סעד הצהרתי בבית משפט לפי חוק ההתנתקות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד הצהרתי בבית משפט לפי חוק ההתנתקות: לפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים הינם "מתיישבים", כהגדרת מונח זה בסעיף 85 לחוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה - 2005 (להלן: "החוק"), ופועל יוצא מכך כי זכאים הם לקבל נחלת קרקע בישוב חפץ - חיים או מקום אחר שיוקצה להם על ידי - 'גני טל' מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "גני טל") בעקבות יישום תכנית ההתנתקות. העובדות הנחוצות לבקשה מנקודת מבט המבקשים 1. מפעל ההתיישבות בגוש קטיף הוקם על ידי אנשי חזון וחלוצים וביניהם המבקשים, נענו לאתגר שהציבו בפניהם קברניטי המדינה, ויצאו ליישב חבלי ארץ שברובם היו עד אז שוממים. הם בנו בתים, עיבדו את האדמה והפכוה לגן פורח, קברו בה את מתיהם, והקימו מפעלים ששימשו לפרנסתם. המבקשים התגוררו בגני טל בגוש קטיף מאז שנת 1980 ובנו שם את ביתם. שם נולדו חמשת ילדיהם והמבקש מס' 1 התפרנס ממשק חקלאי משגשג שהוקם בעשר אצבעותיו, וכן עסק בביצוע ניסויים חקלאיים עבור משרד החקלאות בשיתוף עם הפקולטה לחקלאות ברחובות (פרופ' קידר) והגיע, בין השאר, להישגים כלהלן: א. גידול ורדים ללא חימום. ב. השבחת זני עגבניות. ג. גידול ירקות בחממות עשויות ניילון (במקום חממות זכוכית כפי שהיה דבר נהוג עד אז - דבר שגרם ליעול וחסכון עלויות ייצור בהיקף אדיר!). ד. הארכת עונת גידול עגבניות השרי באופן ניכר (בתיאום עם רשת "מרקס אגד ספנסר"). כן שימש בתפקידים ציבוריים במושב ומחוצה לו ובין השאר, בתפקידים כלהלן: א. יו"ר האגודה החקלאית גני טל. ב. יו"ר הנהלת יק"חל (יבולי קטיף לייצוא). המבקשת מס' 2, ערכה במשך תקופה ארוכה את בטאון המועצה האזורית חבל עזה שנקרא "בגוש אחד". לטענת המבקשים הם היו, ועודם, חברים באגודה השיתופית, משלמים דמי חבר וכל הוצאות המיסוי המושתים על חברי האגודה ואף מקבלים את הדיבידנדים המגיעים להם מהאגודה כחוק. בשנת 1999 לקתה אם המבקש מס' 1, הגב' חדווה מייזליש (ילידת שנת 1926), באירוע לב קשה ונאלצה לעבור ניתוח להשתלת מסתם בליבה, בביה"ח "שיבא" בתל השומר. כמו כן, נתגלה גידול במוחה של בת המבקשים, תמר מייזליש, ובשל כך היא נאלצה לעבור שני ניתוחי ראש קשים ומסובכים ביותר. עקב הגידול נותרה לה נכות גדולה בראייתה. בעקבות אירועים אלה, נאלצו המבקשים באופן זמני וארעי, נוכח הצורך בטיפולים התכופים - להעתיק באופן זמני את מגוריהם לאיזור המרכז, בסמיכות לבית החולים. המבקשים ידגישו כי בעיני רוחם ובהתאם לתחושותיהם הסובייקטיביים, מרכז חייהם היה ונותר כל העת בגני טל, והם אף שהו במקום באופן פיזי לעיתים מזומנות! (לעניין הקשר בין אדם לביתו, מפנים המבקשים לפרשת קרסיק (בג"ץ 2390/96 יהודית קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 625). 2. המבקשים רואים את מרכז חייהם בגני טל לאור כך שכל המטלטלין שנותרו בביתם בגני טל היו בבעלותם המלאה ולאחר הפינוי נהרס הבית בידי כוחות הביטחון על כל תכולתו! אמנם מפעם לפעם, ונוכח קשיי הפרנסה שהתעוררו עקב הצורך התכוף לשהות באיזור המרכז לצורך הטיפולים הרפואיים, השכירו המבקשים לצדדים שלישיים את הבית בגני טל, ואולם, ההשכרות היו תמיד לתקופות קצרות, תוך ידיעה ודאית כי עם השיפור המיוחל במצבה של בתם - תמר, הם ישובו לביתם שניבנה בעשר אצבעותיהם ובו עוצבו דפוסי חייהם וגודלו ילדיהם. 3. בשלהי שנת 2003, עוד בטרם נולדה "תוכנית ההתנתקות" עשו המבקשים את הצעדים לקראת חזרה סופית ומוחלטת לביתם בגני טל, אך מכיוון שהטיפולים בבת תמר, טרם הסתיימו, ולא ניתן היה להעריך באופן מדויק את שלב סיום הטיפולים, הם נענו לבקשת חברם מהישוב, מר עזרא אלדר והסכימו להשכיר הבית לבתו ולחתנו ערן ויפעת שטרנברג, אך זאת לתקופה קצרה ביותר של ששה חודשים בלבד. הם נעתרו לבקשת רב היישוב, הרב גבי קדוש, ונוכח התקופה הקצרה בה היה מדובר, הם הסכימו להשכיר הבית לתקופה קצרה בלבד מחודש דצמבר 2003 עד חודש יוני 2004 - ותו לו! 4. לאחר הפינוי, בחודש דצמבר 2005, קיבלו המבקשים את מלוא סכומי הפיצויים שאושרו ע"י הועדה במסגרת ההחלטה הראשונה והחלו לנסות ולשקם את חייהם במקום חדש, אולם וועדת הזכאות אשר גילתה כי ביום הקובע היה הבית מושכר לאחרים "הפכה" את החלטתה וקבעה כי ביום הקובע "מרכז חייהם" של המבקשים לא היה בישוב מפונה, ולפיכך שללה מהמבקשים את מרבית הפיצוי וההטבות ששולמו והוענקו להם, ואשר נתבעים מחדש במסגרת תביעה זו. המבקשים פנו לוועדה המיוחדת, הזכאית להעניק הפיצויים והמענקים שנשללו מהם בהתאם לסמכות הנתונה לה על פי הוראות סעיף 137 לחוק, ואולם, גם וועדה זו דחתה את בקשתם כאמור בהחלטתה מיום 18.02.08. בתאריך 15.6.08, דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשת המבקשים להאריך להם המועד להגשת ערעור על ההחלטה לפיה נשללו מהם הפיצויים והמענקים. תשובת המדינה 5. המדינה טוענת לחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה, הואיל ואין מדובר בסעד מן הדין הכללי, אלא מכח חוק ההתנתקות הנתונה באופן ייחודי לועדת הזכאות על פי סעיף 11 לחוק. הוועדה דחתה את תביעות המבקשים לחלק מרכיבי הפיצוי בגין בית המגורים וזכאויות נוספות. בית משפט השלום דחה את בקשתם להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה זו, ועתה מנסים הם לעקוף את הוראת החוק תוך שימוש בסעיף 85 לחוק. המבקשים אינם עומדים בתנאי סעיף 85 ואינם זכאים לפיצוי בגינו, ולא ניתן להכיר בהם כ"מתיישבים" על פי הגדרותיו. 6. טענותיהם של המבקשים לעניין "השבה" ו"הפרת חוזה", נטענו לראשונה בסיכומיהם ויש לדחותן. יתרה מזו, הם לא גילו לבית המשפט כי ביום 11.12.07 קיבלה ועדת הזכאות את תביעתם לפיצוי עבור העסק - החממות שהיו להם בגני טל, בסך של 379,673 ₪. כמו כן אין להעתר לבקשה לפיצול סעדים, טענה שנזנחה בסיכומיהם. המשיבה מפרטת את העובדות מנקודת מבטה, ואדון בהן להלן. המבקשת מדגישה כי אמנם האגודה לא פעלה להוצאתם אולם, אין לכך השלכה לעניין בחינת "מרכז חייהם". דיון 7. אין מחלוקת כי המבקשים נמנו על מייסדיו ומעצביו של היישוב גני טל, וכך גם כי בעת הפינוי היו הם רשומים כחברי האגודה. המבקשים קיבלו פיצוי עבור מבנה המגורים, על פי חלופה א' לחוק, אולם לא ציינו כי קיבלו פיצוי, טרם הגשת התובענה, לא בתובענה ואף לא בסיכומיהם. כאמור לעיל, ב"כ המדינה, עו"ד י' ענתבי מפנה להחלטת וועדת הזכאות לפי חוק יישום ההתנתקות בתיק 4046/06 מיום 11.12.07 שפסקה למבקשים סך של 379,565 ₪, שחלקו קוזז מתשלום עודף שקיבלו. יצויין, כי המבקשים אינם חולקים על אי הצגת עובדה זו, אולם טוענים כי אין בכך בכדי לשלול את נקיון כפיהם, מאחר ונתון זה אינו רלוונטי לסעד המבוקש. כמו כן, הסעד המבוקש אינו פיצוי בגין העסק, פיצוי אותו קיבלו, אלא נחלה חלופית, כפי שזכאים בעלי הנחלות אחרים, אשר גם הם קיבלו פיצוי נפרד בגין העסק עצמו. 8. טרם אדון בטענות המהותיות של המבקשים, אדון תחילה בטענת המדינה בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתובענה, שכן זו אינה תביעה על פי הדין הכללי, אלא מכח סעיף 85 לחוק ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן: "חוק ההתנתקות"), ולפיכך זכאים הם כביכול לנחלת קרקע בישוב חפץ חיים או במקום אחר שיוקצה למתיישבי האגודה. שאלת הסמכות העניינית נבחנת לפי מבחן הסעד המבוקש. עמדה על כך כב' השופטת ד' דורנר ברע"א 4298/98 חיה כץ נ' דוד פישמן, , כדלקמן: "כידוע, זהותו של בית-המשפט בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על -פי הנטען בכתב התביעה. ככלל, נקבעת הסמכות העניינית על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה, וזאת להוציא מקרים שבהם נקבע בחוק ספציפי כלשהו כי הסמכות העניינית תוכרע על-פי מבחן מהותי יותר המתייחס לתוכן התובענה, קרי למהות הסכסוך ולעילות הנטענות במסגרתו." (שם, ע' 772). הסעד המבוקש במקרה דנן הינו סעד הצהרתי לפיו זכאים המבקשים להכרה במעמדם כ"מתיישבים" כהגדרת החוק. על כך חזרו המבקשים גם בסיכומיהם, כדלקמן: "אשר על כן יתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים הינם 'מתיישבים' כהגדרת מונח זה בהוראות סעיף 85 לחוק..." (שם, ס' 76). משמע, הסעד הינו לקבלת זכות המוקנית מכוח חוק ההתנתקות, ולא זכות המוקנית מכוח הדין הכללי. האם לבית משפט זה נתונה הסמכות ליתן את הסעד המבוקש? 9. אין מחלוקת שהמבקשים פנו לוועדת הזכאות על פי החוק, וזו דנה בפנייתם על פי סמכותה הנובעת מסעיף 11 לחוק הקובע: "סמכויות ועדת זכאות ועדת זכאות מוסמכת - (1) לקבוע את זכאותו של תובע לפיצויים ואת היקף הזכאות לפי הוראות חוק זה; (2) לקבוע את סכומי הפיצויים המגיעים לתובע לפי הוראות חוק זה; (3) לאשר, לפני קביעת סכומי הפיצויים כאמור בפסקה (2), מטעמים שיירשמו, מתן תשלומים לתובע על חשבון הפיצויים; (4) לבדוק ולאשר הסכמים שערכה המינהלה עם תובעים בענין הפיצויים." הוועדה דנה בבקשה ודחתה חלק מרכיבי הפיצוי בגין בית המגורים וכן זכאויות נוספות להן עתרו המבקשים, משלא מצאה כי התקיים התנאי שבסעיף ההגדרות בחוק בנושא מהו "מרכז חיים", המוגדר כדלקמן: "'מרכז חיים' של אדם - כאמור בסעיף קטן (ב)" ובסעיף (ב) נאמר: "(ב) לשם קביעת מקום מרכז חייו של תובע לעניין חוק זה, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם, בין השאר: (1) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו; (2) חברותו באגודה שיתופית התיישבותית או באגודות שיתופיות אחרות של יישוב מפונה". הוועדה קבעה כאמור, לאחר שמצאה כי מרכז חייהם של המבקשים ביום הקובע - 6.6.04, לא היה ביישוב המפונה (החלטתה מיום 20.2.07). 10. סעיף 17 לחוק קובע את דרך הערעור על החלטת הוועדה, כדלקמן: "(א) התובע רשאי לערער על החלטת ועדת זכאות לפי סעיפים 11(2) (1) או (4) לבית משפט השלום בירושלים, בכתב ערעור מנומק, בתוך 45 ימים מהיום שההחלטה נשלחה אליו. (ב) המשיבה בערעור תהיה ועדת הזכאות, והיא תיוצג בידי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה. (ג) הוגש ערעור לפי סעיף קטן (א), תגיש המשיבה את תגובתה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהיום שנמסר לה כתב הערעור, ותצרף את התביעה וכל נספחיה, בצירוף תיק הראיות שהיו לפניה, לרבות חוות דעת, תצהירים וסיכומים שהוגשו לה, או לשמאי הממשלתי הראשי, אם הוגשו, ופרוטוקול הדיון שהתקיים לפניה, אם התקיים. (ד) בית המשפט לא יקבל ראיות נוספות, ולא ישמע עדויות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ה) בכפוף לאמור בסעיף זה ולסדרי דין שנקבעו, ידון בית המשפט בערעור בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. (ו) בית המשפט הדן בערעור לא יהיה קשור בדיני ראיות פרט לדיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971". הואיל וההחלטה ניתנה כאמור ביום 20.2.07, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור עפ"י ס"ק 17(א) דלעיל, היינו 17.4.08. אולם המבקשים לא הגישו את הערעור עד מועד זה, ולפיכך נאלצו לעתור לבית משפט השלום בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, דבר שנעשה על ידם אלא רק לאחר שנה ושלושה חודשים. בית משפט השלום (כב' השופטת ע' זינגר) דחה את הבקשה להארכת המועד, תוך שציין אף כי סיכויי הערעור קלושים. על החלטה זו לא הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. 11. יוצא אפוא, כי המבקשים מיצו את נתיב הערעור על החלטת הוועדה. על כך המבקשים אינם חולקים, אלא טוענים הם שבבג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה - אריאל שרון, פ"ד נט(2), 481 (להלן: "בג"צ ההתנתקות"), נפסלו סעיפי ייחוד העילה, ולפיכך אין הם מנועים מלטעון טענותיהם בהליך דנן. שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "לדעתנו, ההסדרים של חוק יישום ההתנתקות בעניין ייחוד העילה והוויתור עליה אינם חוקתיים. זאת, משום שהם אינם מקיימים את דרישת המידתיות של פסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אנו סבורים, שהסדרי ייחוד העילה והוויתור אינם הסדרים שפגיעתם בזכויות מצויה במיתחם הכיבוד המותר לצורך מימוש תכליתו של חוק יישום ההתנתקות, ועל כן הם נמצאים מפרים את מבחן המשנה השני של דרישת המידתיות. אכן, הסדר שיאפשר פנייה לדין הכללי, יביא את הפגיעה בזכויות הישראלים המפונים לרמה ראויה, מבחינת אפשרויות הפיצוי שלהם, וזאת בלא לסכל את תכליותיו של חוק יישום ההתנתקות. ביסוד גישתנו זו מונח השיקול כי שלילת האפשרות לקבלת פיצוי לפי החוק ממי שפנה לדין הכללי נוטלת מן הישראלים המפונים מקור כספי שהנו חיוני לצורך מעבר, שיקום והתבססות בימים, בשבועות ובחודשים הסמוכים לפינוי. אכן, מועד הפינוי נכפה על המפונים, והוא קרוב ביותר. לאחריו ייוותרו רבים מהם מחוסרי דיור ופרנסה. מובן שבזמן שנותר לא קיימת אפשרות מעשית למצות את מסלול התביעה על-פי הדין הכללי, לא לצורך קבלת מלוא הפיצוי הנדרש לכינון חיים חדשים מחוץ לשטח המפונה; ואף לא לצורך השגת אמצעי-הביניים הנדרשים למציאת פתרונות זמניים. חוק יישום ההתנתקות אינו מבחין בין תשלומים מסוגים שונים. לעניין הוויתור, תביעת הפיצוי המלא כמוה כתביעת הוצאות הובלה, דמי שכירות או דמי הסתגלות. זו כן זו משמעותן ויתור על הזכויות מכוח הדין הכללי (סעיף 135(ד) לחוק; ראו פסקה 52 לעיל לעניין צו הביניים שהוצא בנושא זה). הכרה בכך שקבלת פיצוי מכוח החוק לא תחסום את האפשרות לתביעה על-פי הדין הכללי תאפשר לישראלים המפונים לקבל את הסכומים העיקריים הנחוצים להם - הן להוצאות המיידיות והשוטפות והן להתבססות מחדש - במסגרת המנגנון המהיר והיעיל הקבוע בחוק, אך בלא שיישלל ה'שסתום' להבטחת חוקתיות הפיצוי באמצעות הפנייה לדין הכללי." (שם, פסקה 190). משמעות הדברים, כדברי המבקשים הינה כי הוראת סעיף 134 לחוק ההתנתקות בדבר ייחוד העילה והסמכות, וכן סעיף 135 בדבר ויתור על קבלת פיצוי לפי החוק, בטלים. וכך נקבע בסעיפים הנ"ל לחוק ההתנתקות: "134. ייחוד העילה והסמכות (א) לא יינתן פיצוי ולא תהיה זכות, עילה או תביעה לפיצוי מאת המדינה או מאת רשות מרשויותיה ומי שפעל מטעמה, בשל הפינוי שבוצע ליישום תכנית ההתנתקות ושנעשה לפי הוראות חוק זה, לרבות בשל ביטול זכויות כאמור בחוק זה, ובשל החלטות רשויות המדינה הקשורות לפינוי כאמור, או בשל הפסד הכרוך בו, אלא מכוח חוק זה ולפי תנאיו, לרבות תשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2) לגבי מי שאינו זכאי לפי חוק זה. (ב) לא תהיה מכוח משא ומתן, הסכם, החלטה, הבטחה, הוראה או מסמך אחר, כל זכות לפיצוי או עילת תביעה כלפי המדינה או כלפי רשות מרשויותיה ומי שפעל מטעמה, בשל הפינוי, אלא לפי הוראות חוק זה או הסכם לפיו. (ג) לא תהיה סמכות לקבוע זכאות לפיצויים או סכום פיצויים לענין חוק זה, אלא לפי הוראה של חוק זה. 135. ויתור על קבלת פיצוי לפי החוק (א) סעיף 134 לא יחול על מי שויתר על קבלת פיצויים לפי חוק זה לרבות על קבלת תשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2), ובלבד שהויתור יהיה בתוך שלוש שנים מיום הפינוי הנוגע לאותו אדם, ושעד למועד הויתור לא הגיש תביעה או בקשה ולא היה צד להסכם לפי חוק זה. (ב) ויתור יהיה בהודעה בכתב למינהלה בנוסח שייקבע בתקנות (בסעיף זה - כתב ויתור). (ג) מי שמסר כתב ויתור רשאי לחזור בו בתוך 30 ימים מיום מסירת כתב הויתור; לא חזר בו כאמור, לא יהיה זכאי לתבוע פיצויים או לבקש תשלום מיוחד לפי חוק זה. (ד) מי שהגיש תביעה או בקשה לועדת זכאות או לועדה מיוחדת רשאי לחזור בו בתוך 30 ימים מיום הגשת התביעה או הבקשה; לא חזר בו כאמור, לא יוכל לוותר על קבלת פיצויים לפי חוק זה כאמור בסעיף קטן (א). (ה) היו שניים או יותר זכאים לפיצוי בשל בית מגורים אחד, לרבות בית שבבניה או מגרש לפי סימן א' בפרק ה', או בשל עסק שאינו תאגיד או בשל עסק שהוא חממה, או שהיו זכאים למענקים ולשיפוי במשותף לפי סימן ב' לפרק ה', יהיה הויתור של כל הזכאים, וכתב הויתור ייחתם בידי כולם. (ו) אגודה שיתופית התיישבותית וחבר במושב שיתופי כהגדרתו בסעיף 108(א), לא יהיו רשאים לחתום על כתב ויתור כאמור בסעיף קטן (א). (ז) הוראות סעיף 21 יחולו, בשינויים המחויבים, על תביעה לפיצויים או על הליך משפטי אחר שהוגשו שלח לפי הוראות חוק זה בידי מי שמסר כתב ויתור לפי סעיף זה, ושלולא הויתור לא יכול היה להגישם. (ח) אין בויתור לפי סעיף זה כדי ליצור עילת תביעה אם אינה קיימת לפי דין." 12. המשיבה טוענת כי יש להבין את בג"צ ההתנתקות כפי שנקבע שם בפסקה 188, כדלקמן: "העותרים מלינים כנגד הסדר זה. הם טוענים כי הוא יוצר ברירה למראית-עין בלבד. למעשה, הוא כופה על המתיישבים לבחור בפיצוי לפי החוק בלא לאפשר להם גישה אמיתית לערכאות שיפוטיות. זאת, משום שוויתור על פיצוי לפי החוק מותיר את המתיישבים ללא כל פיצוי עד להשלמת הליכים משפטיים ממושכים ומורכבים. בהתחשב במועד הקרוב לפינוי, חלופה זו אינה מעשית כלל. ההסדר הראוי, להבנת העותרים, אמור לאפשר תשלום סכומי פיצוי שאינם נתונים במחלוקת במסגרת החוק, ולצד זאת להתיר פניה לערכאות לצורך תביעת פיצויים נוספים. שלילת התשלום המיידי של סכומים שאינם שנויים במחלוקת, שהנו עקרון יסוד בדיני הפקעות ואשר נחיצותו מתחדדת נוכח הפינוי הקרוב, מהווה פגיעה בלתי מידתית בקניין. זאת, נוסף לשלילת זכות היסוד החוקתית בדבר גישה לערכאות שיפוטיות. עוד טוענים העותרים, כי הסדר הוויתור לקוי בכך שהוא גורף ומוחלט, שכן הוא אינו מאפשר למפונה לפצל את תביעותיו (למשל, עבור בית מגורים ועבור עסק) בין עילות החוק ועילות הדין הכללי." (שם, פסקה 188). לפיכך יש לראות בהחלטת הבג"צ משום הסדר משלים להסדר הקבוע בחוק ההתנתקות ולא הסדר חלופי, כפי שחפצים לראות בו המבקשים. אף לטענתם הסדר ראוי הוא כזה שמאפשר למי שהוכרו כזכאים לפיצוי על פי חוק ההתנתקות לעתור לפיצוי נוסף עבור נזקיהם מכח הדין הכללי. לטענת המשיבה, אם תתקבל עמדת המבקשים, כי אז יהא בכך בבחינת מסלול עוקף חוק ההתנתקות, שמשמעותה כי כל התיקים החלוטים שנדונו בועדת הזכאות, יפתחו מחדש בבית המשפט המחוזי. 13. אכן, כטענת המבקשים, בית המשפט העליון פסל את סעיפי ייחוד העילה, וקבע כי מלבד הזכות לקבל את הפיצוי הקבוע בחוק, הרי שלמפונים ישנה זכות לנהל הליכים משפטיים כנגד המדינה מכוח הדין הכללי. אולם, כטענת המשיבה, ויתור זה הינו הסדר משלים, המקנה למפונים זכות לתבוע את זכויותיהם הנתונות להם על פי הדין הכללי, כאשר הפיצוי שניתן להם על פי חוק ההתנתקות הינו פיצוי בחסר. דברים אלו נאמרו במפורש בפסקת הסיכום של עניין זה בבג"צ ההתנתקות, כדלקמן: "הוראות אלה [ייחוד העילה והויתור - י.ש.] מונעות את האפשרות להשלמתו של פיצוי-חסר באמצעות הדין הכללי. הן מעמידות את המפונים במצב של ברירה שלא-מדעת." (שם, פסקה 195). במקרה דנן, המבקשים אינם עותרים לקבלת סעד (הצהרה על זכאות), בעילה מהדין הכללי, כפי שהתיר בית המשפט העליון. המבקשים אינם יכולים לטעון לזכות מכוח החוק ולטעון להשבה מכוח הדין הכללי. זכות מכוח החוק נקבעת על פי סדרי הדין הקבועים בחוק, וזכות מכוח הדין הכללי נקבעת על פי העילה המתאימה בדין הכללי. המבקשים אינם יכולים לעתור להשבת זכות אשר אינה מוקנית להם על פי הדין הכללי, או לכל הפחות - לא הוכיחו את זכאותם לה על פי אותו הדין. לו טוענים הם כי זכות במקרקעין (נחלה בגני טל) אשר היתה בבעלותם ניטלה מהם כתוצאה מהליך ההתנתקות, והם לא קיבלו פיצוי בשלה, הרי שהיה עליהם להוכיח את זכותם לפיצוי או השבה על פי הדין הרלוונטי, וטענותיהם בשאלת מרכז החיים, אינן ממין העניין. היות גני טל מרכז חייהם, כנטען על ידם, מקנה להם זכות לכאורה על פי חוק ההתנתקות ולא על פי הדין הכללי, וטענות אלו נדחו זה מכבר. כך, גם אם בידיהם טענה לזכות קניינית, נזיקית או חוזית, הרי שאלו כלל לא נטענו. 14. עוד אוסיף, כי החשש מפני שטף של הליכים משפטיים כתוצאה מהכרעה זו, עמד בפני בית המשפט העליון, אולם אפשרות זו נלקחה בחשבון בעת ההכרעה. כך נקבע: "מודעים אנו לכך, כי קביעתנו בעניין אי חוקתיות ההסדרים בעניין ברירת העילה ומיצויה - כל עוד לא תשונה כדין על ידי המחוקק (ראו פסקה 479 להלן) - עשויה להכביד על מערכת בתי המשפט. יש הטוענים כי הדבר יביא להצפת בתי המשפט בתביעות על פי הדין הכללי. נימוק זה כוחו עמו. עם זאת, אין לדעת אם אמנם תהא זו התוצאה. ברבים מהעניינים בהם נטען טיעון ההצפה הוא לא התגשם הלכה למעשה. על כל פנים, אין בכוחו של טיעון זה להכריע את הכף. עמד על הדברים בית הלורדים באנגליה: ‘[I]t could not be right to allow 'floodgates' arguments of this nature to stand in the way of claims which, as a matter of ordinary legal principle, are well founded’ (Malik v. Bank of Credit and Commerce International SA (in liquidation) [1997] 3 All ER 1)." (שם, פסקה 194). לפיכך, אני מקבל את טענת המשיבה כי לבית משפט זה אין את הסמכות העניינית לדון בסעד אשר התבקש בתובענה זו, ובהיעדר סמכות זו אני מורה על דחיית התובענה, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 15. למעלה מן הצורך אציין, כי אף אם הייתי דוחה את טענות הסף ודן בתובענה לגופה על פי הסעד המבוקש, הרי שלא ניתן היה לקבלה. למבקשים ניתן יומם בועדות הזכאות, וכפי שעולה מחומר הראיות, ועדות אלו פעלו באופן ראוי להערכה על מנת לאפשר למבקשים להוכיח את זכאותם לקבלת הזכויות המגיעות להם על פי חוק ההתנתקות. המבקשים מצידם, אשר היו מיוצגים על ידי עורך דין, מסרו פרטים חלקיים ולעיתים אף כוזבים ביחס למקום מגוריהם, תקופות השכרת הדירה ועוד. בועדות הזכאות העידו עדים מטעם משפחת שטרנברג, ולמבקשים ניתנה האפשרות להביא עדים מטעמם על מנת לסתור את עדויות אלו, אולם הם לא מימוש זכות זו. לא נותר בליבי ספק בדבר תחושת השייכות אותה מרגישים המבקשים ביחס לקהילת גני טל, אולם אין די בתחושה זו. כך גם היותם חברים באגודה השיתופית, לא מקנה להם זכות על פי חוק ההתנתקות, היות שאחד התנאים בחוק להכרה בהם כ"מתיישבים" הינו קיומו של מרכז חיים. המבקש עצמו העיד בועדות הזכאות ואף בפני, כי כל קיץ התכוונה המשפחה לשוב ולהתגורר בגני טל: "כל פעם השכרנו לכמה אנשים לתקופות קצרות שאנשים ביקשו. תמיד אמרנו שבקיץ חוזרים, בקיץ הבא חוזרים" (פרו', ע' 2), אולם מעבר לרצון זה בפועל הם לא שבו. כמו כן, טענת הזמניות של המעבר אינה עולה בקנה אחד עם הראיות בדבר ההשתקעות ביישוב בית גמליאל, בניית בית שם וחינוך ילדיהם באותו האזור. אף הטענה כי נעשו מהלכים מסויימים לשם חזרתם למושב, ובלשון המבקש בתצהירו "עשינו את הצעדים לקראת חזרה סופית ומוחלטת לביתנו בגני טל" (שם, סעיף 14) נטענה ללא כל סיוע ראייתי, וחזקה כי לו היו ראיות לפעולות אלו היו המבקשים מציגים אותן. הלכה היא כי אי הבאת ראיות או עד רלוונטי לעדות, פועלים כנגד בעל הדין אשר נמנע מלהביאם (ראו: ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מ"ה (4) 651; ת"א (ירושלים) 5087/03 פלונית נ' "סהר" - חברה לביטוח בע"מ, ; ת"א (ירושלים) 8482/06 עיזבון המנוח עמי מידלש ז"ל נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), ). כאשר נזקקים אנו לדין הכללי, הרי שנטל הוכחת של טענות מוטלת על כתפי התובע, וההכרעה בשאלות המשפטיות נעשית על פי הדוקטרינות המקובלות - על פי מאזן ההסתברויות בדין האזרחי, ולמעלה מספק סביר בדין הפלילי. המבקשים לא עמדו בנטל המוטל לפתחם. מן המקובץ עולה כי דינה של תובענה זו להידחות הן על הסף והן לגופה. 16. אשר לבקשה לפיצול סעדים, נטיית הפסיקה היא כי אין צורך לקבל היתר כאמור, כאשר עסקינן בהליך לסעד הצהרתי (ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ, ; ע"א 3790/02 אמיר אשורי נ' ויקטור אביזאדה, ). כמו כן, היות שעיקר דחיית תובענה זו הינה לאור נקיטת הליך שאינו מתאים, והדחיה לגופה נעשתה למעלה מן הצורך ולאור ראיות מספר אשר הובאו על ידי הצדדים, הרי ספק אם מתקיים במקרה דנן השתק. על אף זאת, אם ישנו צורך בצו לפיצול סעדים, הרי שבמקרה דנן יש לתיתו. המבקשים עתרו לסעד הצהרתי לפיו זכאים הם להכלל בהגדרת "מתיישבים" כפי שקבוע בסעיף 85 לחוק, וכפועל יוצא מכך זכאים הם לנחלה בקיבוץ חפץ חיים. זה הסעד המבוקש, הא ותו לא. המשיבה מתנגדת למתן צו זה, היות שלטענתה מדובר בעילה אחת הנובעת ממעשה אחד - הוא ביצוע תוכנית ההתנתקות. תוכנית ההתנתקות אינה מעשה אחד ולפיכך אינה עילה אחת, והנפגע ממנה יכול להיפגע כתוצאה ממספר מעשים שונים. כך לדוגמא - יכולים המבקשים לטעון לעוולה נזיקית לאור ההרס אשר נגרם למטלטלין שלהם וכד'. במקרה דנן, נתבקש סעד מצומצם, והוא נדחה, ולפיכך האפשרות לטעון לסעד חלופי הנובע מאותה מסכת עובדתית מצומצם אף הוא. אולם מאחר שלא נטען הסעד החלופי בתובענה זו, אין לחסום את דרכם של המבקשים מלשוב ולפנות לבית המשפט. לאור כך, אני נעתר לבקשה, ובמידה ונדרש הוא, ניתן בזאת צו לפיצול סעדים. תוצאה 18. תוצאה ההליך כי התובענה נדחית הן על הסף והן לגופה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד (כולל) בשיעור 3,000 ₪. תשלומים אלו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כחוק עד ליום תשלומם בפועל. תוכנית ההתנתקות / מפוניםסעד הצהרתי