ובכבודו של מקצוע עריכת הדין. כאשר נלווה לזיוף עצמו שימוש במסמך המזויף והפקת רווח כספי מהזיוף, על אחת כמה וכמה, ואין זה משנה מהו שיעור הרווח הכספי, הרב הוא אם מועט. העיקר הוא בתעוזה ובעזות המצח הנדרשות לביצוע עבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף תוך פגיעה בציבור הנכים. לנוכח אלה, הרווח הכספי והיקף השימוש במסמך המזויף אינם אלא פרט נלווה לכיעור ולסלידה הטמונים במעשה עצמו. לא עוד אלא שבהיות עורך הדין נתפס כמייצג את שלטון החוק, פגיעה בחוק על ידי עורך הדין מסכנת גם את אמון הציבור בשלטון החוק. לכן, חומרת מעשיו של המערער אינה פוחתת בשל העדר קשר ישיר בינם לבין עיסוקו כעורך דין, אם כי יש לזכור שתו הנכה המזויף שימש את המערער לצורך החניית רכבו סמוך למשרדו. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער ביצע עבירה חמורה של זיוף מסמך הנועד להגנתם של נכים, ולאחריה עבירה נוספת של שימוש באותו מסמך מזויף לצורך הימנעות מתשלום אגרת חניה בה היה חייב על פי דין. זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר הנו עבירה פלילית שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר (סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). בדומה לכך עונשו של מי שמשתמש במסמך מזויף תוך ידיעה שהוא מזויף (שם, סעיף 420). המערער ביצע את שתי אלו: גם זייף את תו הנכה, וגם עשה בו שימוש מספר פעמים על מנת להיפטר במרמה מתשלום בו היה מחויב (דבר המהווה כשלעצמו עבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין). כאשר עבירות מעין אלו מבוצעות על ידי עורך דין, האמור לשמש סמל ודוגמה לטוהר המידות ולכיבוד החוק, חומרתן כפולה ומכופלת ומחייבת תגובה עונשית הולמת וממשית. "עורך הדין מייצג את שלטון החוק. מכאן, שפגיעה בחוק על ידי עורך דין, ובמיוחד כזו שדבק בה דופי מוסרי קשה, הינה חמורה במיוחד משהיא מסכנת את אימון הציבור בשלטון החוק" (על"ע 3467/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד צלטנר, פ"ד נו(2) 895, 901). בנסיבות כאלו, הטלת עונש הכולל בתוכו רכיב של השעיה בפועל, אינה חורגת ממדיניות הענישה הראויה אף אם המרמה והכזב לא בוצעו כלפי לקוחותיו של עורך הדין או כלפי בית המשפט. כך, למשל, אישר בית המשפט העליון עונש השעיה של ששה חודשים שנגזר על עורך דין שמסר הצהרה כוזבת לפיקוח על מטבע חוץ במשרד האוצר בשאלת קיומו של חשבון בנק בחו"ל על שמו ובשאלת גורל כספי החשבון. בית המשפט העליון ציין כי "העונש כשלעצמו קל, ולא מצאנו מקום להמתיקו, למרות האיחור הרב בהטלתו. תופעות של פגיעה בטוהר המידות על ידי עורכי דין אינן לצערנו כה נדירות, כפי שצריך היה להיות, ומחובתו של בית משפט זה הוא לתמוך במוסדות השיפוט הפנימי של הלשכה, כשאלה מוצאים לנכון לעצור בעד תופעה מסוכנת זאת על ידי הטלת עונשים של ממש" (על"ע 6/70 פלוני, עורך דין נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 673, 678). אכן, מעשים דוגמת אלה שביצע המערער פוגעים בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין ובאמון שרוחש הציבור לעורכי הדין, גם כשאין הם מתבצעים במסגרת מילוי תפקידיו המקצועיים של עורך הדין (ראו על"ע 2579/90 ועד מחוז תל-אביב נ' עו"ד פלוני, פ"ד מה(4) 729, 734; על"ע 8/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' פלוני). כפי שהובהר בעל"ע 11744/04 עו"ד זיו נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, : "עורך דין נדרש לעמוד ברף נורמטיבי גבוה. תחת גלימתו מסתופפות, זו בצד זו, כל אותן חובות הייחודיות למקצועו, וביניהן גם החובה לכבד את החוק, החובה לשמר את מעמד קהילת עורכי הדין, את כבוד המקצוע ואת האמון שרוחש הציבור לעורכי הדין, אמון שהוא מאבני היסוד לפעולתם. חובות אלה מוטלות על עורך הדין גם כאשר יוצא הוא את שערי בית המשפט, גם כאשר אין הוא פועל בכובעו כעורך דין. החובות שנוטל הוא על עצמו מרגע שעטה על כתפיו את גלימת עורך הדין ממשיכות לחייב אותו גם כאשר מסיר הוא את הגלימה... עורך הדין נושא עמו את יוקרתו ואת הדרו של המקצוע, כמו גם את החובות המוטלות על העוסק במקצוע זה, הן בעת העיסוק במקצוע והן בעיתות פנאי. אלה גם אלה ראוי להן שיתוו את התנהלותו". מטרותיה הייחודיות של הענישה המשמעתית, שלהבדיל מהענישה הפלילית שמה במוקד את השמירה על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור, מקפלות בתוכן "מגמת החמרה בענישה, בודאי במקרים של זיוף", ואין זה משנה מהו המסמך שזויף, שהרי כל זיוף "עומד בניגוד קוטבי ליושרה המצופה ממקצוע עריכת הדין" (על"ע 6299/05 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד פרץ, ). לא כל שכן שעה שהזיוף הוא של תעודה רשמית שנועדה על פי החוק להקל על מצוקתה של אוכלוסיית הנכים, שהיא אוכלוסיה חלשה ומוגבלת הזקוקה לתמיכה מוגברת. התחזות לנכה מצד עורך דין בריא ושלם, תוך כדי זיוף תעודה רשמית ושימוש בה, גם אם לצורך הפקת טובת הנאה כלכלית לא גדולה, הנה מעשה מביש ומכוער, הראוי להוקעה באמצעות ענישה מכבידה וממשית. מגמת ההחמרה כלפי מעשים כאלה נעוצה בהיותם "זיוף ומרמה מתוכננים, תוך כוונה לנצל זכות מיוחדת לאלה שהגורל התאכזר להם" (ע"פ 2217/91 עזיאל נ' מדינת ישראל, ). שיעורו הנמוך של הרווח הכספי שהופק, לפי טענת המערער, ממעשיו אלו, לא זו בלבד שאינו מקטין את חומרתם אלא מלמד עד היכן הגיע הזלזול של המערער בחוק, בחובת ניקיון הכפיים המוגברת שלו כעורך דין, ובמעמד הרגיש והמיוחד של ציבור הנכים. עד כדי כך, שגם חיסכון כספי זעום הספיק לו למערער על מנת להפר את כל אלה ולפגוע בערכי היסוד המקודשים העומדים מאחוריהם. בכל מקרה, הנתון המכריע בהקשר זה אינו מספר השימושים בתו המזויף או היקף הרווח הכספי שצמח מכך, אלא עצם הנכונות של עורך דין לזייף מסמך רשמי ולעשות בו שימוש לאחר תכנון ומחשבה. יפים לענין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במקרה דומה, בו הוסכם כי נעשה שימוש בתו נכה מזויף לא יותר מפעם או פעמיים: "לא רק מספר השימושים מכתיב את החומרה במקרה זה. החשיבות היא בכך שמדובר בעבירה מתוכננת, שאיננה יכולה להיחשב כגחמה או כשטות רגעית, כפי שהציג זאת הסניגור. כדי לזייף תו צריך להצטייד מראש בתו נכה, לאחר מכן להוסיף את שמו של המערער ואת פרטי רכבו, ולהחזיק את התו ברכב. כל אחד מן השלבים הללו מותיר בידי המערער זמן כדי להתעשת ולהבין את משמעות מעשיו. אין מדובר בכך שהמערער מצא תו מזויף, ובמצוקת חניה של רגע החליט לפעול כפי שפעל. השימוש הוא סופה של הדרך, ולא תחילתה" (ע"פ 70396/04 פרידר נ' מדינת ישראל, ). המערער כשל בכל אלה, ומשכך אין למצוא בנסיבות ביצוע העבירה עצמה נימוקים ללמד עליו זכות. 8. אכן, לזכותו של המערער ניצבים מספר נתונים אחרים המצדיקים התחשבות והקלה בעונש. אלה פורטו לעיל, ואף נשקלו על ידי כל הגורמים שנדרשו עד כה לעניין. בעטיים של נתונים אלה הסכימה פרקליטות המדינה בשעתו להימנע מהעמדת המערער לדין פלילי ולהסתפק בהעמדתו לדין משמעתי, בהתאם להסדר טיעון שהושג בין הצדדים. כל השיקולים המקלים נלקחו בחשבון גם על ידי בתי הדין המשמעתיים: תחילה על ידי בית הדין המחוזי, שציין כי החליט להסתפק בהשעיה בת שנה מחמת התחשבותו בכל הנימוקים לקולא שהועלו על ידי המערער בפניו; לאחר מכן בית הדין הארצי, שבעטיים של הנימוקים הנזכרים הקל בעונש פעם נוספת והפחיתו לחמישה חודשי השעיה. החלטתן של שתי ערכאות השיפוט המשמעתיות לפיה כוחן של הנסיבות המקלות אך להפחתת משך ההשעיה בפועל אך לא להימנעות מהטלתה, אינה חורגת ממדיניות הענישה הראויה ולפיכך אין עילה להתערב בה. לא אחת הודגשה מידת האיפוק הנדרשת מבית המשפט הבוחן את רמת הענישה שנקבעה על ידי בתי הדין המשמעתיים הנהנים משיקול דעת רחב בנדון (על"ע 5160/04 עו"ד אשד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד נט(6) 223, 238). אין למצוא חריגה מהתוויית מדיניות הענישה הראויה, במתן משקל מוגבל לשיקולי ההקלה בעונש הנוגעים למצב האישי, המשפחתי והכלכלי של המערער. נהפוך הוא: גישה זו של בתי הדין המשמעתיים עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, הקובעת כי בתחום הדין המשמעתי, לרבות של עורכי דין, שיקולי השיקום והתחשבות בנסיבות אישיות זוכים למשקל מועט יחסית, שכן העיקר הוא בחתירה להגנה על התדמית הראויה של העיסוק בעריכת דין ועל אמון הציבור בעורכי הדין (על"ע 3467/00, לעיל, בעמ' 900-901). ההיבטים האישיים של עורך הדין העומד לדיון "יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי" (שם, בעמ' 905; ראו גם על"ע 8280/05 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד שלם, , בפסקאות 7-8; על"ע 1/64 מרגלית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2) 601, 605). 9. על יסוד כל האמור החלטתי לדחות את הערעור. עורך דיןנכותזיוףחניית נכים / תו נכהחניה