בת"א (חיפה) 122/05 שליסל נ' אנואר נדחתה טענה שהעלתה הנתבעת לפיה עיקרון ייחוד העילה חוסם את הדרך בפני תובעים מלתבוע נזקיהם על פי דיני הנזיקין הכלליים מקום בו אין הם זכאים לתבוע מכוח חוק הפלת"ד. שם נקבע כי העדר זכאות לתבוע לפי חוק הפלת"ד אינו שולל את זכותם של התובעים לתבוע את נהג הרכב האחר המעורב בתאונה מכוח פקודת הנזיקין. וכי לפי סעיף 8(א) לאותו חוק - עקרון ייחוד העילה- נשללת זכותו לתבוע צדדים נוספים בעילות נזיקיות על פי דיני הנזיקין הכלליים. "הפרשנות המוצעת על ידי בא כוח הנתבעת שלפיה הוראת סעיף 8 לחוק הפלת"ד נועדה גם לשלול תביעתם של "משוללי הזכאות" (לפי סעיף 7 לחוק הפלת"ד) על פי פקודת הנזיקין, אינה עולה בקנה אחד עם לשון חוק הפלת"ד ופסיקת בית המשפט העליון"(ר' סעיף 9 לפס"ד שליסל). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ייחוד העילה חוק הפלת''ד: א. פתח דבר 1. התובע, יליד 24.12.1961, (להלן - התובע) נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.2.04 (להלן - התאונה) בשעה שנהג על קטנועו בלווית נוסע נוסף בדרכו חזרה מעבודתו. התאונה התרחשה עת רכב הסיטרואן בו נהג הנתבע התנגש מאחור בקטנוע. במועד התאונה השימוש בקטנוע לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה כנדרש על פי פקודת ביטוח רכב מנועי בעוד שהשימוש ברכב הנתבע היה מבוטח כדין אצל הנתבעת. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) כתאונת עבודה והתובע הוכר כנכה בשיעור של 100% לצמיתות וככזה מקבל גימלת נכות מעבודה, קצבה מיוחדת וקצבת ניידות. 2. מאחר והשימוש שעשה בקטנוע לא היה מבוטח כדין בעת התאונה, נחסמה בפני התובע האפשרות לתבוע את נזקיו מהנתבעים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) וזאת בהתאם לסעיף 7(5) לחוק הפלת"ד. משכך, הוגשה תביעת התובע על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - פקודת הנזיקין). 3. המחלוקת סבה על עצם קיומה של עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין בנסיבות העניין, קיומו של אשם תורם מצד התובע בשים לב לנסיבות התאונה כפי שיפורטו בהמשך, ובשאלת גובה הנזק והכפפת שיעורו לתקרה הקבועה בחוק הפלת"ד. ב. קיומה של עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין 4. הנתבעים טוענים כי התובע מנוע מלתבוע על פי פקודת הנזיקין לאור כלל "ייחוד העילה" הקבוע בסעיף 8 לחוק הפלת"ד ולאור תכליתו ההרתעתית, תכלית שתסוכל מקום בו יתאפשר מתן פיצוי לנפגע על פי פקודת הנזיקין. לשיטת הנתבעים התרשלות התובע, שבאה לידי ביטוי באי חידוש פוליסת ביטוח החובה לקטנוע, מטילה עליו כתם מוסרי שיש בו להביא לשלילת זכאותו לפיצוי כלשהו בהתבסס על הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. התובע מאשר כי אינו זכאי לתבוע נזקיו על פי חוק הפלת"ד ובהיותו נהג הקטנוע אין לו עילת תביעה כנגד קרנית, אולם אין בכך לשלול זכאותו לתבוע את נזקיו על פי פקודת הנזיקין וזאת בהתאם להוראת סעיף 8 (ג) לחוק הפלת"ד ולפסיקת בית המשפט העליון בנושא זה. 5. נדרשתי לסוגיה זו במקרה דומה [ר' ת"א (חיפה) 122/05 שליסל נ' אנואר, טרם פורסם, , פסק הדין ניתן ביום 19.2.09, להלן - פס"ד שליסל). שם נדחתה טענה זהה שהעלתה הנתבעת לפיה עיקרון ייחוד העילה חוסם את הדרך בפני תובעים מלתבוע נזקיהם על פי דיני הנזיקין הכלליים מקום בו אין הם זכאים לתבוע מכוח חוק הפלת"ד. שם קבעתי כי העדר זכאות לתבוע לפי חוק הפלת"ד אינו שולל את זכותם של התובעים לתבוע את נהג הרכב האחר המעורב בתאונה מכוח פקודת הנזיקין. וכי לפי סעיף 8(א) לאותו חוק - עקרון ייחוד העילה- נשללת זכותו לתבוע צדדים נוספים בעילות נזיקיות על פי דיני הנזיקין הכלליים. "הפרשנות המוצעת על ידי בא כוח הנתבעת שלפיה הוראת סעיף 8 לחוק הפלת"ד נועדה גם לשלול תביעתם של "משוללי הזכאות" (לפי סעיף 7 לחוק הפלת"ד) על פי פקודת הנזיקין, אינה עולה בקנה אחד עם לשון חוק הפלת"ד ופסיקת בית המשפט העליון"(ר' סעיף 9 לפס"ד שליסל). הדברים האמורים בפס"ד שליסל יפים לכאן. טענת הנתבעים בדבר העדר קיומה של עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין - נדחית. ג. האם יש לייחס אשם תורם לתובע בשים לב לנסיבות התאונה 6. הנתבע הועמד לדין פלילי בגין התאונה בבית משפט לתעבורה בחדרה (תיק תד 1313/04) , והורשע ביום 9.9.07 בעבירות לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה והן: אי שמירת מרחק, נהיגה חסרת זהירות והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף. פסק הדין בהליך הפלילי, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוגש כראיה על ידי הנתבע בהתאם לסעיף 42א. לפקודת הראיות (נוסח חדש). בהכרעת הדין (מוצג נ/5) תוארו נסיבות התאונה כדלקמן: ביום 18.2.04, בסמוך לשעה 19:10, רכבו התובע והנוסע שהיה עימו (סלים נג'ים) על קטנוע מסוג סאן יאנג בכביש 70 מכיוון פורידיס ליוקנעם. התובע הוא שנהג בקטנוע. כמו כן היו מונחים על גבי הקטנוע ארגז כלי עבודה ושתיים או שלוש דלתות של ארונות מטבח. הנתבע שנהג ברכב מסוג סיטרואן נסע מכיוון מערב לכיוון מזרח וסמוך לאתר "חגית" פגע מאחור בקטנוע, פגיעה אשר כתוצאה ממנה נפצעו שני רוכבי הקטנוע. עקב פציעתו הקשה של התובע הוא לא נחקר על ידי המשטרה ולא העיד בהליך הפלילי כנגד הנתבע. בהליך הפלילי כפר הנתבע באחריותו לתאונה וטען, בין היתר, כי הקטנוע נע ללא אורות על אף שהכביש המדובר היה חשוך ולחלופין כי המטען הרב שנישא על גבי הקטנוע הביא להסתרת לוחית הזיהוי והפנס האחורי, כך שתאונה הייתה, לשיטתו, בלתי נמנעת. בית המשפט שלתעבורה דחה את טענת הנתבע בדבר הסתרת הלוחית האחורית של הקטנוע וקבע כי זו לא הוסתרה על ידי מעיל הרוח שלבש הנוסע או לוחות העץ. כן נקבע כי גם בנסיעה עם אורות מעבר בלבד היה על הנתבע להבחין בקטנוע ממרחק של 40 מטר לפחות וכי אילו היה מפעיל את אורות הדרך כפי שהיה מצופה ממנו בהתחשב בתנאי אותה דרך שהינה דרך בינעירונית חשוכה מאוד, הרי שהיה יכול להבחין בקטנוע ממרחק של כ - 100 מטרים שהינו מרחק שהיה בו כדי למנוע את התאונה, ולא ממרחק של 5-7 מטרים בלבד כפי שארע בפועל. בהכרעת הדין הניח בית המשפט שלתעבורה כי הקטנוע נע ללא תאורה וזאת על יסוד מספר נתונים: עדות בוחן התאונה לפיה מתג האורות של הקטנוע נמצא לאחר התאונה במצב OFF; הפנס הקדמי של הקטנוע (שלא נופץ בתאונה) לא נשלח לבדיקת מעבדה ואילו לפנס האחורי לא נמצא זכר; הנאשם לא נחקר בשאלה האם ראה את האור הקדמי של הקטנוע; לא ניתן היה להסתמך על עדותו של סלים נג'ים לפיה תאורת הקטנוע עובר לתאונה פעלה מלפנים ומאחור. 7. הנתבע ערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (עפ 2791/07) , וביום 4.2.08 ניתן פסק הדין בערעור (מוצג נ/6). בפסק הדין בערעור נקבע כי התנהגות התובע הייתה חמורה ביותר ונהיגתו - באורות כבויים ותוך נשיאת מטען רב - מעידה על זלזול בחוקי התעבורה ונטילת סיכון בניגוד לחוק. בנוסף קבע בית המשפט שלערעור כי הנחתו של בית המשפט לתעבורה באשר לנסיעת הקטנוע ללא אורות הינה הולמת בנסיבות העניין. בסופו של יום קבעה ערכאת הערעור כי יש ברשלנותו של התובע כדי לצמצם את רשלנותו של הנתבע ואת חלקו היחסי בגרימת התאונה ומשכך התערבה, לקולא, בעונש שהושת על הנתבע אך לא בעצם ההרשעה (סעיף ה מוצג נ/6). 8. הנתבעים מבקשים לסמוך על הקביעות האמורות ולייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 60% מאחר ובשעת התאונה נהג בקטנוע ללא אורות, בקטע כביש ובשעה בה היה מצופה ונדרש כי ידליק אורות, וכל זאת אף ללא כיסוי ביטוחי כנדרש על פי חוק - נתון שיש בו כדי כשלעצמו להצדיק ייחוס אשם תורם. הנתבעים טוענים כי התרשלותו החמורה של התובע - שלא באה לידי ביטוי בהליכים הפליליים בשל אופיים של אלה - מן הראוי שתשפיע מהותית בשאלת האחריות והיקפה. מנגד טוען התובע כי הנחת בית המשפט לתעבורה לפיה אורות הקטנוע היו כבויים עובר לתאונה נועדה לשמש משקל נגד למחדלי חקירה שנתגלו בתיק ושימשה כשיקול לקולת העונש, אך לא נקבעה על בסיס ממצא פוזיטיבי כלשהוא. בנוסף טוען התובע כי עלה בידו להפריך את ההנחה האמורה בראיות שהובאו על ידו, ועל כן הנתבעים - שעליהם הנטל להוכיח קיומו של אשם תורם - לא עמדו בו. 9. בנסיבות העניין יש מקום לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מזערי. מהכרעת הדין עולה כי בסוגיית הנסיעה ללא אורות לא הייתה קביעה עובדתית שנסמכה על ממצאים פוזיטיביים שגובו בראיות, אלא הנחת מוצא בלבד שנועדה לפעול לטובת הנתבע בהתחשב במהותו של ההליך הפלילי ושימשה כנימוק להקלת עונשו ולא נגעה לעצם הרשעתו. ספק אם הנחה זו כשלעצמה - כשאין בצידה תימוכין בדמות ראיות של ממש - עומדת בתנאי הקבילות הקבועים לממצאים שנקבעו בפסק דין פלילי במסגרת המשפט האזרחי (ר' י. קדמי על הראיות חלק שלישי עמ' 1360-1361 (2003) והאסמכתאות המופיעות שם). בפסק הדין בערעור שימש נושא התנהגותו של התובע כנימוק להקלת העונש שהושת על הנתבע אך לא לעצם ההרשעה. פסק הדין בערעור, מטבעו, אינו נחלק להכרעת דין ולגזר דין ואולם עיון בו מעלה כי סוגיית התרשלותו של התובע ותרומתו לאירוע הובאה בחשבון לעניין ההקלה בעונשו של הנתבע שהינו פן של גזר הדין ולא של הכרעת הדין. בין כך ובין כך פסק הדין הפלילי על כל האמור בו מהווה גם הוא ראייה לכאורה בלבד שמשקלה ייבחן בין יתר הראיות והעדויות. כבר נפסק בע"א 350/74 חב' מ.ל.ט בע"מ נ' ממן, פ"ד כט (1) 208 (1974) כי החזקה הקבועה בסעיף 42א. לפקודת הראיות (נוסח חדש) עשויה להיטיב לא רק עם התובע אלא גם עם הנתבע מקום בו נקבעו ביסוד ההרשעה ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבע לדוגמא בסוגיית קיומו של אשם תורם. ואולם, רק אותם ממצאים שעליהן הייתה מבוססת ההרשעה יתקבלו כראיה מתוך פסק הדין הפלילי להבדיל מממצאים ומסקנות שאינם כאלה. סעיף 42א.(ב) מחריג במפורש ממצאים ומסקנות שבגזר הדין. מטעם התובע העיד על נסיבות התאונה עובדו לשעבר, מר נג'ם סלם, שנסע בקטנוע בו נהג התובע. למרות שיש אי דיוקים בגירסאותיו, ועל אף שאינו זוכר את אירוע התאונה בבירור, סיפר כי אורות הקטנוע דלקו מלפנים ומאחור על אף שראה רק את האור האחורי. בעדותו בביהמ"ש לתעבורה שניתנה ביום 3.4.05 ו - 22.5.05 אמר כי אורות הקטנוע דלקו מלפנים והן מאחור על אף שראה רק את האור האחורי; בעדותו בפני ביום 9.7.08 אמר כי על הקטנוע הועמסו דלת או אחת או שתיים בלבד וכי אורות הקטנוע מלפנים ומאחור היו דלוקים על אף שאינו זוכר את אירוע התאונה בבירור (עמ' 11 לפרוטוקול 9.7.08 שורה 17, ועמ' 14 שורות 19-22). בהודעתו במשטרה מיום 9.3.04, שהינה הגרסה שניתנה בסמוך יחסית למועד התאונה, לא נשאל בנושא אורות הקטנוע (מוצג נ/1 עמ' 1 שורות 16-17). בהתחשב באופי פציעתו הקשה של התובע לא היה ביכולתו ליתן פרטים על נסיבות התאונה ועדותו בכל הנוגע להדלקת האורות מתבססת על הרגלי העבר שלו ועל השכל הישר ולא על זיכרון ממשי ממועד התאונה (עמ' 25 לפרוטוקול 9.7.08 שורות 7-11). התייחסויות רעיית התובע ואחותו בעדותן לנושא הדלקת האורות נגעו להרגלי התובע בעבר ולא היה בהן כדי להבהיר את מצב הדברים לאשורו במועד התאונה. הנתבע חזר בעדותו בפני על טענתו, כפי שהועלתה גם בפני המשטרה ובבית המשפט שלתעבורה, כי הקטנוע נסע ללא אורות שאלמלא כן היה מבחין בו מבעוד מועד (עמ' 64 לפרוטוקול 10.11.08 שורות 16-30). בשים לב לאינטרסים שלו וניסיונו למזער את מידת אחריותו לתאונה בהליכים הפליליים והן בהליכים האזרחיים, לא אוכל לסמוך על גירסתו. הנתבע יכול היה למנוע את התאונה אם היה נוהג כמצופה וכנדרש מתנאי הדרך באותה עת ואחריותו לתאונה מכרעת. נושא העדר הכיסוי הביטוחי אינו רלבנטי לשיעור האשם התורם. קבעתי בפס"ד שליסל כי הסנקציה המוטלת על התובע בגין אי עריכת ביטוח חובה כנדרש על פי חוק מתבטאת בכורח לקיים הליך אזרחי "רגיל" במקום ההליך המקוצר של הפלת"ד ואולם אין בהימנעות זו כשלעצמה כדי להוות אשם תורם לשאלת האחריות. בחינת מכלול הראיות מעלה שאין לקבוע ממצא שהתובע נהג ללא אורות בקטנוע, פרט לעובדה שצוינה בדו"ח הבוחן המשטרתי כי מתג האורות של הקטנוע היה במצב כבוי לאחר התאונה. לא הוצגה ראיה, אם של מומחה ואם אחרת, שיהיה בה כדי להסביר מדוע מתג האורות היה כבוי לאחר התאונה וזאת למרות העלאת הטענה - שאינה משוללת היגיון - כי מעוצמת ההתנגשות הוסט המתג למצב זה. על פי מבחן האשמה לתובע מידה מסוימת של אחריות באירוע התאונה. שיעור אשמו התורם של התובע ראוי שישקף את העמסת מטען היתר על גבי הקטנוע. שיעור האשם התורם של התובע יהיה 10%. ד. הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה 10. ממקום התאונה פונה התובע, שמצבו הוגדר קשה, על ידי מד"א לבית החולים רמב"ם בחיפה כשהוא מונשם, מחוסר הכרה וסובל מפגיעת ראש. התובע התקבל ברמב"ם כשהוא במצב של GCS-7 ובבדיקת CT מוח הודגמו ממצאים חבלתיים תוך מוחיים והוכנס קטטר לניטור לחץ תוך גולגולתי. כן אובחנו שברים בצלעות 4-5 מצד ימין ושבר בפלטה עליונה של חוליה 10 - D. התובע נותר מחוסר הכרה במשך כחודש ימים. 11. ביום 22.3.04 הועבר התובע מרמב"ם למחלקה לטיפול נמרץ בבית לוינשטיין כשהוא במצב וגטטיבי. במהלך שהותו במחלקת טיפול נמרץ חל שיפור במצב ההכרה והתפקוד של התובע וביום 7.6.04 הוא הועבר למחלקת שיקום בה שהה עד שחרורו מבית לוינשטיין ביום 19.4.05. 12. במהלך אשפוזו הממושך במחלקת השיקום חל שיפור מסוים בתפקודו הפונקציונאלי של התובע ואולם גם במועד שחרורו נותר מצבו קשה: הוא מרותק לכיסא גלגלים עקב שיתוק של פלג גוף שמאל; סובל מחולשה של פלג גוף ימין ואטקסיה קשה של הגפיים; כן צוינו קיומן של הפרעות בדיבור ואי שליטה על סוגרים. על פי המדדים המקובלים לעניין נקבע כי הוא זקוק לעזרה בהיקף שבין מלא לחלקי לביצוע פעולות היום יום ולהשגחה במהלך כל שעות היממה. מבחינה קוגניטיבית צוינו הפרעות קשב וריכוז, נוקשות חשיבתית והתנהגותית ומודעות נמוכה מאוד להשלכות הליקויים המוטוריים על תפקודו העתידי. מבחינה פסיכולוגית צוין כי הוא אימפולסיבי, מדוכא ונוטה להתפרצויות במיוחד כלפי בני משפחתו. עם שחרורו הומלץ כי ימשיל לקבל טיפול שיקומי רב מקצועי במסגרת אמבולטורית (סיכום מחלה מבית לוינשטיין, נספחים 45-55 לתצהיר התובע). 13. לאחר שחרורו מבית לוינשטיין חזר התובע להתגורר עם משפחתו ביישוב נופית והמשיך בהליך השיקום בבית החולים בני ציון בחיפה באשפוז יום בתדירות של חמישה ימים בשבוע החל מ - 2.5.05 ועד 29.12.05. התובע קיבל טיפול שיקומי משולב על ידי צוות רב מקצועי אשר כלל בין היתר תרגול הליכה, תרגול בבריכה טיפולית והושגה יכולת הליכה די יציבה בעזרת הליכון צד ותמיכה. בעקבות ריפוי בעיסוק חל שיפור קוגניטיבי והתנהגותי ונרכשה מיומנות בסיסית בשימוש במחשב. עם סיום הטיפול צוין כי מבחינה מוטורית התובע מתנייד לבד בכיסא הגלגלים, אינו מניע את יד שמאל ומתקשה בביצוע תנועות עדינות ביד ימין עקב אטאקסיה וכי קיימת הגבלה בשדה הראייה השמאלי. מבחינה קוגניטיבית והתנהגותית אובחנו קשיי קשב וריכוז, זיכרון לקוי, מודעות נמוכה למצבו, קושי בדחיית סיפוקים ואימפולסיביות רבה. הומלץ כי תימצא לתובע מסגרת תעסוקתית שיקומית המתאימה לצרכיו וכן המשך טיפול פיזיותראפי, ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי ועוד (מכתבי שחרור מהמרכז הרפואי בני ציון - נספחים 59-61 לתצהיר התובע). 14. בחודש אפריל 2006 החל התובע בתוכנית טיפולית במכון שפיצר בחיפה בתדירות של פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע אשר כללה טיפול נפשי, קוגניטיבי וזוגי ובהמשך השתלב בסדנאות עבודה. עם סיום הטיפול בחודש נובמבר 2006 צוין כי חלה התקדמות מוגבלת בתפקוד התובע אך לא במידה מספקת על מנת לאפשר לו תעסוקה עצמאית ומשכך הומלץ שילובו במסגרת תעסוקתית מוגנת. כן צוינו הקשיים בתפקוד המשפחתי וביחסים הבין אישיים בין התובע ואשתו והומלץ המשך טיפול פסיכיאטרי לתובע וטיפול זוגי לבני הזוג (סיכום טיפול מיום 30.11.06 - נספח 99 לתצהיר התובע). לאחר סיום הטיפול במרכז שפיצר שהה התובע בשיקום יום של קופת חולים מכבי בתדירות של פעמיים בשבוע למשך מספר חודשים. בסיומם של אלה נותר התובע מספר חודשים בביתו בהעדר מסגרת טיפולית הולמת אחרת. 15. החל מחודש מאי 2007 נמצא התובע במסגרת יומית בבית אלישע שהינו מעון המיועד לנכים בקיבוץ הרדוף, בשל הזדקקותו להשגחה וטיפול מהלך כל שעות היום ובהעדר סידור מתאים אחר בשלב זה. יוער כבר עתה כי התובע הביע הן בעדותו והן בפני המטפלים במעון את חוסר שביעות רצונו משהייתו שם שלדעתו אינה מתאימה לו ולסוג הנכות ממנה הוא סובל ונסיבותיה, וכי הוא רואה במעון זה משום סידור זמני בלבד. בנוסף מקבל התובע טיפול פיזיותראפי פרטי אחת לשבוע ומטפל, ששכרו ממומן על ידי קופת החולים "מכבי" (באמצעות המל"ל בהיות התובע נכה מעבודה), מסייע לו בפעולות היום יום במשך ארבע עשרה שעות שבועיות. ה. חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים והעדים 16. להערכת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה, הנזקים שנגרמו לו וצרכיו העתידיים הוגשו חוות הדעת הבאות - מטעם התובע: חוות דעתו של ד"ר גבריאל זייליג - מומחה לרפואה פיסיקלית ושיקום - מנהל המחלקה לשיקום נוירולוגי בבית החולים שיבא תל השומר, כמומחה בתחום הרפואה השיקומית. כן הוגשו חוות דעת של מר ניר הריס לעניין עלויות סיעוד ושל גב' נורית איבניצקי - מרפאה בעיסוק - לעניין צרכיו המיוחדים של התובע ועלויות אביזרים רפואיים. מטעם הנתבעים הוגשו: חוות דעת של פרופ' עמוס קורצ'ין - רופא עצבים ופרמקולוג מבית החולים איכילוב - כמומחה בתחום הנוירולוגי אשר הגיש גם חוות דעת משלימה לעניין קיצור תוחלת חיי התובע; חוות דעת של ד"ר ראובן לנגר - מומחה באורתופדיה, רפואה פיזיקאלית ושיקום - מנהל מחלקת שיקום במרכז הרפואי פלימן בחיפה, כמומחה ברפואת שיקום. בנוסף הוגשה חוות דעתו של מר גדעון האס לעניין עלויות סיעוד ואביזרים לנכים וחוות דעת משלימה. 17. אין מחלוקת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 100%. המחלוקת נסובה על שיעור נכותו התפקודית של התובע, קיצור תוחלת חייו, ועלויות הסיעוד, האביזרים הרפואיים והטיפולים הרפואיים הנדרשים לו, בשים לב לשינוי בנסיבות המשפחתיות עקב התאונה ולהשפעת אותו שינוי על שיעור הפיצוי הנתבע ועל כן ההתייחסות לחוות דעת המומחים תהיה בעיקר במישורים אלה. בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, המומחים הרפואיים, כמו גם נותני חוות הדעת האחרות - לא העידו. 18. ד"ר זייליג בדק את התובע ביום 7.11.05 וציין את ממצאי בדיקתו בחוות דעתו מיום 10.12.05 לפיהם שיעור נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 100% והוא סובל מליקויים קשים בכל התחומים: בתחום הנוירו - פיזיקאלי סובל התובע משיתוק המלווה בספזם של פלג גופו השמאלי ואטקסיה בפלג גוף ימין בגף עליון ותחתון; בתחום הנוירו - קוגניטיבי סובל מהפרעה קשה של קשב וריכוז, זיכרון לקוי, קושי בתכנון ואי מודעות למצבו החדש; בתחום הנפשי /רגשי סובל מדיכאון ומצבי רוח משתנים. לדעתו לתובע מגבלה תפקודית חמורה והוא זקוק לעזרה ברחצה; לעזרה קלה בלבוש פלג גוף תחתון ואכילה; הוא תלוי לחלוטין בזולת בכל פעולות משק הבית והפעולות היומיומיות מחוץ לכותלי הבית לרבות ניידות, עזרה של 16 שעות ביממה. ד"ר זייליג אף העריך כי התובע איבד את כושר השתכרותו באופן מלא, כי נדרשת לו התאמת דיור ורכב פרטי בשים לב לשימושו בכיסא גלגלים. מבחינת אביזרים וטיפולים רפואיים צוין כי התובע ייזקק לכיסא גלגלים (ולהחלפתו מעת לעת), טיפול פיזיותראפי למשך כל ימי חייו, טיפול בריפוי בעיסוק למשך שלוש שנים נוספות, טיפול בליקויי תקשורת, טיפול פסיכיאטרי, טיפול תרופתי וטיפול נפשי לכל בני המשפחה. 19. ד"ר לנגר בחוות דעתו מיום 23.8.07 העריך אף הוא כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע הינו 100% וכי הוא תלוי באחרים לשם ביצוע חלק מפעולות היום יום וכל פעולות משק הבית ואף כי אינו זקוק להשגחה הרי שאין הוא יכול להישאר בגפו. כן העריך כי מצבו התפקודי יציב ואין לצפות להטבה בעתיד וכי מבחינה קוגניטיבית יכול התובע להתמודד עם ביצוע פעולות היום יום אך לא מעבר לכך. בכל הנוגע לעזרת הזולת ציין ד"ר לנגר באופן כללי כי מטפל זר יוכל לענות על צרכיו של התובע. לעניין צרכיו השיקומיים המיוחדים של התובע ד"ר לנגר בדעה כי התובע זקוק למעקב רפואי ופסיכיאטרי למשך כל ימי חייו; לטיפול פיזיותראפי בתדירות של פעמיים בשבוע במשך שנתיים ולאחר מכן בתדירות של פעם בשבוע; מנוי במועדון ספורט לנכים; מגורים מותאמים; כיסא גלגלים (והחלפתו מדי חמש שנים); כיסא לרחצה (והחלפתו מדי שלוש שנים); מיטה מותאמת; סד מנוחה לידו השמאלית (והחלפתו מדי שלוש שנים); לעניין ניידות - מציין שיכול לנסוע רק בהסעות וברכב פרטי; לעניין תעסוקה העריך כי לא יוכל להתפרנס מעבודה אך מתאים לעבודה במפעל מוגן. ד"ר לנגר התייחס לקיצור תוחלת החיים של התובע המושפעת גם מגיל הנפגע במועד הפגיעה - ככל שהגיל מבוגר יותר קיצור תוחלת החיים גבוה יותר, מידת התנועתיות והתפקוד של הנפגע ושיעור תלותו בזולת לביצוע פעולות בסיסיות. בהתחשב בפרמטרים אלה ובהתאם לנתונים סטטיסטיים שהתפרסמו בארה"ב העמיד ד"ר לנגר את תוחלת חייו של התובע על גיל 70. פרופ' קורצ'ין, שהגיש ביום 13.2.08 חוות דעת משלימה מטעם הנתבעים, סבר כי נכות כשל התובע, המתבטאת בפגיעת ראש שבצידה הגבלה ניכרת בפעולות היום יום מביאה לקיצור תוחלת חיים בשיעור של 7.4 שנים וזאת בהסתמך על הסטטיסטיקה האמריקאית המובאת בספרו של zasler. נוכח חוות דעת המומחים מטעם הנתבעים ובהעדר חוות דעת אחרת מטעם התובעים אקבע כי תוחלת חייו של התובע תהיה עד גיל 73 שנה. ו. הנכות התפקודית 21. מחומר הראיות עולה כי התובע הינו נגר במקצועו וכי בתחום זה עסק עד התאונה, אם כשכיר ואם כעצמאי. בשנתיים שקדמו לתאונה היה התובע בעל נגריה עצמאי שעסק בפן הניהולי של העסק והן בפן המקצועי והמעשי על כל המשתמע מכך. מהעדויות התרשמתי כי התובע אוהב מאוד את מקצוע הנגרות ואי יכולתו לעסוק במקצוע זה עקב נכותו הקשה - על אף רצונו ומאמציו הכנים - השפיעה באופן חמור גם על מצבו הנפשי. לאחר פציעתו ניסה התובע לשוב ולעסוק בתחום הנגרות באופן מוגבל בתכנון ועיצוב מטבחים בסיוע חונך תעסוקתי שהוצמד לו, אך על אף הנאתו מפעילות זו לא נראה שמסוגל להתמיד בה ולהתפרנס באמצעותה. לשיטת הנתבעים תפקודו של התובע בביצוע פעולות היום יום טוב יותר מזה שהוצג על ידו בכל הקשור לאכילה ולבוש וכי גם מבחינה תעסוקתית יכול התובע להשתלב בעבודות של תכנון ועיצוב מטבחים. יוער כי עמדת הנתבעים בעניין זה עומדת בסתירה לחוות הדעת של המומחה מטעמם - ד"ר לנגר - כפי שהובאה לעיל שכן גם הוא העריך כי אין לצפות לשינוי במידת תפקודו של התובע וכי זה לא יוכל להתפרנס מעבודה אלא לכל היותר יוכל לעבוד במקום מוגן. בשים לב לפציעתו הקשה של התובע כפי שזו באה לידי ביטוי בשיעור נכותו הרפואית, מידת מוגבלותו והסיוע הניכרים הנדרשים לו בעקבותיה הן בביצוע פעולות היום והן בכל הנוגע לניידות ועבודה כפי שפורטו בהרחבה בחוות דעותיהם של המומחים בצירוף מצבו הנפשי הקשה המשפיע על תפקודו - תועמד נכותו התפקודית של התובע בשיעור 100%. ז. בסיס השכר 22. לטענת התובע השתכר בשנים עובר לתאונה סכומים שבין 7,000 ל - 7,500 ₪ לחודש אם כשכיר ואם כעצמאי, וכי עם התבססות עסקו העצמאי היה שכרו עולה באופן משמעותי בשים לב למוניטין שצבר במהלך השנים ולקשריו בענף שנוצרו בעת עבודתו רבת השנים עם אביו. כן מבקש התובע להביא בחשבון אובדן השתכרותו את ערך תרומתו לבניית ביתו הפרטי בנופית. משכך התובע מבקש להעמיד את שיעור השתכרותו בגין התקופה שממועד התאונה ועד היום על סך של 10,000 לחודש. ביחס לעתיד טוען התובע כי שכרו כעצמאי היה עולה בהתמדה ובאופן ניכר ועל כן יש להעמידו את שיעורו על סך של 17,000 ₪, דהיינו כפל השכר הממוצע במשק. הנתבעים גורסים כי יש לקבוע את שיעור השתכרותו של התובע ביחס לעבר ולעתיד על בסיס השכר המוצהר בתביעת התובע למוסד לביטוח לאומי שעל פי חישוביהם עומד על סך של 6,279 ₪ נטו (משוערך). הנתבעים מבקשים להדגיש שהתובע ניסה בעבר להיות בעל נגריה עצמאי אולם לא זכה להצלחה ונאלץ לשוב ולעבוד כשכיר אצל אביו. שיעור השתכרותו הממוצע ברבע השנה שקדמה לתאונה היה נמוך יותר משיעור השתכרותו בשנת 2002. לשיטת הנתבעים יש לפסוק לתובע הפסד השתכרות ביחס לעבר כדלקמן: בגין התקופה שממועד התאונה ועד שחרורו מבית לוינשטיין - הפסד שכר מלא; ממועד שחרורו מבית לוינשטיין (19.4.05) ועד היום - הפסד שכר בשיעור של 80%. גם לגבי העתיד סוברים הנתבעים כי יש מקום להעריך את שיעור השתכרותו של התובע על בסיס אותו שכר שכן לטעמם לא הוצגו ראיות שיש בהם כדי להצביע על כך שהתובע היה מגיע להשתכר כדי השכר הממוצע במשק, לא כל שכן שכר גבוה יותר. על אף שהתביעה מתבררת על פי פקודת הנזיקין ערכו הנתבעים את חישוב הפסדי השכר בערכי נטו. 23. התובע היה כבן 43 במועד התאונה, נשוי ואב לשלושה ילדים שעליו עיקר פרנסתם. הוצגו על ידו המסמכים הבאים בלבד: דו"ח שומה לשנת 2002, דו"חות הכנסות והוצאות לשנים 2000-2002 שנערכו בכתב יד על ידי יועץ מס וארבעה תלושי משכורות מחודשים שונים בשנים 98-99 (ר' נספחים מספר 69 עד 76 לתצהיר עדות התובע). דוחות לשנים 2003 ו - 2004 ביחס לתקופה שעד התאונה שהן השנים הרלבנטיות ביותר לתביעה לא הוצגו בין שלא נערכו כלל ובין שלא אותרו על ידי התובע ורעייתו. הגם שמהעדויות עולה כי התובע ואשתו לא היו אנשים מסודרים ומאורגנים גם בתקופה שלפני התאונה, לא כל שכן במצב שנוצר לאחריה - אין לפסוק שיעורי שכר דוגמת אלה המוצעים על ידי התובע ללא ביסוס של ממש בראיות. 24. מהמסמכים שהוצגו עולה כי התובע השתכר בממוצע בשנת 2002 כ - 6,800 ₪ לחודש (במעוגל) וזאת כעצמאי. כשכיר השתכר התובע בשנים 98-99 כ- 6,000 ₪ לחודש. שערוך הסכומים הללו נכון להיום נע בין 7,400 ל - 7,700 ₪, נתון שהינו קרוב לשכר הממוצע במשק. אקבע כי סביר להניח שאלמלא התאונה הרי שבחלוף מספר שנים - עם התבססות עסקו - שכרו של התובע כעצמאי היה עולה אף מעבר לרף השכר הממוצע במשק גם אם העלייה לא הייתה בשיעורים הנטענים על ידו. עם זאת, ספק אם התובע היה בעתיד מגיע כדי כפל השכר הממוצע במשק. לא הובאה ראיה הנוגעת למוניטין שנצבר על ידי התובע או להזמנות עבודה נוספות שהמתינו לשירותיו ערב התאונה; ניסיונו הקודם של התובע לעבוד כעצמאי לא צלח והוא נקלע לחובות עד כדי סגירת העסק ומכירת נכסים; אשת התובע התייחסה בעדותה לכישלונות התובע בעבר ואמרה כי לא כל אדם מתאים לניהול עסק עצמאי (עמ' 42 לפרוטוקול 9.7.08 שורה 15). 25. הפסדי ההשתכרות של התובע בגין התאונה יחושבו איפוא כדלקמן: בגין התקופה שממועד התאונה (18.2.04) ועד היום: אובדן כושר השתכרות מלא לפי בסיס שכר של 7,500 ש"ח (ברוטו); בגין התקופה שמהיום ועד גיל פרישה (70): אובדן כושר השתכרות מלא לפי בסיס שכר של 10,000 ₪ (ברוטו). בקביעה זו ניתן משקל לכך שפסק הדין ניתן כתשע שנים לאחר שהתובע החל לעבוד כעצמאי, פרק זמן משמעותי בניהול עסק שסביר להניח כי במהלכו היה שכרו של התובע עולה. סה"כ הפסדי השתכרות לעבר על פי הפרמטרים הנ"ל בצירוף ריבית מאמצע התקופה: במעוגל: 550,000 ₪ סה"כ הפסדי השתכרות לעתיד (במעוגל): 1,950,000 ₪ *** רצ"ב חישובי משערכת (א/1, א/2). ח. עזרת קרובי משפחה, הוצאות נסיעה והוצאות נלוות ביחס לעבר 26. התובע עותר לפיצוי בסך 740,000 ₪ בגין עזרת צד ג' ביחס לעבר וזאת בנוסף לסך של 147,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה והוצאות נלוות שנגרמו לבני משפחתו במהלך תקופת אשפוזו ולאחריה עקב סיוע שהגישו לו תוך שהוא מחלק זאת לשתי תקופות: תקופת האשפוז ממועד התאונה ועד שחרורו מבית לוינשטיין (5/05) והתקופה שמאותו מועד ועד היום. ביחס לתקופת האשפוז: התובע טוען כי במהלך אשפוזו הממושך, הן ברמב"ם והן בבית לוינשטיין, שהו בני משפחתו הקרובים (בייחוד אשתו ואחותו) באופן יומיומי הן בתקופה בה היה מחוסר הכרה והן לאחריה תוך שהם מספקים לו גירויים, מלווים אותו בהליך השיקום, יוצאים עמו מחוץ לבית החולים ומעודדים את רוחו. שהות יומיומית זו גררה עמה הוצאות ניכרות שכן מדובר בהוצאות דלק ו/או הוצאות נסיעה מנופית או מחיפה לבית לוינשטיין, הוצאות בגין אוכל ושתייה, הוצאות עבור בילוי מחוץ לבית החולים עם התובע (כדוגמת סרט קולנוע או ישיבה בבית קפה). התובע העמיד את שיעור הוצאות הנסיעה וההוצאות הנלוות על 10,500 ₪ לחודש במהלך תקופת האשפוז ואת רכיב עזרת הקרובים על סך של 10,000 ₪ לחודש. ביחס לתקופה מאי 2005 ועד היום: התובע מבקש להעמיד את שווי עזרת הקרובים ממנה הוא נהנה מאז ששוחרר מאשפוז ועד היום על שווי עלותו של מטפל זר. התובע מציין כי אשתו מטפלת בו באופן קבוע ורציף, מהלך כל שעות היממה פרט לשעות בהן הוא נמצא במעון הרדוף. התובע טוען כי בשל מצבו ועל מנת להקל מהעומס המוטל על אשתו, אחותו שוהה עמו יום בשבוע ולוקחת אותו לפעילויות בעלות ערך טיפולי כדוגמת רכיבה על סוסים ורכיבה על אופניים. לטענת התובע אין בעצם העובדה שלא שכר עד היום עזרה חיצונית כדי לפגוע בזכותו לקבל פיצוי מתאים בגין העזרה שהושטה לו על ידי בני משפחתו ומעמיד את שוויה על סך של 10,000 ₪ לחודש. 27. הנתבעים טוענים כי התובע לא הציג ראיות כלשהן שיש בהן כדי לתמוך בטענה בדבר ההוצאות שנגרמו לבני משפחתו מהלך תקופת האשפוז כדוגמת הוצאות בגין דלק, מזון, אובדן ימי עבודה, הצורך בעזרה חיצונית וכיו"ב ועל כן לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לעניין הנזק המיוחד שנגרם לו וממילא הסכומים הנתבעים על ידו הינם מופרזים. כן טוענים הנתבעים כי בתקופת אשפוזו הממושך קיבל התובע את כל העזרה הדרושה על ידי צוות בית החולים ומאז שחרורו לביתו הוא קיבל סיוע נרחב הן באשפוז היום ושהייתו במעון והן על ידי עזרת צד ג' שסופקה על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעים רואים בסיוע שהושיטו לתובע בני משפחתו בתקופה שלאחר התאונה מסוג העזרה אשר ניתנת ללא תמורה וללא ציפייה לתמורה בין בני משפחה וכי מעצם העובדה שאשתו של התובע פוטרה מעבודתה עוד לפני התאונה יש כדי להצביע על כך שלא נגרם לה הפסד שכר כלשהו. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובע - עקב מחדלים אישיים - לא מיצה את מלוא זכויותיו כנכה מעבודה ועל כן אין לפצותו בהתחשב בשיעור העזרה שהוא מקבל בפועל אלא בשיעור העזרה המקסימאלית שיכול היה לקבל אילו היה פועל באופן הולם למיצוי זכויותיו. משכך מציעים הנתבעים לפצות את התובע בסכום גלובלי בסך 50,000 ₪ בגין עזרת הזולת ביחס לתקופת העבר. 28. לאחר התאונה התובע היה מאושפז במשך למעלה משנה, מרבית התקופה בבית לוינשטיין וממועד שחרורו מבית לוינשטיין בחודש 4/05 ועד היום מתגורר התובע בביתו בנופית עם בני משפחתו. על אף הנטל המוטל על בני משפחת התובע מעצם נכותו הקשה של התובע והסיוע הניכר הניתן לו על ידם בשעות בהן הוא נמצא בבית, הרי שיש מקום להתחשב גם בכך שהתובע נמצא משך שעות ארוכות מדי יום בבית אלישע, יציאה שנעשית, בין היתר, במטרה להקל על בני משפחתו. כן יש להביא בחשבון את העובדה כי התובע מקבל סיוע שבועי בן 14 שעות מקופת החולים "מכבי" (בהתאם להסכם שבין הקופה והמל"ל ביחס לנפגעי עבודה) וזאת אף מבלי להתייחס לאפשרות שהתובע יכול היה לקבל סיוע בהיקף רב יותר אילו היו ננקטות הפעולות הדרושות לשם כך. 29. בנוסף לסיוע שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או מקופת החולים זוכה משפחת התובע לסיוע כספי וטיפולי מצד מחלקת הרווחה של הרשות המקומית, סיוע בו המשפחה משתתפת באופן סמלי (ר' תיק מחלקת הרווחה מוצג ת/2). מהמסמך המפרט את ההוצאות הכספיות שהוכן על ידי מחלקת הרווחה והנושא תאריך 15.6.08 עולה, בין היתר, כי: מחודש 3/04 המשפחה מקבלת עזרה בניהול משק בית אשר היא נושאת ב 10% לערך מעלותו (ובמצטבר 2,000 ₪ לתקופה שמחודש 3/04 ועד 3/08); המועצה אף נושאת מזה מספר שנים במרבית עלות מימון הסעות התובע כך לדוגמא בשנים 2007 ו - 2008 נשאה המשפחה בעלות של כ - 4,000 ₪ מתוך 21,000 ₪ בגין הסעות. 30. בפסיקת הפיצוי מובאת בחשבון העובדה שבמהלך תקופת האשפוז נגרמו לקרובי התובע הוצאות נסיעה והוצאות נלוות אחרות בשיעור ניכר, וממועד שחרורו של התובע מאשפוז - על אף שהייתו במסגרות יום שונות - עדין מבלה התובע את מרבית זמנו בביתו ובשעות אלו הוא זקוק להשגחה ולעזרה רבה שניתנת לו על ידי בני משפחתו. נוכח כל האמור לעיל ובהתחשב בנתונים שהוצגו אקבע סכום גלובאלי לפיצוי התובע בגין עזרת הקרובים והוצאותיהם בגין העבר בסך של 300,000 ₪ ט. מצבו המשפחתי של התובע 31. התובע ורעייתו נשואים מזה כ - 20 שנה ולהם שלושה ילדים שכיום הינם בני 18.5, 16 ו-10.5 שנים. אשת התובע העידה בכנות ראויה לציון כי בחיי נישואיהם עובר לתאונה היו עליות ומורדות וכי בני הזוג פנו גם בעבר לייעוץ נישואין אך לא נשקל פירוד (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 44 שורה 31, עמ' 45 שורות 1-9). ואולם, ממועד התאונה ונוכח השלכותיה על חיי המשפחה כולה וחיי בני הזוג בפרט - התדרדרו היחסים עד למצב בו הוברר לשני בני הזוג, כמו גם למשפחתם הקרובה, כי על אף מאמציהם הם אינם יכולים להמשיך ולקיים את התא המשפחתי ועל כן בכוונתם להיפרד (ר' סעיף 13 לתצהיר התובע, סעיף 11 לתצהיר אשת התובע, סעיף 17 לתצהיר אחות התובע). על אף שמעדות בני הזוג עולה כי הם טרם החלו בהליכים ממשיים למימוש כוונתם זו הרי שקשייהם של בני הזוג לתפקד כזוג וכמשפחה בעקבות התאונה, שבים וצפים בכל מסמך מטעם הגורמים המטפלים במשפחה למן תחילת הדרך ועד היום והדברים יובאו להלן בתמצית. פציעתו הקשה של התובע בתאונה והמוגבלות שנכפתה עליו כתוצאה ממנה גררה עמה, פרט לקשיים הפיזיים, גם קושי נפשי עצום אותו מתארים כל הגורמים המטפלים בתובע ממועד התאונה ועד היום והוא ככל הנראה הגורם העיקרי לפירוד הצפוי בין בני הזוג. קושי זה בא לידי ביטוי בין היתר בדיכאון, סף תסכול נמוך, נטייה להתפרצויות זעם מצד התובע במיוחד כלפי אשתו וילדיו עד כדי צורך בעירוב גורמים חיצוניים דוגמת שוטר קהילתי, כעסים ואמירות פוגעות כלפי בני המשפחה, מצב של הכחשה מצד התובע לגבי ההשלכות הטראגיות והבלתי הפיכות של הפציעה, היעדר תפקוד כבעל וכאב ואי יכולת להבין ולזהות את צרכיהם של יתר בני המשפחה לרבות ילדיו (ר' סיכום טיפול מרכז שפיצר מיום 30.11.06 נספח 99 לתצהיר התובע וסיכום מחלה מבית לוינשטיין נספחים 53-54 לתצהיר התובע). אשת התובע מצידה ניסתה להתמודד עם המצב החדש שנכפה עליה מאז התאונה ולדאוג לטיפול בתובע, בילדים ובבית המשפחה, להגיש את התביעות השונות, ולהתמודד עם המצב הכלכלי החדש שנכפה על המשפחה - אך היא מתקשה לעמוד בעומס המטלות ועל כן נושאים רבים אינם מטופלים כהלכה. קשיי התובע ורעייתו לתפקד באופן זוגי ומשפחתי משליכים גם על ילדיהם של בני הזוג אשר נזקקו במהלך השנים שמאז התאונה לטיפול נפשי תומך, ומביאים למצב בו המשפחה כולה אינה מסוגלת לתפקד באופן נורמאלי ואסתפק בכך. על רקע זה, ובמיוחד בשל מצבם הנפשי והרגשי של הילדים, הביעה אשת התובע את רצונה החד משמעי להיפרד בצד דאגתה לעשות את הדברים באופן שהתובע לא יחסר דבר. גב' דנה מאור, עובדת סוציאלית המלווה את המשפחה, העידה כי במהלך הטיפול שהוענק למשפחה היה ניסיון לתת בידי בני המשפחה כלים כדי להתמודד עם השינוי שחל בחייהם עקב התאונה ואולם ככל שחלף הזמן הוברר כי ככל הנראה אין מנוס מפירוק התא המשפחתי וכי נעשית עבודה הכנה עם המשפחה על מנת להכשיר פרידה זו (ר' פרוטוקול מיום 9.7.08 עמ' 19). אין אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי טענת התובע בדבר פירוד הינה מלאכותית ונולדה רק לצורך ההליך המשפטי. שוכנעתי כי גם אם היו בחיי התובע ורעייתו קשיים עובר לתאונה, הרי שמצבו של התובע עקב התאונה הינו הזרז והגורם העיקרי לפירוד הצפוי בין בני הזוג וכי קשייהם של בני הזוג והמשפחה כולה הינם אותנטיים ומהימנים. בעת קביעת שיעורי הפיצוי ברכיבים השונים יינתן משקל מתאים להנחה שהתובע לא ימשיך להתגורר עם בני משפחתו לאורך זמן ויהא עליו להסתמך באופן בלעדי על עזרה של גורמים חיצוניים. למעלה מן הצורך יוער כי ממילא אין בני משפחתו של התובע מחויבים לשאת לבדם בעול נכותו וכי המומחים משני הצדדים העריכו - ללא קשר למצבו המשפחתי של התובע - כי הוא נזקק לסיוע של מטפל צמוד. י. עזרת צד ג' בעתיד 32. אין מחלוקת של ממש כי התובע במגבלותיו זקוק למטפל צמוד שכן הוא תלוי באחרים לביצוע חלק מפעולות היום יום דוגמת רחצה, לבוש, אכילה ולעזרה מלאה בפעולות משק הבית ועל אף שאינו זקוק להשגחה הוא אינו יכול להישאר בגפו. בפועל לא העסיק התובע עד היום מטפל זר, על אף היזקקותו הברורה לכך. מתיק מחלקת הרווחה (ת/2) ומעדות אשת התובע עולה כי משפחתו של התובע נקלעה בעקבות התאונה למצב כלכלי קשה מאוד. בעת התאונה היה התובע המפרנס העיקרי שכן אשתו פוטרה מעבודתה עובר לתאונה. התאונה הביאה באופן פתאומי וחד לקריסתה הכלכלית של המשפחה עד כדי היזקקותה לסיוע רשויות הרווחה בכל תחומי החיים למן רכישת בגדים חמים לחורף ועד מימון עוזרת הבית. הכנסות המשפחה, המונה חמש נפשות, נסמכות בעיקר על גמלאות המל"ל אותן מקבל התובע כנכה מעבודה ששיעורן החודשי (כולל קצבת הניידות) עמד נכון לינואר 2009 על סך של 10,318 ₪. ניסיונה של אשת התובע במהלך תקופה זו להקים עסק לאפיית עוגות לאירועים לא צלח. התובע עצמו העדיף שלא להסתייע בגורמים מן החוץ אלא להישען באופן כמעט בלעדי על אשתו וזאת על רקע מצבו הנפשי. הדברים באו לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהתובע התנגד לעזרת המטפל החיצוני ולשהייה במחיצתו ודרש שרק אשתו תהיה סביבו ותטפל בו. בהמשך הבין התובע כי אשתו אינה רוצה להמשיך בחייהם הזוגיים בנסיבות שנוצרו (ר' פרוטוקול מיום 9.7.08 עמ' 32 שורה 31 ובעמ' 33 שורות 1-6) ועל כן הביע רצון להיעזר במטפל ישראלי אשר יסייע לו הן ברמה הפיזית והן ברמה החברתית באופן כזה שהוא לא ייאלץ לשהות במסגרות מוגנות שלא מרצונו כפי שהוא נאלץ לעשות כיום. 33. נקודת ההנחה של ב"כ התובע בסיכומיו היא כי בעתיד לא יוסיף התובע להתגורר עם משפחתו וכי יהיה עליו לגור לבדו. התובע טוען כי הפתרון המתאים למצבו במקרה כזה ונוכח מגבלותיו כפי שפורטו לעיל, הוא שכירת מטפל צמוד וזאת בנוסף לשהייתו (באופן חלקי) במסגרת מוסדית דוגמת זאת שהוא מצוי בה כיום. התובע מבקש שיהיה זה מטפל ישראלי (בעל רישיון נהיגה) וזאת על מנת לענות על צרכיו החברתיים בהתחשב במצבו הנפשי הקשה וכן על הצורך בהסעתו. לחלופין עותר התובע לקביעת שיעור הפיצוי על פי עלותו של מטפל זר בתוספת גיבוי של מטפל ישראלי. עלותה החודשית של כל אחת מהחלופות (כשהיא כוללת גם את השהייה החלקית במעון) הועמדה בסיכומי התובע על שיעור של 17,000 ₪ בחודש. לתמיכת טענותיו בדבר עלויות המטפל צירף התובע חוות דעת מטעם מר ניר הריס ממנה עולה כי עלות העסקת עובד זר + עובד מחליף ישראלי הינה כ - 7,789 ₪ לחודש, לה מתווספת עמלת השמת עובד זר בסך של 2,000 ₪ +מע"מ. העסקת מטפל ישראלי על פי חוות דעת זו נעה בין 17,000 ₪ ל - 27,000 ₪ לערך בהתאם למספר השעות הדרוש ואופן ההעסקה. לעניין עלות השהייה במעון צירף התובע דו"ח מטעם המועצה האזורית זבולון (הנושאת כרגע בעלות זו) ממנו עולה כי העלות החודשית החל מחודש 6/07 עומדת על סך של 4,665 ₪ בחודש. 34. הנתבעים טוענים כי אין עליהם לשאת בתשלום מעון יום + מטפל ישראלי אלא לכל היותר יש להעמיד לרשות התובע מטפל זר שיש בו כדי לענות על צרכיו של התובע ולנכות משכרו את שווי העזרה שמקבל התובע מקופת החולים מכבי (שעומדת כיום על 14 ש"ש). הנתבעים טוענים כי בהתאם לקריטריונים להעסקת עובד זר כפי שאלה מתפרסמים על ידי משרד התמ"ת (מוצג נ/26) זכאי התובע לקבל היתר כאמור. לעניין חישוב עלות העסקת עובד זר צירפו הנתבעים את חוות דעתו של מר גדעון האס, עו"ס. בחוות דעתו המשלימה מיום 5.10.08 מר האס העמיד את העלות החודשית של מטפל זר (כולל מחליף לסופי שבוע) על סך של 6,509 ₪ לחודש לעומת עלות העסקת מטפל ישראלי בהעסקה ישירה העומדת על 8,308 ₪. על אף האמור בחוות דעתו של מר האס מעמידים הנתבעים את שיעור הפיצוי המוצע על ידם על סך 6,000 ₪ לחודש בלבד. 35. בשים לב למצבו הנפשי של התובע יש חשיבות מיוחדת לסיפוק צרכיו החברתיים אולם אלו יכולים לקבל מענה מגורמים נוספים פרט למטפל הצמוד. התרשמתי כי התובע, בגילו ובמצבו, זקוק ליציאה למסגרת מוגנת מתאימה. קביעת גובה הפיצוי בגין עזרת צד ג' תיקבע בהתחשב בעלותו של מטפל זר, בגיבוי של מטפל ישראלי, אשר אחד מהם יהיה בעל רישיון נהיגה ובהשתתפות מסוימת בעלות שהייה במסגרת מוגנת, עלות שכיום ממומנת על ידי הרשות המקומית (נספח א' לסיכומי התובע). אין ודאות שהרשות המקומית תמשיך לשאת בעלות כמו גם לכך שהתובע ימשיך להתגורר בתחומי אותה רשות מקומית. הפיצוי בגין עזרת צד ג' יעמוד על סך של 12,000 ₪ לחודש מהיום ועד תום תוחלת חיים (גיל 73) ובהיוון מתאים (במעוגל): 2,550,000 ₪ ***רצ"ב חישוב משערכת (מסומן ב). יא. הוצאות נסיעה וניידות 36. התאונה והשלכותיה גרמו לתובע, ויגרמו לו בעתיד, הוצאות ניידות מוגברות בשים לב לכך שהתובע שנהג להתנייד באמצעות קטנוע מרותק עתה לכיסא גלגלים, זקוק להסעה ברכב פרטי או רכב מותאם אחר ואינו מסוגל לנהוג בכוחות עצמו. בהתאם לתעודת עובד ציבור שנערכה על ידי גב' שושנה וייס, מנהלת מחלקת ניידות של המוסד לביטוח לאומי סניף חיפה מיום 16.6.08 עולה כי התובע הוכר כמרותק לכיסא גלגלים וכמוגבל בניידות בשיעור של 85% לפי הסכם הניידות. בעקבות כך אושרו לתובע קצבת ניידות חודשית החל מיום 1.12.04 ששיעורה עמד נכון ליוני 2008 על סך של 1,944 ש"ח וביום 11.12.05 קיבל הלוואה עומדת בסך 42,528 ₪ לרכישת רכב. על פי תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי גב' אדוה לרנר, עובדת שיקום של המוסד לביטוח לאומי סניף חיפה מיום 18.6.08 קיבל התובע השלמות לקצבת ניידות במהלך שנת 2006 בסך כולל של 622 ₪. ביום 11.10.05 אישר המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לעניין רכב מיוחד לתובע רכב מסוג שברולט ויונט 1998 סמ"ק בשים לב למימדיו הפיזיים של התובע ומגבלותיו ואולם בפועל רכש התובע ביום 19.12.05, תוך הסתייעות בהלוואה העומדת, רכב מסוג טויוטה 1598 סמ"ק אשר אינו מותאם לצרכיו של התובע ורכישתו נבעה מאילוצים כלכליים ומצרכי המשפחה בכללותה (ר' פרוטוקול 9.7.08 עמ' 49 שורות 9-16). מתיק המוסד לביטוח הלאומי אף עולה כי ביום 20.11.05 אושרה, עקרונית, בקשת התובע להלוואה לרכישת מתקן הרמה לכיסא גלגלים בשיעור של 95% ממתקן ההרמה ועד לתקרה הנעה בין 3,265 דולר ו ל - 7,194 דולר בהתאם לסוג המתקן. כן צוין בהחלטה כי הלוואה זו תהפוך למענק בחלוף 5 שנים מיום שניתנה וכי לתובע, כנכה מעבודה, עומדת זכאות לסיוע ברכישת מתקן זה אף ממחלקת השיקום וביכולתו לבחור בין שתי ההטבות. בפועל התובע לא עשה שימוש בזכאותו ככל הנראה בשל אי הבנת אשת התובע את הוראות הזכאות הנ"ל ותנאיה (ר' פרוטוקול מיום 9.7.08 עמ' 49 שורות 1-3 ושורות 23-31). 37. התובע טוען כי הינו זקוק לרכב פרטי בנפח 1800 סמ"ק לפחות ולנהג ומעמיד את הוצאות הניידות שלו על סך של כ - 3,000 ₪ לחודש בנוסף לעלות הרכב שנרכש על ידו גביו נטען כי עלותו הייתה כ - 120,000 ש"ח. התובע טוען כי מאחר ובעבר נהג להתנייד באמצעות קטנוע והוצאות כלי הרכב ותחזוקתו היו בגדר הוצאות מוכרות לצרכי מס הרי שיש מקום לפצותו בראש נזק זה מעבר לגמלה המשולמת לו על ידי המל"ל העומדת על כ - 2,000 ש"ח. התובע לא הגיש חוות דעת מטעמו לתמיכת טענותיו לעניין גובה הפיצוי בראש נזק זה אך צירף לסיכומיו דף (חלקי) מתוך ירחון חשב לעניין עלויות אחזקת רכב פרטי. התובע מעמיד את שיעור הפיצוי הגלובאלי הנתבע על ידו ברכיב זה (מעבר להטבות המוענקות לו על ידי המל"ל) על סך של 250,000 ₪. הנתבעים טוענים כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש ולא הביא כל ראייה שתתמוך בטענתו גבי הוצאות חודשיות בסך של 3,000 ₪. הנתבעים טוענים כי אין לפסוק פיצוי עבור החלפת הרכב מקום בו נקנה רכב לא מתאים משיקולי התובע ובני משפחתו וכי יש לנכות את הוצאות הניידות שהתובע היה מוציא ממילא, ומשכך מעמידים את שיעור הוצאות הניידות לגבי העבד והעתיד על סך של 750 ₪ לחודש בלבד. כן טוענים הנתבעים כי אין לכלול בהוצאות הניידות את רכיב הנהג מאחר וזה בא לידי ביטוי כבר תחת ראש הנזק של עזרת צד ג'. 38. בעדותו סיפר התובע כי נהג להתנייד עובר לתאונה באמצעות קטנוע אולם היה ברשותו גם רכב מסחרי מסוג רנו (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 23). אשת התובע העידה כי: רכשה את הרכב בו משתמשת משפחת התובע כיום לאחר קבלת אישור המל"ל; בתשובה לשאלה מדוע לא רכשה המשפחה את הרכב הגדול יותר שאושר לתובע השיבה כי הדבר נבע הן משיקולים טכניים של הכנסת כסא הגלגלים לתא המטען והן משיקולים כלכליים; לעניין התקנת מתקן ההרמה לכסא הגלגלים העידה כי לא הבינה שמדובר בהלוואה שהופכת למענק וכי לא רכשה את המתקן בשל חוסר תקציב (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 48 שורות 19-31, עמ' 49 כל העמוד); נסיעותיו של התובע למעון בהרדוף ממומנות ברובן על ידי הרשות המקומית בהשתתפות המשפחה שנעה בין 300 ל - 500 ₪ לחודש (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 52 שורות 24-25). אשת התובע לא ידעה להשיב מה היו עלויות האחזקה של רכבי המשפחה עובר לתאונה או מה היקף הנסיעות שבוצעו על ידם (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 50 שורות 30-31, עמ' 51 שורות 1-2). 39. התובע כנכה מעבודה זכאי להחזר הוצאות נסיעותיו לטיפולים רפואיים. אין לקבוע שצרכי הניידות של התובע עולים על שיעור הגמלה המשולמת לו על ידי המל"ל שערכה המהוון עומד על סך של 564,401 ₪ (נכון ליום 31.8.09). אשר על כן התובע לא יפוצה בניידות וגימלאות המל"ל בגין ניידות לא ינוכו. יב. שכר אפוטרופוס ביחס לעתיד 40. לתובע מונה ביום 26.10.08 אפוטרופוס חיצוני שעלותו החודשית על פי טבלאות שכר טרחה המתפרסמות על ידי האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי (מוצג ת/5א) עמדה נכון ליום 1.7.08 על סך של 924 ₪ לחודש ועל כן הפיצוי הנתבע על ידי התובע בכתב סיכומיו בעבור שכר האפוטרופוס לעתיד מתבסס על שיעור זה עד תום תוחלת חיים ובסך הכול 230,000 ש"ח. הנתבעים מצידם טוענים בסיכומיהם כי בנסיבות העניין לא היה מקום למינוי אפוטרופוס חיצוני ומציעים לפצות את התובע בגין רכיב זה בסך של 30,000 ₪ בלבד. 41. מתיק בית המשפט לענייני משפחה (תמש 7730/04) שהינו חלק מחומר הראיות עולה ההשתלשלות הבאה לעניין מינוי אפוטרופוס לתובע: ביום 20.5.04 הגישה אשת התובע בקשה להתמנות כאפוטרופסית על גופו ורכושו. ביום 7.6.04 מונתה אשת התובע כאפוטרופסית במינוי זמני ומינוי זה הוארך ביום 21.10.04 למשך שנה בהמלצת פקידת הסעד. ביום 3.11.05 הגישה אשת התובע בקשה להאריך את מינויה כאפוטרופסית לתובע. מאחר ובתסקיר פקידת הסעד מיום 7.3.06 הועלו ספקות באשר למידת התאמתה לתפקיד האפוטרופסית - הומלץ על הארכת תוקף המינוי למשך שישה חודשים בלבד במהלכם ייבחן תפקודה. ביום 3.12.06 הוגש תסקיר נוסף בו הוצע כי אשת התובע תמונה למשך שישה חודשים נוספים. בזיקה להמלצה זו הוארך מינויה עד ליום 30.6.07 - מינוי שלא הוארך עוד. ביום 28.10.08 הורה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה על מינוי עמותת "גג לנזקק ולחוסה" כאפוטרופא קבועה על גופו ורכושו של התובע ללא הגבלת זמן (מוצג ת/4). מאחר ותיק בית המשפט לענייני משפחה הוזמן עובר לאותו מועד הרי שלא נמצאת בפניי הבקשה עליה נסמך מינוי זה. ב"כ הנתבעים, אשר ניתנה לו אפשרות לעיין בבקשה האמורה על פי החלטתי מיום 10.11.08 - בחר שלא לצרף או לאזכר מהאמור באותה בקשה. 42. כפי שנקבע בפרוטוקול 10.11.08 הריני יוצאת מנקודת הנחה כי בית המשפט לענייני משפחה עשה את כל הבדיקות הצריכות לעניין בטרם הורה על מינוי עמותה חיצונית כאפוטרופסית לתובע. נראה גם כי מינוי כאמור עולה בקנה אחד עם השתלשלות האירועים כפי שתוארה לעיל, מצבו המשפחתי של התובע ומגבלותיו. נוכח העובדה כי במרבית התקופה שממועד התאונה ועד היום נזקק התובע לאפוטרופוס שידאג לענייניו והדברים הגיעו עד כדי מינוי אפוטרופוס חיצוני, להבדיל מבן משפחה קרוב, סבורני כי הסיכוי שהתובע לא ייזקק בעתיד למינוי כאמור - הינו קלוש. אקבע כי התובע זכאי לפיצוי מלא בגין הוצאות אפוטרופוס לעתיד, שבהתאם לחומר הראיות שבפניי, יעמדו על סך של לא פחות מ - 924 ₪ לחודש וזאת עד תום תוחלת חייו (גיל 73) בהיוון מתאים. אשר על כן הפיצוי בגין ראש נזק זה יועמד על סך (במעוגל) 200,000 ₪ ***רצ"ב חישובי משערכת (מסומן ג) יג. הוצאות רפואיות ואביזרים רפואיים 43. התובע טוען כי על אף שהוכר כנכה מעבודה וככזה אמורות לחול כל הוצאותיו הרפואיות (לרבות אביזרים) על המל"ל הרי שבפועל קיים פער כספי משמעותי בין הטיפולים הרפואיים והאביזרים הנחוצים לו לשיטתו ובין אלו המסופקים או הממומנים ברובם על ידי המל"ל. כדוגמה מציין התובע את הטיפול הפיזיותראפי הפרטי בעלותו הוא נושא (150 ₪ לטיפול), שיעורי הרכיבה הטיפולית וכן את שיעור ההשתתפות העצמית בתרופות אותו העריך בסך של 250 ₪ לחודש. בחוות הדעת שהובאו מטעם התובע של ד"ר זייליג ושל גב' איבניצקי צוין כי התובע זקוק בין היתר לאביזרים הבאים: כיסא גלגלים ידני קל ולהחלפתו מדי חמש שנים, לכרית למניעת פצעי לחץ, כיסא רחצה, כיסא גלגלים ממונע לצורך ניידות מחוץ לבית, מקל ארבע נקודות, מאחזים, מיטה מותאמת +מזרון, מחשב ביתי מותאם, טלוויזיה בעלת מסך גדול, מערכת שמע מותאמת, לחצן מצוקה. באשר לטיפולים הרפואיים הדרושים לתובע צוין כי הוא זקוק לטיפול פיזיותראפי בתדירות של פעמיים בשבוע למשך שנתיים ופעם בשבוע לכל ימי חייו, לפעילות של ריפוי בעיסוק למשך שלוש שנים בתדירות של פעמיים בשבוע ולטיפול בליקויי תקשורת (פעם בשבוע), לטיפול פסיכולוגי ולפעילות ספורטיבית מותאמת. עלויות האביזרים והטיפולים פורטו בחוות דעתה של גב' איבניצקי ללא התייחסות לשאלה מי נושא בעלויות אלה. התובע עותר לפיצוי גלובאלי בסך של 100,000 ₪ בגין הוצאות לרכישת אביזרים שאינם מאושרים על ידי המל"ל ולצורך כיסוי עלות השתתפותו העצמית באביזרים המאושרים ובנוסף פיצוי חודשי בסך של 600 ₪ לחודש ממועד התאונה ועד תום תוחלת חיים בשל הוצאות רפואיות שהינן מעבר לסל הבריאות (יוער כי התובע ביקש להעמיד את רכיב הפיצוי בגין העתיד על סך של 1,000 ₪ לחודש אולם בחישוביו נקב בסכום של 600 ₪ בלבד). בסך הכול מעמיד התובע את תביעתו בראש נזק זה על סך של 285,358 ₪. הנתבעים טוענים כי התובע כנכה מעבודה זכאי למימון מלא של צרכיו הרפואיים מטעם המל"ל באמצעות קופת החולים בה הוא מבוטח ובין היתר לטיפולים רפואיים ופארא רפואיים, אביזרים, תרופות, מכשירים, ציוד שיקומי ולהחזר הוצאות הנסיעה לרכישת/קבלת כל אלה והכול כמפורט בחוות דעתו של מר האס אשר כוללת את העלויות לרכיבים השונים. בנוסף נטען כי התובע זכאי בהתאם למצבו לטיפולים הרפואיים הרלבנטיים הכלולים בסל הבריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994. לשיטת הנתבעים התובע אינו זקוק לטיפולים או לאביזרים מעבר לאלה המוקנים לו מכוח החוקים הנ"ל ועל כן מציעים להעמיד את גובה הפיצוי הגלובאלי ברכיב זה, ביחס לעבר ולעתיד, על סך של 50,000 ₪. 44. התובע, המוכר כנכה מעבודה זכאי לכיסוי מלוא הוצאותיו הרפואיות ובכלל זה אביזרים על ידי המוסד לביטוח לאומי באמצעות קופת החולים מכבי, בה הוא חבר וזאת מכוח סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 ולפי ההסכם שבין קופת החולים למוסד לביטוח לאומי למתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה (מוצג נ/22) והכול בהתאם לצרכיו הרפואיים כפי שאלה נקבעים על ידי רופא מטעם הקופה. ממכתבה של ד"ר רינה כהן מהמחלקה לתאונות עבודה בקופת החולים מכבי מיום 25.6.08 (מוצג נ /22) עולה כי התובע קיבל נכון לאותו מועד: טיפולים פיזיותראפיים, החזר עבור 6 טיפולי הידרותרפיה, טיפול סיעודי בהיקף של 14 שעות שבועיות, הליכון שיקומי וסד לשורש כף היד. כן קיבל התובע סך של 10,235 ₪ בגין נסיעות לטיפול רפואי (מוצג נ/25). בנוסף קיבל התובע כתרומה מקרן תד אריסון כיסא גלגלים, כיסא רחצה, מחשב + עכבר מותאמים, מלווה לתוכנית עבודה למשך שישה חודשים - ערכה הכספי של התרומה נאמד בכ - 30,000 ₪ (מוצג נ/24). הרשות המקומית נושאת ברוב העלות של הטיפולים הפסיכולוגיים והזוגיים אותם מקבלים התובע ורעייתו באופן כזה שמתוך עלות של כ - 20,000 ₪ השתתף התובע בעלות של 2,850 ₪ (ר' נספח א' לסיכומי התובע). 45. מהשוואת חוות הדעת לעניין צרכיו השיקומיים של התובע אל מול השירותים אותם פנה הוא לקבל מקופת החולים מכבי (מוצגים נ/22 + נ/25) עולה כי התובע מימש באופן חלקי בלבד את זכויותיו בהקשר זה. לא הוכח כי התובע פנה לבקש מה מבין האביזרים או הטיפולים הנטענים על ידו תחת ראש פרק זה - וסורב. מעדות התובע ורעייתו עולה כי התובע אינו מעורה בפרטי זכויותיו ואילו אשת התובע לא ידעה על האפשרות העומדת בפניה למיצוי מלוא זכויות התובע (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 34, עמ' 52 שורות 12-18, עמ' 55 שורות 10-25, עמ' 57 שורות 1-4). בחישוב הפיצוי אין לסמוך על תרומות שמטיבן מוגבלות או על נדיבותה של רשות מקומית כזו או אחרת אשר כספיה הם כספי ציבור. הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ואביזרים מעבר לאלה הממומנים על ידי המל"ל יעמוד על סך של 150,000 ₪ יד. הוצאות בגין פעילויות משפרות איכות חיים 46. התובע עותר, בהסתמך על חוות דעתם של ד"ר זייליג וגב' איבניצקי, לפיצוי בשיעור חודשי של 1,000 ₪ בגין פעילויות ספורטיביות שונות שיש בהן כדי לשפר את איכות חייו ואף גלום בהן גם ערך רפואי, דוגמת שחייה ורכיבה טיפולית. הנתבעים טוענים כי רכיב זה נכלל כבר תחת ראש הפרק הקודם וכי התובע יכול ליטול חלק בפעילויות הממומנות על ידי קופת החולים בהתאם להסכם בינה ובין המל"ל ובפעילויות פנאי אחרות שאינן כרוכות בעלות כספית גבוהה ועל כן אין מקום לפצותו בראש נזק זה. 47. מאחר ונושא הרכיבה הטיפולית והשחייה הטיפולית הועלו על ידי התובע בסעיף 6 לסיכומיו תחת הפרק "הוצאות רפואיות ואביזרים בעתיד" (סעיפים 6.1 ו - 6.3) הרי שיש בתביעת רכיבים אלה פעם נוספת משום כפל פיצוי ואני דוחה אותה. יוער גם כי הוצאות פנאי הינן מסוג ההוצאות שהתובע היה מוציא (לאו דווקא בפעילויות מסוג זה ) גם כאדם בריא ועל כן אין מקום לפיצוי נוסף בגינן. טו. התאמת דיור והוצאות דיור מוגברות 48. מחוות דעת המומחים עולה כי התובע, במצבו, זקוק למגורים בקומת קרקע או בבית עם מעלית. החניה, המעלית, הפתחים והמעברים, בבית ומחוצה לו, צריכים להיות מותאמים לכניסת ויציאת כיסא גלגלים. כל חדרי הדירה, לרבות מקלחת ושירותים, צריכים להיות מותאמים למצבו. ד"ר לנגר ציין גם כי התובע ייזקק להקצות מקום מגורים עבור המטפל. כיום מתגורר התובע בביתו ביישוב נופית, בית בו התגוררה המשפחה עובר לתאונה ואשר אינו מותאם לצרכיו. מחוות הדעת שהוגשו בתיק מצטיירת התמונה הבאה: המדובר בבית בן שלוש קומות כאשר בקומה התחתונה נמצא חדר הביטחון והחניה, הקומה השנייה מחולקת לשני מפלסים שבחלק התחתון מצויים הסלון והמרפסת ובחלק העליון ישנם מטבח, חדר רחצה, חדר עבודה, חלל פתוח למשפחה (המשמש כמקום השינה של התובע) ופינת אוכל קטנה. הקומה העליונה, הדורשת עלייה של 18 מדרגות, כוללת ארבעה חדרי שינה ושני חדרי רחצה. עקב אי הנגשת הבית (על אף פרק הזמן רב שחלף ממועד התאונה) יכול התובע לנוע בביתו רק במפלס העליון של הקומה השנייה. מחוות דעתה של גב' איבניצקי עולה כי באם ימשיך התובע להתגורר בביתו תידרשנה, בין היתר, ההתאמות הבאות: התקנת רמפה (כולל מעקה ותאורה) על גבי שביל הגישה הקיים, התקנת מעקים ומאחזים בחדרים השונים, הרחבת פתחים בכל הבית, התקנת מדרגון כסא לצורך גישה בין שתי הקומות, הקצאת מקום למטפל ועוד. חוות הדעת של גב' איבניצקי אינה נוקבת בסכומים הדרושים לביצוע ההתאמות המצוינות בחוות דעתה לביתו של התובע בנופית. התובע - כנכה מעבודה ובשים לב לשיעור נכותו - זכאי לקבל מהמל"ל מענקים עבור התאמת דיור ואביזרי עזר לדיור. התובע ואשתו בחרו עד כה שלא למצות את זכאות התובע להתאמות דיור ואביזרי עזר לדיור מהמל"ל בשל אי הבהירות האופפת את מצבם המשפחתי (פרוטוקול 9.7.08 עמ' 57 שורות 5-28 וסעיף 19 לתצהיר אשת התובע). הפעולה היחידה שנעשתה לצורך התאמת הדיור הינה התקנת מעקה בחדר השירותים ובמקלחת. בכתב סיכומיו התובע זנח למעשה את הדרישה לפיצוי בגין התאמת ביתו הנוכחי למצבו הרפואי ועתר לקבלת פיצוי גלובאלי בסך 500,000 ₪ עבור רכישת דירה נפרדת בשטח של 90 מ"ר ועבור עלויות התאמתה של אותה דירה למצבו. התובע טוען כי דירה זו תירכש ככל הנראה באזור חיפה בקרבת אחותו ומעלה השערות גבי עלותה וצרכי התאמתה. הנתבעים טוענים שהם אינם מחויבים לשאת במלוא העלויות הנובעות מפרידתם של בני הזוג וכי התובע זכאי לקבל מהמל"ל מענקים להתאמות דיור ולאביזרי עזר לדיור, המגיעים כדי 111,893 ₪ אותם הוא לא מימש עד כה. 49. מחוות דעת המומחים עולה בבירור הצורך בביצוע התאמות דיור עבור התובע בשים לב למוגבלותו כמו גם הצורך בהקצאת מקום מגורים למטפל צמוד. בהתחשב בגובה המענקים המקסימאלי אותו עשוי התובע לקבל מהמל"ל אם יגיש תביעה מתאימה, אקבע פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנא בסך של 250,000 ₪ אציין כי בקביעת סכום זה הנחתי כי נושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג ובכלל זה בית המגורים וחלקו של התובע בשוויו של בית זה - ייבחן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. 50. בנוסף לסכום הנתבע על ידו עבור התאמות דיור עותר התובע לפיצוי בסך של 660,000 עבור הוצאות דיור ומשק בית מוגברות. התובע טוען כי שהייתו הממושכת בבית תגרור עמה הוצאות גבוהות עבור חשמל, מיזוג אויר וכביסה. בנוסף כולל התובע בראש נזק זה את עלותה של עוזרת בית ורכישה של מכשירי חשמל וכלי בית אם וכאשר יעזוב את ביתו הנוכחי. הנתבעים טוענים כי: טענות התובע בהקשר זה אינן נתמכות בראיות כלשהן; הוצאות המחיה של התובע ומשק ביתו מפוצות בראש הנזק הפסד ההשתכרות/עזרת צד ג'; אין הם מחויבים לשאת בכל הוצאות המשפחה היה ובני הזוג ייפרדו. 51. אקבע כי לא הוכח שהתובע נזקק לחשמל או מיזוג אויר באופן מוגבר עקב נכותו או כי עלויות משק ביתו בגין רכיבים אלה עלו לאחר התאונה. אני דוחה גם את התביעה לפיצוי בגין העסקת עוזרת בית שכן כבר נפסק פיצוי מתאים בגין עזרת צד ג'. בכל הנוגע לרכישת מכשירי חשמל וציוד ביתי אחר במקרה של פרידה בין בני הזוג הרי שהאמור לעיל לעניין סוגיית הדיור יפה גם לעניין זה. לעומת זאת לנושא הכביסה המוגברת יש אישוש בחומר הראיות בשים לב לכך שצוין כי התובע מתלכלך בעת אכילתו ושוחק את בגדיו לעיתים תכופות (ר' חוות דעת של גב' איבניצקי וכן סעיף 20 לתצהיר עדות אשת התובע). הפיצוי בגין ראש נזק זה יקבע על דרך האומדנא ויעמוד על סך של 35,000 ₪ טז. טיפול נפשי לתובע ולבני משפחתו 52. התובע עותר לקבל פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין טיפוליים נפשיים וטיפולים תומכים אחרים להם נזקקת משפחתו ובכלל זה אשתו וילדיו בעקבות השפעות התאונה על מצבם הנפשי ועל המסגרת המשפחתית בכללותה. התובע מבקש לראות בהוצאות הנגרמות לו בגין כך משום נזק ממוני הנגרם לו עצמו עקב התאונה או לחלופין כנזק שנגרם לבני משפחתו כמיטיבים או כמי שנפגעו מנזקים משניים לתאונה. הנתבעים טוענים כי הרחבת הפיצוי הנתבע בראש נזק זה לאשת התובע ולילדיו הינה משום הרחבת חזית והעלו את התנגדותם לכך כבר במהלך הדיון ואף בסיכומים. כן טוענים הנתבעים כי התובע ואשתו נזקקו לטיפול זוגי וחלק מילדיהם נזקקו גם לטיפול פסיכולוגי עובר לתאונה וללא קשר אליה וכי ביכולתם לקבל טיפולים אלה באמצעות קופת חולים בה הם חברים. 53. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע עתר לפיצוי בגין טיפול נפשי בעתיד ככל שהדבר נוגע לנזקיו שלו בלבד והפיצוי שניתן לטובת הוצאות רפואיות כולל גם ראש נזק זה. נושא הפיצוי בגין טיפול נפשי לבני משפחתו לא עלה בכתב התביעה, ככל הנראה בשל השלב המוקדם בו הוגשה התביעה. ואולם, גם לאורך התנהלות התביעה לא ביקש התובע לתקן את כתב תביעתו ביחס לרכיב זה ולכלול בו גם את אשת התובע וילדיו כתובעים או כמיטיבים ועל כן צודקים הנתבעים בטענתם כי מדובר בהרחבת חזית שדינה להידחות. למען הסר ספק יובהר כי נחה דעתי שגם לגופו של עניין לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה לבני משפחת התובע וזאת מכמה טעמים: על אף העובדה כי חלק מילדיו של התובע נזקקו לטיפולים נפשיים לאחר התאונה הרי שאין מדובר בראש נזק שהינו בר פיצוי בנסיבות העניין בשל אי עמידתם בתנאי הלכת אלסוחה לפיהם נדרש קשר של מקום וזמן בין האירוע והתהוות הנזק הנפשי וכי יהיה זה נזק נפשי של ממש עד כדי קיומה של נכות [ר' רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד (3)397 (1990)]. בעניין שבפני סובלים ילדי התובע ורעייתו מתוצאותיה ארוכות הטווח של הפגיעה אולם סבל זה - שאין להקל בו - הינו בגדר צער ועוגמת נפש שאינם ברי פיצוי [ר' ספרו של המלומד ד.קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך ב' עמ' 972-976 (מהדורה חמישית, 2003) והאסמכתאות שהובאו שם]; כן הוכח כי התובע ואשתו נזקקו לטיפול זוגי ושניים מילדיהם נזקקו לטיפול תומך עובר לתאונה כך שלא ניתן לראות בתאונה עצמה את הסיבה בלעדיה אין לטיפולים אלה; מדובר בטיפולים הכלולים בסל הבריאות אשר בני משפחת התובע זכאים לקבלם בהתאם לצרכיהם ועל פי שיקול דעת הגורמים המטפלים. אשר על כן לא ייפסק פיצוי בגין ראש נזק זה מעבר למה שנפסק לתובע עצמו כאמור לעיל. יז. כאב וסבל 54. התובע טוען כי אין להחיל על תביעתו המתבררת על פי פקודת הנזיקין את התקרה הקבועה לנזק לא ממוני בחוק הפלת"ד אלא לכמת את כאבו וסבלו על פי נתוניו הספציפיים דהיינו גילו במועד התאונה, שיעור נכותו הגבוה, העובדה כי היה מאושפז למעלה מ - 14 חודשים, הרס תאו המשפחתי ומקור פרנסתו. התובע מעמיד את שיעור הפיצוי הנתבע על ידו בגין כך על סך של 1,200,000 ₪. הנתבעים טוענים כי תביעת התובע בהקשר זה הינה מוגזמת והיא תעניק "פרס" - אם תינתן - לתובע אשר לא מילא אחר הוראות החוק ונהג ללא תעודת ביטוח תקפה בעוד שנהג אשר היה פועל על פי הוראות הדין היה מקבל בנסיבות אלה סכום נמוך בהרבה. משכך, לשיטת הנתבעים יש להכפיף את שיעור הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לתקרה הקבועה בחוק הפלת"ד וליתן לתובע פיצוי בשיעור המקסימאלי הקבוע בחוק הפלת"ד והוא 155,558 ₪. 55. טענה דומה הועלתה בפס"ד שליסל שהוזכר לעיל ושם - כמו כאן - מצאתי כי יש מקום לדחותה : "אשר לנזק הלא ממוני, קביעת גובה הפיצוי בגינו על פי דיני הנזיקין מבוססת על פי כאבו וסבלו של הנפגע הספציפי העומד בפני ותלויה בטיב הפגיעה בתאונה והשלכותיה וכן בנתוניו האישים של כל תובע ותובע" (פס"ד שליסל סעיף 44 ). בחינת הנסיבות הספציפיות בתיק זה מעלה כי התובע היה כבן 43 במועד התאונה, נגר במקצועו, בעל עסק עצמאי, נשוי ואב שלושה ילדים. בעקבות התאונה היה התובע מאושפז במשך למעלה מארבעה עשר חודשים בבתי חולים שונים ובסיומם חזר לביתו כאשר הוא אדם אחר לחלוטין מזה שהיה ערב התאונה: נכה בשיעור של 100%, מרותק לכיסא גלגלים, סובל מבעיות קוגניטיביות ונפשיות, חסר יכולת לעסוק במקצוע אותו אהב או לתפקד כבעל וכאב, אשר ייזקק לעזרה צמודה משך כל ימי חייו. פגיעתו הקשה של התובע גררה עמה את ערעור יסודות חייהם של כל המקורבים אליו עד כדי פירוק צפוי של תאו המשפחתי מזה עשרים שנה. פגיעה זו - שגם אם אינה ברת פיצוי במישור הממוני כפי שפורט לעיל - הרי שיש לה משקל בעת פסיקת נזק שאינו ממוני. בהתחשב בכל האמור לעיל יועמד הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני על סך של 700,000 ₪ יח. ניכויים 56. מסכום הפיצויים שנפסקו לתובע יש להפחית את שיעור האשם התורם כפי שנקבע לעיל וכן את גמלאות המל"ל ששולמו וישולמו לתובע עקב פגיעתו למעט אותם סכומים הנוגעים לניידות גביהם נקבע כי לא יינתן פיצוי ומאידך לא יתבצע ניכוי. על פי חוות הדעת האקטואריות העדכניות שנערכו על ידי ד"ר רמי יוסף ביום 6.9.09 (מועד היוון 31.8.09) תקבולי המוסד לביטוח לאומי הינם כדלקמן: קצבאות נכות מעבודה, לרבות דמי פגיעה ופיצויי הלנה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 31.8.09 : 1,490,593 ₪ קצבה מיוחדת (כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 31.8.09): 862,165 ₪ סה"כ קצבאות מל"ל שיש לנכותן מסכום הפיצויים : 2,352,758 ₪ בהתאם לקבוע בע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ' רמאח, , תק - על 99 (3) 477 (1999) ינוכה סכום גימלאות המל"ל מסכום הפיצויים שיתקבל לאחר הפחתת שיעורם ב - 10% בשל קיומו של אשם תורם כפי שנקבע לעיל. יט. סיכום 57. מהמקובץ עולה כי נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן: ראש נזק גובה הפיצוי הפסדי השתכרות (עבר) (סעיף 25) 550,000 ₪ הפסדי השתכרות (עתיד) (סעיף 25) 1,950,000 ₪ עזרת צד ג' (עבר) (סעיף 30) 300,000 ₪ עזרת צד ג' (עתיד)(סעיף 35) 2,550,000 ₪ אפוטרופסות (סעיף 42) 200,000 ₪ הוצאות רפואיות ואביזרים (סעיף 45) 150,000 ₪ התאמת דיור (סעיף 49 ) 250,000 ₪ הוצאות כביסה מוגברות (סעיף 51) 35,000 ₪ כאב וסבל (סעיף 55) 700,000 ₪ סה"כ הפיצוי (לפני ניכוי אשם תורם וגימלאות) 6,685,000 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור של 10% 668,500 ₪ סה"כ לפני ניכויי מל"ל 6,016,500 ₪ ניכויי מל"ל 2,352,758 ₪ סה"כ לאחר ניכוייםובמעוגל: 3,663,742 ₪ 3,665,000 ₪ 58. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,665,000 ₪. בנוסף ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% מהסכום שנפסק + מע"מ כחוק. כן ישלמו הנתבעים את הוצאות המשפט ואגרת המשפט. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב"כ התובע יגיש בקשה מתאימה לחלוקה והשקעת הכספים בתוכנית מתאימה ע"ש החסוי.תאונת דרכים