האפשרות כי חוזה יפקע מחמת זניחתו הוכרה בפסיקה, ונקבע כי מקום בו קיים חוסר מעש מצד שני הצדדים לאורך תקופה ממושכת ביותר, כאשר אין כל ראיה כי מי מן הצדדים ניסה להביא למימוש החוזה או לביצועו בשלב כלשהו, ניתן לקבוע כי החוזה בטל מחמת זניחתו. הטעם לכך הוא כי מהתנהגות הצדדים משתמעת מסקנה כי הצדדים הסכימו לפקיעתו של החוזה (ר': ע"א 2809/92 פרידמן נ' איבצן). המסקנה כי החוזה בטל מחמת שנזנח על ידי הצדדים, אינה מסקנה שתוסק בנקל. יש להוכיח, על סמך בדיקת מהות החוזה, נסיבותיו, והמניעים שגרמו להפרתו, שהצד המפר גילה כוונה ברורה, מעל לספק סביר, שלא לבצע עוד את התחייבויותיו החוזיות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זניחת חוזה: 1. המבקשת הגישה בקשה לפסק דין הצהרתי, לפיו המשיבה מס' 2 זכאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין בירושלים כבעלים של נכס מקרקעין הידוע כגוש 30285 חלקה 181 (להלן: "הקרקע או המקרקעין"), והמבקשת זכאית להירשם כחוכרת הקרקע. במסגרת סעד זה כללה המבקשת צו עשה, המורה למשיב מס' 1 לבצע כל פעולה שתידרש לביצוע רישום הקרקע, והמורה למשיב הפורמלי לבצע את הרישום האמור. נוסף על כך, ביקשה המבקשת ליתן סעד הצהרתי, לפיו המשיב מס' 1 אינו זכאי לדמי ניהול כלשהם בגין הקרקע, ולחלופין, אם יקבע כי המשיב מס' 1 זכאי לדמי ניהול בגין הקרקע, יינתן סעד הצהרתי הקובע כי דמי הניהול שישולמו לו יהיו בסכום נמוך ביותר, וחובת התשלום תוטל על המשיבה מס' 2. כללי 2. המקרקעין, ששטחם כ-18 דונם, נמצאים בין הכפר בית צפאפה לבין כביש תלפיות- קטמונים בירושלים (ספר 1045 דף 186, לשעבר ספר 2 דף 46). בשנת 1924 רכשה המשיבה מס' 2, הקרן הקיימת לישראל (להלן: "קק"ל") את הקרקע והחכירה אותה, בשנת 1926, לחברת סולל בונה לתקופה של 49 שנים (עד לשנת 1973) (חוזה החכירה - נספח א' לעתירה). החכירה התחדשה לפי תנאי החוזה עד לשנת 2022. בשנת 1929 הועברו זכויות החכירה בקרקע מסולל בונה למבקשת (הסכם העברת החכירה - נספח ב' לבקשה). 3. על פי הסכם רודוס וגבול שביתת הנשק שנחתם בתום מלחמת העצמאות, נכללה הקרקע בתחומי ירדן. בשנת 1963 הוסדרה הקרקע ונרשמה במרשם המקרקעין כחלקה 181 בגוש 30285, על שם הממונה על רכוש האויב בממלכת ירדן (נספחים ו/1 - ו/2 לבקשה; נספח ד' לכתב התשובה של המשיבים 2-3). לאחר מלחמת ששת הימים, עברה הקרקע לניהולו של המשיב מס' 1, האפוטרופוס הכללי (להלן: "האפוטרופוס הכללי"). העברת ניהול הקרקע לידי האפוטרופוס הכללי נעשתה בטעות,משום שהקרקע הינה, כאמור, בבעלות קק"ל, ואת נכסי המקרקעין שלה מנהל מינהל מקרקעי ישראל. 4. יצוין כי הקרקע הוסדרה למספר חלקות קרקע בגוש 30285 (נספחים ו/1 - ו/2 לבקשה), אולם התובענה דנן מתייחסת אך לחלקה 181, משום, שלשיטת המבקשת, זו החלקה הגדולה ביותר שאינה מיושבת, ואילו שאר החלקות הופקעו או הועברו לצדדים שלישיים. 5. העברת ניהול הקרקע לידי האפוטרופוס הכללי לא נרשמה בפנקס השטרות, בו נותר רישומה של הקרקע על שמה של קק"ל כבעלים, ושל המבקשת כבעלים של זכויות החכירה בנכס (הנסח - נספח ג' לבקשה). לפיכך נוצר מצב של רישום כפול: הרישום האחד, בפנקס השטרות, בו רשומה קק"ל כבעלים; הרישום השני, במרשם המקרקעין, בבעלות הממונה (הירדני) על רכוש האויב. בשנת 2003 בוטל הרישום הכפול של הקרקע ונותר הרישום המאוחר יותר, לפיו הקרקע הנה בבעלות הממונה על רכוש האויב, בניהולו של האפוטרופוס (נספחים ז'- ח' לבקשה). 6. המבקשת פנתה לאפוטרופוס בבקשה לשחרור הקרקע. האפוטרופוס השיב לבקשה בחיוב (נספחים ט' וְ- י' לעתירה), ופנתה לשמאי הממשלתי להערכת שווי הקרקע, לפיו יחושבו דמי ניהול הקרקע על ידי האפוטרופוס. המבקשת חלקה על זכות האפוטרופוס לגבות דמי ניהול ולהתנות את שחרור הקרקע בתשלומם, והגישה לאפוטרופוס השגה מנומקת על דמי הניהול בדרישה לבטלם. האפוטרופוס קיבל באופן חלקי את ההשגה והפחית את גובה דמי הניהול (נספחים ט"ו-ט"ז לעתירה). מכאן הבקשה שלפני. הסכמה דיונית 7. בהתאם להסכמת הצדדים, הוגשו סיכומים בשאלת מעמד המבקשת, והאם קיימות לה זכויות בנכס, ובשלב זה לא תידון שאלת תשלום דמי הניהול בגין הקרקע. טענות הצדדים 8. המבקשת טוענת כי היא בעלת זכות החכירה בנכס, ומעולם לא ויתרה על זכותה זו או ביטלה את הסכם חכירת הקרקע, עליו חתמה עם קק"ל. כמו כן, טוענת המבקשת כי יש לדחות את טענות קק"ל, לפיהן הסכם החכירה הוא חוזה פסול או הסכם שהתבטל, נזנח או פקע מעצמו, וכי קיומן של מניעות תכנוניות מהוות עילה לבטלותו של ההסכם. עוד טוענת המבקשת, כי קק"ל ומינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") היו מודעות לזכויותיה בנכס גם לאחר שהנכס הוקנה לאפוטרופוס הכללי, ולא פעלו לביטול הסכם החכירה, הגם שידעו כי על פי הוראות ההסכם ניתן לסיים את תקופת החכירה בשנת 1973, במתן הודעה למבקשת, ובהעדר הודעה, תחודש תקופת החכירה מאליה ל- 49 שנים נוספות. המבקשת טוענת, בנוסף, כי זכתה לשיתוף פעולה של קק"ל והמינהל במסגרת פועלה למן שנת 2001 לשחרור הקרקע כלפי האפוטרופוס הכללי, וכי הן קק"ל והמינהל והן האפוטרופוס הכללי, לא חלקו על זכות החכירה שלה בנכס, ושינו עמדתם זו אך לאחר שהוגשה התובענה דנן. 9. האפוטרופוס הכללי הודיע כי הוא מצטרף לעמדת קק"ל, כפי שפורטה בסיכומיה. המשיבים טוענים כי הזכויות שהיו לעותרת בנכס פקעו לפני שנים. הסיבות לכך, לטענתם, הן שלוש: האחת, הסכם החכירה כלל תנאי מתלה, שלא קוים הלכה למעשה ולפיכך הביא לפקיעת ההסכם כולו; השנייה, אין אפשרות תכנונית לקיים את הסכם החכירה, שמטרתו היא הקמת מחצבה בנכס; השלישית, המבקשת זנחה את הקרקע למשך עשרות שנים ואף ביקשה לשחרר אותה מזכויותיה בנכס. דיון כהערה יאמר, כי הצדדים, בסיכומיהם בעיקר, העלו טענות רבות והרחיבו החזית מעבר לנדרש, והדיון להלן יתייחס לנקודות הצריכות לעניין בלבד. חוזה על תנאי 10. כאמור, הקרקע דנן נמצאת בבעלות של קק"ל מאז שנת 1924. בשנת 1926 החכירה קק"ל את הקרקע לחברת סולל בונה עד לשנת 1973 (הסכם החכירה - נספח א' לבקשה). בשנת 1929 העבירה חברת סולל בונה את זכויותיה בקרקע למבקשת. המשיבים טוענים כי ההסכם שנכרת בין קק"ל לבין חברת סולל בונה כלל תנאי מוגדר, לפיו היה על חברת סולל בונה להקים בקרקע מחצבת אבן, לצד השגת רישיון חציבה, ונאסר עליה להשתמש בקרקע לכל מטרה אחרת, אלא בהסכמת המחכיר ובכתב. לשיטת המשיבים, תנאי זה נכלל בזכות החכירה שהועברה מחברת סולל בונה לעותרת, תנאי זה לא קוים, ובכך פקע ההסכם והתבטל. 11. בחוזה החכירה שנחתם בין קק"ל לבין חברת סולל בונה נקבע כדלקמן: "החלקה האמורה נמסרה ע"י המחכיר לחוכר למשך הזמן האמור למטרת מחצבה וחרשת אבן וגם להקמת בתי מעון לעובדים במקום ואין רשות בידי החוכר להשתמש באדמה זו לשום מטרה אחרת בלי הסכמת המחכיר בכתב. הזכות בידי החוכר אחרי שיקבל את הסכמתו של המחכיר בכתב, להעביר את זכותו החכירה על החברה, אשר תתאשר לשם ניצול מחצבות עמוס. ההעברה יכולה להיות מלאה או חלקית, הן ביחס לשטח, והן ביחס לזמן". (סעיף ב' להסכם החכירה - נספח א' לעתירה). 12. חברת סולל בונה העבירה זכויותיה בקרקע למבקשת על פי שטר מס' 361/29, בו נאמר כי היא חוכרת את הקרקע לפי הסכם החכירה ומעבירה את זכויותיה כפי שנקבעו באותו הסכם (חוזה העברת חכירה - נספח ב' לבקשה). 13. המבקשת טוענת כי הפעלת מחצבה בקרקע אינה תנאי מתלה אלא תניה שהיא התחייבות הצדדים לנקיטת פעולות עתידיות בנכס, שאי ביצוען אינו מפקיע את החוזה, אלא מקנה לצד הנפגע את התרופות הקבועות בדין, בגין הפרת ההסכם. הוראת סעיף 27 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק החוזים") שכותרתה "חוזה על תנאי", קובעת כדלקמן: "27. (א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק). (ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רישיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או רישיון הוא תנאי מתלה. (ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי." 14. לטענת המשיבים, מטרת ההסכם הינה הקמת מחצבה בקרקע, מטרה זו הינה תנאי מתלה שלא קוים ולפיכך התבטל הסכם החכירה כולו. המשיבים הוסיפו וטענו כי מדובר בתנאי מתלה משום שההסכם אינו בר ביצוע עד שלא יושג רישיון להקמת מחצבה. דין טענה זו להידחות: הכלל הוא כי לא בכל מקרה בו הסכם אינו ניתן לביצוע, כל עוד לא יושג היתר או רישיון, מדובר בתנאי מתלה, אשר אי מילויו גורם לביטול החוזה. הכל תלוי בכוונת הצדדים, כפי שהיא עולה מנוסח ההסכם ומיתר הנסיבות (סעיף 25 לחוק החוזים; ע"א 6018/03 משה אוליאור נ' מסא א.א. ייזום ונהול נכסים בע"מ, פורסם באתר "נבו"; ע"א 220/83 חברת אהרון רוטברג בע"מ נ' חברת פלמה בע"מ, פ"ד לט (2) 372). בענייננו, מטרתו של חוזה החכירה היא החכרת הקרקע ולא הקמת מחצבה. כך עולה בבירור מלשון ההסכם. הקרקע הוחכרה לשימוש מוגדר וספציפי של הקמת מחצבה, ונובע מכך כי שימוש אחר בקרקע עלול להוות הפרה של ההסכם, ולהקים אפשרות לצד הנפגע לבטל את החוזה. זאת, להבדיל מביטול ללא תנאי של החוזה. בסעיף ו' להסכם החכירה נצפתה האפשרות שהחוכר יעשה שימוש בקרקע למטרה אחרת כדלקמן: "אם דמי החכירה לא ישולמו בזמנם, או החוכר ישתמש באדמה האמורה לתפקידים אחרים, שלא בהסכמת המחכיר בכתב או יעבור החוכר על איזה תנאי מתנאי החוזה הזה, הרשות בידי המחכיר, אחרי התראה מוקדמת בכתב, ע"י מכתב באחריות, לבטל את החוזה הזה, מלבד מקרה שאי מלוי תנאי החוזה בא בגלל סיבה שאינה תלויה מהחוכר". כמו כן, בהוראת סעיף ח' נקבע כי "אם מסיבות כלכליות חשובות לא יוכל החוכר להשתמש בקרקע למטרה האמורה לעיל ולא למטרה אחרת, שעליה תבוא הסכמת המחכיר בכתב, יוכל החוכר, אחרי שיודיע זאת למחכיר ע"י מכתב באחריות שנה אחת למפרע לבטל את חוזה החכירה". אין בהסכם דבר, ממנו ניתן להבין, כי הקמת מחצבה תלויה ב"גורם חיצוני שאינו ודאי", לצורך קיומו של תנאי מתלה. כמו כן, במקרה דנן, אמנם השגת רישיון להפעלת המחצבה מהווה תנאי למימוש ההסכם ולהגשמת יעוד החכירה, אולם מכאן אין להסיק כי קבלת אותו רישיון היא תנאי מתלה להסכם כולו. הסכם בלתי חוקי 15. המשיבים הוסיפו וטענו כי מדובר בחוזה שהפך עם השנים לבלתי חוקי, משום שהוראות התב"ע החלה על הקרקע השתנו במהלך השנים, באופן שכיום לא ניתן להקים בקרקע מחצבה, ולפיכך אכיפת ההסכם תהא בלתי חוקית. הוראת סעיף 30 לחוק החוזים קובעת כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסרים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". חוזה הוא "בלתי חוקי" אם האיסור הקבוע בחוק על כריתתו, תוכנו או מטרתו של החוזה, הוא כזה שלשם הגשמתו של האיסור יש להביא לפגיעה בתוקף החוזה עצמו, ולא להסתפק בסנקציות לבר-חוזיות כלפי המתקשרים. על בית המשפט לבדוק האם יתכן כי הגשמת תכלית החוק תעשה על ידי הטלת סנקציה (משמעתית, מנהלית או פלילית) על צד לחוזה, מבלי להשפיע על תוקפו של החוזה (ר': בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749; שלו, שם, עמ' 360). לא בטלות החוזה מביאה לאפיונו כחוזה לא חוקי; אפיונו של החוזה כלא חוקי מביאה לבטלותו (בג"ץ 6231/92, לעיל). בענייננו, אין מחלוקת כי בעת חתימתו, ההסכם היה בר ביצוע לפי יעודה של הקרקע באותה תקופה. אמנם יעוד הקרקע השתנה במרוצת השנים באופן שאינו מאפשר הקמת מחצבה, אולם מניעות תכנונית המונעת את יישום ההסכם הלכה למעשה אינה הופכת אותו מניה וביה להסכם בלתי חוקי. בנסיבות אלה קיימות סנקציות מתחום דיני התכנון והבניה באשר לשימוש בקרקע ליעוד השונה מזה שנקבע לה בהוראות התכנוניות החלות עליה. 16. כמו כן, הוראת סעיף 25(ב) לחוק החוזים קובעת כי אם החוזה ניתן לפירושים שונים, יש להעדיף פירוש המקיים אותו על פירוש שלפיו החוזה בטל. סעיף זה יוצר חזקה לפיה התכוונו הצדדים ליצור התקשרות חוקית ולמלא אחריה (ר': ע"א 391/80, לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד ל"ח (2), 237). בגישה זו טמון הגיון רב, הואיל ומותר להניח כי הצדדים המתקשרים רצו לתת לחוזה תוקף מחייב, בו יעגנו ודרכו יאכפו את זכויותיהם וחובותיהם (ר': ע"א 7664/00 רובינשטיין ושות' נ' עיריית חולון, פ"ד נו(4) 117; פרופ' אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי, פרשנות החוזה (ירושלים 2001), עמ' 597). בענייננו, צפו הצדדים את האפשרות שתהיה מניעה כלשהי לעשות שימוש בקרקע למטרת הפעלת מחצבה וקבעו כי ניתן יהיה לשנות את השימוש בקרקע למטרה אחרת בהסכמת קק"ל (ראה סעיף ח' להסכם החכירה). לפיכך, בנסיבות דנן יש להעדיף את האפשרות הקיימת בחוזה לשנות את יעוד השימוש בקרקע בתנאים מסוימים, על פני ביטול החוזה. פקיעת חוזה מחמת זניחתו 17. המשיבים טוענים, עוד, כי המבקשת זנחה את החוזה ולפיכך יש לקבוע שהחוזה בטל, משום שהמבקשת לא קיימה את מטרת החכירה, לא החזיקה בקרקע ולא עשתה בו שימוש כלשהו במהלך עשרות השנים שחלפו מיום שהוחכרה הקרקע, ובכלל זה אף לא שילמה דמי חכירה למינהל. האפשרות כי חוזה יפקע מחמת זניחתו הוכרה בפסיקה, ונקבע כי מקום בו קיים חוסר מעש מצד שני הצדדים לאורך תקופה ממושכת ביותר, כאשר אין כל ראיה כי מי מן הצדדים ניסה להביא למימוש החוזה או לביצועו בשלב כלשהו, ניתן לקבוע כי החוזה בטל מחמת זניחתו. הטעם לכך הוא כי מהתנהגות הצדדים משתמעת מסקנה כי הצדדים הסכימו לפקיעתו של החוזה (ר': ע"א 2809/92 פרידמן נ' איבצן, פורסם באתר "נבו"). המסקנה כי החוזה בטל מחמת שנזנח על ידי הצדדים, אינה מסקנה שתוסק בנקל. יש להוכיח, על סמך בדיקת מהות החוזה, נסיבותיו, והמניעים שגרמו להפרתו, שהצד המפר גילה כוונה ברורה, מעל לספק סביר, שלא לבצע עוד את התחייבויותיו החוזיות (ר': ע"א 192/80 גדנסקי נ' "מוגשם" חברה למפעלי בנין בע"מ, פ"ד לו(3) 533). (ר' גם: ע"א 1901/01 מראות יפו העתיקה בע"מ נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ, פורסם באתר "נבו", שם חלפו 12 שנים של חוסר מעש ממועד חתימת החוזה; ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל, פורסם באתר "נבו"; ע"א 3991/96 וילוז'ני נ' מעלה השרון (הרצליה) בנין והשקעות 93 בע"מ, נב(5) 278, שם חלפו 19 שנים של חוסר מעש; ת"א (י-ם) 4205/02 ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, פורסם באתר "נבו"). 18. ההלכה אינה קובעת כלל מהותי, אלא חזקה, שכוחה יפה כראיה. לחזקה זאת שתי פנים: ראשית, חוזה לתקופה בלתי-קצובה אינו חוזה לצמיתות. שנית, חוזה כזה ניתן לביטול באופן חד-צדדי. אולם, כדינה של חזקה, אף חזקה זאת, על שתי פניה, ניתנת לסתירה בראיות. בסופו של דבר, חזקה זו באה לסייע לעמוד על כוונת הצדדים, מקום שזו אינה ברורה. אין היא אמורה לבוא במקום כוונת הצדדים, אם ניתן לברר מה הייתה הכוונה, ולקבוע אותה על יסוד ראיות. כמו כן, חזקה זו אינה אמורה לפטור מן הצורך לברר מה הייתה כוונת הצדדים. אפשר שכוונת הצדדים תעלה באופן ברור מן הנסיבות. או אז לא יהיה צורך או מקום לחזקה. כך, לדוגמא, אפשר שבנסיבות של מקרה מסוים לא יהיה זה נכון לומר, בהתאם לחזקה, כי הצדדים התכוונו לאפשר סיום החוזה באופן חד-צדדי, בכל עת ומכל טעם (ר': ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל, פורסם באתר "נבו"). בהסכם החכירה נקבע מנגנון לביטולו, לפיו בתום תקופת החכירה הראשונית בת 49 שנים, יכול כל צד לחוזה להחליט ש"לא להמשיך את זמן פעולתו של החוזה" בהודעה בכתב לצד השני (סעיף ט' להסכם החכירה). לפיכך, משקצבו הצדדים את תקופת החוזה וקבעו בהסכם עצמו מנגנון לביטולו, אין לומר כי משלא הופעל מנגנון זה נזנח ההסכם על ידי מי מהצדדים. יתרה מזו, אי מתן הודעה על סיום ההסכם בתום תקופת החכירה הראשונה מלמדת על חידוש ההסכם. כמו כן, הצדדים צפו מראש גם מצב שבו יעשה שימוש בקרקע למטרה שונה מזו שהוסכם עליה, משמע, שלא תוקם מחצבה בקרקע, שאז תוכל קק"ל לבטל את ההסכם בהודעה לצד השני (הוראת סעיף ח' להסכם החכירה). קק"ל טוענת שהודעה כזו אכן ניתנה, והצדדים חתמו על שטר לביטול הסכם החכירה בשנת 1948. ואולם, טענה זו לא נתמכה בראיות המתאימות. קק"ל הגישה שטר ביטול שלא נחתם על ידי הצדדים (נספח א' לתצהיר מר אברהם נאוי, הממונה המחוזי על רישום והסדר במינהל מחוז ירושלים), והגישה הסכם חכירה שחתמה לאחר מכן עם צד שלישי (האחים סגל) להשכרת הקרקע למטרת הקמת מחצבה (נספח ג' לתצהיר מר נאוי). אין בכך כדי ללמד כי אכן הסכם החכירה בוטל כדין או כי ההסכם נזנח על ידי הצדדים. 20. בענייננו, קק"ל לא דרשה את דמי החכירה המגיעים לה על פי ההסכם, והלכה למעשה, "ישנה" על זכויותיה (ר': ע"א 1330/93 אלבז נ' אלבז, פורסם באתר "נבו"; ע"א (חיפה) 2529/04 מוחמד אברהם יונס נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם באתר "נבו"). המבקשת הגישה מכתב מקק"ל, משנת 1928, לפיו קק"ל מוותרת על דמי החכירה כדלקמן: "היות ואין ההנה"צ (ההנהלה הציונית - ר.כ.) מנצלת או משתמשת עתה בשטח של אדמת-המחצבה, - על כן אנו מסכימים לא לקבל מאת ההנה"צ דמי-חכירה במשך הזמן שההנה"צ לא תנצל או לא תשתמש בשטח האמור" (נספח מס' 11 לצרופת מסמכים שהגישה המבקשת). קק"ל טענה שהסכמתה זו התייחסה לפרק זמן מוגבל ואינה בגדר מתן פטור גורף. לטענה זו לא נמצא ביסוס בראיות, ובכלל זה לא הובאה ראיה המעידה על כך שקק"ל דרשה את תשלום דמי החכירה במהלך השנים. בשלב זה אין צורך להכריע בטענה כי קק"ל ויתרה על דמי החכירה מכוח החוזה, אולם ניתן ללמוד מהמכתב כי קק"ל הייתה מודעת לכך שלא נעשה כל שימוש בקרקע, ולכך שלא קוימה מטרת החכירה ולא הוקמה מחצבה בקרקע, וחרף זאת, בחרה שלא לבטל את הסכם החכירה. 21. לסיכום, בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי הסכם החכירה נזנח או בוטל בהסכמה מכללא או על ידי התנהגותה של המבקשת, כאשר, מנגד, קק"ל לא פעלה לביטול ההסכם בהתאם למנגנון הביטול, ביודעה כי המשמעות לכך היא דווקא חידוש ההסכם, ואף לא דרשה את קיום ההסכם ובכלל זה תשלום דמי החכירה. נסיבות המקרה דנן, לרבות התנהלות הצדדים עובר להגשת הבקשה, אינן מלמדות על כוונת הצדדים לאפשר לחוזה להסתיים מעצמו או בהתרחשות או אי התרחשות של אירוע מסוים, כי אם להיפך, ועל כן, אין להחיל בנסיבות דנן את החזקה הקובעת את בטלות החוזה מחמת זניחתו. אשר על כן, דין הטענה שההסכם נזנח על ידי המבקשת - להידחות. התוצאה מהאמור לעיל, המסקנה הנה כי למבקשת הזכות להחזיק בנכס בהתאם לחוזה החכירה.חוזהביטול חוזה