פשיטת רגל של חולה סרטן

החייב הצהיר כי כיום הוא מתקיים מקיצבת נכות בסך 4,663 ₪, בעקבות מחלה כרונית שהתגלתה אצלו. הוא מצוי בטיפולי כימותרפיה מדי חודש בבית חולים רמב"ם, עקב גידול סרטני ואינו יכול לעבוד. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל של חולה סרטן:## עובדות המקרה 1. החייב, יליד 73', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושטת רגל בגין חובות מוצהרים בסך 2,700,000 ₪ ל- 16 נושים. ביום 21.5.08 ניתן צו לכינוס נכסי החייב והושת עליו תשלום חודשי בסך של 500 ₪. נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של 1,902,794 ₪, מתוכם נתבעו 35,113 ₪ בדין קדימה על ידי מס הכנסה. לדברי החייב נפתחו נגדו 12 תיקי הוצל"פ, נערכו לו חקירת יכולת ותיקיו אוחדו. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, החייב לא התייצב לאסיפות אלה, ונרשמה נוכחות של ב"כ הנושה "צינורות המזרח התיכון". ביום 26.6.08 מונה עו"ד ליאור מזור כמנהל מיוחד לנכסי החייב. 2. בתצהיר התומך בבקשה ייחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לכשלון עסקי, כמפורט להלן: א. בשנת 93', הקים החייב עסק לעבודות מתכת שנוהל באמצעות חברת "מתכות מלחם סאמר בע"מ" (להלן: החברה), אשר עסקה ביצור והרכבת קונסטרוקציות מתכת. החייב שימש כמנהל החברה ובני משפחתו השתתפו בניהולה. החברה פעלה באמצעות חשבון שנוהל על שמה בבנק מרכנתיל סניף ג'דידה מכר, ובשנותיה הראשונות עמד מחזור הפעילות שלה על מיליוני שקלים. ב. עד שנת 99' פעלה החברה באופן סדיר כשעיקר פעילותה באיזור תעשיה אריאל שבשומרון, אך בשל פרוץ האינתיפאדה והפסקת העבודות באיזור התעשיה אריאל וברקן, נרשמה ירידה חדה בהיקפי הפעילות שלה. בתקופת צמיחתה של החברה, "אילץ" בנק מרכנתיל את החייב לפתוח תוכנית חיסכון, לצורך הגדלת מסגרות האשראי, והחייב טען כי הדבר גרם נזק לחברה. מחמת הירידה בהיקפי הפעילות וההכנסות, חוללו שיקים של החברה, חשבונה הוגבל, ובחודש דצמבר 04', פתח הבנק בהליכים משפטיים כנגדה. ג. החייב הצהיר כי לאחר הסתבכות החברה, מכר את הציוד שניתן היה למכור בשנת 02' תמורת סכום של 60,000 ₪, אשר שימש לפירעון חובות לפועלים שהועסקו אצלו. אשר לרכבים שהיו בבעלות החברה, לרבות מיניבוס מיצובישי, רכב ג'י.אמ.סי מסחרי וטנדר פורד, אלה יצאו לגירסתו משימוש והפכו לגרוטאות. כמו כן בבעלות החברה שני מנופים טלסקופיים, המשועבדים לבנק מרכנתיל, ואחד מהם אף מושבת ואינו תקין. ד. החייב הורשע במסגרת הליך פלילי שניהל נגדו מס הכנסה, והושת עליו בשנת 04' קנס בסך של 70,000 ₪. ה. החייב הצהיר כי כיום הוא מתקיים מקיצבת נכות בסך 4,663 ₪, בעקבות מחלה כרונית שהתגלתה אצלו. הוא מצוי בטיפולי כימותרפיה מדי חודש בבית חולים רמב"ם, עקב גידול סרטני ואינו יכול לעבוד. 3. המנהל המיוחד חקר את החייב, ובתסקיר שהגיש סבר כי הסתבכותו אינה תמת לב, מהנימוקים הבאים: א. בחינת התנהלותו של החייב מעלה כי בשנת 98' חתם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת החברה בבנק מרכנתיל, ונוכח פעילותה הגרעונית, נדרשה להמציא בטוחות נוספות - הפקדת כספים לתוכניות חיסכון שנוהלו על ידי הבנק. אכן, הסתבכותו הכלכלית אירעה במהלך השנים 99'-00' כתוצאה מקריסת החברה שבבעלותו, זאת בשל חריגותיה ממסגרות האשראי שהועמדו לה על ידי בנק מרכנתיל, באופן שהביא לאי עמידתה בהתחייבויותיה, חילול שיקים שנמשכו על החשבון, ופתיחת שורה של תיקים בהוצל"פ נגד החברה ונגד החייב עצמו, אשר ערב למרבית חובותיה. אולם, מחקירת החייב עולות סוגיות מהותיות, אשר החייב לא נתן להן הסבר, ואף לא המציא אסמכתאות לגביהן, לרבות פעילות החברה בשנים 94'-97'. החייב לא ביסס את טענותיו לעניין מכירת ציוד ומלאי החברה למתכות אבו סנאן בע"מ, ולא הגיש דו"חות. החייב לא הסביר את מקור חיובו כלפי קרנית במסגרת פסק הדין שניתן בת.א. 3367/01 אף כי נדרש לעשות כן. באשר לרכבים שהיו בבעלות החברה והחייב, החייב לא זכר גורלם של שני רכבים מסוג איסוזו ופיג'ו, ורק לגבי רכב רובר טען כי הושבת בתאונה וכי דמי הביטוח בגינו שולמו לבנק מרכנתיל ישירות. ב. בפעילות החברה השתתף חלק ניכר מאחיו של החייב, ולאחר סיום פעילותה הסדירה של החברה, החלו אחיו מפעילים חברה בשם "מתכות מלחם שאדי בע"מ" (להלן: חברה ב'), העוסקת באותו תחום פעילות בדיוק. המנהל המיוחד ציין כי לא מן הנמנע שקיימת זיקה בין החברה לבין חברה ב', וכי פעילותה עברה לחברה השנייה. החברה השנייה רווחית, ברשות האחים שני רכבי ג'יפ המשמשים אותם, והחייב אישר כי מפעם לפעם הוא עושה שימוש ברכבים אלה בעצמו. חקירת המנהל המיוחד העלתה כי קיימת חברה נוספת בשם "מלחם הובלות בע"מ" (להלן: חברת הובלות), עימה היה לחייב קשר בעבר. החייב מסר בחקירתו כי מדובר בחברה שפתח גיסו, ואשר נרשמה על ם החייב ברשויות המס, לפי בקשת הגיס. החייב לא המציא הסברים לגירסתו, ובעיקר נוכח העובדה שלדבריו לגיסו לא היו קשיים מעולם. החייב ייחס את שיכחתו למחלת הסרטן ממנה הוא סובל זה כ-4 שנים. ג. לחייב חובות בדין קדימה כלפי רשויות המס, אשר מקורם בהרשעתו במסגרת תיק פלילי 2833/03 ב-11 עבירות של אי העברה במועד של ניכויים ובאי הגשת דו"חות. מדובר במעשים חמורים, בהם הורשע החייב על פי הודאתו, ובגינם נגזר עליו מאסר בפועל של חודשיים בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, אשר לא שולם עד עצם היום הזה. החברה נותרה חייבת כספים בגין שכר שלא שולם וזכויות סוציאליות למספר עובדים, ואלה לא שולמו עד עצם היום הזה. ד. גם במסגרת הליך הפש"ר לא קיים החייב את דרישות תום הלב: החייב שיתף פעולה עם המנהל המיוחד באופן חלקי בלבד, לא הגיש דו"חות חודשיים כלל, ומסר בחקירתו גרסה חלקית ומעורפלת, תוך שהוא נאחז להצדקת מחדלו זה במחלת הסרטן הימנה הוא סובל. החייב נמנע מלהמציא מסמכים לפי דרישת המנהל המיוחד, אשר היו חיוניים לביסוס גרסתו העובדתית לגבי הנסיבות בהן הסתבך, לרבות דו"חות רווח והפסד של החברה בזמנים הרלוונטיים להסתבכותה, ומסמכים בקשר עם מכירת ציוד ומלאי החברה. החייב לא הגיש ולו דו"ח חודשי אחד משך כל תקופת הכינוס, זאת אף שנדרש לעשות כן, עובדה שאף בה יש בכדי לפגום מהותית בתום ליבו של החייב. יצויין כי החייב נדרש מספר פעמים להגיש הדו"חות לרבות כתנאי להסרת צו עיכוב יציאתו מהארץ לצורך יציאה למכה, ברם לא קיים דרישה זו. המנהל המיוחד לא התעלם ממצבו הרפואי של החייב, אך סבר כי אין בו כדי להוות הכשר למחדל מתמשך ולהעדר מאמץ של ממש מצד החייב לשתף פעולה זאת במסרת הליך שיזם הוא עצמו. 4. בדיון שהתקיים ביום 4.6.09 לא התייצב החייב, ובא כוחו הודיע כי הוא חולה, כי מצבו הבריאותי קשה, ואף התחייב להמציא מסמכים רפואיים. בנוסף לכך הודיע כי הדו"חות הכספיים והדו"חות החודשיים מוכנים והוא יגיש אותם עם תגובתו. בתגובה שבכתב טען החייב מפי בא כוחו כי מסקנותיו וטענותיו של המנהל המיוחד מבוססות על התרשמות אישית ואינן מבוססות. לדבריו, פתח עסק בגיל 21, ולאחר שהסתבך למד לקח. הסתבכותו נבעה בין השאר משינוי שעשה הבנק בכללים של ניהול החשבון של החברה עד להגבלת חשבונה, 6 שנים לאחר שפעלה ללא כל הסתבכות. לתמיכה הפנה לכתב התביעה שהוגש בתמיכה לבקשתו למתן צו הכינוס. באשר לדו"חות רווח והפסד של החברה עבור השנים 94'-97', משעברו למעלה מ-10 שנים בוער החומר. יחד עם זאת, החייב הגיש דו"חות כספיים משנת 98'-01', ודי באלה כדי לבדוק את האופן בו התנהלה החברה. החייב צירף חשבונית לגבי מכירת הציוד, והוא צירף אותה בשנית לתגובתו. לחייב אין חובות בגין אי תשלום שכר עבודה, וההוכחה היא שלא הוגשה אף תביעת חוב בגין שכר עבודה שלא שולם. באשר לרכבים של החברה, אלה אינם קיימים, ולו היו קיימים זו הזדמנות פז להיפרע מהחובות על ידי עיקולם ומכירתם. החייב טען כי העסקת אחיו בחברה היא דבר נהוג במגזר הערבי, ואין כל פסול בהקמת עסק משפחתי. בעקבות קריסת העסק למד החייב לקח, לא הקים עסק חדש ולא ייצר חובות חדשים. בני משפחתו של החייב החליטו להקים עסק שאין לו כל קשר אליו, ואיננו המשכיות של עיסקו. לחייב אין יד ורגל בנעשה בעסק החדש. לגבי החברה שנפתחה על שמו, זו התקיימה על הנייר בלבד לתקופה קצרה ולא פעלה כלל וכלל. בנסיבות העניין, ובהתחשב במיוחד במחלתו המסוכנת של החייב ובגילו הצעיר, ביקש להכריזו פושט רגל, ולאפשר לו לפתוח דף חדש, בתקווה שבעתיד יוכל להציע הסדר לנושיו. 5. הכנ"ר עומד על התנגדותו, וטוען כי עד היום לא המציא החייב אישורי מסירה בדבר משלוח צו הכינוס לנושיו ולא הגיש דו"חות חודשיים בצירוף אסמכתאות. דיון 6. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:   "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...".   הליכי פשיטת הרגל נועדו להגשים שתי מטרות מרכזיות: האחת, שעניינה בהגנה על אינטרס הנושים, הינה להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה; והשנייה, אשר נועדה לשרת את אינטרסים של החייב, הנרדף בלשכות ההוצאה לפועל על ידי נושיו, עקב חובות שיצר בתום לב, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות המתאימות, לפתוח דף חדש, תוך שמיטת חובותיו. על התכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, עמד בית המשפט העליון בע"א 7113/06 אביגדר ג'נח נ' הכנ"ר (טרם פורסם, , ניתן ביום 20.11.08): "ד... הליכי פשיטת רגל.. מיועדים, כנודע, לשניים: ראשית, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות; "עם זאת, מיודעים הליכי פשיטת הרגל גם לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון. חייב כזה, הנרדף על ידי נושיו בלשכת ההוצאה לפועל, עשוי להקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או חלקם, בתנאים או ללא תנאי"...     פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב, בפרשת גרינברג הנזכרת אכן התקבל ערעורו של חייב לעניין צו פשיטת רגל; דובר שם באי ניהולם של פנקסי חשבונות שלוש שנים טרם פשיטת הרגל, ונאמר כי אין בכך כדי להוות חוסר תום לב (עמ' 815), כנדרש על פי סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ-1980; וראו לוין-גרוניס שם, סעיף 52 בעמ' 109. אך נאמר גם (עמ' 814), כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר". (שם, סעיף ד' לפסק הדין; וכן ראו ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר ואח', לא פורסם, , ניתן ביום 22.1.07; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; כן ראו לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, , תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, , דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, , תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, , דינים - מחוזי לג(7), 321). באשר להליכי פשיטת הרגל, חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו פסקי הדין לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, , תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דניאל נ' הכנ"ר, , דינים- מחוזי לד(7), 709). לעניין תום הלב ומשמעותו בהליך פשיטת הרגל יפים הדברים בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' הכנ"ר ואח' (לא פורסם, , ניתן ביום 9.8.09): "אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו"...הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע". (שם, סעיף 27 לפסק הדין).     מן הכלל אל הפרט 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. בתצהיר התמיכה לבקשתו להכרזתו פושט רגל, מיום 3.9.07, מסר החייב בסעיף 15 כדלקמן: "לאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה מכרתי את הציוד שהיה ניתן למכירה בשנת 02' בסך של כ-60,000 ₪ ובכסף הזה שילמתי את חובותיי לפועלים" בסעיף 13 לתצהיר מסר כי בדצמבר 04' הגיש בנק מרכנתיל תביעה משפטית נגדו על סך העולה על מיליון ₪. בניגוד לטענת החייב כי לאחר שהחברה הפסיקה פעילותה, מכר את ציודה כבר בשנת 02', מרשימת חובותיו עולה כי החייב ניהל את עיסקו לפחות עד שנת 05', כעולה הן מטענותיו והן מרשימת החובות שהגיש. בשנת 02' רכש חומרים מ-"הלדור יבוא ושיווק בע"מ" בסך של 100,000 ₪, בשנת 03' רכש החייב מחברת "ירפז שירותי פלדה בע"מ" חומרים בסך של 280,000 ₪, מ"צינורות המזרח התיכון בע"מ" חומרים בסכום של 199,349 ₪ ומ-"דיוק אנרגיה" חומרים בסך של 92,000 ₪; ב-05' רכש מ-"גת מגן (מבנים 1973) בע"מ" חומרים בסכום של 50,000 ₪. החייב לא הסביר מדוע רכש חומרים בסכומים כה גבוהים בשנים 03' ו-05', נוכח האמור בתצהירו כי החברה הפסיקה פעילותה כבר בשנת 02', והיתה נתונה בהפסדים כבדים. רכישת החומרים בשווי של מאות אלפי שקלים, אשר חזקה על הרוכשים כי עשו בהם שימוש, מתיישבת עם מסקנותיו של המנהל המיוחד כי פעילות החברה נמשכה, אם לא על ידי החברה המקורית, על ידי חברה אחרת. מכל מקום, החייב לא נתן כל הסבר לעניין זה, ומשלא הרים את הנטל המוטל עליו נותרו התמיהות בעינן. לא למותר לציין כי המנהל המיוחד מסר שהחייב המציא דו"חות כספיים בלתי מבוקרים לשנים 98'-01', ומדו"חות אלה עולה כי לחברה היו רווחים בסך של 196,622 ₪ בשנת 00' ו- 16,814 ₪ בשנת 01'. ב. גורלם של שלושה רכבים אשר היו בבעלות החברה לא נודע. גירסת החייב בסעיף 16 לתצהירו בכל הנוגע לשלושה רכבים - מיניבוס מיצובישי, ג'י.אמ.סי מסחרי ופורד טנדר, לפיה "כולם יצאו מכלל שימוש והלכו לגרוטאות", והעדר אסמכתאות לכך תמוהים בלשון המעטה. מדובר ברכבי חברה, וחזקה על החייב כי עניין זה בא לידי ביטוי במסמכי הנהלת החשבונות של החברה ובדו"חות שהוגשו לרשויות המס. טענת החייב בחקירתו כי אינו זוכר מה נעשה עם רכב איסוזו ועם רכב פיג'ו, אף היא אינה יכולה לעמוד במקום אסמכתאות ומסמכים. אין מדובר בנכס פעוט ערך אשר הלך לאיבוד, וגירסתו של החייב אינה סבירה. משכך, נשאלת השאלה מה נעשה עם רכבים אלה בשלב בו הסתבך החייב בחובות, ומדוע לא מסרם לנושיו. "בית המשפט יימנע מלהעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם (ע"א 149/90, קלאר נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה (3), 61) ". (פש"ר 513/03 הנ"ל, עמ' 2874). גילוי לב בהליך פשיטת הרגל הינו הכרחי לצורך גיבוש עמדתו של הכנ"ר בבקשות חייבים, והחייב אינו רשאי לעשות דין לעצמו, ולהחליט איזה מידע הוא מגלה ואילו נתונים הוא מותיר עלומים או מסתיר, לצרכיו. "אין המידע הנמסר לכנ"ר בחינת "תוכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה..." (ע"א 7113/06 הנ"ל סעיף ד (3) לפסק הדין). וכן: "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, (לא פורסם), ניתן ביום 23.10.01). ג. אין חולק למעשה כי החייב עבר עבירות מס בניהול החברה, שהרי הודה בביצוען של עבירות חמורות, ודינו אף נגזר בגינן. לא זו בלבד שנותרו לחייב חובות לרשויות מס הכנסה ומע"מ בסכומים של מאות אלפי שקלים, החייב אף לא שילם את הקנס שהוטל עליו על ידי בית המשפט בגין עבירות אלה. הפסיקה קבעה כי חוב שנוצר בעבירה נוצר בחוסר תום לב. "עצם ההרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל. ואולם חוב שנוצר כתוצאה מביצוע העבירות אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב". (פש"ר (חי') 376/01 מזרחי נ' הכנ"ר (לא פורסם); (פש"ר (חי') 499/04 סבג נ' הכנ"ר, לא פורסם, , ניתן ביום 7.11.07). בעניין דומה קבע כב' הש' ריבלין ברע"א 2292/02 מריסת פואז נ' הכנ"ר (לא פורסם , ניתן ביום 16.4.02):   "הסתבכותו של המבקש נעוצה במידה רבה בהתנהגותו שלו שהתבטאה בהפרת חוק גסה - הימנעותו מלהגיש דוחות ומלשלם את התשלומים שהיה חייב בהם לרשויות המס". (שם, ראו סעיף 4 לפסק הדין). ד. החייב לא נתן הסבר לחובו לקרנית, ומשנמנע לעשות כן, חזקה עליו כי מדובר בחוב שלא נוצר בתום לב. "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)).   בנתונים אלה, לא ניתן שלא להתרשם כי הסתבכותו של החייב בחובותיו הכבדים אינה נובעת מכישלון עיסקי של החברה בלבד. ואולם, אפילו החלה הסתבכותו של החייב בכישלון עיסקי, הרי החייב העמיק את חובותיו בשנים בהן לכאורה החברה לא היתה פעילה, וחלק ניכר מחובותיו נוצר לאחר מכן, ללא כל הסבר. כבר נפסק לא פעם כי "מי שחייב כספים לנושיו ואין ידו משגת לשלמם, אל ייצור לעצמו התחייבויות חדשות". (פש"ר (חי') 578/00 ביטון נ' הכנ"ר, לא פורסם, , ניתן ביום 15.12.02).   ה. גם התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל נגועה בחוסר תום לב. החייב שיתף פעולה באופן חלקי בלבד עם המנהל המיוחד והכנ"ר, לא המציא פרטים ומסמכים שנדרש להמציא ולא הגיש דוחות חודשיים על הכנסות והוצאות. בכך מנע מהמנהל המיוחד והכנ"ר את האפשרות להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהוא מנהל. אין מדובר במחדל "טכני", אשר ניתן להקל בו ראש, אלא בהחלטה מודעת שלא לפתוח בפני הכנ"ר את אורח חייו בהליך פשיטת הרגל. החייב מתגורר לבטח בדירה המצויה בבעלות אביו, יצר חובות עתק והוא משלם סכום של 500 ₪ לחודש. החייב לא הציע הסדר לנושיו, ולא גילה רצון לשלם ולו מקצת חובותיו. "בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ו. החייב מבקש להתחשב במצבו הבריאותי, ולראות בכך נסיבה מיוחדת להכרזתו פושט רגל. אילו הוכיח החייב טענותיו בדבר נסיבות הסתבכותו, או היה מדובר בחוסר תום לב שאינו משמעותי, היה במצבו הבריאותי כדי להטות את הכף לקולא, והייתי רואה להכריז עליו פושט רגל. אך משנסתרו דברי החייב בתצהירו בראיות שהגיש הוא עצמו, משנותר הרושם כי החייב לא גילה למנהל המיוחד, לכנ"ר ולבית המשפט את כל הטעון גילוי, כי הפעילות העיסקית המשיכה, במובן של רכישת חומרים על ידי החברה, לאחר שלכאורה הפסיקה החברה לפעול וכי החייב הבריח נכסים מהחברה שניהל, כל זאת כאשר החייב לא הגיש דו"חות שעה שאין חולק כי החייב עבר עבירות מס, אין הנסיבות האישיות המתוארות על ידי החייב יכולות לבוא במקום הרמת הנטל המוטל עליו. וכך נאמר בפש"ר (חי') 390/01 חמדה מוחמד נ' הכנ"ר (לא פורסם), ניתן ביום 15.8.02:   "מצבו הבריאותי אינו יכול להכשיר מעשים שיש בהם הטעייה יזומה של נושים ויצירת חובות בחוסר תום לב".   8. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.   הצו לכינוס נכסי החייב, וכן ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן החייב הארץ יבוטלו ביום 20.10.09 כדי לאפשר לנושיו לפעול נגדו בהליכי הוצאה לפועל. רפואהפשיטת רגלסרטן