ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל: עובדות המקרה 1. החייב, יליד 66', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך 2,338,576 ₪ ל- 24 נושים. ביום 29.7.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 100 ₪ בחודש, סכום אשר הוגדל באוגוסט 08' ל- 500 ₪. נגד החייב הוגשו 3 תביעות חוב בסך כולל של 79,955 ₪, ללא חובות בדין קדימה. לדברי החייב נפתחו נגדו 24 תיקי הוצל"פ, לא נערכו לו חקירות יכולת ותיקיו לא אוחדו. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך החייב והנושים לא התייצבו לאסיפות אלה. ביום 24.6.08 הודיע החייב בכתב כי הוא מעוניין להציע הצעה להסדר חובותיו. 2. בתצהיר התומך בבקשה מייחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לחובות שנוצרו עקב הלנת שכר של מועצה מקומית שעב, בה עבד כשכיר משנת 87'. לדבריו החל ליטול הלוואות מאנשים פרטיים ולא עמד בהן. בשנת 04' עבר התקף לב ופוטר, מבלי לקבל את מלוא הפיצויים המגיעים לו. לאחר פיטוריו החל לקבל קיצבת הבטחת הכנסה בסך 2,300 ₪, והמשפחה מתקיימת מקיצבה זו. לדבריו, מרבית החוב - למעלה משני מיליון ₪ - נובעת משלוש ערבויות שחתם לטובת אחרים, זמן קצר לאחר שהחל לעבוד במועצה המקומית. 3. בחוות הדעת שהגיש הכנ"ר ביום 1.7.08, הודיע כי הוא מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה שהחייב יושב בטל ללא כל הצדקה, לא עידכן את הכנ"ר כי אשתו החלה לעבוד, ולא דיווח על הכנסות התא המשפחתי, אשר היו משפיעות על גובה התשלום החודשי המשולם לנושים. החייב הפסיק לקבל קיצבת הבטחת הכנסה, והוא הוכר כנכה בשיעור 46% על ידי המל"ל. בניגוד להצהרתו של החייב בבקשתו להכריזו פושט רגל, תיקיו בהוצל"פ אוחדו ופוזרו לאחר שלא עמד בצו התשלומים. החייב לא הגיש דו"חות הכנסות והוצאות כלל, ומשנחקר לעניין זה טען כי לא ידע כיצד למלאם. לאחר החקירה, המציא דו"חות הכנסות והוצאות ללא אסמכתאות כלל. יחד עם זאת, החייב הודיע כי הוא מעוניין להציע הסדר לנושיו, והכנ"ר לא התנגד למתן שהות לחייב להציע הצעת הסדר, בכפוף להגדלת התשלום החודשי לסך של 500 ₪ לפחות. 4. בדיון שהתקיים בעניינו, התייצב ב"כ החייב אך החייב לא התייצב, ללא כל הודעה או הצדק. התברר כי ב"כ החייב לא שלח הודעות לנושים על מתן צו הכינוס, בניגוד להחלטת בית המשפט אך שלח הודעות ללשכות ההוצל"פ. לא למותר לציין כי בחוות דעתו של הכנ"ר צויין שהחייב מסר לחוקר הכנ"ר כי שלח הודעות לנושים בדואר רגיל, ואין בידו אסמכתאות לכך. על אף שהחייב לא התייצב, ניתנה לו אורכה לשלוח הודעות לנושים ואף להציע הצעת הסדר, או להגיש תגובה לחוות הדעת עד יום 15.8.08. התשלום החודשי הוגדל לסך של 500 ₪ החל מחודש אוגוסט 08'. 5. החייב לא הגיב לחוות הדעת של הכנ"ר, לא שילם תשלומים חודשיים לקופת פשיטת הרגל, ולא שלח אישורים על משלוח הודעות לנושים. ביום 12.7.09, כשנה לאחר הדיון שהתקיים בעניינו, הגיש החייב בקשה להפחתת התשלום החודשי לסך של 150 ₪, בטענה כי הוא סובל ממחלת לב קשה ואינו מסוגל לעבוד, מתקיים מקיצבת נכות ומתגורר אצל הוריו. עוד ציין כי יש לו כספים בחברת הביטוח מנורה בסך העולה על 8,000 ₪. 6. ביום 19.8.09 הודיע הכנ"ר כי הוא מתנגד להכרזת החייב פושט רגל, וציין כי החייב הציע הסדר לנושיו, אך הצעתו נדחתה על ידי הנושים. הכנ"ר טען כי החייב לא המציא לכנ"ר אישור על משלוח הודעות לנושיו, לא הגיב לחוות הדעת שהוגשה בעניינו ולא שילם את התשלומים החודשיים בהם חוייב כלל. בקשתו להפחתת התשלום החודשי נועדה לכסות על מחדליו, שכן משך כשנה, מאז הדיון האחרון, לא שילם החייב ולו תשלום אחד לקופת הכינוס. החייב לא צירף אסמכתאות על כך כי מצבו הבריאותי שולל יכולת לעבוד לפרנסתו, והכנ"ר סבור כי יש מקום לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". הליכי פשיטת הרגל נועדו להגן הן על האינטרסים של הנושים והן של החייב. מחד גיסא, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים בדרך היעילה ביותר, ומאידך גיסא, מתן אפשרות לחייב, הנרדף בלשכות ההוצאה לפועל על ידי נושיו עקב חובות שיצר בתום לב, לפתוח דף חדש, תוך שמיטת חובותיו. על התכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, עמד בית המשפט העליון בע"א 7113/06 אביגדר ג'נח נ' הכנ"ר (טרם פורסם, ניתן ביום 20.11.08) : "ד... הליכי פשיטת רגל.. מיועדים, כנודע, לשניים: ראשית, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות; "עם זאת, מיודעים הליכי פשיטת הרגל גם לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון. חייב כזה, הנרדף על ידי נושיו בלשכת ההוצאה לפועל, עשוי להקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או חלקם, בתנאים או ללא תנאי"...     פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב, בפרשת גרינברג הנזכרת אכן התקבל ערעורו של חייב לעניין צו פשיטת רגל; דובר שם באי ניהולם של פנקסי חשבונות שלוש שנים טרם פשיטת הרגל, ונאמר כי אין בכך כדי להוות חוסר תום לב (עמ' 815), כנדרש על פי סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ-1980; וראו לוין-גרוניס שם, סעיף 52 בעמ' 109. אך נאמר גם (עמ' 814), כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר". (שם, סעיף ד' לפסק הדין; וכן ראו ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר ואח', לא פורסם, ניתן ביום 22.1.07 ; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; כן ראו לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).   הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871 ; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281 ; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839 ; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321) . באשר להתנהלות החייב בהליכי פשיטת הרגל, החייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו ובדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו פסקי הדין לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419 ; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709) . לעניין תום הלב ומשמעותו בהליך פשיטת הרגל יפים הדברים בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' הכנ"ר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 9.8.09) : "אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו"...הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע". (שם, סעיף 27 לפסק הדין). מן הכלל אל הפרט 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, התרשמתי כי החייב נוהג בחוסר תום לב בהליך פשיטת הרגל. א. חובותיו של החייב נוצרו, כעולה מהמסמכים שהגיש לבית המשפט, משנת 93' ואילך עד שנת 05'. לא ברור מדוע חתם החייב על ערבויות להלוואות שנטל אחיו בשוק האפור, ומה היה מצבו הכלכלי בעת שעשה כן, אולם החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי היה מסוגל לשלם את ההלוואה שנטל אחיו. מעיון במסמכים שצורפו לבקשת החייב, מיום 4.7.07, עולה כי בשנת 05' שולמו לחייב פיצויי פיטורין בסך 124,225 ₪ ברוטו. לא ברור מה עשה החייב עם הפיצויים ששולמו לו, ואין ראייה כי כספים אלה שימשו לתשלום חובותיו. יחד עם זאת, הסתבכותו זו של החייב, אף שלא שוכנעתי כי נעשתה בתום לב, לא היתה מהווה מחסום בפני הכרזתו פושט רגל, ועיקר תום הלב נעוץ בהתנהלותו בהליכי פשיטת הרגל אותם יזם. ב. מתברר כי החייב לא גילה לכנ"ר ולבית המשפט את כל הכנסות התא המשפחתי, שעה שהוא מוגן מפני הליכי הוצל"פ, ומשלם 100 ₪ לנושיו. מלכתחילה הציג החייב מצג לפיו הכנסת התא המשפחתי עומדת על 2,300 ₪, וציין "אני מפרנס יחיד של משפחתי". בחקירת החייב התברר כי אשתו עובדת אצל קבלן כוח אדם, משתכרת 3,000 ₪ ואף מקבלת השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 600 ₪. לו היו נתונים בידי הכנ"ר בעת מתן צו הכינוס, היה התשלום החודשי המושת על החייב גבוה מזה שהוטל. החייב בחר להסתיר הכנסותיו מהכנ"ר, על מנת להגדיל את הסכום שיישאר להוצאות המשפחה, בחוסר תום לב, תוך הברחת הכנסותיו מנושיו. "אין המידע הנמסר לכנ"ר בחינת "תוכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה..." (ע"א 7113/06 הנ"ל, סעיף ד (3) לפסק הדין). ואולם, גם בנתונים אלה, ייתכן כי החייב היה מוכרז פושט רגל לו היה משלם את התשלום החודשי המוגדל שהושת עליו, בנוכחות בא כוחו, כסדרו. דא עקא שהתברר כי החייב עשה דין לעצמו ומזה למעלה משנה הוא אינו משלם ולו שקל אחד לקופת הכינוס, שעה שהוא נהנה מעיכוב הליכים. החייב מתגורר לבטח בדירה בבניין בן ארבע קומות, הרשום על שם אביו, נהנה מעיכוב הליכי הוצל"פ, אינו עובד ואינו משלם שקל אחד לנושיו, על אף החובות הכבדים שצבר. לחייב שלושה ילדים, בני 20, 18 ו-17, וטענת החייב כי כולם סמוכים על שולחנו אינה יכולה לשחרר אותו מתשלום משמעותי לנושיו, שעה שמדובר בילד בגיר. החייב אינו מגיש דוחות הכנסות והוצאות, ומונע מהכנ"ר אפשרות להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהוא מנהל. התשלום החודשי ודיווח על הכנסות והוצאות, אינם נטל שהחייב הפונה להליכי פשיטת הרגל נושא בהם, כברע הכרחי, כדי לקבל הפטר בסופו של יום, אלא משקפים את נכונותו של החייב, אשר נקלע בתום לב לחובות, להתפשט בפני הכנ"ר, להתפרק מנכסיו ומהכנסותיו, ולשלם לפחות מקצת חובותיו לנושיו, כמיטב יכולתו, על בסיס כלל הכנסותיו. חסד נעשה עם החייב משלא נכפה עליו התשלום בפקודת מאסר, לאחר שביזה באופן שיטתי את החלטות בית המשפט. לעניין זה ראו פש"ר (חי') 425/99 ביטון נינט נ' הכונ"ר (לא פורסם), ניתן ביום 12.1.03 : "סבורני כי חייב שאינו משלם את התשלומים שהושתו עליו ע"י בית המשפט כסדרם ובמועדם מנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל... כאשר חייב אינו מקפיד על ביצוע תשלומים כאמור, הרי הוא מביע זלזול בצווי בית המשפט...". אין צריך לומר שהתנהגות זו של החייב אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב. למעשה, נהנה החייב מהגנת הפקודה, מבלי לקיים את רוב חיוביה, תוך הבעת זלזול בהחלטות ביהמ"ש, וניצול שיטתי לרעה של הליך הפש"ר. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). החייב הסתיר כאמור כבר בתחילת ההליך את הכנסתה של אשתו, ולא ניתן לסמוך על דבריו. החייב לא התייצב לאסיפות הנושים ולדיון שהתקיים בעניינו ואף נמנע מהגשת תגובה לחוות דעתו של הכנ"ר, על אף שהיה מיוצג ובית המשפט איפשר לו לעשות כן. החייב אינו עובד ואינו מנצל את יכולת ההשתכרות שלו לרווחת בני משפחתו ולרווחת נושיו, למרות החובות הכבדים שצבר. החייב טען כי הוא חולה במחלת לב קשה, אך לא המציא אישור על כך שאינו מסוגל לעבוד כלל. החייב עבד כשכיר במועצה המקומית, דהיינו הוא מסוגל לעבוד עבודה משרדית, ואין כל הסבר לכך שלא חיפש עבודה לאחר שפוטר. "אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב" (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראה ע"א 5178/92 הנ"ל). וכן: "חייב אינו יכול לשבת בביתו ולא להשתכר מאום ולצפות כי נושיו יוותרו על חובו. על חייב שנקלע להליכי פש"ר לעשות ככל האפשר כדי להתפרנס ולשלם את חובו לנושים". (בש"א (חי') 12845/04 בפש"ר 310/04 חזיזה קובי גד נ' הכנ"ר (לא פורסם), ניתן ביום 31.8.04 ; וכן ראו פש"ר (חי') 192/03 כנפי שלמה נ' הכנ"ר (לא פורסם) ניתן ביום 2.2.05) . החייב ביקש להפחית את התשלום החודשי כשהוא מציין כי אין לו כל הכנסה מלבד קיצבת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי, וכי הוא מתגורר אצל ההורים שלו. תיאור זה, הבא להציג את החייב כמי שמתגורר בדירתם של הוריו אינו תואם את האישור של מזכיר המועצה המקומית שעב, אשר לפיו החייב מתגורר בבית מגורים בבניין בן 4 קומות של הוריו, ואף משלם מיסים עירוניים לרבות ארנונה ומים בגין הנכס בו הוא מתגורר. לא ניתן שלא להתרשם כי החייב אינו מעוניין לשלם ולו מקצת חובותיו לנושיו, מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, והוא ממשיך בדרך בה נהג בהוצל"פ, כאשר לא שילם את צו התשלומים שהושת עליו. "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). 9. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב, וכן ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ יבוטלו ביום 24.9.09 כדי לאפשר לנושיו לפעול נגדו בהליכי הוצאה לפועל. שימוש לרעה בהליכים משפטייםפשיטת רגל