קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין סירוב לשלם שכר טרחת עורך דין: א. מהות התובענה עניינה של תובענה זו הינה בקשת המבקשים, הרטבי- בורנשטיין- בסון משרד עו"ד ואח' (להלן: "המבקשים") למתן פס"ד חלקי שמשמעו חיוב הנתבעים, לידו - לכל יהודי דירה ובית בישראל בע"מ ואח' (להלן: "המשיבות") לשלם לתובעים 12% מסכום מכירת המגרשים אשר מכרו, בניכוי הוצאות המס. ב. עובדות רלוונטיות המבקשים הינם שותפים במשרד עו"ד בתחום התכנון והבנייה, הנדל"ן והמקרקעין. המשיבה 1, חב' לידו - לכל יהודי דירה ובית בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה 1") הינה חברה פרטית רשומה בישראל שבעליה הם: הגברת מרים בן ארצי (להלן: "המשיבה 2") המחזיקה ב 4/6 מהחברה, הגב' שרה ורד כהן בן ארצי ומר אהוד כהן בן ארצי (ילדיהם של המשיבה 2) אשר בבעלות כל אחד מהם 1/6 מהחברה. ביום 14.12.92 נחתם הסכם שכ"ט (להלן: "ההסכם") בין המשיבות לבין עו"ד אברהם סוכובולסקי המנוח (שהיה שותפן של המבקשים) וזאת לאחר פנייתן של המשיבות בעקבות הפקעה מתוכננת לצורכי ציבור של כל חלקה 13 שבבעלותן (להלן: "הקרקע") כחלק התוכנית מתאר ממ/950/2ב. בשנת 2005 נסתיימה עבודתם המשפטית של עוה"ד כשאושרה תוכנית בניין עיר ממ/מק/7/3112 שהינה תוכנית פרצלציה המקנה למקרקעין של חב' לידו זכויות בנייה של 62 דירות מגורים. לאחר שפניית עוה"ד לנתבעות לשלם את שכר טרחתם נענתה בשלילה, הוגשה ביום 30/1/07 התביעה העיקרית בתיק זה (א' 1143/07). ביום 11.11.2008 מכרו הנתבעים את הקרקע שבבעלותם בסכום של כ 10,173,800 ₪ + 3,000,000$. ג. טענות הצדדים טענות המבקשים לטענת המבקשים, משמכרו המשיבות את הקרקע ומאחר ולמשיבות אין טענות מהותיות כנגד חובתן לתשלום החלק העיקרי שבסכום התביעה והן אף אינן מכחישות אותו, עליהן לשלם למבקשים את 12 האחוזים מסך הסכום שקיבלו בעבור הקרקע בתוספת מע"מ, בהפחתת תשלומי המיסים אשר נשארים שנויים במחלוקת ויתבררו ע"י ביהמ"ש בתביעה העיקרית. לטענתם, מכתב ההגנה עולה, שהמשיבות מודות כי מגיע שכ"ט אך חוזרת טענה אחת ויחידה בקשר לתביעה דנן והיא בדבר חובת המבקשים לשאת בתשלומי המיסים הנדרשים לשם מימוש המקרקעין וכפועל יוצא יש להפחית את הסכומים האלו מסכום שכר הטרחה שעל המשיבות לשלם. באשר לטענות המשיבות על כך שההסכם לא חל בינן לבין המבקשים, אלא בינן לבין עו"ד סוכובולסקי בלבד - טוענים המבקשים כי חלק מעוה"ד אשר טיפלו במשיבות במסגרת השותפות הישנה, נמצאים בשותפות החדשה ובפרט עו"ד דוד בסון (להלן "עו"ד בסון"); ובנוסף, במסגרת העברת התיקים בין משרדו של עו"ד סוכובולסקי, קיבלו המבקשים את האחריות על התיק הנ"ל. כמו כן, המשיבה 2 לא הכחישה מעולם את פעילותו של עו"ד בסון בקשר להשבחת הקרקע ומעולם לא עלתה מצידה הטענה, כי המבקשים אינם מייצגים אותה בהליכים המשפטיים הקשורים לקרקע. טענות המשיבות לטענת המשיבות, רק לאחרונה המבקשים העבירו להן את מלוא החומר והמסמכים וזאת לאחר עיכובים שונים, דבר שגרם להן נזק רב. ממסמכים אלו עולה כי לא פעילותם של המבקשים היא אשר הביאה לשינוי הייעוד של הקרקע; ולכן לאחר למידת החומר בכוונת המשיבות לעתור לתיקון כתב הגנתן. לטענת המבקשים המסמכים הועברו לפני כחצי שנה ויותר (עמ' 4 לפרוטוקול). מהסיבות הנ"ל טוענות המשיבות כי יש לדחות את הבקשה על הסף. לטענת המשיבות, המבקשים בחרו להתמקד בפרשנות של חלק מסוים בכתב ההגנה; ובנוסף הם בוחרים אירוע שהתקיים לאחר הגשת התביעה (מכירת המגרש), שמצדיק קבלת חלק מתביעתם. לטענת המשיבות, המבקשים אינם יכולים כרגע להעריך מה יהיה שיעור המס על מכירת הקרקע ללא בסיס משפטי או עובדתי, וממצאים אלו יכול להיות שישתנו בעתיד. המשיבות ביקשו לדחות את הדיון בנוגע לפסק הדין החלקי על הסף מכיוון שברצונם כאמור לתקן את כתב ההגנה. מפי בא כוחן של המשיבות שמעתי כי קיבל לידיו את כל המסמכים הנוגעים לתיק רק לאחרונה וכי מהמסמכים עולה שלא פעולות המבקשים הן אלו שגרמו לשינוי ייעוד הקרקע וכי בעקבות כך המשיבות יעתרו לשינוי העתירה. טענות אלו כבר עלו מצד המשיבות מתאריך 15/2/09. מאז עברו כ 3 וחצי חודשים והמשיבות עדיין לא הגישו בקשה לתקן את כתב הגנתן. בדיון שנערך ב3/6/09 ניתנו לנתבעות 5 ימים כדי להגיש בקשות בקשר לנושא הנדון. ביום 7/6/09 הגישו המשיבות בקשה לקבל ארכה של 35 יום עקב פציעת המשיבה 2, שנמצאת בחו"ל והקשר עמה אינו רציף. במשך אותם 4 ימים לא הוגשה כל בקשה וגם לא נמסר לביהמ"ש שנערכה טיוטא בנושא. לאור כל זאת, החלטתי לדון בבש"א לגופה. הנחת היסוד למתן החלטה זו, ומבלי להתייחס באופן סופי לטענות הצדדים הקיימות ושיהיו, שגם במקרה ובו ההסכם לא חל במלואו,- עו"ד שעמל שנים, זכאי לשכר ראוי. ד. הפלוגתאות בין הצדדים האם יש לאשר לתובעים פס"ד חלקי בגובה של 12% + מע"מ ממכירת הקרקע? ה. ד י ו ן ס' 191 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובע : "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור". "על פי תקנה 191, מוסמך השופט, אם התברר לו במהלך הדיון כי מקצת המשפט הגיע לשלב כזה שאין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין, להוציא פסק דין חלקי". (ר' עמ' 1234 לספרו של עו"ד משה קשת "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה", כרך ב', מהדורה 15, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, (להלן "קשת"), כמו כן ר' ע"א 78/74, מוצרי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד כט(1) 425, 430 וכן ר' ע"א171/88, דרוקר נגד ברמן פ"ד מד(2) 346, 349-350 (להלן "פס"ד דרוקר"). "פסק דין חלקי מתאפשר כאשר הנתבע מודה במקצת הסעד הנתבע" (קשת, עמ' 1234). "בדרך כלל מדובר במצבים בהם הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, כך שלא קיימת יותר מחלוקת לגביהם (וראה הדוגמאות בזוסמן, שם, בעמ' 484-483). יחד עם זאת, לדעתי, אין מניעה כי ינתן פסק-דין חלקי גם בענין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל".(ר' פ' 3 לפס"ד דרוקר). למרות הדברים שלעיל, פסק דין חלקי יינתן רק כאשר ניתן להכריע סופית לגבי סעד או חלקו של סעד המבוקש ובאין חשש כי ההכרעה השיפוטית תשתנה במהלך המשפט (ר' פס"ד דרוקר). "יחד עם זאת, על בית המשפט להשתמש בסמכות זו בשים לב לכך, שמתן פסק דין חלקי לא יהיה בעוכרי ההגנה. אכן לעיתים על בית המשפט לדחות את מתן פסק הדין לסוף פרשת התביעה וההגנה, כדיי שמתן פסק הדין החלקי לא יהיה לרועץ לבירור ההגנה" (ר' קשת עמ' 1234, וכן ר' ע"א 604/72 יורמן נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כח(1) 141, 152). במצב הדברים הנוכחי לא נראה כי דחייה של פסק הדין החלקי לסוף פרשת התביעה יכולה לגרום לפגיעה במשיבות או לשנות את התוצאה, שהרי בין אם מכח הסכם ובין אם מדיני עשיית עושר ושכר ראוי, זכאים המבקשים לשכר, עקב עבודתם. ובפירוט: 1. שאלה מקדמית אשר יש לשאול היא האם יש יריבות בין הצדדים, באשר לטענת המשיבות, עו"ד סוכולובקי חתם על החוזה כאדם פרטי ולא כחלק מהשותפות. טענה זו מופרכת מיסודה שכן, מדוע עו"ד סוכולובקי אשר היה בבעלותו משרד עו"ד יחתום על החוזה כאדם פרטי? אם אכן עשה זאת, מדוע עו"ד בסון הוא זה אשר טיפל במשיבות לכל אורך הדרך, האם לא מתוקף תפקידו כעו"ד במשרדו של עו"ד סוכובולסקי? 2. המשיבות טוענות כי גם בהיותו של עו"ד סוכובולסקי בחיים, לא הייתה קיימת כלל השותפות בינו לבין המבקשים והיא הוקמה רק לאחר פטירתו. ביום 21.12.97, (ולאחר שעו"ד סוכובולסקי נפטר) נחתם בין עזבון המנוח ובין המבקשים הסכם המעביר את הבעלות בכל התיקים המנוהלים על ידי השותפות הישנה לשותפות החדשה (ס' 3 להסכם בין הצדדים). משכך, ההסכם בין המבקשים לבין עזבון המנוח מעביר את הבעלות בניהול התיק של המשיבות לחזקתם ולטיפולם של המבקשים שכן הם נכנסים לנעליו של עו"ד סוכובולסקי המנוח, לענין זה. 3. משקיבלו המשיבות ייצוג משפטי שנפרש על פני שנים ארוכות מהמבקשים, הן מנועות מלטעון כיום כי אין המבקשים זכאים לשכר בעבור עבודתם; ובמיוחד שמהמסמכים עולה בבירור, כי המשיבות המשיכו לעבוד בעבור המבקשים לאחר פטירתו של עו"ד סוכובולסקי בשנת 97'. 4. ס' 4 להסכם בין עו"ד סוכובולסקי ז"ל לבין המשיבות קובע: "בעבור הטיפול כמפורט בהסכם זה, יקבל סוכובולסקי 10% מכל סכום שיתקבל בעבור החלקה בגין פיצויי הפקעה או כל תשלום שיתקבל בקשר עם פיצויי הפקעה הנ"ל, וזאת עד לסכום של 500,000 דולר ארה"ב. על כל סכום שיתקבל מעל 500,000 דולר ארה"ב, יקבל סוכובולסקי 15% מהסכום שיתקבל. במקרה והחלקה לא תופקע ותוחזר לבעליה עם זכויות הבנייה, יקבל סוכובולסקי 12 אחוזים מהקרקע" ס' 5.א קובע : "אם כהן תמכור את החלקה במהלך הטיפול של עו"ד סוכובולסקי יקבל סוכובולסקי אחוזים מתמורת המכירה כמפורט בס' 4". ההסכם על פניו לא מותיר מקום לפרשנות. לפיו לעו"ד סוכובולסקי מגיע 12% מהקרקע ובמקרה מכירתה, 12% מסכום המכירה. כאמור, בכתב ההגנה, המשיבות לא מכחישות את עצם היותן חייבות בתשלום לעו"ד סוכובולסקי ז"ל. בס' 42 לכתב ההגנה, מודות המשיבות כי עם מכירת הקרקע, יהיו המבקשים זכאים לקבל את חלקם. כל שהן טוענות הוא שסכום התביעה מנופח ושיש לשלמו בהפחתת המיסים השונים וכמו כן טוענות שאין הן חייבות בשכר טרחתו של השמאי. בנוסף מודות המשיבות בכתב ההגנה לתביעה העיקרית, כי הטיפול נעשה גם ע"י עו"ד בסון. מעיון במסמכים שהציגו המבקשים, נראה כי עו"ד בסון טיפל בענייני המשיבות במשך שנים. כמו כן, ממכתביה של המשיבה 2, עולה כי בין עו"ד בסון לבין המשיבה 2 שררו יחסי עבודה לאורך שנים. על כן לא ברור לי על מה מלינות המשיבות, מלבד העובדה, שבינתיים הקרקע אכן נמכרה במחיר נאה, וייתכן שמכאן צמחה עתירתם לתיקון כתב ההגנה במובן זה, שלא המבקשים גרמו להשבחתה. מכאן שעפ"י ההסכם מגיע למבקשים שכ"ט בעבור עבודתם רבת השנים בשווי של 12% מהסכום אשר התקבל ממכירת הקרקע. שערוך הסכום שהתקבל כשהוא הינו 21,543,800 ₪. 12% ממנו הם 2,585,256 ₪. 5. המשיבות העלו טענה כי יש לדחות את רכיב המע"מ שצורף לבקשת המבקשים. בנושא זה הנני מסכימה עם המשיבות. על פי ההסכם לתובעים מגיע 12% מהמחיר שיתקבל בעבור מכירת הקרקע. המבקשים לא חתמו על הסכם שכר טרחה רגיל על פי שעה עבור עבודתן. את המע"מ המבקשים מצרפים כאשר הם עורכים הסכם שכ"ט לפי שעה אך לא כך במקרה דנן כאשר כל שהוסכם הוא על 12% מסכום מכירת הקרקע. 6. מאחר וקיימת עדיין מחלוקת בדבר שיעור ניכוי המיסים, שכ"ט שמאי, נושא המע"מ וההבדל האפשרי בין שכר חוזי לבין שכר מכח דיני עשיית עושר כשלב ביניים, מבלי לפגוע בכל טענה של מי מהצדדים, אני קובעת שמהפקדון הקיים בקופת בית-משפט, יועבר לתובעים סכום של 1,200,000 ₪. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין