קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סטיית בית משפט ממסקנות בחוות דעת מומחה רפואי: השופט זיאד הווארי - אב"ד: 1. להלן רקע עובדתי וההליכים בפני בית משפט קמא בתמצית: א. עניינו של פסק הדין נשוא הערעור בתביעה שהגיש המשיב, יליד 1983, עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 [להלן: "חוק הפלת"ד"] במסגרתה עתר לפסוק לו פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב מעורבותו בתאונת דרכים מיום 10/4/99 (להלן: "התאונה"), כאשר נסע ברכב שפרטיו בתביעה [להלן: "הרכב"], ואשר היה נהוג ע"י ג'מיל [להלן: "הנהג"] . בעקבות התאונה סבל המשיב, בין היתר, משברים פתוחים בחלק הרחיקני של עצמות האמה הימנית, קרע חלקי בגידי שורש יד ואגודל ימין, פצעי שפשוף באזור קרקפת, שכמה שמאלית וירך ימין. פסק הדין המשלים, נשוא הערעור, נסב על גובה הפיצוי. ב. עפ"י הסכמת הצדדים בפני ביהמ"ש קמא,פוצל הדיון, כך שתחילה נדונה שאלת החבות. בפסק דין חלקי מיום 26/6/06 קבע ביהמ"ש קמא כי קיים כיסוי ביטוחי בנוגע לשימוש ברכב בעת התאונה כך שעל המערערת לפצות את המשיב בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה. בעקבות פסק דין חלקי זה נשמעו ראיות הצדדים לעניין הנזק. ג. ביהמ"ש קמא מינה מומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדיה - פרופ' גרשון וולפין [להלן: "המומחה"] אשר ערך חוות דעת, מיום 23/11/04 [להלן: "חוות הדעת"]. לפי חוות הדעת, נכותו הרפואית של המשיב עומדת על 10%, בהתאם לס' 41 (10) (ה) לתקנות המל"ל, בגין הגבלת תנועת שורש יד ימין. המומחה קבע, כי למשיב לא נותרה נכות אחרת בעקבות התאונה וכי שינוי התחושה, בצורת נימול של אצבע חמישית, אינו מזכה באחוזי נכות. עוד ציין המומחה בחוות דעתו כי בתאונה לא נגרם נזק ניאורולוגי לעצבי היד. ד. בתשובה לשאלות הבהרה מטעם ב"כ המשיב קבע המומחה נכויות זמניות שונות למשיב וכן טען כי אין להעניק לו אחוזי נכות בגין ההגבלה הסיבובית של היד. במהלך עדותו בביהמ"ש, שינה המומחה את מסקנתו בעניין הנכות הנובעת מההגבלה הסיבובית של היד, וטען כי בנוסף לנכות שקבע בחוות דעתו, נותרה למשיב נכות אורטופדית נוספת בשיעור של 5% בגין הגבלה סיבובית של היד [רבע מאחוזי הנכות שמקנה ס' 41(10)(ז) לתקנות המל"ל], וכן נכות בשיעור של 10% בגין צלקות. ה. עיקר המחלוקת בין הצדדים סבה סביב שאלת נכותו הרפואית והתפקודית של המשיב. ו. בפסק דינו של ביהמ"ש קמא נקבע כי קיימים טעמים המצדיקים סטייה מחוות דעת המומחה, מאחר וחוות דעתו אינה ממצה ואינה משקפת נכונה את מצבו הרפואי של המשיב. ביהמ"ש קמא האמין לעדותו של המשיב, ככל שהיא נוגעת למצבו הרפואי. בנסיבות אלה,ולאור הבעייתיות בחוות הדעת של המומחה, הגיע ביהמ"ש קמא למסקנה לפיה אין לקבל את קביעת המומחה באשר לנכות המשיב הנובעת מההגבלה בתנועה הסיבובית של היד [שבגינה העניק המומחה למשיב 5%]. ביהמ"ש קמא קבע כי נכותו הרפואית של המשיב, בגין החסר בחלק מהתנועה הסיבובית, גבוהה מזו שקבע המומחה והעמידה על 10% [מדובר במחצית שיעור הנכות עפ"י ס' 41(10)(ז) לתקנות המל"ל]. ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה נכותו הרפואית הצמיתה - בתחום האורתופדי - של המשיב עומדת על 20% ונכות הפלסטית עומדת על 10%. באשר לנכות התפקודית נקבע כי לנכותו הרפואית של המשיב השפעה תפקודית, אשר בימ"ש קמא העמידה על 25%, לאחר שהדגיש כי הפגיעה הינה בידו הדומיננטית של המשיב, ולאחר שלקח בחשבון את גילו הצעיר, אופי פגיעתו ומצבו הרפואי. בסופו של יום פסק ביהמ"ש קמא למשיב סך של 736,679 ₪ [כאשר חלק מסכום זה הוקפא לצורך ניכויי המל"ל שיחושבו לאחר ההכרעה הסופית של המל"ל, בעניין נכותו הכללית של המשיב] בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כמפורט בפסק הדין. 2. על פסק דין זה משיגה המערערת. היא ממקדת את ערעורה בשלושה נושאים; שיעור הנכות הרפואית - האורתופדית, שיעור הנכות התפקודית וכן פסיקת פיצוי בגין אובדן תנאים סוציאליים ופנסיה. המערערת טענה כי בנסיבות העניין, לא היה מקום כי בימ"ש קמא יסטה מקביעות המומחה בעניין הנכות הרפואית וכן לא היה מקום לסטות משיעור הנכות הרפואית, בקביעת הנכות התפקודית. בעניין הפנסיה נטען כי לא הוכחה זכאות לפנסיה. 3. דיון והכרעה: א. המערערת טענה כי יש להעמיד את הנכות הרפואית - האורתופדית המשוקללת של המשיב על 14.5% [10% שנקבעו בחוות הדעת בגין הגבלה בתנועות שורש היד ו- 5% נוספים שנקבעו בגין ההגבלה הסיבובית בכף היד] ובהתאם לתקן את חישוב הנזק הלא ממוני. מנגד, טען המשיב כי אין להתערב בפסק הדין ובקביעת ביהמ"ש לפיה הנכות הרפואית - האורתופדית עומדת על 20% וחזר על נימוקי ביהמ"ש קמא בהקשר זה. בעניין זה אני מסכים עם המשיב וסבור כי אכן אין כל מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא לסטות ממסקנות המומחה אותו הוא מינה, ומשיעור הנכות הרפואית - אורתופדית שנקבעה ע"י ביהמ"ש קמא. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. לעניין חשיבות מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש אמר השופט ג'ובראן בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו ( ), 28.11.07): "בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה ניטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת 'אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים' (במדבר, י, לא). המשנה אומרת 'אין מודדין אלא מן המומחה' (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום". באשר למשקלה של חוות דעת רפואית שניתנה ע"י מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש נפסק בעניין ממן, ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' , כי : "הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין (ראו ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993) (להלן: עניין רז). יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה. עמד על כך השופט אור בעניין רז באומרו:   כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות-דעתו. ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות-דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות-דעת (שם, עמ' 174. כן ראו: רע"א 3811/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ליברמן, פ"ד נ(3) 191, 194 (1996); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, , פיסקה 6 (2005))." במקרה דנן, בית משפט קמא נימק היטב את החלטתו, שלא לאמץ את כל מסקנותיו של המומחה מטעמו. הוא אף הסביר בהרחבה את גישתו. מעבר לכך, בית המשפט קמא קבע את ממצאיו בעניין שיעור הנכות הרפואית על יסוד בחינה של מכלול החומר שבא בפניו, לרבות עדותו של המשיב באשר למצבו הרפואי, שהיתה אמינה על ביהמ"ש, וכן לאחר שבחן באופן מעמיק ויסודי את חוות דעתו של המומחה, וכן שינוי דעתו במהלך חקירתו בבית המשפט. מעבר לכך, בימ"ש קמא היה ער להלכה בעניין משקלן ומעמדן של חוות דעת רפואיות שניתנו ע"י מומחים שמונו בידי ביהמ"ש, אך מצא נימוקים כבדי משקל אשר הצדיקו סטייה מחוות דעת המומחה. בניגוד לטיעוני המערערת, הרי סטיית ביהמ"ש קמא ממסקנות המומחה לא נבעה בעיקר מכך שהוא - המומחה לא ערך למשיב בדיקת EMG . בחינת פסק דינו של בימ"ש קמא מלמדת, כי בימ"ש קמא סטה מחלק ממסקנות המומחה וזאת ממכלול של נימוקים רבים ולא רק בשל העובדה כי המומחה לא הפנה את המשיב לבדיקת EMG, והעובדה של אי עריכת בדיקת EMG למשיב, לא היוותה שיקול מרכזי בסטייה ממסקנות המומחה. כאמור, ביהמ"ש קמא נימק בהרחבה את מסקנתו באשר לשיעור הנכות הרפואית, ולנו לא נותר אלא להדגיש את עיקר נימוקיו, המקובלים עלינו. ביהמ"ש קמא בחן את חוות הדעת שערך המומחה, את עדותו של המומחה בפניו ואת עדות המשיב - שהייתה אמינה עליו- ומצא, בצדק, כי חוות הדעת איננה ממצה ואינה משקפת בצורה נכונה את מצבו הרפואי של המשיב. כך, בחוות דעתו קבע המומחה כי נותרה למשיב נכות של 10% בתחום האורתופדי בלבד וכי לא נותרו לו נכויות נוספות. במסגרת חוות הדעת הוא התייחס לקיומן של צלקות וקבע כי הצלקות הניתוחיות החלימו היטב וכי אין צלקות מכערות בפנים ובידיים ולא העניק למשיב אחוזי נכות בגין צלקות. במהלך חקירתו בביהמ"ש נתבקש המומחה לבדוק את הצלקות של המשיב, והפעם הוא העניק למשיב 10% נכות בגין הצלקות! יודגש בהקשר זה כי טענות המומחה, לפיהן לא ידע, בעת עריכת חוות הדעת, כי היה עליו להתייחס גם לנכות בגין הצלקות נדחו ע"י ביהמ"ש קמא ונמצאו כלא נכונות. המומחה גם לא דן, במסגרת חוות הדעת, בהגבלת התנועות הסיבוביות של יד ימין, ולא העניק למשיב אחוזי נכות כלשהם בגין הגבלה זו. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה הוא טען כי המשיב אינו זכאי לנכות כלשהי בגין ההגבלה האמורה. רק במהלך עדותו בביהמ"ש קבע המומחה כי למשיב נכות בשיעור של 5% בגין ההגבלה בתנועות. המומחה העיד כי שני הסעיפים הרלוונטיים [בתקנות המל"ל] להגבלה בתנועות הסיבוביות של היד אינם מתאימים למצבו של המשיב וכך הוא גם כתב בחוות דעתו. המומחה ציין כי: "לדעתי אף אחד משני הסעיפים לא מתאימים למצבו, ואם הייתי אומר שאני אהיה הכי לארג' שרק אפשר, אז אולי במחשבה שנייה, אפשר לשים חלק יחסי מהסעיף, אולי לא יותר מרבע, אז המשמעות היא עוד 5% , זה המקסימום שהייתי מדבר עליו." [עמ' 27 לפרוטוקול מיום 28/5/07 שורות 18-20]. המומחה נשאל ע"י ב"כ המערערת אם ה- 5% הנ"ל הם לפנים משורת הדין או מחמת הספק" והוא ענה כי: "במחשבה שנייה,זה לא לפנים משורת הדין ולא מחמת הספק.במחשבה שנייה אני חושב שאפשר היה לתת לו חלק קטן מהסעיף של 5%. זה לא עניין של טובות או מחמת הספק ." [עמ' 33 שורות 21-22]. מצד שני ביהמ"ש קמא קיבל את עדותו של המשיב ככל שהיא מתייחסת למצבו הרפואי והאמין לדבריו [לאחר שלא נפלו בה סתירות היורדות לשורש העניין] לפיהן, בין היתר, הוא אינו יכול לעשות שימוש בידו הימנית בפעולות כגון החזקת קלסר ושמירה על היגיינה, אינו יכול לעבוד במחשב, אינו יכול להרים דברים ביד ימין ואינו יכול לכופף את היד וכי הוא משתמש לרוב בידו השמאלית ונעזר מעט ביד ימין. המשיב גם העיד כי הוא סובל מתחושת נימול באזור הזרת והאולנה וכי בעת לחץ באזור החיבור בין כף היד ליד הוא חש בכאבים באצבעות. ביהמ"ש קמא ציין כי אף המומחה האמין לסיפור של המשיב בעניין ההגבלה הרפואית בידו כך שגם המומחה לא הבחין מבחינה רפואית כי המשיב עושה הצגות לסיכום, חוות דעתו של המומחה לא היתה מקיפה ויסודית. המומחה לא התייחס לכל השאלות שנתבקש להתייחס אליהן עפ"י החלטת ביהמ"ש שמינה אותו. הפער בין הנכות עפ"י חוות הדעת לבין הנכות העולה מעדותו של המומחה בביהמ"ש הינו גדול - בחוות הדעת הוענקה למשיב נכות בשיעור של 10% ואילו בעדותו הוסיף המומחה למשיב 15% נכות - מתוכם 10% בגין צלקות ועוד 5% בגין הגבלה בתנועות הסיבוביות. מצד שני, עדות של המשיב, בכל הנוגע למצבו הרפואי, היתה מהימנה על בימ"ש קמא אשר מצא לנכון לקבלה. נוכח האמור, מכלול נסיבות העניין שפורטו לעיל הצדיקו סטייה הן ממסקנות אשר בחוות הדעת והן ממסקנות המומחה בביהמ"ש ואיני מוצא כל מקום להתערב באחוזי הנכות הרפואית שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא. ב. טענתה השניה של המערערת נוגעת לאחוזי הנכות התפקודית שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא - 25%; המערערת טענה בהקשר זה, כי לאור עדות המומחה בביהמ"ש, בכל הקשור לתפקודיות הנכות הרפואית - אורתופדית - וכן תפקודיות הנכות בגין הצלקות [אשר העיד כי הנכות האורתופדית של המשיב תפריע לו אך ורק בעבודות פיזיות המצריכות תנועה סיבובית כמו הברגה וניסור וגם הדגיש כי בעבודות משרדיות אין לנכות כל השפעה ובענייננו המשיב בחר ללמוד הנהלת חשבונות] הרי לא היה מקום לקבוע למשיב נכות תפקודית בשיעור של 25%. [בהקשר זה היא הפנתה לע"א ( מחוזי נצרת ) 1182/00 ריאד שיני נ' פאיז ח'טיב, ]. המערערת הוסיפה וטענה כי במקרה דנן המדובר במשיב - תובע שהוא קטין וההלכה מלמדת כי גם כאשר מדובר בנכות משמעותית הרי שחזקה על הקטין כי יידע לבחור לעצמו מסלול הלוקח בחשבון את מגבלותיו הרפואיות באופן שלא תהא להן השפעה על כושר השתכרותו. [ראה ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר פ"ד מה(1) 580 בעמ' 590, וע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי, , סעיף 7 לפסק הדין]. מצד שני טען המשיב כי ביהמ"ש אינו כבול, בבואו לקבוע את שיעור הנכות התפקודית, בשיעור הנכות הרפואית שנקבעה. המשיב הפנה למספר פסקי דין בהם קבעו בתי המשפט נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית. בין היתר, הפנה לע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד פ"ד נב(3) 792 בעמ' 798, לפיו לנכות הרפואית משקל רב בקביעת הנכות התפקודית, אך אין הדבר מחייב את ביהמ"ש במגבלת נכות זו על מנת לקבוע אובדן כושר השתכרותו של התובע. הנכות הרפואית היא נקודת ההתחלה של אומדן הנזק אך לא נקודת הסיום. לאחר שבחנתי את עדות המומחה ועדות המשיב, ועיינתי בטיעוני באי כוח הצדדים ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה דנן, במיוחד גילו הצעיר של המשיב [שבעת התאונה היה בן 16], הגעתי למסקנה כי לא היתה כל הצדקה לקביעת נכות תפקודית בשיעור גבוהה מהנכות הרפואית ושוכנעתי כי יש להעמידה על אותו שיעור של הנכות הרפואית - אורתופדית. עיון בפסק הדין נשוא הערעור מלמד, כי ביהמ"ש קמא קבע את שיעור הנכות התפקודית על סמך השיקולים הבאים; גילו של המשיב, אופי פגיעתו והעובדה כי מדובר ביד הדומיננטית וכן מצבו הרפואי. ביהמ"ש קמא האמין לדברי המשיב לפיהן הוא מתקשה בפעולות יומיומיות בסיסיות כגון נשיאת ספר, כתיבה או שמירה על היגיינה ועבודות פיזיות שונות. מצד שני הוא ציין, כי המשיב הפריז בהשפעתה התפקודית של נכותו, כאשר טען כי אין לו עתיד ואינו יכול להשתלב במעגל העבודה והדבר אף עולה מהעובדה שהמשיב לא גילה כי הוא לומד בקורס לחשבונאות. אמנם, הנכות התפקודית ואובדן כושר העבודה אינם זהים בהכרח לדרגת הנכות הרפואית, זאת משום שהאחרונה מבטאת ממצאים רפואיים, כשהם מתורגמים לאחוזים, בעוד שדרגת הנכות התפקודית ואובדן כושר העבודה, מגלמים גם את מידת הפגיעה בתפקוד, הנובעת מן הנכות הרפואית ואת השפעת הפגיעה בתפקוד במישור התעסוקתי. עם זאת, לא אחת משמשת דרגת הנכות הרפואית כמדד סביר בהערכת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות שנגרם לנפגע. כך, במיוחד, לגבי קטינים שכושר השתכרותם טרם גובש. כאשר הנפגע הינו קטין, על בית המשפט לשקול שני שיקולים מנוגדים: האחד הוא כושר ההסתגלות בו ניחן קטין, שטרם בחר מקצוע לעצמו; ומנגד, ההגבלה בקשת המקצועות שהקטין יוכל לבחור בהם (ראה בעניין זה ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' זדה, פ"ד לט (1)19). אי ודאות לגבי כושר השתכרותם של הקטינים, עשוי לגרור אחריו היזקקות לנכות הפיזית של הקטין בקביעת הפסד כושר ההשתכרות. יחד עם זאת, לא נמנעו בתי המשפט גם מסטיות מהנכות הרפואית, מקום בו נתוני המקרה הספציפי, כגון: אופי נכויותיו של הקטין וחוות דעת הרפואיות, הצביעו על פער אפשרי בין הנכות הרפואית להשפעתה על אבדן ההשתכרות (ראה ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר , פ"ד מה(1) 580). קביעת הפסד שכרו העתידי של קטין, אשר טרם נכנס למעגל העבודה בפועל, הוא תמיד בגדר ניחוש, שהוא רב יותר ככל שהקטין הוא בגיל רך יותר. לפיכך מקובל, שבהעדר נסיבות מיוחדות במינן, תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אובדן השכר העתידי. (ראה ע"א 311/85 איסק אפראימוב נ' יעקב גבאי ,פ"ד מב (3) 191 עמ' 194). בענייננו, לא נמצאו "נסיבות מיוחדות במינן" שמצדיקות סטייה מדרגת הנכות הרפואית. אמנם, הפגיעה במקרה דנן הינה בידו הדומיננטית של המשיב. עם זאת אין די בעובדה זו כדי להביא לקביעת נכות תפקודית גבוהה מזו הרפואית, במיוחד אמורים הדברים כשמדובר בתובע שהינו קטין שיכול לסגל עצמו למקצוע שיתאים למגבלותיו. לכך נוסיף את דברי המומחה בביהמ"ש בעניין תפקודיות נכותו של המשיב לפיהן,בין היתר, המשיב יכול לכתוב ולהקליד ואין עם זה בעיה אך יתקשה לבצע עבודות קשות במיוחד, בתנועות סיבוביות ויתקשה לבצע את העבודה הזאת כמו להבריג בורג לתוך פח או לנסר. לאור כל האמור לעיל אני בדעה כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על שיעור זהה לנכות הרפואית, האורטופדית, קרי: 20%. ג. ולנקודה האחרונה העולה בערעור שעניינה פסיקת פיצוי בגין הפסדי אובדן פנסיה [ביהמ"ש קמא פסק למשיב סך של 25,507 ₪ כפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה]; המערערת טענה כי המשיב לא הוכיח זכאות לפנסיה, ולא הוכיח חישוב כלשהו. בטענה זו אין ממש ויש לדחותה. כשמדובר בנפגע צעיר שצפוי להיקלט בשוק העבודה לאחר התאונה, ראוי ברגיל לפצותו לפי ראש נזק אחד של אובדן תשלומים סוציאליים - שבגדרו יבואו כל התשלומים בהם צפוי היה לשאת המעביד עבורו ובכללם גם ההפרשות לקרן הפנסיה.    בית המשפט העליון התייחס לסוגית הפיצוי בגין הפסדי פנסיה אצל קטין או נפגע, אשר טרם השתלבו במעגל העבודה בע"א 9079/04 אלון נ' לאופר ואח', פס"ד מיום 15.4.2007 , וקבע, כי כאשר מדובר בקטין, שלא ניתן לערוך חישוב מדויק של הפסד הפנסיה, ניתן לקבוע את הפיצוי המגיע לו לפי הערכה, או בסכום גלובאלי. בענייננו, ניתן להניח כי המשיב היה משתלב במקום עבודה המעניק זכויות פנסיה, בייחוד, לאור חוק פנסיה חובה, שמשמעותו המרכזית היא, שכל עובד שכיר במדינת ישראל זכאי לפנסיה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אני מציע לחבריי לקבל חלקית את הערעור, במובן זה ששיעור הנכות התפקודית יועמד על 20% ובהתאם יחושב הפסד השכר לעבר ולעתיד. שכ"ט עו"ד שנקבע בערכאה הדיונית יחושב בהתאם. ביתר חלקי פסק הדין אין להתערב. זיאד הווארי, שופט - אב"ד השופט אברהם אברהם: אני מסכים. אברהם אברהם - שופט השופט בנימין ארבל: אני מסכים. בנימין ארבל - שופט לאור התוצאה אליה הגענו' לפיה יש להעמיד את הנכות התפקודית על 20% במקום 25%, יעמוד סכום הפיצוי על סך של - 620,218 ₪, במקום 736,679 ₪, שנקבע בסעיף 67 לפסק הדין קמא. ההוראה בסעיף 70 לפסק הדין קמא בדבר הקפאת חלק מן הסכום הפסוק - תיוותר בעינה. שכר טרחת עורכי הדין יעמוד על 13% מתוך הסכום שפסקנו אנו. המשיב ישא בשכר טרחת עורכי דין של המערער בערעור בסך של - 10,000 ₪ ומע"מ, ובנוסף ישלם המשיב למערער את אגרת המשפט ששולמה עם הגשת הערעור. מומחהרפואהמומחה רפואיחוות דעת מומחהחוות דעתחוות דעת מומחה רפואי