ההלכה היא כי הנפגע עקב הפרת חוזה זכאי לבטל את החוזה ולתבוע בנוסף על השבה גם פיצוי בגין נזק שנגרם עקב ההפרה, כולל פיצוי ציפייה שנועדו להעמידו במצב בו היה יכול להיות אלמלא הופר החוזה, ובלבד שאין סתירה בין סעד הביטול לסעד הפיצויים ושלא תינתן לנפגע תרופה כפולה על אותו נזק (ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ פ"ד לט(3) 85; ע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ פ"ד מז(4) 49).  קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי ציפייה על הפרת חוזה: בפנינו שני ערעורים וערעור שכנגד על פסק דינה של כב' השופטת שושנה אלמגור אשר ניתן ביום 28.5.07 בת.א. 44253/03 , בבית משפט השלום בתל-אביב. הדיון בערעורים אוחד בהתאם להחלטת בית משפט זה (כב' השופט שנלר) מיום 2.12.07. המערערת שכנגד (להלן: "יולנד") הינה חברה העוסקת בין השאר בביצוע מיזמים לתעשייה הצבאית (להלן: "תע"ש"). המערער בע"א 3298/07 (להלן: "אילון") הוא מהנדס המתמחה בבניית קווי ייצור לתעשייה. המערערת בע”א 3302/07 (להלן: "דייס") היא חברה המתמחה ביבוא ושיווק של מכונות תעשייתיות. יולנד התקשרה עם דייס ועם אילון לשם בניית קו ייצור אוטומטי, שייצר מוצר הנדרש לתע"ש שהינו לולאת סרט מיוחד ומנוקב (להלן: "המוצר") אותו התחייבה יולנד לספק לתע"ש בכמות של 750,000 יחידות על פי לוח זמנים שסוכם בין יולנד לבין תע"ש. במועדים 17.11.01 ו-3.12.01 הגיע מומחה מטעם יולנד לבחינת קו היצור ומסקנתו היתה כי המכונה תוכננה באופן שלא התאים לייצור המוצר וכי לא ניתן להשיג קו ייצור תקין. ביום 6.12.01 הודיעה יולנד לדייס ולאילון על ביטול ההתקשרות. יולנד הגישה בבית משפט קמא תביעה כספית בה טענה כי על דייס ואילון להחזיר לה כספים ששולמו להם מתוקף ההתקשרות וכן לפצותה על נזקיה שכללו גם אובדן הזמנות מתע"ש. בתביעה טענה יולנד כי דייס ואילון התחייבו יחד לבנות את קו הייצור למוצר על פי הזמנות עבודה וסיכומים שהושגו בין הצדדים אך לא הצליחו להרכיב קו ייצור העומד בדרישות. דייס טענה מנגד כי אינה אחראית לקו הייצור - אלא אילון - וכל התחייבותה כלפי יולנד התמצתה בהספקת מכשירים אולטרה סוניים תקינים לצורך ייצור המכונה. אילון טען כי יולנד היא שהפרה את ההסכם עימו, כי קו הייצור שבנה תקין, ולחלופין כי מקור הכשלים נעוץ במכשירים האולטרא סוניים שסיפקה דייס ולא בקו הייצור. דייס הגישה תביעה שכנגד נגד יולנד, לתשלום יתרת התמורה שהתחייבה יולנד לשלם לה בגין אספקת המכשירים האולטרא סוניים אותם סיפקה לה על פי שתי הזמנות. אילון הגיש תביעה שכנגד נגד יולנד בה טען כי יולנד הפרה עימו את ההסכם הפרה יסודית, נהגה כלפיו בחוסר תום לב ולחילופין התרשלה בקיום חובותיה על פי ההסכם, הטעתה אותו בקיום ההסכם ובביטולו והתעשרה שלא כדין על חשבונו. בתביעתו תבע אילון סכומים אשר לטענתו הוא זכאי לקבלם מיולנד על פי ההסכם וכן פיצויים בגין נזקים, עגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. פסק דינו של בית משפט קמא בפסק דינו קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה. באשר לפלוגתא שהוצבה בעניין אחריות אילון ודייס, דחה בית משפט קמא את טענת יולנד לפיה יש לראות את עסקת רכישת המכשירים מדייס ועסקת בניית המכונה בידי אילון עסקה אחת המחייבת את דייס ואילון ביחד ולחוד. בית המשפט קבע כי אילון הוא שהתחייב כלפי יולנד על בניית קו הייצור האוטומטי, לרבות שילוב המכשירים האולטרא סוניים כחלק מקו הייצור, באופן שהמוצר ייוצר במסגרת לוח הזמנים עליו התחייב בפני יולנד, בעוד שדייס התחייבה לספק ליולנד במועדים שנקבעו מכשירי אולטרא סוני ואביזרים נלווים. לעומת זאת, בהזמנה השנייה שנערכה בין דייס ואילון לבין יולנד, התחייבה דייס לא רק לספק את מכשירי האולטרא סוני ואת האביזרים הנלווים לייצור המכונה כשהם תקינים וליתן שירות ואחריות לתיקונם במקרה הצורך, אלא דייס התחייבה גם לייצר את הקרן והסדן שיתאימו לעבודת המכונה כך שהמכונה תפעל באופן תקין לייצור המוצר. בית המשפט דחה את טענת אילון כי המכונה היתה תקינה וקבע פוזיטיבית, לאחר שסקר את הראיות שבאו לפניו, כי הן במועד ביקורו הראשון של המומחה מטעם יולנד (להלן - "גלעד"), 17.11.01, הן במועד ביקורו השני של המומחה מטעם יולנד ועד סמוך למועד ביטול ההסכמים על ידי יולנד - המכונה לא היתה תקינה. את ממצאיו העובדתיים השתית בית המשפט על העדויות שנשמעו לפניו, על חוות דעתו של גלעד באשר לתקלות במכונה שלא נסתרה בחוות דעת נגדית או בחקירה נגדית, על הודאתו בחקירה נגדית של אילון לפיה במועד הביקור הראשון המכונה לא היתה תקינה, וכן על הודאתו של חננאל סמנכ"ל דייס בתקופה הרלוונטית לפיה גם במועד הביקור השני 3.12.01 לא היתה המכונה תקינה ולא התאימה לייצור המוצר באיכות ובמהירות הנדרשת ועד למועד ביטול ההסכמים 6.12.01 לא הושלמה בניית המכונה. בקשר לתקלות שנתגלו במכונה, קבע בית המשפט, כי התקלות שכללו סטיות במקום ניקוב החור לא נבעו ממכשירי האולטרא סוני שסיפקה דייס אלא מפעולת הזנה לקויה. כי רעידות המכונה (וכפועל יוצא מכך גם הבעיה בדיוק חפיפת הרצועות והסטיות במיקום ניקוב החור) מקורן בתכנון כושל של המכונה, עליו הופקד אילון והוא האחראי להן. כן קבע בית המשפט, לאור חוות דעתו של גלעד, כי אילון לא עמד בהתחייבותו כלפי יולנד (במסגרת ההזמנה השניה) באשר לקצב ייצור המכונה. על סמך העדויות שנשמעו לפניו ועל סמך הימנעות דייס מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמה לתמוך בטענתה על תקינות המכשירים שסיפקה וזאת ללא הסבר סביר - קבע בית המשפט כי בעיית ההלחמה נעוצה במכשיר האולטרא סוני שסיפקה דייס, באמצעותו נעשית ההלחמה, אך גם בכרסום בקרן שנעשה על ידי אילון ועל כן הן דייס והן אילון אחראים לבעיות שהתעוררו בהלחמת הסרטים. בית המשפט דחה את טענות אילון ודייס לפיהן לא קיבלו את מפרט המוצר וקבע פוזיטיבית כי המפרט נמסר לאילון ולדייס. בית המשפט קבע כי אילון ודייס היו מודעים להזמנה הראשונה של תע"ש וללוח הזמנים בו היתה נתונה יולנד לפי ההזמנה. יולנד נתנה לאילון הזדמנויות רבות להשלמת המוצר, ומאחר והמכונה שבנה אילון והמכשירים האולטרא סוניים שסיפקה דייס לא היו תקינים תוך זמן סביר מעת שיולנד הודיעה כי יש להשלים את בנית המכונה, ביטול ההסכמים בין יולנד לבין אילון ולבין דייס נעשה כדין. בית המשפט הטיל את עיקר האחריות על אילון שבנה את המכונה והיה אחראי לתכנונה ולליקויה, וקבע את חלוקת האחריות באופן שאילון יישא ב 70% מהנזק שנגרם ליולנד ודייס תישא ב 30% ממנו. בית המשפט חייב את אילון להשיב ליולנד את הסך של 56,213 ₪ שקיבל ממנה וכן להשיב לדייס את המכשירים האולטרא סוניים שקיבל לצורך שילובם במכונה. כן חייב בית המשפט את דייס להשיב ליולנד סך של 34,237.79 ₪ שקיבלה ממנה. בנוסף, חייב בית המשפט את הנתבעים לשלם ליולנד סך של 371,685 ₪, שהוא ההפרש בין התמורה שהיתה אמורה יולנד לקבל מתע"ש עבור הספקת 750,000 יחידות מוצר כמתחייב בהסכם בין תע"ש ליולנד - תמורה שנמנעה מיולנד לאחר שתע"ש ביטלה את הסכם ההזמנה הראשונה בשל כך שיולנד לא הוכיחה את יכולתה לספק לה את המוצר על פיה - בניכוי הוצאות פחת, עלויות שכר תפעול, עלות חומרי גלם ועלויות תפעול. בית המשפט דחה את טענת יולנד כי הפסידה כספים בגין אבדן הזמנות עתידיות נוספות מתע"ש, וכן דחה את טענת הנתבעים לפיה יולנד פוצתה על נזקיה על ידי תע"ש וזאת על ידי הגדלת הכמות בהזמנות הבאות. בנוסף קבע בית המשפט כי יש לפצות את יולנד בסך של 10,000 ₪ בגין אבדן זמן, ודחה את טענת יולנד כי יש לפצות אותה על פגיעה במוניטין ובשמה הטוב. לאור התוצאה אליה הגיע והקביעה כי אילון הפר את ההסכם עם יולנד, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד שהגיש אילון כנגד יולנד, לאכיפת הסכם וקבלת תשלומים בגינו, ומטעמים אלה דחה בית המשפט גם את התביעה שכנגד אשר הגישה דייס כנגד יולנד. טענות הצדדים ערעור אילון (ע"א 3298/07) ערעורו של אילון הוא על עצם קבלת התביעה בחלקה וחיובו על חלקו בסכום התביעה, ועל דחיית התביעה שכנגד אשר הגיש נגד יולנד. בערעורו תוקף אילון את מרבית הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. לטענת אילון לא הוצגה כל גרסה בבית משפט קמא על ידי יולנד תוך כמה שבועות התחייבו אילון ודייס לסיים את הפרויקט ואין כל גרסה כמה ימים עברו מהמועד האמור עד להיות המכונה מוכנה. לפיכך לטענת אילון, לא היתה כל הפרה של ההסכם המאפשרת את ביטולו. לטענת אילון, חובתו להתחיל בעבודה קמה רק לאחר חתימת יולנד על ההזמנה המתוקנת בחודש ספטמבר ולאחר קבלת מכונות האולטרא סוני כשהן תקינות ואישורו לכך והוא אף התנה את המעבר ל-3 תחנות באישורו זה לתקינות מכשירי האולטרא סוני. לטענתו ההחלטה על מעבר ל- 3 תחנות היתה באחריות דייס ויולנד ובניגוד לדעתו והוא אף התרה את יולנד על כך. משלא הוכח, לטענת אילון, כי עד לחודש דצמבר 2001 ועד למועד הביטול סופקו מכשירים אולטרא סוני תקינים ואישורו זה לא ניתן מעולם נותק, לטענתו, הקשר הסיבתי לאחריות כלשהי שלו, ויולנד היא שהפרה את ההסכם בביטולו שלא כדין. לטענתו של אילון הוא הצליח - לפנים משורת הדין ולמרות כשלי דייס ויולנד - לעמוד בקצב הנדרש ובאיכות הנדרשת, ולעמוד על פי הוראות ההסכם בהתחייבותו, שלא כפי שקבע בית המשפט קמא. לטענתו, טעה בית המשפט משקבע כי עצם פעולותיו לנסות לעזור ליולנד ללא כל אחריות מהוות הסכמה לביצוע ההזמנה במועד מוקדם. לטענתו, לו פעלה יולנד להקטנת הנזק היא היתה מספקת את כל הסרטים במועד ההזמנה הראשונה שבוטלה על ידי תע"ש. אילון הוסיף וטען, כי בית משפט קמא טעה משלא פסל את מרבית תצהירו של העד חננאל (סמנכ"ל דייס בתקופה הרלוונטית) כעדות שמיעה, והתעלם מהמשמעות העולה מאי העדת העדים פיטר (שניהל מטעם דייס את המו"מ עם יולנד), נציגי חברת שפי (חברה שבה נעזרה דייס לבדיקות מכשירי האולטרא סוני) ונציגי רינקו (שאת מתקניה סיפקה דייס) על ידי דייס כחיזוק לגרסת אילון על אחריות יולנד. לטענת אילון טעה בית משפט קמא משלא פסל את עדות המומחים גלעד וכהן מטעם יולנד ודייס והתעלם מטיעונו על פסילת עדותם. לטענת אילון, בית המשפט ביסס את פסק דינו על עדות "מומחים" שאינם מומחים וש"חוות דעתם" אינה חוות דעת כדין. לטענתו חוות הדעת של גלעד ניתנה זמן רב לאחר הבדיקה והיא חסרת ערך, ואילו כהן התברר כמי שליווה את דייס בייעוץ לאורך הפרוייקט, שעבד עימה כקבלן בעבודות רבות לכן אינו מומחה בלתי תלוי אשר לא בדק את המכונה אלא ניזון מעדות שמיעה אסורה. לטענת אילון שגה בית המשפט משקבע כי במועד הביקור הראשון המכונה לא היתה תקינה, בהתעלמו מתוכן סרט CD שהציג המוכיח כי במועד הסמוך לביקור הראשון המכונה עבדה כראוי כפי שאף גלעד, לטענת אילון, אישר זאת. לטענת אילון בית המשפט התעלם גם מכך שחננאל העיד כי בביקור השני של גלעד המכונה הפסיקה לעבוד בגלל בעיה במכשיר האולטרא סוני של דייס שאינה קשורה אליו. לטענת אילון בית משפט שכח לציין כי גלעד אישר שאילון ביצע שיפור דרמטי במכונה ואישר שכיוון חפיפת הרצועות ניתן לתיקון ואינו באחריות אילון וכי הסטיות במקום ניקוב החור הן באחריות של דייס ולא שלו. כי קצב עבודת המכונה מושפע מבעיות בקרן האולטרא סוני שבאחריות דייס וגם חוסר אחידות בהלחמה המשפיע על הקצב הוא באחריות דייס כמו גם יתר הבעיות. בית המשפט גם התעלם לטענתו מעדות גינת לפיה הרעידות אינן הבעיה המרכזית, מהסברו של אילון בסיכומים (ס' 42 ו-52) כי לא כרסם בקרן ומהודאת בעל דין של דייס על כרסום בקרן ועל כך שהיא ויולנד לא פעלו על פי המפרט הטכני ולא אישרו את תקינות הסרטים והלחמתם על פי המפרט הטכני. לטענתו בית המשפט התעלם מהראיות שהוצגו על מקצועיותו הרבה ועל חוסר מקצועיותה של דייס ומהעובדה כי זו היתה העסקה הראשונה בה פעלה דייס בייבוא מכשירים אולטא סוניים. גם מתמלילי ההקלטות - שיולנד הקליטה אך נמנעה מהגשתן - עלה כי היא הורתה לדייס למסור לאילון מכשירי אולטרא סוני בלתי תקינים בידיעה כי היא מכשילה אותו במכוון וגורמת לו איחורים ועיכובים. לטענתו בית המשפט לא הבין כי מתמלילי השיחות והמוצגים עלה כי יולנד החלה לחשוש כי אילון ישלים את המכונה למרות כשלי דייס ולכן הזדרזה וביטלה את ההסכם, בתרמית, מאחר ולמעשה לא רצתה במכונה משום שהזמינה מכונה שונה לחלוטין כעבור מספר חודשים. לפיכך, שגה בית המשפט בקבעו כי האחריות לתכנון המכונה ולבנייתה הינה עליו, לנוכח אי תקינות המערכת האולטרא סונית שהיוותה תנאי לתחילת עבודתו. לפיכך טעה בית המשפט לגבי חלוקת האחריות. משכל הכשלים נבעו מפעולות דייס, כולל בשלב המעבר ל 3 תחנות, כל האחריות אם קיימת מוטלת עליה, ביטול ההסכם לגביו נעשה שלא כדין ויולנד לא זכאית לכל השבה ממנו. לטענת אילון טעה בית המשפט בדחותו את טענתו לפיה תע"ש פיצתה את יולנד בכמות ההזמנות הבאות ולכן לא נגרם ליולנד נזק. בית המשפט התעלם מקטעים בפרוטוקול בעדותו של עד התביעה אזיזוב (קניין במחלקת רכש של תע"ש, להלן: "אזיזוב"), בעמ' 10 ש' 13 לפרוטוקול, וכן מסעיפים 60.2 ו-60.3 לסיכומיו, בהם הציג מסמכים (אשר יולנד ניסתה להסתיר במהלך המשפט) ומצגים המראים על הגדלת כמויות מיוחדת ליולנד בדיעבד. לטענתו גם העד אזיזוב נאלץ לאשר זאת בעדותו. כמו כן טען אילון כי מנהל יולנד גינת מסר הודאת בעל דין בפרוטוקול בעמ' 57 ש' 1 כי "אין כל קשר בין ביטול ההזמנה להזמנה של תע"ש" ועל כן, לטענת אילון, אין לפצות את יולנד על הפסד הזמנות. לחילופין, טען אילון כי בית המשפט שגה בחישוב הפסד ההזמנה הראשונה. הסתמך על חישובים של עד התביעה מטעם יולנד רוני גינת שהתבררו כשגויים. התעלם לחלוטין מחוות דעתו של רו"ח אלדד מטעמו לפיה חישובי יולנד אינם נכונים וכי ההלוואות, חוסר היעילות ומצבה הניהולי של יולנד היה מונע ממנה כל רווח. כי היא מצויה בהפסדים בכל הפרויקטים, ולא זקף לטור ההוצאות את כל מחיר המכונה אלא 20% פחת בלבד. בחישוב מועד תחילת הפרשי ההצמדה והריבית ובכך שהתעלם מטענתו על חובת יולנד להקטנת הנזקים כבר במועד אספקת ההזמנה הראשונה. לטענת אילון, בית משפט קמא שגה כאשר הכיר בזכותה של יולנד לקבלת השבה מלאה מכוח ביטול ההסכם ומנגד פסק לה פיצויים על דרך אכיפת ההסכם כאילו קויים, ומשדחה את התביעה שכנגד שהגיש נגד יולנד ודחה את טענתו לפיה דין התביעה שכנגד להתקבל בשל היעדר הגנה. יולנד טענה, כמשיבה בערעור, שאין מקום להתערבות ערכאת ערעור בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא וכי אילון כשל מלהביא ראיות ועדויות שיתמכו בגרסתו. יולנד דחתה את טענות אילון לפיהן בחוזה לא נקבע מועד להספקת המכונה וטענה כי כבר בהזמנה הראשונה מאילון (מוצג דייס 4) צויין שהמכונה תושלם תוך שמונה שבועות, ועצם המעבר למכונה עם תחנה נוספת אינה נותנת לדייס ולאילון אלא ארכה קצרה וסבירה בלבד כפי שהתכוונו הצדדים. לטענת יולנד, אילון ודייס היו מודעים להזמנה מטעם תע"ש, ואורן חננאל מדייס אף הודה בכך בחקירה נגדית (פרוטוקול עמ' 84 ש' 30). לטענתה, ההסכם בוטל כדין לאחר שניתנו לאילון ארכות לסיום העבודה על המכונה ולתיקון הטעויות שנעשו בה. לטענת יולנד תמלילי ההקלטה שצירף אילון אינם ברורים אינם תורמים להכרעת פסק הדין ואף מחזקים את טענותיה. לטענות אילון נגד המומחה גלעד אין תימוכין בחומר הראיות. חוות דעתו אמינה ובעלת משקל רב - מה גם שאילון לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו לגבי המכונה, שנשארה אצלו. סרט ה CD אינו מלמד דבר, אין וודאות לגבי מהימנותו, או מועד הסרטתו. האחריות לבניית המכונה היתה מוטלת על אילון ועל דייס יחד ולחוד והם לקחו על עצמם התחייבות משותפת לבנות מכונה שתעבוד. לאחר שתיאמו ביניהם את בניית המכונה, הסכימו על פתרון לפיו המכונה תעבוד בשתי תחנות אולטרא סוניות והתנהגו כמי שיש להם אחריות על הספקת המכונה אשר הוזמנה בהסתמך על שיתוף הפעולה ביניהם. בסופו של דבר הכשלים היו גם במכונה וגם במכשירים האולטרא סוניים כפי שקבע המומחה גלעד מטעמה. טענתו של אילון כי לא אישר את המערכת האולטרא סונית ואת הסרטים תמוהה לאור כך שבנה את המכונה וטען בפני יולנד לאחר מכן כי המכונה עובדת. יולנד דחתה את הטענה לפיה פוצתה על ידי תע"ש. טענה זו נסמכת על הוצאת פסקה מעדותו של אזיזוב מהקשרה תוך התעלמות מהסברו (פרוטוקול עמ' 9 ש' 23) שאין קשר בין ההזמנה נשוא תיק זה שבוטלה לבין ההזמנות הבאות ושתע"ש לא פיצתה את יולנד. אזיזוב אף לא נשאל בחקירה נגדית האם ההגדלה האמורה מהווה פיצוי על ההזמנה שבוטלה (פרוטוקול עמ' 10 ש' 8-12). לטענת יולנד הגדלת הכמויות במכרזים הבאים אינה קשורה לביטול ההזמנה דנן ונעשתה זמן רב לאחר ביטול ההזמנה הראשונה על ידי תע"ש ולאחר שיולנד רכשה מכונה חדשה מיצרן אחר באמצעותה יוצרו הסרטים במכרזים חדשים אליהם ניגשה. אין בה התאמה לכמויות שבוטלו במכרז הראשון וקיים גם שוני במחירי היחידות במכרזים השונים. תע"ש כחברה ממשלתית פועלת על פי נהלים אינה מפצה ספקים משיקוליה וכבכל מכרז מחליטה לעיתים על הגדלת כמויות (כפי שהסביר גינת בעמ' 38 לפרוטוקול ש' 4). באשר לטענה כי היה עליה להגיש תצהיר מטעם אזיזוב ולא לזמנו כעד הפנתה יולנד לפרוטוקול הדיון (עמ' 11 ש' 1-2) בו נעתר בית המשפט לבקשה לזימון עד ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך. אין כל טעות בחישוב הנזק לגבי ההזמנה הראשונה. הראיה היחידה בעניין זה תצהיר נזק מטעם יולנד (רוני גינת) שלא נחקר לגביו ועדותו לא נסתרה. תרופות ההשבה והפיצוי אינן סותרות אחת את השניה, ובהתאם להלכה הפסוקה ניתן לתבוע אותן יחדיו ובלבד שלא יהיה בכך כפל פיצוי, כפי שבעניין דנן. לטענת יולנד, צדק בית המשפט בדחותו התביעות שכנגד שהגישו אילון ודייס, ולכן טענת אילון כי לא הוגשה תגובה לסיכומי התובעים שכנגד דינה להידחות, מה גם שיולנד מעולם לא ויתרה על הגנתה לתביעות שכנגד ואף התמקדה בסיכומיה בטענה שהחוזה בוטל כדין ולכן יש להשיב לה כספים. דייס טענה כמשיבה בערעור, כי ערעורו של אילון מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט שאין לשעות להן בערעור וכי מסקנות בית משפט קמא מושתתות כדבעי על קביעותיו העובדתיות. ערעור דייס (ע"א 3302/07) דייס מערערת על עצם קבלת התביעה בחלקה ועל חיובה בהתאם, וכן על דחיית התביעה שכנגד אשר הגישה נגד יולנד לתשלום יתרת התשלום שהתחייבה יולנד לשלם לה עבור המכשירים האולטרא סוניים שסיפקה. לטענת דייס, שגה בית המשפט משהטיל עליה אחריות כלשהי בנוגע למכונה ביצועיה והנזקים הנטענים על ידי יולנד. לטענתה כל התקלות במכונה שעליהן הצביעה יולנד, מקורן במכונה עצמה ולא במכשירים האולטרא סוניים שסיפקה. היא אינה אחראית לבניית המכונה או לשילובם של המכשירים האולטרא סוניים במכונה, אלא אילון (שאף טען כי המכונה היתה תקינה והוא מנוע מלטעון נגד דייס על תקלות במכשירים), האחריות לכל פגם ואו תקלה במכונה רובצת על אילון ויולנד אשר פעלו בחוסר מקצועיות וברשלנות רבתי. לטענת דייס, לא היתה כל סיבה לביטול הזמנת המכונה והיה על יולנד לשלם לדייס את מלוא תמורת המכשירים. בית המשפט התעלם מראיות שהוצגו בפניו לגבי רשלנות תורמת משמעותית, חוסר מקצועיות וחובבנות, בה נהגה יולנד לאורך הזמנת העבודה על ידה. יולנד בחרה את אילון - שהיה חסר ידע ונסיון בשילוב מכשירים אך הציג ליולנד מצג שווא מטעה כאילו הוא בעל נסיון וידע במכשירים אולטרא סוניים ושילובם במערכת אוטומטית - לבניית המכונה ללא כל בדיקה ממשית של נסיונו וללא הוכחה ממשית ליכולותיו, והעדיפה אותו על פני הצעות אחרות, זולות יותר, של בונים מיומנים בבניית מכונות ובשילוב מכשירים בהן. לטענת דייס בית המשפט נהג במשוא פנים והתעלם לחלוטין ממחדלה של יולנד להגדיר את מהות העבודה ואת היקפה ולא ייחס לכך חשיבות. הוכח כי לאף אחד מהמסמכים לא צורף מפרט טכני המגדיר את המוצר שעל המכונה לייצר עבור יולנד, ורק בשלב מאוחר יותר הועבר לאילון ולאחר מכן לדייס מפרט טכני של המוצר. לטענת דייס, גם אם תתקבל החלטת בית המשפט (המוכחשת על ידה) כי לעניין ההלחמה יש לראות את אילון ודייס כנושאים באחריות משותפת, הרי לאור האחריות הרבתי אותה ייחס בית המשפט לאילון לגבי תכנון המכונה, פעולתה וביצועיה, אחריות שגם ניתקה כל קשר סיבתי בין התקלה בהלחמה לבין הנזק הנטען, לא היתה כל הצדקה עובדתית ומשפטית לחלוקת האחריות בפסק הדין ללא כל נימוק, ולכן יש לבטל או לשנות את שיעור חלקה בפיצוי יולנד על נזקיה. לטענת דייס, ליולנד לא נגרמו נזקים מאי הספקת המכונה במועד ובגין הפסדי ההזמנה הראשונה על ידי תע"ש, לא כל שכן כאלה שניתן לייחס אותם למכשירים שסיפקה דייס ולתקלות שהתגלו במכונה במהלך חודש נובמבר 2001. לטענת יולנד בית המשפט התעלם מכך שהמכונה הוזמנה על ידי יולנד, בהסכמת כל הצדדים וכשהיא מיועדת לשלב שלושה מכשירים רק בחודש יולי 2001 ועל פי לוח הזמנים שנקבע בהסכמים שבין אילון ויולנד היה על אילון לספק ליולנד את המכונה כשהיא תקינה לא לפני אמצע אוקטובר 2001. לכן היה ברור ליולנד ומוסכם עליה כי אין ביכולתה לספק לתע"ש מוצרים בהתאם להזמנה הראשונה ליולי-אוגוסט 2001 ולא ניתן לייחס נזק שנגרם ליולנד שעניינו אי הספקת מוצרים שהיה צורך לספקם בחודש יולי-אוגוסט 2001. לחילופין, טוענת דייס, שיולנד קיבלה פיצוי מלא על אובדן ההזמנה הראשונה של תע"ש וזאת על ידי הגדלת ההזמנות שהוזמנו על ידה מיולנד לאחר ההזמנה הראשונה ועל ידי העלאת מחירי ההזמנות. טענה נוספת של דייס, שלא נטענה בהודעת הערעור אלא בעיקרי הטיעון (ויולנד התנגדה לה מטעם זה בעיקרי הטיעון שהגישה), היא כי בית המשפט התעלם לחלוטין מחובת יולנד להקטין את נזקיה הנטענים כמצוות סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, שכן רק לאחר כארבעה חודשים מיום ביטול ההסכם על ידה הזמינה יולנד מכונה חליפית מבונה מכונות אחר. בנוסף טענה דייס כי שגה בית המשפט משדחה את התביעה שכנגד שהגישה נגד יולנד, שכן יולנד זנחה בסיכומיה כל טענה נגד התביעה שכנגד. לטענת יולנד בית המשפט, מבלי שנתבקש, החליט ליתן ליולנד אורכה לתקם פגמים שנפלו בסיכומיה ולהודיע לבית המשפט אם ויתרה על הגנתה בתביעה שכנגד, אולם יולנד לא הודיעה לבית המשפט דבר. יולנד, כמשיבה בערעור זה, דחתה את טענת דייס לפיה תע"ש פיצתה אותה על הפסד ההזמנה הראשונה על ידי הגדלת ההזמנות הבאות, וחזרה על נימוקיה אותם העלתה כאמור לעיל בתשובה לטיעון זה שהעלה אילון בערעורו. לעניין הטענה בדבר ויתור מראש על ההזמנה, טענה יולנד כי טענה זו הופרכה בעדותו של אזיזוב, שהעיד כי ההזמנה מיולנד בוטלה על ידי תע"ש כאשר יולנד לא הוכיחה יכולת ולא משום האיחור. לטענת יולנד, שינוי החוזה בסוף חודש יולי 2001 לא פטר את דייס ואילון לספק מכונה שתעבוד אלא לכל היותר, נתן ארכה סבירה וקצרה לשם כך, שלא היתה נדרשת לו שיתפו דייס ואילון פעולה ביניהם כפי שהבטיחו מלכתחילה. לטענת יולנד חומר הראיות מצביע כי היא הפעילה על אילון ודייס לחץ עצום לספק את המכונה במהירות ובמקביל פעלה מול תע"ש כדי שההזמנה לא תבוטל. לטענת יולנד אין ליחס לה אשם תורם. היא אינה מתמצאת בתחום ואין זה מתפקידה להתמצא. היא ביקשה לקבל מכונה תקינה ושכרה את אילון לאחר שהומלץ על ידי חברת אלינה שמייבאת מכונות אולטרא סוניות. אילו סבורה היתה דייס כי אילון אינו מתאים מבחינה מקצועית, היה עליה לאמר לה זאת בטרם ההתקשרות והיא לא עשתה כן, מה גם שמעדותו של סמנכ"ל דייס חננאל עולה כי הוא הפנה אל אילון לקוחות מכובדים למדי. לטענת יולנד הגדרת העבודה היתה מתפקידם של דייס ואילון שכן היא אינה מתמצאת בבניית מכונות ובמכשירים אולטרא סוניים, וכי העבירה לדייס (באמצעות פיטר מטעם דייס ששלח את המפרט לחברת רינקו אך דייס בחרה שלא להעידו) ולאילון את מפרט המוצר שנתנה לה תע"ש (ת/7 ור' חקירה נגדית של אילון עמ' 109 ש' 25). יולנד התנגדה להרחבת החזית בטיעוניה של דייס באשר לחובתה הנטענת להקטנת הנזק, שכן זו לא הופיעה בכתב הערעור של דייס, מטעם זה ביקשה למחוק טענה זו מעיקרי הטיעון. לגופו של עניין טענה יולנד כי ההזמנה של תע"ש בוטלה בסמוך לביטול ההסכמים ולכן רכישת מכונה חדשה (הליך שכשלעצמו לוקח מספר חודשים) לא היתה מקטינה את הנזק, וכן כי אילון ודייס לא השיבו לה את כספה ועל כן נמנע ממנה להזמין מכונה חדשה (והיא עשתה זאת רק לאחר שהבינה כי אילון ודייס לא מתכוונים להשיב לה את כספה). דייס השיבה (ראו עיקרי טיעון מטעם דייס מיום 2.10.08) כי הטענה שיולנד לא פוצתה על ידי תע"ש בקשר להזמנה הראשונה מתעלמת מהעובדות שהוכחו בבית המשפט. כי יולנד הסכימה באופן מפורש בסוף חודש יולי 2001 לעבור לבנית מכונה על ידי אילון המבוססת על שלושה ראשים, הסכמה המהווה הודאה הסכמה וויתור על הזמנת מוצרים המיועדים להיות מסופקים לתע"ש במהלך החודשים יולי עד ספטמבר 2001 (מוצג דייס 2). כן השיבה דייס שיולנד התחמקה בטיעוניה מלהתמודד עם טענות הרשלנות הרבתי שהעלתה דייס בערעור בכל הקשור לתהליך בניית המכונה. כן טענה דייס כי חלק מטענות יולנד שהועלו בעיקרי הטיעון בערעור שהגישה דייס הן טענות שלא הועלו על ידי יולנד בכתבי הטענות או בסיכומיה ועל כן יש לדחות טיעונים אלה על הסף. אילון, כמשיב בערעור שהגישה דייס, חזר על עיקרי טיעונו בעירעורו (ראו לעניין זה ס' 2 להחלטתנו מיום 6.3.08). הערעור שכנגד (ע"א 3298.1/07) הערעור שכנגד של יולנד הינו על סכום ההשבה שנפסק, על אי חיובם של אילון ודייס בתשלום הפסד הזמנה נוספת מתע"ש וכן על גובה הסכום שנפסק ליולנד בגין אבדן זמן. לטענת יולנד, טעה בית משפט קמא בקביעת סכומי ההשבה שפסק. בפועל, לטענת יולנד, קיבלה ממנה דייס סך של 51,945 ₪ (ולא 35,237.79 ₪ כפי שקבע בית המשפט). לטענת יולנד, אילון קיבל מימנה סך של 59,934 ₪ (ולא 56,312 ₪ כפי שקבע בית המשפט) ועל כן יש לחייב את אילון ואת דייס בהשבת הסכומים הנוספים. לטענת יולנד טעה בית המשפט קמא משדחה את עתירתה לחייב את דייס ואילון בתשלום הפסד הזמנה נוספת של תע"ש, שנמסר לחברה אחרת ולפחות מחציתה - בסך של 152,725 ₪ בתוספת מע"מ (בניכוי הוצאות) יועדה ליולנד. בתמיכה לטענה זו, היפנתה לעדותו של נציג תע"ש אזיזוב (מוצג ב' לטעוניה). לטענת יולנד טעה בית המשפט כאשר הסתמך על מועד חתימת ההזמנה הנוספת, 25.7.02 בנימוק לפיו בשל חלוף הזמן ממועד ביטול ההסכמים היתה יולנד יכולה להקטין הנזק באמצעות הזמנת מכונה חדשה. לטענת יולנד במועד בו ניתן היה להגיש את ההצעות ובמועד חתימת ההזמנה בין תע"ש לבין היצרנית המתחרה, שיאון, טרם היתה ברשותה המכונה שבאמצעותה תוכל לספק את ההזמנה. לטענת יולנד לא היה שיהוי בהזמנת קו הייצור החדש שכן דייס ואילון סרבו להשיב לה את את הכספים ששילמה להם אשר היו אמורים לממן את הקו החדש. לטענת יולנד, הליך בניית קו הייצור נפרש על פני כשנה ודרש מעובדיה השקעת אלפי שעות עבודה בבעיות של אילון ושל דייס, לכן הסכום שנפסק לה כפיצוי על אובדן זמן, 10,000 ₪, אינו מהווה בנסיבות פיצוי נאות. טיעון נוסף של יולנד, שנזנח בעיקרי הטיעון מטעמה, הוא כי טעה בית המשפט כאשר לא קבע שאחריות אילון ודייס הינה יחד ולחוד לכל נזקיה. דייס, כמשיבה בערעור שכנגד, טענה כי יש לסלק על הסף את הערעור שכנגד, הסב על עניין שונה מזה בו עוסק הערעור העיקרי. לגופו של עניין טענה דייס כי יש לדחות את הערעור שכנגד, שכן לא הוכח כי ההזמנה הנוספת שלטענת יולנד יש לפצותה בגינה, היתה מיועדת ליולנד או שיולנד התחייבה או ביקשה לספק אותה או חלק ממנה. כמו כן טענת יולנד לפיה במועד בו ניתן היה להגיש את ההצעות עדיין לא היתה ברשותה מכונה חדשה היא הרחבת חזית ויש לדחות אותה על הסף. לטענת דייס, משך הבניה של מכונה חליפית, כפי שנקבע בהזמנת המכונה של יולנד מ-גבים הוא כ 12 שבועות (נספח 15 לטיעוני דייס). לו פעלה יולנד כראוי בהזמנת המכונה החליפית מגבים זו היתה מוכנה לכל המאוחר בחודש אפריל 2002. בנסיבות אלה לא היתה כל מניעה מיולנד לספק הזמנה במועדים שנקבעו להספקתה (אוגוסט, ספטמבר, נובמבר 2002 ומרץ 2003) ואין להתערב בקביעת בית המשפט אשר דחה טענה זו של יולנד. בנוסף טענה דייס כי יולנד לא הוכיחה קיומו של שם טוב, מוניטין או פגיעה בהם (עדות אזיזוב עמ' 9 ש' 20) ועניין זה אינו ממין העניינים שבית המשפט של ערעור מתערב בהם. אילון, כמשיב בערעור שכנגד, טען כי יש לדחות את הערעור שכנגד על הסף, משאינו עונה על הוראות תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי. אילון טען שיש לדחות את הערעור שכנגד גם לגופו של עניין, והפנה לעיקרי הטיעון שהוגשו בערעור מטעמו. דיון לאחר שמיעת הצדדים, עיון בהודעת הערעור, בעיקרי הטעון, בתיקי המוצגים ובנספחיהם ובתיק בית משפט קמא, הגענו למסקנה כי דין ערעורו של אילון להידחות. מדובר בפס"ד מנומק היטב על-ידי בית משפט קמא, שלא נפלה בו שגגה. ערעורו של אילון עוסק רובו ככולו בניסיון להפוך את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט. עיקר השגותיו הן כנגד הממצאים העובדתיים ובכללם מהימנות עדויות התביעה, וכנגד האופן שבו הבין בית המשפט את העדויות, על בסיסן השתית את מסקנותיו. הלכה למעשה מבקש המערער אילון שנערוך דיון חוזר ונשמע מחדש את המשפט כערכאה דיונית למרות שבית משפט קמא אמר את דברו באופן ברור מפורט ומנומק, לאחר שישב על המדוכה, שמע את העדים, התרשם מהם באופן ישיר וחקר היטב בראיות. בית המשפט נתן דעתו על השאלות שהעלה אילון לפניו, עליהן חזר בערעורו לפנינו. הממצאים אשר קבע בית משפט קמא מעוגנים בעדויות, בחוות דעת ובמסמכים שנפרשו לפניו וסבירות המסקנות אליהן הגיע. בערעור דנן מבקש אילון לפתוח מחדש את הדיון במחלוקות עובדתיות, שהוכרעו בבית משפט קמא לאחר ליבון הולם. יש לדחות נסיון זה. הכלל שנקבע בפסקי דין רבים, הדנים בהתערבות בממצאים עובדתיים, הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים, אלא אם מצאה כי נפלה בהם טעות עקרונית ובולטת או כי אינם מתיישבים כלל עם חומר הראיות (ראו: ע"א 2412/06 דוד ואח' נ' עיריית טירת הכרמל ואח' (לא פורסם, , ניתן בית המשפט העליון ביום 20.1.09); ע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ (לא פורסם, , ניתן בבית המשפט העליון ביום 21.1.07)). התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים מצומצמת עוד יותר - למקרים נדירים בלבד - כאשר הם מבוססים על התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מן העדים ועל יסוד קביעת מהימנותם של עדים, ובקביעות עובדתיות המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים, כפי שנקבע במקרה שלפנינו (ראו: ע"א 1184/04 קרויזר ואח' נ' שוורץ (לא פורסם, , ניתן ביום 15.4.07); ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (לא פורסם, , ניתן ביום 28.11.07)). גם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב - אפילו סברה היא שהיתה פוסקת אחרת - באומדן הפיצויים הנקבעים על ידי הערכאה הדיונית (בעיקר כאשר הקביעות מבוססות על מהימנות עדים), כפי שנקבע במקרה שלפנינו, אלא במקרים חריגים שבהם אין עיגון מינימלי לאומדן שנקבע או שיש בו טעות ממשית גלויה (ראו: ע"א 3400/03 רובינשטיין ואח' נ' עין טל בע"מ (ניתן ביום 23.5.05)). אנו, לא מצאנו טעות בפסק הדין של בית המשפט - לא כל שכן שגיאה בולטת - המצדיקה התערבותנו כערכאת הערעור על פי הכללים שנקבעו בפסיקה. עולה בברור מפסק הדין כי הממצאים העובדתיים נקבעו על ידי בית המשפט על יסוד התרשמותו מן העדים ומן המסמכים שהוצגו בפניו. קביעותיו של בית המשפט נטועות היטב בחומר הראיות שהוצג לפניו. בית משפט קמא קבע על סמך לשון הצעות המחיר שהוצאו על ידי דייס ואילון ולאחר ששמע את עדי התביעה וההגנה, כי אילון התחייב כלפי יולנד על בניית קו ייצור אוטומטי לרבות שילוב המכשירים האולטרא סוניים שסיפקה דייס כחלק מקו הייצור באופן שהמוצר ייוצר במסגרת לוחות הזמנים עליהם התחייב אילון. בית המשפט קבע על סמך העדויות שנשמעו לפניו, לרבות חוות דעת מומחה מטעם יולנד שלא נסתרה, כי סמוך למועד ביטול ההסכמים המכונה לא היתה תקינה בשל בעיות שעיקרן בתכנון לקוי של המכונה (עניין שהיה כאמור באחריות אילון) ומקצתן נבעו מהמכשירים האולטרא סוניים שסיפקה דייס. כן קבע בית המשפט על סמך העדויות שנשמעו לפניו לרבות תמלילי השיחות שהוקלטו בידי מנהלי יולנד ותומללו מטעם אילון ומחליפת המכתבים בין הצדדים, כי אילון ידע שעליו לסיים את בניית המכונה תוך שבועות ספורים מיום קבלת המכשירים אך לא השלים את בניית המכונה עד סמוך לביטול ההסכם על אף ידיעתו את סד הזמנים והתרעות יולנד. בית המשפט קבע על סמך עדותו של אזיזוב ובמיוחד על סמך תצהירו של רוני גינת איש הכספים ביולנד ועל סמך ההזמנות מאילון ומדייס כי כתוצאה מאי יכולתה של יולנד לספק את המוצרים לתע"ש בהתאם להתחייבותה לתע"ש נגרמו ליולנד נזקים כפי האומדן שקבע, ואילו דייס ואילון לא הביאו ראיות לתמוך בטענותיהם בעניין הנזק. מפסק דינו של בית המשפט עולה כי גרסתו של אילון, לפיה נבעו הכשלים במכונה רק מתקלות במכשירי האולטרא סוני שבאחריות דייס וכי לא נגרם ליולנד כל נזק כתוצאה מביטול ההסכם - לא נתמכה בכל ראיה כזו או אחרת ולא הוגשה כל חוות דעת מטעמו. מסקנות בית המשפט - כי אילון אחראי למרבית הבעיות שהתעוררו במכונה סמוך למועד ההסכם, כי ההסכם בוטל על ידי יולנד כדין וכי על אילון ודייס לפצות את יולנד על נזקיה בסכום האומדן שקבע - מנומקות היטב ומוצדקות בעיננו לאור הממצאים העובדתיים שקבע. גם בשיעור גובה הפיצויים כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא (בדרך של אומדן) איננו מוצאות מקום להתערב, בשים לב להלכות דלעיל ומאחר וחישוב זה מבוסס על אותן ראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, ושנראו בעיניו כראויות וכמאפשרות לו להעריך הנזק במדוייק או על פי אומדן. המקרה שלפנינו אינו נמנה אפוא על אותם מקרים חריגים בהם מוצדקת התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה שנקבעו ע"י בית משפט קמא, אשר התבססו על עדויות וחוו"ד מומחים. בטענות נוספות של אילון, לפיהן שגה בית המשפט משלא נתן את המשקל הראוי לכך שעדותו של אזיזוב נשמעה ללא תצהיר ולכך שיולנד ניסתה להסתיר מסמכים הקשורים להזמנות ותמלילי קלטות וכן טענות הנוגעות לחוות דעתם של גלעד וכהן, מבוקש למעשה כי נתערב בקביעות בית משפט קמא בקשר לדרך ניהול המשפט ולמידה של מהימנות ומשקל. מן המפורסמות הוא כי אלה ענינים הנתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לפניה הובאה מסכת הראיות ולפניה נשמעו העדים. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים (ע"א 9555/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' עמותת תלמוד תורה (ניתן בבית המשפט העליון ביום 3.11.08); וראו גם סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח משולב], תשל"א-1971). לאחר שבחנו טענות אלה לגופן נחה דעתנו כי המקרה שלפנינו איננו כזה. במקרה דנן אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין. הואיל וממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית, ומשלא נתגלתה בפסק הדין טעות שבחוק, אין מקום להיכנס לעובי הקורה ולהידרש לדיון מפורט במכלול המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שהתעוררו בפני הערכאה הדיונית. יחד עם זאת בשל עמדתו הנחרצת של ב"כ המערער, עו"ד נעמן, כי פסק הדין רצוף "טעויות שיטתיות, מתמיהות ועולות כדי עוולה מפורשת כלפי המערער ... קביעה על סמך ציטוטים שגויים מיסודם ... העולים כדי (עם כל הכבוד) רשלנות רבתי הרמה הגבוהה ביותר, אם לא מעבר לכך ... בצורה רשלנית להחריד... בצורה רשלנית מצמררת ..." נתייחס לקביעות העובדתיות העיקריות אותן חוזר ותוקף אילון בערעור זה.   בדין נדחתה הטענה כי תע"ש פיצתה את יולנד על ניזקה בדמות הגדלות בדיעבד בהזמנות הבאות לאחר ביטול ההסכם עם דייס ועם אילון. עיון בעדותו של אזיזוב מעלה כי אין מדובר בטעות "הזועקת לשמים" כטענת אילון או בטעות בכלל, שכן אזיזוב אמנם אישר שעל פי מסמך ההזמנה נ/1 תע"ש הגדילה את הכמות ליולנד אלא שציין בחקירתו הנגדית כי הזמנה נ/1 שייכת למכרז אחר ולא למכרז נשוא התביעה דנן (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 23). עיון באותן הזמנה מעלה כי נעשתה זמן רב לאחר ביטול ההזמנה הראשונה ע"י תע"ש, ולאחר שיולנד רכשה מכונה חדשה מחברת גבים. בהמשך חקירתו הנגדית ציין אזיזוב במפורש כי תע"ש לא פיצתה את יולנד על ההזמנה שבוטלה ולא הגדילה ליולנד את הכמויות במכרז נשוא הסכסוך (עמ' 10 ש' 8-12): ש: האם חיפשת דרך, לאחר מכן, לפצות את יולנד על ההזמנה שבוטלה ולהגדיל להם את הכמויות. ת: אני לא חייב לפצות אף אחד. התשובה לשאלתך שלילית. ש: אתה בטוח במה שאתה אומר. ת: כן. יש לדחות את טענות אילון לפיהן טעה בית המשפט בחישוב הנזק שנגרם ליולנד. יולנד הציגה ופרטה את נזקיה בתצהירו של איש הכספים מטעמה רוני גינת אשר לא נחקר על כך בחקירה נגדית. אילון לא הביא מטעמו כל ראיה לעניין הנזק אלא הציג מכתב מרו"ח אלדד כנספח לתצהירו של אילון, בו הוא תומך את טענתו בעניין זה בערעורו. יש לדחות את טענת אילון (שאף נטענה בעיקרי הטיעון בלבד ולא בהודעת הערעור) לפיה שגה בית המשפט בחישוב הפסד ההזמנה הראשונה משהתעלם "מחוות דעת של רו"ח אלדד". שכן, מכתב זה אינו עומד בכללי הגשת חוות דעת מומחה (ראו ס' 24 לפקודת הראיות) או בכללי הגשת תצהיר עדות ראשית ורו"ח אלדד לא הובא מטעם אילון לעדות במשפט. אמנם לא מצאנו כי יולנד התנגדה להגשתו בעת הדיון או בסיכומים, אך גם לגופו של עניין ההתייחסות במכתבו של רו"ח אלדד אינה התייחסות ספציפית לפרוייקט תע"ש נשוא תובענה זו ואין ללמוד ממנו דבר. כל שכן שגם אם היה מדובר בפרוייקט לא רווחי אין בכך כדי לאיין את נזקיה של יולנד כתוצאה מהפסד ההזמנה של תע"ש. אנו דוחות את טענות אילון שבית המשפט טעה בהתעלמו מטענותיו לפיהן ניתק הקשר הסיבתי לאחריותו. כפי שקבע בית המשפט, מרבית התקלות במכונה נבעו מתכנון ובנייה לקויים של המכונה, עניין שהיה באחריותו של אילון, ולא מהמכשירים האולטרא סוניים שסיפקה דייס. בכך הפר אילון את התחייבותו כלפי יולנד. כמו כן, מסקנתו של בית משפט קמא כי יולנד ואילון הסכימו שקו הייצור יהיה בן שלוש תחנות מבוססת כדבעי על עדויות גינת ואילון, ועל נספח מ' לתצהיר יולנד (עדכון להצעת המחיר שהוציא אילון. וראו תמליל מס' 3577/3 עמ' 42). הטענה כי אילון בנה את המכונה לפנים משורת הדין תוך הסרת אחריות לתקינות המכונה דינה להידחות. שכן, אילון המשיך בבניית המכונה גם לאחר שדייס מסרה לו את המכשירים האולטרא סוניים, תוך שקיבל מיולנד תשלום עבוד בניית המכונה ושילובם של המכשירים האולטרא סוניים במכונה (תשלום שלא הופחת מהתשלום שסוכם עימו עוד בראשית ההתקשרות). יש לדחות את טענת אילון לפיה שגה בית המשפט מ"שהכיר בזכותה של המשיבה 1 (יולנד) לקבלת השבה במלואה מכח ביטול ההסכם ומנגד פסק לה פיצויים על דרך אכיפת ההסכם כאילו קוים". ההלכה היא כי הנפגע עקב הפרת חוזה זכאי לבטל את החוזה ולתבוע בנוסף על השבה גם פיצוי בגין נזק שנגרם עקב ההפרה, כולל פיצוי צפיות שנועדו להעמידו במצב בו היה יכול להיות אלמלא הופר החוזה, ובלבד שאין סתירה בין סעד הביטול לסעד הפיצויים ושלא תינתן לנפגע תרופה כפולה על אותו נזק (ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ פ"ד לט(3) 85; ע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ פ"ד מז(4) 49). בנסיבות דנן, השבת הסכומים ששילמה יולנד לאילון ולדייס מחד גיסא, ומאידך גיסא פיצוי יולנד בגין הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מביטול העסקה על ידי תע"ש בניכוי הוצאות ייצור ההזמנה הראשונה החזויות (פחת ועלויות שכר, חומרי גלם ותפעול), אינו מוביל למתן תרופה כפולה בשל אותו נזק. טענת אילון כי טעה בית המשפט כשלא זקף לטור ההוצאות את כל מחיר המכונה אלא 20% פחת בלבד, נותרה כטענה בעלמא. רוני גינת איש הכספים של יולנד מסר בתצהירו כי פרק הזמן המוכר בקיזוז במס הכנסה בגין הוצאות רכישת רכוש קבוע הוא חמש שנים ובהתאם יש לקזז 20% מעלות המכונה כהוצאה שנתית. רוני גינת לא נחקר בנקודה זו ואילון לא הצליח לשכנע במה שגה בית משפט קמא משקיבל את גרסתו. לאור מסקנתנו כי אין להתערב בקביעות בית המשפט - לפיהן אילון ודייס הפרו את ההסכם עם יולנד והיא זכאית להשבה, בדין נדחתה תביעתו שכנגד לאור התוצאה אליה הגיע בית המשפט. ערעורו של אילון נדחה על כל חלקיו. אנו דוחות גם את ערעורה של דייס. ערעורה של דייס מופנה ברובו כנגד ממצאים עובדתיים של בית המשפט, וכנגד מסקנות המבוססות על ממצאים אלה. לא מצאנו באלה טעות עקרונית ובולטת ואין לאמר שאינם מתיישבים כלל עם חומר הראיות. נחה דעתנו כי קביעות אלה עליהן מבקשת דייס להשיג בערעור מבוססות כדבעי בחומר הראיות ואין הצדקה להתערבותנו. במיוחד כך הם פני הדברים כאשר בנסיבות המקרה דנן מבוססות קביעותיו של בית המשפט על התרשמותו הישירה מן העדים ומחוות דעת מומחה. על עדויות עדי יולנד שלא נסתרו ועל חוות דעתו של גלעד שלא נסתרה. על הימנעות דייס מלהביא לעדות את פיטר שניהל מטעמה את המו"מ עם יולנד ובמיוחד הימנעותה מזימון נציג החברה 'שפי מהנדסים בע"מ' - בה נעזרה דייס לבדיקת מכשירי האולטרא סוני - לעדות על תקינות המכשירים שסיפקה כל זאת ללא הסבר סביר. לא ניתן לאמר כי קביעות אלה באות בגדר אותם מקרים מצומצמים ונדירים אשר בהם, על פי הפסיקה, מוצדק תיקון בערעור. דייס תקפה בערעור את קביעת בית המשפט לפיה הוטלה עליה אחריות לנזקים ולחילופין, את חלוקת האחריות בינה לבין אילון. בית המשפט קבע כי את עיקר האחריות יש להטיל על אילון, בונה המכונה, שהיה אחראי לליקוייה וחילק את האחריות כך שאילון אחראי ל 70% מהנזק שנגרם ליולנד ודייס אחראית ל-30% ממנו. על השיקולים המנחים בחלוקת נזק חוזי נאמר: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון" . (ראו: ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ואח' נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ,פ"ד נב(1) 210, 227-226). חלוקת האחריות לנזקים נשוא התביעה, בין אילון ודייס, היא סבירה. יש לה יסוד בראיות שנפרשו בפני ערכאה דיונית שישבה על המדוכה, ואין מקום להתערב בה. אנו דוחות את טענת דייס לפיה אין לראות באי הספקת ההזמנה הראשונה לתע"ש שנקבעה לחודשים יולי-אוגוסט 2001 כנזק שנגרם ליולנד. ההזמנה הראשונה בוטלה על ידי תע"ש רק ביום 26.12.01 (ראו בפסק הדין עמ' 30 אשר התבסס על עדות נציג תע"ש אזיזוב בעניין זה ועל מסמך ת/3 לגבי הקטנת ההזמנה ליולנד), עשרים יום לאחר ביטול ההסכם על ידי יולנד. אזיזוב בעדותו ציין כי במועד זה, 26.12.01 הוחלט כי: "ת: נכון. ב- 26.12.01 הוחלט עקב אי יכולת להמשיך לספק, להקטין להם (ליולנד) את ההזמנה או לבטל אותה ... ש: עד איזה תאריך היה צריך לספק לכם סרט שעומד בדרישות ת: לפני רגע ראית" (ראו עמ' 7 לפרוטוקול ש' 29-30, עמ' 8 ש' 4-5). כלומר שעד לחודש דצמבר 2001 ניתן היה למנוע את אובדן ההזמנה לו היו דייס ואילון עומדים בהתחייבויותיהם, וזאת מאחר וגם לשיטת דייס היה עליה ועל אילון לספק את המכונה ליולנד כשהיא תקינה עד אמצע חודש ספטמבר 2001 (ראו ס' 4 לעיקרי הטיעון מטעם דייס). באשר לטענת דייס כי יולנד פוצתה על ידי תע"ש בהגדלת כמות בהזמנות הבאות כבר קבענו לעיל, כי בדין קבע בית משפט קמא שהיא לא הוכחה. באשר לטענת דייס כי יולנד לא עשתה דבר להקטנת נזקיה, זו הוזכרה לראשונה רק בעיקרי הטיעון מטעמה. היא הועלתה בבית המשפט על ידי אילון ונדחתה לגופה, שכן הייצור על פי ההזמנה הראשונה לא הוכח כאפשרי, ואילו תע"ש ביטלה את ההזמנה הראשונה סמוך לאחר ביטול ההסכמים על ידי יולנד עם אילון ודייס. אנו דוחות גם את הטענה באשר לאשם תורם של יולנד לתקלות במכונה ולנזקיה. ההתחייבויות שנטלו על עצמם דייס ואילון היו ברורות ולוו - כפי שקבע בית המשפט - במפרט המוצר שהעבירה להם יולנד. יולנד היתה זכאית להסתמך על אילון אשר התחייב, תמורת תשלום, לבניית קו הייצור תוך שילוב המכשירים האולטרא סוניים במכונה, ודווקא לאור כך שאינה מתמצאת בבנית מכונות ובמכשירים אולטרא סוניים. לאור מסקנתנו כי אין להתערב בקביעות אלה של בית המשפט, נדחית טענת דייס באשר לדחיית התביעה שכנגד שהגישה נגד יולנד. אנו דוחות את ערעורה של דייס על כל חלקיו. אנו דוחות את הערעור שכנגד שהגישה יולנד בכל הנוגע לטענות בדבר הפסד הזמנה עתידית של יולנד ובכל הנוגע לטענות כנגד הסכום שנפסק ליולנד בגין אובדן זמן והיעדר פיצוי בגין פגיעה במוניטין ובשם הטוב. הטענה להפסד הזמנה עתידית נדחתה על ידי בית משפט קמא בקביעתו העובדתית כי "לא היתה מניעה שיולנד תספק אותה לתע"ש כבר ביום 20.8.02") עמ' 36 לפסק הדין) והיא מקובלת עלינו בין היתר גם מנימוקיה של דייס לפיה לו הזמינה יולנד את המכונה החליפית בסמוך לאחר ביטול ההסכמים עם דייס ואילון בחודש דצמבר 2001, היה בידיה זמן מספיק על מנת לספק את ההזמנה הבאה לתע"ש שהוזמנה בסוף חודש יולי 2002 (עמ' 36 לפסק הדין, וכן פרוטוקול עדות אזיזוב עמ' 4 ש' 11-12). יולנד לא עשתה כן אלא הזמינה את המכונה החליפית מגבים רק בחודש אפריל 2002 (עמ' 35 לפסק הדין, ס' 53 ונספח ת"א לתצהיר יולנד) ואין לה, בעניין זה, על מי להלין אלא על עצמה. גם בנוגע לסכום הפיצוי אותו קבע בית המשפט אין להתערב, שכן כאמור, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב באומדן הפיצויים הנקבעים על ידי הערכאה הדיונית, במיוחד כאשר הקביעות מבוססות על מהימנות עדים, כבמקרה דנן בו התבסס בית המשפט על עדיה של יולנד ובעיקר על עדות טל גינת ועל עדות נציג תע"ש אזיזוב ולא מצאנו כל טעות בקביעתו המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. בכל הנוגע לטענת יולנד על גובה הסכום שקבע בית המשפט כי על אילון להחזיר לה, קביעתו של בית המשפט מבוססת כדבעי על חומר הראיות שהוצג לפניו לרבות תצהירו של אילון ונספחיו. שונים הדברים בעניין גובה הסכום שקבע בית המשפט כי על דייס להשיב ליולנד. אמנם טענת יולנד בעניין זה לא נתמכה בכל מסמך או הפניה מעבר לאמור בגוף תצהיריה. אלא שלאחר שעיינו בתצהירו של חננאל סמנכ"ל דייס ובכתב התביעה שכנגד שהגישה דייס, מצאנו אישור בגרסתה של דייס לכך שקיבלה מיולנד, בגין הספקת מכשירי האולטרא סוני, סך של 35,237.79 ₪ בהמחאה שנמסרה לדייס עם ביצוע ההספקה (כפי שקבע בית המשפט), אך שבנוסף לסך הנ"ל שילמה לה יולנד קודם לכן, במועד ביצוע ההזמנה, "20% מתמורת ההזמנה" (ראו ס' 7 ו-10 לכתב התביעה שכנגד מטעם דייס וכן בעדותו של רוני גינת מטעם יולנד בעמ' 26 ש' 10-12 לפרוטוקול הדיון מיום 27.12.04). גם חננאל סמנכ"ל דייס אישר בתצהירו כי הסך 35,237.79 ₪ ששילמה יולנד לדייס בעת ביצוע ההספקה הוא חלק מ-"יתרת תשלום התמורה" לדייס (ס' 12 לתצהירו וכן נספח 5 לתצהירו) וכן עולה מס' 11 לתצהירו של חננאל כי בטרם שילמה יולנד לדייס את הסך של 35,237.79 ₪ כבר שילמה לה יולנד סכום העומד על 20% מסכום ההזמנה (שהוא כמחצית הסך הנ"ל). דייס התעלמה בעיקרי הטיעון מטעמה מנושא זה. אנו קובעות כי על דייס להשיב ליולנד, בסך הכל, סך של 51,945 ₪ (ולא 35,237.79 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא), כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום תשלומו 21.3.01 ועד ליום השבתו בפועל. נבהיר כי טענת זו של יולנד להשבת הכספים, שהועלתה בערעור שכנגד, קשורה לערעור העיקרי והיא מקיימת את 'הזיקה המספקת' לצורך דיון במסגרת ערעור שכנגד. הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי בין הערעור העיקרי ובין ערעור שכנגד חייבת להתקיים זיקה. נפסק כי על מנת לעמוד בה אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור, אך עדיין צריכה להתקיים זיקה כלשהי, אף מצומצמת בהיקפה, בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד (ראו: ע"א 4835/07 קו-טק ונצ'רס בע"מ ואח' נ' אברבנאל ואח' ( ניתן בביהמ"ש העליון ביום 1.1.08); רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קסריה פולימרים ( ניתן ביום 7.12.99)). כאמור, ישנה זיקה בין טענת יולנד בערעור שכנגד להשבת הכספים ששילמה לדייס, לבין עניינו של הערעור העיקרי בו משיגה דייס בין היתר גם על חיובה בהשבת הכספים ששילמה לה יולנד, והם עוסקים באותה מסכת עובדתית ומשפטית. סוף דבר, בית משפט קמא בחן את כלל הראיות כנדרש והוציא מלפניו פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים, אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק. התוצאה היא כי הערעורים כולם נדחים בזה, בכפוף לכך שעל דייס לשלם ליולנד את הסכום כמפורט לעיל.   בנסיבות התיק כל צד ישא בהוצאותיו.   הפרת חוזהחוזהפיצויים